כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    19 תגובות   יום רביעי, 27/3/19, 22:13

     

     

    25.3.2019

     

    אפתח בהתנצלות. לאן נעלמת? שואלים אותי, מדוע אינך כותבת?
    אני דווקא כותבת. ספר. הנה, העזתי לומר, אני כותבת ספר. והדבר דורש אורך נשימה והתמסרות מסוג אחר מאשר כתיבת טורים קלי אצבעות על המקלדת, החביבים עלי עד מאד, אך פינו דרך לספר המבקש לצאת לאור.
    אולם כשמתרחש אירוע משמעותי, כמו הקמת פסל שעון השמש במקדוניה - אני שמחה לשתף אתכם.

    English version - http://matygrunberg.com/exhibitions--events/macedonia-march-2019-the-yellow-giant-wakes-up


    הקמת פסל שעון השמש

    ''

                         מתי G. ופסל שעון השמש,                                          צילום: שלומי אמסלם

     

    בארבע השנים האחרונות, מדי חודש מרץ, מתי G. ואנוכי שמים פעמינו למקדוניה, ארץ הולדתו, לרגל טקסי זיכרון הנערכים בעיר ביטולה, אשר היהודים קוראים לה מונסטיר, ובעיר הבירה, סקופיה. במהלך שנים אלו עובד מתי G. על יצירת פסל שעון שמש מונומנטלי לזכרה של יהדות מקדוניה שנספתה בשואה. ליצירת הפסל עצמו נדרשים כשלושה חודשים, אך כל "המסביב" (גיוס כספים, קבלת אישורים...) מזדחל בזמן האיטי שלו, כיאה לשעון שמש שיודע שהוא נצחי ואינו ממהר לשום מקום.


    בחלקי נפלו החובה והזכות ללוות מסע זה בכתיבה ובצילום (לינקים לרשימות קודמות בנושא מפורטים בסוף טור זה). הפעם אנחנו מתרגשים במיוחד. שעון השמש, על כל חלקיו, מוכן, צבוע בצהוב מאיר עיניים. אנחנו מגיעים כדי להרכיב את הפסל במפעל המתכת בו נבנה. שעון השמש הוא קונסטרוקציית מתכת, קוטרה 9 מטר, ומשקלה קרוב ל – 3 טון, יש להבטיח כי חלקיו מורכבים ומחוזקים כהלכה. מתי מבקש לבחון אותו היטב ולוודא שהכל כתיקונו, דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו, הן מההיבט הפיסולי, וחשוב לא פחות - ההיבט הבטיחותי עליו מופקד מהנדס בטיחות מדופלם. מדי בוקר אנחנו מגיעים לסדנת המתכת, עוקבים אחר הקמתו של הפסל, שולחים צילומים לתוכן הכוכבים (אסטרונום) אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים במכון וייצמן למדע, שמלווה בחישוביו המדעיים את פסלי שעוני השמש של מתי G., אילן כותב לנו – הענק הצהוב מתעורר. למעשה זוהי מעין 'חזרה גנרלית' לפני הצבתו של הפסל על המשטח המדהים שבנו עבורו במרכז הגבעה הענקית שהיא בית הקברות היהודי העתיק בבלקן, בביטולה.

     
    ובנוגע לאמנות, בערים המרכזיות במקדוניה ניצבים במרחב הציבורי פסלים פיגורטיביים כבירים, גיבורי חיל עטורי שפמות אדירים, רגליהם קיבורות שרירים מסוקסים, חרבות שלופות בידיהם, נשים שופעות גוף, שדי ענק מיניקים תינוקות שמנמנים. (מה חבל, שלעיתים מקלקלים את התמונה מלאת ההוד ילדי צוענים זבי חוטם, מקבצים נדבות.) הפסל שיצר מתי יוצא דופן עד מאד בנוף הזה, ראשון מסוגו במדינה, קונסטרוקציה נקייה עכשווית שלוכדת רעיון מופשט של זמן.
    כתום שבוע שעון השמש עומד על תילו. מתי עובר עם זבונקו, מנהל המפעל, על כמה נקודות הדורשות עידון, מקפיד על הוספת חיזוקים שיבטיחו יציבות של הפסל, שיוצג לראשונה בפומבי, כאחת התחנות ב"מצעד החיים".

     

    ''

    מרץ 2017, מתי G. ומודל פסל שעון השמש, תחילת הדרך הקמת פסל שעון השמש


    מרץ 2019 - שלבים בהקמת שעון השמש, נגיעות צבע אחרונות, חיזוק הקונסטרוקציה. 

     

    ''

     

    ''

    ''

     

    ''

     

    בית הקברות היהודי העתיק - משטח פסל שעון השמש
    אנחנו עוברים לבית הקברות לסקור את הבסיס שנמצא בתהליך עבודה. את המשטח המרשים תכננה קבוצת HRCHAM, ארבע ארכיטקטיות מקדוניות עזות ונחושות – אנני, מריאנה, ויקי ודניאלה, שאף הכינו מתווה ארכיטקטוני מקסים לפארק החיים שיהפוך את בית הקברות למקום של זיכרון חי, תוך מתן כבוד עצום למתים הנחים ומחכים למבקרים.

     

    ''

     

    ''



    סוף שבוע של הרצאות ומפגשים לקראת מצעד החיים

    ב – 11.3.1943 בוצע איסוף יהודי מקדוניה על ידי קלגסים בולגרים ששלחו אותם אל מותם במחנה המוות טרבלינקה. מחר, 10.3.2019 יתקיים "מצעד החיים" בביטולה. לא נעים להודות אך אני "שבעת שואה", כתבתי רבות, עשיתי סרט על משפחתי כניצולת שואה – "יהודי מהונגריה" - https://www.youtube.com/watch?v=XJfWE1fcTQ8&t=98s , והנושא נוגע בעצבים הרגישים ביותר ומדכא אותי עד עפר. לכן, אני מפנה את מבטי ומתבוננת בחיים השוקקים היום מתחת לכותרת – זיכרון השואה. כאשר מורם המכסה הנושא את השם "החייאת זיכרון קהילת יהודי מקדוניה בבית הקברות היהודי העתיק בביטולה / מונסטיר" מתגלה עולם שלם של פעילויות שאינן קשורות לזיכרון ואינן קשורות לשואה, אך הן פועל נלווה להימצאותם במקום של הישראלים והיהודים המגיעים מקצוות עולם כדי לזכור, ובתוך כך מביאים עימם את כישרונותיהם ויכולת העשייה שלהם. מקדוניה רוחשת פעילויות הנוגעות לקשריה עם ישראל, קשרים פורמליים ובלתי פורמליים שנוצרים כתוצאה ממפגשים של אנשים שלעולם לא היו נפגשים, אלא שהם שבאו, לזכור ולהזכיר, ותוך כדי כך מכירים אחרים ונוצר תהליך הצועד לקראת העתיד.

     

    '' עם השגריר דן אורין, חבר יקר

     

    דן אורין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל דסק ארצות הבלקן, ממנף את פרויקט החייאת בית הקברות היהודי העתיק בביטולה ומקשר אותו לאג'נדה של סדר היום הישראלי הרלבנטי לימים אלו. הוא יוצר חיבורים בתחומים רבים, גשר איתן בין מקדוניה, שהיא מדינה קטנה אבל ידידה גדולה לישראל. כך מגיעים גורמים מעוררי השראה מקבוצות אוכלוסייה שונות בישראל, אשר כל אחד מהם הופך לשגריר של הפרויקט בארץ, כמו אנשי הצלב האדום, רוטרי, וליונס בפעילות המשלבת יהודים נוצרים ומוסלמים ביחד. כך מגיעים אנשי חדשנות טכנולוגית, הפעם נערך סמינר אותו הנחו טוני לוי ומרק מ - HIT חולון, שלימדו קבוצת צעירים כיצד לבנות את google maps. בית הקברות היהודי מופה והוכנס לgoogle maps , צעירי המקום למדו חדשנות טכנולוגית. בשנה שעברה התקיים בביטולה האקאתון לבניית אתר אינטרנט שיאסוף זיכרונות, סיפורים ותמונות של יהדות מקדוניה. מנטורים ישראלים הנחו את העבודה בקבוצות קטנות. הזוכים בתחרות הוזמנו לביקור בישראל ונחשפו לידע וקשרים רלבנטיים לעיסוקם. פעילות תרבות ענפה מגיעה מישראל למקדוניה, הצגות תיאטרון, במאים ושחקנים ומפיצים של סרטים, משוררים משתתפים בפסטיבלי שירה, מקהלות ועוד.
    על יד השגריר מסייעות במלאכה במסירות אין קץ, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, מזכירה האקדמית של אוניברסיטת בר-אילן וילידת מקדוניה בעצמה, והזרוע המבצעת בביטולה – עורכת הדין מימה דוצ'בסקה, חברת ילדות של שלי, שאמה הייתה חברת ילדות של אמה המנוחה של שלי.


    מצעד החיים
    השנה משתתפים במצעד החיים בביטולה כאלף איש, רובם מקומיים וחלקם מגיע מארצות שכנות. מישראל באים כמאתיים וחמישים איש. אספר על כמה מהם.
    ד"ר יואל רפל מייצג את "מצעד החיים", ואני למדה כי "מצעד החיים" הוא ארגון המונה 48 סניפים בכל רחבי העולם. "מצעד החיים" הוא מותג המאגד תחתיו פעילות ענפה להנחלת זיכרון השואה - סמינריונים בארצות שונות במשך כל השנה, לכל הגילאים, כולל פעילויות באוניברסיטאות והוצאת מסעות למחוזות המוות בהם משתתפים סטודנטים יהודים ולא יהודים בזמן חופשות בין סמסטרים. שנים רבות יצאו המסעות לפולין בלבד. כיום יש נטייה לבזר את הזיכרון ולא לייחד אותו לפולין, ולכן, כמו במקדוניה, מצעד החיים פעיל גם בארצות אירופה אחרות בן התרחשה השואה, ומזכיר למקומיים את הזוועה שארעה, ואת עמידתם מן הצד שאפשרה לה להתרחש, יחד עם השבועה – לעולם לא עוד! לא ליהודים ולא למיעוטים אחרים.
    לשכוח את הנספים זה לרצוח אותם בפעם השנייה, מצטט ד"ר רפל את אלי ויזל. ואנחנו זוכרים, זיכרון קשה, מהפך קרביים, אי אפשר להתרגל, אי אפשר להישאר אדישים. למודת טקסים אנוכי, הנאומים חוזרים על עצמם, הדברים מוכרים היטב, אך לפתע מנקב את המעטפת וחודר לבני המעיים פרט ספציפי, מוחשי – נוהל המסדיר את החיים ב"מונופול" מפעל הטבק בסקופיה, בו נכלאו היהודים לקראת שילוחם לטרבלינקה. בין השאר קובע הנוהל כי חדר שירותים אחד ישרת את שלושת אלפים השוהים במקום עד מותם, חדר השירותים יפעל חצי שעה ביום. עוד קובע הנוהל כי אסור לשתות. אסור לשתות. אני תוהה על האדם שכתב את הנוהל, על אלו שאישרו אותו, מדוע? מה חשבו לעצמם? מה הרגישו? הרוע כריזמטי הרבה יותר מהטוב, מסבירה ד"ר דניאלה גורביץ' מאוניברסיטת בר-אילן. ואני חושבת לעצמי שהרוע מחלחל לתאים הזעירים ביותר, יוצר מציאות מפלצתית.

    מכבד את האירועים בנוכחותו זאב אלקין - השר להגנת הסביבה, לירושלים ולמורשת, אשר חונך את 'שביל ירושלים' בבית הקברות היהודי העתיק. בניית השביל התאפשרה על ידי תרומה של המשרד לירושלים ומורשת.

    מגיעה גוסטי ברוורמן, ראשת המחלקה לפעילות בתפוצות של ההסתדרות הציונית העולמית, אשר יחד עם חבר הכנסת לשעבר, מודי זנדברג, מעבירה סמינריון בשם iVision הנוגע בציונות ובחדשנות לכשלושים צעירים, יהודים, שהגיעו מארצות אירופה השונות.
    https://ivision.beit-haam.com/about/

     

    ''

    מ.ג. עם גוסטי ברוורמן ומודי זנדברג

     

     

    את אוניברסיטת בר-אילן מייצגת נבחרת נשית מרשימה של דוקטוריות, וכן ריפעת סוידאן, ערבי בדואי, יועץ דיקן הסטודנטים לבני מיעוטים. אני למדה כי באוניברסיטת בר אילן למעלה מ- 1400 סטודנטים ערביים. לשאלתי – מדוע ערבי יבחר ללמוד בבר-אילן, הידועה ברוח הדת המסורתית שלה, מפתיע ריפעת כשהוא עונה כי דווקא בשל הרוח השמרנית, המסורתית המאפיינת את אוניברסיטת בר-אילן, נוח לסטודנטים הערבים בין כתליה, שגם הם מגיעים מחברה מסורתית שמרנית. ריפעת, שמשתתף גם הוא במצעד החיים בביטולה, מספר כי תכנית הלימודים בתיכון של הנוער הערבי כוללת יחידות לימוד על השואה זהות לאלו של הנוער היהודי, אבל תחושת הנוער הערבי לנושא היא כאל "יחידת לימוד".
    ד"ר דניאלה גורביץ', עומדת בראש "מרכז דנגור" באוניברסיטת בר-אילן, מרכז דת / עולם שנפתח בפקולטה למדעי הרוח. המרכז פועל כמתווך בין-דתי ובין-תרבותי במגוון תחומי דעת המשותפים לכל העמים ולכל התרבויות, מורשות ומסורות, המבוססים על סובלנות, כבוד הדדי ותפיסת עולם הומניסטית אינטלקטואלית. בשנת 2005 נאבקה ד"ר גורביץ על דעתה, ומאז יוצאות מבר אילן למצעד החיים משלחות בהן משתתפים גם סטודנטים ערבים וערביות. חוויה שמשנה ומרחיבה את זווית הראיה שלהם על מדינת ישראל ומאבק היהודים למדינה משלהם. משלחות הכוללות ערבים יוצאות גם ממקומות אחרים בארץ. אספהן בהלול, בתו של חבר הכנסת לשעבר זוהיר בהלול, שנאם בטקס בביטולה בשנה שעברה, עושה דוקטורט בנושא השואה.
    בהחלט נושא למחשבה.


    הקבוצה הרישמית של אירגון מצעד החיים היא קבוצת צעירים מנחל שורק בהובלתו של מאיר ונחוצקר. המפתיע הוא שצעירים אלו לא שמעו מעולם על מקדוניה והתחברו לסיפור השואה העלום באופן יוצא דופן. הם השתתפו בסמינר הזיכרון במהלך השבת.


    מיכל שניידר גוטמן, דור שלישי ליוצאי מונסטיר, (ביתם של שרה'לה קלדרון ופיני גוטמן) הלהיבה קבוצת נוער מכוכב יאיר, חברה לד"ר הנס שולץ מבאדן אשר בגרמניה, כומר אשר גייס את קהילתו לפרויקט החייאת בית הקברות מתחילתו, שניהם חברו לקבוצת הנוער של הצלב האדום בביטולה, ויחד יצרו קהילה של נוער תחת הפרויקט – A road map to reconciliation

     

    ''


    ראו אחת מהפעילויות של הקבוצה, שחלקן התקיימו במרחב הציבורי בעיר - פלאש מוב בכיכר מגנוליה, הכיכר המרכזית בביטולה – שימו לב לשגריר, דן אורין, המצטרף לשמחה בעמידת ידיים בלתי שגרירית בעליל...
    https://www.youtube.com/watch?v=9HjHdz_gbEI&feature=share


    היהלום שבכתר היא קבוצת "עוצמה" שחבריה הם נוער עם צרכים מיוחדים. את הקבוצה מובילה המוזיקאית, מנצחת המקהלות – עופרה כהן, שחושבת שלכל אחד מגיעה הזדמנות ללמוד מוזיקה, ולכן הקימה את מקהלת "עוצמה". לכל אחד מחברי המקהלה הצטרף הורה מלווה, למקהלה הצטרפו האח והאחות התמירים והמקסימים, אורי ונועם כל-טוב המכונים בחיבה רבה - "הכלטובים", יחד הם שרים בכל אחד משורת הטקסים, ומרגשים עד מאד את הנוכחים.

     

    ''

                        שתיים מבנות "עוצמה" במצעד החיים

     

    המפגש עם פסל שעון השמש

    פסל שעון השמש ממתין לנו בסבלנות במפעל המתכת הסמוך לבית הקברות. גודלו העצום, צבעו הצהוב ומורכבותו, מעוררים השתאות וסקרנות בקרב הצופים המעתירים על מתי G. מחמאות ושאלות. מימינו של השר זאב אלקין -אלכסנדר ניקוליץ קונסול הכבוד של בוסניה בישראל. שעון השמש נבוך מעט מתשומת הלב והסיקור העיתונאי, אך בסתר המחוג המצביע על השעה, הוא מבסוט עד מאד. הוא עבד קשה כדי להיוולד, וייעודו הוא להיות חשוף לקהל הרחב, לשמר את הזיכרון, ולהביא תקווה.

     

    ''

    השר זאב אלקין, מתי גרינברג, והשגריר דן אורין, לפני פסל שעון השמש מימין - אלכסנדר ניקוליץ קונסול הכבוד של בוסניה בישראל

     


     

    ''

                                             קבוצת "עוצמה" בכניסה לבית הקברות

     

    עם רדת הלילה מתי ואני מצטרפים לאוטובוס המסיע את להקת "עוצמה" מביטולה לסקופיה לקראת אירועי יום המחרת. אנחנו מותשים, הילדים ממשיכים לשיר (שלוש שעות נסיעה עמוק לתוך הלילה).

    – איך הם מחזיקים מעמד? אני שואלת את עופרה
    - הם כל כך אוהבים לשיר ולהשתלב בחברה הרגילה – הם מחזיקים מעמד.

     

    סקופיה, טקס זיכרון ופתיחת מוזיאון השואה
    למחרת מתקיים מעמד הזיכרון ב"מונופול". משתתפים שגרירים רבים מכל ארצות העולם. ילדי "עוצמה" מניחים את זר הפרחים המייצג את "מצעד החיים" ומובילים את שירת "התקווה", ואני חושבת לעצמי שזה נפלא, לא רק ששרדנו, לא רק שאנחנו "כאן" כדי לזכור ולהזכיר, אנחנו גאים בקבוצת הילדים המיוחדים שלנו, ומעמידים אותם בחזית!!  התגלגל לידי צילום נוגע ללב, דווקא מאחור.... הצלם הוא שלומי אלקבץ שליווה את האירועים בצילום תמונות סטילס והצליח להיות  בכמה מקומות בעת ובעונה אחת. הגב הרחב במרכז התמונה שייך לשגריר דן אוריין, לימינו, עופרה כהן.

    ''


     צילום: שלומי אמסלם, הצלם שהצליח להיות בכמה מקומות בעת ובעונה אחת

     

    '' מתי G. ואני מניחים את זר עירית בת ים


    בהמשך היום נערך טקס חגיגי בו נחנך מוזיאון השואה בסקופיה. בשנה האחרונה הוקמה במוזיאון תצוגת קבע מקיפה ומרשימה, זהו המוזיאון הגדול בבלקן וכדאי מאד לשים אותו על מפת הטיולים באזור. הטקס מתקיים בתאטרון הלאומי של מקדוניה הסמוך למוזיאון ונוכחים בו דיפלומטים רבים ואנשי הקהילה היהודית. ראש ממשלת מקדוניה נושא דברים, השגריר, דן אורין, מביא את דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר זאב אלקין נושא נאום מצוין. על הבמה מוצג ספר תורה עתיק ששורשיו מגיעים לספרד, הספר פגום ולכן מותר להציגו לראווה.

     
    בערב מתקיים במוזיאון עצמו טקס נוסף, מתי G. ,התינוק היהודי האחרון ששרד את שואת יהודי מקדוניה, נושא דברים. סיפור הישרדותו והפיכתו לאמן בינלאומי מעוררים התרגשות וענין רב בקרב הנוכחים והוא זוכה לחיבוקים חמים. עבודותיו הנוגעות לשואה מוצגות בקומה השלישית של המוזיאון והן חלק מתצוגת הקבע של המוזיאון, סגירת מעגל עם תמונתו הנכללת בתצוגת המוזיאון, כילד בן שלוש בלבוש מקדוני, ותמונה הנועלת את פרק התקומה, מתי, אז מטיה, ואחותו הצעירה, ליאורה, אז לאורה, על סיפון אניית הכפאלוס בכניסה לנמל חיפה, 1948.

     

    ''

                     מ.ג. מספר את סיפורו האישי בפתיחת מוזיאון השואה

     

    ''

       מ.ג. ואיש הרדיו הוותיק, אליהוא בן-און מצביעים על תמונות של מתי כילד בן שלוש במקדוניה

     

     

    ''

     

    תם ולא נשלם.... 

     

    ולסיום – כתבה שפורסמה השבוע במקומון "השקמה" בת ים, העיתונאי אביחי חיים (על מתי, כמובן, נו, על מי?)
    https://www.hashikma-batyam.co.il/culture/10968/


    לינקים לטובת החפצים לקרוא את הטורים שפרסמתי בנושא בעבר:
    דצמבר 2015, ביטולה - יומן עבודה 1 http://www.nomikan.com/?p=572
    ינואר 2016, ביטולה – יומן עבודה 2 http://www.nomikan.com/?p=128
    פברואר 2016, זיכרון / מבט לעתיד http://www.nomikan.com/?p=116
    מרץ 2016, זיכרונות רדופים, תערוכה http://www.nomikan.com/?p=106
    מרץ 2018, יומן מסע, מרץ 2018 http://www.nomikan.com/?p=1535
    אפריל 2018, מצעד החיים / העומדים מן הצד /מקדוניה http://www.nomikan.com/?p=1585
    אפריל 2018, מה שלא ידעתי על טרבלינקה http://www.nomikan.com/?p=1622
    יוני 2018, פסל שעון השמש רוקם מתכת וצבע http://www.nomikan.com/?p=1719
    יולי 2018, פסל שעון השמש, ואף על פי כן... http://www.nomikan.com/?p=1778


    ולחפצים להעמיק לחקור בעבודת האמנות של מתי גרינברג - www.matygrunberg.com

    דרג את התוכן:
      14 תגובות   יום שני, 25/6/18, 21:02

      פסל שעון שמש רוקם מתכת וצבע / פארק הזיכרון / ביטולה / מונסטיר / מקדוניה יוני 2018


      לינק לפוסט באנגלית - http://www.matygrunberg.com/exhibitions--events.html

       
      בשלב אליו הגענו אין צורך במילים, התמונות מדברות. וזה תמיד עדיף (אומרת כותבת המילים...)

      אזכיר כי בשלוש השנים האחרונות מתי G. מעורב בתהליך הפיכת בית הקברות היהודי העתיק בביטולה / מונסטיר במקדוניה, ארץ הולדתו, לפארק זיכרון ליהדות מקדוניה (שנכחדה כמעט כולה בשואה). למתי G. היה חשוב להביא אור, להביא חיים ל"בית החיים" העתיק. במסגרת קונספט זה הוא יוצר פסל שעון שמש שיוצב במקומו בשבועות הקרובים.
      לפרויקט זה שותפים רבים העמלים במאמץ ממושך - אזכיר רק את הטריאומווירט המוביל - דן אוריין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל דסק ארצות הבלקן, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, ילידת מקדוניה (חלק מיוגוסלביה לשעבר) המזכיר האקדמי של אוניברסיטת בר-אילן, וחברתה המקדונית הנועזת מביטולה - עורכת הדין, מנהלת פיתוח הפרויקט, מימה Mima (Marija) Geras Dochovska.
      אני מלווה בסדרת רשימות את עבודתו של מתי G. הנהלינק לאחת מהרשימות הראשונות הפורשת אור על הסיפור - "מתי G. לוכד את הקונספט, הרעיון לוכד את מתי G. – זיכרון / מבט לעתיד" http://www.nomikan.com/?p=116

       

      ככה זה מתחיל, 1943, מתי G.  סקופיה, מקדוניה, אחרי המלחמה.

      ''

       

      דצמבר 2015, ביקור ראשון בביטולה. מתי G. ניצב המום מול שטחו הענק של בית הקברות המשתרע על הגבעה הגבוהה, תוהה, איזה אלמנט פיסולי, בעל נראות ממשית, הוא יכול לבנות במקום העצום שבולע ומגמד כל שנקרה בשטחו.

      ''

       

      דצמבר 2015, ביטולה, מתי G. לוכד את הרעיון (או שהרעיון לוכד את מתי G.) צילום: חדוה גולדשמידט

      ''

       

       

      סקיצה ראשונית של פסל שעון השמש
      ''''מתי G. עובד עם בנו, דוד בן גרינברג, על הדמיות אלמנט פיסולי (point of view) מתוכנן לפארק הזיכרון

      ''

       

      הדמית פסל שעון השמש בשטח, 9 מטר קוטר (אני בתמונה בשביל קנה המידה, תמיד הייתי טובה בפרופורציה)

      ''

       

      מודל פסל שעון השמש

      ''

       

      מתי G. בסטודיו''

       

      יוני 2018, ביטולה, במפעל המתכת, מכונת CNC לחיתוך מתכת. מתי G. עם זבונקו, הבעלים והמנהל. תענוג לעבוד איתו. ''

       

      אש מים ברזל

      ''

      ''

      ''

       

      מתי G. רותם את עובדי המפעל לפרויקט, מסביר כמה חשובה עבודתם, יוצר "גאוות יחידה". ''

       

      יוצאים ל"שטח", בית הקברות
      ''

       

      קרוב ל - 4000 מצבות נחשפו בעבודת התנדבות של מתנדבים מהארץ, מגרמניה, וכמובן ממקדוניה. אלפי מצבות נוספות נחות מתחת לאדמה, מחכות לאמצעים מתוחכמים יותר לחשיפתן בדורות הבאים. כעת מתרכזים בשימור המצבות שנחשפו.
      מתי G. נרעש לגלות במרכז בית הקברות, סמוך למיקום בו יוצב פסל שעון השמש, שני עצי תות נישאים. עץ תות אדום ועץ תות לבן. עצי תות ליוו את ילדותו בבת-ים בטעם גן עדן של תותים ובחולצות מוכתמות ללא תקנה, למגינת ליבו של אמו, בלה. ''

       

      בשטח, יוצקים את הפלטפורמה עליה יעמוד הפסל. המתכננות הן הארכיטקטיות מקבוצת ARHAM, ביטולה.

      ''
      ''

       

      העיר, שעם השנים התקרבה לבית העלמין, מביטה בתימהון במתרחש.

      ''

       

      ובינתיים, במפעל, פסל שעון השמש מתחיל להתקרב לצורתו המתוכננת.

      ''

      ''

      ''

       

      ''

       

      ''

      ''

       

      בקרוב יוצאים למקדוניה מתי G. והאסטרונום אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים במכון וייצמן למדע ברחובות. חישוביו של אילן  מלווים כל צעד שעושה מתי עם שעון השמש. מתי ואילן יסמנו את השנתות, הסקלה של השעות על פניו של עיגול הפסל, לפני צביעתו בצהוב שיראה למרחוק על רגע ההר הירוק של בית הקברות. צהוב של "הטלאי הצהוב" שנדרשו היהודים לשאת על דש הבגד, לסמנם כיהודים.  כמו כן יוודאו אילן יוצב נכון, מכוון לצפון האמיתי, ומראה את שעת השמש המדויקת.
      אילן מנוליס - https://www.ilan-manulis.co.il/
      המשך יבוא...

       

      נ.ב.
      נושא הזמן ומדידת הזמן באמצעות שעוני שמש הוא נושא שמרתק את מתי G. שנים רבות. רעיון יצירת פסל שעון שמש לפארק הזיכרון בביטולה נולד בהמשך לפסלי שמש שיצר מתי G.

       

      פסל שעון שמש, אחוזה פרטית, אסקוט, אנגליה 1998

      ''

      בבית היציקה, מרידיאן, אנגליה

       

      ''

      פסל שעון שמש, אחוזה פרטית, אסקוט, אנגליה

       

      פסל שעון שמש, מוזיאון המדע, ניו-יורק, 2000

      ''

      פסל שעון שמש, פארק טדי, ירושלים, 2013

      ''

      ''

      דרג את התוכן:
        8 תגובות   יום שבת, 6/2/16, 11:54

         

        6.2.2016

         

        ביטולה, יומן עבודה, 3

        מתי ג. לוכד את הקונספט, הרעיון לוכד את מתי ג. - זיכרון / מבט לעתיד

        ''

         

        עם לַיִל, בתום הטקסים והמפגשים המרגשים, מתי ג. ואנוכי עמוסי חוויות, נוחתים, בחדרנו המרווח והנקי במלון "הבית הלבן" במרכז העיר ביטולה. ככל שאנחנו מדברים עם אנשים נוספים מחלחלת לתוכנו חשיבותו ומורכבותו של הפרויקט העומד בפנינו. מציאת השילוב הנכון בין שתי תנועות זמן אשר לכאורה נראות מנוגדות; הפנית המבט לאחור לעָבָר – מתן הכרה וכבוד לקהילה היהודית שחיה במקום ונספתה כולה במלחמת העולם השנייה, וכבוד למתים הקבורים בגבעת בית העלמין.  והתנועה בכיוון ההפוך - לעתיד - הקמת פארק זיכרון מפכה חיים לתושבי ביטולה ותיירים, תכנון נכון שיעניק תנופה להתפתחות עירונית מתחדשת של העיר ביטולה / מונאסטיר.

        אני מתבוננת במתי ג. מקשיבה לגלגלי מחשבותיו דוהרים. "יש לך רעיון מה אתה הולך לעשות?" האמן מתרעם, "מה את חושבת שזה כפתור שלוחצים והוֹפ – יוצא משהו חדש? אני צריך לחשוב..."

        אבל למחרת בבוקר אני מוצאת אותו בכסא, מחברת בידו, ורישום משורטט על הנייר. באמתחתו עשרות שנות ניסיון, הבנה עמוקה של הנדרש ותרגומו לאלמנטים פיסוליים.
        מתי ג. לכד את הקונספט. הרעיון לכד אותו.

        הקולנוענית חדוה גולדשמידט הנציחה את הרגע במצלמתה, כך שיש לי הוכחות. (תמונה למעלה).

        אני מציצה ברישום וקולטת מיד כמה הוא נכון. פשוט נכון. עומדת משתאה מול הניקיון והצלילות של הרעיונות הנולדים במוחו של האיש שאיתי. חומדת לעצמי את הבהירות הזו, שכן רעיונותי שלי מגיחים לעולם כאוטיים וסבוכים ועלי לעמול כדי לזככם ולהבהירם, ראשית לעצמי, ואח"כ לאחרים, ואפילו כך – לא תמיד עולים הדברים יפה. 

        מתי ג. אחוז תשוקה אובססיבית ליצירותיו, אך הן נולדות  במין שקט של מיומנות וביטחון, תשוקה רגועה של מי שיודע שהוא בדרך הנכונה. הרעיון הגולמי יעבור עוד שינויים וליטושים, אך מהותו כבר ברורה.

        ההחלטה הראשונה שאני מזהה ברישום הראשוני היא להכיל במבטו את כל הפארק, להתוות קווים לפיתוח הפארק כולו. הוא משרטט צירים שיחתכו את הפארק ויכתיבו מסלולי הליכה למבקרים.

        ''

        בהמשך מחליט מתי ג. לקדם את פני הבאים בשערי הפארק בלוחות אבן ירושלמית אשר יחרטו בירושלים ויוצבו בכניסה. על הלוחות יהיה חרוט סיפורה של הקהילה היהודית בביטולה וסיפור שיקומו של בית הקברות והפיכתו לפארק זיכרון. הטקסט יחרט בארבע שפות - מקדונית, עברית, אנגלית ולדינו, השפה העתיקה אותה דיברה חברי הקהילה היהודית.

        מתי ג. מחליט ליצור מספר אלמנטים פיסוליים אשר יוצבו לאורך ציר אלכסוני העולה מחלקת הקברים אשר נחשפו בתחתית בית הקברות אל נקודה המרוחקת בפסגת הגבעה, בצידו השני.

        האלמנטים הפיסוליים ישתלבו במראה ההיסטורי ולא יפצעו את נוף הגבעה, יחד עם זאת תהיה להם נִראוּת בולטת.

        תמונה

        1. 1.    גַל-עֵד.

        גל-עד ענק יציין את זכרה של הקהילה היהודית וזכרם של הנספים בשואה. מצבת הענק תוקם בחלקו התחתון של הציר, באזור סלעי, שלא על גבי מצבות.

        הגל-עד יהיה עשוי מגוש אבן צפחה, אבן מקדונית מקומית. בחלקו העליון תחצב המילה "יזכור" בעברית. אותיות ה"יזכור" יחצבו בהטיה, כך שהמבקר במקום יוכל לקרוא את המילה כאשר יעמוד לפני הגל-עד. מתחת למילה "יזכור" יחצב התאריך הגורלי March. 11. 1943. התאריך יחצב "דוּרך", לעומק האבן, כך שניתן יהיה לראות דרך האותיות החצובות  (see through). במהלך היום, כאשר השמש תאיר את הגל-עד, התאריך יוקרן ככתובת אור על גבי המצבות מאחור בתוך הצללית של הגל-עד.

        הגל-עד יוצב על גבי מבנה מתכת בצורת H, המזכיר מסילת רכבת....

        אבן הגל-עד מחוזקת למבנה על ידי 12 פינים עשויים ממתכת.

         

        ''

         

        ''

        1. 2.    פסל שעון שמש.

        הבחירה לבנות פסל שעון שמש משקפת את נושא הזמן המקבל אופי מיוחד באתר בית הקברות שהופך לפארק זיכרון. עבור המתים והנספים הזמן עמד מלכת, אבל עבור החיים – הזמן נמשך. פסל שעון השמש יצביע על שעת השמש המדויקת. לפסל אין מחוגים, קרן שמש (ולא המחוג) נעה על פני המשטח. שעת השמש אינה זהה לזמן השעון שלנו, בני האדם. אנחנו חולפים ועוברים בעולם, ואילו שעת השמש היא שעה קוסמית, נצחית.

        פסל שעון השמש יבנה בחישובים מדעיים מדויקים בשיתוף האסטרונום אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים ב"מכון וייצמן למדע", ברחובות, בישראל.

        פסל שעון השמש יוצב במרכז הפארק, הבחירה במיקום נעשתה כיוון שבאזור זה יש רובד סלע ומעולם לא נחפרו שם קברים. לפסל צורת עיגול נקייה, בנויה משילדת מתכת צבועה בצבע צהוב. הצבע הצהוב נבחר כיוון שהוא בולט על פני השטח הירוק. יחד עם זה העובדה שהפסל בנוי כשלד מקנה לו עדינות בהשתלבות באזור.

        בנוסף לכך יצוינו ארבעה ימים מיוחדים במהלך השנה – היום הארוך, היום הקצר ושני ימי השוויון.

        על גבי טבלת אבן שתוצב ליד הפסל יחרט במקדונית ובאנגלית הסבר לאופן קריאת השעה בפסל שעון השמש.

        ''

        ''

        1. 3.    פסל "נקודת מבט".

        פסל שיוקם בקצה העליון של הציר האלכסוני, סמוך לפיסגה.
        הבחירה להציב את הפסל "נקודת מבט" סמוך לראש הגבעה נובעת מהרצון לאפשר מבט על העיר ביטולה, ואף יותר מכך – לכוון את המבט למספר מוקדים בעיר. מבט זה מחבר לעיר את בית העלמין שהופך לפארק זיכרון והופך אותו לחלק אורגני מהעיר.

        מפסגת הגבעה נשקף מראה מרהיב ומעורר השראה.

        פסל "נקודת מבט" עשוי עיגול מתכת גדול צבוע אדום, בולט על רקע הירוק ועל רקע החומה. אל העיגול הגדול יחוברו צינורות בקוטר קטן הרבה יותר. הצינורות, בגדלים שונים, יהיו מכוונים לנקודות נתונות מראש לצפייה בעיר.

        ''

         

        1. 4.    מיצג תאורה "אור לעתיד".  

        בפסגת ההר, בקצהו של הציר המוביל מהכניסה בתחתית הגבעה לפסגה, מעל לפסל "נקודת מבט" יוצב מיצג של שבעה גופי תאורה לֶדִית אשר יאירו את החומה העליונה של הפארק בצמוד אליה יוקמו. בגופי התאורה ניתן להתקין אור צהוב ואור אדום, לסירוגין, צבעי דגל מקדוניה. כמו כן ניתן יהיה לשנות את צבעי התאורה באמצעות מערכת ממוחשבת פשוטה, ובימים מיוחדים להאיר בצבעים שונים.

        ''

         

        חברנו הטוב, האדריכל אורי שטרית, טוען כי ככל שחולף זמן מהתרחשות אירוע אותו רוצים להנציח בזיכרון– היצירה נהיית יותר אמורפית, מופשטת. בעבודות הראשונות שנעשו להנצחת השואה השתמשו בחפצים שייצגו את הנספים הנעדרים – נעליים, מזוודות, בגדים, ערמות שיני זהב עקורות... בימינו, 71 שנים מתום מלחמת העולם השנייה, הזיכרון לובש צורה מופשטת של הרעיון.


        עָלִיָה בציר האלמנטים הפיסוליים משקפת תהליך של התקדמות בזמן ובסיפור. מהגַל-עֵד הניצב בין המצבות ומביט לעָבָר, אל שעון השמש המזכיר לנו כי אנחנו זמניים (ולכן מוטב שנעשה טוב בחיינו) אך הזמן והשמש הם נצחיים, עבור דרך "נקודת מבט", המשקיפה על ההווה ועל העתיד הקרוב שאנשי ביטולה מעצבים עבורם ועבור דורות העתיד. ציר האלמנטים מסתיים במיצג האור בפסגת הגבעה "אור לעתיד".

        מתי ג. משרטט את האלמנטים על גבי נייר מילימטרי בעיפרון, נעזר בסרגל חישוב, במחוגה ובמחק. זה כל מה שצריך ליוצר יצירת מופת. עכשיו צריך לתרגם את עבודת היד לשפה דיגיטלית של ימינו. ובדרכים המוצלחות בהן (לפעמים) מסייע הקוסמוס לאנשים חרוצים ונחושים נוחת מלונדון הקרה בנו של מתי ג. - David Ben Grunberg. דוד, שהוא ארכיטקט מבריק ואשף עבודת מחשב, מגיע לחופשה, אבל מוצא את עצמו עובד שעות נוספות עם אביו.

        ''

        התוצאה היא תיק עבודה מסודר ומרשים.

        מתי ג. מעניק לעבודתו את השם "זיכרון / מבט לעתיד".

        הוא מפשיל שרוולים ועובד במרץ לקראת הצגת  הפרויקט בבית הקברות היהודי העתיק / פארק הזיכרון בביטולה ביום האזכרה שיחול בחודש הבא ב - MARCH 11 2016. 

         

        ובמדור חֵן חֵן למתעניֵין

        פסל שעון שמש שיצר מ.ג. הוקם בפארק ע"ש טדי קולק בירושלים, 2013.

        הבמאי גדעון בר-טל עקב במצלמתו אחר הקמת פסל שעון השמש בירושלים.

        לינק לסרט: (English subtitleshttp://www.youtube.com/watch?v=qpga641Tg8o)


        פסל שעון שמש של מ.ג. ניצב בחזיתו של מוזיאון המדע בניו-יורק, 2000.

        ''

         

         

        נ.ב.
        קראתי באיזה מקום כי מלאך המוות עונד שעון בלי מחוגים – אך לעולם אינו מאחר
        .

         

        © נוֹמִיקָן 

         

         

         

         

        דרג את התוכן:
          8 תגובות   יום שישי , 16/8/13, 20:41

          ''

          ''

           16.8.2013

          רשימה קיצית במיוחד

          לפני כחודשיים בערבו של יום חמסין אביבי יבש ולוהט, התקיימה פתיחה חגיגית של פארק טדי בירושלים. טקס מכובד נערך לכבודם של התורמים אשר בכספם נבנה הפארק על פינות החמד שבו. את הפארק הגה הארכיטקט אורי שטרית, ותכנן הארכיטקט יצחק חלפון. אני מציינת זאת מפני שפקידי קרן ירושלים סרבו להציב שלט הנושא את שמם, למרות שלארכיטקטים מגיע קרדיט לפי החוק.
          בכל אופן, היות ופסל שעון השמש של מתי גרינברג ניצב בפארק הוזמנו גם אנחנו. הגענו בשעות הצהריים, משטָחי האבן הבהירים להטו מחום, ותכונה רבה תססה בכל השטח, עשרות עובדים, מרביתם ערבים, התרוצצו, ליטשו ליטושים אחרונים, העלו ענני אבק שכיסה אותם ואת כל האזור, בעוד אחרים שוטפים ומנקים ואלה צועקים על אלה. מתי התקבל באהבה ובקריאות שמחה "כִּיף אבו חליל ג'ונסון?" כך מכונה האמן בפיהם – "אבו חליל ג'ונסון", אני חושבת שזה ג'ונסון היפה (אלא מה?) וגם "לורנס" – על שום הכאפיות בהן עטף הג'ינג'י הבהיר את ראשו בחודש בו עבד איתם (ראה תמונה.) ניכר היה שהם מעריכים מאד את עבודתו, אינני בטוחה שדווקא האלמנט האמנותי הרשים אותם, אלא הגבר הלא צעיר שעבד איתם במשך למעלה מחודש עבודה פיזית בשטח מדי יום, בשמש, בחום, והעמיד בזווית מדויקת פלטת אבן עגולה ששוקלת שניים וחצי טון שעשתה את כל הדרך מסין לירושלים, ועליה מחוג ברונזה מסיבי. מתי אומר שהרגע המרגש ביותר בתהליך היצירה של פסל שעון השמש היה הרגע, בו שיתפו פעולה כל הפועלים - ערבים, מוסלמים, נוצרים, ארמנים ויהודים אשר שמו כתף, פשוטו כמשמעו, וסייעו להניח את האבן על מקומה מול חומות העיר העתיקה ומגדל דוד (ראו תמונה.)
          ובמקביל מעשה פלאים, שעות ספורות לפני הפתיחה החל לצמוח במקום גן יפהפה. גבעות העפר כוסו במרבדי דשא, הערוגות  - בפרחים צבעוניים, עצים נשתלו. מול עינינו המשתאות הוקם אינסטנט גן ירקרק ופורח מרנין לב. צחקתי, בחנתי את הסביבה מצפה להופעתו של חיים טופול כ"סאלח שבתי". חיים טופול לא הופיע אבל בתוך כל המהומה, בין כל העובדים המתרוצצים וצווחים, צצה לה פטה מורגנה סוריאליסטית – לעברנו התקרב בצעידה נמרצת אך מתונה, גבר ערבי בעל חזות כהה, גדול ממדים, גבה קומה, נושא לפניו כרס אדירה, הולך ושואג על סביבותיו, נוגש בעבדים, סליחה, בעובדים, שרעדו מפניו ומיהרו למלא את פקודותיו. מעל ראשו של אותו ענק מצעק שהתברר כמנהל העבודה באתר, הֶאֶהילה מטריה בצבע וורוד זוהר, מה שקורין בעברית – "שוֹקִינְג פִּינְק" להגנה בפני השמש. משהגיע איש המטריה הוורודה אלינו פתח בטקס טפיחות חיבה הדדיות עם מתי והורה לכל הסובבים למלא את מבוקשו של "לורנס," מדגיש את דבריו בנפנוף קצבי של המטריה המהממת. המטריה עשתה את שלה, חיל ורעדה אחזו בפועלים שעמלו כעת במשנה מרץ. חשבתי לעצמי כי אותו גבר ערבי צריך להיות בטוח בגבריותו עד מאד אם הוא מעז לנהל את העבודה מתחת למטריה וורודה זוהרת אשר אשתו שכחה במכונית.
          הסיפור היה משתכח ממוחי אלמלא אתמול יצאנו מתי ואנוכי מביתנו לרחוב, מולנו צעד גבר ערבי ששאג ביידיש (כמובן) – "אלטע זאכן, אלטע זאכן," גם הברנש הזה אחז בידו מטריה וורודה וזוהרת. תהיתי אם זו אופנה חדשה ברחוב הערבי. הפעם לא יכולתי להתאפק, נעצרתי מולו ובעוד מתי חולף לידי כאילו אינו מכיר אותי, חלקתי לו מחמאה – "סַחְתֵיין על הסְטַייל" אמרתי ל"אלטע זאכן." "אהה" נאנח הלה, חזרתי עכשיו מאיגנלנד, בִּילַנְדָן, (בלונדון) שש שנים, סִיקְס יִירס," חזר באנגלית כדי להיות בטוח שהבנתי, "סִיקְס יִירס אִין לַנְדֶן, גשם גשם גשם, רֵיין רֵיין רֵיין (שייקה
          אופיר?) מהבוקר עד הערב, עכשיו, כאן, כבר לא יכול עם השמש, מבשלת את המוח."
          אני מקווה שמנהיגי עמנו ומנהיגי הפלשתינאים הצטיידו במטריות וורודות לקראת המשא ומתן, וכבר מציירת בדמיוני את תמונתם עומדים על כר דשא ירוק מתחת לשמשיה ענקית וורודה וזוהרת וחותמים הסכם שלום. מקווה שהצבע מתאים לשרה'לה.
          ועד אז מישהו מכיר מקום בו אפשר לרכוש מטריה ורודה זוהרת? סטייל חדש לצברינו המסוקסים? לגבר  המטרוסקסואל התל-אביבי? ואולי יאות מַתִּי-לורנס להחליף את הכאפייה במטריה וורודה.

          הסברים לתמונות:
          1. מ.ג. בזמן העבודה בשטח.
          2. פסל שעון השמש בפארק טדי. צלם: רן ארדה.
          3. מ.ג. מביט לכיוון כוכב הצפון. צלם: רן ארדה.

          ''


           



           



           



           

          דרג את התוכן: