כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    13 תגובות   יום שלישי, 31/10/17, 14:22

    ''

     

    שיח גלריה

    עם האמן מתי גרינברג

    יערך

    ביום שישי הקרוב, ה- 3.11.2017 בשעה 10:30 ב – HUC – Hebrew Union College, רח' דוד המלך 13 ירושלים, בבנין ראו, בנין הכניסה לקמפוס.

    מ.ג. יספר על התערוכה, כמו כן ישתתף מר יבשם עזגד,  דובר מכון וייצמן ואוצר התערוכה – "על קו פרשת המים", שהוצגה במכון וייצמן בשנים האחרונות. יאיר מדינה, "הדפס אמנותי ירושלים", הסטודיו בו הודפסה העבודה, יקח גם הוא חלק בשיח הגלריה.

    נבקר בגן הקמפוס בו מוצבים פסלים שיצר מ.ג. בשנת 1985 - שערי הברונזה ותבליט המנורה ויונת ירושלים. 


    ''

     

    התערוכה מוצגת כחלק מהביאנלה של ירושלים לאמנות 2017. ובמתחם הקמפוס, במוזיאון סקירבול, מוצגות עוד שתי תערוכות – "אותות דשמיא" ו – "צחוק הגורל".


     

    ''

     

    ''

    ''

    בואו

    כניסה חופשית
    אנחנו נהיה שם
    נעמי ומתי

    www.matygrunberg.com

     

    דרג את התוכן:
      11 תגובות   יום חמישי, 20/10/16, 03:07

      ''

      סקס מתחיל בלאמפּה צהובה

      מִתְכַּוְנֶנֶת מֵרִצְפַּת הַסָּלוֹן עַל פְּסַנְתֵּר כָּנָף
      וּסְפָרִים
      לְאֹרֶךְ
      הַקִּירוֹת
      סֵקְס מַתְחִיל בְּכִוְנוּן גּוּף עַל אוֹרוֹת שֶׁיּוֹצְאִים לְאַט מִמֵּצַח גָּבוֹהַּ
      סוֹרְקִים אֶת קִמּוּרֵי הַגּוּף מְרַכְּכִים אֶת הָעוֹר הָעִירוֹנִי הַמְּחֻסְפָּס

       

      סקס מתחיל בלמפה צהובה
      אסופת שירים ארוטיים – ללי ציפי מיכאלי / אוגדן רישומי ארוטיקה – מתי גרינברג / 2016
      ספר אמן מתוך התערוכה "ספקטרום / מִקְשֶתֶת"
      הזמנה לשיח גלריה
      בית האמנים, אלחריזי 9 תל-אביב

       

        בשנת 1973 הזמין מפעל "רוזנטל (Rosenthal) " המייצר כלי פורצלן משובחים, עיצוב צלחות אצל מתי G. בהתלהבות רבה הכין האמן (הצעיר!) סידרה של רישומים ארוטיים. אנשי רוזנטל אכן התפעלו אך הרישומים היו אוונגרדיים מדי לחברה המסורתית והשמרנית… ונגנזו במגרה עמוקה. סקרנותו של מתי .G לגבי רישומים ארוטיים המשיכה לפעום. בשנת 1992 יצר ספר אמן משותף עם המשורר / סופר אנגלי הידועD. M. Thomas מ.ג. הכין סידרת חיתוכי עץ מרהיבה לשירDon Giovani מתוך הספר"White Hotel" . ספר האמן יצא לאור במהדורה ייחודית שנרכשה על ידי אספנים ואזלה מיד מן השוק.
      בשנת 2016 פגש מתי .G את שיריה של המשוררת לָלִי ציפי מיכאלי. וכך כתב גבריאל מוקד שהוציא לאור את ספרה של ללי "הסולנית" – "משוררת ארוטיקו-אורבנית" …. " – פמינינית מאוד במובן הרחב של המושג, מבלי שתהיה פמיניסטית-מגדרית במובן הצר." או כמו שמציין עמנואל דובשק ״היא אולי המשוררת פורצת הדרך הבולטת בשירה הישראלית היום״.
      הרישומים הארוטיים נשלפו מתוך המגרה בה שכבו למעצבה, ועובדו לספר אמן בטכניקה דיגיגרפית של המאה ה21.
      (סדנת הדפס אמנותי ירושלים, יאיר מדינה www..jfap.co.il)

       

        

      ''

       


      ''

      כך יצא לאור ספר האמן – "סקס מתחיל בלמפה צהובה".

      פנים
      אַתָּה
      מֵבִין,
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי פָּנִים
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי עֵינַיִם
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי שְׂפָתַיִם
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי אַף
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי סַנְטֵר
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי מֵצַח
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי אָזְנַיִם
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי נְחִירַיִם
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי מִימִיקָה
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי לְחָיַיִם גְּבוֹהוֹת
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי גַּבּוֹת עֲשׂוּיוֹת
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי רִיסִים
      רִיסִים
      רִיסִים
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי עַפְעַפַּיִם עֶלְיוֹנִים
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי עַפְעַפַּיִם תַּחְתּוֹנִים
      כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי כּוּס חַי יוֹרֵק אַהֲבָה
      הֵבִין
      הוּא?

       

       

      ללי ציפי מיכאלי, פנים / וידאו ארט לשירה 2015 
      https://www.youtube.com/watch?v=LPEC_hgvULc

       

      כמו בכל ספרי האמן שיצר מתי G. רישומיו אינם מאיירים את הטקסט, והטקסט לא נכתב עבור הרישומים. הם נוצרו בנפרד, וככאלה, כל אחד מהם עומד בפני עצמו. כמה נהדר כאשר כישרון אחד חובר בנדיבות לכישרון אחר, ושניהם מעירים ומאירים משהו חדש, בעצמם, ואצל הצופה. (שזה נכון לגבי היחסים בין בני אדם בכלל …).


      בשבת הקרובה, ה- 22.10 בשעה 11:00 יארח מתי גרינברג את המשוררת ללי ציפי מיכאלי לשיח גלריה. במפגש ידובר בפרובלמטיקה בהצבת טקסט שירי לצד מדיום חזותי, האם השפה החזותית והשפה המדוברת נלחמות או נתמכות זו בזו? האם שפת המילים מאשררת את נוכחות המדיום הוויזואלי או מבטלת אותו? עוד תדון המשוררת בהבדל בין שירה ארוטית לשירה פורנוגרפית, ותקרא משיריה הארוטיים המופיעים באלבום.


      ''

       

      המשוררת ללי ציפי מיכאלי
      צילום: הילה ווגמן

       

      בית האמנים, אלחריזי 9 תל-אביב (עדיף לחנות בחניון גן העיר).
      התערוכה תהיה פתוחה עד 6.11.2016
      שעות פתיחה:
      ימים ב'-ה' 13:00-10:00 , 19:00-17:00 ; יום ו' 13:00-10:00 ; שבת 14:00-11:00
      (ערבי חג וחג כמו שישי שבת)
      www.matygrunberg.com
      www.nomikan.com

       

      ''

      נ.ב.

      לאמפה = מנורה. .... כמו "דבר אל הלאמפה"...

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום חמישי, 28/5/15, 12:06

         

        ''

         

        ''

         

        ''

        הגדה אחת, שתי מגילות, שלושה מעגלי חיים – מתי גרינברג, תערוכה ב"בית אריאלה".

        הזמנה לשיח גלריה - "מגילת רות".

        מחר, יום שישי, ה- 29 לחודש בשעה 10:00 יתקיים שיח בגלריה המרכזית ב"בית אריאלה" שד' שאול המלך 25 תל-אביב, השיח יתקיים במסגרת תערוכתו של האמן מתי גרינברג, ויתמקד ב"מגילת רות". ד"ר דורון לוינסון ידבר על החשיבה הפילוסופית של "מגילת רות". השופט בדימוס, מר יצחק מילנוב, ידבר על ההבטים של המשפט הקדום כפי שהם מתגלים ב"מגילת רות" והרלבנטיות שלהם למשפט העכשווי, במאה העשרים ואחת במדינת ישראל.
        את השיחה יפתח האמן מתי גרינברג בהקדמה קצרה על עבודתו  "מגילת רות".

        מצ"ב לינק לסרטון קצר המתאר את ספר האמן של מ. גרינברג – מגילת רות.
        http://www.matygrunberg.com/the-book-of-ruth.html

        מספר מילים על התערוכה:
        שלושה ספרי אמן של היוצר המוערך מתי גרינברג העוסקים במבט עכשווי על שלושה סיפורים גדולים מעולם היהדות מוצגים בימים אלו בגלריית "בית אריאלה" בתל-אביב. העבודות אשר נוצרו בטכניקות הדפס משי וחיתוכי עץ, הינן חלק מסדרה של 25 ספרי אמן נדירים שיצר גרינברג, אשר הוצגו בגלריות ומוזיאונים ברחבי העולם וכעת שייכים לאוספים שלהם, בהם מוזיאון ויקטוריה ואלברט, המוזיאון הבריטי, ספריית ליאו בק קולג', לונדון, מוזיאון ישראל, ירושלים,  ספריית הוותיקן ברומא, הספרייה הציבורית של ניו-יורק, הספרייה של HUC ניו-יורק, ספרית HUC ירושלים, ועוד.

        "מגילת אסתר", הדפסי משי, בתרגומו החופשי של נתן זך, יצאה לאור בלונדון בשנת 1975  בחסות "אגודת הסטודנטים הבינלאומית." בשנת 1978 הוצגה "מגילת אסתר" במוזיאון היהודי בניו-יורק וזכתה להד רב. בשנת  2012 יצר מ.ג. ספר אמן העוקב אחר יצירת המגילה. בספר מוצגים רישומי ההכנה למגילה ומולם העבודה הסופית, כך ניתן לעקוב אחר תהליך העבודה והבחירות שעשה מ.ג עד ליצירת השפה של המגילה. 

        "הגדת בצלאל", טכניקה של חיתוכי עץ, יצאה לאור בלונדון בשנת 1984 בחסות "אגודת ידידי בצלאל בניו-יורק" ונמכרה כולה, הכספים שנאספו הועברו ל"בצלאל – אקדמיה לאמנות בירושלים." ההגדה הוצגה בתערוכה נודדת ברחבי ארצות הברית יחד עם "הגדה של פסח" של מארק שאגל ו"הגדה של פסח" של בן-שאן. המהדורה אזלה מהשוק למעט מכירות פומביות, עותקים מההגדה נמצאים באוספים של מוזיאונים, ספריות ואספנים פרטיים. בשנת 2013, יצר גרינברג ספר אמן העוקב אחר יצירת ההגדה. רישומי ההכנה עמוסים בניסיונות ומתארים באופן חזותי את הגישושים והגלגולים שעבר האמן עד שהגיע לסגנון המאופק של חתוכי העץ המאפיין ומייחד את "הגדת בצלאל.

        "מגילת רות", בתרגומה החופשי של לינדה זיסקוויט, טכניקה של חיתוכי עץ (54/47 ס"מ). יצאה לאור בלונדון בתמיכתו הנדיבה של לורד סיימון מארקס (מארקס אנד ספנסר)  בשנת 1996. הוצגה ביריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט. בשנת 2012 הוצגה בתערוכת חוצות בשדרות ח"ן בתל-אביב, בחסות עיריית תל-אביב, ראש העיר, מר רון חולדאי פתח את התערוכה. בשנת 2014 הוצגה בתערוכת חוצות בפארק רעננה, בחסות עיריית רעננה.

        בהמשך לינק לכתבה שהופיעה ב"ג'רוזלם פוסט" עם פתיחת התערוכה.

        http://www.jpost.com/Israel-News/Culture/Multitude-man-396469

         

        www.matygrunberg.com

        ''

        דרג את התוכן:
          19 תגובות   יום ראשון, 16/3/14, 11:39

          ''

           

          ''

           

          ''

           

          ''

          ''

           

           

          ''

          ''

           

          דפים מתוך ספר האמן - "מגילת אסתר" "Megillat Ester" - שיצר מתי גרינברג, Maty Grunberg בשיתוף עם המשורר נתן זך אשר יצר אחד התרגומים החדשנים למגילה. זך תרגם לאנגלית באופן חופשי, הבליט מספר פסוקים ואף שזר קטעי שירה משלו. מתי גרינברג בחר באמצעי הבעה בן זמננו – במבט ראשון אבסטרקט, מבט מקרוב מגלה את הקשר בין הדפסי המשי של גרינברג לטקסט...הדמויות המופשטות של הנפשות העיקריות מופיעות באינטרוולים השזורים לתוך הרמוניות מורכבות של צבעים מבהיקים דמויים לצבעי פוסטר. הצבעים של הדפסי המשי לוכדים את מהות המגילה כדרמה כוחנית אוריינטלית, והדגש נע לעבר הניצחון הסופי והשמחה. ככל שהקצב האינטגרלי לדמויות מתפשט וחודר למגילה של גרינברג, האיורים הצבעוניים מביאים פרשנות אמנותית הקשובה להסברים של הטקסט אשר כל דור של מאיירים הוסיף לאפוס הענק של "אסתר." 
          מ.ג. יצר את מגילת אסתר המאופינת בצבעוניות נועזת, מסוגננת, מאוירת ומעוצבת בהשפעת  כתמי רורשאך, מבחן פסיכולוגי בצורת  כתמי דיו אשר התרשמויותיו של המתבונן בהם נרשמות ואחר כך מנותחות בפרשנות פסיכולוגית. המגילה נוצרה בתחילת שנות השבעים בלונדון, ויצאה לאור ב 1975 בעזרתו הנדיבה של רון פינקל שהיה אז ראש אגודת הסטודנטים הבינלאומית בלונדון. 

          בשנת 2013 הוציא מ.ג. לאור מהדורה נוספת של מגילת אסתר. יחודה של מהדורה זו הוא בכך שבפעם הראשונה היא מביאה לא רק את הגירסא הסופית של "מגילת אסתר" כפי שהאמן בחר להוציא אותה לאור בשנת 1975, אלא המהדורה הנוכחית מציגה את רישומי ההכנה של מ.ג. כך שהמעלעל בספר יכול לעקוב אחר חיפושיו של האמן עד למציאת השפה המתאימה, בחירותיו, ותהליך זיקוק העבודה עד לגירסה המתומצתת הסופית.
          ב1978 הוצגה "מגילת אסתר" של מ.ג. במוזיאון היהודי בניו-יורק וזכתה להד רב. המגילה נמצאת באוספים פרטיים רבים, וכן באוספים ציבוריים כמו בספרית הוותיקן ברומא.

           


          16.3.2013

          החופש שמאחורי המסכה – לידתו של ספר הרפתקאות

          בוקר אחד לפני שנים ישבתי בחדר עבודתי וכעסתי. כעסתי על העולם, על ההתנהלות הבלתי מובנת שלו ועל חברותי שמנעו ממני לכעוס ויעצו לי לשמוח שאני בריאה כי זה מה שחשוב ... ועל עצמי גם. כעסתי.
          בעיקר כעסתי מפני שלא הצלחתי. לא אהבתי את טעמה של התבוסה. חיפשתי טעם אחר.
          חשבתי – מה הדבר הכי בלתי אפשרי בעולם? ועלתה לפני תמונת אימי פורשת כף ידה כלפי מעלה, מצביעה על פנים כף ידה הפתוחה ואומרת: "כאן תצמח לי שערה אם "זה" (הבלתי אפשרי) יקרה". שערה מעולם לא צמחה בכף ידה של אימי, אבל כעת, להכעיס, נתקפתי אני חשק עז לעשות משהו בלתי אפשרי. ישבתי ובהיתי באוויר כאשר שמעתי בברור את המשפט הבא: "פֶפָלֶה מִיצִ'ינַלְס ידע שהוא כועס נורא לפי השערה הבודדת בכף ידו שהזדקרה בזיגזג וירתה ניצוצות זעם לכל הכיוונים". פֶפָלֶה היה הכינוי של המורה לחשבון בבית הספר היסודי בו למדתי ברמת-גן. לא היה לי מושג כיצד הגיע לחדר עבודתי עשרות שנים אחרי שסיימתי כיתה ח', אבל המשפט היה כה משונה וכה ברור עד כי עליצות פשטה באברי. נראה היה שמשהו בלתי אפשרי אכן מתחולל.
          "פֶפָלֶה מִיצִ'ינַלְס ידע שהוא כועס נורא לפי השערה הבודדת בכף ידו שהזדקרה בזיגזג וירתה ניצוצות זעם לכל הכיוונים" – הפך למשפט שפותח את ספרי "הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים" שנולדו באותו בוקר. משפט שהכיל את רעיונותיו של הספר כולו. לי נותר רק לפענח אותו. פעולת הפענוח דרשה אי-עשייה, בהייה בחלל תוך נעיצת מבט בשוּמָקוֹם ומוכנות להתמסר לשוּמְזְמַן. ואכן, זמן לא רב אחר כך, משראו שאני מוכנה ואפשר לבטוח בי, נכנסו לחדרי אחד אחרי השני שאר הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים; דוּנְדִי, אחותו של פֶפָלֶה, אימם - יוּלְצִ'י, אחריה האופנוע – כְּדַרְלָעוֹמֶר, עליו רכב אבי המשפחה – יוּקְלִי. דוּנְדִי היה שֵם החיבה של דוֹדי מבאר שבע, יוּלְצִ'י היא דודתי ממושב בֶּצֶת, ויוּקְלִי – דוֹדִי מחיפה. כולם יוצאי הונגריה כשרים, או לא כל כך כשרים, כפי שיתברר. גם שם משפחתם הגיע איתם – מִיצִ'ינַלְס. בעלי השורשים המַדְיאָרִיים מבין הקוראים יזהו מיד כי מִיצִ'ינַלְס פירושו בהונגרית – "מה אתה עושה?" שאלה שהייתה במקומה מפני שלא היה לי מושג מה אני עושה וגם לא היה לי אכפת. בשנים שקדמו להופעתם של הקרמפמפולים בחיי דווקא ידעתי היטב מה אני עושה. בכל אופן כך חשבתי. אלא ש"החיים" לא שיתפו איתי פעולה, והתרחשו בדרכם, שהייתה שונה לחלוטין מתכניותי. כעת לקחתי לי חופש מוחלט מ"לדעת מה אני עושה". התפלאתי כיצד משפחת  מִיצִ'ינַלְס, שעד אותו רגע לא ידעתי על קיומה, גיששה את דרכה ממחוזות ילדותי האבודים ועד אֵלַי, אבל היות והתחבבה עלי מיד, הייתי צריכה למצוא דרך להשאיר אותה. הדרך הייתה לכתוב עבורם ספר.
          לימים, חברים שקראו את טיוטות הספר ביקשו שאשנה את השמות הבלתי אפשריים להגייה. התעקשתי. הרי מהמקום הזה צמח הספר - מהבלתי אפשרי. וחוץ מזה - אילו הרפתקאות יכולות להתרחש לגיבורים נושאי שמות כמו ענת ויעלי, יואב ומשה? אבל פֶפָלֶה, דוּנְדִי, יוּלְצִ'י ויוּקְלִי? עם שמות כאלו -  כל דבר יכול לקרות. וגם חשבתי ששמות הקרמפמפולים שלי משעשעים את הלשון, השיניים, הפה כולו, וזו כבר דרך טובה בפני עצמה לכתוב ספר, ועוד יותר – לקרוא אותו.
          היות ופֶפָלֶה הביא איתו את המשפחה כולה, כבר ידעתי שאני כותבת ספר על הרפתקה של משפחה.
          נותרה עוד הבעיה של השערה שצמחה בכף ידו. שערה זו מצאה חן בעיני עד מאד, אך לא ידעתי להסביר את קיומה הבלתי אפשרי. המשכתי לבהות. תארתי לעצמי שאם פֶפָלֶה טרח להגיע ושערה צומחת בכף ידו, הוא יספר לי את הסיבה לכך. והוא סיפר - :
           "כשנולד תִּינוֹקְרַמְפּמְפּוּל' כל גופו מכוסה פלומה רכה ונעימה. כשהוא שמח הפלומה רוקדת מצד לצד בקצב השמחה שלו. כשהוא עצוב הפלומה נשמטת למטה. כשהוא פוחד הפלומה מזדקרת לכל הכיוונים ומפחידה בחזרה את מה שהפחיד אותו. (ואם, באותו רגע, הוא רואה את עצמו בראי, אז הוא מפחיד אפילו את עצמו.) כשהוא אוהב, הפלומה מתנועעת בגלים עגולים על כל הגוף שלו. ככה זה אצל כל התִּינוֹקְרַמְפּמְפּוּלים. רואים בדיוק איך הם מרגישים.
          כשהתִּינוֹקְרַמְפּמְפּוּלים גדלים, הפלומה נושרת ונשארות רק כמה שערות למזכרת. לפֶפָלֶה נשארה שערה שצמחה בכף ידו, לדוּנְדִי נותרו שלוש שערות בקצה חוטמה, גבותיה של יוּלְצִ'י עבותות במיוחד, ואת כרסו של יוּקְלִי מעטרת פלומת תלתלים."

          התחוור לי כי כדי שערותיהם של הקרמפמפולים מסגירות את רגשותיהם האמיתיים אותם הם לומדים להסתיר בינקותם. ה"קְרַמְפַּמְפּוּלִים" חיים בארץ "קְרַמְפַּמְפּוֹל" ומצייתים לחוקים חברתיים שונים, הראשון שבהם הוא "חוק המַצַברוּח הפרטי", האומר ש"מַצַברוּח הוא ענין פרטי ועל כל אחד לשמור אותו לעצמו. אסור שמצב הרוח יהיה כתוב על הפנים גלוי לעיני כולם. במיוחד יש להסתיר מַצַברוּח רע, ולהצהיל פנים לקְרַמְפַּמְפּוּלִים אחרים. אז יהיה נעים לכולם."
          המושג " קְרַמְפַּמְפּוּלִים" עצמו צץ מגילוי של הסתרה, שקר חברתי קטן עד גיחוך, שזעזע אותי בילדותי, רבץ בתוכי עשרות שנים עד שהרים ראשו.
          מעשה שהיה כך היה. כשהייתי כבת עשר הגיע לחופשת קיץ בביתנו בן דודי רוֹבִּי מבאר-שבע. הוא היה רעב. כלאחר יד הצעתי לו קְרַמְפַּמְפּוּלִי - סוג של נקניק טעים ששהה במקרר. המטבח היה ממלכתה המוחלטת של אימי. קְרַמְפַּמְפּוּלִי היה המאכל היחיד שבישל אבי האמיץ, ולשם כך השתמש בסיר הלחץ המְאיים, שהעלה ריחות תיבול עשירים בבית כולו. רובי השתומם, "מה זה קְרַמְפַּמְפּוּלִי?" ואז הגיע תורי להשתומם, הייתי בטוחה שבכל בית "הונגרי" כשר אוכלים קְרַמְפַּמְפּוּלִי. רובי פתח את המקרר, הביט בקְרַמְפַּמְפּוּלִי ואמר – "אה, זה נקניק חזיר". נעלבתי עד עמקי נשמתי. חזיר? בביתי? לא יכול להיות. הרי אני נלחמתי וחרבי שלופה בידי יחד עם אלעזר החשמונאי ויהודה המכבי נגד אנטיוכוס הרשע שציווה להשתחוות לחזיר שהעמיד בבית המקדש. רובי התעקש. "זה נקניק חזיר". דמעות עלבון בעיני ביקשתי מהורי להעמיד את בן-דודי על טעותו החמורה. לתדהמתי פרצו הורי בצחוק. רוֹבִּי צדק. לא ידעתי את נפשי. "בגידתם" של הורי נשארה קבורה עמוק. רק בשנים האחרונות התברר לי כי מי שהמציא את הכינוי "קְרַמְפַּמְפּוּלִי" לנקניק חזיר היה לָצִי, אביה של קָטִי, חברתה של אימי, שהיה יהודי פיקח יוצא הונגריה, כרסתן עב שפם, עליז וטוב לב, שהיה קשוב כנראה לרחשי החברה את שפתה לא הבין, ונתן שם קוד למאכל האסור שנים רבות לפני ש"טיב טעם" פתח את הסניף הראשון בק"ק נתניה. איש לא ידע מה פירושה האמיתי של המילה, אם יש כזה בכלל.
          בצהרי אותו יום יצאנו להרפתקה שלנו, פֶפָלֶה דוּנְדִי יוּלְצִ'י יוּקְלִי כְּדַרְלָעוֹמֶר ואני. כדי לומר דברים אמיתיים הלבשתי את גיבורי בשמות מסכות קְרַמְפַּמְפּוּלִיוֹת, מאחוריהן הסתתרה חירות גדולה לעשות את אשר חשקה נפשי.

          ''

          את עטיפת הספר איירה ועיצבה julia.illustrations  והנה קישור לדף הפייסבוק שלה.
          https://www.facebook.com/julia.illustrations?fref=pb&hc_location=friends_tab

          "הקְרַמְפַּמְפּוּלִים", ספר קטן לילדים גדולים, ראו אור בהוצאת "רימונים"' והוא מתאר את מסעה של משפחת מִיצִ'ינַלְס בעקבות חֲדַר הלא-כְלוּם שמצאה האם בדרכה (הכושלת) להיות זֶן-מָאמָא, האימא המושלמת. הספר יצא גם בגירסה מוקלטת בקולי ב"סוניקבוקס" - אתר הספרים המדברים. www.sonicbooks.co.il

          liat@sonicbook.co.il
          והרי הקישור לפרק הראשון המוקלט בספר, הקְרַמְפַּמְפּוּלִים דוברים בקולי. https://www.youtube.com/watch?v=uBqPh2saCX4
          חג שמח!!!

          נ.ב.
          כְּדַרְלָעוֹמֶר היה שמו של האופנוע עליו רכב המנוח שלי כאשר חיזר אחרי. שאגת המנוע בישרה את הגעתו לשער מחנה 12 בצריפין, שם הייתי חיילת בקורס שהכין אותי למדור הפסיכוטכני של צה"ל (אבל לא הכין את המדור הפסיכוטכני אלי). על הקורס פיקדה המפקדת חנה האושנר שתסלח לי, איני זוכרת את דרגתה, אבל אני זוכרת היטב שהילכה עלינו אימים.

          נ.ב. נוסף
          אין לחשוד בכשרים, חלק קרובי משפחתי אשר את כינוייהם שאלתי לספרי, דווקא שומרים כשרות.

           

          ולפתע אני שמה לב לקשר בין המילה תחפושת למילה חיפוש....

          דרג את התוכן:
            9 תגובות   יום שלישי, 4/2/14, 11:34

            ''

            4.2.2014

            שלומות על כולם

            פתיחת תערוכת החוצות של עבודתו של מתי גרינברג – "סיפורה המופלא של מגילת רות" נדחתה ליום שישי, ה- 14 לפברואר, שבוע הבא, אפשרות שנצפתה מראש ורשומה בתחתית ההזמנה.

            נשמח לראותכם בפארק היפהפה של רעננה.

             

            ובונוס
            עידו אגסי הוא "אמן סֶפֶר" הפועל ב"הממלכה" שהקים במושב חרות.  עידו "עושה ספרים". פיזית. דפים, אותיות, כריכה. דברים אמיתיים שכאלה.

            https://www.facebook.com/Hamamlaha

            מצ"ב סרט מופלא המתאר לידתו של ספר. 10 דקות קסומות. אמן הספר עידו אגסי מכין את הספר ״עצות לילדה רוקדת״ שירים מאת רוני סומק. התהליך משלב סדר-יד של האותיות, דפוס בלט וכריכה אמנותית בעבודת יד, בטכניקה חדשנית. סרט ללא מילים, אבל עם סאונד ותמונה וקצב ושקט וצניעות שמאפשרים למשש את הדפים ולהריח אותם.

            http://youtu.be/ODc8Ol8SOsQ

            הסרט צולם ב״ממלכה״, בית מלאכתו של עידו אגסי.

            בימוי, עריכה, הפקה ועיצוב פס קול - אלון חצרוני.

            צילום - שקד חצרוני

            מלווים את הספר הדפסים של המשורר צבועים ביד. הטקסט באנגלית מסודר בגופן ״Alt-Mediäval״ ובעברית ״מרגלית״ עם ניקוד מסודר בנפרד. במהדורה 88 עותקים חתומים וממוספרים ע״י האמנים, רוני סומק ועידו אגסי. הספר יצא לאור בהוצאת אבן חושן - ספרים לאוהבי ספרים.

            הספר באתר של אבן חושן:

            http://www.evenhoshen.co.il/?CategoryID=381&ArticleID=693

             

                          אבן חושן

                          טל': 09-7433543 | פקס: 09-7425753

                          המייסדים 42ב' רעננה 43217

                          www.evenhoshen.co.il

             

            אמנות רבותי (וגבירותי כמובן), אמנות, כבר אמרתי?

            המשך שבוע טוב

            נוֹמִיקִן

             

             

            דרג את התוכן:
              16 תגובות   יום ראשון, 19/1/14, 20:26

              ''
              ''
              ''
              ''

              ''

              האמן בסטודיו, צלם - עמוס רוג'ר
              מבט מבחוץ - צילמה אפרת גול
              פרופסור רפי וייכרט - צילם עוזי אגסי, מו"ל אבן-חושן
              יונתן ברג - צילם עוזי אגסי, מו"ל אבן-חושן

               19.1.2014

              געגועים יוצרים, "ירושלים 1967-1990" ספר אמן, מתי גרינברג ויהודה עמיחי

              בשנת 1988 עשרים ואחת שנים אחרי שסיים את לימודיו ב"בצלאל" חזר מתי גרינברג מלונדון, בה חי כבר כעשרים שנים, לירושלים כדי לממש חלום ישן שלו מימיו כסטודנט בעיר – לבצע פרויקט חזותי של ירושלים. הוא הצטייד אך ורק בכלי המינימלי והחזק ביותר של האמן – העיפרון. מ.ג., תלמידו של האמן יעקב פינס, כבר ידע שיבצע את העבודה בחיתוכי עץ פיגורטיביים שמבעם העז וצבעם השחור לבן יבטאו היטב כל תיאור שיבחר לעיר המסוכסכת. תוך כדי שיטוטיו הרגליים בעיר הגיע יום אחד למוזיאון הטבע הישן והמוזנח שבמושבה הגרמנית, בו שכנו פוחלצי חיות מהאזור. שם למד כי ירושלים ממוקמת בקו פרשת המים בין מרחב הפאונה של המדבר לבין מרחב הפאונה של השפלה. העיר מארחת בקרבה את המתח הזואולוגי שבין טורפים לנטרפים, בין חיות מדבר תוקפניות לבין חיות שפלה רכות – המתח הזה הפך למַפְתֵּח אמנותי. מאוחר יותר נפגוש אותו בעבודתו של מ.ג. – "ירושלים: צבעוני ההרים והגדילן הקוצני", המוצגת בשנה זו ב"מכון למדעי הצמח" ב"מכון וייצמן".
              בני האדם נעדרים מחיתוכי העץ. את הקונפליקט מייצגות החיות – הטורפים והנטרפים. זאב או תן על גג בית. שלוש תנשמות על רקע בתי "בצלאל", תנים, נחש גדול המתפתל אל עבר נמיה כנגד פנורמה לילית של העיר, ראש צבי המיוצג כנגד הנוף העירוני, חרק אלים תוקף פרפר לרקע בנייני ירושלים המערבית, חרק דמוי ארבה וציפור טרף לרקע מגדל דוד, ועוד. החלטתו של האמן להדיר את בני האדם מיצירתו זו מדלגת מעל המהמורה של עבודה פוליטית נקודתית והופכת אותה ליצירה אוניברסלית.
              במקביל חיפש מ.ג. טקסט מתאים לחַבְּרו עם עבודתו. למעלה מעשרים ספרי אמן יצר וכולם מלווים בטקסט של טובי הכותבים. כאשר מתקיים מפגש בין שתי עבודות מקבילות – טקסט ודימוי חזותי  נוצרת יצירה מופלאה. הדגש הוא על "מקביליות" שתי עבודות שוות בערכן. המשורר אינו כותב מילים לדימויים החזותיים והאמן אינו מאייר את הטקסט הכתוב. כך הגיע אל המשורר יהודה עמיחי שבעינו החדה והרחומה הבחין כי הוא גר בלונדון אך חי ויוצר מתוך געגועים לירושלים. שיחות הרבה היו ביניהם לתוך הלילה עד שגילה מַתִּי את השיר בן 22 הבתים - "ירושלים 1967", פואמה נבואית, מילים הנושאות חזון קשה לעיר - "וכבר שֵדי העבר נפגשים/ עם שֵדי העתיד ודָנים עלי מעלי,/ נושאים ונותנים, לא נושאים ולא נותנים,/ בקימורים גבוהים במסלולי פגזים מעל ראשי" -   ובחר בו. כאשר ראה עמיחי את רישומי ההכנה הציע לכתוב שיר חדש מיוחד עבור עבודתו של מתי. ענה מ.ג. – "לא". שאל עמיחי "מדוע לא"? ענה מ.ג. "מפני שאז יגידו שאני איירתי את השיר שלך". חשב עמיחי רגע והסכים איתו.
              בשנת 1990 הסתיימה יצירת שמונה רצפים של חיתוכי עץ, כל אחד מהרצפים מכיל שבעה דימויים, סך הכל 56 חיתוכי עץ. "אגודת ידידי בצלאל" בניו-יורק הוציאה לאור את ספר האמן, המהדורה כולה נמכרה. תערוכה המבוססת על ספר האמן הוצגה במוזיאון היהודי בניו-יורק ובלונדון. בימים אלו בדרכים המשונות בהן מתגלגלים חיי יצירת אמנות – הגיעה זו להתארח בחלל אלטרנטיבי ב"גן – העיר" במרכז תל-אביב. ליורדים במדרגות הנעות לקומת המזרקה, בין חנויות הבגדים לבתי הקפה למתחם המשחקים של הילדים לקול פכפוך המים מתגלה מראה לא צפוי – ירושלים של שחור לבן.  המפגש בין הטקסט לחיתוכי העץ יצר יצירה המכה בצופה בעוצמתה הסינרגטית חוצה גבולות זמן ומקום. עמיחי  - משורר הדימויים, משורר אנושי של בני אדם בשר ודם, וגרינברג המציג את הטורפים והנטרפים.
              ערב הפתיחה נערך ב- 15 לחודש וגם בו חברו יוצרים ממספר תחומים ויצרו מפגש מרומם נפש. המשורר הבוגר רפי וייכרט שזכה השנה בפרס עמיחי על ספרו "בקווים דקים", קרא משיריו של יהודה עמיחי, והוסיף וקרא משיריו שלו שירים שנכתבו בעקבות "מורשת עמיחי". אחר כך הזמין ברוב כבוד את הזוכה השני בפרס עמיחי, המשורר הצעיר יונתן ברג, אשר באופן יוצא דופן הוענק הפרס לספר ביכורים שלו – "מפרשים קשים". וייכרט קשר כתרי תהילה לראשו עטור תלתלי הפז של ברג (ראו תמונה) עד שהלה חשש לשאת דברים פן יפשל אחרי כל המחמאות.  השירים שקרא הצדיקו את הפרס ואנו מחכים להמשך.
              בן עזר ניגן בגיטרה מוסיקה אפלה המתאימה ל"ירושלים: 1967-1990".
              על כל אלה, ועל הקהל הנפעם, הביטו שורותיו של המשורר המנוח הכתובות בספר האמן, ורוחו הטובה שרתה על כולנו.
              את המיצג ואת ערב הפתיחה ארגן האמן שאול נמרי, חברו של מ.ג. לספסל הלימודים.
              התערוכה תוצג בגן-העיר תל-אביב, אבן גבירול 71, קומת המזרקה, מדי יום בין השעות 10:00 – 20:00, ביום שישי עד השעה 14:00 – עד יום שישי ה- 31 לחודש זה.
              אנו מודים לאסף גולן, מנכ"ל "גן העיר" על החלל האלטרנטיבי שהעמיד לרשותנו.

              בכתיבת רשימה זו נעזרתי במאמרו המרתק של גדעון עפרת "על אמנות ושירה בישראל" מתוך האתר "המחסן של גדעון עפרת".
              http://gideonofrat.wordpress.com/2011/07/20/%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/

              והפניות לאמנים שהשתתפו בערב הפתיחה
              שאול נמרי https://www.facebook.com/photo.php? 

              פרס יהודה עמיחי לשירה העברית למשוררים רפי וייכרט ויונתן ברג http://www.haaretz.co.il/1.1996526
              רפי וייכרט http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A4%D7%99_%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%98
              יונתן ברג http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%92
              בן עזר - www.youtube.com/azarguitar

              דרג את התוכן:
                22 תגובות   יום שישי , 22/11/13, 13:43



                22.11.2013


                משוק מחנה יהודה לניו-יורק ובחזרה לבת-ים

                 

                באחד מערבי חמישי הסתובבנו מ.ג., רינה וגדעון (במאי הלהיט החדש, הסרט -"בעקבות שעון השמש") בשוק מחנה יהודה בירושלים. חווית מרנינת עין, לב וכיס. המצרכים הצבעוניים שידרו "אותנטיות" מפתָה. מעברם האחד של הדוכנים ניצבו המוכרים ובסימטאות הקטנות תרו הקונים אחר מבוקשם , כולם עייפים בסוף יום העבודה, ושלא כמונו, תיירי השפלה המציצנים, עבורם אלו החיים עצמם. אחד העוברים ושבים הפטיר – "או שהפירות והירקות כאן יותר יפים או שהתאורה עושה את זה" ונזכרתי בסופו של יום תיירות בּוֹהֵק אחר, בשעת העומס בה ממהרים מיליוני אנשים לחזור לביתם, בלעו אותי קרונותיה האפרוריים של הרכבת התחתית במנהטן. עינַי עדיין נצצו בהבהובי התדרים המטורפים שרטטו משלטי הפרסומת, נוף החיים בניו-יורק. תמונות ענק שקיפות על נחילי המון נְמָלֵי אדם ממשכנן במרומי האולימפוס, אֵלֵי העת החדשה – קלווין קליין, דיזל, גאפ .... מקדש הצרכנות הגדול בעולם. התצלומים חוזרים ומופיעים בתחנות הרכבת ומתנוססים על שערי הכרומו הבוהקים של עיתוני אופנה בהן אוחזות נשים דהויות. איקונות האופנה, מושאי הערצתנו, מוטבעות במוחנו בין אם נרצה ובין אם לא. לפתע התפוגג הציפוי המבריק שכיסה את העולם, עינַי נפקחות ואני מבחינה באנשים הדחוקים בקרון פניהם עייפות, בגדיהם מהוהים. צעירה אפרו אמריקאית דחוסה במכנסי ג'ינס, משמני בשרה לחוצים בחולצת טריקו פשוטה, שערה המקורזל מיושר. שמנוני ונוקשה אבל ישר. צעירה היספאנית בשמלה מנומרת החובקת שֵת עצום ממדים, שדיים כבדות ורגליים שנלקחו מציוריו של בּוּטֶרוֹ. גבר צעיר, פניו מחוטטות, בלוריתו מזדקרת בתסרוקת שנחשבת לאפנתית בקהילה כלשהי (אני מקווה). מתבוננת בצעירים הללו המעבירים חייהם בְּצֵל עולם הזוֹהַר, וחושבת על האומללות האינסופית של הנסיון, העקר לרוב, להתקרב ליְקוּם "אחר" נחשק ומגָרֶה, המונח כה קרוב, כה מפתה, כה אפשרי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כפי שטוען המיתוס האמריקאי שאומץ על ידינו הישראלים שבנינו בעצמנו את ארצנו הקטנטונת והבלתי אפשרית. הכל פתוח. הכל אפשרי. לא חשוב היכן נולדת, לא חשוב למי נולדת, אם אתה מוכשר וחרוץ ותעבוד קשה – תוכל להשיג "את זה". השילוב הקדוש של שאפתנות חריצות והתמדה בדרך המובילה להצלחה כבירה, רצוי אינסטנט. ופה ושם מישהו אכן מצליח ונותן תקווה לכולם, להמשיך במרוץ במסלול האומללות של החברה המערבית הנאורה, הפתוחה והדמוקרטית בה יש שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות לכולם בלי הבדל דת גזע מין וגיל. כפי שאמר וולט דיסני "אם אתה יכול לדמיין את זה תוכל גם לעשות את זה."
                המבוגרים בקרון מנהטן כבר יודעים את האמת. ולכן, אולי, אני קוראת בעיניהם את העייפות האינסופית הקרובה לייאוש, ואולי מעבר לו, של מי שחי את אשליית הרמייה. אני  תוהה כוחן של אותן תמונות שהן עולם סגור בפני עצמו, מושלם, בלתי חדיר כמו פניהן חסרות ההבעה של הדוגמניות והדוגמנים, יְקוּם ווירטואלי שאפילו הוא עצמו אינו נראה כפי שמציגים הצילומים. כיצד יכול העולם הזה למשוך, לפתות, להשלות המוני אנשים כי הם יכולים להשיג לעצמם פירור זוהר באמצעות רכישת פריט כלשהו – שיער ישר, ג'ינס אופנתי, חרוזי זכוכית, טבעת יהלומים.
                מאוחר יותר באותו ערב במעונו של אחד מעשירי ניו-יורק,
                אני מקשיבה לגברים המשוחחים על יזמים אחרים ש"עשו את זה". יותר כסף. הרבה יותר. זה אפשרי. עובדה. אז גם הם, הגברים האלו, הבריאים, היפים, העשירים, גם הם אומללים כי אפשר יותר ועליהם למצוא את הדרך אל "היותר" הזה.
                ובעוד רעיונות עמוקים שכאלו טורדים את מנוחתי בחדרי הקט בבת-ים, נכנס מ.ג. נרעש ונרגש ומתוודה שהתאהב באישה אחרת שכבשה את לבבו עוד לפני שראה אותה. אני קצת מתפלאת משום שאני מכירה את גישתו הגברית פרימיטיבית של מ.ג. לגבי נכסיה הפיזיים של אשת חלומותיו, שהוא צריך לראותם ואף למששם לפני שהוא מניח את ליבו המאוהב בין שדיה. ומ.ג.  ממשיך ומספר כי גילה את האישה החדשה (שאת שמה אינו יודע) ברדיו, בתכניתו של ירון אנוש, ביום שישי אחר הצהריים (רשת ב' "קול שישי"), ואופן חשיבתה יוצא דופן ומשעשע  עד מאד. מיד אני מבינה שצָרָתי היא הגברת גִיצִיָה כּוֹחָנָה, הכוהנת הבינלאומית הגדולה של החשיבה השלילית, אשר ברגיל מלווה אותי בהכנות לארוחה המשפחתית בערב שבת.
                - אה, אני אומרת לו, אין אישה כזאת.
                - כרגע שמעתי אותה ברדיו, אומר מ.ג. היא מצחיקה נורא.
                - היא לא אמיתית, אני מסבירה.
                - היא אמיתית מאד, הוא עונה, אני אומר לך כרגע שמעתי אותה, וגם ירון אנוש אוהב אותה, הוא העלה אותה לשידור.
                - זו דמות דמיונית, אני ממשיכה, שחקנית שאומרת טקסט כתוב.
                אני מאתרת את גיציה כוחנה ביו-טיוב ומציגה אותה לפניו, בטוחה כי מ.ג. שהוא כידוע "מציאה גדולה", יחזור לחיקי משיגלה שהיא בסך הכל פולניה מוחצנת. אלא שמאותו רגע נצמד מ.ג. למסך וצוחק מול אהובתו, ובזמן המועט שאינו מבלה בחברתה מספר עליה לאחרים, וכל זאת מתחת לאפי.
                וכשאני ממשיכה במנהגי הפסול – לחשוב, אני מגלה שיש קשר הדוק בין תחילת רשימה העוסקת בחשיבה חיובית לבין המשכה בחשיבה שלילית. ובינתיים אני מתנחמת בלקלוק גלידה מופלאה משוק מחנהיודה - "מוסלין" בטעמי אשכולית בזילקום וזעפרן, הוכחה שאכן אפשר למתוח גבולות ולהשיג את הבלתי אפשרי, לייצר ולמכור גלידה (טעימה) בטעם שומשום שחור (קורו-גומה), וגלידת מאצ'ה (תה ירוק), גלידת וואסבי - לאמיצים בלבד!


                מצ"ב מספר לינקים לגיציה כוחנה, דמות אותה בנתה ומשחקת המחזאית דורית  פלד הרפז http://www.youtube.com/watch?v=H9Xr90ZP3xY

                http://www.youtube.com/watch?v=nk2eWfGWaAc

                http://www.youtube.com/watch?v=2QJ6m99lXy0



                ובתמונה – מתי גרינברג ואנוכי אוחזים בספר האמן שיצר לאחרונה – "רישומי הכנה להגדת בצלאל -  Selected drawings of the Haggadah".  "הגדת בצלאל" יצאה לאור בשנת 1984 והיא נחשבת לאחת ההגדות החשובות בעולם. ספר האמן מציג חלק מרישומי ההכנה שגיששו אחר הדרך ליצירתה מול הדפים הסופיים. ספר מרתק בו המאפשר לעקוב אחר גישושיו של האמן מתחילת הרעיון ועד השלמתו ליצירה. 

                ''


                 ועמוד מתוך ההגדה - מימין - רישומי ההכנה, משמאל - העמוד הסופי

                ושבת שלום על כולנו

                ''

                 

                דרג את התוכן: