כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    13 תגובות   יום שני, 25/6/18, 21:02

    פסל שעון שמש רוקם מתכת וצבע / פארק הזיכרון / ביטולה / מונסטיר / מקדוניה יוני 2018


    לינק לפוסט באנגלית - http://www.matygrunberg.com/exhibitions--events.html

     
    בשלב אליו הגענו אין צורך במילים, התמונות מדברות. וזה תמיד עדיף (אומרת כותבת המילים...)

    אזכיר כי בשלוש השנים האחרונות מתי G. מעורב בתהליך הפיכת בית הקברות היהודי העתיק בביטולה / מונסטיר במקדוניה, ארץ הולדתו, לפארק זיכרון ליהדות מקדוניה (שנכחדה כמעט כולה בשואה). למתי G. היה חשוב להביא אור, להביא חיים ל"בית החיים" העתיק. במסגרת קונספט זה הוא יוצר פסל שעון שמש שיוצב במקומו בשבועות הקרובים.
    לפרויקט זה שותפים רבים העמלים במאמץ ממושך - אזכיר רק את הטריאומווירט המוביל - דן אוריין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל דסק ארצות הבלקן, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, ילידת מקדוניה (חלק מיוגוסלביה לשעבר) המזכיר האקדמי של אוניברסיטת בר-אילן, וחברתה המקדונית הנועזת מביטולה - עורכת הדין, מנהלת פיתוח הפרויקט, מימה Mima (Marija) Geras Dochovska.
    אני מלווה בסדרת רשימות את עבודתו של מתי G. הנהלינק לאחת מהרשימות הראשונות הפורשת אור על הסיפור - "מתי G. לוכד את הקונספט, הרעיון לוכד את מתי G. – זיכרון / מבט לעתיד" http://www.nomikan.com/?p=116

     

    ככה זה מתחיל, 1943, מתי G.  סקופיה, מקדוניה, אחרי המלחמה.

    ''

     

    דצמבר 2015, ביקור ראשון בביטולה. מתי G. ניצב המום מול שטחו הענק של בית הקברות המשתרע על הגבעה הגבוהה, תוהה, איזה אלמנט פיסולי, בעל נראות ממשית, הוא יכול לבנות במקום העצום שבולע ומגמד כל שנקרה בשטחו.

    ''

     

    דצמבר 2015, ביטולה, מתי G. לוכד את הרעיון (או שהרעיון לוכד את מתי G.) צילום: חדוה גולדשמידט

    ''

     

     

    סקיצה ראשונית של פסל שעון השמש
    ''''מתי G. עובד עם בנו, דוד בן גרינברג, על הדמיות אלמנט פיסולי (point of view) מתוכנן לפארק הזיכרון

    ''

     

    הדמית פסל שעון השמש בשטח, 9 מטר קוטר (אני בתמונה בשביל קנה המידה, תמיד הייתי טובה בפרופורציה)

    ''

     

    מודל פסל שעון השמש

    ''

     

    מתי G. בסטודיו''

     

    יוני 2018, ביטולה, במפעל המתכת, מכונת CNC לחיתוך מתכת. מתי G. עם זבונקו, הבעלים והמנהל. תענוג לעבוד איתו. ''

     

    אש מים ברזל

    ''

    ''

    ''

     

    מתי G. רותם את עובדי המפעל לפרויקט, מסביר כמה חשובה עבודתם, יוצר "גאוות יחידה". ''

     

    יוצאים ל"שטח", בית הקברות
    ''

     

    קרוב ל - 4000 מצבות נחשפו בעבודת התנדבות של מתנדבים מהארץ, מגרמניה, וכמובן ממקדוניה. אלפי מצבות נוספות נחות מתחת לאדמה, מחכות לאמצעים מתוחכמים יותר לחשיפתן בדורות הבאים. כעת מתרכזים בשימור המצבות שנחשפו.
    מתי G. נרעש לגלות במרכז בית הקברות, סמוך למיקום בו יוצב פסל שעון השמש, שני עצי תות נישאים. עץ תות אדום ועץ תות לבן. עצי תות ליוו את ילדותו בבת-ים בטעם גן עדן של תותים ובחולצות מוכתמות ללא תקנה, למגינת ליבו של אמו, בלה. ''

     

    בשטח, יוצקים את הפלטפורמה עליה יעמוד הפסל. המתכננות הן הארכיטקטיות מקבוצת ARHAM, ביטולה.

    ''
    ''

     

    העיר, שעם השנים התקרבה לבית העלמין, מביטה בתימהון במתרחש.

    ''

     

    ובינתיים, במפעל, פסל שעון השמש מתחיל להתקרב לצורתו המתוכננת.

    ''

    ''

    ''

     

    ''

     

    ''

    ''

     

    בקרוב יוצאים למקדוניה מתי G. והאסטרונום אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים במכון וייצמן למדע ברחובות. חישוביו של אילן  מלווים כל צעד שעושה מתי עם שעון השמש. מתי ואילן יסמנו את השנתות, הסקלה של השעות על פניו של עיגול הפסל, לפני צביעתו בצהוב שיראה למרחוק על רגע ההר הירוק של בית הקברות. צהוב של "הטלאי הצהוב" שנדרשו היהודים לשאת על דש הבגד, לסמנם כיהודים.  כמו כן יוודאו אילן יוצב נכון, מכוון לצפון האמיתי, ומראה את שעת השמש המדויקת.
    אילן מנוליס - https://www.ilan-manulis.co.il/
    המשך יבוא...

     

    נ.ב.
    נושא הזמן ומדידת הזמן באמצעות שעוני שמש הוא נושא שמרתק את מתי G. שנים רבות. רעיון יצירת פסל שעון שמש לפארק הזיכרון בביטולה נולד בהמשך לפסלי שמש שיצר מתי G.

     

    פסל שעון שמש, אחוזה פרטית, אסקוט, אנגליה 1998

    ''

    בבית היציקה, מרידיאן, אנגליה

     

    ''

    פסל שעון שמש, אחוזה פרטית, אסקוט, אנגליה

     

    פסל שעון שמש, מוזיאון המדע, ניו-יורק, 2000

    ''

    פסל שעון שמש, פארק טדי, ירושלים, 2013

    ''

    ''

    דרג את התוכן:
      14 תגובות   יום שני, 2/4/18, 15:38

       

      ''

      מתי G. צועד על פסי הרכבת בביטולה.      Foto: Winfried Mundigle

       

      בהמשך לרשימה מספר 1, על ביקורנו במקדוניה, לשעבר יוגולסביה, לרגל אירועי יום הזיכרון ליהדות מקדוניה שנכחדה על ידי הנאצים, יימח שמם, 11.3.1943
      לינק לרשימה הראשונה שהתפרסמה בשבוע שעבר  
      http://www.nomikan.com/?p=1535


       למחרת השבת, יום ראשון 11.3.2018, אנחנו משתתפים במצעד החיים בביטולה. זו הפעם השנייה שהמצעד מתקיים. השנה הוא מונה אלפי אנשים. בראשו צועדים השגריר דן אוריין, חבר הכנסת זוהייר בהלול, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, ונציגים דיפלומטיים ממדינות רבות. אני מתמקדת  בתושבי העיר ביטולה, בה אין יהודים, שצועדים. זהו מצעד עממי ובכך יופיו ועוצמתו. צעירים ומבוגרים, צועדים במסלול בו הובלו יהודי העיר בליל ה - 11.3.1943 אל תחנת הרכבת. אז היה ליל חורף קר ומושלג. אנחנו צועדים ביום חם במיוחד. קבוצות מאורגנות ניצבות לאורך המסלול ומצטרפות למצעד שהולך וגדל. מקהלת נוער של המועצה האזורית דרום השרון פורצת בשירה ספונטנית ומרגשת. מקהלה זו מלווה בחן נוגע ללב את כל הטקסים והאירועים השנה. קבוצה אחרת היא של נוער גרמני, בראשותו של הכומר הנס, קהילה שאימצה את פרויקט בית הקברות בביטולה, וחבריה, מגדול ועד קטן, לוקחים חלק, בהתנדבות, בניקוי המצבות ושימור בית הקברות, ואף בהעלאת תרומה כספית.עבור מתי G. התרגשות מיוחדת. השנה הצטרפה למצעד אחותו הצעירה ליאורה גול, שנולדה אף היא ביוגוסלביה מיד עם סיום המלחמה. יחד עם ליאורה מגיעים ביתה רקפת גול וקנין, ונכדה עילם. עילם שהוא שיזם והתעקש על נסיעה למקדוניה, וצעד לצד אמו, סבתו ודודו "הגדול" מתי G.

       

      ''

      ליאורה, עילם ורקפת

       

      ''

      ליאורה, למעלה בעיגול אדום, מתי G. למטה בעיגול כחול, על סיפון האניה כפאלוס שהעלתה אותם ארצה, 1948ץ התמונה חותמת את התצוגה במוזיאון השואה בסקופיה.

       

       

      לא חשבתי שמצעד החיים ישפיע עלי באופן כלשהו. ליתר ביטחון לקחתי איתי את מצלמת הווידאו שלי. צילום הוא אמצעי מובהק לשים חיץ ביני לבין המתרחש. אני מתבוננת מהצד, מחפשת את ההתרחשות המעניינת, הזווית הנכונה, כיוון האור. אָצָה רָצָה לאורך נחיל האנשים ההולך ומתעבה, לא מעורבת. אבל כשאני צועדת בתוך העיר, בין הבתים, הכיכרות, בין הכנסיות והמסגדים, מחשבתי מופנה אל הצופים בתהלוכה, אל תושבי העיר העומדים בצידי הדרכים, המביטים מחלונות בתיהם, מתבוננים בשכניהם לחיים במשך מאות שנים, דורות על דורות של שכנות טובה, למעלה משלושת אלפים היהודים המובלים אל מותם - גברים, נשים, זקנים וטף. גם היום מתבוננים יושבי בתי הקפה בתהלוכה הסוריאליסטית, ונשים לבושות סינר מפסיקות את מלאכתן ומסתכלות בנו מהמרפסת.לאחר צעידה של כשני קילומטר אנחנו מגיעים לתחנת הרכבת בביטולה, נקודת האיסוף ממנה נשלחו היהודים אל מונופול בסקופיה, ומשם לטרבלינקה. בתחנה – נערך טקס בו נושא דברים חבר הכנסת זוהיר בהלול שהגיע למקדוניה בתוקף תפקידו כראש אגודת הידידות הפרלמנטרית. בחירה מפתיעה אך נבונה. בהלול נושא דברים מרגשים, במיוחד כאשר הם נאמרים על ידי ערבי, ומציין כי ביתו הבכורה עושה דוקטורט בנושא השואה. מתחנת הרכבת ממשיך המסע לבית הקברות היהודי העתיק. ניתן להתרשם מההתקדמות בחשיפת המצבות ושיקום בית הקברות לקראת הפיכתו לפארק זיכרון.

      ''

       

      ''

      מימה, הרוח המקדונית החיה מאחורי מצעד החיים, בטקס בתחנת הרכבת בביטולה.

       

      ''

      מתי G. ופיו אבירוביץ', שהיה עד לפני זמן קצר שגריר מקדוניה בישראל ולמד עברית וערבית על בוריין. 

       

      המקדונים, היוגוסלבים של אז, נודעו בקוסמופוליטיות סובלנית, בני שלושת הדתות חיו יחד בשלום. מעולם לא היו פוגרומים במקדוניה, המקדונים לא היו פעילים בגירוש היהודים, חיילים ושוטרים בולגרים הם שאספו את היהודים למשלוח לטרבלינקה.המקדונים היו פסיביים. הם הביטו. ושתקו. מוזיאון השואה בסקופיה עומד לפתוח שעריו עם תצוגת הקבע שלו. ראו בתמונה, קטע מתוך מיצג "מונופול". חיתוך מתכת - הצופים מהצד (bystanders) להם עיניים בלבד, ללא פה.

       

      ''

      קטע מתוך מיצג מונופול, מוזיאון השואה בסקופיה, מימין, חיתוך מתכת - המתבוננים מהצד

       

      בין האירועים הרשמיים, ובמקביל להם מתרחשות דרמות אישיות כמו שרה'לה גוטמן לבית קלדרון, שהוריה מביטולה. שרה'לה הגיעה עם בעלה פיני, ושלושת ילדיה, בת דודתה הגיעה מוונצואלה, ובת דודה אחרת הגיעה מדאלאס עם שני ילדיה. שרה'לה מצליחה לאתר את בית סבתה בביטולה. היא נכנסת לבית בו הזמן עמד מלכת, ובאופן מפתיע, האדם שגר בבית מזה עשרות שנים מפקיד בידיה את מפתח הבית והמנעול המקורי.

      ''

      המפתח והמנעול של שרה'לה גוטמן לבית קלדרון

      ''

       

      המפתח של שרה'לה מקבל משנה משמעות למחרת היום, בשעת ביקור במוזיאון השואה בסקופיה.  שם אני שומעת כי בשנת 1943, בשעת האיסוף היהודים, ניתנו להם מעטפות. הם התבקשו לרשום את כתובת ביתם על המעטפה ולשים את המפתח בתוך המעטפה. מפתח הבית הוא סמל לביטחון, יש לאן לחזור, יש לי מקום משלי. כך ניסו להרגיע את החששות ולשמור על הסדר. 25 מעטפות כאלו שרדו. הן מוצגות במוזיאון השואה בסקופיה.

       

      ''

      מעטפות המפתחות, מוזיאון השואה, סקופיה. קטע מתוך מיצג מונופול. 

       

      השעה הראשונה תתכניתו של יצחק נוי, שבת עולמית, ברשת ב', שבת ה- 10.3.2018 הוקדשה ליהדות מקדוניה. באותה עת שוהה מתי G. בביטולה, משם הוא מרואין. שני היסטוריונים משתתפים אף הם בתכנית המרתקת.

      www.magnetradio.com

       

      רשימה שלישית ואחרונה בנושא תפורסמם בימים הקרובים.
      ועד אז - חג שמח.
      נוֹמִיקָן

      www.nomikan.com

       

      לינק לרשימה הראשונה
       http://www.nomikan.com/?p=1535 יומן מסע, ביטולה, סקופיה / מקדוניה / מרץ 2018

       

      לינק לרשימה השלישית 

      http://www.nomikan.com/?p=1622 מקדוניה, יומן מסע, רשימה שלישית ואחרונה / מה שלא ידעתי על טרבלינקה

       

      נ.ב.

      רשימה זו מתפרסמת ב – "1.4.2018", שהיה חגה של אימי המנוחה,ירדנה קטי רובינשטיין. בכל שנה הצליחה אימי "למתוח" את בני המשפחה והחברים במעשיות מצוצות מן האצבע עליהן טרחה טירחה רבה, בהמציאה מעשייה מתאימה לכל "קרבן". ביום זה בתולות זקנות מצאו חתן, צעירות (ומבוגרות, מאד) נכנסו להריון, הורי זכו במפעל הפיס, ועוד כיוצא באלו אירועים דמיוניים המשמחים את הלב. אימי שרדה את אושוויץ. היא הגיעה עד מקלחות הגז. כולן מסביבה בכו וצעקו שהן הולכות למות, אבל היא לא האמינה. אחרי שלושה חודשים באושוויץ, עדיין לא האמינה ש"דבר כזה יכול להיות". ברגע האחרון התברר שחלה טעות והקבוצה, שכללה גם את שתי אחיותיה, "הוחזרה לחיים". מצ"ב לינק לסרט דוקומנטרי שהפקתי וביימתי – "יהודי מהונגריה" על משפחתי כניצולי שואה.

      https://www.youtube.com/watch?v=XJfWE1fcTQ8

       

       

      ''

       

      איור העטיפה - רשל רובינשטיין קפלן

      דרג את התוכן:
        13 תגובות   יום שני, 26/3/18, 14:58

        25.3.2018


        יומן מסע / מקדוניה / ביטולה, סקופיה / מרץ 2018 

        רשימה ראשונה מתוך מספר רשימות שיתפרסמו בהמשכים בשבועות הקרובים


        ''


        75 שנה לשואת יהודי מקדוניה, 75 שנה להולדתו של מתי *G. ,כבכל שנה בשנים האחרונות אנחנו מגיעים למקדוניה לרגל הטקסים הנערכים סביב יום הזיכרון להכחדת יהדות מקדוניה. מרשים מאד לעקוב אחר התפתחות טקסי הזיכרון וצמיחת מספר המשתתפים בטקסים אלו במהלך שלושת השנים שאנו משתתפים בהם. ממספר יהודים מקומיים, מספר ישראלים ואנשי ממסד כאלו ואחרים שלקחו חלק בטקסים לפני מספר שנים עד ל"מצעד החיים" שנערך השנה בביטולה, מצעד שמנה כ – 6000 איש, מרביתם אנשי העיר ביטולה, נציגים רשמיים של מממשלת מקדוניה ושל מדינות שכנות, וכמאה ישראלים, בני הדור השני והשלישי. מצעד חיים וטקסי זיכרון נערכו למחרת היום גם בסקופיה, בירת מקדוניה, שהקהילה היהודית בה מונה כ-200 איש. בכל האירועים מדברים על הזיכרון אֲבָל המסר החשוב הוא שימור זיכרון השואה כדי שאירוע כזה לא יחזור בתולדות האנושות.


        הקרדיט להקמת מפעל זיכרון זה ופיתוחו מגיע למספר ישראלים: דן אורין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל דסק ארצות הבלקן, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, ילידת מקדוניה, שמקדמת את נושא זיכרון יהדות מקדוניה ללא לאות, יחד עם חברת ילדותה המקדונית מביטולה – עורכת הדין Maria Geras     Dochovska,להלן מִימָה. יחד איתם עושה במלאכה משה טסטה הירושלמי עתיר השנים והזכויות. דן אורין, רחל שלי, מימה ומשה - הצליחו בנחישות ובהתמדה לצרף מתנדבים רבים לשורותיהם וכך להעלות לתודעה את זכרה של יהדות מקדוניה. דן אורין, שגרירנו הנמרץ, מצליח בבניית קשרי ידידות ופעילות כלכלית ותרבותית תוססת עם המקדונים שהם עם חם ולבבי המעריץ את מדינת ישראל.


        בביטולה מחכות לנו מריאנה ואני, שתי ארכיטקטיות מתוך קבוצתARHAM   המונה 5 נשים, בראשותה של מימה, עורכת הדין שנזכרה לעיל, שנרתמו להפיכת **בית הקברות היהודי העתיק בביטולה לפארק זיכרון. מתי G. החליט על קונספט מקומי. הוא רוצה שכל העבודה תעשה במקדוניה על ידי אנשי מקצוע מקומיים, שיחיו אחר כך בצד האלמנטים שיבנו, שזיכרון היהודים שנרצחו יהיה חלק מחייהם. אנחנו נוסעים למפעל אבן  KRINK KG שמתגלה כמפעל גדול ומודרני מצויד בציוד מתוחכם. המפעל הזה יבנה את הגלעד שמתי תכנן עבור בית הקברות, לזכר הנספים בשואה. את פנינו מקבלת אלכסנדרה, אשת מקצוע מרשימה. השיחה מתנהלת באנגלית מהולה במקדונית ומתי תורם את חלקו בסרבית חלודה, אבל עובדת. אנחנו בוחנים מספר אבנים ומתי בוחר אבן גרניט אפרפרה, מקומית, שתתאים לגלעד. אני, מריאנה ואלכסנדרה יסכמו את הפרטים הנדרשים. מתי יפקח על העבודה כשיתחילו בביצוע, בקרוב. ממפעל האבן אנחנו עוברים לסדנת המתכת הסמוכה לבית הקברות. בסדנת המתכת יבנה פסל שעון השמש הגדול, 9 מ"ר קוטרו, שמתי מתכנן להציב בפארק הזיכרון. בקרוב מתי ייסע שוב כדי לפקח על ביצוע העבודה. 


        ''

        עם אלכסנדרה, במרכז, אני ומריאנה במפעל האבן


        ''

        בחצר מפעל האבן


        ''

        בסדנת המתכת


         

        ''

        מודל פסל השמש המתוכנן

         

         

        ''

        מודל הגלעד המתכונן

         

         

        ''

        הדמית פסל שעון השמש בשטח בית הקברות

         

        ''

         

        הדמית הגלעד בשטח בית הקברות.

         

        בארבעת הימים הקרובים נחווה מספר רב של אירועים יוצאי דופן.

        נתחיל באירוע, ***ההאקאתון, עכשווי לחלוטין באופיו, שיזם השגריר דן אורין. bitalon - the bitola hackathon. עשרות צעירים מקומיים, מחולקים לצוותי עבודה, מלווים במנטורים מקומיים וישראלים מתחרים על הקמת מיזם דיגיטלי להנצחת יהדות מקדוניה. כולם מנסים למצוא דרך מעניינת להראות את חיי הקהילה שהייתה. חיים מלאים ועשירים של קהילה שומרת מסורת, עליה סיפרה בהרצאתה המשוררת, שמוצאה בבלקן, חוה פנחס כהן. קהילה שחייתה באזור ללא גבולות, שכן נקודות ההתייחסות שלה היו בתי הכנסת והמשפחות היהודיות בקהילות היהודיות במדינות השכנות. 

         

        ''

        משתתפי ההאקאתון בביטולה, 2018. יושב במרכז השגריר דן אורין, ראשונה מימין עומדת מימה, שניה משמאל עומדת שלי. 


        הנה נכנסת שבת בביטולה (לשעבר מונאסטיר) אשר כל תושביה היהודים נמחקו מעל פני האדמה ב – 11.3.1943 . בסוף השבוע הזה הגיעו לעיר שני אוטובוסים גדושים בישראלים נרגשים. קידוש כהלכתו נערך בערב שבת במלון, יואל קפלן, הרב האדמוני של העיר סלוניקי ניצח על הקידוש יחד עם הרב פרופסור דניאל הרשקוביץ שהיה עד לא מזמן נשיא אוניברסיטת בר-אילן. את הרעיון לקיים שבת כהלכתה קידמה ד"ר רחל שלי לוי דרומר שהיא המזכיר האקדמי של האוניברסיטה, ואף הגדילה עשות בהפקה אישית של שירונים שהכילו נכסי צאן ברזל של שירים עבריים. וכך בפעם הראשונה אחרי 75 שנים נשמעה בעיר ביטולה תפילה יהודית ושירים עבריים. וגם בגופם של חילונים למהדרין כמונו חלפה צמרמורת של התרגשות, כמו גם בשעת קיום טקס ההבדלה במוצאי שבת.


        בשבת שמענו את הרצאתו המרתקת של ההיסטוריון יואל רפל. רפל עמד על ההבדל בין היסטוריה לזיכרון. היסטוריה, כך אמר, זה משהו שקרה למישהו אחר, בזמן אחר, במקום אחר. זיכרון הוא חלק ממני. אסור שהשואה תהפוך להיסטוריה שלנו, היא צריכה להיות חלק מהזיכרון. הנחלת הזיכרון צריכה להיעשות על ידי הקשבה לניצוֹלים. הקשבה לניצוֹלים "מצילה" את החוויה מלהפוך להיסטוריה ומשמרת אותה כזיכרון / חוויה אישית. מי ששמע דבריו של ניצול צריך להמשיך לספר את ששמע והזיכרון ימשיך להתקיים. נזכרתי במה שכתבתי לא מזמן, אבי, ניצול שואה, היה חוזר ומספר אותם סיפורים. ופעם אחת, רק פעם אחת, שאלתי אותו לפשר החזרה האינסופית, והוא ענה בפשטות – אני רוצה לחרוט את עצמי לתוך הזיכרון שלכם.

        והוא הצליח...

         

        ברשימה הבאה - מצעד החיים בביטולה - 

        ''

        עילם ועקנין, אחיינו 'הקטן' של מתי G. צועד יחד עם דודו 'הגדול' במצעד החיים

         

        ''

        קבוצת הנוער מגרמניה, המתנדבת בשיקום בית הקברות, בפתיחה של מצעד החיים 

         

        מידע נוסף

        *בלילה של 11.3.1943 נאספו כל יהודי מקדוניה על ידי שוטרים וחיילים בולגרים, רוכזו במפעל הטבק מונופול בסקופיה, ונשלחו אל מותם למחנה המוות טרבלינקה, משם איש לא חזר.  מתי G. נולד ב 4.3.1943  שבוע לפני היום הנורא. הוא הוריו וסבתו ניצלו בנס, בדרכו המקרית של הגורל. שאר בני המשפחה נכחדו כולם. קרא/י עוד http://www.nomikan.com/?p=572


        ** על תכנית הפיכת בית הקברות לפארק זיכרון קרא/י עוד http://www.nomikan.com/?p=116


        *** האקאתון (מאנגלית: Hackathon) הוא אירוע שבו מתכנתים, אנשי טכנולוגיה, אנשי מוצר ותוכן מתכנסים יחד כדי לעבוד על פרויקטים טכנולוגיים בנושא כלשהו. אירוע כזה יכול להימשך יום אחד או יותר. המילה "האקאתון" היא הלחם בסיסים של האק – תכנות יצירתי או שיבוש תרבות ומרתון, כלומר – "מרוץ" של תכנות יצירתי. פעמים רבות, התוכנה שמפותחת בהאקאתונים היא תוכנה חופשית. (מתוך ויקיפדיה).

         

        לינק לרשימה השנייה שפרסמתי בנושא http://cafe.themarker.com/post/3425236/

         

        ''
        חקירת הילד היהודי / מתי גרינברג / שמן על קנווס / 1966-69

         

        לינקים לשתי הרשימות הבאות בנושא:

        http://www.nomikan.com/?p=1585 מקדוניה / יומן מסע / רשימה 2/ מצעד החיים / העומדים מן הצד

        http://www.nomikan.com/?p=1622 מקדוניה, יומן מסע, רשימה שלישית ואחרונה / מה שלא ידעתי על טרבלינקה

         

         

        www.matygrunberg.com 

        www.nomikan.com

        דרג את התוכן:
          5 תגובות   יום שבת, 3/2/18, 20:06

          גלריית פופ אפ מלבבת שמארחת אמנים מתחלפים ביפו העתיקה , מזל דגים 15 

          פתוח - ימי חמישי 10:00 - 19:00, שישיבת 10:00 - 15:00 

           

          הכנות אחרונות לקראת הפתיחה 
          פיית האבק מוקסמת מהמטאטא הצבעוני שבידה לא פחות מעבודות האמנות של מתי G.

          ''

           

          ''

           

           

           שימו לב כמה חובבי אמנות הולכי על ארבע מבקרים אותנו

           

           

          ''

           

          ''

           

          ''

           

          ''

           

          שני חתולים גדולים בשמש

          ''

           

          ''

           

          ''

          ''

           

          ''

           

          ''

           

          ''

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום חמישי, 1/2/18, 21:54

            תערוכת חורף / עבודות אמנות קטנות 

            טסה הגיתי                                                                          מתי גרינברג 

              

            פתיחה - יום שישי, 2.2.2018 שעה 12:00

            גלריה 'פופ אפ' רחוב מזל דגים 15 יפו העתיקה*

             

            ''

            ''

            שקיעות ים תיכוניות, ופרט מתוך שקיעות ים תיכוניות / מתי גרינברג

             

            ''

            דגים / טסה הגיתי / ניחוח הצבע


            שני אמנים בכירים פותחים את החלל של גלריה יפואית קסומה. כל אחד מהם מוציא מהסטודיו שלו מבחר עבודות קטנות.  הרעיון העומד מאחורי התערוכה ההוא לעודד צעירים, אוהבי אמנות, להתבונן באמנות טובה ולפתח אוסף משלהם. המחירים – בהתאם. 


            טסה הגיתי -  ציורים והדפסים - התבוננות רעננה בחפצים היומיומיים הנמצאים בביתה, ובנופי יפו הנשקפים מחלון הסטודיו שלה. טסה נחנה ביכולת נדירה להפיח חיים באובייקטים דוממים, עבודותיה מלאות צבע ושמחת חיים.  www.tessahagity.com


            מתי גרינברג מזמין את הצופה להיכנס למקומות חבויים שהוא יוצר בעבודות קטנות, תלת מימדיות וצבעוניות, עשויות שכבות נייר.   www.matygrunberg.com


            התערוכה תהיה פתוחה עד ה – 25.2.2018, ביום ה' בשעות 10:00 - 19:00, בימי שישי ושבת בין השעות 10:00 – 15:00
            למעונינים ניתן לקבוע פגישה אישית – גיורא הגיתי 054-4346372 /
            מתי G. 054-8094845

            * חניה בחניון הצורפים, או בחניון הלוויתן ברחוב לואי פסטר, או בחניון הגדול ליד הנמל.

            דרג את התוכן:
              13 תגובות   יום שלישי, 31/10/17, 14:22

              ''

               

              שיח גלריה

              עם האמן מתי גרינברג

              יערך

              ביום שישי הקרוב, ה- 3.11.2017 בשעה 10:30 ב – HUC – Hebrew Union College, רח' דוד המלך 13 ירושלים, בבנין ראו, בנין הכניסה לקמפוס.

              מ.ג. יספר על התערוכה, כמו כן ישתתף מר יבשם עזגד,  דובר מכון וייצמן ואוצר התערוכה – "על קו פרשת המים", שהוצגה במכון וייצמן בשנים האחרונות. יאיר מדינה, "הדפס אמנותי ירושלים", הסטודיו בו הודפסה העבודה, יקח גם הוא חלק בשיח הגלריה.

              נבקר בגן הקמפוס בו מוצבים פסלים שיצר מ.ג. בשנת 1985 - שערי הברונזה ותבליט המנורה ויונת ירושלים. 


              ''

               

              התערוכה מוצגת כחלק מהביאנלה של ירושלים לאמנות 2017. ובמתחם הקמפוס, במוזיאון סקירבול, מוצגות עוד שתי תערוכות – "אותות דשמיא" ו – "צחוק הגורל".


               

              ''

               

              ''

              ''

              בואו

              כניסה חופשית
              אנחנו נהיה שם
              נעמי ומתי

              www.matygrunberg.com

               

              דרג את התוכן:
                14 תגובות   יום שישי , 20/10/17, 09:04

                 

                מתי גרינברג / צמחים בלילה / מוזיאון בית ראובן


                בשבוע הבא, יום ג', ה- 24.10.2017 בשעה 20:00 תיפתח במוזיאון בית ראובן בתל-אביב תערוכתו של האמן מתי גרינברג – "צמחים בלילה".

                 

                ''

                 

                את התערוכה אצרו כרמלה רובין - אוצרת ומנהלת אמנותית של בית ראובן, ועדנה ארדה – אוצרת ואחראית ספרייה וארכיון בית ראובן.


                בתערוכה יוצגו דימויים של צמחי הבר באור לילה, וכן, לראשונה, יראו אור הרישומים המקוריים, רישומי ההכנה שרשם מתי G. בשעה שגישש אחר הקונספט הנכון לפרויקט.


                ההחלטה לחשוף בפני הקהל הרחב את רישומי ההכנה אינה החלטה של מה בכך. המפגש הראשון בין האמן לאוצְרוֹת הוא שהוציא מן המגירות את הרישומים המקוריים. עבודות "צמחים בלילה" נעשו בטכניקה דיגיגרפית של המאה העשרים ואחת, הדפס הזרקת דיו, שנקרא גם גִ'יקְלֶה. בניגוד למגמה הנוכחית באמנות, ובמידה מסוימת למגינת ליבו של מתי G. שאינו אוהב כשהתואר "יפה" מוצמד לאמנות שהוא יוצר, העבודות מהפנטות ביופיין. כשראו כרמלה ועדנה את העבודות "המושלמות" שאלו את מתי G. אם רישומי ההכנה עדיין בידיו. שאלה מיותרת, שהרי מן המפורסמות היא שמתי G. אַגְרָן-עַל שאינו זורק דבר, המחשבה שהכי משמחת אותו היא שיקבר על כל חפציו בפירמידה תת -קרקעית ויצליח לעניין את תות-ענח'-אמון באוצרותיו ואולי אף לעשות איתו "החלפות" ולהשיג לעצמו חפצי פרעונים אותנטיים... מתי G. ענה בחוסר רצון שקרוב לוודאי, במקום כלשהו בסטודיו, בעומקה של אחת המגרות, נסתרים מעין כל, נמצאים הרישומים המקוריים. אנחנו רוצות לראותן אותם, ביקשו השתיים. מה פתאום, ענה מתי G. הם לא נועדו לחשיפה, הם שימשו אותי בשלב בו תכננתי את הפרויקט. אבל כשכרמלה ועדנה מתעקשות, אין כוח שיעמוד מולן, אפילו לא מתי G. וכך, אחרי שהלכו השתיים רטן הלה מתחת לשפמו אבל הלך לחפש את הרישומים. הלך ומצא. הרישומים מעוררים התפעלות לא פחות מהעבודות הסופיות. וכך, לצד הדימויים החזקים ורבי העוצמה של ה"צמחים בלילה" יוצגו בתערוכה גם הרישומים / אקוורלים שנעשו בעיפרון, דיו סִינִי וצבעי מים, ומהתבוננות בהם ניתן להבחין בחיפוש אחר האופן בו יבנו הדימויים. עוצמתם של הרישומים היא דווקא בעדינותם הרבה, באפשרות לעקוב אחר תנועת היד של האמן. האוצרות, כרמלה ועדנה, בחרו לתלות את הדימויים בצפיפות, על קיר אחד, כך שנוצר שדה בר של ממש.

                 

                ''

                מתי גרינברג / רקפות וציפורני חתול / רישום הכנה / 2006

                 
                ברשימת התודות המלווה את העבודה צדה עיני תודה מיוחדת של האמן לבנו, דוד בן גרינברג, לו מודה מתי G. על כישורי המחשב שלו, כמו גם לסבלנותו ולחוש ההומור שלו. בילדותו בילה דוד שעות רבות בסטודיו של  אביו, והתמחה בהקמת בניני לגו, כיום הוא ארכיטקט מוכשר ומצליח. דוד עזר לאביו לארגן את רישומי הדימויים הראשוניים של צמחי הבר לקולאז' על גבי מסך המחשב. זה יפה שאב פותח לבנו את הדרך ליצירה ומאוחר יותר פותח הבן לאביו שער להתחדשות היצירה. וכאן טמון ערך נוסף של התערוכה בה מוצגות זו לצד זו שתי טכניקות. האחת, ראשונית, עתיקת יומין, רישום וציור, ואילו השנייה – הזרקת דיו, דיגיגרפית עכשווית. מ.ג. סיים את האקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים ועבר ללונדון להמשך לימודים והתמחות בטכניקת תחריט של המאה התשע-עשרה. שנים יצר בטכניקת תחריט, ואחר כך התמחה בטכניקות של חיתוכי עץ ובטכניקות של הדפסי משי. כעת היה סקרן לראות מה ניתן להשיג בטכניקות תכנה עדכניות ובשיטות של הדפסה דיגיטלית של המאה העשרים ואחת.

                 
                ניתן ללמוד על הסקרנות המפעמת במתי G. על האומץ שלו לחתור אל הלא נודע, גם כשהוא אמן מבוסס ומוכר, ועל תכונת אישיות, שנדמה לי שהיא די נדירה אצל אמנים – היכולת והצורך לעבוד עם אנשים אחרים, ללמוד מהם וללמד אותם, שכך ניתן לחקור מחוזות חדשים, להתרגש ולרגש.

                ואכן, בביצוע פרויקט זה, שהודפס ב"הדפס אמנותי ירושלים", בניצוחו של יאיר מדינה, הרחיב מ.ג. את גבולות הביצוע של עצמו, ומאז יצר עבודות רבות באמצעות טכניקות דיגיגרפיות של המאה העשרים ואחת.

                 

                 

                ''

                מתי גרינברג / רקפות וציפורני חתול/ 2015


                ***

                 

                 

                ברבות מעבודותיו עוסק מ.ג. במאבק ההישרדות הנצחי המאפיין את החיים בירושלים במשך אלפי שנים.  את בעלי החיים בירושלים, הטורפים והנטרפים, רשם ויצר בחיתוכי עץ בעבודה המשותפת לו ולמשורר יהודה עמיחי, ספר האמן – "ירושלים: 1967 – 1990".
                 http://www.matygrunberg.com/wildlife-confrontation-in-jerusalem.html


                בשנת 2006 יצא לחיפוש אחר פרויקט חדש, מטאפורה שונה שתייצג את הקונפליקט המובנה לתוך חייה של ירושלים. בהשראת הגן הבוטני בהר הצופים בירושלים, יצר (2008) יצירת ענק – 4 כרכי ספר אמן - "ירושלים: צבעוני ההרים הגדילן הקוצני" באור שחר, יום, דמדומים ולילה, בשיתוף ד"ר מיכאל אבישי, שהיה מנהל הגן, והסופר עמוס עוז, שקטעים מתוך ספרו – "סיפור על אהבה וחושך" משולבים בספר האמן. הפעם הצמחים היו הגיבורים. מ.ג. לא בחר בצמחי תרבות מפונקים ואלגנטיים הזוכים לטיפול מסור כדי שיפארו ביופיים את בעליהם המסורים, אלא בצמחי הבר, האנטי-גיבורים שאינם מושכים את תשומת ליבנו, הצומחים בצידי הדרכים, בתוך אבני הגדרות, בתוך הקירות, נלחמים על חייהם - אלו השורדים האמיתיים.
                http://www.matygrunberg.com/the-tulip--the-thorn.html


                העבודה "צמחים בלילה" נוצרה בשנת 2015 כיצירת המשך ל"צמחי הבר". 2015 הייתה שנה קשה, התקפות טרור בישראל ובעולם יצרו תחושת איום על בטחונה של המדינה ועצם קיומה, ותחושת בידוד בזירה הבינלאומית. כל זאת על הרקע הגיאו-פוליטית בו שוכנת ישראל, סביבה שאינה יציבה באופן קיצוני, ומאופיינת במאבקים קשים ומלחמות אכזריות של שכנינו.  ההדפסים המוצגים בתערוכה הם מטאפורה למבטו של האמן על המציאות.
                דווקא על רקע הלילה השחור, בולטים צבעיהם העזים של צמחי הבר הצנועים, חיים יותר מתמיד, לרגע בקדמת הבמה, מוארים באור פנסי מכונית החולף על פניהם.


                התערוכה היא מחווה מצידו של מתי גרינברג לצייר ראובן רובין, שפרחים מופיעים ברבות מעבודותיו, ובמיוחד לציור – "רקפות". 


                ''

                רקפות,ראובן רובין

                 

                 

                מוזיאון בית ראובן
                http://www.rubinmuseum.org.il/he/home/a/main/
                ביאליק 14 תל-אביב
                שעות פתיחה -
                ב', ד', ה' - 15:00 - 10:00
                ג' - רצוף - 20:00 - 10:00
                שישי - 15:00 - 10:00
                שבת וחג - 14:00 - 11:00
                א' - סגור

                דרג את התוכן:
                  22 תגובות   יום ראשון, 1/10/17, 12:37

                  שנה טובה על כולנו!

                   

                  צבעוני ההרים והגדילן המצוי
                  לילה, דמדומים, יום, שחר

                  ''

                   

                  מתי גרינברג / על קו פרשת המים-צבעוני ההרים והגדילן המצוי"
                  ביאנלה ירושלים לאמנות,2017


                  בימים אלו נפתחת הביאנלה של ירושלים לאמנות, 2017.  המסך עולה על 26 תערוכות ופרויקטים ברחבי ירושלים. נושא הביאנלה השנה הוא "פרשת המים". http://www.jerusalembiennale.org/biennale2017-1/

                  במסגרת הביאנלה מוצגת התערוכה של האמן מתי גרינברג"על קו פרשת המים – צבעוני ההרים והגדילן המצוי".
                   http://www.jerusalembiennale.org/exhibitions2017/#/new-gallery-38/

                   
                  בשנים האחרונות הוצגה התערוכה במחלקה למדעי הצמח במכון וייצמן למדע ברחובות, את התערוכה אצר יִבְשָׂם עַזְגָּד, דובר המכון. כעת עברה ל HUC* - היברו יוניון קולג' בירושלים.


                  בפרויקט זה יצר מ.ג. 4 כרכים של פורטפוליו אמן, כל אחד מהכרכים מכיל 9 דימויים של זוגות צמחים. בכל כרך מוצגים הצמחים בשעה אחרת של היממה – שחר, יום, דמדומים ולילה. כל זוג צמחי בר מציג צמח שטיפס מן השפלה אל גבעות ירושלים, וממולו – צמח בר מדברי, קוצני, שעלה מן הישימון. מבטו של הצופה העוקב אחר מבטו של האמן מגלה בעבודה זו את הקונפליקט בין הצמחים בעלי האופי השונה, את המאבק על ההישרדות. מאבק ההישרדות המאפיין את החיים בירושלים מאז הקמתה ועד היום.
                  התערוכה מציגה 36 דימויים של צמחי הבר, כמו כן מוצגים טקסטים המספרים את סיפורו של כל צמח, וקטעים מתוך הספר "סיפור על אהבה וחושך" של הסופר עמוס עוז, אשר שולבו בפרויקט.


                  וכך כתב האמן מתי גרינברג על ההשראה לפרויקט עתיר ממדים זה:
                  "צמחי הבר הנפוצים בירושלים ובסביבתה הם ההשראה שלי לעבודה הזאת. צמחים אלה מבטאים את רצף הקיום ההיסטורי ואת עצמת ההישרדות המאפיינים את עם ישראל בארץ ישראל.
                  צמחי בר הם צמחי בר. יופיים הוא בטבעם.  הם לא נשתלו לתצוגה או לראווה ולא נעשה בהם שימוש לביטוי של רגשות או סמלים.
                  צמחי הבר נמצאים בכל המקומות – בצדי הדרכים, בעזובות, על ובתוך הקירות, בשדות החשופים ובצל החורשות והיערות.
                  בירושלים ובסביבתה אוכלוסייה מגוונת של צמחי בר רבים: מהצבעוני הירושלמי החינני והעדין ועד הגדילן הקוצני המאיים בעוצמתו. במשך אלפי שנים התגלגלו לאזור זה צמחים שבאו מאסיה התיכונה, מאסיה הקטנה, מאפריקה, מדרום אירופה ומחופי ואיי הים התיכון. כל אלה הסתגלו לתנאי החיים בהרי ירושלים – מקיץ שדוף שמש וחום, ועד לילות חורף קפואים
                  ; מעונות גשם ועד בצורת, וגם בימים של סתיו ירושלמי ואביב ישראלי שאין נפלאים מהם.
                  באחד מסיורי בירושלים, מלווה בידידתי מאירה, ירושלמית וותיקה, ביקרנו בגן הבוטני בגבעת רם, ביום קיץ לוהט וחם. בדרכנו לשער היציאה סע לקראתנו גבר שהחזיק את כובעו בידו. בחוצפתי הטבעית פניתי אליו ואמרתי לו: "ביום חם כזה חובשים את הכובע". "אתה צודק" ענה האיש, חייך ושאל" "ומה אתם חושבים על הגן הבוטני?"... "אני חושב שהושקעו בו מחשבה ועבודה רבה שהפכו את המקום למיוחד" עניתי לו. "ובכן, אני האיש מאחורי המחשבה והעבודה שבנו את המפעל הזה" אמר לי אז ד"ר מיכאל אבישי, מנהל הגן הבוטני שבגבעת רם. מהפגישה הזאת נרקמה ידידות שתוצאתה היא העבודה הזאת.
                  בפגישה השניה עם מיכאל אבישי סיפרתי למיכאל אבישי את סיפור הרעיון: להפיק פורטפוליו של צמחי הבר כמטפורה של הישרדות העם, וירושלים. הצגת המטפורה של העם השב לארצו. מפגש של צמחיית השפלה עם צמחיית המדבר והן מתמזגות זו בזו בהר הצופים בירושלים. בשיחה זו הביע מיכאל אבישי את התלהבותו מהפרויקט, והסכים לעזור לי לבחור את הצמחים שיבטאו את המטפורה – להציג, לתאר ולהסביר כל צמח למקורו ולעניינו.
                  קראתי את ספרו של עמוס עוז – סיפור על אהבה וחושך – המתאר ביד אמן, תיאור מופלא של ימי ילדותו בירושלים. ביחוד משכו את ליבי תיאורי השבת, הצרובים בזכרוני מימי ילדותי, מסופי שבוע בהם ביקרתי עם אמי, ואחותי ליאורה, את קרובי משפחתנו בתלפיות, סמוך כל כך לביתו של הסופר שי עגנון, הנזכר לטוב בספר. עמוס עוז הצליח בכתיבתו לתאר את זכרונותיו עד כדי התרגשות
                  ; כך עלה הרעיון לבקש רשותו לשלב קטעים מהסיפור הנפלא על אהבה וחושך בפורטפוליו הזה.
                  בעבודתי הגרפיות שהוצאתי לאור, לאורך השנים, תמיד שלבתי כתבים של משוררים, של סופרים ושל מחזאים. הכתבים האלו היו תמיד במקביל לעבודה הגרפית. הגרפיקה לא תארה את הכתוב, הכתוב לא תאר את הגרפיקה. הכתבים נבחרו על פי ההיגיון וההשראה, שהתחברו עם הגרפיקה בדמיוני ובהיגיון שלי – ובתקווה שיתקבלו על ידי כל מי שיצפה בעבודות האלה וימצא את הקשר לירושלים ולארץ".
                  מתי גרינברג, בת-ים, 2008


                  ברשימת התודות המלווה את העבודה צדה עיני תודה מיוחדת של האמן לבנו, הארכיטקט דוד בן גרינברג, לו מודה אביו על כישורי המחשב שלו, כמו גם לסבלנותו ולחוש ההומור שלו. דוד עזר לארגן את רישומי הדימויים הראשוניים של צמחי הבר לקולאז' על גבי מסך המחשב. מ.ג. הגיע לפרויקט זה עם ניסיון עצום בשיטות תחריט של המאה התשע-עשרה, טכניקות של חיתוכי עץ ושל הדפסי משי. הוא היה סקרן לראות מה ניתן להשיג בטכניקות תכנה עדכניות ובשיטות של הדפסה דיגיטלית.
                  בביצוע פרויקט זה, שהודפס ב"הדפס אמנותי  ירושלים", בניצוחו של יאיר מדינה, הרחיב האמן את גבולות הביצוע של עצמו, ומאז יצר עבודות רבות באמצעות טכניקות דיגיגרפיות של המאה העשרים ואחת. 


                  לינק לסרט המתאר את הפרויקט – "על פרשת המים – ירושלים: צבעוני ההרים והגדילן המצוי" https://www.youtube.com/watch?v=6yKjL1ibFhE&feature=youtu.be


                  בהמשך לנקודת המבט של מ.ג. מעניין ללמוד על אמצעי ההישרדות שפיתחו צמחי הבר.
                  הנה לדוגמא סיפוריהם של שניים מתוך שמונה עשר צמחי הבר המוצגים בפורטפוליו
                  טקסט – ד"ר מיכאל אבישי.  

                   חרחבינה מכחילה ונורית ירושלים
                  לילה, דמדומים, יום, שחר

                   

                  ''


                  חרחבינה מכחילה  /  Eryngium creticum 

                  השם העברי של הצמח הקוצני הזה מתייחס לשורש "חרב" במשמעות של יובש. השם מציין גם את צבעו הקיצי הכחול. בתחילה נחשב מקורו של הצמח באי כרתים, ומכאן שמו המדעי.
                  מחזור החיים של החרחבינה מתחיל בחורף, בשושנה ירוקה ועסיסית של עלים, בעקבותיה צומח ניצרון קוצני עם ענפים ופרחים. השורשים והצימוח החורפי החדש והרענן אכילים, אולם הצימוח המאוחר שמתפתח במשך העונה הופך מר, וזו דרכו של הצמח להבטיח את הישרדותו מפני שיני העיזים והכבשים. עם תחילת העונה החמה הופך גונו של כל הצמח לסגול-כחול מתכתי עז ומזהיר מפני אכילה.
                  טעמה של החרחבינה דומה לטעם הפטרוזיליה, אליה קרובה החרחבינה מבחינה בוטנית. החרחבינה משמשת תחליף טוב למרור של ליל הסדר. הכפריים הערבים מבשלים את עלי החורף וממליחים אותם לפני אכילתם, את השורש הבשרני מבשלים עם סוכר לממתק.
                  דיוסקורידיס, במאה הראשונה לפנה"ס, ומאוחר יותר המרפאים בעשבים של ימי הביניים העריכו מאד את החרחבינה – כסגולה לריפוי עצירות ומכאובים אחרים. גם ברפואת הצמחים המודרנית, מיצי החרחבינה מומלצים לריפוי מחלות עור.


                  נורית ירושלים  /   Ranunculus millefolius

                  בסוף החורף ובאביב, אחד הצמחים הבולטים יותר לעין, היא נורית ירושלים. צמח עם פרחים צהובים, גדולים יחסית, על גבעול זקוף וקשיח. הנורית שורדת משנה לשנה באמצעות ציצת שורשים מעובה וכסות צפופה של שערות אפורות-מלבינות, המחזירות את חום השמש ומקטינות את אבדן המים מהצמח. התאמה נוספת למטרה זו היא המערכת הטבעית של עלים מנוצים (דמויי נוצה) מחולקים, המעניקים לצמח את שמו המדעי שפירושו – 'נורית-אלף-העלים'.
                  נורית ירושלים היא צמח עונתי מובהק הרדום במשך רוב הקיץ החם. ניצני הצמח חבויים מתחת לפני הקרקע, ורק אחרי שראשית הגשמים הרוותה את הקרום העליון של הקרקע – מתחיל מחזור צימוח חדש. בחצי הראשון של החורף הנורית אוגרת מהקרקע, בציצת השורשים המעובים, חומרי מזון. עמוד התפרחת מתחיל להתארך בינואר, ועונת הפריחה העיקרית מתחילה במרס – כאשר הלילות מתקצרים והימים מתחממים."


                  ביקור בתערוכה

                  הביאנלה מתקיימת 1.10 – 16.11
                  תערוכות הביאנלה תהינה פתוחות בחול המועד סוכות (8-10 באוקטובר) בין השעות 10:00 ו-17:00
                  אחרי סוכות בימי שלישי בין 9:00 ל-17:00 ובימי שישי 9:00 עד 13:00.
                  "היברו יוניון קולג'" הוא מקום מקסים לסיור. מומלץ להיכנס לגן הפנימי ולראות את שלושת שערי הברונזה שיצר מ.ג. בשנת 1985 לבניין שתכנן האדריכל משה ספדי, ואת "יונת ירושלים" – תבליט ברונזה המשוקע ברצפת הבמה הצופה אל חומת העיר העתיקה ומגדל דוד.
                  כמו כן מוצגות ב - HUC שתי תערוכות נוספות - "צחוק הגורל" ו - "אותות דשמיא".
                  שווה ביקור
                  (HUC* - Hebrew Union College (Rau Building -
                  מרכז להכשרה רוחנית ומקצועית ליהדות הרפורמית.

                  רחוב דוד המלך 13, ירושלים.  http://huc.edu/node/3694#

                   

                  www.matygrunberg.com
                  www.nomikan.com

                   

                  דרג את התוכן:
                    12 תגובות   יום חמישי, 20/4/17, 20:25

                    18.4.2017

                    ''

                     

                    לינק לפוסט באנגלית: 

                    http://www.nomikan.com/?p=1312

                     

                    אדריכלות הזיכרון ל"שואה" – מוזיאון "יד ושם", ירושלים


                    לאחרונה זכיתי להיות חלק מחוויה מרגשת, אחת המרגליות שמתי G. מניח למרגלותיי מפעם לפעם.
                    זכיתי להציץ בניצוץ יצירה ראשוני, בראשיתי.
                    במסגרת עבודתו עם הארכיטקט משה ספדיה הכין מתי G. פורטפוליו אמן לפרויקט - :  "יד ושם, מוזיאון השואה, ירושלים – רישומי הכנה".
                     " YAD VASHEM HOLOCAUST HISTORY MUSEM, JERUSAELM-STUDY DRAWINGS".
                    ספדיה הוא הארכיטקט שתכנן את מוזיאון השואה ב"יד ושם", וכן את "יד לילד", המבנה המופלא המנציח את זיכרון הילדים שנרצחו בשואה, ואת קרון ההנצחה המצמרר.  

                     
                    אני שואלת את עצמי איך ניגשים לתכנון מקום בו יאוחסן זיכרון של אסון נוראי שככל שאתה מעמיק בו הוא נתפס פחות ופחות. איזו צורה נותנים לאכסניה של זיכרון כזה?
                    התשובה ניתנת בצורת רישומים ראשוניים של ספדיה אשר נשלחו למתי G. את הרישומים רשם ספדיה בשלב העובָּרי של התכנון לפני למעלה מעשרים שנים. מתי G. אינו מביט ברישומים כארכיטקט, הוא בוחן אותם בעין אמן.  מטרת הרישומים הייתה לשרת את תכנון הבניין, להבהיר לספדיה את החשיבה שלו עצמו. "הטיפול" שמתי G. מעניק לרישומים ב"סדנת ההדפס (הדיגיטלי) האמנותי" של יאיר מדינה בירושלים מעניק להם חיים חדשים, מחזיר להם את ניצוץ היצירה הראשוני איתו נולדו, ומעביר לצופה את העוצמה והחלטיות של היד הרושמת, עוד לפני שהדברים התבררו לבעל היד עצמו.
                    מרגש מאד.

                     

                    ''

                     

                    ''

                     

                    ''

                     

                    ''

                     

                    כאשר ספדיה ניצב מול עבודתו המוגמרת של מתי G. הוא מופתע, "וָואוּ" הוא אומר. 

                     

                    ואז לרגל יום הולדתו, מגיע ארצה מלונדון, דויד, בנו של מתי G. מלווה באחותו הבכורה, אלונה. חגיגה משפחתית קטנה. דויד הוא ארכיטקט, ליום הולדתו הוא מבקש מתנה  מוזרה – לבקר ב"יד ושם" בירושלים. אני מנסה להניא אותו מהבילוי המשונה, אבל לא מצליחה. וטוב שכך. אנחנו שמים פעמינו ירושלַיְמָה אל מוזיאון ההיסטוריה של השואה ב"יד ושם".

                     
                    גילוי נאות: אני דור שני לשואה, הורי, יוצאי הונגריה, מחנות עבודה ואושוויץ. כאישה צעירה חשבתי ש"השואה" לא השפיעה עלי. ככל שנוקפות השנים, ובעת האחרונה בה הטרוֹר, גלי ההגירה העצומים, והשנאה ל"אחר" –מציפים את העולם, אני מגלה כי בתוך תוכי רובצת הכרה מוחלטת כי כמעט בלתי נמנע ששואה עולמית כזו או אחרת תתרחש. הרי מעשי זוועה מתרחשים גם היום ברחבי  העולם, אחד הנוראים שבהם מתחולל מזה שנים בסוריה, שכנתנו. השוֹאה הפנימית הזו שלי גורמת לעצב עמוק, ייאוש. לכן גוברת הערכתי למי שמסוגל להתמודד עם הרוע והאכזריות האנושית בהתגלמותה הקיצונית, להנכיח אותה בהווה, ויחד עם זאת לפעול, להביא תקווה, אור גדול בקצה החושך.

                     
                    מוזיאון השואה "יד ושם". אני נבלעת במקלט אטומי קבור בבטן ההר. קירות הבטון, קירות הבטון העבים סוגרים על המבנה המשולש דמוי מנסרה ארוכה, מבנה שהעין אינה רגילה בו, ומתוך כך מתחדד מבטי הנבהל להביט סביב. אכסניית המוות מְפַכָּה חיים. מבקרים בודדים, זוגות, קבוצות. המלקט האטומי הומה רחש שקט, בליל שפות וּפָנים מכל העולם, עברית, גרמנית, אנגלית, צרפתית, יפנית, שוודית ... אזני קולטת הונגרית, שפת הוֹרַי מתלחשת, קבוצת תלמידי תיכון ערבים, קבוצת חיילות וחיילים – איש אינו מביט בסמארטפון.

                    אני מתקשה להתעמק במוצגים, ומהלכת לאורך הפריזמה מגלריה לגלריה. הרצפה שבורה ומבוקעת, בתוך השברים מוצגים פריטים מהשואה.
                    צועדת בזהירות לאורך ציר הזיכרון.  מבטי נמשך לאור הטבעי החודר מהתקרה, ובקצה מנסרת הבטון – אור גדול. באתר האינטרנט של "יד ושם" כתוב – "המוזיאון הוא מבנה משולש דמוי מנסרה החודר להר מצדו האחד ויוצא מצדו האחר, ושני קצותיה של המנסרה פורצים לאוויר הפתוח. הצורה המשולשת של המבנה נבחרה כדי לתמוך בלחץ האדמה מעל המנסרה תוך הכנסת אור יום מלמעלה דרך פס זכוכית של 200 מטרים לאורך הגג. פס הזכוכית בגג מאפשר לקרני אור יום להוות ניגוד לאזורים חשוכים יותר הדרושים למצגות במדיות אלקטרוניות". האור בגלריות נכנס דרך צוהרי גג - בכל גלריה מידת השקיפות של הזכוכית תואמת למידת האור הדרושה לכל מוצג."
                    האור הטבעי "מציל" אותי במהלך המסע הזה, ומושך אותי אל סוף המסע ליציאה הדרמטית מהמוזיאון המתפרצת מתוך המורד הצפוני של ההר לנוף של ירושלים בת ימינו.

                     

                    ''


                     

                    ''

                     

                     

                    ''

                     

                    ''

                     

                     

                    ''

                     

                    אמר לי פעם חברי, הארכיטקט אורי שטרית – ככל שמתרחקים מהאירוע אופן ההנצחה שלו הופך אבסטרקטי יותר. את החפצים כבר ראו, כעת צריך להעביר את הרעיון. המוזיאון, כנדרש וכצפוי, גדוש חפצים ועדויות פיזיות, אבל המבנה עצמו הוא המסר. המבנה עובד על תחושת החוויה של המבקר. המקלט האטומי, שיש סיכוי לא מבוטל שהאנושות תזדקק לו, מביא ל"כאן ועכשיו" את תחושת החרדה, ה"אין מוצא", לא מאפשר להתייחס לשואה כאל כסיפור היסטורי מרוחק. אבל אור התקווה מלווה את הצופה כל הדרך, גם אם לא ביודעין.

                     
                    לתחושה שלי מתווספת גם פליאה גדולה על היכולת של משה ספדיה להוליד רישום קטן כזה ולהפוך אותו למבנה אדיר בעל קיום בפני עצמו בתוך המציאות הקונקרטית. 
                    והבטה על הדרכים השונות של כל אחד מאיתנו לגעת בשואה.
                    ספדיה – ביצירת המוזיאון המונומנטלי.
                    מתי G. – ביצירות שיצר ומוצגות היום במוזיאון השואה בסקופיה, עיר הולדתו במקדוניה.
                    http://www.matygrunberg.com/huanted-memories-exhibition.html
                    וכן גם האלמנטים הפיסוליים המתוכננים לפארק הזיכרון ליהדות מקדוניה שנכחדה, בבית הקברות היהודי העתיק בביטולה שבמקדוניה.
                    http://www.matygrunberg.com/memory--eyes-on-the-future-2016.html
                    ואנוכי, קטונתי מאד, בסרט שעשיתי "יהודי מהונגריה", על משפחתי כניצולי שואה.
                    https://www.youtube.com/watch?v=XJfWE1fcTQ8

                    כל אחד ו"השואה" שלו.

                     

                    ''

                    מתי גרינברג, זיכרון רדוף, פסל קטן, נייר וענפי עצים


                    ולסיום מזכירה את המעצבת דורית הראל ז"ל, שעשתה עבודה יוצאת מן הכלל בתכנון התערוכות והמוצגים.


                    לינק לאתר של משה ספדיה אדריכלים 
                    http://www.msafdie.com/projects/yadvashemholocausthistorymuseum

                    http://www.msafdie.com/projects/yadvashemtransportmemorial

                    http://www.msafdie.com/projects/yadvashemchildrensholocaustmemorial

                     

                    נוֹמִיקָן

                    www.nomikan.com

                    דרג את התוכן:
                      12 תגובות   יום חמישי, 5/1/17, 11:21

                      5.12.2016

                      ''

                      על אינטואיציה ... ופרס בצידה


                      מרץ 2016 סקופיה מקדוניה. בינערביים אפורים וקרים. עטופים במעילים שחורים מתי G. ואנוכי מהלכים שלובי זרוע, שככה אני אוהבת לטייל איתו, אַנְגָזֶ'ה, אירופה כזה, שככה יש לי חופש תנועה אבל כל הגוף קרוב יותר וחום גופו זורם אלי. אנחנו בדרך למלון. סיימנו להקים את התערוכה -  "זיכרון רדוף / מבט לעתיד" במוזיאון השואה. מחר הפתיחה. עיניו התכולות נוצצות וערניות. אני מכונסת במעיל הכבד, אפופה ב"כל השואה הזאת".  ההליכה באוויר הצונן טובה לי. פתאום מתי נעצר, "אני חושב שיש כאן גלריה". אני מציצה - דלת צרה וישנה, שלט לא ברור באותיות קיריליות, ובהמשך מסדרון צר ארוך ואפלולי. כובד עייפותי נוחת עלי. "בחייאת מַתִּי,  מה כבר יכול להיות כאן?" וכבר זרועו נשמטה מזרועי וגבו בקצה הפרוזדור החשוך. עקשנית, אני נשארת מאחור, כפות ידי, נתונות בכפפות אדומות, תחובות עמוק בכיסי מעילי, מעגנות את התנגדותי להרפתקה נוספת, רוקעת ברגלי להתחמם, מחכה שיצא ויודה שטעה, שאין כאן כלום, ואני אצליח להזדחל למיטה החמה בחדרנו.

                      ''

                      ''

                      אבל מתי G. אינו חוזר.

                       
                      אני מחליטה להיכנס ולמשוך אותו ב"אין שערות" ראשו מתוך אותו "שוּמָקוֹם" בתוכו נבלע.
                      בצעד נחוש אני חוצה את המסדרון הקודר, הודפת את דלת הזכוכית ונכנסת ל..."גלריה".  מתי G. כבר חבוק עם Mice Jankulovski כשני אחים אובדים שמצאו איש את רעהו, ועל שניהם מביטה בשמחה מחויכת  Kornelija Koneska.

                       
                      מִיצֶ הוא הבעלים של הגלריה ואמן בעצמו, גבה קומה, לבן שער, אלגנטי, מבוגר (שהסתבר, אוֹיָה, כצעיר ממני). קוֹרְנֶלִיָה, שרעמת שער אדמוני ומתולתל מקיפה את פניה היפות, היא מנהלת הגלריה, ומשום מה שמה מנגן באזנַי רִיף אלמוֹגֵי קוֹרַל ורדרדים.  מן הקיר ניבט אלי ציור של דמיאן הרסט, ועוד ציורים מאוסף הציירים הבריטיים של גלריית  OSTEN  לאמנות מודרנית.

                       

                      ''

                      ''

                       
                      נוּ, טוֹף. לאמנים יש שפה משלהם. קוֹרְנֶלִיָה ומִיצֶ מבינים מיד מה "נפל עליהם", וכך יוצא שבמקום לשכב במיטה בענן "השואה", אנחנו יושבים במסעדה, מיטיבים ליבנו במשקה ובאוכל. אני מחבקת את תבוסתי שמעולם לא נראתה מוצלחת כל כך. כדי לנחם עצמי על "אבדן מיטתי" אני שותה קצת יותר מדי, כך ניתק לו ראשי מגופי, משוטט בתמיהה מעל השולחן והסיפורים הנשפכים כרָקִיָה (המשקה המקדוני) וכיין. ונוכחת שוב, שלמרות שמתי G. אינו מתרגל מדיטציה מזה שנים ואינו מגמיש את גופו בתנוחות יוגה משונות (כפי שעושה מנהלת הסטודיו שלו...) הוא חי כאן ועכשיו. לא בשואה, לא במיטה המחכה במלון, לא בערב הפתיחה הצפוי מחר, אלא ברחוב, בסקופיה, ובהצעות שהוא מביא לפניו בזה הרגע הכוללות גלריה לאמנות מודרנית ושני חברים חדשים ומופלאים.
                      סופו של אותו ערב חברות אמיצה שנקשרת בינינו לבין קוֹרְנֶלִיָה ומִיצֶ. מתי G. מוזמן להשתתף בביאנלה לרישום של גלריית אוסטן לשנת 2016. הוא מגיש ספר אמן שיצר : "ירושלים: צבעוני ההרים והגדילן המצוי, שחור / לבן" ומקבל ציון לשבח. (Special Recognition Award). באותו זמן זוכה גלריית OSTEN בפרס מצוינות עולמי לניהול המוענק לה בטקס מכובד בפריז  - World Quality Commitment Award -BID & BID Group One 


                      לרגל הזכייה הגלריה מזמינה לסקופיה את האמנים שזכו בפרסי הביאנלה.
                      לפני שנתיים העניקה גלריית OSTEN  פרס מפעל חיים לאמנית המיצג מרינה אברמוביץ' Marina Abramovic אשר מוצאה במדינה השכנה, מונטנגרו. השנה (2016) זכה בפרס מפעל חיים האמן הבריטי - טוני קרייג, TONY CRAGG, אשר חי ופועל בגרמניה.
                      ...
                      דצמבר 2016. מתי ואני נוחתים בסקופיה יחד עם Gen Morimoto שהגיע מיפן עם אשתו Chino  ושני ילדיו. גֶן רשם מעולה, הוא זכה בפרס הראשון. מסרביה הגיע Joskin Shilijan ,יוֹשְקִין שִילִאָן,  סרבי חסון הנוהג לפתוח את היום בכמה כוסיות רקיה, מליטווניה מגיעה Giedrė Riškutė , גִייֶדְרֶה, תכולת המבט שהולכת לאיבוד ברגע שהיא נעלמת מעינינו, מיוון הגיעה הצעירה שבחבורה (27) אלכסנדרה, Alexandra Mantzari, מצרפת נוחתת מלכת הדרמה Camelia Otero , קמליה הדקיקה, מהלכת באלגנטיות בעקבי סטילטו, לבושה בחליפת איסי מיאקי שחורה מתחתה מבצבצת חולצה אדומה, גרבונים שחורים מתוחים על רגליה מצוירים גולגלות אדומות (וכך רכשה מיד את חיבתי), שפתיה משוחות באדום לוהט ובפיה פומית שחורה ארוכה של סיגריה אלקטרונית מעשנת אדים נטולי ניקוטין. קמליה בולטת בכל מקום, אבל על רקע ערימת הסודרים השחורים שכולנו נתונים בהם...

                       

                       

                      ''

                       

                      מתי G. הוא זקן הזוכים. למעשה הוא מחוץ לתחרות, וזוכה לכבוד מלכים ואהבה רבה. יש יתרון לגיל, ולכישרון... בשלושת ימי הביאנלה אנחנו מתנהלים כקבוצה שמתי G. מוביל, עוברים מאירוע לאירוע, אוכלים יחד במסעדת "פליסטר" המצוינת שהפכה למסעדת הבית שלנו מאז ביקורנו הראשון, מדברים אנגלית, מתקשים להבין איש את רעהו, אבל לכולנו טלפונים סלולריים ואנחנו מביטים בעניין בצילומי יצירותיהם של האמנים השונים, שואלים שאלות ומחליפים סיפורים והתייעצויות. 

                      ''

                      ''

                       

                      בתמונה למעלה, גן מורימוטו, מיפן, זוכה הפרס הראשון לרישום, מסביר למתי G. את כתיבת שמו ביפנית.

                       

                      מאולפני הטלוויזיה אנחנו עוברים ל British Council שם נערכת תערוכה קטנה מאוסף האמנים הבריטיים של גלריית OSTEN. למחרת אנחנו אורחי הספריה הצרפתית שם נחנך פורטפוליו אמן של קמליה אוטרו בנוכחות השגריר הצרפתי שמתרגש לשמוע כי רפי קייזר, חברו הקרוב, הוא מכר ותיק של מתי G., אחר צהריים אחר נפתחת בגלריה תערוכה מתוך אוסף האמנים הפולנים, בנוכחות השגריר הפולני. הביאנלה זוכה לסיקור יסודי בעיתונות המקומית. סיפורו של מתי G., "הבייבי של מקדוניה", זוכה לשומעים חדשים ומעצים את ההילה סביב מתי, שמרוצה מאד מהענין שהוא מעורר.
                      אחרי שלושה ימים אנחנו מגיעים לערב הגדול – פתיחת התערוכה של הביאנלה בה משתתפים למעלה ממאתיים אמנים מרחבי העולם. הביאנלה מוצגת במבנה עותומני ענק, עתיק, החמאם הישן, אולמות גדולים, חדרים קטנים, תקרות גבוהות מקושתות, ופתחים מקושתים אף הם. יושקין טועה לחשוב שהוא יודע את מיקומו של המבנה שנקרא "שיפט המן" Чифте Амам | Čifte Amam (שכמובן מיד מעלה בדמיוני את המן הרשע), וכך אנו יוצאים, החבורה כולה, מן המלון לעבר "שיפט המן". שִינוֹ, היפנית הקטנה, לבושה בקימונו אפור יפהפה, גרביים לבנים לרגליה התחובות בכפכפים יפניים, קמליה במגפוני עקב, גיידרה בנעליים קלות, כולנו עטופים במעילים וצעיפים. יושקין מבטיח כי זו הליכה קצרה. קר נורא. הדרך מתארכת. אנחנו מגיעים לעיר העתיקה של סקופיה, אזור שנקרא "הבזאר התורכי". לפנינו מבנה ענק ו...חשוך – הגלריה הלאומית של מקדוניה. אבל לא, אין כאן איש. חבורת אמנים, צלליות שחורות, מחפשת את התערוכה שלהם. (אמרתי לכם, המן הרשע). רוח קרה מנשבת בסימטאות החשוכות והריקות של הבזאר התורכי. הסימטאות מרוצפות אבנים חלקלקות המקשות על ההליכה. מפעם לפעם יושקין, קרוב לוודאי מחוזק בכמה כוסיות רקיה, משאיר אותנו בצומת ויוצא לגיחת סיור לכיוון משוער וחוזר כלעומת שבא. אנחנו סובבים במעגלים בתוך סרט של פליני. אין לנו מושג איפה אנחנו ולאן צריך ללכת. אני, בנעלי עבודה מסיביות, מצחקקת, האחרים מקללים בשקט, כל אחד בשפתו, ראשינו מכונסים בצעיפים. אבל לבסוף, נמצאה הישועה, מגיעים!
                      פתיחה כמו פתיחה – יין, מים, עיתונות, מוסיקת רקע, נשים, גברים, כאן במעילים אז אין תצוגת אפנה, הההמון עבודות אמנות, מיקרופונים, נאומים, חלוקת פרסים, חיבוקים, נשיקות, תודה, תודות, תקתוק המצלמות, הבזקים של הסלולריים. לבקשתו של מִיצֶ מתי G. נועל את ערב הפתיחה בנאום ספונטני. מתי G. מדבר על אמנות כגורם של שפיות המאזֵן את עולמנו המטורף. הוא מבכה את העובדה שלו היה ממציא נשק מתוחכם היה מקבל מענקים נדיבים, אבל האמנות אינה זוכה במענקים אלו. מתי G. זוכה לתשואות סוערות מצד הקהל הגודש את האולם.

                      ''

                      ''

                      ''

                       
                      למחרת אנחנו מסירים את שרידי הזוהר המנצנצים מעל בגדי הערב שהיה, מתקפלים לתוך המזוודה הקטנה, ומוסיפים את הקטלוג עב הכרס של 0STEN 2016, ומתפזרים איש לארצו כדי לקבל את שנת 2017 הבאה עלינו לטובה.

                      ''



                      נ.ב.

                      וברשימה הבאה -  "הו, החיים הזוהרים האלו!", קריאה אחרת של האירועים שפורטו לעיל, והצעה להקים Ass Book  (ספר התַּחַת) לצידו של Face Book  המציג את חיינו היפים (תמיד).
                      אל תחמיצו!

                      HAPPY NEW YEAR
                      SEASON GREETINGS

                      נוֹמִיקָן ומתי G.
                       
                      http://www.nomikan.com/?p=1043

                      http://www.matygrunberg.com/index.html

                       

                      דרג את התוכן:
                        10 תגובות   יום חמישי, 27/10/16, 20:30

                        27.10.2016

                        ''

                         

                        "ואהבה, מה עם אהבה?" / השקת הספר + שיח גלריה


                          "את לא מבינה? גבר מחכה כל החיים למכתב אהבה כזה", אומר מתי G. כאשר הוא מסיים לקרוא  קטעים קצרים אשר כתבתי ביומני האישי. "יש לי רישומים שמחכים שלושים שנה במגרות לטקסטים האלו".

                        ספטמבר, 2010, ראש השנה, חודשים מספר לאחר היכרותנו.

                         
                          במהלך השנים 2010 – 2014 יצרנו יחד שלושה ספרי אמן – "כותבת לך את חודש אוגוסט 2010", "שרידי האישה ההגיונית" ו – "האמן והבורגנית". טקסטים שלי, בעברית ובאנגלית, ורישומים של מתי G.
                        הן הטקסטים, והן הרישומים לא חשבו לצאת מן המגרות, ולא העלו בדעתם שתשזוף אותם עין זרה. הם לא נוצרו למטרות פרסום. הרישומים נעשו בשנות השבעים בלונדון כשרבוטים של מתי G. בינו לבין עצמו (שזו הדרך בה הוא חושב) והכתיבה העכשווית שלי, ביני לבין עצמי, מבררת את רגשותיי.... להפתעתנו, דווקא חוסר היומרה בעשייה, האינטימיות של הכתוב והרישום, הפליאה של המפגש –כל אלה נגעו במקום עמוק אצל אחרים וריגשו עד מאד.

                         
                        בימים אלו רואה אור ספרנו "ואהבה, מה עם אהבה?" המאגד את שלושת ספרי האמן לספר אחד, יפהפה. הספר, המכיל את הטקסטים שלי, בעברית ובאנגלית, ואת הרישומים של מתי G. עוקב במנות קטנות, בעדינות, בכאב ובהומור, אחר התפתחות מערכת היחסים בינינו - גבר ואישה, אמן....אלמן, אשר חי מרבית שנותיו בלונדון ובניו-יורק ואלמנה מרעננה הבורגנית, שנינו בעשורים המאוחרים של חיינו, החיים חרטו בנו את שלהם, את שלנו.

                         האם תיתכן אהבה?

                         

                        " ... שְמַע, אנחנו דוברים לשונות שונות. מילים הן הכלי שלי. השפה החזותית היא מַעְיָן האוצָרוֹת שלך… 
                        אתה השואל, הסקרן, הדוחק בי לתת צורה למחשבותי, לזקק מילותי, חותר אל מקום עָלוּם. ואני הולכת איתך, בלי לדעת לאן.
                        עד שֶציוריך מונָחים ליד מילותי
                        מתנת חסד של החיים לנו, שהחזקנו מעמד ולא וויתרנו ליֵאוש... "


                        ''

                         

                        ''


                        ''

                         

                         

                        לינק לווידאו: "Noted of Love" המציג את ספרי האמן
                        http://www.nomikan.com/?page_id=50


                        ניתן לרכוש את הספר  "ואהבה, מה עם אהבה?"  ישירות באתר
                        http://www.nomikan.com/?page_id=384

                         

                        והוא מתחיל לעשות את דרכו בחנויות הספרים המובחרות ובחנויות המוזיאונים. 

                         

                        השקת הספר תתקיים בשבת הקרובה – 29.10.2016 בין השעות 11:00 – 14:00 ב"בית האמנים" תל-אביב, בין כתלי התערוכה –


                        ספקטרום / מִקְשֶתֶת* – ספרי אמן ועוד…
                        מתי גרינברג /
                        Maty Grunberg
                        6.11.2016 – 13.10.2016

                        שימו לב!
                        בשעה 11:00 – 12:00 יתקיים שיח גלריה של מתי
                        G. ושלי – "ואהבה, מה עם אהבה?" 

                        בואו!!!

                         

                        שיח גלריה נוסף יתקיים בשבת ה– 5 לנובמבר, בשעה 11:00 בבוקר.

                        בית האמנים, רח' אלחריזי 9, תל-אביב – ימים ב'-ה' 13:00-10:00 , 19:00-17:00 ; יום ו' 13:00-10:00 ; שבת 14:00-11:00

                        www.matygrunberg.com

                        www.nomikan.com

                         

                        ''

                         

                        ''

                        דרג את התוכן:
                          11 תגובות   יום חמישי, 20/10/16, 03:07

                          ''

                          סקס מתחיל בלאמפּה צהובה

                          מִתְכַּוְנֶנֶת מֵרִצְפַּת הַסָּלוֹן עַל פְּסַנְתֵּר כָּנָף
                          וּסְפָרִים
                          לְאֹרֶךְ
                          הַקִּירוֹת
                          סֵקְס מַתְחִיל בְּכִוְנוּן גּוּף עַל אוֹרוֹת שֶׁיּוֹצְאִים לְאַט מִמֵּצַח גָּבוֹהַּ
                          סוֹרְקִים אֶת קִמּוּרֵי הַגּוּף מְרַכְּכִים אֶת הָעוֹר הָעִירוֹנִי הַמְּחֻסְפָּס

                           

                          סקס מתחיל בלמפה צהובה
                          אסופת שירים ארוטיים – ללי ציפי מיכאלי / אוגדן רישומי ארוטיקה – מתי גרינברג / 2016
                          ספר אמן מתוך התערוכה "ספקטרום / מִקְשֶתֶת"
                          הזמנה לשיח גלריה
                          בית האמנים, אלחריזי 9 תל-אביב

                           

                            בשנת 1973 הזמין מפעל "רוזנטל (Rosenthal) " המייצר כלי פורצלן משובחים, עיצוב צלחות אצל מתי G. בהתלהבות רבה הכין האמן (הצעיר!) סידרה של רישומים ארוטיים. אנשי רוזנטל אכן התפעלו אך הרישומים היו אוונגרדיים מדי לחברה המסורתית והשמרנית… ונגנזו במגרה עמוקה. סקרנותו של מתי .G לגבי רישומים ארוטיים המשיכה לפעום. בשנת 1992 יצר ספר אמן משותף עם המשורר / סופר אנגלי הידועD. M. Thomas מ.ג. הכין סידרת חיתוכי עץ מרהיבה לשירDon Giovani מתוך הספר"White Hotel" . ספר האמן יצא לאור במהדורה ייחודית שנרכשה על ידי אספנים ואזלה מיד מן השוק.
                          בשנת 2016 פגש מתי .G את שיריה של המשוררת לָלִי ציפי מיכאלי. וכך כתב גבריאל מוקד שהוציא לאור את ספרה של ללי "הסולנית" – "משוררת ארוטיקו-אורבנית" …. " – פמינינית מאוד במובן הרחב של המושג, מבלי שתהיה פמיניסטית-מגדרית במובן הצר." או כמו שמציין עמנואל דובשק ״היא אולי המשוררת פורצת הדרך הבולטת בשירה הישראלית היום״.
                          הרישומים הארוטיים נשלפו מתוך המגרה בה שכבו למעצבה, ועובדו לספר אמן בטכניקה דיגיגרפית של המאה ה21.
                          (סדנת הדפס אמנותי ירושלים, יאיר מדינה www..jfap.co.il)

                           

                            

                          ''

                           


                          ''

                          כך יצא לאור ספר האמן – "סקס מתחיל בלמפה צהובה".

                          פנים
                          אַתָּה
                          מֵבִין,
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי פָּנִים
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי עֵינַיִם
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי שְׂפָתַיִם
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי אַף
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי סַנְטֵר
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי מֵצַח
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי אָזְנַיִם
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי נְחִירַיִם
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי מִימִיקָה
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי לְחָיַיִם גְּבוֹהוֹת
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי גַּבּוֹת עֲשׂוּיוֹת
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי רִיסִים
                          רִיסִים
                          רִיסִים
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי עַפְעַפַּיִם עֶלְיוֹנִים
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי עַפְעַפַּיִם תַּחְתּוֹנִים
                          כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי כּוּס חַי יוֹרֵק אַהֲבָה
                          הֵבִין
                          הוּא?

                           

                           

                          ללי ציפי מיכאלי, פנים / וידאו ארט לשירה 2015 
                          https://www.youtube.com/watch?v=LPEC_hgvULc

                           

                          כמו בכל ספרי האמן שיצר מתי G. רישומיו אינם מאיירים את הטקסט, והטקסט לא נכתב עבור הרישומים. הם נוצרו בנפרד, וככאלה, כל אחד מהם עומד בפני עצמו. כמה נהדר כאשר כישרון אחד חובר בנדיבות לכישרון אחר, ושניהם מעירים ומאירים משהו חדש, בעצמם, ואצל הצופה. (שזה נכון לגבי היחסים בין בני אדם בכלל …).


                          בשבת הקרובה, ה- 22.10 בשעה 11:00 יארח מתי גרינברג את המשוררת ללי ציפי מיכאלי לשיח גלריה. במפגש ידובר בפרובלמטיקה בהצבת טקסט שירי לצד מדיום חזותי, האם השפה החזותית והשפה המדוברת נלחמות או נתמכות זו בזו? האם שפת המילים מאשררת את נוכחות המדיום הוויזואלי או מבטלת אותו? עוד תדון המשוררת בהבדל בין שירה ארוטית לשירה פורנוגרפית, ותקרא משיריה הארוטיים המופיעים באלבום.


                          ''

                           

                          המשוררת ללי ציפי מיכאלי
                          צילום: הילה ווגמן

                           

                          בית האמנים, אלחריזי 9 תל-אביב (עדיף לחנות בחניון גן העיר).
                          התערוכה תהיה פתוחה עד 6.11.2016
                          שעות פתיחה:
                          ימים ב'-ה' 13:00-10:00 , 19:00-17:00 ; יום ו' 13:00-10:00 ; שבת 14:00-11:00
                          (ערבי חג וחג כמו שישי שבת)
                          www.matygrunberg.com
                          www.nomikan.com

                           

                          ''

                          נ.ב.

                          לאמפה = מנורה. .... כמו "דבר אל הלאמפה"...

                          דרג את התוכן: