כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    16 תגובות   יום ראשון, 10/11/19, 14:10

    מתי G. ואנוכי מגיעים לביאנלה לאמנות בפירנצה בעקבות הזמנתו של חברנו, האמן מִיצֶ ינקולובסקי, Mice Jankulovski , המכונה מִיצְקוֹ, Micko , מסקופיה, בירת מקדוניה הצפונית, לרגל קבלת פרס מפעל חיים על עבודתו כצייר. הפרס קרוי על שם לורנצו המפואר, Lorenzo De Magnifico, לבית מדיצ'י ( 1449 – 1492) שהיה שליט רב עוצמה ברפובליקה של פירנצה, ופטרון אמני רנסנס נודעים, ביניהם ליאונרדו דה וינצ'י. בטקס קבלת הפרס מתי ייקח חלק בפאנל של אוצרים ואמנים, לכבוד 500 שנה למותו של ליאונרדו דה-וינצ'י.


    ''

     

    ''
    פרט מתוך עבודתו של מיצ ינקלובסקי, הכוללת 8 פאנלים ובהם סך הכל 500 עיגולים
    לרגל 500 שנה למותו של ליאונרדו דה וינצ'י. 

     

    בשולי האירועים המרכזיים מתרחשות השיחות המעניינות, הבלתי צפויות, של מפגש חד פעמי בין אנשים שאינם מכירים ולא יפגשו שוב , שיחות בהן גרעין רעיון מגרה לחשיבה.

     

    אנחנו מתיישבים לארוחת צהריים במסעדה קטנה, מתי G. פותח בשיחה עם שתי צעירות סיניות הסועדות ליבן בשולחן לידנו. אחת מהן לומדת עיצוב אפנה במילנו וחברתה הגיעה מסין לבלות איתה חופשה. שאלתו של מתי במה היא עוסקת נענית בתשובה מפתיעה, היא עוסקת באושר, עוזרת לבני אדם להגיע לאושר.
    - איך את עושה את זה? תמה מתי.
    - אני שואלת שאלות, עונה האושֶריסטית.
    - תשאלי אותי, מסתקרן מתי.
    הממונה הסינית על האושר חושבת וחושבת ואז שואלת:
    - אם האושר היה נתון לבחירה, האם היית בוחר בו כמצב של קבע?
    - האושר אינו מצב של קבע, הוא מגיע במנות קטנות, של רגעים' לפעמים, עונה מתי.
    הממונה הסינית על האושר חושבת שוב ואז שואלת:
    - אם היית יכול לבחור באושר רגע אחר רגע, האם היית בוחר בו?
    - לא.
    - למה?
    - מפני שאז האושר היה מדולל, מהול, לא חריף. צריך סבל כדי להכיר באושר.
    באותו רגע מגיע לשולחננו אושר צרוף בצורת עוגת טירמיסו, אם ימשיך להתפלפל בנושא האושר בת זוגו השמנמונת תגדיל באופן ניכר את חלקה באושר הנגיש אך הזמני מאד המונח לפניהם... מתי G. מפנה את תשומת ליבו ומזלגו לצלחת והשיחה מסתיימת.
    אם האושר היה נתון לבחירה, האם הייתי בוחרת בו כמצב תמידי?

     

    ''
    מתי G. , נומיקן, ומיצ בין שני האחים שהעניקו לו את הפרס.

     

    באחד הערבים אנחנו מתגלגלים למסיבת VIP של בכירי האמנים המציגים בביאנלה. אני סוקרת את הקהל המהודר, השפה האיטלקית הנהדרת מתנגנת באולם, כשאני מסבה את מבטי מתי G. סָפוּן על מושבו בין שתי עלמות חמד איטלקיות אשר מתלוננות באוזניו מרה על הגברים האיטלקיים שאינם מחזרים אחרי הנשים הצעירות ואינם מוכנים למחויבות. אני חוזרת לשייט בין האורחים האלגנטיים, שני דרקוני זהב מרהיבים לוכדים את עיני, צמודים לאוזניה של אישה בעלת טעם, יורקים אש משני צידי פניה היפים. אני מחמיאה לעגילים ומתפתחת שיחה עם מעצבת פנים פלורנטינית שעובדת בכל העולם, היא מספרת כי כאשר שהתה בלוס אנג'לס הגוף – נפש שלה (ככה היא אומרת) לא הרגיש טוב, היא תהתה מדוע, ורק לאחר זמן הבינה כי האחידות בבנייה במרחבים הציבוריים היא שמדכאת אותה, "הכל אותו דבר" והכל "עצום", בעוד פירנצה, העיר בה נולדה ובה היא חיה, היא עיר מגוונת הבנויה בסגנונות שונים מתקופות שונות. מתי G. מצטרף לשיחה, הוא מחמיץ את הדרקונים המופלאים אבל מוסיף דברים על "חתך הזהב" השולט במבנים העתיקים בפירנצה, יחסי הממדים בין האלמנטים בתוך הארמונות והבתים הגדולים, והפרופורציה בין גודל המבנה לגודלו של האדם. "חתך הזהב" מאפיין את יחסי הגודל הנכון, הנעים, לבן אנוש שאינו מתגמד מול האגו העצום של האדריכלים והיזמים בני זמננו הבונים מגדלי ענק המיתמרים לשמיים, מחציפים פניהם לטבע, מסתירים את אור השמש אך לוכדים את חומה, הופכים את העיר לחממה לוהטת ומהבילה, ואותנו לנמלים מתרוצצות במבוכים אורבניים.

     

    ''
    מתי G. רגע לפני שנלכד בידי שתי עלמות חמד

     

    אנחנו מחלקים את זמננו בין שיטוטים במרכז פירנצה לבין שיטוטים בביאנלה. הביאנלה משמימה למדי, משום מה מספר המבקרים מועט מאד. האמנים, שהגיעו מכל העולם ושילמו עבור הזכות להציג, יושבים ליד עבודותיהם ומחכים למבקרים, מצפים "להתגלות" ולהפוך ל"דבר החם" הבא. ענן ציפיית השווא הולך ונעשה כבד מאכזבה ככל שהזמן עובר ודבר אינו קורה.
    מתי G. מסייר בתערוכה הענקית, נעצר ליד עבודותיהם של אמנים מוכשרים, משוחח איתם, משיא עצות ומשאיר אחריו שובל תודות והכרת תודה. מקום הישיבה שלו, ליד העבודה של מִיצְקוֹ, נעשה מקום עלייה לרגל והתכנסות האמנים.
    מתי מתפעל מטורסו ברונזה שמציגה סוזי, פסלת צרפתייה צעירה. מתפתחת ביניהם שיחה על צורות, פטינות ובתי יציקה. סוזי היא מהנדסת אלקטרוניקה במקצועה ותמיד ציירה, אבל בדידות הצייר הניצב לבדו מול הקנבס הפחידה אותה. יום אחד ראתה פָּסָל ברונזה בעבודתו ומיד ידעה שהיא פסלת. היא חזרה לבית הספר, למדה פיסול באופן מקצועי ומאז היא מפסלת, היא אוהבת את הזמן לבד בסטודיו, אבל נהנית מאד מהעבודה בבית היציקה, מההתייעצויות עם אנשי המקצוע, מהקשר עם השותפים ליצירה.
    בבוקר המחרת מגיעה סוזי בעיניים דומעות, "אוֹ לָה לָה, אני כל כך מדופרסת", היא אומרת באנגלית הצרפתית הקוקֶטִית שלה, "אין כאן עם מי לדבר, אף אחד לא בא, לא חשבתי למכור אבל חשבתי להכיר אנשים, לדבר, אם ככה זה להיות אמן אז נראה לי שעשיתי טעות, אוֹ לָה לָה, אוֹ לָה לָה".
    - זו לא הביאנלה הנכונה עבורך, מרגיע אותה מתי, את פשוט לא במקום הנכון, אל תתייאשי.
    מתי יושב על כסא, סוזי מתיישבת על הרצפה למרגלותיו ומקשיבה לו, יש משהו מכמיר לב בתמונה הזו של האמן שבע הימים והתהפוכות חונך את האמנית הצעירה והעצובה, ודווקא משום כך אינני מצלמת אותה, אלא נוצרת בלבבי.


    ''
    בכניסה לביאנלה

     

    מאתונה מגיע חברנו, פרופסור להיסטוריה של האמנות, מנוס סטפנידיס, הוא עוקב אחר התנהלותו של מתי G.
    - מתי אדם מאד נדיב, הוא אומר לי.
    - למה אתה אומר את זה? אני שואלת.
    - האופן בו הוא מקדיש תשומת לב לאמנים אחרים, מבקר את עבודותיהם, משיא עצות, חולק את הידע והניסיון שלו, זה מאד נדיר אצל אמנים. מתי מאד נדיב, חוזר מנוס ואומר.
    בליבי אני צוחקת, כיוון שמתי G. נוהג להשיא עצות גם כשאינו נדרש לכך, מנהג שגורם לתקלות קלאסיות בין הגבר שהוא לאישה שאני:
    - מַתִּי, אני יודעת מה לעשות, אני לא צריכה את העצות שלך.
    - אז למה את מספרת לי את זה?
    - רק רציתי שתשמע אותי, שתהיה איתי.
    מתי G. מביט בי במבט השמור לגברים ששמעו את המשפט הזה מנשים רבות, ועדיין אינם מבינים מה עליהם לעשות עם "זה".


    ''
    מתי G. לפני עבודת האמן של מיצ

     

    למִיצֶ ינקולובסקי כישרון משונה ונדיר מאד. הוא יכול לכתוב משמאל לימין, מימין לשמאל, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. יותר מכך, הוא ממציא פלינדרומים ארוכים ומתוחכמים. פלינדרום הוא מילה דו-כיוונית, מילה מתהפכת. מספר, מילה, משפט או כל רצף אחר, שאפשר לקָראם ישר והפוך כלומר משני הכיוונים, משמאל לימין ומימין לשמאל מבלי שישתנה תוכנם, כגון: שיש, אבא, טריומוירט. משפט לדוגמא "אבי, אלחי, שמך, למה המלך משיח לא יבא?" (מתוך מילון ספיר).
    ליאונרדו דה וינצ'י כתב בכתב מראה, מתי מציע למִיצֶ לכתוב פלינדרום על הבמה במהלך טקס קבלת פרס, ואכן, מִיצְקוֹ מדהים את הנוכחים כשהוא כותב משפט פילוסופי ארוך משמאל לצד ימין, ואחר כך מימין לשמאל. דא עקא, מִיצְקוֹ דובר וכותב רק בשפה המקדונית, קורנליה קונסקה, "מנהלת האמן" (ובת זוגו) מתרגמת את המשפט לאנגלית, אבל אני מרוכזת בצילום האירוע ואין לי מושג לגבי תוכן הכתוב. בכל אופן מִיצְקוֹ משאיר רושם עצום על הנוכחים.

    http://www.osten.mk/en/blog-post/27877/mice-jankulovski


    ''

    מיצ ינקולובסקי מניף את פרס לורנצו המפואר, לצידו, קורנליה קונסקה "מנהלת האמן"

    ברקע, הפלינדרום שכתב בשפה המקדונית

     

    אנחנו עוזבים את פירנצה לטובת לונדון. במטוס מתיישבת ליד מתי G. (איך לא?) עלמת חמד איטלקייה, היא מעצבת ריחות לבית וטסה להפיץ ריחותיה בלונדון. אני תוחבת פקקים לאוזני ומשקעת את חוטמי בספר המסות המרתק של רונית מטלון ז"ל – "עַד אַרגִּיעָה". כשאנחנו יורדים מתי מגלה את אוזני כי הצעירה התלוננה על הגברים האיטלקיים שאינם מחזרים אחר הנשים הצעירות ואינם חפצים בזוגיות... אני פותחת את הרַב גוּגְל ומוצאת בוויקיפדיה - איטליה היא אחת המדינות בעלת שיעורי הפריון הנמוכים בעולם; נכון לשנת 2011 ממוצע הפריון לאישה איטלקייה עומד על 1.42 ילדים בממוצע, רחוק משיעור הפריון הרצוי לגדילת אוכלוסין שעומד על 2.1 ילדים לאישה.

    בשולי האירועים המרכזיים מתרחשות השיחות המעניינות, הבלתי צפויות.

     

    ''

     

    שפריצוזו, אפרול שפריץ. 3 מנות קווה, 2 מנות אפרול, מנה סודה, חצי כוס קרח, פרוסת תפוז

     

     

    דרג את התוכן:
      20 תגובות   יום שישי , 5/7/19, 22:09

      ''

       

      לבושה ב"בגדי החופשה היוונית" שלי, מכנסיים וחולצה לבנים, ומחרוזת אבני טורקיז, אני במטוס בדרכי חזרה ארצה מהכפר זגורה ביוון ההררית שם התבודדתי וכתבתי שבועיים, חודש מאי היה קריר ובגדי הקיץ נשארו במזוודה, מתי G. מציע שאלבש אותם לקראת פגישתנו הנלבבת בשדה התעופה בארץ. המטוס נוחת, איש צעיר עוזר לי להוריד מתא האחסון את חבילות הצעצועים שרכשתי לנכדי בהתקף געגועים של הרגע האחרון בדיוטי פרי באתונה.
      - מגיעות להם כל המתנות האלו? הוא שואל.
      - מה זה קשור אליהם? אני קונה כדי להנות את עצמי.
      הוא צוחק ועד שאנחנו מגיעים לכבש המטוס "מוכר" לי בחן רב בתי נופש שהוא בונה באי יווני סמוך לאתונה, מאה וחמישים אלף יורו ליחידה, הוא מטפל בהשכרה של הבתים ותוך ארבע שנים אכסה את ההשקעה. למרות שהוא אומר שאני נראית נהדר ואני צעירה וזוהרת, אני לא קונה...

       

      אני מטלפנת למתי G. שמתקרב לאולם הבאים, מיטיבה את בגדי עלי, לובשת את הטוב שבחיוכי, ויוצאת לקראתו, אלא שמתי עדיין לא הגיע. לאחר מספר דקות חיוכי מתייגע ונמס יחד עם סבלנותי לה אני מלמלמת את כל הבטחות שהבטחנו לעצמנו תחת "אפקט זגורה" ופתאום גבו הרחב לפני, אני מתנפלת עליו מאחור, הוא מסתובב בבהלה ומיד מתעשת ונוזף בי על שהשארתי את קו הטלפון פתוח משדר את הקולות הנרגזים העולים מקרביו המוטרדים של תיק הנסיעות המיטלטל על גבי. געגועיו מתפוגגים כשהוא נתקל בפיזור הנפש של אשת חיקו עוד בטרם נפלה לחיקו. "אני מבינה שהגעתי הבייתה" אני נושקת לו, הוא נאנח בייאוש, משלים עם מר גורלו ועוטף אותי בחיבוק חם.


      למחרת אני נושקת לילדי, לכלותי ולכל אחד מנכדי המתוקים באופן שקשה להאמין (אלא אם לכם עצמכם יש במקרה נכדים שכאלו) אורזת מזוודה קטנה, ומתי G. מסיע אותי ירושליימה להמשיך לכתוב *ב"בית ההארחה על שם מוריס דואק במשכנות שאננים". וכך כתוב באתר: **"משכנות שאננים מספק לאורחיו מקום מפגש מעורר השראה, בעודם מוקפים אמנות, הגות ויצירה בשילוב אירוח אישי יוקרתי. בין האורחים המיוחדים ששהו במשכנות שאננים ניתן למנות את פול אוסטר, סול בלו, סימון דה בובואר, אייזק שטרן, ז'אן-פול סרטר, הדלאי למה, אתגר קרת, ניקול קראוס, עמוס עוז... ". קשה לי להאמין שאני כאן, כל אלה ועוד רבים מלווים אותי ואת מוּזָתי. תארו לעצמכם.


      ''

       

      אני מוקסמת מחדרי, מרוצף אבן ירושלמית, דלת עץ כבדה קבועה בפתח מקומר נפתחת למרפסת הארוכה שהיא שם דבר, אליה נפתחות דלתות שורת החדרים, כאן נפגשים האורחים בהפסקות העבודה. מתחתי פארק טדי, גיא בן הינום והסינמטק, מולי חומות העיר העתיקה וכנסיית דורמיציון, האוויר יבש ומבושם ריח ירושלים, כוחו של הקסם מתרופף כאשר ממכונית עלומה הנוסעת בכביש נסתר מן העין עולה שירת אדירים הבוקעת מרמקול חסידי, "אין עוד מלבדו, רבנו הקדוש, יבָָּבָּם יבָּבָּם..." ומבהירה לי מיד שאכן אני כאן, בירושלים.

       

      ''

      פינת חמד , צילום: הילה עידו

      ''

      צילום: הילה עידו

      ''

      צילום: הילה עידו

       

      חדר העבודה נמצא מעל חדר השינה בקומת הגלריה, יש בו כל הנדרש, אין בו מיותר.
      - איך החדר? מתעניינת חנה, עוזרת המנכ"ל, שכמו בסיפור ישראלי טוב מסתבר ששרתה איתי במדור הפסיכוטכני בצה"ל.
      - נזירי, אני עונה.
      - זה טוב או רע? היא מודאגת.
      - זה נפלא.


      ''

       

      ביום הראשון מתי G. נשאר איתי, אני חרדה לשקט הכתיבה שלי אבל חששותיי מתבדים, דלת חדר השינה ננעלת, הדממה נשמרת ואני כותבת למעלה, אפילו נעים לי שמתי כאן אבל אני נזהרת מלומר לו זאת. הוא זה שדחק בי להגיע לכאן וסבור שזה המקום הקסום ביותר בארץ ליוצרים. הוא עצמו שהה כאן שלושה חודשים בשנת 1989 כשעבד עם המשורר יהודה עמיחי על ספר אמן בשם "ירושלים 1967-1990", המכיל שיר שכתב עמיחי בשנת 1967 וחיתוכי עץ שיצר מתי בשנת 1990. http://www.matygrunberg.com/wildlife-confrontation-in-jerusalem.html


      '' Maty Grunberg / Owls ''

      Praying Mantis / Maty Grunberg

       

       

       

      ''
        Small wolf / Maty 

       

       אני מתיישבת לכתוב. כמו בזגורה אני מטילה עצמי על הספה הניצבת בסמוך לשולחן העבודה בכל פעם שמסתתם מוחי ובוהה בתקרה הגבוהה, קימוריה רבי יופי, מחשבותיי משייטות בחלל הגדול, פוגשות אחת את השנייה והשלישית והרביעית... עד שהן מתארגנות בתבנית כלשהי ויורדות אלי, עושות דרכן אל אצבעותיי ומשם למחשב.

      עם ערב אנחנו יוצאים ונתקלים בשלט המודיע -  "כאן מוקמת שכונת יהודה עמיחי", ומתחתיו שירו של יהודה עמיחי - "קשה להיות ראש העיר ירושלים. אולי בשל השיר לא קמה השכונה...

       

      רֹאשׁ עִיר \ יהודה עמיחי

      עָצוּב הוּא לִהְיוֹת
      רֹאש הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם,
      נוֹרָא הוּא.
      אֵיךְ יִהְיֶה אָדָם רֹאשׁ עִיר כָּזֹאת?
      מַה יַּעֲשֶׂה בָּהּ?
      יִבְנֶה וְיִבְנֶה וְיִבְנֶה.
      וּבַלַּילָה יִקְרְבוּ אַבְנֵי הֶהָרִים מִסָּבִיב
      אֶל הַבָּתִּים,
      כּמוֹ זְאֵבִים הַבָּאִים לְיַלֵּל עַל כְּלָבִים
      שֶׁנַּעֲשׂוּ לְעַבְדֵי בְּנֵי הָאָדָם.

       

      ''

       

      אנחנו חוצים את הכביש לעבר מתחם התחנה מרחק הליכה של חמש דקות ממשכנות שאננים. http://www.firststation.co.il/
      המקום מלא חיים, מסעדות, מרביתן כשרות אבל "אדום" שהיא מסעדה מעולה, ו"קפה לנדוור" ו"גלידה וניליה" פתוחים בשבת. אל אזור המסעדות מובילה שורה של דוכנים צבעוניים המוכרים מרכולתם – תכשיטים בעבודת יד, צילומים, חפצים מיד שנייה, בגדים חדשים ומשומשים, אני מתעכבת בדוכן מוצרי קוסמטיקה טבעיים הנעשים בכפר הנוער עיינות, בבית מלאכה לסבונים ומוצרי ספא טבעיים, זהו עסק חברתי המשלב תלמידי תיכון ואנשים עם אוטיזם בעבודה משותפת. רוכשת כמה קרמים מצוינים ובכלל לא יקרים, וכעת אני יפה יותר מתמיד... מצרפת לינק לעמוד שלהם בפייסבוק.
      https://www.facebook.com/EsSense.Ayanot/?epa=SEARCH_BOX

       

      ''

       

      ''

       

      ''

       

      ''

       

      ''

       

      כמעט כל הסובבים אותנו הם דתיים; צעירים, מבוגרים, זקנים ילדים וטף, עם פאות, בלי פאות, ציציות מוסתרות, ציציות מציצות מתוך המכנסיים, ציציות משתלשלות מתוך החולצה, מטפחות ראש ססגונית העוטפות את כל השיער, סרטי שיער קטנים סמליים אוספים ברישול שיער שופע, וכמובן, טורבני הבובו הגבוהים והנמוכים, הצבעוניים והחמורים, מכנסיים קצרים, מכנסיים ארוכים, אקדח תקוע בכיס האחורי, נערות חסודות בחצאיות ארוכות נשרכות על הרצפה, שמלות באורך ברך, דוברי עברית, צרפתית, אנגלית, והמון עברית במבטא אנגלוסקסי. ברחבי העיר, על ספסלים יושבים זוגות, צעיר וצעירה מרוחקים אחד מהשני, שומרים נגיעה, פגישת שידוך לבדיקת התכנות נישואים.

      ב"יום ירושלים" עולה השמיימה שירת יבָָּבָּם יבָּבָּם אדירה, שבוע אחר כך - מצעד הגאווה, שירה אחרת מזדמרת לה. בשני הימים אני מסתגרת בחדרי, איני מעזה להוציא אפי החוצה שמא אלקה בסינדרום ירושלים כלשהו. בתום אירועי הגאוה אני מרהיבה עוז לצאת ונתקלת בחבורת צעירים על חולצותיהם רשום באנגלית - ציונים אמריקאים, צעירים ערבים צועקים לעברם: אתם הומואים? הם אינם עונים, הערבים חוזרים– אתם הומואים? אני עונה במקומם – לא, הם סתם ציונים.
      הכל בכל מכל, מין חוצלארץ דובר עברית, זר ומשונה לישראלית עכברת מרכז שכמוני, ויחד עם זה – זו הארץ שלי!


      כשנסגרת אחרי דלת המבואה במשכנות שאננים אני נמצאת בעולם אחר, חלק מהקסם של המקום הם האורחים מכל קצוות עולם. כשמתי G. מבקר אותי הוא מדובב את שכנַי, וכך אנחנו פוגשים קרימינולוגית מארצות הברית, שמעבירה קורס לטיפול באלימות במשפחה לסטודנטים למשפטים באוניברסיטה העברית, זוג גרמנים מבוגרים גבוהים ויפי תואר, הוא פרופסור לפילוסופיה וכותב את האנציקלופדיה לכתבי מרטין בובר יחד עם עמיתו מהאוניברסיטה העברית, כשאני שומעת במה הוא עוסק אני משתחווה לפניו קלות, הוא מתפלא, מרבית הצעירים שפגש אינם יודעים כלל מי הוא מרטין בובר, רעייתו היא האוצרת הראשית של המוזיאון להיסטוריה של אירופה שהוקם לאחרונה בבריסל, בחדר לידם מתאכסנים בנקאי צעיר המלווה את אשתו שהיא רופאת עיניים שהגיע לכנס מקצועי בירושלים, עוד נמצא לידנו זוג שוויצרים, שמו אנדריאה וזה גם שמה, שניהם פרופסורים למשפט בינלאומי, הוא מלמד קורס באוניברסיטה העברית, לידי מתגורר זוג פסיכיאטרים יהודים מלונדון. מפגשים אלו מרחיבים דעתנו, מעשירים את עולמנו בסיפורים מרתקים ובנקודות מבט של אחרים.


      '' מרפסת התרבות והחלפת הרעיונות, צילום: הילה עידו

       

      מדי יום בדרכי לארוחת הבוקר אני עוברת בגלריה של משכנות שאננים, שהיא חלק רב משמעות ברוח התרבות השורה על המקום. בימים אלו מוצגת בה התערוכה כתמ-ים של האמנית סיגלית לנדאו. מנהלת הגלריה היא הגב' חנה ליפשיץ, אצרה את הערוכה סמירה רז.


      ''

      כנאפה (במקור סרטון ווידאו) סיגלית לנדאו

      ''

      גבישים על מנוף, סיגלית לנדאו

      ''

      כתמ-ים, סיגלית לנדאו

       

      כתום שבועיים מתי G. אוסף אותי חזרה לחיי השגרה. כשאני נכנסת לדירה האוויר בה אחר משזכרתי, קרני האור בהירות ופריכות נופלות על הרהיטים, על עבודות האמנות, על פינת הסחלבים, הכל נעשה חד ונושם יותר.
      עוד רבה העבודה אבל חלקו הראשון של הספר בידי. כעת האתגר הוא להמשיך לכתוב בתוך חיי היומיום, בין מתי G. לבין ילדי ונכדי, בין חברינו לחברותי, בין הכביסה לקניות לארוחת יום שישי ...
      אני חושבת על ה"עצירה הגדולה" שעשיתי, עזבתי הכל מאחורי, מה שאני אוהבת ומה שאיני אוהבת, נשארתי עם עצמי בלבד, me myself & I. זו המתנה היפה ביותר שנתתי לעצמי אי פעם. בלילה עולה בחלומי שם נפלא לספר, עם בוקר אני מגלה שלא רשמתי דבר והשם פרח, הוא עוד יחזור.


      '' רנה מגריט / מפתח החלומות, 1930, פריז

       

       

      *. משכנות שאננים, בית הארחה -
      http://mishkenot.org.il/%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%97%d7%94/
      **. משכנות שאננים -
      http://mishkenot.org.il/

       

      www.nomikan.com ©

      דרג את התוכן:
        19 תגובות   יום רביעי, 27/3/19, 22:13

         

         

        25.3.2019

         

        אפתח בהתנצלות. לאן נעלמת? שואלים אותי, מדוע אינך כותבת?
        אני דווקא כותבת. ספר. הנה, העזתי לומר, אני כותבת ספר. והדבר דורש אורך נשימה והתמסרות מסוג אחר מאשר כתיבת טורים קלי אצבעות על המקלדת, החביבים עלי עד מאד, אך פינו דרך לספר המבקש לצאת לאור.
        אולם כשמתרחש אירוע משמעותי, כמו הקמת פסל שעון השמש במקדוניה - אני שמחה לשתף אתכם.

        English version - http://matygrunberg.com/exhibitions--events/macedonia-march-2019-the-yellow-giant-wakes-up


        הקמת פסל שעון השמש

        ''

                             מתי G. ופסל שעון השמש,                                          צילום: שלומי אמסלם

         

        בארבע השנים האחרונות, מדי חודש מרץ, מתי G. ואנוכי שמים פעמינו למקדוניה, ארץ הולדתו, לרגל טקסי זיכרון הנערכים בעיר ביטולה, אשר היהודים קוראים לה מונסטיר, ובעיר הבירה, סקופיה. במהלך שנים אלו עובד מתי G. על יצירת פסל שעון שמש מונומנטלי לזכרה של יהדות מקדוניה שנספתה בשואה. ליצירת הפסל עצמו נדרשים כשלושה חודשים, אך כל "המסביב" (גיוס כספים, קבלת אישורים...) מזדחל בזמן האיטי שלו, כיאה לשעון שמש שיודע שהוא נצחי ואינו ממהר לשום מקום.


        בחלקי נפלו החובה והזכות ללוות מסע זה בכתיבה ובצילום (לינקים לרשימות קודמות בנושא מפורטים בסוף טור זה). הפעם אנחנו מתרגשים במיוחד. שעון השמש, על כל חלקיו, מוכן, צבוע בצהוב מאיר עיניים. אנחנו מגיעים כדי להרכיב את הפסל במפעל המתכת בו נבנה. שעון השמש הוא קונסטרוקציית מתכת, קוטרה 9 מטר, ומשקלה קרוב ל – 3 טון, יש להבטיח כי חלקיו מורכבים ומחוזקים כהלכה. מתי מבקש לבחון אותו היטב ולוודא שהכל כתיקונו, דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו, הן מההיבט הפיסולי, וחשוב לא פחות - ההיבט הבטיחותי עליו מופקד מהנדס בטיחות מדופלם. מדי בוקר אנחנו מגיעים לסדנת המתכת, עוקבים אחר הקמתו של הפסל, שולחים צילומים לתוכן הכוכבים (אסטרונום) אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים במכון וייצמן למדע, שמלווה בחישוביו המדעיים את פסלי שעוני השמש של מתי G., אילן כותב לנו – הענק הצהוב מתעורר. למעשה זוהי מעין 'חזרה גנרלית' לפני הצבתו של הפסל על המשטח המדהים שבנו עבורו במרכז הגבעה הענקית שהיא בית הקברות היהודי העתיק בבלקן, בביטולה.

         
        ובנוגע לאמנות, בערים המרכזיות במקדוניה ניצבים במרחב הציבורי פסלים פיגורטיביים כבירים, גיבורי חיל עטורי שפמות אדירים, רגליהם קיבורות שרירים מסוקסים, חרבות שלופות בידיהם, נשים שופעות גוף, שדי ענק מיניקים תינוקות שמנמנים. (מה חבל, שלעיתים מקלקלים את התמונה מלאת ההוד ילדי צוענים זבי חוטם, מקבצים נדבות.) הפסל שיצר מתי יוצא דופן עד מאד בנוף הזה, ראשון מסוגו במדינה, קונסטרוקציה נקייה עכשווית שלוכדת רעיון מופשט של זמן.
        כתום שבוע שעון השמש עומד על תילו. מתי עובר עם זבונקו, מנהל המפעל, על כמה נקודות הדורשות עידון, מקפיד על הוספת חיזוקים שיבטיחו יציבות של הפסל, שיוצג לראשונה בפומבי, כאחת התחנות ב"מצעד החיים".

         

        ''

        מרץ 2017, מתי G. ומודל פסל שעון השמש, תחילת הדרך הקמת פסל שעון השמש


        מרץ 2019 - שלבים בהקמת שעון השמש, נגיעות צבע אחרונות, חיזוק הקונסטרוקציה. 

         

        ''

         

        ''

        ''

         

        ''

         

        בית הקברות היהודי העתיק - משטח פסל שעון השמש
        אנחנו עוברים לבית הקברות לסקור את הבסיס שנמצא בתהליך עבודה. את המשטח המרשים תכננה קבוצת HRCHAM, ארבע ארכיטקטיות מקדוניות עזות ונחושות – אנני, מריאנה, ויקי ודניאלה, שאף הכינו מתווה ארכיטקטוני מקסים לפארק החיים שיהפוך את בית הקברות למקום של זיכרון חי, תוך מתן כבוד עצום למתים הנחים ומחכים למבקרים.

         

        ''

         

        ''



        סוף שבוע של הרצאות ומפגשים לקראת מצעד החיים

        ב – 11.3.1943 בוצע איסוף יהודי מקדוניה על ידי קלגסים בולגרים ששלחו אותם אל מותם במחנה המוות טרבלינקה. מחר, 10.3.2019 יתקיים "מצעד החיים" בביטולה. לא נעים להודות אך אני "שבעת שואה", כתבתי רבות, עשיתי סרט על משפחתי כניצולת שואה – "יהודי מהונגריה" - https://www.youtube.com/watch?v=XJfWE1fcTQ8&t=98s , והנושא נוגע בעצבים הרגישים ביותר ומדכא אותי עד עפר. לכן, אני מפנה את מבטי ומתבוננת בחיים השוקקים היום מתחת לכותרת – זיכרון השואה. כאשר מורם המכסה הנושא את השם "החייאת זיכרון קהילת יהודי מקדוניה בבית הקברות היהודי העתיק בביטולה / מונסטיר" מתגלה עולם שלם של פעילויות שאינן קשורות לזיכרון ואינן קשורות לשואה, אך הן פועל נלווה להימצאותם במקום של הישראלים והיהודים המגיעים מקצוות עולם כדי לזכור, ובתוך כך מביאים עימם את כישרונותיהם ויכולת העשייה שלהם. מקדוניה רוחשת פעילויות הנוגעות לקשריה עם ישראל, קשרים פורמליים ובלתי פורמליים שנוצרים כתוצאה ממפגשים של אנשים שלעולם לא היו נפגשים, אלא שהם שבאו, לזכור ולהזכיר, ותוך כדי כך מכירים אחרים ונוצר תהליך הצועד לקראת העתיד.

         

        '' עם השגריר דן אורין, חבר יקר

         

        דן אורין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל דסק ארצות הבלקן, ממנף את פרויקט החייאת בית הקברות היהודי העתיק בביטולה ומקשר אותו לאג'נדה של סדר היום הישראלי הרלבנטי לימים אלו. הוא יוצר חיבורים בתחומים רבים, גשר איתן בין מקדוניה, שהיא מדינה קטנה אבל ידידה גדולה לישראל. כך מגיעים גורמים מעוררי השראה מקבוצות אוכלוסייה שונות בישראל, אשר כל אחד מהם הופך לשגריר של הפרויקט בארץ, כמו אנשי הצלב האדום, רוטרי, וליונס בפעילות המשלבת יהודים נוצרים ומוסלמים ביחד. כך מגיעים אנשי חדשנות טכנולוגית, הפעם נערך סמינר אותו הנחו טוני לוי ומרק מ - HIT חולון, שלימדו קבוצת צעירים כיצד לבנות את google maps. בית הקברות היהודי מופה והוכנס לgoogle maps , צעירי המקום למדו חדשנות טכנולוגית. בשנה שעברה התקיים בביטולה האקאתון לבניית אתר אינטרנט שיאסוף זיכרונות, סיפורים ותמונות של יהדות מקדוניה. מנטורים ישראלים הנחו את העבודה בקבוצות קטנות. הזוכים בתחרות הוזמנו לביקור בישראל ונחשפו לידע וקשרים רלבנטיים לעיסוקם. פעילות תרבות ענפה מגיעה מישראל למקדוניה, הצגות תיאטרון, במאים ושחקנים ומפיצים של סרטים, משוררים משתתפים בפסטיבלי שירה, מקהלות ועוד.
        על יד השגריר מסייעות במלאכה במסירות אין קץ, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, מזכירה האקדמית של אוניברסיטת בר-אילן וילידת מקדוניה בעצמה, והזרוע המבצעת בביטולה – עורכת הדין מימה דוצ'בסקה, חברת ילדות של שלי, שאמה הייתה חברת ילדות של אמה המנוחה של שלי.


        מצעד החיים
        השנה משתתפים במצעד החיים בביטולה כאלף איש, רובם מקומיים וחלקם מגיע מארצות שכנות. מישראל באים כמאתיים וחמישים איש. אספר על כמה מהם.
        ד"ר יואל רפל מייצג את "מצעד החיים", ואני למדה כי "מצעד החיים" הוא ארגון המונה 48 סניפים בכל רחבי העולם. "מצעד החיים" הוא מותג המאגד תחתיו פעילות ענפה להנחלת זיכרון השואה - סמינריונים בארצות שונות במשך כל השנה, לכל הגילאים, כולל פעילויות באוניברסיטאות והוצאת מסעות למחוזות המוות בהם משתתפים סטודנטים יהודים ולא יהודים בזמן חופשות בין סמסטרים. שנים רבות יצאו המסעות לפולין בלבד. כיום יש נטייה לבזר את הזיכרון ולא לייחד אותו לפולין, ולכן, כמו במקדוניה, מצעד החיים פעיל גם בארצות אירופה אחרות בן התרחשה השואה, ומזכיר למקומיים את הזוועה שארעה, ואת עמידתם מן הצד שאפשרה לה להתרחש, יחד עם השבועה – לעולם לא עוד! לא ליהודים ולא למיעוטים אחרים.
        לשכוח את הנספים זה לרצוח אותם בפעם השנייה, מצטט ד"ר רפל את אלי ויזל. ואנחנו זוכרים, זיכרון קשה, מהפך קרביים, אי אפשר להתרגל, אי אפשר להישאר אדישים. למודת טקסים אנוכי, הנאומים חוזרים על עצמם, הדברים מוכרים היטב, אך לפתע מנקב את המעטפת וחודר לבני המעיים פרט ספציפי, מוחשי – נוהל המסדיר את החיים ב"מונופול" מפעל הטבק בסקופיה, בו נכלאו היהודים לקראת שילוחם לטרבלינקה. בין השאר קובע הנוהל כי חדר שירותים אחד ישרת את שלושת אלפים השוהים במקום עד מותם, חדר השירותים יפעל חצי שעה ביום. עוד קובע הנוהל כי אסור לשתות. אסור לשתות. אני תוהה על האדם שכתב את הנוהל, על אלו שאישרו אותו, מדוע? מה חשבו לעצמם? מה הרגישו? הרוע כריזמטי הרבה יותר מהטוב, מסבירה ד"ר דניאלה גורביץ' מאוניברסיטת בר-אילן. ואני חושבת לעצמי שהרוע מחלחל לתאים הזעירים ביותר, יוצר מציאות מפלצתית.

        מכבד את האירועים בנוכחותו זאב אלקין - השר להגנת הסביבה, לירושלים ולמורשת, אשר חונך את 'שביל ירושלים' בבית הקברות היהודי העתיק. בניית השביל התאפשרה על ידי תרומה של המשרד לירושלים ומורשת.

        מגיעה גוסטי ברוורמן, ראשת המחלקה לפעילות בתפוצות של ההסתדרות הציונית העולמית, אשר יחד עם חבר הכנסת לשעבר, מודי זנדברג, מעבירה סמינריון בשם iVision הנוגע בציונות ובחדשנות לכשלושים צעירים, יהודים, שהגיעו מארצות אירופה השונות.
        https://ivision.beit-haam.com/about/

         

        ''

        מ.ג. עם גוסטי ברוורמן ומודי זנדברג

         

         

        את אוניברסיטת בר-אילן מייצגת נבחרת נשית מרשימה של דוקטוריות, וכן ריפעת סוידאן, ערבי בדואי, יועץ דיקן הסטודנטים לבני מיעוטים. אני למדה כי באוניברסיטת בר אילן למעלה מ- 1400 סטודנטים ערביים. לשאלתי – מדוע ערבי יבחר ללמוד בבר-אילן, הידועה ברוח הדת המסורתית שלה, מפתיע ריפעת כשהוא עונה כי דווקא בשל הרוח השמרנית, המסורתית המאפיינת את אוניברסיטת בר-אילן, נוח לסטודנטים הערבים בין כתליה, שגם הם מגיעים מחברה מסורתית שמרנית. ריפעת, שמשתתף גם הוא במצעד החיים בביטולה, מספר כי תכנית הלימודים בתיכון של הנוער הערבי כוללת יחידות לימוד על השואה זהות לאלו של הנוער היהודי, אבל תחושת הנוער הערבי לנושא היא כאל "יחידת לימוד".
        ד"ר דניאלה גורביץ', עומדת בראש "מרכז דנגור" באוניברסיטת בר-אילן, מרכז דת / עולם שנפתח בפקולטה למדעי הרוח. המרכז פועל כמתווך בין-דתי ובין-תרבותי במגוון תחומי דעת המשותפים לכל העמים ולכל התרבויות, מורשות ומסורות, המבוססים על סובלנות, כבוד הדדי ותפיסת עולם הומניסטית אינטלקטואלית. בשנת 2005 נאבקה ד"ר גורביץ על דעתה, ומאז יוצאות מבר אילן למצעד החיים משלחות בהן משתתפים גם סטודנטים ערבים וערביות. חוויה שמשנה ומרחיבה את זווית הראיה שלהם על מדינת ישראל ומאבק היהודים למדינה משלהם. משלחות הכוללות ערבים יוצאות גם ממקומות אחרים בארץ. אספהן בהלול, בתו של חבר הכנסת לשעבר זוהיר בהלול, שנאם בטקס בביטולה בשנה שעברה, עושה דוקטורט בנושא השואה.
        בהחלט נושא למחשבה.


        הקבוצה הרישמית של אירגון מצעד החיים היא קבוצת צעירים מנחל שורק בהובלתו של מאיר ונחוצקר. המפתיע הוא שצעירים אלו לא שמעו מעולם על מקדוניה והתחברו לסיפור השואה העלום באופן יוצא דופן. הם השתתפו בסמינר הזיכרון במהלך השבת.


        מיכל שניידר גוטמן, דור שלישי ליוצאי מונסטיר, (ביתם של שרה'לה קלדרון ופיני גוטמן) הלהיבה קבוצת נוער מכוכב יאיר, חברה לד"ר הנס שולץ מבאדן אשר בגרמניה, כומר אשר גייס את קהילתו לפרויקט החייאת בית הקברות מתחילתו, שניהם חברו לקבוצת הנוער של הצלב האדום בביטולה, ויחד יצרו קהילה של נוער תחת הפרויקט – A road map to reconciliation

         

        ''


        ראו אחת מהפעילויות של הקבוצה, שחלקן התקיימו במרחב הציבורי בעיר - פלאש מוב בכיכר מגנוליה, הכיכר המרכזית בביטולה – שימו לב לשגריר, דן אורין, המצטרף לשמחה בעמידת ידיים בלתי שגרירית בעליל...
        https://www.youtube.com/watch?v=9HjHdz_gbEI&feature=share


        היהלום שבכתר היא קבוצת "עוצמה" שחבריה הם נוער עם צרכים מיוחדים. את הקבוצה מובילה המוזיקאית, מנצחת המקהלות – עופרה כהן, שחושבת שלכל אחד מגיעה הזדמנות ללמוד מוזיקה, ולכן הקימה את מקהלת "עוצמה". לכל אחד מחברי המקהלה הצטרף הורה מלווה, למקהלה הצטרפו האח והאחות התמירים והמקסימים, אורי ונועם כל-טוב המכונים בחיבה רבה - "הכלטובים", יחד הם שרים בכל אחד משורת הטקסים, ומרגשים עד מאד את הנוכחים.

         

        ''

                            שתיים מבנות "עוצמה" במצעד החיים

         

        המפגש עם פסל שעון השמש

        פסל שעון השמש ממתין לנו בסבלנות במפעל המתכת הסמוך לבית הקברות. גודלו העצום, צבעו הצהוב ומורכבותו, מעוררים השתאות וסקרנות בקרב הצופים המעתירים על מתי G. מחמאות ושאלות. מימינו של השר זאב אלקין -אלכסנדר ניקוליץ קונסול הכבוד של בוסניה בישראל. שעון השמש נבוך מעט מתשומת הלב והסיקור העיתונאי, אך בסתר המחוג המצביע על השעה, הוא מבסוט עד מאד. הוא עבד קשה כדי להיוולד, וייעודו הוא להיות חשוף לקהל הרחב, לשמר את הזיכרון, ולהביא תקווה.

         

        ''

        השר זאב אלקין, מתי גרינברג, והשגריר דן אורין, לפני פסל שעון השמש מימין - אלכסנדר ניקוליץ קונסול הכבוד של בוסניה בישראל

         


         

        ''

                                                 קבוצת "עוצמה" בכניסה לבית הקברות

         

        עם רדת הלילה מתי ואני מצטרפים לאוטובוס המסיע את להקת "עוצמה" מביטולה לסקופיה לקראת אירועי יום המחרת. אנחנו מותשים, הילדים ממשיכים לשיר (שלוש שעות נסיעה עמוק לתוך הלילה).

        – איך הם מחזיקים מעמד? אני שואלת את עופרה
        - הם כל כך אוהבים לשיר ולהשתלב בחברה הרגילה – הם מחזיקים מעמד.

         

        סקופיה, טקס זיכרון ופתיחת מוזיאון השואה
        למחרת מתקיים מעמד הזיכרון ב"מונופול". משתתפים שגרירים רבים מכל ארצות העולם. ילדי "עוצמה" מניחים את זר הפרחים המייצג את "מצעד החיים" ומובילים את שירת "התקווה", ואני חושבת לעצמי שזה נפלא, לא רק ששרדנו, לא רק שאנחנו "כאן" כדי לזכור ולהזכיר, אנחנו גאים בקבוצת הילדים המיוחדים שלנו, ומעמידים אותם בחזית!!  התגלגל לידי צילום נוגע ללב, דווקא מאחור.... הצלם הוא שלומי אלקבץ שליווה את האירועים בצילום תמונות סטילס והצליח להיות  בכמה מקומות בעת ובעונה אחת. הגב הרחב במרכז התמונה שייך לשגריר דן אוריין, לימינו, עופרה כהן.

        ''


         צילום: שלומי אמסלם, הצלם שהצליח להיות בכמה מקומות בעת ובעונה אחת

         

        '' מתי G. ואני מניחים את זר עירית בת ים


        בהמשך היום נערך טקס חגיגי בו נחנך מוזיאון השואה בסקופיה. בשנה האחרונה הוקמה במוזיאון תצוגת קבע מקיפה ומרשימה, זהו המוזיאון הגדול בבלקן וכדאי מאד לשים אותו על מפת הטיולים באזור. הטקס מתקיים בתאטרון הלאומי של מקדוניה הסמוך למוזיאון ונוכחים בו דיפלומטים רבים ואנשי הקהילה היהודית. ראש ממשלת מקדוניה נושא דברים, השגריר, דן אורין, מביא את דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר זאב אלקין נושא נאום מצוין. על הבמה מוצג ספר תורה עתיק ששורשיו מגיעים לספרד, הספר פגום ולכן מותר להציגו לראווה.

         
        בערב מתקיים במוזיאון עצמו טקס נוסף, מתי G. ,התינוק היהודי האחרון ששרד את שואת יהודי מקדוניה, נושא דברים. סיפור הישרדותו והפיכתו לאמן בינלאומי מעוררים התרגשות וענין רב בקרב הנוכחים והוא זוכה לחיבוקים חמים. עבודותיו הנוגעות לשואה מוצגות בקומה השלישית של המוזיאון והן חלק מתצוגת הקבע של המוזיאון, סגירת מעגל עם תמונתו הנכללת בתצוגת המוזיאון, כילד בן שלוש בלבוש מקדוני, ותמונה הנועלת את פרק התקומה, מתי, אז מטיה, ואחותו הצעירה, ליאורה, אז לאורה, על סיפון אניית הכפאלוס בכניסה לנמל חיפה, 1948.

         

        ''

                         מ.ג. מספר את סיפורו האישי בפתיחת מוזיאון השואה

         

        ''

           מ.ג. ואיש הרדיו הוותיק, אליהוא בן-און מצביעים על תמונות של מתי כילד בן שלוש במקדוניה

         

         

        ''

         

        תם ולא נשלם.... 

         

        ולסיום – כתבה שפורסמה השבוע במקומון "השקמה" בת ים, העיתונאי אביחי חיים (על מתי, כמובן, נו, על מי?)
        https://www.hashikma-batyam.co.il/culture/10968/


        לינקים לטובת החפצים לקרוא את הטורים שפרסמתי בנושא בעבר:
        דצמבר 2015, ביטולה - יומן עבודה 1 http://www.nomikan.com/?p=572
        ינואר 2016, ביטולה – יומן עבודה 2 http://www.nomikan.com/?p=128
        פברואר 2016, זיכרון / מבט לעתיד http://www.nomikan.com/?p=116
        מרץ 2016, זיכרונות רדופים, תערוכה http://www.nomikan.com/?p=106
        מרץ 2018, יומן מסע, מרץ 2018 http://www.nomikan.com/?p=1535
        אפריל 2018, מצעד החיים / העומדים מן הצד /מקדוניה http://www.nomikan.com/?p=1585
        אפריל 2018, מה שלא ידעתי על טרבלינקה http://www.nomikan.com/?p=1622
        יוני 2018, פסל שעון השמש רוקם מתכת וצבע http://www.nomikan.com/?p=1719
        יולי 2018, פסל שעון השמש, ואף על פי כן... http://www.nomikan.com/?p=1778


        ולחפצים להעמיק לחקור בעבודת האמנות של מתי גרינברג - www.matygrunberg.com

        דרג את התוכן:
          14 תגובות   יום שני, 25/6/18, 21:02

          פסל שעון שמש רוקם מתכת וצבע / פארק הזיכרון / ביטולה / מונסטיר / מקדוניה יוני 2018


          לינק לפוסט באנגלית - http://www.matygrunberg.com/exhibitions--events.html

           
          בשלב אליו הגענו אין צורך במילים, התמונות מדברות. וזה תמיד עדיף (אומרת כותבת המילים...)

          אזכיר כי בשלוש השנים האחרונות מתי G. מעורב בתהליך הפיכת בית הקברות היהודי העתיק בביטולה / מונסטיר במקדוניה, ארץ הולדתו, לפארק זיכרון ליהדות מקדוניה (שנכחדה כמעט כולה בשואה). למתי G. היה חשוב להביא אור, להביא חיים ל"בית החיים" העתיק. במסגרת קונספט זה הוא יוצר פסל שעון שמש שיוצב במקומו בשבועות הקרובים.
          לפרויקט זה שותפים רבים העמלים במאמץ ממושך - אזכיר רק את הטריאומווירט המוביל - דן אוריין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל דסק ארצות הבלקן, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, ילידת מקדוניה (חלק מיוגוסלביה לשעבר) המזכיר האקדמי של אוניברסיטת בר-אילן, וחברתה המקדונית הנועזת מביטולה - עורכת הדין, מנהלת פיתוח הפרויקט, מימה Mima (Marija) Geras Dochovska.
          אני מלווה בסדרת רשימות את עבודתו של מתי G. הנהלינק לאחת מהרשימות הראשונות הפורשת אור על הסיפור - "מתי G. לוכד את הקונספט, הרעיון לוכד את מתי G. – זיכרון / מבט לעתיד" http://www.nomikan.com/?p=116

           

          ככה זה מתחיל, 1943, מתי G.  סקופיה, מקדוניה, אחרי המלחמה.

          ''

           

          דצמבר 2015, ביקור ראשון בביטולה. מתי G. ניצב המום מול שטחו הענק של בית הקברות המשתרע על הגבעה הגבוהה, תוהה, איזה אלמנט פיסולי, בעל נראות ממשית, הוא יכול לבנות במקום העצום שבולע ומגמד כל שנקרה בשטחו.

          ''

           

          דצמבר 2015, ביטולה, מתי G. לוכד את הרעיון (או שהרעיון לוכד את מתי G.) צילום: חדוה גולדשמידט

          ''

           

           

          סקיצה ראשונית של פסל שעון השמש
          ''''מתי G. עובד עם בנו, דוד בן גרינברג, על הדמיות אלמנט פיסולי (point of view) מתוכנן לפארק הזיכרון

          ''

           

          הדמית פסל שעון השמש בשטח, 9 מטר קוטר (אני בתמונה בשביל קנה המידה, תמיד הייתי טובה בפרופורציה)

          ''

           

          מודל פסל שעון השמש

          ''

           

          מתי G. בסטודיו''

           

          יוני 2018, ביטולה, במפעל המתכת, מכונת CNC לחיתוך מתכת. מתי G. עם זבונקו, הבעלים והמנהל. תענוג לעבוד איתו. ''

           

          אש מים ברזל

          ''

          ''

          ''

           

          מתי G. רותם את עובדי המפעל לפרויקט, מסביר כמה חשובה עבודתם, יוצר "גאוות יחידה". ''

           

          יוצאים ל"שטח", בית הקברות
          ''

           

          קרוב ל - 4000 מצבות נחשפו בעבודת התנדבות של מתנדבים מהארץ, מגרמניה, וכמובן ממקדוניה. אלפי מצבות נוספות נחות מתחת לאדמה, מחכות לאמצעים מתוחכמים יותר לחשיפתן בדורות הבאים. כעת מתרכזים בשימור המצבות שנחשפו.
          מתי G. נרעש לגלות במרכז בית הקברות, סמוך למיקום בו יוצב פסל שעון השמש, שני עצי תות נישאים. עץ תות אדום ועץ תות לבן. עצי תות ליוו את ילדותו בבת-ים בטעם גן עדן של תותים ובחולצות מוכתמות ללא תקנה, למגינת ליבו של אמו, בלה. ''

           

          בשטח, יוצקים את הפלטפורמה עליה יעמוד הפסל. המתכננות הן הארכיטקטיות מקבוצת ARHAM, ביטולה.

          ''
          ''

           

          העיר, שעם השנים התקרבה לבית העלמין, מביטה בתימהון במתרחש.

          ''

           

          ובינתיים, במפעל, פסל שעון השמש מתחיל להתקרב לצורתו המתוכננת.

          ''

          ''

          ''

           

          ''

           

          ''

          ''

           

          בקרוב יוצאים למקדוניה מתי G. והאסטרונום אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים במכון וייצמן למדע ברחובות. חישוביו של אילן  מלווים כל צעד שעושה מתי עם שעון השמש. מתי ואילן יסמנו את השנתות, הסקלה של השעות על פניו של עיגול הפסל, לפני צביעתו בצהוב שיראה למרחוק על רגע ההר הירוק של בית הקברות. צהוב של "הטלאי הצהוב" שנדרשו היהודים לשאת על דש הבגד, לסמנם כיהודים.  כמו כן יוודאו אילן יוצב נכון, מכוון לצפון האמיתי, ומראה את שעת השמש המדויקת.
          אילן מנוליס - https://www.ilan-manulis.co.il/
          המשך יבוא...

           

          נ.ב.
          נושא הזמן ומדידת הזמן באמצעות שעוני שמש הוא נושא שמרתק את מתי G. שנים רבות. רעיון יצירת פסל שעון שמש לפארק הזיכרון בביטולה נולד בהמשך לפסלי שמש שיצר מתי G.

           

          פסל שעון שמש, אחוזה פרטית, אסקוט, אנגליה 1998

          ''

          בבית היציקה, מרידיאן, אנגליה

           

          ''

          פסל שעון שמש, אחוזה פרטית, אסקוט, אנגליה

           

          פסל שעון שמש, מוזיאון המדע, ניו-יורק, 2000

          ''

          פסל שעון שמש, פארק טדי, ירושלים, 2013

          ''

          ''

          דרג את התוכן:
            14 תגובות   יום שני, 2/4/18, 15:38

             

            ''

            מתי G. צועד על פסי הרכבת בביטולה.      Foto: Winfried Mundigle

             

            בהמשך לרשימה מספר 1, על ביקורנו במקדוניה, לשעבר יוגולסביה, לרגל אירועי יום הזיכרון ליהדות מקדוניה שנכחדה על ידי הנאצים, יימח שמם, 11.3.1943
            לינק לרשימה הראשונה שהתפרסמה בשבוע שעבר  
            http://www.nomikan.com/?p=1535


             למחרת השבת, יום ראשון 11.3.2018, אנחנו משתתפים במצעד החיים בביטולה. זו הפעם השנייה שהמצעד מתקיים. השנה הוא מונה אלפי אנשים. בראשו צועדים השגריר דן אוריין, חבר הכנסת זוהייר בהלול, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, ונציגים דיפלומטיים ממדינות רבות. אני מתמקדת  בתושבי העיר ביטולה, בה אין יהודים, שצועדים. זהו מצעד עממי ובכך יופיו ועוצמתו. צעירים ומבוגרים, צועדים במסלול בו הובלו יהודי העיר בליל ה - 11.3.1943 אל תחנת הרכבת. אז היה ליל חורף קר ומושלג. אנחנו צועדים ביום חם במיוחד. קבוצות מאורגנות ניצבות לאורך המסלול ומצטרפות למצעד שהולך וגדל. מקהלת נוער של המועצה האזורית דרום השרון פורצת בשירה ספונטנית ומרגשת. מקהלה זו מלווה בחן נוגע ללב את כל הטקסים והאירועים השנה. קבוצה אחרת היא של נוער גרמני, בראשותו של הכומר הנס, קהילה שאימצה את פרויקט בית הקברות בביטולה, וחבריה, מגדול ועד קטן, לוקחים חלק, בהתנדבות, בניקוי המצבות ושימור בית הקברות, ואף בהעלאת תרומה כספית.עבור מתי G. התרגשות מיוחדת. השנה הצטרפה למצעד אחותו הצעירה ליאורה גול, שנולדה אף היא ביוגוסלביה מיד עם סיום המלחמה. יחד עם ליאורה מגיעים ביתה רקפת גול וקנין, ונכדה עילם. עילם שהוא שיזם והתעקש על נסיעה למקדוניה, וצעד לצד אמו, סבתו ודודו "הגדול" מתי G.

             

            ''

            ליאורה, עילם ורקפת

             

            ''

            ליאורה, למעלה בעיגול אדום, מתי G. למטה בעיגול כחול, על סיפון האניה כפאלוס שהעלתה אותם ארצה, 1948ץ התמונה חותמת את התצוגה במוזיאון השואה בסקופיה.

             

             

            לא חשבתי שמצעד החיים ישפיע עלי באופן כלשהו. ליתר ביטחון לקחתי איתי את מצלמת הווידאו שלי. צילום הוא אמצעי מובהק לשים חיץ ביני לבין המתרחש. אני מתבוננת מהצד, מחפשת את ההתרחשות המעניינת, הזווית הנכונה, כיוון האור. אָצָה רָצָה לאורך נחיל האנשים ההולך ומתעבה, לא מעורבת. אבל כשאני צועדת בתוך העיר, בין הבתים, הכיכרות, בין הכנסיות והמסגדים, מחשבתי מופנה אל הצופים בתהלוכה, אל תושבי העיר העומדים בצידי הדרכים, המביטים מחלונות בתיהם, מתבוננים בשכניהם לחיים במשך מאות שנים, דורות על דורות של שכנות טובה, למעלה משלושת אלפים היהודים המובלים אל מותם - גברים, נשים, זקנים וטף. גם היום מתבוננים יושבי בתי הקפה בתהלוכה הסוריאליסטית, ונשים לבושות סינר מפסיקות את מלאכתן ומסתכלות בנו מהמרפסת.לאחר צעידה של כשני קילומטר אנחנו מגיעים לתחנת הרכבת בביטולה, נקודת האיסוף ממנה נשלחו היהודים אל מונופול בסקופיה, ומשם לטרבלינקה. בתחנה – נערך טקס בו נושא דברים חבר הכנסת זוהיר בהלול שהגיע למקדוניה בתוקף תפקידו כראש אגודת הידידות הפרלמנטרית. בחירה מפתיעה אך נבונה. בהלול נושא דברים מרגשים, במיוחד כאשר הם נאמרים על ידי ערבי, ומציין כי ביתו הבכורה עושה דוקטורט בנושא השואה. מתחנת הרכבת ממשיך המסע לבית הקברות היהודי העתיק. ניתן להתרשם מההתקדמות בחשיפת המצבות ושיקום בית הקברות לקראת הפיכתו לפארק זיכרון.

            ''

             

            ''

            מימה, הרוח המקדונית החיה מאחורי מצעד החיים, בטקס בתחנת הרכבת בביטולה.

             

            ''

            מתי G. ופיו אבירוביץ', שהיה עד לפני זמן קצר שגריר מקדוניה בישראל ולמד עברית וערבית על בוריין. 

             

            המקדונים, היוגוסלבים של אז, נודעו בקוסמופוליטיות סובלנית, בני שלושת הדתות חיו יחד בשלום. מעולם לא היו פוגרומים במקדוניה, המקדונים לא היו פעילים בגירוש היהודים, חיילים ושוטרים בולגרים הם שאספו את היהודים למשלוח לטרבלינקה.המקדונים היו פסיביים. הם הביטו. ושתקו. מוזיאון השואה בסקופיה עומד לפתוח שעריו עם תצוגת הקבע שלו. ראו בתמונה, קטע מתוך מיצג "מונופול". חיתוך מתכת - הצופים מהצד (bystanders) להם עיניים בלבד, ללא פה.

             

            ''

            קטע מתוך מיצג מונופול, מוזיאון השואה בסקופיה, מימין, חיתוך מתכת - המתבוננים מהצד

             

            בין האירועים הרשמיים, ובמקביל להם מתרחשות דרמות אישיות כמו שרה'לה גוטמן לבית קלדרון, שהוריה מביטולה. שרה'לה הגיעה עם בעלה פיני, ושלושת ילדיה, בת דודתה הגיעה מוונצואלה, ובת דודה אחרת הגיעה מדאלאס עם שני ילדיה. שרה'לה מצליחה לאתר את בית סבתה בביטולה. היא נכנסת לבית בו הזמן עמד מלכת, ובאופן מפתיע, האדם שגר בבית מזה עשרות שנים מפקיד בידיה את מפתח הבית והמנעול המקורי.

            ''

            המפתח והמנעול של שרה'לה גוטמן לבית קלדרון

            ''

             

            המפתח של שרה'לה מקבל משנה משמעות למחרת היום, בשעת ביקור במוזיאון השואה בסקופיה.  שם אני שומעת כי בשנת 1943, בשעת האיסוף היהודים, ניתנו להם מעטפות. הם התבקשו לרשום את כתובת ביתם על המעטפה ולשים את המפתח בתוך המעטפה. מפתח הבית הוא סמל לביטחון, יש לאן לחזור, יש לי מקום משלי. כך ניסו להרגיע את החששות ולשמור על הסדר. 25 מעטפות כאלו שרדו. הן מוצגות במוזיאון השואה בסקופיה.

             

            ''

            מעטפות המפתחות, מוזיאון השואה, סקופיה. קטע מתוך מיצג מונופול. 

             

            השעה הראשונה תתכניתו של יצחק נוי, שבת עולמית, ברשת ב', שבת ה- 10.3.2018 הוקדשה ליהדות מקדוניה. באותה עת שוהה מתי G. בביטולה, משם הוא מרואין. שני היסטוריונים משתתפים אף הם בתכנית המרתקת.

            www.magnetradio.com

             

            רשימה שלישית ואחרונה בנושא תפורסמם בימים הקרובים.
            ועד אז - חג שמח.
            נוֹמִיקָן

            www.nomikan.com

             

            לינק לרשימה הראשונה
             http://www.nomikan.com/?p=1535 יומן מסע, ביטולה, סקופיה / מקדוניה / מרץ 2018

             

            לינק לרשימה השלישית 

            http://www.nomikan.com/?p=1622 מקדוניה, יומן מסע, רשימה שלישית ואחרונה / מה שלא ידעתי על טרבלינקה

             

            נ.ב.

            רשימה זו מתפרסמת ב – "1.4.2018", שהיה חגה של אימי המנוחה,ירדנה קטי רובינשטיין. בכל שנה הצליחה אימי "למתוח" את בני המשפחה והחברים במעשיות מצוצות מן האצבע עליהן טרחה טירחה רבה, בהמציאה מעשייה מתאימה לכל "קרבן". ביום זה בתולות זקנות מצאו חתן, צעירות (ומבוגרות, מאד) נכנסו להריון, הורי זכו במפעל הפיס, ועוד כיוצא באלו אירועים דמיוניים המשמחים את הלב. אימי שרדה את אושוויץ. היא הגיעה עד מקלחות הגז. כולן מסביבה בכו וצעקו שהן הולכות למות, אבל היא לא האמינה. אחרי שלושה חודשים באושוויץ, עדיין לא האמינה ש"דבר כזה יכול להיות". ברגע האחרון התברר שחלה טעות והקבוצה, שכללה גם את שתי אחיותיה, "הוחזרה לחיים". מצ"ב לינק לסרט דוקומנטרי שהפקתי וביימתי – "יהודי מהונגריה" על משפחתי כניצולי שואה.

            https://www.youtube.com/watch?v=XJfWE1fcTQ8

             

             

            ''

             

            איור העטיפה - רשל רובינשטיין קפלן

            דרג את התוכן:
              13 תגובות   יום שני, 26/3/18, 14:58

              25.3.2018


              יומן מסע / מקדוניה / ביטולה, סקופיה / מרץ 2018 

              רשימה ראשונה מתוך מספר רשימות שיתפרסמו בהמשכים בשבועות הקרובים


              ''


              75 שנה לשואת יהודי מקדוניה, 75 שנה להולדתו של מתי *G. ,כבכל שנה בשנים האחרונות אנחנו מגיעים למקדוניה לרגל הטקסים הנערכים סביב יום הזיכרון להכחדת יהדות מקדוניה. מרשים מאד לעקוב אחר התפתחות טקסי הזיכרון וצמיחת מספר המשתתפים בטקסים אלו במהלך שלושת השנים שאנו משתתפים בהם. ממספר יהודים מקומיים, מספר ישראלים ואנשי ממסד כאלו ואחרים שלקחו חלק בטקסים לפני מספר שנים עד ל"מצעד החיים" שנערך השנה בביטולה, מצעד שמנה כ – 6000 איש, מרביתם אנשי העיר ביטולה, נציגים רשמיים של מממשלת מקדוניה ושל מדינות שכנות, וכמאה ישראלים, בני הדור השני והשלישי. מצעד חיים וטקסי זיכרון נערכו למחרת היום גם בסקופיה, בירת מקדוניה, שהקהילה היהודית בה מונה כ-200 איש. בכל האירועים מדברים על הזיכרון אֲבָל המסר החשוב הוא שימור זיכרון השואה כדי שאירוע כזה לא יחזור בתולדות האנושות.


              הקרדיט להקמת מפעל זיכרון זה ופיתוחו מגיע למספר ישראלים: דן אורין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל דסק ארצות הבלקן, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, ילידת מקדוניה, שמקדמת את נושא זיכרון יהדות מקדוניה ללא לאות, יחד עם חברת ילדותה המקדונית מביטולה – עורכת הדין Maria Geras     Dochovska,להלן מִימָה. יחד איתם עושה במלאכה משה טסטה הירושלמי עתיר השנים והזכויות. דן אורין, רחל שלי, מימה ומשה - הצליחו בנחישות ובהתמדה לצרף מתנדבים רבים לשורותיהם וכך להעלות לתודעה את זכרה של יהדות מקדוניה. דן אורין, שגרירנו הנמרץ, מצליח בבניית קשרי ידידות ופעילות כלכלית ותרבותית תוססת עם המקדונים שהם עם חם ולבבי המעריץ את מדינת ישראל.


              בביטולה מחכות לנו מריאנה ואני, שתי ארכיטקטיות מתוך קבוצתARHAM   המונה 5 נשים, בראשותה של מימה, עורכת הדין שנזכרה לעיל, שנרתמו להפיכת **בית הקברות היהודי העתיק בביטולה לפארק זיכרון. מתי G. החליט על קונספט מקומי. הוא רוצה שכל העבודה תעשה במקדוניה על ידי אנשי מקצוע מקומיים, שיחיו אחר כך בצד האלמנטים שיבנו, שזיכרון היהודים שנרצחו יהיה חלק מחייהם. אנחנו נוסעים למפעל אבן  KRINK KG שמתגלה כמפעל גדול ומודרני מצויד בציוד מתוחכם. המפעל הזה יבנה את הגלעד שמתי תכנן עבור בית הקברות, לזכר הנספים בשואה. את פנינו מקבלת אלכסנדרה, אשת מקצוע מרשימה. השיחה מתנהלת באנגלית מהולה במקדונית ומתי תורם את חלקו בסרבית חלודה, אבל עובדת. אנחנו בוחנים מספר אבנים ומתי בוחר אבן גרניט אפרפרה, מקומית, שתתאים לגלעד. אני, מריאנה ואלכסנדרה יסכמו את הפרטים הנדרשים. מתי יפקח על העבודה כשיתחילו בביצוע, בקרוב. ממפעל האבן אנחנו עוברים לסדנת המתכת הסמוכה לבית הקברות. בסדנת המתכת יבנה פסל שעון השמש הגדול, 9 מ"ר קוטרו, שמתי מתכנן להציב בפארק הזיכרון. בקרוב מתי ייסע שוב כדי לפקח על ביצוע העבודה. 


              ''

              עם אלכסנדרה, במרכז, אני ומריאנה במפעל האבן


              ''

              בחצר מפעל האבן


              ''

              בסדנת המתכת


               

              ''

              מודל פסל השמש המתוכנן

               

               

              ''

              מודל הגלעד המתכונן

               

               

              ''

              הדמית פסל שעון השמש בשטח בית הקברות

               

              ''

               

              הדמית הגלעד בשטח בית הקברות.

               

              בארבעת הימים הקרובים נחווה מספר רב של אירועים יוצאי דופן.

              נתחיל באירוע, ***ההאקאתון, עכשווי לחלוטין באופיו, שיזם השגריר דן אורין. bitalon - the bitola hackathon. עשרות צעירים מקומיים, מחולקים לצוותי עבודה, מלווים במנטורים מקומיים וישראלים מתחרים על הקמת מיזם דיגיטלי להנצחת יהדות מקדוניה. כולם מנסים למצוא דרך מעניינת להראות את חיי הקהילה שהייתה. חיים מלאים ועשירים של קהילה שומרת מסורת, עליה סיפרה בהרצאתה המשוררת, שמוצאה בבלקן, חוה פנחס כהן. קהילה שחייתה באזור ללא גבולות, שכן נקודות ההתייחסות שלה היו בתי הכנסת והמשפחות היהודיות בקהילות היהודיות במדינות השכנות. 

               

              ''

              משתתפי ההאקאתון בביטולה, 2018. יושב במרכז השגריר דן אורין, ראשונה מימין עומדת מימה, שניה משמאל עומדת שלי. 


              הנה נכנסת שבת בביטולה (לשעבר מונאסטיר) אשר כל תושביה היהודים נמחקו מעל פני האדמה ב – 11.3.1943 . בסוף השבוע הזה הגיעו לעיר שני אוטובוסים גדושים בישראלים נרגשים. קידוש כהלכתו נערך בערב שבת במלון, יואל קפלן, הרב האדמוני של העיר סלוניקי ניצח על הקידוש יחד עם הרב פרופסור דניאל הרשקוביץ שהיה עד לא מזמן נשיא אוניברסיטת בר-אילן. את הרעיון לקיים שבת כהלכתה קידמה ד"ר רחל שלי לוי דרומר שהיא המזכיר האקדמי של האוניברסיטה, ואף הגדילה עשות בהפקה אישית של שירונים שהכילו נכסי צאן ברזל של שירים עבריים. וכך בפעם הראשונה אחרי 75 שנים נשמעה בעיר ביטולה תפילה יהודית ושירים עבריים. וגם בגופם של חילונים למהדרין כמונו חלפה צמרמורת של התרגשות, כמו גם בשעת קיום טקס ההבדלה במוצאי שבת.


              בשבת שמענו את הרצאתו המרתקת של ההיסטוריון יואל רפל. רפל עמד על ההבדל בין היסטוריה לזיכרון. היסטוריה, כך אמר, זה משהו שקרה למישהו אחר, בזמן אחר, במקום אחר. זיכרון הוא חלק ממני. אסור שהשואה תהפוך להיסטוריה שלנו, היא צריכה להיות חלק מהזיכרון. הנחלת הזיכרון צריכה להיעשות על ידי הקשבה לניצוֹלים. הקשבה לניצוֹלים "מצילה" את החוויה מלהפוך להיסטוריה ומשמרת אותה כזיכרון / חוויה אישית. מי ששמע דבריו של ניצול צריך להמשיך לספר את ששמע והזיכרון ימשיך להתקיים. נזכרתי במה שכתבתי לא מזמן, אבי, ניצול שואה, היה חוזר ומספר אותם סיפורים. ופעם אחת, רק פעם אחת, שאלתי אותו לפשר החזרה האינסופית, והוא ענה בפשטות – אני רוצה לחרוט את עצמי לתוך הזיכרון שלכם.

              והוא הצליח...

               

              ברשימה הבאה - מצעד החיים בביטולה - 

              ''

              עילם ועקנין, אחיינו 'הקטן' של מתי G. צועד יחד עם דודו 'הגדול' במצעד החיים

               

              ''

              קבוצת הנוער מגרמניה, המתנדבת בשיקום בית הקברות, בפתיחה של מצעד החיים 

               

              מידע נוסף

              *בלילה של 11.3.1943 נאספו כל יהודי מקדוניה על ידי שוטרים וחיילים בולגרים, רוכזו במפעל הטבק מונופול בסקופיה, ונשלחו אל מותם למחנה המוות טרבלינקה, משם איש לא חזר.  מתי G. נולד ב 4.3.1943  שבוע לפני היום הנורא. הוא הוריו וסבתו ניצלו בנס, בדרכו המקרית של הגורל. שאר בני המשפחה נכחדו כולם. קרא/י עוד http://www.nomikan.com/?p=572


              ** על תכנית הפיכת בית הקברות לפארק זיכרון קרא/י עוד http://www.nomikan.com/?p=116


              *** האקאתון (מאנגלית: Hackathon) הוא אירוע שבו מתכנתים, אנשי טכנולוגיה, אנשי מוצר ותוכן מתכנסים יחד כדי לעבוד על פרויקטים טכנולוגיים בנושא כלשהו. אירוע כזה יכול להימשך יום אחד או יותר. המילה "האקאתון" היא הלחם בסיסים של האק – תכנות יצירתי או שיבוש תרבות ומרתון, כלומר – "מרוץ" של תכנות יצירתי. פעמים רבות, התוכנה שמפותחת בהאקאתונים היא תוכנה חופשית. (מתוך ויקיפדיה).

               

              לינק לרשימה השנייה שפרסמתי בנושא http://cafe.themarker.com/post/3425236/

               

              ''
              חקירת הילד היהודי / מתי גרינברג / שמן על קנווס / 1966-69

               

              לינקים לשתי הרשימות הבאות בנושא:

              http://www.nomikan.com/?p=1585 מקדוניה / יומן מסע / רשימה 2/ מצעד החיים / העומדים מן הצד

              http://www.nomikan.com/?p=1622 מקדוניה, יומן מסע, רשימה שלישית ואחרונה / מה שלא ידעתי על טרבלינקה

               

               

              www.matygrunberg.com 

              www.nomikan.com

              דרג את התוכן:
                5 תגובות   יום שבת, 3/2/18, 20:06

                גלריית פופ אפ מלבבת שמארחת אמנים מתחלפים ביפו העתיקה , מזל דגים 15 

                פתוח - ימי חמישי 10:00 - 19:00, שישיבת 10:00 - 15:00 

                 

                הכנות אחרונות לקראת הפתיחה 
                פיית האבק מוקסמת מהמטאטא הצבעוני שבידה לא פחות מעבודות האמנות של מתי G.

                ''

                 

                ''

                 

                 

                 שימו לב כמה חובבי אמנות הולכי על ארבע מבקרים אותנו

                 

                 

                ''

                 

                ''

                 

                ''

                 

                ''

                 

                שני חתולים גדולים בשמש

                ''

                 

                ''

                 

                ''

                ''

                 

                ''

                 

                ''

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  4 תגובות   יום חמישי, 1/2/18, 21:54

                  תערוכת חורף / עבודות אמנות קטנות 

                  טסה הגיתי                                                                          מתי גרינברג 

                    

                  פתיחה - יום שישי, 2.2.2018 שעה 12:00

                  גלריה 'פופ אפ' רחוב מזל דגים 15 יפו העתיקה*

                   

                  ''

                  ''

                  שקיעות ים תיכוניות, ופרט מתוך שקיעות ים תיכוניות / מתי גרינברג

                   

                  ''

                  דגים / טסה הגיתי / ניחוח הצבע


                  שני אמנים בכירים פותחים את החלל של גלריה יפואית קסומה. כל אחד מהם מוציא מהסטודיו שלו מבחר עבודות קטנות.  הרעיון העומד מאחורי התערוכה ההוא לעודד צעירים, אוהבי אמנות, להתבונן באמנות טובה ולפתח אוסף משלהם. המחירים – בהתאם. 


                  טסה הגיתי -  ציורים והדפסים - התבוננות רעננה בחפצים היומיומיים הנמצאים בביתה, ובנופי יפו הנשקפים מחלון הסטודיו שלה. טסה נחנה ביכולת נדירה להפיח חיים באובייקטים דוממים, עבודותיה מלאות צבע ושמחת חיים.  www.tessahagity.com


                  מתי גרינברג מזמין את הצופה להיכנס למקומות חבויים שהוא יוצר בעבודות קטנות, תלת מימדיות וצבעוניות, עשויות שכבות נייר.   www.matygrunberg.com


                  התערוכה תהיה פתוחה עד ה – 25.2.2018, ביום ה' בשעות 10:00 - 19:00, בימי שישי ושבת בין השעות 10:00 – 15:00
                  למעונינים ניתן לקבוע פגישה אישית – גיורא הגיתי 054-4346372 /
                  מתי G. 054-8094845

                  * חניה בחניון הצורפים, או בחניון הלוויתן ברחוב לואי פסטר, או בחניון הגדול ליד הנמל.

                  דרג את התוכן:
                    13 תגובות   יום שלישי, 31/10/17, 14:22

                    ''

                     

                    שיח גלריה

                    עם האמן מתי גרינברג

                    יערך

                    ביום שישי הקרוב, ה- 3.11.2017 בשעה 10:30 ב – HUC – Hebrew Union College, רח' דוד המלך 13 ירושלים, בבנין ראו, בנין הכניסה לקמפוס.

                    מ.ג. יספר על התערוכה, כמו כן ישתתף מר יבשם עזגד,  דובר מכון וייצמן ואוצר התערוכה – "על קו פרשת המים", שהוצגה במכון וייצמן בשנים האחרונות. יאיר מדינה, "הדפס אמנותי ירושלים", הסטודיו בו הודפסה העבודה, יקח גם הוא חלק בשיח הגלריה.

                    נבקר בגן הקמפוס בו מוצבים פסלים שיצר מ.ג. בשנת 1985 - שערי הברונזה ותבליט המנורה ויונת ירושלים. 


                    ''

                     

                    התערוכה מוצגת כחלק מהביאנלה של ירושלים לאמנות 2017. ובמתחם הקמפוס, במוזיאון סקירבול, מוצגות עוד שתי תערוכות – "אותות דשמיא" ו – "צחוק הגורל".


                     

                    ''

                     

                    ''

                    ''

                    בואו

                    כניסה חופשית
                    אנחנו נהיה שם
                    נעמי ומתי

                    www.matygrunberg.com

                     

                    דרג את התוכן:
                      14 תגובות   יום שישי , 20/10/17, 09:04

                       

                      מתי גרינברג / צמחים בלילה / מוזיאון בית ראובן


                      בשבוע הבא, יום ג', ה- 24.10.2017 בשעה 20:00 תיפתח במוזיאון בית ראובן בתל-אביב תערוכתו של האמן מתי גרינברג – "צמחים בלילה".

                       

                      ''

                       

                      את התערוכה אצרו כרמלה רובין - אוצרת ומנהלת אמנותית של בית ראובן, ועדנה ארדה – אוצרת ואחראית ספרייה וארכיון בית ראובן.


                      בתערוכה יוצגו דימויים של צמחי הבר באור לילה, וכן, לראשונה, יראו אור הרישומים המקוריים, רישומי ההכנה שרשם מתי G. בשעה שגישש אחר הקונספט הנכון לפרויקט.


                      ההחלטה לחשוף בפני הקהל הרחב את רישומי ההכנה אינה החלטה של מה בכך. המפגש הראשון בין האמן לאוצְרוֹת הוא שהוציא מן המגירות את הרישומים המקוריים. עבודות "צמחים בלילה" נעשו בטכניקה דיגיגרפית של המאה העשרים ואחת, הדפס הזרקת דיו, שנקרא גם גִ'יקְלֶה. בניגוד למגמה הנוכחית באמנות, ובמידה מסוימת למגינת ליבו של מתי G. שאינו אוהב כשהתואר "יפה" מוצמד לאמנות שהוא יוצר, העבודות מהפנטות ביופיין. כשראו כרמלה ועדנה את העבודות "המושלמות" שאלו את מתי G. אם רישומי ההכנה עדיין בידיו. שאלה מיותרת, שהרי מן המפורסמות היא שמתי G. אַגְרָן-עַל שאינו זורק דבר, המחשבה שהכי משמחת אותו היא שיקבר על כל חפציו בפירמידה תת -קרקעית ויצליח לעניין את תות-ענח'-אמון באוצרותיו ואולי אף לעשות איתו "החלפות" ולהשיג לעצמו חפצי פרעונים אותנטיים... מתי G. ענה בחוסר רצון שקרוב לוודאי, במקום כלשהו בסטודיו, בעומקה של אחת המגרות, נסתרים מעין כל, נמצאים הרישומים המקוריים. אנחנו רוצות לראותן אותם, ביקשו השתיים. מה פתאום, ענה מתי G. הם לא נועדו לחשיפה, הם שימשו אותי בשלב בו תכננתי את הפרויקט. אבל כשכרמלה ועדנה מתעקשות, אין כוח שיעמוד מולן, אפילו לא מתי G. וכך, אחרי שהלכו השתיים רטן הלה מתחת לשפמו אבל הלך לחפש את הרישומים. הלך ומצא. הרישומים מעוררים התפעלות לא פחות מהעבודות הסופיות. וכך, לצד הדימויים החזקים ורבי העוצמה של ה"צמחים בלילה" יוצגו בתערוכה גם הרישומים / אקוורלים שנעשו בעיפרון, דיו סִינִי וצבעי מים, ומהתבוננות בהם ניתן להבחין בחיפוש אחר האופן בו יבנו הדימויים. עוצמתם של הרישומים היא דווקא בעדינותם הרבה, באפשרות לעקוב אחר תנועת היד של האמן. האוצרות, כרמלה ועדנה, בחרו לתלות את הדימויים בצפיפות, על קיר אחד, כך שנוצר שדה בר של ממש.

                       

                      ''

                      מתי גרינברג / רקפות וציפורני חתול / רישום הכנה / 2006

                       
                      ברשימת התודות המלווה את העבודה צדה עיני תודה מיוחדת של האמן לבנו, דוד בן גרינברג, לו מודה מתי G. על כישורי המחשב שלו, כמו גם לסבלנותו ולחוש ההומור שלו. בילדותו בילה דוד שעות רבות בסטודיו של  אביו, והתמחה בהקמת בניני לגו, כיום הוא ארכיטקט מוכשר ומצליח. דוד עזר לאביו לארגן את רישומי הדימויים הראשוניים של צמחי הבר לקולאז' על גבי מסך המחשב. זה יפה שאב פותח לבנו את הדרך ליצירה ומאוחר יותר פותח הבן לאביו שער להתחדשות היצירה. וכאן טמון ערך נוסף של התערוכה בה מוצגות זו לצד זו שתי טכניקות. האחת, ראשונית, עתיקת יומין, רישום וציור, ואילו השנייה – הזרקת דיו, דיגיגרפית עכשווית. מ.ג. סיים את האקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים ועבר ללונדון להמשך לימודים והתמחות בטכניקת תחריט של המאה התשע-עשרה. שנים יצר בטכניקת תחריט, ואחר כך התמחה בטכניקות של חיתוכי עץ ובטכניקות של הדפסי משי. כעת היה סקרן לראות מה ניתן להשיג בטכניקות תכנה עדכניות ובשיטות של הדפסה דיגיטלית של המאה העשרים ואחת.

                       
                      ניתן ללמוד על הסקרנות המפעמת במתי G. על האומץ שלו לחתור אל הלא נודע, גם כשהוא אמן מבוסס ומוכר, ועל תכונת אישיות, שנדמה לי שהיא די נדירה אצל אמנים – היכולת והצורך לעבוד עם אנשים אחרים, ללמוד מהם וללמד אותם, שכך ניתן לחקור מחוזות חדשים, להתרגש ולרגש.

                      ואכן, בביצוע פרויקט זה, שהודפס ב"הדפס אמנותי ירושלים", בניצוחו של יאיר מדינה, הרחיב מ.ג. את גבולות הביצוע של עצמו, ומאז יצר עבודות רבות באמצעות טכניקות דיגיגרפיות של המאה העשרים ואחת.

                       

                       

                      ''

                      מתי גרינברג / רקפות וציפורני חתול/ 2015


                      ***

                       

                       

                      ברבות מעבודותיו עוסק מ.ג. במאבק ההישרדות הנצחי המאפיין את החיים בירושלים במשך אלפי שנים.  את בעלי החיים בירושלים, הטורפים והנטרפים, רשם ויצר בחיתוכי עץ בעבודה המשותפת לו ולמשורר יהודה עמיחי, ספר האמן – "ירושלים: 1967 – 1990".
                       http://www.matygrunberg.com/wildlife-confrontation-in-jerusalem.html


                      בשנת 2006 יצא לחיפוש אחר פרויקט חדש, מטאפורה שונה שתייצג את הקונפליקט המובנה לתוך חייה של ירושלים. בהשראת הגן הבוטני בהר הצופים בירושלים, יצר (2008) יצירת ענק – 4 כרכי ספר אמן - "ירושלים: צבעוני ההרים הגדילן הקוצני" באור שחר, יום, דמדומים ולילה, בשיתוף ד"ר מיכאל אבישי, שהיה מנהל הגן, והסופר עמוס עוז, שקטעים מתוך ספרו – "סיפור על אהבה וחושך" משולבים בספר האמן. הפעם הצמחים היו הגיבורים. מ.ג. לא בחר בצמחי תרבות מפונקים ואלגנטיים הזוכים לטיפול מסור כדי שיפארו ביופיים את בעליהם המסורים, אלא בצמחי הבר, האנטי-גיבורים שאינם מושכים את תשומת ליבנו, הצומחים בצידי הדרכים, בתוך אבני הגדרות, בתוך הקירות, נלחמים על חייהם - אלו השורדים האמיתיים.
                      http://www.matygrunberg.com/the-tulip--the-thorn.html


                      העבודה "צמחים בלילה" נוצרה בשנת 2015 כיצירת המשך ל"צמחי הבר". 2015 הייתה שנה קשה, התקפות טרור בישראל ובעולם יצרו תחושת איום על בטחונה של המדינה ועצם קיומה, ותחושת בידוד בזירה הבינלאומית. כל זאת על הרקע הגיאו-פוליטית בו שוכנת ישראל, סביבה שאינה יציבה באופן קיצוני, ומאופיינת במאבקים קשים ומלחמות אכזריות של שכנינו.  ההדפסים המוצגים בתערוכה הם מטאפורה למבטו של האמן על המציאות.
                      דווקא על רקע הלילה השחור, בולטים צבעיהם העזים של צמחי הבר הצנועים, חיים יותר מתמיד, לרגע בקדמת הבמה, מוארים באור פנסי מכונית החולף על פניהם.


                      התערוכה היא מחווה מצידו של מתי גרינברג לצייר ראובן רובין, שפרחים מופיעים ברבות מעבודותיו, ובמיוחד לציור – "רקפות". 


                      ''

                      רקפות,ראובן רובין

                       

                       

                      מוזיאון בית ראובן
                      http://www.rubinmuseum.org.il/he/home/a/main/
                      ביאליק 14 תל-אביב
                      שעות פתיחה -
                      ב', ד', ה' - 15:00 - 10:00
                      ג' - רצוף - 20:00 - 10:00
                      שישי - 15:00 - 10:00
                      שבת וחג - 14:00 - 11:00
                      א' - סגור

                      דרג את התוכן:
                        22 תגובות   יום ראשון, 1/10/17, 12:37

                        שנה טובה על כולנו!

                         

                        צבעוני ההרים והגדילן המצוי
                        לילה, דמדומים, יום, שחר

                        ''

                         

                        מתי גרינברג / על קו פרשת המים-צבעוני ההרים והגדילן המצוי"
                        ביאנלה ירושלים לאמנות,2017


                        בימים אלו נפתחת הביאנלה של ירושלים לאמנות, 2017.  המסך עולה על 26 תערוכות ופרויקטים ברחבי ירושלים. נושא הביאנלה השנה הוא "פרשת המים". http://www.jerusalembiennale.org/biennale2017-1/

                        במסגרת הביאנלה מוצגת התערוכה של האמן מתי גרינברג"על קו פרשת המים – צבעוני ההרים והגדילן המצוי".
                         http://www.jerusalembiennale.org/exhibitions2017/#/new-gallery-38/

                         
                        בשנים האחרונות הוצגה התערוכה במחלקה למדעי הצמח במכון וייצמן למדע ברחובות, את התערוכה אצר יִבְשָׂם עַזְגָּד, דובר המכון. כעת עברה ל HUC* - היברו יוניון קולג' בירושלים.


                        בפרויקט זה יצר מ.ג. 4 כרכים של פורטפוליו אמן, כל אחד מהכרכים מכיל 9 דימויים של זוגות צמחים. בכל כרך מוצגים הצמחים בשעה אחרת של היממה – שחר, יום, דמדומים ולילה. כל זוג צמחי בר מציג צמח שטיפס מן השפלה אל גבעות ירושלים, וממולו – צמח בר מדברי, קוצני, שעלה מן הישימון. מבטו של הצופה העוקב אחר מבטו של האמן מגלה בעבודה זו את הקונפליקט בין הצמחים בעלי האופי השונה, את המאבק על ההישרדות. מאבק ההישרדות המאפיין את החיים בירושלים מאז הקמתה ועד היום.
                        התערוכה מציגה 36 דימויים של צמחי הבר, כמו כן מוצגים טקסטים המספרים את סיפורו של כל צמח, וקטעים מתוך הספר "סיפור על אהבה וחושך" של הסופר עמוס עוז, אשר שולבו בפרויקט.


                        וכך כתב האמן מתי גרינברג על ההשראה לפרויקט עתיר ממדים זה:
                        "צמחי הבר הנפוצים בירושלים ובסביבתה הם ההשראה שלי לעבודה הזאת. צמחים אלה מבטאים את רצף הקיום ההיסטורי ואת עצמת ההישרדות המאפיינים את עם ישראל בארץ ישראל.
                        צמחי בר הם צמחי בר. יופיים הוא בטבעם.  הם לא נשתלו לתצוגה או לראווה ולא נעשה בהם שימוש לביטוי של רגשות או סמלים.
                        צמחי הבר נמצאים בכל המקומות – בצדי הדרכים, בעזובות, על ובתוך הקירות, בשדות החשופים ובצל החורשות והיערות.
                        בירושלים ובסביבתה אוכלוסייה מגוונת של צמחי בר רבים: מהצבעוני הירושלמי החינני והעדין ועד הגדילן הקוצני המאיים בעוצמתו. במשך אלפי שנים התגלגלו לאזור זה צמחים שבאו מאסיה התיכונה, מאסיה הקטנה, מאפריקה, מדרום אירופה ומחופי ואיי הים התיכון. כל אלה הסתגלו לתנאי החיים בהרי ירושלים – מקיץ שדוף שמש וחום, ועד לילות חורף קפואים
                        ; מעונות גשם ועד בצורת, וגם בימים של סתיו ירושלמי ואביב ישראלי שאין נפלאים מהם.
                        באחד מסיורי בירושלים, מלווה בידידתי מאירה, ירושלמית וותיקה, ביקרנו בגן הבוטני בגבעת רם, ביום קיץ לוהט וחם. בדרכנו לשער היציאה סע לקראתנו גבר שהחזיק את כובעו בידו. בחוצפתי הטבעית פניתי אליו ואמרתי לו: "ביום חם כזה חובשים את הכובע". "אתה צודק" ענה האיש, חייך ושאל" "ומה אתם חושבים על הגן הבוטני?"... "אני חושב שהושקעו בו מחשבה ועבודה רבה שהפכו את המקום למיוחד" עניתי לו. "ובכן, אני האיש מאחורי המחשבה והעבודה שבנו את המפעל הזה" אמר לי אז ד"ר מיכאל אבישי, מנהל הגן הבוטני שבגבעת רם. מהפגישה הזאת נרקמה ידידות שתוצאתה היא העבודה הזאת.
                        בפגישה השניה עם מיכאל אבישי סיפרתי למיכאל אבישי את סיפור הרעיון: להפיק פורטפוליו של צמחי הבר כמטפורה של הישרדות העם, וירושלים. הצגת המטפורה של העם השב לארצו. מפגש של צמחיית השפלה עם צמחיית המדבר והן מתמזגות זו בזו בהר הצופים בירושלים. בשיחה זו הביע מיכאל אבישי את התלהבותו מהפרויקט, והסכים לעזור לי לבחור את הצמחים שיבטאו את המטפורה – להציג, לתאר ולהסביר כל צמח למקורו ולעניינו.
                        קראתי את ספרו של עמוס עוז – סיפור על אהבה וחושך – המתאר ביד אמן, תיאור מופלא של ימי ילדותו בירושלים. ביחוד משכו את ליבי תיאורי השבת, הצרובים בזכרוני מימי ילדותי, מסופי שבוע בהם ביקרתי עם אמי, ואחותי ליאורה, את קרובי משפחתנו בתלפיות, סמוך כל כך לביתו של הסופר שי עגנון, הנזכר לטוב בספר. עמוס עוז הצליח בכתיבתו לתאר את זכרונותיו עד כדי התרגשות
                        ; כך עלה הרעיון לבקש רשותו לשלב קטעים מהסיפור הנפלא על אהבה וחושך בפורטפוליו הזה.
                        בעבודתי הגרפיות שהוצאתי לאור, לאורך השנים, תמיד שלבתי כתבים של משוררים, של סופרים ושל מחזאים. הכתבים האלו היו תמיד במקביל לעבודה הגרפית. הגרפיקה לא תארה את הכתוב, הכתוב לא תאר את הגרפיקה. הכתבים נבחרו על פי ההיגיון וההשראה, שהתחברו עם הגרפיקה בדמיוני ובהיגיון שלי – ובתקווה שיתקבלו על ידי כל מי שיצפה בעבודות האלה וימצא את הקשר לירושלים ולארץ".
                        מתי גרינברג, בת-ים, 2008


                        ברשימת התודות המלווה את העבודה צדה עיני תודה מיוחדת של האמן לבנו, הארכיטקט דוד בן גרינברג, לו מודה אביו על כישורי המחשב שלו, כמו גם לסבלנותו ולחוש ההומור שלו. דוד עזר לארגן את רישומי הדימויים הראשוניים של צמחי הבר לקולאז' על גבי מסך המחשב. מ.ג. הגיע לפרויקט זה עם ניסיון עצום בשיטות תחריט של המאה התשע-עשרה, טכניקות של חיתוכי עץ ושל הדפסי משי. הוא היה סקרן לראות מה ניתן להשיג בטכניקות תכנה עדכניות ובשיטות של הדפסה דיגיטלית.
                        בביצוע פרויקט זה, שהודפס ב"הדפס אמנותי  ירושלים", בניצוחו של יאיר מדינה, הרחיב האמן את גבולות הביצוע של עצמו, ומאז יצר עבודות רבות באמצעות טכניקות דיגיגרפיות של המאה העשרים ואחת. 


                        לינק לסרט המתאר את הפרויקט – "על פרשת המים – ירושלים: צבעוני ההרים והגדילן המצוי" https://www.youtube.com/watch?v=6yKjL1ibFhE&feature=youtu.be


                        בהמשך לנקודת המבט של מ.ג. מעניין ללמוד על אמצעי ההישרדות שפיתחו צמחי הבר.
                        הנה לדוגמא סיפוריהם של שניים מתוך שמונה עשר צמחי הבר המוצגים בפורטפוליו
                        טקסט – ד"ר מיכאל אבישי.  

                         חרחבינה מכחילה ונורית ירושלים
                        לילה, דמדומים, יום, שחר

                         

                        ''


                        חרחבינה מכחילה  /  Eryngium creticum 

                        השם העברי של הצמח הקוצני הזה מתייחס לשורש "חרב" במשמעות של יובש. השם מציין גם את צבעו הקיצי הכחול. בתחילה נחשב מקורו של הצמח באי כרתים, ומכאן שמו המדעי.
                        מחזור החיים של החרחבינה מתחיל בחורף, בשושנה ירוקה ועסיסית של עלים, בעקבותיה צומח ניצרון קוצני עם ענפים ופרחים. השורשים והצימוח החורפי החדש והרענן אכילים, אולם הצימוח המאוחר שמתפתח במשך העונה הופך מר, וזו דרכו של הצמח להבטיח את הישרדותו מפני שיני העיזים והכבשים. עם תחילת העונה החמה הופך גונו של כל הצמח לסגול-כחול מתכתי עז ומזהיר מפני אכילה.
                        טעמה של החרחבינה דומה לטעם הפטרוזיליה, אליה קרובה החרחבינה מבחינה בוטנית. החרחבינה משמשת תחליף טוב למרור של ליל הסדר. הכפריים הערבים מבשלים את עלי החורף וממליחים אותם לפני אכילתם, את השורש הבשרני מבשלים עם סוכר לממתק.
                        דיוסקורידיס, במאה הראשונה לפנה"ס, ומאוחר יותר המרפאים בעשבים של ימי הביניים העריכו מאד את החרחבינה – כסגולה לריפוי עצירות ומכאובים אחרים. גם ברפואת הצמחים המודרנית, מיצי החרחבינה מומלצים לריפוי מחלות עור.


                        נורית ירושלים  /   Ranunculus millefolius

                        בסוף החורף ובאביב, אחד הצמחים הבולטים יותר לעין, היא נורית ירושלים. צמח עם פרחים צהובים, גדולים יחסית, על גבעול זקוף וקשיח. הנורית שורדת משנה לשנה באמצעות ציצת שורשים מעובה וכסות צפופה של שערות אפורות-מלבינות, המחזירות את חום השמש ומקטינות את אבדן המים מהצמח. התאמה נוספת למטרה זו היא המערכת הטבעית של עלים מנוצים (דמויי נוצה) מחולקים, המעניקים לצמח את שמו המדעי שפירושו – 'נורית-אלף-העלים'.
                        נורית ירושלים היא צמח עונתי מובהק הרדום במשך רוב הקיץ החם. ניצני הצמח חבויים מתחת לפני הקרקע, ורק אחרי שראשית הגשמים הרוותה את הקרום העליון של הקרקע – מתחיל מחזור צימוח חדש. בחצי הראשון של החורף הנורית אוגרת מהקרקע, בציצת השורשים המעובים, חומרי מזון. עמוד התפרחת מתחיל להתארך בינואר, ועונת הפריחה העיקרית מתחילה במרס – כאשר הלילות מתקצרים והימים מתחממים."


                        ביקור בתערוכה

                        הביאנלה מתקיימת 1.10 – 16.11
                        תערוכות הביאנלה תהינה פתוחות בחול המועד סוכות (8-10 באוקטובר) בין השעות 10:00 ו-17:00
                        אחרי סוכות בימי שלישי בין 9:00 ל-17:00 ובימי שישי 9:00 עד 13:00.
                        "היברו יוניון קולג'" הוא מקום מקסים לסיור. מומלץ להיכנס לגן הפנימי ולראות את שלושת שערי הברונזה שיצר מ.ג. בשנת 1985 לבניין שתכנן האדריכל משה ספדי, ואת "יונת ירושלים" – תבליט ברונזה המשוקע ברצפת הבמה הצופה אל חומת העיר העתיקה ומגדל דוד.
                        כמו כן מוצגות ב - HUC שתי תערוכות נוספות - "צחוק הגורל" ו - "אותות דשמיא".
                        שווה ביקור
                        (HUC* - Hebrew Union College (Rau Building -
                        מרכז להכשרה רוחנית ומקצועית ליהדות הרפורמית.

                        רחוב דוד המלך 13, ירושלים.  http://huc.edu/node/3694#

                         

                        www.matygrunberg.com
                        www.nomikan.com

                         

                        דרג את התוכן:
                          12 תגובות   יום חמישי, 20/4/17, 20:25

                          18.4.2017

                          ''

                           

                          לינק לפוסט באנגלית: 

                          http://www.nomikan.com/?p=1312

                           

                          אדריכלות הזיכרון ל"שואה" – מוזיאון "יד ושם", ירושלים


                          לאחרונה זכיתי להיות חלק מחוויה מרגשת, אחת המרגליות שמתי G. מניח למרגלותיי מפעם לפעם.
                          זכיתי להציץ בניצוץ יצירה ראשוני, בראשיתי.
                          במסגרת עבודתו עם הארכיטקט משה ספדיה הכין מתי G. פורטפוליו אמן לפרויקט - :  "יד ושם, מוזיאון השואה, ירושלים – רישומי הכנה".
                           " YAD VASHEM HOLOCAUST HISTORY MUSEM, JERUSAELM-STUDY DRAWINGS".
                          ספדיה הוא הארכיטקט שתכנן את מוזיאון השואה ב"יד ושם", וכן את "יד לילד", המבנה המופלא המנציח את זיכרון הילדים שנרצחו בשואה, ואת קרון ההנצחה המצמרר.  

                           
                          אני שואלת את עצמי איך ניגשים לתכנון מקום בו יאוחסן זיכרון של אסון נוראי שככל שאתה מעמיק בו הוא נתפס פחות ופחות. איזו צורה נותנים לאכסניה של זיכרון כזה?
                          התשובה ניתנת בצורת רישומים ראשוניים של ספדיה אשר נשלחו למתי G. את הרישומים רשם ספדיה בשלב העובָּרי של התכנון לפני למעלה מעשרים שנים. מתי G. אינו מביט ברישומים כארכיטקט, הוא בוחן אותם בעין אמן.  מטרת הרישומים הייתה לשרת את תכנון הבניין, להבהיר לספדיה את החשיבה שלו עצמו. "הטיפול" שמתי G. מעניק לרישומים ב"סדנת ההדפס (הדיגיטלי) האמנותי" של יאיר מדינה בירושלים מעניק להם חיים חדשים, מחזיר להם את ניצוץ היצירה הראשוני איתו נולדו, ומעביר לצופה את העוצמה והחלטיות של היד הרושמת, עוד לפני שהדברים התבררו לבעל היד עצמו.
                          מרגש מאד.

                           

                          ''

                           

                          ''

                           

                          ''

                           

                          ''

                           

                          כאשר ספדיה ניצב מול עבודתו המוגמרת של מתי G. הוא מופתע, "וָואוּ" הוא אומר. 

                           

                          ואז לרגל יום הולדתו, מגיע ארצה מלונדון, דויד, בנו של מתי G. מלווה באחותו הבכורה, אלונה. חגיגה משפחתית קטנה. דויד הוא ארכיטקט, ליום הולדתו הוא מבקש מתנה  מוזרה – לבקר ב"יד ושם" בירושלים. אני מנסה להניא אותו מהבילוי המשונה, אבל לא מצליחה. וטוב שכך. אנחנו שמים פעמינו ירושלַיְמָה אל מוזיאון ההיסטוריה של השואה ב"יד ושם".

                           
                          גילוי נאות: אני דור שני לשואה, הורי, יוצאי הונגריה, מחנות עבודה ואושוויץ. כאישה צעירה חשבתי ש"השואה" לא השפיעה עלי. ככל שנוקפות השנים, ובעת האחרונה בה הטרוֹר, גלי ההגירה העצומים, והשנאה ל"אחר" –מציפים את העולם, אני מגלה כי בתוך תוכי רובצת הכרה מוחלטת כי כמעט בלתי נמנע ששואה עולמית כזו או אחרת תתרחש. הרי מעשי זוועה מתרחשים גם היום ברחבי  העולם, אחד הנוראים שבהם מתחולל מזה שנים בסוריה, שכנתנו. השוֹאה הפנימית הזו שלי גורמת לעצב עמוק, ייאוש. לכן גוברת הערכתי למי שמסוגל להתמודד עם הרוע והאכזריות האנושית בהתגלמותה הקיצונית, להנכיח אותה בהווה, ויחד עם זאת לפעול, להביא תקווה, אור גדול בקצה החושך.

                           
                          מוזיאון השואה "יד ושם". אני נבלעת במקלט אטומי קבור בבטן ההר. קירות הבטון, קירות הבטון העבים סוגרים על המבנה המשולש דמוי מנסרה ארוכה, מבנה שהעין אינה רגילה בו, ומתוך כך מתחדד מבטי הנבהל להביט סביב. אכסניית המוות מְפַכָּה חיים. מבקרים בודדים, זוגות, קבוצות. המלקט האטומי הומה רחש שקט, בליל שפות וּפָנים מכל העולם, עברית, גרמנית, אנגלית, צרפתית, יפנית, שוודית ... אזני קולטת הונגרית, שפת הוֹרַי מתלחשת, קבוצת תלמידי תיכון ערבים, קבוצת חיילות וחיילים – איש אינו מביט בסמארטפון.

                          אני מתקשה להתעמק במוצגים, ומהלכת לאורך הפריזמה מגלריה לגלריה. הרצפה שבורה ומבוקעת, בתוך השברים מוצגים פריטים מהשואה.
                          צועדת בזהירות לאורך ציר הזיכרון.  מבטי נמשך לאור הטבעי החודר מהתקרה, ובקצה מנסרת הבטון – אור גדול. באתר האינטרנט של "יד ושם" כתוב – "המוזיאון הוא מבנה משולש דמוי מנסרה החודר להר מצדו האחד ויוצא מצדו האחר, ושני קצותיה של המנסרה פורצים לאוויר הפתוח. הצורה המשולשת של המבנה נבחרה כדי לתמוך בלחץ האדמה מעל המנסרה תוך הכנסת אור יום מלמעלה דרך פס זכוכית של 200 מטרים לאורך הגג. פס הזכוכית בגג מאפשר לקרני אור יום להוות ניגוד לאזורים חשוכים יותר הדרושים למצגות במדיות אלקטרוניות". האור בגלריות נכנס דרך צוהרי גג - בכל גלריה מידת השקיפות של הזכוכית תואמת למידת האור הדרושה לכל מוצג."
                          האור הטבעי "מציל" אותי במהלך המסע הזה, ומושך אותי אל סוף המסע ליציאה הדרמטית מהמוזיאון המתפרצת מתוך המורד הצפוני של ההר לנוף של ירושלים בת ימינו.

                           

                          ''


                           

                          ''

                           

                           

                          ''

                           

                          ''

                           

                           

                          ''

                           

                          אמר לי פעם חברי, הארכיטקט אורי שטרית – ככל שמתרחקים מהאירוע אופן ההנצחה שלו הופך אבסטרקטי יותר. את החפצים כבר ראו, כעת צריך להעביר את הרעיון. המוזיאון, כנדרש וכצפוי, גדוש חפצים ועדויות פיזיות, אבל המבנה עצמו הוא המסר. המבנה עובד על תחושת החוויה של המבקר. המקלט האטומי, שיש סיכוי לא מבוטל שהאנושות תזדקק לו, מביא ל"כאן ועכשיו" את תחושת החרדה, ה"אין מוצא", לא מאפשר להתייחס לשואה כאל כסיפור היסטורי מרוחק. אבל אור התקווה מלווה את הצופה כל הדרך, גם אם לא ביודעין.

                           
                          לתחושה שלי מתווספת גם פליאה גדולה על היכולת של משה ספדיה להוליד רישום קטן כזה ולהפוך אותו למבנה אדיר בעל קיום בפני עצמו בתוך המציאות הקונקרטית. 
                          והבטה על הדרכים השונות של כל אחד מאיתנו לגעת בשואה.
                          ספדיה – ביצירת המוזיאון המונומנטלי.
                          מתי G. – ביצירות שיצר ומוצגות היום במוזיאון השואה בסקופיה, עיר הולדתו במקדוניה.
                          http://www.matygrunberg.com/huanted-memories-exhibition.html
                          וכן גם האלמנטים הפיסוליים המתוכננים לפארק הזיכרון ליהדות מקדוניה שנכחדה, בבית הקברות היהודי העתיק בביטולה שבמקדוניה.
                          http://www.matygrunberg.com/memory--eyes-on-the-future-2016.html
                          ואנוכי, קטונתי מאד, בסרט שעשיתי "יהודי מהונגריה", על משפחתי כניצולי שואה.
                          https://www.youtube.com/watch?v=XJfWE1fcTQ8

                          כל אחד ו"השואה" שלו.

                           

                          ''

                          מתי גרינברג, זיכרון רדוף, פסל קטן, נייר וענפי עצים


                          ולסיום מזכירה את המעצבת דורית הראל ז"ל, שעשתה עבודה יוצאת מן הכלל בתכנון התערוכות והמוצגים.


                          לינק לאתר של משה ספדיה אדריכלים 
                          http://www.msafdie.com/projects/yadvashemholocausthistorymuseum

                          http://www.msafdie.com/projects/yadvashemtransportmemorial

                          http://www.msafdie.com/projects/yadvashemchildrensholocaustmemorial

                           

                          נוֹמִיקָן

                          www.nomikan.com

                          דרג את התוכן: