הגדה אחת, שתי מגילות, שלושה מעגלי חיים – מתי גרינברג, תערוכה ב"בית אריאלה".

הזמנה לשיח גלריה - "מגילת רות".

מחר, יום שישי, ה- 29 לחודש בשעה 10:00 יתקיים שיח בגלריה המרכזית ב"בית אריאלה" שד' שאול המלך 25 תל-אביב, השיח יתקיים במסגרת תערוכתו של האמן מתי גרינברג, ויתמקד ב"מגילת רות". ד"ר דורון לוינסון ידבר על החשיבה הפילוסופית של "מגילת רות". השופט בדימוס, מר יצחק מילנוב, ידבר על ההבטים של המשפט הקדום כפי שהם מתגלים ב"מגילת רות" והרלבנטיות שלהם למשפט העכשווי, במאה העשרים ואחת במדינת ישראל.
את השיחה יפתח האמן מתי גרינברג בהקדמה קצרה על עבודתו  "מגילת רות".

מצ"ב לינק לסרטון קצר המתאר את ספר האמן של מ. גרינברג – מגילת רות.
http://www.matygrunberg.com/the-book-of-ruth.html

מספר מילים על התערוכה:
שלושה ספרי אמן של היוצר המוערך מתי גרינברג העוסקים במבט עכשווי על שלושה סיפורים גדולים מעולם היהדות מוצגים בימים אלו בגלריית "בית אריאלה" בתל-אביב. העבודות אשר נוצרו בטכניקות הדפס משי וחיתוכי עץ, הינן חלק מסדרה של 25 ספרי אמן נדירים שיצר גרינברג, אשר הוצגו בגלריות ומוזיאונים ברחבי העולם וכעת שייכים לאוספים שלהם, בהם מוזיאון ויקטוריה ואלברט, המוזיאון הבריטי, ספריית ליאו בק קולג', לונדון, מוזיאון ישראל, ירושלים,  ספריית הוותיקן ברומא, הספרייה הציבורית של ניו-יורק, הספרייה של HUC ניו-יורק, ספרית HUC ירושלים, ועוד.

"מגילת אסתר", הדפסי משי, בתרגומו החופשי של נתן זך, יצאה לאור בלונדון בשנת 1975  בחסות "אגודת הסטודנטים הבינלאומית." בשנת 1978 הוצגה "מגילת אסתר" במוזיאון היהודי בניו-יורק וזכתה להד רב. בשנת  2012 יצר מ.ג. ספר אמן העוקב אחר יצירת המגילה. בספר מוצגים רישומי ההכנה למגילה ומולם העבודה הסופית, כך ניתן לעקוב אחר תהליך העבודה והבחירות שעשה מ.ג עד ליצירת השפה של המגילה. 

"הגדת בצלאל", טכניקה של חיתוכי עץ, יצאה לאור בלונדון בשנת 1984 בחסות "אגודת ידידי בצלאל בניו-יורק" ונמכרה כולה, הכספים שנאספו הועברו ל"בצלאל – אקדמיה לאמנות בירושלים." ההגדה הוצגה בתערוכה נודדת ברחבי ארצות הברית יחד עם "הגדה של פסח" של מארק שאגל ו"הגדה של פסח" של בן-שאן. המהדורה אזלה מהשוק למעט מכירות פומביות, עותקים מההגדה נמצאים באוספים של מוזיאונים, ספריות ואספנים פרטיים. בשנת 2013, יצר גרינברג ספר אמן העוקב אחר יצירת ההגדה. רישומי ההכנה עמוסים בניסיונות ומתארים באופן חזותי את הגישושים והגלגולים שעבר האמן עד שהגיע לסגנון המאופק של חתוכי העץ המאפיין ומייחד את "הגדת בצלאל.

"מגילת רות", בתרגומה החופשי של לינדה זיסקוויט, טכניקה של חיתוכי עץ (54/47 ס"מ). יצאה לאור בלונדון בתמיכתו הנדיבה של לורד סיימון מארקס (מארקס אנד ספנסר)  בשנת 1996. הוצגה ביריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט. בשנת 2012 הוצגה בתערוכת חוצות בשדרות ח"ן בתל-אביב, בחסות עיריית תל-אביב, ראש העיר, מר רון חולדאי פתח את התערוכה. בשנת 2014 הוצגה בתערוכת חוצות בפארק רעננה, בחסות עיריית רעננה.

בהמשך לינק לכתבה שהופיעה ב"ג'רוזלם פוסט" עם פתיחת התערוכה.

http://www.jpost.com/Israel-News/Culture/Multitude-man-396469

www.matygrunberg.com

צלם - עמוס רוג'ר

"מגילת רות" , ספר האמן שיצר מתי גרינברג יחד עם המשוררת לינדה זיסקוויט, הוגדל ומוצג בפארק רעננה. בשעת טקס הפתיחה נראתה בשדרה, מתחת ל"מגילת רות", שורת פיליפינים דוחפת שורת זקנים בכסאות גלגלים (תחרות?) ובעקבותיהם מספר ישישים צועדים במרץ נעזרים במקלות הסקי שלהם.  וזה מה שקורה כאשר אמנות יוצאת מהמוזיאונים ומהגלריות והולכת לטייל בפארקים. סקי ברעננה. הכי פתוח, הכי "בחוץ" שאפשר.

2.3.2014

פתוח סגור פתוח - פרדוקס האקורדיון של היוצר

באחת השבתות ישבנו עם חברים בסטודיו של מ.ג. מפה לשם התגלגלה השיחה לאמונות טפלות. צחקנו על הרעיונות המשונים בדבר האמונות עצמן ועוד יותר בדבר פעולות המנע שנועדו לסכל את הגזרה הרעה שעלולה להתרחש בעקבות פגישה עם חתול שחור או הליכה מתחת לסולם וכיוב' מרעין בישין. לפתע הפתיע אותי מ.ג. כשהעניק לי את  הפרס על הסיפור האמונה הטפלה הטוב ביותר בו קפצתי מעל שבעה קברים. רגזתי. משהו פנימי ננעל בתוכי בבהלה. הסיפור ההוא היה רגע אינטימי שלי, לא התאים לחשוף אותו לאחרים ואפילו הם חברי הטובים. היות מפעם לפעם קורה שמ.ג. אומר את הדבר הלא נכון ברגע הלא נכון הענקתי לו מיד בחזרה את התואר טַקְטִימַתִּי, הלוא הוא מַתִּי חֲסַר הטַקְט. לידי צחק דורון: "והלוא את עצמך פירסמת את הסיפור במלואו וכולנו מכירים אותו". נכון. שכחתי לגמרי. מבוכתי גברה. השיחה  התגלגלה הלאה מצחקקת ומרצינה חליפות. סימנתי לעצמי את חוסר הנוחות שלי ומספר שעות מאוחר יותר, מול הררי הכלים בכיור, שבתי להתבונן ברגע הזה. הכיצד יתכן? מדוע נתקפתי מבוכה מול חברי על סיפור שפרסמתי בכתב ברבים ללא הנד עפעף?
חשבתי על עצמי יושבת סגורה מול מסך המחשב בפינת העבודה שהייתה פעם מרפסת הכביסה של בלה גרינברג היפה, אמו המנוחה של מתי, פרחי הגרניום האדומים, החתול הרובץ על מגבת שנשמטה מחבל הכביסה ונשארה תלויה ענף גבוה של עץ האזדרכת, מחכה שאחד התּוּכִּיים ימעד וייפול לפיו והיוֹן שמתבונן מהגג הסמוך. בימים טובים נפתח משהו בתוכי, גישה חופשית לרבדים פנימיים שאין להם סוף, אני שולה פנינים אבנים טובות ויהלומים ושוזרת אותם לשרשרת נהדרת ולרבידי פז. בימים טובים אני ספונה לבטח בפינתי והעולם פתוח, פנים וחוץ, הכל אפשרי ומתפרק ומתחבר בפשטות, אני שרויה בתדר עדִין, מוגן ובטוח, המילים עולות על המסך בקלות ומשם החוצה לאוויר העולם. אני נושמת רחב ופתוח, כמו אקורדיון המתמלא אוויר ונפתח ונסגר ונפתח. היצירה עצמה נפתחת ונסגרת בפני, יוצרת את המוסיקה של עצמה. כל שנותר לי הוא להקשיב, להיסגר ולהיפתח עם האקורדיון שנושם את עצמו. כשאני נתקלת במחסום, האוויר מתרוקן, מפוח האקורדיון נסגר. דומה לתחושת המבוכה שירדה עלי כשנתקלתי פתאום בסיפור שלי מטייל באופן עצמאי בעולם, מסופר על ידי אחֵר וחושף אותי בפני אנשים של ממש. התדר העדִין של היצירה התנגש במציאות הפיזית הדחוסה של העולם הממשי. הסרעפת התכווצה וננעלה כאילו ספגה מהלומה. מוזר מאד. כאשר אני כותבת ידוע לי היטב שיש הקוראים את שאכתוב ובו בזמן אני שוכחת זאת ומתרכזת בכתיבה. אני מפרסמת כדי שיקראו את שאני כותבת, ועדיין שוכחת שקוראים אותי ונתקפת אי נוחוּת מול קוראַי הבקיאים בכתבַי.
האם עולם התופעות הממשי הוא אכן מציאותי וקיים יותר מן העולם שלי בזמן שאני יוצרת, עולם בו אני חייה וקיימת בכל נימי גופי ונשמתי, ואולי אף יותר מבשעה שאני מתנהלת בעולם "האמיתי"?
הייפלא איפה כי באחד הימים כשנבלעתי בין קפלי הזמן של האקורדיון התאדו המים מהפינג'ן בו ריקדה לה לשווא ביצה, לתקרה קיפצה, והתפוצצה? צלצולו של שעון העצר השתלב להפליא במוסיקת הכתיבה וכלל לא הזכיר לי את אותה ביצה אומללה ואת מ.ג. אומלל לא פחות, המום ומשתאה – "אבל את כל כך מוכשרת, איך זה יכול להיות?"

והנה הטור "מרחפת מעל שבעה קברים" http://cafe.themarker.com/post/2928824/

והנה קישור לשיר שאין מתאים ממנו - "ציפורים בראש" בביצוע מרנין נפש  של The Collected Project https://www.youtube.com/watch?v=SnIQ1aAITEs&hd=1

ואת הכרבולות האדמות של פרחי הגרניום אני משאירה לדמיונכם.
© נעמי ר. עזר

בטור הבא יגיע הסבר לעטיפת ספרי המופיע כאן.

ולאחר פרסום הרשימה, הגיעו עלי צילומי אמנות רחוב מלונדון, צולמו על ידי ד"ר עודד מנור חברי. מצרפת', "קונטרה" לצילומי האמנות הגבוהה של מ.ג. והפסטורליה של רעננה, צילומים עם ההסבר של עודד, שאינו צלם מקצועי, אך בעל עין טובה, ולב גם. .

This ‘street art’ scene is totally new to me. Totally by chance I just hit on it and have been surfing for almost an hour to find out how it all works. These are people dedicated to no-commercial art. They know their pictures will not stay there for long. They know that other painters will come and paint over their pictures. They just accept this as part of the life of art – ‘ephermal’ they call it. How they eat – I have no idea. Anyone visiting London would want to see this scene around Brick Lane and Shoreditch High Street

– so refreshing

שם הצילום מופיע מעליו

זוגות מאוהבים תולים את המנעולים כדי לחזק את זוגיותם

NECKLACE

U R SO PORNO BABY

PLEASE WAIT

In a hurry

When I am dead leve the balcony open (Lorca

ובנימה אופטימית זו...
נוׂמִיקָן 

מחווה לאדריכל היפני טדאו אנדו, Tadao Ando ,מתי גרינברג, מתוך התערוכה "הסתחפויות בניר" בית האמנים, תל-אביב, 2012
צלמת - יעל צור 
הערה: טדאו אנדו החל את הקריירה שלו כמתאגרף והפך להיות אחד האדריכלים הגדולים בעולם. כדאי לזכור הערה זו במהלך קריאת הפוסט.

9.2.2013

צִידוֹ הוָורוד של הצבע האפור

חברתי ואני סועדות את ליבנו בארוחת צהריים. הבטחתי לה ארוחת ניצחון כשנסיים את המלחמה. סיימנו. כעת אנחנו נוגסות בסטֵיק רומני עסיסי מתובל בהמון שום ולוגמות בנחת יֵין שרדונה. התחלנו את המנהג הזה לפני עשרות שנים במסעדת "נֶלוֹ" המיתולוגית ביפו וחשנו עצמנו נשות העולם הגדול. עד יפו הגענו! כאלו הרפתקניות היינו... החברות בינינו נמתחת עשרות שנים לאחור. כשנחו עֵינַי על פניה בפעם הראשונה התפעם ליבי. חשבתי שהיא הילדה היפה ביותר בעולם שראיתי אי פעם. אני עדיין חושבת כך. היא אינה מאמינה לי. כלומר היא מאמינה שחשבתי כך, אבל אינה חושבת שהייתה ילדה יפה. את הרעיון המוזר בדבר יופיה הבלתי רגיל היא מייחסת לליקוי ראייה שלי, שהוכח באופן מדעי במקרים אחרים בחיי. ואכן, המבט שלה על החיים שונה לחלוטין משלי.
שתֵינו כבר מזמן איננו ילדות, הרבה הרפתקאות, סטיקים וכוסות יין זרמו בינינו, ועדיין - התִקרובת הערֵבָה לַחֵך אינה מקרבת את אופני הראייה השונים שלנו.
למרות עיניה הירוקות העולם שלה צבוע בשני צבעים – טוב, רע, שחור, לבן. באמצע אין כלום. זה אוֹ אוֹ. כשמגיעים לאזור שנראה אפור, עיניה בוחנות אותו בקפדנות מדוקדקת. במהירות עולה מפת מציאות מצוירת בצבעי שחור לבן. ראייה כזו מקלה על קבלת החלטות כיוון שהמידע מוצג באופן בהיר, ברור ומסודר. נתונים לא ברורים גורמים לרעש מבלבל המקשה על קבלת החלטות. היפה (אני מתעקשת) מנתחת גם נתונים רעשניים ומשייכת כל אחד מהם לשחור או ללבן. מתקבלת תמונה חד-משמעית על פיה אפשר לנווט. בשוליים נשאר שטח מצומצם צבוע באפור של "לא בטוח", "לא סביר", בקיצור - "לא". העולם השחור לבן מסודר ויעיל. לא עוזר לשטויות שהן מסתתרות ומתחפשות, היא מאתרת אותן ומשליכה החוצה. נשאר רק העיקר. שחור או לבן.
רגשותיהם של אנשי השחור לבן נוטים להתמקד באחד משני הקצוות - שחור או לבן, טוב או מדוכדך. ובאמת, כאשר בוחנים בכלים של היגיון את החיים הצבעוניים והלא הגיוניים, המסקנות מדכדכות. אנשי השחור לבן עלולים להפוך למשביתי שמחות מקצועיים. הם תמיד רואים את כל התמונה.... לעיתים הם חסרי סבלנות ונרגזים למשמע דעותיהם של אנשי האפור המסוגלים להכיל אפשרויות מנוגדות בו זמנית ומתקשים לבחור את האלטרנטיבה הנכונה שעומדת מול עיניהם.
יש מקרה אחד בו צבעי השחור לבן חיוניים. מלחמה. כאשר חיי זנחו את המסלול הלינארי בו היו אמורים להתפתח (בית לבן עם גג אדום... והם חיו באושר ובעושר....) יצאתי למלחמה. במלחמה יש לראות את האויב כשחור ואת עצמך כלבן, כל ראייה אחרת מחלישה את הלוחם. או אז הוּכחה נחיצותה וחשיבותה של השקפת עולם מפוכחת ונחרצת. חברתי, שהיא עורכת דין (לבוש שחור לבן להופעות בבית משפט) נחלצה לעזרתי ועמדה לצידי (הלבן, כמובן).  עצותיה טובות השכל היו שוות זהב, כמו גם הנזיפות שנפלו בחלקי מפעם לפעם בעודי משייטת באזור האפור, לא ממהרת לשפוט ולזרוק שטויות, מתעלמת מתמרורי אזהרה, עיוורת לסכנות ואוספת שטויות כפייתית.
כעת, ישובות אחת מול רעותה, משקיפות לאחור ולוגמות יין אנחנו תוהות מה למדנו אחת מן השנייה, אם בכלל? מ.ג. אומר שהצבע השחור אָטוּם, הוא "לא צבע". הצבע הלבן הוא ספקטרום של אור, הוא "כל הצבעים". הצבע האפור הוא ניטרלי. והנה אומרת לי חברתי, כי במסע החיים המשותף שלנו גילתה את האזור האפור, האמצע, ללא הקיצוניות של מצבי הרוח, עם הבנה שמצבים לא מושלמים הם חלק מהחיים, לא כתבוסה, אלא כחוכמת חיים כי "ככה זה" ו"זה מה שיש". אפשר להילחם, אפשר ללכת למקום אחר ואפשר להשלים עם מה שלא ניתן לשנות, וליהנות ממה שיש. הבוז לצבע האפור, הלא ברור, הלא החלטי, הפך להערכה. מבעד לגוון הענבר השקוף של היין הלבן אני מביטה בחיוך הלכוד בדמעות הנוצצות בעיניה של הילדה היפה בעולם, וחושבת לעצמי שבאותה דמעה מחויכת גלום המנעד הצבעוני של כל האפור שבעולם, וכמה דמעות אנחנו שופכים עד שמתגלה לעינינו היופי המתאפשר דווקא באזור הניטרלי בו הדרמות מתונות וצבעי היומיום מקבלים גוון עז ומלא חיים. וזה מספיק, ואפילו די והותר.

ותזכורת, מחר, יום שישי, ה- 14 לפברואר, שעה 11:00 פתיחה של התערוכה "סיפורה המופלא של מגילת רות", בפארק רעננה. זו תערוכת חוצות והיא תהיה פתוחה לקהל הרחב עד חודש יוני. אין צורך לרוץ, אבל שווה לבקר. מיקום מדויק - דרך הפארק מס' 2, כניסה ראשונה ליד תחנת הדלק ב"רחבת הגלגליות" שמאלה.

4.2.2014

שלומות על כולם

פתיחת תערוכת החוצות של עבודתו של מתי גרינברג – "סיפורה המופלא של מגילת רות" נדחתה ליום שישי, ה- 14 לפברואר, שבוע הבא, אפשרות שנצפתה מראש ורשומה בתחתית ההזמנה.

נשמח לראותכם בפארק היפהפה של רעננה.

ובונוס
עידו אגסי הוא "אמן סֶפֶר" הפועל ב"הממלכה" שהקים במושב חרות.  עידו "עושה ספרים". פיזית. דפים, אותיות, כריכה. דברים אמיתיים שכאלה.

https://www.facebook.com/Hamamlaha

מצ"ב סרט מופלא המתאר לידתו של ספר. 10 דקות קסומות. אמן הספר עידו אגסי מכין את הספר ״עצות לילדה רוקדת״ שירים מאת רוני סומק. התהליך משלב סדר-יד של האותיות, דפוס בלט וכריכה אמנותית בעבודת יד, בטכניקה חדשנית. סרט ללא מילים, אבל עם סאונד ותמונה וקצב ושקט וצניעות שמאפשרים למשש את הדפים ולהריח אותם.

http://youtu.be/ODc8Ol8SOsQ

הסרט צולם ב״ממלכה״, בית מלאכתו של עידו אגסי.

בימוי, עריכה, הפקה ועיצוב פס קול - אלון חצרוני.

צילום - שקד חצרוני

מלווים את הספר הדפסים של המשורר צבועים ביד. הטקסט באנגלית מסודר בגופן ״Alt-Mediäval״ ובעברית ״מרגלית״ עם ניקוד מסודר בנפרד. במהדורה 88 עותקים חתומים וממוספרים ע״י האמנים, רוני סומק ועידו אגסי. הספר יצא לאור בהוצאת אבן חושן - ספרים לאוהבי ספרים.

הספר באתר של אבן חושן:

http://www.evenhoshen.co.il/?CategoryID=381&ArticleID=693

              אבן חושן

              טל': 09-7433543 | פקס: 09-7425753

              המייסדים 42ב' רעננה 43217

              www.evenhoshen.co.il

אמנות רבותי (וגבירותי כמובן), אמנות, כבר אמרתי?

המשך שבוע טוב

נוֹמִיקִן

1.2.2014

אמנות רבותי, אמנות!

עדכונים והזמנות לאירועי תרבות ואמנות בשבוע הקרוב – גרינברג עזר ופינקלשטיין גם

חדשות המוסיקה לשבוע הקרוב
"The Collected Project" – הרכב הכולל 4 זמרות ו4 נגנים (ביניהם בן עזר) יופיע ביום שני הקרוב, ה 3 לפברואר בשעה 20:00 ב"אוזן בר" – אולם אירועים מגניב ואינטימי שנמצא בבית "האוזן השלישית", רחוב קינג ג'ורג' 48, תל-אביב (פינת שד' בן-ציון). למרות השם באנגלית, השירים הם מיטב השירים הישראליים האהובים. אסף פינקלשטיין, פנסתרן מחונן, עיבד שירים ישראליים וארבע זמרות צעירות (בלונדינית, ברונטית, ג'ינג'ית ושחרחורת) מבצעות אותם באופן יוצא מן הכלל. ערב רענן ומרחיב לב. כיף אמיתי. בואו בהמוניכם!!! אסף (collected) הוא חברו של בני, בן עזר, גיטריסט נפלא בעצמו, שניהם בוגרי בית הספר BERKLEE COLLEGE OF MUSIC בבוסטון שבחרו לחיות בארץ ולעשות כאן את המוסיקה שלהם.

כתובת להזמנת כרטיסים: http://www.tixwise.co.il/he/website/event/25843/the_collected_project

קישורים לסרטי ווידיאו קצרים מהופעות חיות ומהאולפן. עיניים שלי https://www.youtube.com/watch?v=g17WPlIjRek&hd=1 בואי נשאר https://www.youtube.com/watch?v=DyNRLkW9JoQ&hd=1 שיר ההד https://www.youtube.com/watch?v=g296z2YALc0&hd=1 בלילות הסתיו http://www.youtube.com/watch?v=jC_95gZEsJ0&hd=1 אסף פינקלשטיין, 052-3262902 www.youtube.com/user/asaffink/videos

חדשות האמנות החזותית – מתי גרינברג  

בפארק רעננה תערך ביום שישי הקרוב (7 לפברואר) פתיחה חגיגית לתערוכת חוצות לעבודתו של מתי – "סיפורה המופלא של מגילת רות". הזמנה מצורפת. בואו! המקום יפהפה. חוויה ישראלית תנכי"ת עדכנית. התערוכה הוצגה לפני כשנתיים בשדרות ח"ן בתל-אביב. כעת היא עוברת לרעננה.  אורך שדרת עצי התמר ליד האגם בפארק רעננה יתלו חיתוכי עץ של מ.ג. מוגדלים בטכניקה של ג'יקלה. חיתוכי העץ הדרמטיים מתארים אירועים מתוך "מגילת רות" והם מלווים בפסוקים מתוך התנ"ך ובקטעים מתוך ההקדמה שכתבה באנגלית המשוררת לינדה זיסקויט. "מגילת רות" היא סיפור מופלא של נאמנות וחברות בין רות המואביה וחמותה נעמי. סיפור האהבה בין רות לבועז הוביל לתפקידה של רות כאם המייסדת של השושלת אליה נולד דוד המלך. חיתוכי העץ עזֵי המבע של מתי גרינברג, המלווים בתרגום חופשי של המשוררת לינדה זיסיקויט, מגלים את כוחו של הטקסט התנכ"י, כמו גם את הרלוונטיות שלו לימינו, באופן שהם מציירים את דיוקנן של הנשים כפעילות בעיצוב גורלן. עבודתם של מתי גרינברג ולינדה זיסקויט מאוגדת בספר אמן שיצא לאור במהדורה מצומצמת. ספר האמן הייחודי מוצג בין השאר באוספים הבאים: הספריה הלאומית, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, המוזיאון הבריטי, ספרית ליאו בק קולג', לונדון; מוזיאון ישראל, ירושלים; הספריה הציבורית של ניו-יורק, הספריה של היברו יוניון קולג', ניו-יורק.

ב"גן-העיר" בתל-אביב בקומת המזרקה נמשכת הצגת עבודתם המשותפת של מ.ג. והמשורר המנוח יהודה עמיחי "ירושלים 1967 – 1990". בתוך החלל האלטרנטיבי אפשר ללבוש כפפות כותנה לבנות ולעלעל בספרי אמן נוספים של מ.ג. – "מגילת אסתר" ו"ירושלים: צבעוני ההרים והגדילן הקוצני".

צלם התעורכה בחלל האלטרנטיבי בגן - העיר - עמוס רוג'ר

ממוזיאון המדע שבניו-יורק קיבלנו דרישת שלום משעון השמש של מ.ג. שהפך לשעון שמשלג, כמו גם חברו שעון השמשלג הירושלמי. משעשע.