אף לא שערית אחת מריסיי  זזה

עיניי סורקות את אלוהים מכף הרגל שלו ועד רעמת שערותיו הלבנה

צועד במעלה השביל כשהתפוח שזרקתי מהעץ שלו , בידו..

זהו רגע היסטורי בו כל סקפטיותי לגבי השמן הזה באה לקיצה

ברגע אחד כל שאלותיי לגבי מראו .. קיבלו תפנית חדה

זהו .. זה הרגע שאני יודעת כבר  בברור איך הוא ניראה

והאמת שמאחורי החזות המעט הומלסית שלו

אפשר לראות שיש לו צורה, לא רעה בכלל אפילו..

טוב אולי אני משוחדת כי בחיי, כל זכר שהיה לו שיער ארוך אפילו שהיה מכוער

היה חתיך בעיניי.. מלך היופי..

גבירותיי ורבותיי לאלוהים שלכם יש שער לבן וארוך ארוך

וזה נתן לו נקודה אחת בודדה ממני בלי להתאמץ..

אני לא דואגת ,אני אקח לו אותה, במהירות בחזרה..

מה שכן אני מנסה לקלוט זה, איפה הוא מחביא את הכנפיים..בלטו הן לא... עובדה..

ה50 מטר ממני הפכו ל25 כשהוא צועד ומבטו אל השביל

טוב ! קדימה.. מה את חושבת לעשות?

אני מתשאלת את עצמי במהירות האור

לא חשוב כמה תוכניות חילוץ רקמתי..בזה הרגע אני בבלק אווט.. לא זוכרת כלום..

או שאת עולה עוד שלב למעלה ומתחבאת כמו נמושה..

או שאת יורדת עם הביציים של בת היענה

 נעמדת מולו ומחייכת לו .. את חיוך האפיפיור שלך..

נו?..........

 קדימה..

 קדימה...

 אני מאיצה את עצמי לקבל החלטה

לרדת להתמודד ??

או לעלות ולברוח..

נו???...................

הרבה דברים השתרבבו ברגע הזה שנראת כהחלטה גורלית

החלטה שפתאום הבנתי, שהיא מסוג ההחלטות של חיים או מוות

את זוכרת מה הוא עשה לחווה בסוף.. נכון?

ולמסכן שגוחן בגללו עד היום ? את זוכרת?...

ואל תשכחי מה הוא עשה בסוף לתינוקות.. !!!

ואל תשכחי דבר אחד נוסף אני אומרת לעצמי ומרימה את הראש

אל תשכחי שבאת עד הנה כדי לעמוד מולו ולשאול את השאלות הנכונות..

אל תשכחי  את התינוקות המסכנים

אל תשכחי לשאול אותו למה ? ולמה? ולמה?

ובעודי מנסה לחשב את קפיצתי אליו מהעץ..

מטר מהעץ נעמד אלוהים

ומביט על התפוח שבידו ומביט על העץ.. שוב מביט על התפוח,שוב מביט על העץ..

את אכלת אותה בגדול או בקטן תכף נראה לאן נושבת רוח ההסתבכות שלך..

הוא מתקרב אל העץ תופס את הענף ומחבר את התפוח בחזרה אל הענף

במקום המדויק ביותר משם קטפתי את התפוח

אני בשוק על האין הדבק המחבר ועובדת התפוח שחזר למקומו הטביעי..

אל תזוזי ! אל  תנשמי ! אל תעפעפי ! שתקי !

אני פוקדת על עצמי ,כשראשו של אלוהים מתחת לרגל השמאלית שלי

חיוכון ממזרי בכל הדרמה הזאת שמתחתיי , ברח לי לאוויר

(בסגנון.. הינה רגע אולי בודד ,שאת מעל האלוהים).. חחח..חח..ח

אני לא מזיזה ריס עד שאני לא מחליטה..

מסתובב הוא אלי בגבו נשען על העץ, ויורד מטה לשבת תחת צילו

נווווו???..................................... באמת?!!! מה עכשיו???

מה הישיבה הפאקין מזרחית הזאת..?? נו???

תחליטי מה את עושה!!

למה ישיבתו נראת לי מה זה נינוחה...!

והתחת שלי על העץ מתייבש..

את יכולה לרדת עכשיו מהעץ קרא קול האלוהים     

 מ ה ???????

מה???....................................... פאקין הוא אמר משהו???!!!!

אני נשבעת ששמעתי מישהו דיבר...!

כל האין גוף שלי קפא על מקומו

האין נשימה שלי עצרה במקומה

אין פאקין מישהו אחר על העץ הזה.. רק את! את מבינה?....

זה היה  קול האלוהים שקורא אליך.. בובה? את מבינה?.. אליך !

אני אומרת לעצמי... מתוקית אכלת אותה ... !!

 הינה הוא הגיע בשבילך להחלטה!!!

בפקודה...!

רגעעע!!!

הוא לא אמר תרדי מהעץ..הוא אמר את יכולה ..לרדת..זה סוג של בחירה לא?

זאת אומרת שזה נשמע כמו .. רק אם את רוצה..

ותביאי איתך תפוח כשאת יורדת. בבקשה... אמר!!!

מההההההההההההההההההההההההה????

מה הוא מתכוון אלי????

אני בשוק!!!

מה תפוח ?

מה תירדי?

אל תזוזי .. אני מזכירה לעצמי..

אולי הוא רק בודק עם בכלל יש מישהו על העץ

ואולי הוא לא בכלל  בטוח..כולה הוא בודק לעצמו איך נפל לו התפוח..

אני מביטה עליו מלמעלה ..

אלוהמוש לא מרים את הראש שלו

לו רק היה מרים את ראשו מעלה ,...אני זהו.. אכלתי אותה...!!!

טוב מתוקה..!אני במונולוג מסכם חיים ומוות מי יודע של כמה גילגולים..

מחליטה זהו..קופצת למים העמוקים

ואני מאוד מקוה שבמים האלה אני לא אצטרך מצופים..

שניה לפני הירידה שלי מהעץ

והודעתי כ הנני..

אני מעבירה את דמותה של אלוהימא במוחי וליבי ומבקשת ממנה להגן עלי

אני מקוה שהיא לא מספיק עסוקה והיא מבינה את גודל ההרפתקאה שהכנסתי את עצמי לתוכה..

את יורדת ?? שאל הקול העמוק מתחת לרגליי..קול האלוהים......

      כן???

אני יורדת..!!! 

יורדת..!!!..

גזרתי על עצמי את קולי בפני האלוהים

 זה נקרא לזרוק את עצמך למים עמוקים ובלי מצופים..זהו..

עכשיו שחררתי את ריסיי לנוע בחופשיות

 נשימתי הושבה אלי בקצב רגיל

דפיקות  הלב הוחלפו במנה גדושה של אומץ

אל תשכחי את זה ..שאת חלק מהניצוץ הזה שנקרא אלוהים את הבנת???

אני מעבירה את עצמי תדרוך בדרך להוריד רגל מענף לענף לכיוון מטה..אווצ'' אווצ'..

חטפתי כשאני מקבלת בננות ותפוחים בפרצוף..

הוא שומע אותי בברור ועדין אינו מרים את הראש..

עוד ענף אחיזה אחרון וכף רגלי דורכת מאחורי גבו של אלוהים..

אופסססססס ..

נזכרת שניה לפני הנחיתה, בבקשת התפוח..!

שולחת יד לאחת ..ממולי..לפתע הוא אומר לי..

אני רוצה שתבחרי את התפוח,  בשבילי , כפי  שבחרת את התפוח  בשבילך

(פתאום האותיות לא מתחלפות לי לגדולות .. למה??? אוף אם המחשב הזה)

אני בשוק מהמונולוג המתפתח..

זה היה כבר יותר מ2 שורות שהוא אמר ברצף.. 

אתה רוצה אולי לבחור?

 ואני אביא לך?.....

 יצא קול ממני ..ובליבי.. (אתה הרי אלוף בלבחור..) ("אותכם בחרתי מכל ילדי"... עלק)

תרגיעי אפילו את הציניות הפרטית שלך.. אני בשיחה אל עצמי

אל תתחילי עד שלא תראי לאן נושבת הרוח

זה השלב היחיד שלך להכיר את האויב מקרוב

ללמוד את אופיו , שפת גופו, ונקודות חולשותיו..אז תהיי נחמדה ..!

אני פוקדת על עצמי..

ומורידה את הרגל הראשונה על הקרקע

כשגבו של האלוהים  שעון על העץ

וכשמשימה לא קלה עומדת מולי

לבחור לאלוהים את התפוח.. (אם הרבה צומת לב.. כמו שהוא ביקש..)

נו כבר שיסובב את ראשו אלי

ויראה לי באיזה צבע העיניים שלו..

ברוך הנמצא ..!!! יצא מגרוני

כשרגלי השנייה ניצבת כבר על הקרקע ליד הרגל השניה

ומחכה לברכה שאמורה לחזור אלי בחזרה

ברוכה הבאה...??

 משהו..??

כלום!

הוא בטח תופר עכשיו את הפרק הבא

רק אני מקוה שהוא זוכר לו

שאני  זו לא חווה בטעות....

בשבילו אני מקוה..! 

רק מכמעט צמרת העץ אפשר לראות את כל השריטה של אלוהים

אני ממקמת את התחת שלי טוב, על אחד הגזעים נשענת וצופה

רק תחת סדר כזה טוטאלי , אפשר לשלוט כאן על ההמונים

אוי ואבוי אם כל אחד כאן היה אינדיבידואל 

אני לא בטוחה שזה היה מצליח לו

אצלנו בכוכב אין המונים

אנשים  פשוט לא יודעים על האופציה הזאת במותם

הם מכירים גן עדן וגהנום, הם לא ינסו נתיבים אחרים

אלו השבילים המסומנים שנתנו לאדם מראש

כלומר אל תתאמץ אפילו לא במותך

הינה קח דרך ..  אפילו 2

מחולקת לקבוצות של הטובים והרעים

דיר באלאק בחייך , למה התחשבנו איתך במותך..

עוד בחיי הייתי אנטי גן עדן

מראש עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי שהמסות יהיו כאן

ואיפה שיש מסות , אני לא שם

גהנום קרץ לי בגלל הסקרנות.. עניין אותי אלו אנשים נשלחו לשם..

ולאן שולחים את אלו שלקחו לאלוהים את התפקיד מהידיים ?

ובחרו לעצמם את יום מותם, כמוני למשל...

מממ.. ככה בעודי מהרהרת לי על יחי ההבדל הקטן

בין פה לשם

אני קולטת במרחק בערך 50 מטר את הלובי של אולם הקבלה..

ותור מסתרך ארוך מאחור

שולחן ענני גדול ורחב

ומאחוריו 3 כיסאות כשהאמצעי הגבוה מכולם

על הכיסאות הצדדיים   יושבים מלאכים בגלימות שחורות ומקבלים את הקהל שלפניהם

והכיסא האמצעי הגבוה מכולם ריק

טוב קל היה לנחש את העובדה שזה הכיסא של אלוהים, בטח.!!. הגבוה מכולם!

אבל איפה התחת של אלוהים עליו?

שתיים כל פעם במספר , יושבים מימול, ועוברים כנראה  תישאול

מעניין מה עובר על אלה שעומדים עכשיו ומגוללים לפני מקבלי ההחלטות

את סיפור חייהם

נראה לי שכולם שם משתינים בתחתוני המלאך שלהם

אצלנו בממלכה השולחן עגול

אין כיסא אחד שהוא גבוה מהאחרים

אלוהימא בגובה העיניים עם כל יושבי השולחן העגול

כל ההחלטות מגיעות למועצת החיים שאחרי החיים

שכולם מורכבים מלאכים שמבינים שמפתחות האלוהים בכיס הקידמי שלהם

כולם מבינים מה זה שהם מורכבים מהניצוץ האלוהי

כולם מבחינים בין טוב לרע בלי שיכתבו להם ספר

כולם לקחו ברצינות את חייהם ומותם כבחירתם

כולם הלכו לאיבוד מתוך הסכמה בחייהם

ומצאו להם את דרכם שלהם

ולא צעדו לעולם  במסלולים להמונים

כולם בחרו כל יום בחייהם

וכולם בחרו  את יום מותם המפואר

הייתי מתה עכשיו לרדת מהעץ ולהקשיב למה שנאמר שם

אבל את כל הדרך שוב? בתוך השבילים המעצבנים? לא תודה!

בחזרה , אני הכנס דרך שם לדקה אחת קטנה...

אני נשעת על הגזע מאחורי גבי ולפני תפוח אדום עז נושק לבורדו

מביט עלי  נשבעת לכם שהוא מביט עלי בפליאה (יעני מה אני עושה פה)

אני מביטה לתפוח בתוך הקישקה שלו ויודעת שהוא חי כמוני

נושם בדרכו שלו ואשקרה מביט בי

תלוי בין השמים לארץ, (כמוני)  גבוה יחסית מהאחרים..

שבהושטת יד אחת נאכלים

אני בטוחה שהתפוח הזה לא רוצה שאלוהים יאכל ממנו, אחרת היה גודל למטה

זה מה שאני הייתי עושה אילו  היה נגזר עלי  פעם להיות ,

 תפוח בעץ של אלוהים

(כלום לא יכול להיגזר עלי .. כן?. אבל נניח... נניח..)

התפוח הזה מסתכל לי בעיניים , אין מצב שאני אוכלת אותו..

בטוח יש פה תפוחים עם עיניים כבויות כאלו שהסכימו להיות למאכל אחרים

אלה שהסכימו לגדול למטה נראים לי כאלה שקיבלו כבר את הדין

הם רק יושבים ומחכים שיחרצו את גורלם..

אני הייתי מעדיפה לו הייתי תפוח לינשור על האדמה להרקב בה ולהתמזג בתוכה בחזרה

ובבוא הזמן כשירד הגשם הנכון לצמוח מזרע קטן לעץ עצמאי וגדול

לא הייתי רוצה להסתיים בחירבון מהתחת של אלוהים..

את דרכי מטה אני עושה כדי לחפש לי תפוח עם עיניים כבויות כזה שאוחל לאכול אותו

התייבש לי התחת כבר מישיבה באותו כיוון

מורידה את הרגל מהענף הזה לענף הבא

מושיטה יד

מעבירה יד

עוד רגל למטה

תופסת את הענף הימני

מזיזה את הבננות שנתקעות לי בתלתלים

אווצ'..

תופסת את התפוח הראשון בסידרה שקיבל לבטח את הדין

מסובבת אותו כמה פעמים על שפיצ שמחבר אותו, מסובבת ותולשת באחת

רבותי וגבירותי.. תפוח אלים לי בידיי והעץ אפילו לא מצפצף שפולשים חדרו אליו וברגעים אלו בוזזים אותו..

האמת נשבעת לכם שזה מה שחשבתי שיקרה הייתי בטוחה .. בטוחה.. בטוחה..

שכל העץ יתחיל לצפצף כאן בכל הגן

אם הוא יצר כאן כזאת הנדסה גנטית של פאקין עץ ביחד עם בננות

אז מה זה בשבילו להכניס היום בימינו אזעקה במעגל סגור

אני מקוה שזה עץ התפוחים הנכון... ושאני לא איזה הבלה שיושבת בכלל על עץ שהוא בכלל רק תוכנית הניסויים של אלוהים

מתחיל להרגיש לי לפתע שאני אולי באמת לא במקום הנכון

כי בטוח לא כך שומם צריך להראות משכנו המפואר של אלוהים

בכל זאת אלוהימא כמה שהיא בכלל לא צריכה חומר?

היא אוהבת את המיטה המגונדרת שלה

הנבל שלה

כורסת העננים שלה

והמקום שהיא ישנה בו מתוקתק למישעי

אני יורדת את הענף האחרון כשבידי הימנית התפוח שלפתע בראשי עברה לה התחושה אל תיגעי זה בסיגנון החושחש

ששותלים כגדר לפני הזהב האמיתי

יש פה מלכודת חביבתי .. את מריחה? אני שואלת את עצמי..

ברוררררררררררררררררררררררר אני גם עונה וזורקת את התפוח על הריצפה כשהוא מתגלגל לו במדרון הקל

ונעלם לי מעיניי

טוב.. התפוחים האמיתיים של אלוהים נימצאים בטוח  לא על העץ הזה

כי עובדה שאין פה אלוהים.. טיפשה

היית צריכה לדעת שזו מלכודת.. הבלה

אני נשענת על העץ כדי לעשות את החושבים הבא

מה זה ימינה שהבנות אמרו אם השביל ניגמר כבר כאן?

בעודי גבי שעון ומוחי הקודח חושב בקצב שהמילים לא יוכלו לעמוד בהם בכתיבה אליכם

אני מרגישה את העץ כולו רועד לי מאחורי גבי והאדמה אני מוכנה להישבע לכם בתזוזה תחת רגלי.. טוב לא רעידת אדמה... נכון..! אבל ללא ספק ויברציות קלות חולפות לי תחת רגלי..

לא חושבת פעמים כמו חתול זבל אמיתי

חיות מרגישות את הסכנה הרי ראשונות

ואני גדלתי כחיה שקיבלה אינסטינקטים של חייה

ואלו הרגעים שבו שלב ההוכחה  חל בלבד על חתולה שכמוני

  אני עולה על העץ בחזרה כשענפים רבים חותכים את גופי השקוף

כמו טרזן אמיתי ולא המבוים

 אני מענף לענף לענף לא אכפת לי בכלל הכאב שחותך מתמקמת באמצע לרגע מציצה מבין העלים הרבים

הפאקין בננות האלה שנתקעו לי בפנים מזיזה

מציצה עוד לא רואה כלום

מזיזה את הענפים ,עולה עוד שלב אחד טיפה יותר גבוה

אלוהים ישמור אותי !!!

50 מטרים מהעץ צועד לו  ....  איי פאקין קאנט בי ליב איט

(חתולי זבל לא יודעים לכתוב  באנגלית ..איתכם הסליחה לכל מרימי הגבה)

צועד לא ..  האלוהים , באין שביל שמוביל לשום מקום רק לעץ שאני יושבת בתוכו

האלוהים שלכם.. בכבודו ובעצמו ובידו התפוח שזרקתי כנראה

(אני מקוה שהוא יבין שזה מיתקלה ) ואני לא ממש ברברית..

בנתיים אני .. אני..

אני בשוק

אני בהלם

אני עמומה

וואייייי ווואאאאאייי ווואיייייייי

איך שהוא ניראה!!!

גופי השקוף מתרחק מחבורת הבנות, המצחקקת מאחורי גבי

שבילים מעצבנים לפני מתפצלים כל פעם מחדש לשביל אחר

הסימטריה הזאת , תכף אני עומדת להקיא עליה..

זה רק מעיד מבחינתי על מחלת נפש של המעצב

כשעוד הייתי בחיים שנאתי מוות, להכנס לבתים שהחיים שם עצרו מלכת

כאילו אנשים חיים בתוך אולם תצוגה

יש פעמים שאתה פוחד ללכת להם בכלל על הריצפה

ככה נראה הפאקין גן עדן שלכם

מלא שבילים שלא משאירים לך כלום לדמיון..

("לך בדרך הזאת ..ותגיע למחוז חפצך"..) מה שנקרא....

כמו התורה.. קרא אותה, עשה אותה , בדרך הזאת , ותהייה מאושר!!

בסדרררררררררררררררררררררר!!!!!!! ועוד מיליון מקלות כאלו ציניות!

ראבק לא רוצה ללכת בדרך שאף אחד חפר

רוצה ללכת ,לנסות , לחוות , לטעות , ללכת לאיבוד , למצוא , לאבד..

ליפול , לקום

להיות עצמאית  ולא מוכתבת בתוך מסלול

מאולפת במאנג' האנושי..

בכוונה הם שתלו פה לצידי השבילים פרחים, כדי שמלאכים כאן לא תהייה אפילו את האופציה לצאת מהקוים...

אם היו שמים פה בצדדים משהו אחר ?.. לא פרחים ,למה פרחים אני אוהבת

הייתי דורכת להם על הצורה  , גם במחיר של גזר דין מוות נוסף

למה ..!!!.. אין דבר שמעלה לי את הסעיף יותר מלתחום לי את הנשמה

אבל אני מתונה היום , לא באתי לעשות להם פה עיצוב פאיינג שוואי מחודש

כולה לראות איך נראה פה האלוהים שלהם..

לעשות לו סיבוב על עץ התפוחים שלו... וללכת..

אותי גן עדן לא מעניין..

כולם הולכים ימינה?.... אני תמיד אלך שמאלה!........ אלו היו חיי

ואלה הם חיי מותי...

חוק העדר לעולם לא עיניין אותי, מהר הבנתי שאני לא שייכת לו

ולקחתי חד שמאלה בחיים, כדאי לחיות את חיי הפיראיים

כן יש דבר כזה שנקרא חיי טבע.. גם כשאתה אנוש

אתה יכול לקום בבוקר

  ולא לראות גגות ! דודי שמש,! נטיבים,! כבישים, בני אדם,! בתים!, מכוניות,! ביניינים..

אצלי בחיי לא ראיתי את כל זה לנגד עיניי

כלום !!!  לא ראיתי כלום !!!

חוץ מעצים ציפורים ודונמים על דונמים של טבע נטו פרוש היה לפני...

ככה חייתי לי את חיי רחוק שנות אור מחוק העדר..

אני צועדת פנימה .. מנסה לחשוב על הרגע הזה שהוא יתגלה לפני..

איך הוא נראה?

טוב תרגיעי חתיך הוא לא..  כבר אמרו לך שהוא זקן ועצוב

והבנות גם הוסיפו שלא ראו אותו לעולם מחייך

אז מה את חושבת שאת הולכת לפגוש?... תנמיכי ציפיות אני מזכירה לעצמי

זה הולך להיות יותר קשה ממה שחשבת..

 אני צועדת לי לא יכולה לומר להנאתי.. אבל קדימה..

וואיייייייייייייייייייי... 50 מטר קדימה ניצב לו עץ תפוחים ענק יפייפה 

אני משפשפת את עיניי.. לא מאמינה למה שאני רואה..

סחטן על ההנדסה הגנטית

על העץ של אלוהים לא פחות ולא יותר

לא רק תפוחים , גם בננות.. אני בשוק מהקידמה פה

סורקת את הדרך המובילה שוב את השביל להתפצלות נוספת

אבל השביל לעץ התפוחים ניגמר , הרבה לפני שהגעתי לתפוחים או לאלוהים..

ריקה הדרך אל העץ..

נו ברור מה? אפילו הוא לא אוהב שבילים מסומנים

לא פלא שלא תחמו לו את הדרך לעץ שלו..  מניאק אגואיסט

לא חשוב..אל תתחילי להתחשבן מעכשיו ..

סוף סוף פתחו לך את הדרך לנשום חופשי... יאללה דפדפי..

אני לא מצליחה להתאפס מהפאקין עץ תפוחים ובננות שניצב מלפני

אני יורדת את סוף השביל

 ורגלי דורכת  כנראה במקום שרק אלוהים דרך בו קודם

במהירות האור אני בוחנת ימינה .. כלום..

שמאלה.. כלום

לא אלוהים ולא נעלים ליד עץ התפוחים או סביב לו..

צעדי קיבלו כנראה ביטחון והגבירו את הקצב בסריקת ינשוף

כן.. בסדר.. לא אשקר לכם שפעימות ליבי לא שבו בתחושתם

אבל אני נשבעת  לכם שאני לא פוחדת..

(טוב רק קצת... אוףףףףףףףףףף.. נודניקים..!)

אבל זה רק מחוסר הידיעה ולא מהמפגש אם אלוהים יודע כבר איך הוא ניראה...

נו כבר שיגמר הסיוט הזה... שנים של שאילתות בלי תשובותיתות

יאללה בוא כבר... אוף....

בדיוק זה הרגע שאני ניצבת מול העץ המדהים באמת ביופיו

בשוק עדין מהמיקס הגנטי שהכין לו פה אלוהים..

אני מושיטה יד רכה לגעת לעץ בתוך הנשמה

מרגישה.!!!

תשמעי..... אני אומרת לעצמי

את מבינה? נכון? שאת נוגעת כאן בגזע יוצא דופן..

ברוררררר אני משיבה גם לעצמי...ברורררררררר

הושטתי 2 ידיים לצדדים וחיבקתי את העץ הכי קרוב לליבי

כן..גם בחיי הייתי חובבת חיבוקים עם עצים כפייתית

אני מניחה את פני על הגזע ונושמת פנימה אלי את ריחו

כשידיי עוטפות לא את כל הגזע אבל את רובו...

הריח והמגע זרק אותי באחת לפיקוס ההוא שהיה במושב

שהייתי מאוהבת בו.. כן..כן.. מאוהבת בעץ

מרימה את עיניי לצמרת

 אורות החודרים פנימה בין מסת העלים.. נראים כמו מנצנצים

רחש העלים כמנגינת טבע פראית נעימה לי באוזניים

בננות ותפוחים על עץ אחד מחזה ששווה בעצמו סרט שלם

אתה לא שומע את כל ההמונים שבחוץ

וכולה רק שביל אחד שמפריד..

והסרט פה הוא סרט אחר

אני סורקת את ים הפירות שעל העץ,  לא על כל תפוח אני מתפשרת..

שיהיה  מצדי מהעץ של סבתא שלי.. לא רק של אלוהים

אני אבחר אם אני כבר כאן, אז רק תפוח מובחר

צד את עיניי ההוא האדום כמו בסיפור של שילגיה

מטר ממני .. וקצת יותר מקצות האצבעות אני צריכה כדי להגיע אליו

את המטר עברנו

קצות האצבעות שלי למעלה ידיים גם... לא מגיעה .. אוףף!

עוד ניסיון .. מרימה על הבעונות ..(אפילו בחיי לא הצלחתי לעמוד על הקצה של הקצה ככה).. לא מגיעה..

פורשת כנפיים למעלה משקשקת את התפוח שיפול..

כלום..!

מנטרת מושיטה יד ומנסה.. כלום..!

אוף..

לא רוצה תפוח אחר..! זהו ! דווקא ! ננעלתי..

מי שמכיר אותי יודע שאי אפשר להזיז אותי אחרי שזה ניכנס לעיגול עם האיקס באמצע

שור שלא יכולים להזיז מהמטרה

שום מקל?  משו..? כלום ..אין מסביב

בודקת את הגזע כמה אחיזה יש לי עד הענף הבא..

וממנו זה כבר לא בעיה..

כדי לתפס על העץ ולהגיע לתפוח המובחר סליחה הניבחר

חתולת זבל כבר סיפרתי לכם שהייתי

אז כישורי טיפוס אני לא צריכה מאף אחד..

ברוך השמש יש גם יש.. לי אפילו דרך לטפס ..פתאום הבנתי גם איך

עברתי לצד השני ובקלות יחסית ממה שחשבתי שאולי כישורי פחתו כי מתתי

טיפסתי.. בבקשה.. כמו חתולה אמיתית.. רואים?

עכשיו אחרי ההתרוממות שלי מהקרקע אל לב ליבו של תוך העץ

אני יכולה לראות במבט על , את כל הלמטה

אני עולה עוד ענף..מניחה רגל ואופס עוד לענף היותר גבוה..

כבר רחוקה מהתפוח שלי

אבל קרובה יותר ויותר לשליטה על מה קורה בגן העדן של אלוהים

איך אמרה הזמרת שאני הכי אוהבת..

דברים שרואים מכאן

לא רואים משם

נשבעת לכם

היא צודקת..

כולכם צודקים

פאקין גן עדן נראה כמו פאקין גן עדן

אני צועדת זקופה , תוכניות יש לי מפה ועד טימבוקטו

אז שום פחד לא מדגדג לי בקצה האצבעות

הפחד אצלי מתחיל כשאין לי תוכניות

ואי אפשר לתפוס אותי בצד הזה שלא תכנן או מתכנן כבר ברגע הזה את הצעד הבא

למסקנות אני אף פעם לא מרשה לעצמי להגיע.. מי שהגיע למסקנה, משמע הפסיק לחשוב..     אני לא הפסקתי לחשוב גם כשמתתי..

הכל מסביב מלא במאנג'ים (  מה זה מאנג'ים אתם שואלים? הריבוע שבו מאלפים סוסים) 

 ככה נראים כיתות הלימוד עמוסים במלאכים שמקשיבים מקטנים ועד גדולים

 גם אם אני מאוד רוצה לרדת מהשביל , אי אפשר הכל מלא פרחים יפיפיים

יעני ישאירו לך רק מטר רוחב להליכה..

לא מבינה את הסדר המופתי הזה

בי זה מעורר חמלה על הפרחים המאולפים למשעי ,מסודרים בפקודת דום..

וכל זה למה? כי מישהו החליט שככה !

 הוא לא הבין שפרחים לא צריכים לחיות בקבוצות , הם לא בני אדם.. 

הם פראיים

גם האדם פראי

אבל אותו הצליחו לאלף..וגם פה כולם נראים לי  מלאכים מאולפים..

כאילו כל אחד פה קיבל הוראות מדויקות.. 

כי עובדה שהכל מתנהל פה בקבוצות קבוצות מסודרות מסודרות

אני מתקדמת בקצב הליכה רגיל.. כנראה שרק אני מבחינה שאני שונה כאן מכולם..

אגם מים ענק באמצע שום מקום בגן עדן , מקבל את פניי

ממול זרי פרחים עגולים ענקיים צפים להם  בנחת באגם

כשמהגדה האחרת שלו  יושבת קבוצת ילדות לבושות כולן לבן

ושוזרות יחדיו בקבוצות קבוצות זריי פרחים ענקיים

ילדות , זה טוב.. אני אומרת לעצמי , וצועדת לקראתן

מסביב מלא מלא מלאכים בגלימות ארוכות , אפילו את הידיים לא רואים להם

זורקים אבנים קטנות ועליהן כתוב אותיות

זה מחזה ששווה לבדוק אותו ,איך בודקים בלי להיכנס למים ולעורר מהומה

למה כולם פה מתנהגים כאילו תקעו להם מקל בתחת..

לא רואה פה מלאכים צפים, כמו באגם שלנו, שכולנו משתכשכים בו , צפים, שוחים..

רק פרחים מסודרים צפים באמצע ומלאכים בגלימות זורקים אבנים..

את לא יכולה לעורר מהומות אני מזכירה לעצמי.. 

תלמדי את שפת ההתנהגות פה  ,אם את רוצה שהכל התנהל לפי התוכנית

הרי נראה שרק אם תכניסי אצבע אחת קטנה למים, כל האגם יצפצף..

תחזרי לאבנים הכתובות אחר כך..

לכי לשאול את הילדות ישר איפה עץ התפוחים.. אני במונולוג עם עצמי

צועדת לכיוון הבנות ,ברגע אחד כולן הפנו אלי את מבטן

זה אומר שאני בולטת אמרתי לעצמי.. אוו..או..

אני פותחת בחיוך רחב ככל שאני מתקרבת

תמיד ידעתי שחיוך זה הכלי הראשון שצריך להשתמש בו בתקשורת עם יצורים

ושיהיו אפילו לא כמוך..זה הכלל הראשון , לפני דיאלוג במילים..

והינה עובדה שהצליח לי

כולן בלי יוצא מין הכלל מחייכות אלי בחזרה

שלום בנות !

שלום ! השיבו

איזה מתוקות אחת אחת ..

אם אפשר כבר לתאר מה זה פני מלאך.. ?

אז כך פניהן נראו כפני מלאך.. בדיוק !

 בנות יקרות ..רציתי ברשותכן לשאול איפה נימצא אלוהים?אאההההההההההההההההההההההה...... חחחחחחחחחחח צחקתי בקול רם ...

כשאני מבינה שאת הטעות הראשונה שלי אני ממש עכשיו עושה!!!!

...חחחחחחח...חחחחחח......מצחיקה שכמוני אני אומרת להן מנסה לשנות כיוון התבלבלתי .... חחחחחח..... התכוונתי עץ התפוחים לא לאלוהים....חחחחחח אני ממשיכה לצחקק ..

מקוה שהם לא הבדילו בין תפוחים לאלוהים זה לא ממש רחוק אחד מהשני...בכל זאת...

כולן ביחד במקהלה אחת הצביעו לי עם האצבע לכיוון ימין.. ואמרו

מתחת לעץ התפוחים יושב לו אלוהים...!

אני בשוק! מהפתיחות והישירות..

 יעני 2 ציפורים במכה אחת ! אני בשקט ממלמלת לעצמי

אצלנו את רק שואל מי זה אלוהים? וכבר 2 מרלינים קטנים מובילים אותך לחזות בטעותך

כלומר כאן בשביל הזה לפנות ימינה? אני שואלת ..

אם יש לך אומץ אמרה השניה.. אז כן  בשביל הזה תפני ימינה..

אומץ? 

למה אומץ ? הרמתי את גבותיי מעלה

האמת שמזה יש לי הרבה.. מהאומץ הזה..

יש לי קצת בעיה של חוסרים במנימוסין והליכות ..אין לי מזה הרבה בכלל..

(ממממששששש אני אומרת בתוכי את חתולת הזבל הכי מנומסת ואכפטית..אבל שלא ידעו)

אבל למה אומץ? שאלתי שוב..

ובראשי עברה לה המחשבה שבסך הכל מי שרעד ממנו בחייו אז רועד ממנו גם במותו...

אבל אני לא רעדתי ממנו בחיי..אז עכשיו אני גם לא רועדת ממנו..

וחוץ מזה שאותי הוא לא הצליח  לאלף  לפי הספר שלו.. 

אז שיקבל את התוצאה ישר לפרצוף..

תודה בנות !!רק עוד שאלה קטנה.. בבקשה..?

!בבקשה ! ענתה לי האמצעית..

הוא במצב רוח טוב היום? או רע ?

אי אפשר לדעת אף פעם עליו.. אמרה..

הוא תמיד נראה אותו דבר

אף פעם אף אחד לא ראה את אלוהים מחייך שלא לדבר על צוחק !

את רצינית אני שואלת אותה?

כמה זמן את פה?

כמה גילגולים כבר אמרה

ואף פעם לא ראית אותו מחייך אפילו לא בקטנה?

לא ! השיבה לי כשהיא נראת רגועה

אז רק אותי כנראה העובדה הזאת מדאיגה

כי אם הוא לא יודע לחייך?

אז זה אומר שהכלי החשוב ביותר שלי כדי להתמודד איתו הולך לי פאייפן..

ואני צריכה להעלות את המודעות שלי בעצם למגרה הראשונה

כי רק  מודעות מהניצוץ האלוהי שבי.. אני יתן לי את הכלים הנכונים, 

חוץ מצחוק, חיוכים וסחבקייה עם אלוהימוש

לעמוד מולו האלוהים, זה שהיו לו ביציים גדולות גדולות,

להרוג לי בפרצוף אלפי בכורות..תינוקות

אני מול האלוהים..וזקוף זקוף!!

לא פוחדת בשיט לאכול לו מהתפוח.. ובפרצוף

נראה מה יש לו להגיד

למה אם הוא חושב שאני איזה חווה ..????   אז שישכח מד'ה ג'אווו איתי.. 

למה.. , אני לא יוצאת מפה עם כנפיים בין הרגלים.. כמוה

שפחדה לתת לתפוח אפילו עוד ביס אחד נוסף..

תודה נפנפתי לבנות המתוקות שהמשיכו לצחקק מאחורי גבי..

את הקול האחרון מאחורי גבי שמעתי אותה אומרת

זאתי לא מפה..!

אבל אני המשכתי פנימה לפגוש בו ובתפוחים שלו

אלברטו החליק את ידו על כנפיי

בירך אותי לשלום כשהוא מצייד אותי מחוכמתו האצילית

ונפרד ממני בחיבכנוף רוברטוהי,   כמו שרק הוא יודע

 כשהוא אוסף אחריו את חמשת הילדים מגן עדן ואת 21 הקטנה שהולכת להתמודד עכשיו ,

עם אלוהים יודע מה...!??? בכניסה..

חחחח..חחח.חחחח    העיקר שאני ברחתי מהדרמה בקבלה..... אני צוחקת..

כל התחקיר יעבור לידיה הקטנות של 21 הקטנה

איפה היתה ומה הביאה איתה...היא מכירה את אלוהימא יותר טוב ממני

ויודעת את כל הפירצות הקטנות בספר החוקה של הממלכה השקופה..

אני לאומת זאת.. יוצאת אל הלא נודע, ומעבר לזה.. בנודע שלי, 

על ההוא שאיתו הפגישה..

יש לו רזומה מפואר מאאשאאאלה.. של התנהגויות בלתי מוסברות עד אלימות בעליל 

אבל אני חייבת הסברים לעצמי

אני לא אתן לסקרנות שלי גם להרוג את החתול שבי..יש גבול! כמה פעמים אני יכולה למות מהסקרנות הזאת

אז אני מעדיפה,  שעם כבר יש אלוהים כזה.. זכר עם זין בין הרגלים וביציים של בת יענה.. לפגוש אותו..

הוא העסיק אותי רבות בחיי..בעיקר התנהגותו המבזה והלא אחראית  שלו כלפי כל ילדים

מעניין לי תתחת שהוא אוהב אותי יותר ממוחמד!

מי רוצה בכלל להיות פלורוסנט לגויים? לא פעם שאלתי

הוא !!!

 היה צריך להיות הפלורוסנט של כולם..

לתת דוגמא.. של אלוהות..לא של אלימות!! 

וגם אם קרה כבר  הדבר רגשית..

והוא באמת אוהב  בן אחד יותר

אז וואלה ..

 מה הוא מיידע את העולם כולו בכך ?

מה ?? הוא לא יכול לשמור את זה  רק לעצמו?

מה הוא חשב שימותו עליכם?    

   כולם רוצים להרוג אותכם בגללו... לא קלטתם?

בגלל חוסר הרגישות וחוסר הטאקט כלפי אחרים

 שהם לא חביביי הקהל שלו....

 אז הם מה?.??    נחותים?? 

אני נכנסת פנימה  לראות איך כולם מסתדרים בגרדאן שלו

הרי גם שם יש מלא מוחמדים לצד המושהים ולצד כל מיני ישויים ..

הרי כולם שם..כולם כיוונו לשם את הסוף שלהם

אז אותי מעניין איך כולם  שם  מסתדרים.. איך.????

שניות לפני שאני עפה אני עומדת ..מחלצת את הכנפיים שלי

הן נמתחות למעלה גבוהה משקשקות את עצמן ..ונסגרות בחזרה מאחורי גבי

את הפסיעות הראשונות מענן לחור בגדר אני עושה כשמוחי מנסה לבנות כל מיני תוכנית

 לעל כל מיקרה שלא יקרה.. שום מיקרה או כל מיקרה

עשרות תוכניות תופסות את המקום של הנאיביות של הכל יהיה בסדר

מכירה את המשפטים האלה על הבשר שלי.. טוב..טוב..

אז אצלי הבסדר הוא השליטה בחומר הנלמד על המיקום, האויב, דרכי מילוט,הסוואה , תכנון מראש, ונטרול כל פחד מביצוע..

עם אלה המרכיבים, שאני עפה אל זה המקום שנקרא בפני כל גן עדן

בערך כ50 צעדים בודדים מפרידים אותי מהגדר אני נעמדת צופה על הגדר ...

איפה היה החור??

מתקדמת עוד כמה צעדים קרוב יותר.. לוקחת קצת שמאלה..אין חור!..

עוברת להליכה מהירה לאורך הגדר ,שום זכר לפירצה שפתחנו אני ו21 הקטנה.. שום זכר!

לא יכול להיות..

טוב נשאר כל הכיוון הימני אני מזכירה לעצמי..תרגיעי

וחותכת  ימינה בהליכה זקופה לצד הימני מקיפה וסורקת את הגדר מלמעלה עד למטה

אין מצב שמישהו כבר תיקן את הפירצה בגדר.. אין מצב

גם אם כן..אז צריך שאראה את התפר בגדר..

לא תפר בגדר ולא נעלים אני רואה..

רק את השער המרכזי כמה מטרים ספורים ממני

ואין שום סיכוי שאני נכנסת דרך הצינורות המקובלים

למה אף אחד לא יקעקע 8 ספרות בעלות סופיות..

ויתרתי על ה9 ספרות זהות בחיי

אז אתן להם למספר אותי  כאן ב8?

על גופתי המתה!

את עכשיו הולכת לפתוח פרצה חדשה בגדר נקודה!

את לא עוברת בשום ועדת קבלה.אני פוקדת על עצמי..

שוב אני פוסעת לצד השמאלי.. לכי תדעי אולי פיספסת

אני מריחה את מרפי בשטח..

חפשי טוב טוב טוב...

30 צעדים שמאליים והתפר מתגלה לעיניי

צדקתי מישהו תיקן את החור בגדר...כבר? פפפששששששש..

זריזים פה בניגוד לסיפור שהוא כל היום בוהה ומגרבץ..

חכמולוגים? חחחחחחח...חחחח

נראה להם שאת זה אני לא אצליח לפתוח מחדש?...

תכף נראה מי יותר חכם ממי?

בתוכי ידעתי שפיזית אין לי את הכח למשוך לשני הצדדים את הגדר

אבל יותר עמוק מבתוכי ידע גם ידע.. 

שיש לו את הכוח להפיל בפוווווו אחד גם את כל הגדר אם צריך..

הרבה לא עמדתי ממול בלי מעש

שניות של אסטרטגיה וכבר כל התפר פרום

אוחזת כל צד בגדר ומנענעת חזק חזק ושקט שקט חזק חזק ונחוש נחוש..חז.. זהו..

הפתח נפתח בחזרה לחור בממדים שממנו יצאנו

סריקה לבפנים כשגופי עדין עומד מבחוץ..הכל מסודר .. מצוחצח.. שבילים מסומנים..

מאסות של מלאכים עסוקים

מסגרות מלא מסגרות בכל מקום הכל מסומן הכל ברור..

לא כמו אצלנו שאפשר ללכת לאיבוד..כלומר לאיבוד=להתנסות..

אומרת על זה אלוהימא

אני ניכנסת פנימה

הפעם למודת ניסיון סוגרת מאחורי את התפר של הגדר בחזרה..

שאף אחד לא יראה

אף אחד לא יתפוס אותי אם השמלה שאלוהימא נתנה לי במתנה למטה ביציאה

זהו אני בפנים..

הראשון שאני פוגשת .. לוקחת אותו להראות לי את עץ התפוחים...

אם משם הכל התחיל..שם הסקרנות שלי תיגמר

נכנסת לשביל..

אלברטו??

כשאני נכנסת בשער הראשי..

הוא יושב מימין או משמאל?...

אני שואלת את אלברטו, על מיקומו המדוייק של אלוהים

שאני לא סתם  יעשה רונדלים..

אלה  דוך לפנים מול פנים

הוא נמצא בצד השמאלי...חתם אלברטו

אבל אני מציע שתכנסי מהחור שיצאנו ממנו

כדי שלא תקבלי מספר

מיספפפפפר??? איזה מספר ?

כמו בחיים..

גם שם מסמנים אנשים ב8 ספרות

ודוחפים אותם למאנג'  הנשמות

אז רגע?! אני רוצה להבין...!!

אתה ממליץ לי להכנס דרך החור? ובכלל לא לעמוד בתור?

נכון! אישר לי רוברטו..וחייך..

תחכי שהוא יסיים למספר את הנשמות זה קורה בשעה 8 בערב

השעה שהוא אוהב לשבת ולבהות..

מה זאת אומרת לבהות?  מילה נרדפת ללגרבץ? אני שואלת

אני מנסה לדמיין אלוהים בוהה.. לא הולך לי..

זו תכונה  של בני האדם רגילים..

שאוהבים לבהות ולגרבץ..

איפה יש לו זמן ..? אני שואלת

תתפלאי כמה זמן בהייה יש לו לזה האלוהים  אמר אלברטו ושוב חייך..

טוב .. יש עוד משהו שאני צריכה לדעת?

מחזירה לו רפלקס מחייך..

הייתי נותן הכל לראות אותו מתמודד מולך.. אמר!

אלברטו..

עזוב

21 הקטנה לבטח תצטרך את עזרתך בכניסה לכוכב האהבה

עם כל החמולה בגובה חצי מטר עד מטר

אני מעדיפה שאתה תלך איתה כמו שסיכמנו..

בבקשה.. עוד דבר אחד קטן אמר אלברטו...

מהההה??

זיכרי  ילדה שלי אהובה

"שום דבר לא ילך בכוח.. לעומת זאת הכל ילך באהבה.."

פשששששש... אמרתי .....

זה בדיוק המשפט שאני הולכת לתת לו להעתיק 500 פעם על כל העננים

לומר לו..... כך!!!

אלוהים......!!!

הלו!!!?

"שום דבר לא ילך בכוח – לעומת זאת – הכל ילך באהבה"

תודה אלברטו... תודה..

נתת לי אחלה גישת התחלה!

תגיד אלברטו?.... הוא אוהב שמלקקים לו? קדים לו קידה?

חולצים נעלים?

כי פעם הוא ביקש

שאפילו לא יאמרו את שמו ככה סתם... לא מרשה

הוא רצה שיפנו אליו 4 פעמים ביום לכיוון מסוים

ויהללהו וישבחהו..

לכן אמרתי לך אל תקחי מספר..חתם אלברטו..

ברגע שינתן לך מספר

את תהיי שפוטה שלו....כבר ממוספרת..

פחחחחחחחחחחחחח......

אלברטו .. נשמה... אתה מכיר אותי...!!!! אמרתי

בחיים נתנו לי אפילו  9 מספרים..

ולא הצליחו להכניס אותי למאנג' האנושי

אפילו לא ליום אחד

אז כאן?......

אני צריכה להתמודד רק מול אל אחד

שרוב הזמן בוהה ומגרבץ

יותר טוב מלהתמודד אם כל אחד שחושב את עצמו לשליח שלו....

תסמוך עלי אלברטו..

אותי אין סיכוי לאלף...

אלברטו תגיד......

איפה עץ התפוחים שלו נמצא???

למה??? שאל אלברטו..

ככה!!! עניתי... ככה!!

אלברטו חייך..

הוא כבר מבין מבעוד מועד את כל ההמשך!

את דפיקות הלב שלי היה אפשר לשמוע עד החיים עצמם

רוז אוחזת באלברטו שאוחז בידיי

ושלושתנו בסערה כבר מחוץ לחור

קדימה 21 אני צועקת לה..

כל הילדים בשורה אחריך ואת אחריי

עד הענן הכחלחל הבא!

זה מה שהיה

עד הענן הבא כולם החזיקו ידיים

כשאני את הדרך לשם עושה כשפני לשערי גן עדן וגבי אל החבורה

מחפשת כל תנועה חשודה סביבנו

כלום!!

 כולם מתנשפים ..(אפשר לחשוב)..כאילו מישהו פה רץ?! כולם עפו!!!

דאווינים .. אני מחייכת בתוכי..

5 קטנים בגובה חצי מטר מתאספים סביב אלברטו..

כשאני מנסה לפלס את דרכי לחיבוק בסדר גודל אגדי

אני נישפכת פנימה.. סוף סוף. אלברטווווווווו אני אומרת לו..

אלברטו מקיף אותי בכנפיו הצחורות . אני טובעת פנימה לתוכו ונבלעת בו

החיבוק   הפך מהר לחיבוק קבוצתי

אלברטו , 21 הקטנה, 5 ילדים בגובה חצי מטר, ואני,  עומדים חבוקים

כמה דקות ארוכות

אני מניחה את ראשי על ליבו המת של אלברטו

אתה לא מבין כמה התגעגעתי אליך..

מתי מתתה? אני שואלת אותו..

5 שנים לפניך אמר והחדיר אותי עמוק בין כנפיו

חיפשתי אותך!!! אמר..

 אבל בתוכי גם ידעתי, שבגן הזה אני לא אמצא אותך!

צודק! מלאך שלי..אתה צודק!

אפילו לא עלה בדעתי להיכנס בשערים האלה..

ומיד כשגיליתי באזכרה שלי, שאתה מת

מיד עלתה פעולת חילוץ שלך מהגן עדן הזה, לתחילת הרשימה שלי אמרתי..

כי ידעתי שאותך אני אמצא כאן

למה ידעתי שאותך אמצא כאן? תשאלתי אותו...

כי תמיד  ששאלתי אותך כשנמות האם ניפגש..

ואתה אמרת לי .. בגן עדן ניפגש..בגן עדן...

אלברטו הצמיד אותי שוב אל ליבו המת

שהיה כלכך חם כלכך חיי

יכולתי לחוש את פעימות ליבו ..שעשו פעולת החייאה לליבי

חיבקתי כלכך חזק !

אתה בא איתי לכוכב אחר.אמרתי

גן עדן של ממש

לא כמו שעד כה הכרת..

אני נשארתי בגן ההוא, רק בגלל הילדים, אמר

והעביר יד מלטפת מעל ראשיהם הקטנים

עיניו נצצו כמו בימים ההם שהיה מביט לי בעיניים

ושואל אותי מה שלומך היום?

ואני הייתי עונה לו הכל טוב

הוא היה יורד קומה , מסתכל לי בעיניים ואומר לי

כשאני שואל אותך מה שלומך אני מתכוון רק מבפנים עמוק

ולא מבחוץ..

להתבונן עמוק לימדת אותי אלברטו

וגם רחוק אמר וחייך..

זוכרת מתחת לעץ הפטל? , שאלת אותי מה יקרה לך אם אני אמות

ואני עניתי לך שהחיים הם לכל החיים..זוכרת?

כן! התלהבתי,! וצמרמורת לפתה כל חלק בגוף השקוף שלי..

 אני זוכרת

את היום ההוא מתחת לעץ הפטל כאילו וזה היום

אני ידעתי שאם אני לא אמצא אותך את תמצאי אותי.. אמר

האמת מלאך שלי... את תואר הכבוד מגיע ל21 הקטנה

שבאזכרה שלי , נתקלה במצבה שלך  בבית הקברות הקיבוצי

אז לך מגיע התודה ?

שאל אלברטו את 21 הקטנה..

אי אפשר היה שלא לזהות דרך הסיפורים שלה עליך.. שזה אתה!

על המצבה שלך כתבו

"מורה טוב –מורה לחיים"..

אני ידעתי שזה אתה אלברטו המורה לחיים שלה..

חייכה 21 הקטנה וניפחה לו כנפיים בעוד חצי מטר גובה מהקרדיט

הילדים האלה שלך שאלה?

הילדים האלה של עצמם ענה לה אלברטו של עצמם....

זאת אומרת שהם לא באחריות של אף אחד?

אף אחד לא יבוא לחפש אחריהם..???   נשמעה לי פתאום הקטנה מודאגת...

מה קרה אהובה? אני שואלת אותה...

אם אלברטו אמר שהם של עצמם..

אז הם פה מרצונם..

נכון ילדים? אני שואלת אותם..

אנחנו הולכים איפה שאלברטו הולך הסכימו פה אחד..

21 אהובה.. אני אומרת לה..

אני לא מודאגת מאשמת חטיפה...

אם יש משהו שאני מודאגת ממנו, אמרתי..

זה מה אנחנו אומרות בקבלת הקהל אצלנו בכניסה

מה אנחנו אומרות לאלוהימא על העלייה המכובדת שעשינו לה...

תקשיבי אמרה...

זאת לא הבעיה..

אני היום בערב נמצאת במשמרת לילה בועדת הקבלה

אני אאשר את כולם חתמה!

איך לא חשבתי על זה קודם ? טיפשה פצחתי במונולוג לעצמי

כולל צ'אפחה על מיצחי

קומבינות זה השם החדש של 21 הקטנה מהיום והלאה..

קומבינה הקטנה.. אני מחייכת לה ועוברת במהרה לצחוק פרוץ גבולות

איך לא חשבתי שבצינורות המקובלים את יושבת..איך?

אני תמיד מחפשת פירצות כאלה שאף אחד לא רואה ושומע שאתה בא..

ואת??..   חחח..חח....חחחחחחחח..את? תמיד מהדלת הראשית

וכל זה למה?

כי את! יושבת קומבינה קטנה שלי בדלת הראשית..את!!

איך שכחתי איך?...חחחחחח..חחחחח..חחחחחח

טוב !!!אז עכשיו אני רגועה..!

 חתמתי ופרעתי את תלתליה הסוררים מכל המסע

שלא נדבר איך אני נראת.???.

כבר יותר קרובה ללכלוכית מאשר שיצאתי כמו סינדרלה

טוב אז מה שנשאר הוא לתכנן את הכניסה שלי ושלך בחזרה..

מה אנחנו מספרות על כך שלא הגענו בחצות כבקשתה של המלכה!!

של מי שאל אלברטו?

בהמשך אתה תראה בעצמך...

תגיד אני שולפת באנסטינקט פגישה עם אלוהים היתה לך בגן עדן ההוא..???

היתה גם היתה! אמר

לזה לא ציפיתי אני מודה!

שוק והלם התערבבו להם יחד וחצו כל מחשבה שעברה לי לשתיים

מהההההההההההההההההההההה??????????? אני שואלת

פותחת עיניים גדולות גבות למעלה למעלה מורמות

ולא מאמינה למה שאני שומעת..

היתה לך פגישה עם אלוהים זכר? כזה ,עם זין בין הרגליים אני בודקת שאלברטו

מבין מה הוא אומר כשהוא מאשר לי שפגש אלוהים.... ולא אלוהימא.... אלוהים!

כן..אמר!

למה את לא פגשת אותו כשמתת??? שאל!

אני חיפשתי אותו..לא חיכיתי שיחפש אחרי..

ומה שאני מצאתי היתה אלוהים נקבה ולא זכר....

אלוהימא.. ואם אתה רואה אותה.. אתה מת!!  אלברטו אתה מת אמרתי...

איך נראה ההוא שאלתי??

זקן מאוד מאוד מאוד.. ועצוב מאוד מאוד מאוד

עצובבבבבבבבב????

למה עצוב ???   שאלתי

 וכבר האלטרואיזם שלי התעורר לתחייה ..

מי אמר עצוב..??? ולא קיבל חיבוק??

אבל לחבק את ההוא האלוהים? אמרתי...איכס...

אני רוצה לגרור אותו לאג לבית דין לפשעי אנושות ..לא לחבק אותו על מה שעשה לתינוקות המתוקים והרכים של המיצרים...

ולסוסים היפים תהורי הגזע שיטביע אותם בים?

איך אני יכולה לחבק יצור כזה איך? שיהיה אלוהים אפילו? מה אכפת לי מי הוא... שישב בכלא על מה שעשה...!! אמרתי..

אני רוצה פגישה איתו חתמתי..

ומכאן באחת כל התוכניות שלי בכל אופן ישתנו כאחת...

טוב אז כך חברים אהובים שלי..!! אני קוראת את כולם סביבי לסדר

21 את מקשיבה טוב??? אני בודקת אותה ..

שהיא בעמדת הקשבה...

את לוקחת איתך את כל הילדים לכוכב שלנו...

מהדלת הראשיתתתת? האחוריתתתת????   וואטאבר ..!!!

אני מכאן לבדוק על מה ולמה עצוב ההוא האלוהים..

שום מילה אצלנו לאלוהימא שלנו ..אני פוקדת עליה !

אאאאאההההההה סליחחחה?!

את מכאן ממשיכה איתנו...אמרה....עלק פקדה עלי!

לא פגישה עם אלוהים ולא בטיח...!!! שלפה לי בחוצפה...!!!

(רק רגעים כאלה יכולים לעלות לי האת הסעיף)

קומבינה יקרה שלי???? אני פותחת עליה זוג עיניים

מותחת את הכנפיים שלי הכי גבוההה שאני יכולה ..כולל הקריזה שהיא העלתה בי בחוצפתה

זוקפת את קומתי למגדל אייפל ואומרת לה ככה בבעיטות וולה לאוויר

בייב קומבינה יקרה שלי...

ילדה שלי מה אני???? אני שואלת בטון של אף אחד לא קובע עלי

של עצמי!!!

נכון????

את יודעת מה אומר המושג הזה?? צינית מתמיד אני שואלת אותה...

המושג הזה אומר שאפילו אלוהים לא אומר לי מה לעשות בחיים שלי...

אפילו לא אלוהים!

מכאן את לוקחת את כל העלייה היפה והמכובדת הזאת...

יוצאת לדרך בלי עוד שאלות מיותרות...אהובה קומבינטורית שלי..

אני מנסה לרכך את הנגיחה על סידרת האילוף שהיא רצתה להעביר לי

ושאשוב אספר לך במדויק אייך היה לי לפגוש את אלוהים פנים מול פנים..

ככה! לא השארתי ברירה ל21 הקטנה..

למה אם לא הייתי חותכת ככה חד וחלק עוד היתה מצליחה לשכנע אותי לרדת מחלום חיי..פגישה עם אלוהים

 את 21 הקטנה הייתי צריכה לגרד אותה עם שפכטל מהענן שאליו היא נדבקה מהנחרצות שלי...

"של , חיים שלי... אל תתערבי לי.."!!!

טוב!!! אמרה כשכנפייה כבר היו בהתקופפות ..

לא לסגור אהובה...! לפתוח..לפתוח..קטנה שלי...אני אומרת לה...

עכשיו תראי לכל הקטנים איזה יפות הכנפיים שלך

וכמה הן ארוכות ומיוחדות..

ותעופו אהובה!

ואלברטו?? שאלה...

אלברטו אשיב במקומי..

אני עם הילדים לפגוש איך נראת אלוהים נקבה.. אמר

אני חייכתי רחב..

עם זה אני מסכימה!

ואפילו יותר רגועה!

אז אנחנו בהסכמה מלאה?

כולם מרוצים?? פחות או יותר ?אני שואלת ומביטה ב21 הקטנה

שאין מצב שאני שולחת אותה מצוברחת בגללי..

בואי אהובה רגע אלי.. אני מסמנת לה עם אצבעת הבואי שלי..

היא ניגשת,  אני מרימה אותה על המותן שלי..

תראי אהובה ..אני אומרת לה  בעיניים צוחקות..

נכון שאת היית רוצה שאגשים את כל חלומותיי... ???

נכון אמרה והניחה ראשה בשקע שבין הראש לכתף שלי

וחיבקה אותי חזק לאות הסכמה מלאה בנושא..

בהצלחה אמרה לי הקטנה..

אני סומכת עליך שאת מבינה

שאת הולכת אליו עם כל התכנים שלמדת בכוכב האהבה

הקטנה הזאת  אני אומרת לכם....

אין דברים כאלה בעולם

חמלה סליחה וקומבינה הקטנה שלי הם השמות של הקטנה הזאת

שהחדירה לי מסר הכי חזק לוריד הראשי..

לפני שאני יוצאת למסע שלי...

לפגישה עם אחד האלים שהכי הרבה עיצבן אותי...

21 הקטנה בגובה מטר , הורידה את עצמה  לחצי מטר

כגובהם של הילדים, ואחלה מתשאלת אותם לשמם

עין אחת שלי בתוך החור והאחרת עליהם

עיניי זיקית יש לי כשמדובר בלבחון לעומק את פני הדברים

כל עין יכולה להביט למקום אחר.. ככה לימדו אותי החיים

להביט ברגע אחד לכל הכיוונים..

מה אני הולכת להסביר בכניסה לכוכב שלי ? מה?

אני  שואלת את עצמי..ומפתחת פאניקה סמויה

תגידי? אני שואלת את 21 הקטנה

את לא חושבת שאנחנו הולכות להסתבך נורא?

את זה אמרתי לך אני , עוד בבית הקברות, אמרה

אבל את ??.. את אמרת לי, שאת לוקחת ריזיקה

אני אמרתי אלברטו. נקודה

לא אלברטו פלוס גן ילדים..החזרתי לה

מה אנחנו אומרות לה בכניסה..?? לאלוהימא מה?

בואי נחשוב מה אנחנו אומרות בכניסה כשנגיע לכניסה, אמרה

ואז נעמוד לה בשער ונגמגם?.?שאלתי

תתחילי לחשוב על סיפור כיסוי אמרתי

פתאום הרים את עיניו אחד הקטנים ואמר

אנחנו נגיד את האמת

אני מביטה בו קצת בשוק מהאומץ

יורדת על בירכיי ושואלת אותו לשמו

ריאם, השיב

ומה האמת שלך ריאם? איזה שם יפה יש לך חמוד..

האמת שגם אם לא ניצא איתכם מכאן

אנחנו מכאן יוצאים לטייל בכוכבים אחרים

יופי!!! אמרתי האמת שלך מוצאת חן בעיניי ריאם

האמת שלך בעצם יכולה להציל את הטוסיק שלי

אנחנו נחזור לכוכב שלנו

ואתם תבואו אחרכך לטייל במסגרת הטיולים שלכם

מה דעתך?

אנחנו באים עם רוברטו השיב בבטחה

לא ידעתי שאלברטו עשה הסבה למדריך טיולים

האמת שאני יכולה להבין אותך השבתי,  כשליבי החל מתכווץ לנוכח האמת הגדולה בגוף כולכך קטן

זה מה שאני אמרתי לאלברטו כשהוא אמר שהוא עוזב את הכיתה בסוף שנת הלימודים..

אני עוזבת יחד איתך!

בסוף זה לא קרה

אלברטו יצא את שער בית הספר כשאני נשארת מאחוריו

אני מתרוממת לאחר ליטוף שערו של ריאם החמוד , להציץ לתוך החור

השביל ממנו צריכה להגיע רוז הקטנה עדין יתום מהולכים בו

הקטנים בנתיים משווים את גודל הכנפיים שלהם בינם לבין עצמם

21 משביצה ששלה יותר גדולים משלהם הבנים

אבל מבטיחה להם שכשיגיעו לכוכב שלנו היא מסדרת להם ארוכות יותר

זאת יש לה קומבינות בכל הממלכה..

בהתחלה כל יום היתה באה לי עם כנפיים בצבע של הסרט שעל הראש שלה

אחר כך הכירה לי את ויטויו מההחזקה האישית של אלוהימא

שנתן גם לי כל יום,  באיזה צבע שרציתי כנפיים

מבט נוסף לתוך השביל כבר הוציא ממני את הצעקה הבאה

ישששש!!! ילדים היא מצאה אותו..היא מצאה!!!!

על השביל צועד זקוף כתמיד אלברטו המורה לחיים שלי

כשהוא אוחז בידה של רוז הקטנה

אני אחוזת התרגשות

21 הקטנה מזיזה אותי יותר נכון דוחפת אותי ולוקחת את עמדת ההצצה

אני בנתיים מבינה שאלברטו מהחור הזה על כל המטר שמונים שלו לא יצליח לצאת..

יופי מפגרת אני במונולוג לעצמי

רק עכשיו את מבינה שהחור קטן לאיש גדול....

מהר 21 בואי תעזרי לי..

תחזיקי כאן..לא כאן, כאן..כן כאן..

תמשכי לכיוון השני שאומר לך...

 אני מתמקמת לאחיזה מהקצה הקרוע השני..

תמשכי!! חזקקקקקקקקקקק!!!

יופייייי... עוד קצת....

בחיים לא היה לי כוח פיזי כזה כמו במשיכה ההיא

כנראה שגם את חומת ברלין הייתי יכולה להפיל באותו הרגע כדי להוציא את אלברטו שלי..

אני ו21 כמה קטנה ככה פלדה, מצליחות להפריד את החור יותר ויותר

זהו!!! זה מספיק!!

תכיני את הקטנים בשורה לתזוזה מהגדול עד הקטן אני פוקדת על 21 הקטנה

וחודרת פנימה דרך החור כרוח סערה..

פעם ראשונה שכפות רגליי נוגעות מאחורי הגדר של הגן עדן הזה..

אני צועדת יחפה , נכנסת לשביל המסומן.. וצועדת במהירות לקראת רוז הקטנה

ואלברטו שלי..

 כ50 צעדים ממני

שניהם מגבירים את צעדיהם לקראתי ומביטים לאחור

צאי.. צועק לי החוצה רוברטו וגורר את רוז אחריו..

רוצי..רוצי... צאי מהר החוצה..

כשהם כבר עוברים מהליכה מהירה לריצה אני מבינה שהרוצי של אלברטו

היה בפקודה

אני מבינה גם באותה השניה שהבעיה שרודפת אחריהם

הבעיה הזאת היא בעיה שלי..

אני אצטרך להתמודד עם כל מי שמאיים על היציאה שלנו מכאן..

אני תופסת ריצה כשגבי אל החור ופני אל רוברטו ורוז

וידיי מסמנות להם .. מהר..מהר..!!!

לא מצליחה לראות  עדין ממי אנחנו בורחים..

אני כבר רגל מהחור..

21 כבר בעמדת המראה כשמאחוריה שובל של ילדים קטנים

אוחזים אחד לשני ידיים

5 צעדים שלהם  מהחור אני שומעת קול עמוק וגדול...

אלברטו עצור!!!

אלברטו 4צעדים ממני אוחז ברוז הקטנה כאילו וקפא על מקומו

הצעד השלישי משבושש לבוא..

כבר הכניס אותי פנימה שוב בסערה ..

אני צועדת זקופה לאלברטו .. שמסמן לי בעיניו ... לכי,לכי..

שום לכי לא יעזור פה אני אומרת לו ונופלת לתוך זרועותיו..

זה אתה אלברטו.. אשכרה אתה!!!

אני כאן איתך.!!!!  4 צעדים מפרידים בנינו לבין החור

כשאני אומרת רוץ.. כולנו רצים..זה ברור..

קודם אתן..! אמר..

אלברטו!! כשאני אומרת רוץ.. כולנו יחד רצים...!!!

אף אחד לא עוזב פה קודם אף אחד!

1

2

3

רוץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ!!!

בחוץ חושך עדין לילה

 אבל אצלי בפנים כולי זוהרת

אני מקוה שאני לא נראת כמו איזה מחזיר אור,מנצנצת להם בשער..

העין שלי בתצפית לתוך החור על החיים שם בפנים

צפיפות אבל מסודרת, לא כמו בהודו ..צפוף ולא מסודר

לא שהייתי בהודו ..

מראות ילדים רעבים ברחובות  ..ושמה הבנתי שיש מיליונים

לא היו יכולים לעשות לי את  המסע הזה לטיול..   לצלם ולחייך!

כל אחד כזה בגובה מטר , היה חותך לי את הנשמה ל2

כל אחד שהיה מושיט לפני יד.. הייתי מוכרת את נשמתי בשבילו

יש לי גב חזק.. אבל שמדובר בקטנים רעבים

אני לא רואה בעיניים..

 בפנים מאוד צפוף אבל מסודר

אגפים, חדרים, מסדרונות

 אלוהים יודע לאן הם מובילים , אני חושבת לעצמי

איך הם חיים בצפיפות הזאת ? איך..?

בחיי לא יכולתי לחיות בבניין דירות..

אז במותי?....      גן עדן..?!

עכשיו אני מבינה למה כולם פניהם לכאן

זה מה שהם הכירו בחייהם

זה מה שלימדו אותם..

נתנו להם את זה על מגש עד הפה.. אל תתאמצו לפנטז בכלל..

זה מה יש!!! מה שנקרא..

גהנום או גן עדן..

אז לגהנום אף אחד לא רוצה ללכת כי זה המקום שאליו עוברים הרשעים

וגם את זה אני הולכת לברר.. והינה אני מרגישה את הסקרנות שלי מתחילה להתעורר..אני מחייכת לעצמי

והתחנה הראשונה שהם ראו שם אורות.. הם פשוט נכנסו..

אני בטוחה שאפילו לא בדקו..באותיות הקטנות

הספיק להם שכתוב על השער גן עדן

קנו כסא בבית כנסת של אלוהים.. וכולם רוצים את המוכר האהוב והידוע

לא שלא ראיתי גם אני , את האורות  המנצנצים האלה כשמתתי..

אבל בחרתי להמשיך הלאה..

איפה שכולם אף פעם לא עניין אותי..

תמיד רציתי לטייל מחוץ לשבילים המסומנים

ככה זה בפנים.. שבילים שבילים מסומנים

כאילו ואסור להם לצאת מהקווים

הכל כאן מסודר כמו שעון שוויצרי

אני מציצה לתוך החור..

21 בגובה מטר אהובה שלי ...

ישששש!!!

הנה היא חייה ושלמה

אני נושפת אויר החוצה, לרווחה

 רואה אותה למרחוק

כשמאחוריה שובל של 5 ילדים חצי מטר פחות ממנה

ווואאאאאי !!!! וואי..!!! וואייייי!

אני חושבת לעצמי זאתי הולכת לסבך לנו את הצורה

אלאהיסטר ולהקתו כמו שהיה אומר שולי חבר שלי

אני מסתכלת ימינה , שמאלה... אף אחד לא רודף אחריה

גם הליכתה מאוד רגועה הילדים מדלגים אחריה

4 בנים ובת אחת בשובל שמשתבל אחריה

אין לי מושג למה .. אבל ככל ששם הם נראים נינוחים

הנרווים שלי רוקדים..

20 מטר הם ממני , אני באטרף של פססססט פסט פסט

21 מסמנת לי ביד.. ששש..שש

מה שש? אני אומרת לעצמי....

שובל ילדים אחריך? מה ששש??? מה?

אמרתי לה לבוא עם אחד , ההיא באה לי עם 5

ועוד אומרת לי ששששש....

מטר ממני כולם נעמדים בשורה כמו השבילים כאן

 מסודרים אחד אחד אחרי 21 הקטנה

כאילו והיו בעמידה צבאית וצריך לשחררם מדום..

מה קורה כאן ? אני שואלת אותה..!!

תני להם קודם לצאת מאחורי הגדר אמרה..

אני אסביר לך,  לא כשכולנו עומדים כאן חשופים ..

זה כל העינין אמרתי לה , את היית צריכה  לבוא עם אחד!!! לא עם 5 ?!!!

ואז לא היינו צריכים להוציא אף אחד מהגדר..

תני להם לצאת רגע אמרה הקטנה נחרצות ונכנסה דרך החור

וכולם כאילו עדר אחריה מהופנטים..

4 ילדים קטנים וילדה אחת קטנה כבר מחוץ לגדר עומדים ומחזיקים אחד עם השני את הידיים..

את מבינה אמרה 21  הקטנה?.... אי אפשר היה להפריד אותם

הם היו שם מלוכדים ולא הסכימו שאף אחד ילך בלי כל השאר.. אמרה וליטפה את שערה של הילדה הקטנה

בגובה בערך חצי מטר..

הם יודעים מי זה אלברטו...!! אמרה

אמרתי לך ??? אמרתי לך??? קפצתי!!

אין ילד אחד שלא יודע מי זה אלברטו

ירדתי קומה לילדה הקטנה, התיישבתי על הברכיים

עכשיו העיניים שלנו היו מול העיניים שלנו

היא הביטה בי במבט חזק שהיכה בי בפנים.. ווואוווו...

איך קוראים לך מתוקה? אני פותחת חיוך קטן להמיס אותה

כבר סיכמנו שגם את האפיפיור אני מצליחה

אז מה זה בשבילי להמיס חצי מטר ילדה?

רוז .. ענתה המתוקה..

את מכירה את אלברטו?? רוז

 אני מעבירה על ראשה יד רכה

מה רכה? מרגרינה!

כולנו מכירים את אלברטו ענו כולם ביחד במקהלה...

שששש...ש  .. בואו נהייה בשקט..

איפה נימצא אלברטו????? ילדים חמודיםםםםםם....!!!

רוז הקטנה הרימה ראשה ואמרה

לחפש את אלברטו בפנים זה יהיה כמו מחט בערמת שחת..

אוף... גם זאתי , עם משפטים כאלה חסרי אופטימיות אני אומרת לעצמי..

נו מה עכשיו??

בטח עכשיו יבואו התנאים... נו את מבינה אני עדין במונולוג לעצמי...

ילדה בגובה חצי מטר עם חבורת גמדים קטנים הולכת לסגור איתך עסקה...

תתיישרי אני אומרת לעצמי.. תני לה לדבר..

עובדה שהיא הביא אוותכם ב10 דקות..אמרתי

 5 ילדים אתם כאן בעשר דקות

שמכירים את אלברטו שלי.. אני מתחכמת איתה..ומחייכת רחב

בכל זאת יש גבול כמה אני מוכנה לתת להתעוווווז עלי!! כן?!

אם את רוצה את הדרך המדויקת ישירות לאלברטו.. אמרה רצינית ביותר

אנחנו ממשיכים איתכם..!!!

מה זה איתכם???  אני שואלת את הקטנה הפלצפנית שחבל על הזמן ..

משחקת אותה הכי יפה שיש הדוברת הרשמית  של גן עדן בגובה חצי מטר

לאן זה איתכם? שאלתי שוב

  תמימה לא מבינה או לא רוצה להבין מילה ממה שהיא העמידה לי כאן כעובדה..!

איתכם לכוכב האהבה!! אמרה!

אני חותכת במבט ל21 הקטנה..

תגידי??!!?.... סיפרת להם על הכוכב שלנו?...

כן אמרה ופתחה זוג עיניים.. כאילו ומה הבעייהההההה!!!

סליחה !!!אמרה הקטנה....כחצי מטר..

אני חופשייה!!!

חצי מטר קטנה, אבל היבשה לי את הצורה!!

צודקת מי אני שאומר לה כן או לא...

יש ועדת קבלה אצלנו.. שהם יחליטו..!

אני מסתכלת על 21 מקווצת את גבותיי

במבט שהיא לא אוהבת..

אנחנו הולכות להסתבך נורא בגללך..

בגללי???  שאלה!!!!!!

כן עניתי וראיתי את המוח שלי מנסה לחפש הסברים לרגע הכניסה

לכל החמולה הזאת שבאה אחרי...

טוב מה הלאה אני שואלת את הדוברת רוז חצי מטר

אני נכנסת להביא את אלברטו אמרה.. כולכם מחכים כאן...פקדה!

איפה הוא שאלתי...

אני יודעת במדוייק ענתה ונכנסה פנימה כסערה קטנה..

אני מסתכלת 4 ילדים מה חמודים? לאכול אותם..

מסתכלת על 21 הקטנה ..בא לי לאכול גם אותה

מצקצקת בלשוני... לאות אוי ואבוי לנו בכניסה לכוכב האהבה

אני מקוה שהשם הזה  של הכוכב

מחייב גם את אלוהימא לנהוג באהבה כלפי כל העולים החדשים

או לסלוח לי שעשיתי לה עליה בלי לבקש את רשותה..

לא חשוב העיקר שתאהב !!

21 הקטנה כבר עסוקה עם 4 בנים חצי מטר בסך הכל ממנה

ואני?? אני שוב הכנסתי בחזרה את העין שלי לתוך החור..

כמה דקות ואלברטו שלי עם כל עדר הילדים  ואני

בחזרה לכוכב האהבה..

כמה דקות...

10 דקות לחצות

21 בגובה מטר חותכת את המבט האחרון שלי על המצבה של אלברטו

יאללה בואי קטנה,אני אומרת לה..

אנחנו זזות להביא את אלברטו לכוכב האהבה..

ואיפה את מתכוונת להתחיל לחפש? שאלה..

טוב תקשיבי לי קטנה..

אני מזהה שאת הולכת להקשות עלי את המשימה...

תחזרי לך לממלכה .. מכאן אני ממשיכה...

לאאאאאאא....!!  אמרה

אני באה איתך! נקודה!

אם את באה איתי..??? את לא מקשה עלי..

במשפטים נוסך.. מחט בערמת שחת

טוב!!! נשבעת !!! חתמה..והרימה לי את כנפה הקטנה

אני מניחה צדף קטן שהיה מונח על הקבר שלי

מעל האבן שמונחת על הגוף של אלברטו

 ומפלסת את דרכי בין הקברים לכוון קברי..

21 בגובה מטר מתזזת אחרי..

אני צריכה רק שנייה ואנחנו עפות מכאן.. אמרתי

נעמדת מעל יצירת המופת האומנותית שאני קבורה תחתיה

דקה שלמה שאני סופגת את הגוף שהיה לי

 לתוך הנשמה הנצחית שלי

רגע ארוך ויקר זה היה

זהו קטנה אני אומרת לה..

תני לי יד..

שתינו פותחות את הכנפיים ועפות

הדרך לשם מלאה במחשבות שחורות

ומה יהיה אם אני לא אמצא את אלברטו?

ואם בכניסה יש כמו אצלנו ועדות קבלה

ולא יתנו לנו להיכנס ולחפש?

החושך שבחוץ מתנגש עם המחשבות השחורות שלי..

וצובע אותם בלבן..

כוח עצום שלא היה לי כמותו אמר לי מבפנים

את הולכת למצוא את אלברטו .. ובחיים!!!

אלברטו שווה גם ויכוח פנים מול פנים אם אלוהים

זה יהיה ניפלא לפגוש שם 2 ציפורים במכה אחת.. חשבתי לעצמי

מרחוק רואים כבר את האורות מבצבצים בלבן

21 הקטנה שואלת אותי

זה גן עדן?

אני בשקט, רק סורקת את השטח

עסוקה בלבנות במהירות האור את תוכנית החילוץ אם נזדקק לה

החיים כבר לימדו אותי שאם יש לך תוכנית מגרה

תדאג גם לחשוב איך תראה תוכנית החילוץ

אנחנו מתקרבות מימין אורות לבנים בוהקים

ומשמאל עוד כוכב אם אורות צהובים

שערי ברזל כבדים סוגרים

וגשר מחבר בין שני הכוכבים

ידה הקטנה של 21 אוחזת את ידיי בחוזקה

האמת שגם שלי לוחצת קצת את שלה..

אבל בשביל אלברטו.. הפחד שלי הופך לכוח, לא למקל בגלגלים שלי

בואי קטנה .. אני גוררת אותה אחריי

אנחנו מתקדמות כמו רקדניות בלט על בעונות האצבעות

אני נצמדת לגדר ומציצה פנימה

המקום שוקק חיים

מה שוקק??!!! פיצוץ אוכלוסין!!!

זה באמת מבצע של מחט בערמת שחת אני אומרת בלב ש21 הקטנה

לא תישמע שהסכמתי איתה..

היא נצמדת לימיני מנסה לדחוף אותי שאתן לה להציץ דרך החור שמצאנו

חכי... אני דוחפת אותה לשמאל.. חכי בסבלנות או שתמצאי לך חור אחר

המקום עמוס מתינוקות ועד זקנים

21 הקטנה כבר מצאה פירצה קטנה..

פסססט...פססססט.. היא מפספסססת לעברי..

בואיייייי.. מצאתי... יש פה חור גדול...

אני מתקדמת..נעצרת מול החור..

זה חור גדול זה? אני אומרת לה..

בקושי את נכנסת כאן, אני אומרת ומנסה כבר לאתגר אותה..

כי בדרך כלל, אני רק אומרת לה את לא יכולה..

 והיא כבר נעמדת עם רגלי השור  הקטנות שלה

עם מוטיבציה של אלוהים על 4 , היא תמיד מצליחה להרשים

אני כן יכולה!!! אמרה

בטח שאני יכולה!!

אווווווו.. הצליח לי אני מחייכת בתוכי..

את נכנסת פנימה ואת הילד הראשון שאת פוגשת את מביאה אותו לכאן לחור

ילד? למה ילד? שאלה..

כי אין בטוח ילד אחד כאן ,שלא יקבל צומת לב מאלברטו.. זה למה ילד! אמרתי..

את נכנסת?? או פוחדת? שוב אני מנסה לאתגר אותה...

נכנסת .. נכנסת.. אומרת לי הקטנה הזאת בגובה מטר

עם בייצים של שור..

ונכנסת...!!!

 אפילו לא מיצמצה..

פפסססססט.. אני קוראת לה!

אל תתערבבי לי יותר מידי..כאן..

צ'יק צ'אק!!

אני לא זזה מהחור..

21 נופפה לי בידה הקטנה

אני הרמתי כנף גדולה..

מחכה!!

אחרי החיבוק מאחור של 21 שקטעה את רצף התודות לנישמתי הנצחית

מעל קברי..

אני מתפנה לקטנה שנמצאת בהתרגשות נוראית

את לא תאמיני את מי ראיתי פה?

את מי כבר ראית ?? כולם כאן מתים בשעות האלה

זה בדיוק העינין שעכשיו הוא מת.. חתמה

אני לא זוכרת שיש לנו מכרים משותפים

אבל בואי תפתיעי אותי!

את סיפרת על המורה לחיים הזה כלכך הרבה ,אמרה

כלכל הרבה סיפרתי רק על מורה אחד שהלך איתי 5 שנים בחיים

והיה לי אחר כך ברוחו מורה לכל החיים

ואל תגידי לי שאלברטו המורה מת..

למה אני מתה..

זה הוא ? אני מסתכלת על הקטנה בעיניים גדולות

וכבר אוחזת בידה לאות תובילי אותי ומהר מה שנקרה ,לראות במו עיניי..

זה הוא אמרה..!!

זה המורה שסיפרת לי עליו..

תראי לי קטנה.. תראי לי אני דוחפת אותה להגביר את צעדיה כאילו שאם זה נכון..אז הוא יברח

אנחנו מפלסות את דרכנו בין הקברים

תינוקות קבורים ליד אנשים שסיימו את כל המסלול בחיים..

אנשים גדולים קבורים ליד תינוקות קטנים שלא התחילו אפילו את מעגל החיים..

ככה זה בבתי קברות הכל מעורבב..

כמו בחיים גם בחיים יש מלא כאלה שהם מתים ויש הרבה מתים שהם כמוני חיים

הינה כאן הקבר הזה.. 21 אומרת ומצביעה על הקבר השלישי ממני

שייוווואוווו.. אני בשוק

עומדת מול הקבר של המורה שלי אלברטו

שהיה מורה לאומנות

היחיד שהכיר אותי בישיבות המורים

תמיד שכל התעודה היתה בלי ציונים כי לא הייתי בכלל בכיתה..

ורב המורים בכלל לא היו יודעים מי אני..כדי לתת למי את הציון?

הוא שפך אור גדול בציון לשבח

והערה בנוסך

גאון הילדה הזאת גאון

האיש הזה זיהה את היהלום הלא מלוטש מכל הכיתה הנוצצת

ובאמת כל אחד בכיתה נולד להורים בלי עין הרע.. נוצצים

האיש הזה עמד באספות ההורים ובעמידה דיבר על הטלנט שלי

כאילו והייתי מדמו שלו..

הוא היה איש רגיל, חי , אבל היו לו כנפיים מאחוריי גבו..

והוא תמיד אמר לי

בואי רגע, תסתובבי... ואני תמיד הייתי מסתובבת הוא היה אומר לי את רואה את הכנפיים אלא שיש לך..

תתחילי לעוף...

אני לא רואה הייתי מחזירה לו..

והוא היה אומר.. אז תדמייני..

אלברטו איש יקר שלי .. אני כבר לא צריכה לדמיין

יש לי כאלה מדהימות כמו שהיו לך במציאות

אני יורדת על הקרקע שקבור בה אחד המורים הכי גדולים שלי בחיים

המורה היחיד שהבין שהחיים עצמם מורכבים מאומנות

ואם לא בא לי מתמטיקה ,אז שאני אצייר ציור

מחייכת חיוך גדול..

שתדעי לך שהוא היה איש מאוד מאושר בחייו, אני אומרת לקטנה

ורק בגלל שהוא הפך, כלכך הרבה ילדים סביבו לילדים מאושרים

הוא תמיד כתב הערות חכמות שמבטלות באחת את כל השטויות של המורות השניות..

האיש היקר הזה עכשיו מת...

ואני רוצה אותו עכשיו לידי

תקשיבי לי 21 אהובה אנחנו מכאן ממשיכות לחפש בגנים הסמוכים את אלברטו..

למה אני חייבת לו הרבה מחיי.

ועכשיו הזמן להשיב לו כגמולו..

מה זאת אומרת ?? קימטה את פנייה  הקטנה..

תקשיבי אין מצב שאני משאירה את אלברטו בגן עדן

למה בגהנום הוא בטוח לא...

אנחנו הופכות את המתים ומביאות אותו לממלכת כוכב האהבה..

לא מעניין אותי שום דבר נקודה!

המורה הזה לחיים איתי לממלכה..! יש הבנה? אני מתשאלת אותה

ומה עם אלוהימא שהבטחנו לחזור היום בחצות? שאלה..

מכן אנחנו הולכים לחפש את המורה אלברטו ולא חוזרים לממלכה בלעדיו..

נקודה אחותי.. הבנת..

ברוררררררררר.. חתמה לי הקטנה..

למה זאת היתה נקודה של ייהרג ובל יעבור

אלברטו אהוב איש יקר..

אני לא אשאיר את טלנט שלך להנמק בגנים הדחוסים בבני אדם מתים

אני אקח אותך למקום שבו אתה ראוי לחיות את החיים באומנות וחופש

כמו שדאגת לי !

 דאגת לי בחייך

תן לי עכשיו להחזיר לך במותך...

אני שומרת על כל הכלים הטובים שנתת לי מהארגז כלי עבודה שלך

יום יום הם משרתים אותי נאמנה

גם אחרי מותי..

אני בדרך אליך אלברטו מורה יקר..

רוצה לתת לך במתנה את מה שנתת לי אז

חיים!!!

"אומנות או נמות"

את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לאיש יקר שיבדל לחיים ארוכים ארוכים בריאים יפים וטובים חופשיים ומאושרים של עוד המון שנים של יצירה ואומנות  .. וזיהוי יהלומים

על עבודת הקודש שהוא עושה כדי להעלות לפרונט את הילדים האלה

האיש הזה נתן לי מפתח אם ארצה לפתוח את הדלת ממול שסגורה..

שוב אני יודעת שחופש אינו שאלה של גודל הכלוב אלא במי שמחזיק במפתח!

תבדל לחיים ארוכים חבר יקר (פינקי)..

אומנות או נמות

חיבכנוף לך

כזאת דממה מנגנת אין בשום מקום בעולם

רק בבתי הקברות..

ככה אני יושכבת שזה חצי ישיבה וחצי שכיבה

מנהלת סמולטוק עם שכני מליחיש שקבור כאן הרבה יותר זמן ממני

תגיד חבר?.. גם לך היתה הילולה כזאת לכבודך?

או שאצלך הכל רגוע? ובקושי זוכרים אותך?

כי כמות האבק על הקבר שלך מזעזעת..

בקושי אפשרה לי לדעת שאתה היית איש אשכולות

ככה כתוב אצלך

בקבוק המים שהחזיקה לילי בידה עמד שעון על העץ

כאילו וידעה שיפריע לי נורא שליעקב מליחיש השכן שלי

לא רואים אצלו את האותיות..

קמתי על רגליי ,אספתי את בקבוק המים

וניגשתי לנקות ליעקב את האותיות.. זה הפריע לי נורא

שאצלי שתלו פורטולקות חדשות

וליעקב האבק מכסה את כל הגוף ובטח הנשמה

טיפת המים האחרונה הספיקה במדויק לחשוף את כל המילים הכתובות

זהו  יעקב שכן שלי.. עכשיו תוכל לנשום..

 לא שכל האבק הזה מכסה לך את הלמעלה שלך..

ולא רואים מי ולמה ומה אתה..

משנרגעתי מעיניו האבק של שכני

רק אבק לא פאנלים ולא תריסים

אני מביטה מסביב, 21 הקטנה שלי לא נמצאת בסביבה עדין

לא שזה נורא בכלל, אני זקוקה לעוד כמה דקות כאלה עם עצמי מול עצמי

אני אומרת לעצמי

יש לי כאן חוב גדול גדול של תודות

אחרי שאמרתי לכולם לכל גבירותיי,רבותי,חברי,אהובי,שכני,מורי,תודה

ואחרי שהודתי לגוף הניפלא שעמד בכבוד בכל מסע

ואחרי.. אחרי.. הכל  אני חייבת תודה ענקית

  וקידת קידה לנשמה שלי

כן כן לזאת

 זאת שהמשיכה הלאה כאני יחד איתי

לנשמה המיוחדת שלי

אני עומדת מול הקבר שלי לא יודעת איפה  הראש ואיפה הרגלים שם

מונחות

קדה קידה ארוכה ומתרוממת..

תשמעי .. נשמה מיוחדת שלי.

תודה ענקית שהיית  מי  שלי היית

אני רוצה להגיד לך תודה שהצלחת להצטופף בתוך גוף קטן

זה  היה כמו לדחוס פיל למכונית חיפושית

ואת.. את נכנסת נשמה גדולה שלי. כמו גדולה

את יכולה עכשיו לשבת אני אומרת לעצמי..

 נשמה זאת, את! זה לא הקבר..

אה נכון... זאת אני

נכון... אני נותנת אישור לעצמי.. שבי נשמה

אני יורדת לישיבה מזרחית

אוחזת בידי צדף קטן מהיפים האלה שמוצאים בים ..

 בטח מישמיש הביאה אותו

מחייכת ואומרת

תודי?? נשמה שהיה לך אחלה לחיות אני.. נכון?

את ? את היית לי אחלה ! נשמה שלי באמת אחלה!

עברת איתי לא 7 אלא 40 מדורים כאלה.. בהצלחה יתרה אפילו..חחחחחחח

אני צוחקת כי רק היא ואני יודעות באמת את מה שהיה שם

הייתה לך כריזמה ענקית שהצליחה להמיס אפילו את האפיפיור

הייתה לך נשמה עצומה שסבלה מכאבם של אחרים

ולעולם לא מכאבה של עצמה

את היית נשמה חזקה

גם כשאמרתי לך די עזבי בואי נלך הביתה, את לא ויתרת

את לחשת לי באוזן

טוב ,!! רק את החלום הזה..

וכך הצעדת אותי במסע הגשמת החלומות שלי... נשמה שלי

הגנת עלי בחירוף נפש

עמדת מול שריקת הכדורים מעל ראשי הרבה יותר מאלף פעמים

עמדת מול סכיני המילים .. בראש מורם נתת בחזרה

גם כשאוצר המילים שלך היה איום ונורא

עמדת מול איתני הטבע.. בהגנתך עלי..

כשהיה רעב עשית לי שבע

כשהיה לי קר עשית לי חם

שהיה לי רק אותי עשית לי את אותי ואני..

כדי שנהייה כולנו ביחד

היית לי רגישה רגישה שמזילה דמעה מפרסומת לבדין הכחול

ועל כך התודה

גרמת לי להתבונן על הפרטים הקטנים ביותר

הערת לי הרבה חושים רדומים כשסירבתי לראות

את את נשמה ענקית שלי

בסך הכול היית נשמה מה זה טובה

אפילו סבלתי רבות מכך שאת נוטה לאלטרואיזם

אבל נתתי לך..

רוצה לתת? זה עושה לך טוב? קחי!!  תני!!! גם כשלנו בעצמנו לא היה!!

 מי אני שאמנע ממך??

אף על פי שאת יודעת ,שלפעמים היית מפגרת בנתינה שלך..?!!

כמו בנתינות מהסוג שזורקים עליך את הצרות ,

אבל הולכים לישון טוב בלילה

כי יודעים שאתה מתהפך בשבילם כל הלילה בחיפוש אחר פיתרון..

היו לך גם כאלה.. נכון? נשמתי...

אני לא אמרתי לך, אמרתי לך..

כי זה כמו לתת ירייה לעצמך ברגל..

נשמה יפה שלי אהובתי

תודה לך שהיית נשמה מלאת שמחת חיים..

שאף אחד אפילו לא אני !!! לא הצלחנו להביס את השמחה שלך

תודה שצחקת כשהנפש בכתה..

והצחקת אותה נורא כל לילה לפני השינה

תודה שגדלת וגדלת ולא התייאשת לגדול,

 גם אם את כל הכלים העתקת מאחרים

 תודה ענקית שהייתה לך חוצפה , הרבה פעמים הצלת אותנו בזכותה

אמרת לי תמיד..

אני לא מרשה שיפגעו בך ואת תהנהני בראש..

שיעברו דרכך יתנו לך מרפק ולא יבקשו יפה סליחה..

סליחה?. אמרת לי תמיד בקול תקיף נורא!

אל תחכי לאלוהים שיעניש אף אחד.. שמעת?

יש לו דברים ברומו של עולם להתעסק איתם..!

ואת את תטפלי יפה בכל מי שמטפל בך פה

ומי שמטפל בך לא יפה?! טפלי בו לא יפה בחזרה!! הבנת?!

היית שואלת אותי נחרצות..

לימדת אותי לעמוד על שלי נשמה יקרה שלי..

לימדת אותי להביט בעיניים כשאין לי אוצר מילים להרשים

לימדת אותי שגם אם לא הגעתי לכלום בחיים שיש עליו קבלות..

ועל הקיר לא  תלויות לי  תעודות משום אוניברסיטה

וששאלו תמיד בשאלה הראשונה ..

נווווווו??? גברת מה את עושה בחיים???

ואני ??חוץ מלשרוד ,לא היה לי זמן בכלל אפילו לחשוב מה אני רוצה להיות שההייה גדולה..

כי הייתי בעצם כלום..

אפילו לא ילדה ואפילו לא גדולה

ואת היית אומרת לי תגידי רק  את האמת , שאת אומנית,

זה האמת נכון, כל מה שהוצאתי תחת ידי

היה תחת חשיבה אומנותית ,ואפילו התפרנסתי מזה לא רע

 ואפילו בעייני גדולה..אמרה לי תמיד הנשמה

ומנסה להרים את האגו שלי מהריצפה.. היה לי על מה

רק אני לא ידעתי לעשות סביב זה מהומה..

אני עוברת ליישור הרגלים

הכנפיים שלי מונחות יפה מאחורי על האדמה שאני תחתיה

ואני אני הנשמה שלי כאן איתי..

אף אחד לא הצליח בסוף לקבור אותה

לא קבורה ולא נעלים.. כמו שהיה אומר תמיד אורי..

אני רוצה לומר לך נשמה יקרה שנתת לי את אחד הכלים שנתנו לי הכי הרבה ימים מאושרים שאפילו לא היה איזון..

כי היה לי יותר ימים של אושר בתוך החרא

 מאשר ימים של חרא בתוך חרא

נתת לי דמיון..מה שהציל בעצם במילה אחת את חיי

כשאנשים מוכרים סדנאות בכסף לאחרים..

 אני ידעתי

שהכלי היחיד שהיה איתי בשקית ניילון עם מגבת אחת

היה הדמיון מהיום שנולדתי

ידעתי שזאת רק את.. ממך..

הכלי הזה בעצם נתן לי כל חיים שרק רציתי..

ואף אחד על זה לא יכול להתווכח איתי

נתת לי יכולת לעבור חוויות

 שאחרים לבטח היו מתים רק מלשמוע על חוויות החיים שלקחתי אותך..

את היית חזקה

ולא ויתרת לי נשמה אהובה

אמרת לי תמיד

רואה את ההר הגבוהה הבא? רואה אותו?

 אנחנו כובשים לו את הצורה של הפסגה!!

ואני אמרתי לך ... רגע עוד לא ירדנו מההר הזה... חכי...

ואת אמרת לי תהיי חזקה !!

אני ואת לפיסגה של ההר הבא..!!!

אבל הכי אני רוצה לומר לך נשמה יקרה שלי..שנתת לגוף שלי מתנה מיוחדת במינה

את היכולת לצאת מתוכו ולהיכנס בחזרה.. ועוד בחיי שהיו ,

 ולא רק מקורח הנסיבות של מותי..

את זוכרת את הלילה הוא שלימדת אותי בכוח את הטכניקה ההיא?

פקדת על המוח שלי לא להרגיש יותר כלום

נתת גם לגוף להישאר בהרפיה מוחלטת ..

ואמרת לי ששששששש..ששש

 לפי המתמטיקה את לא יכולה  אז תהייה בשקט..

שזה יגמר הכי טוב שזה יכול להיות..

ואני אמרתי שהכי טוב שיכול להיות עכשיו הוא המוות..

ואת צחקת בקול רם בלי להתבייש..

ואמרת לי..

הכי טוב שיכול להיות עכשיו

זה שנמשיך לחיות!

ויצאת מתוכו להביט מהצד..

הכרחת אותי לצאת יחד איתך מתוכו... ועל הזין שלנו מה שיעשו בו..

אמרת לי שששששש.ש...ששש

כבר הכל ניגמר כבר..

ואני הבטתי מהצד עליך.. זקופה מתמיד ויפה מתמיד וחזקה מתמיד

מתבונן פנימה לתוכי שהוא תוכך ותוכנו של שנינו

מביטה בי בעיניים צוחקות

עם תעצומות נפש של אלוהים

ואומרת לי..

את יותר גדולה מהרגע הקטן הזה.. הרבה יותר גדולה..!

אז תודה אהובה על הטכניקה הזאת.. אחר כך עשיתי ממנה מטעמים לשבת

תודה נשמה יקרה שלי..

לא סיימתי את רצף הארוך ויש לי המון תודות לנשמה באמת גדולה מהחיים הקטנים האלה..

21 חובקת אותי מאחור.. אפילו לא נבהלתי מרב שהייתי כולי בכולי

אוווווווו...שלום לך יקרה.. אני אומרת לה..

שוטטי בכל הבית קברות... יש קבר אחת מיוחד שאני רוצה שתבואי איתי לראות..

יותר מיוחד משלי? אני שואלת אותה כמו במראה מראה שעל הקיר של מי הקבר הכי יפה בכל העיר

21 הקטנה מסתכלת עלי ואומרת לי בעיניים הכי מחייכות שיש

תוציאי אותם לפירסומות למה תכף אנשים שם מתים..

חברים יקרים איתכם הסליחה על האורך..

זה פשוט נכתב רק בשביל הנשמה שלי..

יאללה נצא להפסקה?

פ-י-ר-ס-ו-מ-ו-ת-

חיבכנוף ענק לכל מי שבא להציץ..