כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    5 תגובות   יום שבת, 3/2/18, 20:06

    גלריית פופ אפ מלבבת שמארחת אמנים מתחלפים ביפו העתיקה , מזל דגים 15 

    פתוח - ימי חמישי 10:00 - 19:00, שישיבת 10:00 - 15:00 

     

    הכנות אחרונות לקראת הפתיחה 
    פיית האבק מוקסמת מהמטאטא הצבעוני שבידה לא פחות מעבודות האמנות של מתי G.

    ''

     

    ''

     

     

     שימו לב כמה חובבי אמנות הולכי על ארבע מבקרים אותנו

     

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    שני חתולים גדולים בשמש

    ''

     

    ''

     

    ''

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום חמישי, 1/2/18, 21:54

      תערוכת חורף / עבודות אמנות קטנות 

      טסה הגיתי                                                                          מתי גרינברג 

        

      פתיחה - יום שישי, 2.2.2018 שעה 12:00

      גלריה 'פופ אפ' רחוב מזל דגים 15 יפו העתיקה*

       

      ''

      ''

      שקיעות ים תיכוניות, ופרט מתוך שקיעות ים תיכוניות / מתי גרינברג

       

      ''

      דגים / טסה הגיתי / ניחוח הצבע


      שני אמנים בכירים פותחים את החלל של גלריה יפואית קסומה. כל אחד מהם מוציא מהסטודיו שלו מבחר עבודות קטנות.  הרעיון העומד מאחורי התערוכה ההוא לעודד צעירים, אוהבי אמנות, להתבונן באמנות טובה ולפתח אוסף משלהם. המחירים – בהתאם. 


      טסה הגיתי -  ציורים והדפסים - התבוננות רעננה בחפצים היומיומיים הנמצאים בביתה, ובנופי יפו הנשקפים מחלון הסטודיו שלה. טסה נחנה ביכולת נדירה להפיח חיים באובייקטים דוממים, עבודותיה מלאות צבע ושמחת חיים.  www.tessahagity.com


      מתי גרינברג מזמין את הצופה להיכנס למקומות חבויים שהוא יוצר בעבודות קטנות, תלת מימדיות וצבעוניות, עשויות שכבות נייר.   www.matygrunberg.com


      התערוכה תהיה פתוחה עד ה – 25.2.2018, ביום ה' בשעות 10:00 - 19:00, בימי שישי ושבת בין השעות 10:00 – 15:00
      למעונינים ניתן לקבוע פגישה אישית – גיורא הגיתי 054-4346372 /
      מתי G. 054-8094845

      * חניה בחניון הצורפים, או בחניון הלוויתן ברחוב לואי פסטר, או בחניון הגדול ליד הנמל.

      דרג את התוכן:
        13 תגובות   יום שלישי, 31/10/17, 14:22

        ''

         

        שיח גלריה

        עם האמן מתי גרינברג

        יערך

        ביום שישי הקרוב, ה- 3.11.2017 בשעה 10:30 ב – HUC – Hebrew Union College, רח' דוד המלך 13 ירושלים, בבנין ראו, בנין הכניסה לקמפוס.

        מ.ג. יספר על התערוכה, כמו כן ישתתף מר יבשם עזגד,  דובר מכון וייצמן ואוצר התערוכה – "על קו פרשת המים", שהוצגה במכון וייצמן בשנים האחרונות. יאיר מדינה, "הדפס אמנותי ירושלים", הסטודיו בו הודפסה העבודה, יקח גם הוא חלק בשיח הגלריה.

        נבקר בגן הקמפוס בו מוצבים פסלים שיצר מ.ג. בשנת 1985 - שערי הברונזה ותבליט המנורה ויונת ירושלים. 


        ''

         

        התערוכה מוצגת כחלק מהביאנלה של ירושלים לאמנות 2017. ובמתחם הקמפוס, במוזיאון סקירבול, מוצגות עוד שתי תערוכות – "אותות דשמיא" ו – "צחוק הגורל".


         

        ''

         

        ''

        ''

        בואו

        כניסה חופשית
        אנחנו נהיה שם
        נעמי ומתי

        www.matygrunberg.com

         

        דרג את התוכן:
          22 תגובות   יום ראשון, 1/10/17, 12:37

          שנה טובה על כולנו!

           

          צבעוני ההרים והגדילן המצוי
          לילה, דמדומים, יום, שחר

          ''

           

          מתי גרינברג / על קו פרשת המים-צבעוני ההרים והגדילן המצוי"
          ביאנלה ירושלים לאמנות,2017


          בימים אלו נפתחת הביאנלה של ירושלים לאמנות, 2017.  המסך עולה על 26 תערוכות ופרויקטים ברחבי ירושלים. נושא הביאנלה השנה הוא "פרשת המים". http://www.jerusalembiennale.org/biennale2017-1/

          במסגרת הביאנלה מוצגת התערוכה של האמן מתי גרינברג"על קו פרשת המים – צבעוני ההרים והגדילן המצוי".
           http://www.jerusalembiennale.org/exhibitions2017/#/new-gallery-38/

           
          בשנים האחרונות הוצגה התערוכה במחלקה למדעי הצמח במכון וייצמן למדע ברחובות, את התערוכה אצר יִבְשָׂם עַזְגָּד, דובר המכון. כעת עברה ל HUC* - היברו יוניון קולג' בירושלים.


          בפרויקט זה יצר מ.ג. 4 כרכים של פורטפוליו אמן, כל אחד מהכרכים מכיל 9 דימויים של זוגות צמחים. בכל כרך מוצגים הצמחים בשעה אחרת של היממה – שחר, יום, דמדומים ולילה. כל זוג צמחי בר מציג צמח שטיפס מן השפלה אל גבעות ירושלים, וממולו – צמח בר מדברי, קוצני, שעלה מן הישימון. מבטו של הצופה העוקב אחר מבטו של האמן מגלה בעבודה זו את הקונפליקט בין הצמחים בעלי האופי השונה, את המאבק על ההישרדות. מאבק ההישרדות המאפיין את החיים בירושלים מאז הקמתה ועד היום.
          התערוכה מציגה 36 דימויים של צמחי הבר, כמו כן מוצגים טקסטים המספרים את סיפורו של כל צמח, וקטעים מתוך הספר "סיפור על אהבה וחושך" של הסופר עמוס עוז, אשר שולבו בפרויקט.


          וכך כתב האמן מתי גרינברג על ההשראה לפרויקט עתיר ממדים זה:
          "צמחי הבר הנפוצים בירושלים ובסביבתה הם ההשראה שלי לעבודה הזאת. צמחים אלה מבטאים את רצף הקיום ההיסטורי ואת עצמת ההישרדות המאפיינים את עם ישראל בארץ ישראל.
          צמחי בר הם צמחי בר. יופיים הוא בטבעם.  הם לא נשתלו לתצוגה או לראווה ולא נעשה בהם שימוש לביטוי של רגשות או סמלים.
          צמחי הבר נמצאים בכל המקומות – בצדי הדרכים, בעזובות, על ובתוך הקירות, בשדות החשופים ובצל החורשות והיערות.
          בירושלים ובסביבתה אוכלוסייה מגוונת של צמחי בר רבים: מהצבעוני הירושלמי החינני והעדין ועד הגדילן הקוצני המאיים בעוצמתו. במשך אלפי שנים התגלגלו לאזור זה צמחים שבאו מאסיה התיכונה, מאסיה הקטנה, מאפריקה, מדרום אירופה ומחופי ואיי הים התיכון. כל אלה הסתגלו לתנאי החיים בהרי ירושלים – מקיץ שדוף שמש וחום, ועד לילות חורף קפואים
          ; מעונות גשם ועד בצורת, וגם בימים של סתיו ירושלמי ואביב ישראלי שאין נפלאים מהם.
          באחד מסיורי בירושלים, מלווה בידידתי מאירה, ירושלמית וותיקה, ביקרנו בגן הבוטני בגבעת רם, ביום קיץ לוהט וחם. בדרכנו לשער היציאה סע לקראתנו גבר שהחזיק את כובעו בידו. בחוצפתי הטבעית פניתי אליו ואמרתי לו: "ביום חם כזה חובשים את הכובע". "אתה צודק" ענה האיש, חייך ושאל" "ומה אתם חושבים על הגן הבוטני?"... "אני חושב שהושקעו בו מחשבה ועבודה רבה שהפכו את המקום למיוחד" עניתי לו. "ובכן, אני האיש מאחורי המחשבה והעבודה שבנו את המפעל הזה" אמר לי אז ד"ר מיכאל אבישי, מנהל הגן הבוטני שבגבעת רם. מהפגישה הזאת נרקמה ידידות שתוצאתה היא העבודה הזאת.
          בפגישה השניה עם מיכאל אבישי סיפרתי למיכאל אבישי את סיפור הרעיון: להפיק פורטפוליו של צמחי הבר כמטפורה של הישרדות העם, וירושלים. הצגת המטפורה של העם השב לארצו. מפגש של צמחיית השפלה עם צמחיית המדבר והן מתמזגות זו בזו בהר הצופים בירושלים. בשיחה זו הביע מיכאל אבישי את התלהבותו מהפרויקט, והסכים לעזור לי לבחור את הצמחים שיבטאו את המטפורה – להציג, לתאר ולהסביר כל צמח למקורו ולעניינו.
          קראתי את ספרו של עמוס עוז – סיפור על אהבה וחושך – המתאר ביד אמן, תיאור מופלא של ימי ילדותו בירושלים. ביחוד משכו את ליבי תיאורי השבת, הצרובים בזכרוני מימי ילדותי, מסופי שבוע בהם ביקרתי עם אמי, ואחותי ליאורה, את קרובי משפחתנו בתלפיות, סמוך כל כך לביתו של הסופר שי עגנון, הנזכר לטוב בספר. עמוס עוז הצליח בכתיבתו לתאר את זכרונותיו עד כדי התרגשות
          ; כך עלה הרעיון לבקש רשותו לשלב קטעים מהסיפור הנפלא על אהבה וחושך בפורטפוליו הזה.
          בעבודתי הגרפיות שהוצאתי לאור, לאורך השנים, תמיד שלבתי כתבים של משוררים, של סופרים ושל מחזאים. הכתבים האלו היו תמיד במקביל לעבודה הגרפית. הגרפיקה לא תארה את הכתוב, הכתוב לא תאר את הגרפיקה. הכתבים נבחרו על פי ההיגיון וההשראה, שהתחברו עם הגרפיקה בדמיוני ובהיגיון שלי – ובתקווה שיתקבלו על ידי כל מי שיצפה בעבודות האלה וימצא את הקשר לירושלים ולארץ".
          מתי גרינברג, בת-ים, 2008


          ברשימת התודות המלווה את העבודה צדה עיני תודה מיוחדת של האמן לבנו, הארכיטקט דוד בן גרינברג, לו מודה אביו על כישורי המחשב שלו, כמו גם לסבלנותו ולחוש ההומור שלו. דוד עזר לארגן את רישומי הדימויים הראשוניים של צמחי הבר לקולאז' על גבי מסך המחשב. מ.ג. הגיע לפרויקט זה עם ניסיון עצום בשיטות תחריט של המאה התשע-עשרה, טכניקות של חיתוכי עץ ושל הדפסי משי. הוא היה סקרן לראות מה ניתן להשיג בטכניקות תכנה עדכניות ובשיטות של הדפסה דיגיטלית.
          בביצוע פרויקט זה, שהודפס ב"הדפס אמנותי  ירושלים", בניצוחו של יאיר מדינה, הרחיב האמן את גבולות הביצוע של עצמו, ומאז יצר עבודות רבות באמצעות טכניקות דיגיגרפיות של המאה העשרים ואחת. 


          לינק לסרט המתאר את הפרויקט – "על פרשת המים – ירושלים: צבעוני ההרים והגדילן המצוי" https://www.youtube.com/watch?v=6yKjL1ibFhE&feature=youtu.be


          בהמשך לנקודת המבט של מ.ג. מעניין ללמוד על אמצעי ההישרדות שפיתחו צמחי הבר.
          הנה לדוגמא סיפוריהם של שניים מתוך שמונה עשר צמחי הבר המוצגים בפורטפוליו
          טקסט – ד"ר מיכאל אבישי.  

           חרחבינה מכחילה ונורית ירושלים
          לילה, דמדומים, יום, שחר

           

          ''


          חרחבינה מכחילה  /  Eryngium creticum 

          השם העברי של הצמח הקוצני הזה מתייחס לשורש "חרב" במשמעות של יובש. השם מציין גם את צבעו הקיצי הכחול. בתחילה נחשב מקורו של הצמח באי כרתים, ומכאן שמו המדעי.
          מחזור החיים של החרחבינה מתחיל בחורף, בשושנה ירוקה ועסיסית של עלים, בעקבותיה צומח ניצרון קוצני עם ענפים ופרחים. השורשים והצימוח החורפי החדש והרענן אכילים, אולם הצימוח המאוחר שמתפתח במשך העונה הופך מר, וזו דרכו של הצמח להבטיח את הישרדותו מפני שיני העיזים והכבשים. עם תחילת העונה החמה הופך גונו של כל הצמח לסגול-כחול מתכתי עז ומזהיר מפני אכילה.
          טעמה של החרחבינה דומה לטעם הפטרוזיליה, אליה קרובה החרחבינה מבחינה בוטנית. החרחבינה משמשת תחליף טוב למרור של ליל הסדר. הכפריים הערבים מבשלים את עלי החורף וממליחים אותם לפני אכילתם, את השורש הבשרני מבשלים עם סוכר לממתק.
          דיוסקורידיס, במאה הראשונה לפנה"ס, ומאוחר יותר המרפאים בעשבים של ימי הביניים העריכו מאד את החרחבינה – כסגולה לריפוי עצירות ומכאובים אחרים. גם ברפואת הצמחים המודרנית, מיצי החרחבינה מומלצים לריפוי מחלות עור.


          נורית ירושלים  /   Ranunculus millefolius

          בסוף החורף ובאביב, אחד הצמחים הבולטים יותר לעין, היא נורית ירושלים. צמח עם פרחים צהובים, גדולים יחסית, על גבעול זקוף וקשיח. הנורית שורדת משנה לשנה באמצעות ציצת שורשים מעובה וכסות צפופה של שערות אפורות-מלבינות, המחזירות את חום השמש ומקטינות את אבדן המים מהצמח. התאמה נוספת למטרה זו היא המערכת הטבעית של עלים מנוצים (דמויי נוצה) מחולקים, המעניקים לצמח את שמו המדעי שפירושו – 'נורית-אלף-העלים'.
          נורית ירושלים היא צמח עונתי מובהק הרדום במשך רוב הקיץ החם. ניצני הצמח חבויים מתחת לפני הקרקע, ורק אחרי שראשית הגשמים הרוותה את הקרום העליון של הקרקע – מתחיל מחזור צימוח חדש. בחצי הראשון של החורף הנורית אוגרת מהקרקע, בציצת השורשים המעובים, חומרי מזון. עמוד התפרחת מתחיל להתארך בינואר, ועונת הפריחה העיקרית מתחילה במרס – כאשר הלילות מתקצרים והימים מתחממים."


          ביקור בתערוכה

          הביאנלה מתקיימת 1.10 – 16.11
          תערוכות הביאנלה תהינה פתוחות בחול המועד סוכות (8-10 באוקטובר) בין השעות 10:00 ו-17:00
          אחרי סוכות בימי שלישי בין 9:00 ל-17:00 ובימי שישי 9:00 עד 13:00.
          "היברו יוניון קולג'" הוא מקום מקסים לסיור. מומלץ להיכנס לגן הפנימי ולראות את שלושת שערי הברונזה שיצר מ.ג. בשנת 1985 לבניין שתכנן האדריכל משה ספדי, ואת "יונת ירושלים" – תבליט ברונזה המשוקע ברצפת הבמה הצופה אל חומת העיר העתיקה ומגדל דוד.
          כמו כן מוצגות ב - HUC שתי תערוכות נוספות - "צחוק הגורל" ו - "אותות דשמיא".
          שווה ביקור
          (HUC* - Hebrew Union College (Rau Building -
          מרכז להכשרה רוחנית ומקצועית ליהדות הרפורמית.

          רחוב דוד המלך 13, ירושלים.  http://huc.edu/node/3694#

           

          www.matygrunberg.com
          www.nomikan.com

           

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום חמישי, 13/10/16, 08:46

            ''

            ולפני "הסרת הלוט" מכל היופי הזה יש עבודה.
            פשוט עבודה.
            פטיש. מקדחה. פלס. דיבלים. קיר. עין, בעיקר עין....
            ואחמד שתולה עבור כל הגלריות בעיר.
            מומחה מיומן.
            בית האמנים, אלחריזי 9. פתיחה הערב, 13.10 שעה 19:30 ובהמשך לפי שעות הפתיחה של "בית האמנים"
            מועדים לשמחה

            חגים וזמנים לששון

            נומיקן ומתי G.  

            ''

             

            ''

            ''

            ''

            ''

            דרג את התוכן:
              13 תגובות   יום שני, 3/10/16, 21:19

              ראש השנה תשע"ז
              3.9.2016

              ''

               

              ספקטרום / מִקְשֶתֶת* - ספרי אמן ועוד... 

              מתי גרינברג / Maty Grunberg 

              5.11.2016 – 13.10.2016
              בית האמנים, אלחריזי 9 תל-אביב


              בשבוע הבא מעלה מתי גרינברג תערוכה בה יוצגו חלק מספרי האמן שיצר. התערוכה מציגה קשת עבודות הפרושה על עשרות שנות יצירה, בטכניקות שונות, החל מציור עבור דרך תחריט בשיטות של המאה התשעה עשרה, רישומי הכנה אשר להם ערך אמנותי בפני עצמם, עד לשיטות דיגיגרפיות של המאה העשרים ואחת.
              עבודות הגרפיקה שיצר מ.ג. מלוות תמיד בטקסט שעומד בפני עצמו. תכונה זו מאפיינת את החיבור של האמנות החזותית של מ.ג. לכתיבה. כל תחום עצמאי ונוצר בנפרד. החיבור של הדימוי והטקסט בספרי האמן מעורר בצופה רובד נוסף...

               
              מ.ג. יצר למעלה משלושים ספרי אמן בשיתוף טובי הכותבים כמו נתן זך, יהודה עמיחי, עמוס עוז, ועוד. בתערוכה הנוכחית יוצגו ספרי האמן הבאים:


               *. נתן זך -  Theatre of the Absurd, לונדון, 1971 
              *. המחזאי Second Circle of Perception - Arnold Wesker, לונדון, 1972  
              *. המשוררת ללי ציפי מיכאליסקס מתחיל בלמפה צהובה, 2016 
              *. נעמי ר. עזר (נוֹמִיקָן) – שלושה ספרי אמן, 2010-2014
              *. נעמי ר. עזר (נוֹמִיקָן) - "ואהבה, מה עם אהבה?" (2016)
              *. יצחק גוֹלטוֹטוֹ האוֹטוֹ ודוֹדוֹ הדוֹד, 1964
              *. עוזי אגסישְבוֹ, כתב עת לשירה, גיליון 30 , 2015


              העבודה המרכזית בתערוכה הם שלושה ספרי אמן שיצר מ.ג. בשיתוף עם נוֹמִיקָן, שזאת אני, בשנים 2010 – 2014 .
              אמן ... אלמן, אשר חי מרבית שנותיו בלונדון חוזר ארצה לעירו בת-ים ופוגש אלמנה מרעננה הבורגנית. שניהם אינם צעירים עוד. החיים חרטו בהם את שלהם. האם תיתכן אהבה?
              מול הטקסטים, שנכתבו כיומן פרטי שלי, ובו מתוארת התפתחות מערכת היחסים בשנים הראשונות לאהבתנו, הציב מ.ג. רישומים שרשם בלונדון בין השנים 1970-1990 כהכנה לעבודות שונות.
              כאשר קרא מתי G. את הקטעים הקצרים שרשמתי פנה אלי ואמר:
              - יש לי רישומים שמחכים במגרות כבר שלושים שנה לטקסטים האלו.
              - על מה אתה מדבר? התפלאתי, זה רק יומן קטן ביני לביני, ביני לבינך.
              - את לא מבינה, ענה, את לא מבינה שגבר מחכה כל החיים למכתב אהבה שכזה.
              המרתק בשלושת הספרים שיצרנו היא העובדה שבמקורם הן היומן שלי והן רישומי ההכנה של מתי G. לא נועדו לפרסום. אלו קטעים אינטימיים ששורבטו / נכתבו בפרטיות של אמן עם עצמו, אישה לעצמה. עין אדם לא נועדה לשזוף אותם. עיבודם למעשה אמנות וחשיפת לאחרים גילתה כי דווקא המגע הראשוני, האותנטי, מרגש ומוצא מסילות לליבו של הצופה / הקורא.


               ..."הַתְחָלָה... זָרוּת בינינו. סקרנות. עינינו פקוחות. מתבוננות. גוּפִי סגור, שמור. אבל חיישני ליבי מושיטים, זרועות שושני ים מגששות. האם אוכל לאהוב את הגבר הזה?
              אתה בודק, יש לך רשימה נסתרת המוסווה לתוך שיחתנו: יפה, מענינת? כן מעשנת? לא, תודה לאל. עורכת דין? לא, תודה לאל. פסיכולוגית? לא, תודה לאל. דתיה? לא, תודה לאל. חכמה? תרבותית?
              אתה חושב – באה בחשבון, אבל למה, לעזאזל, היא גרה רחוק כל כך
              ...
              ובקרקעית בטני שלי משייטת המילה "נכון".
              ומָה שקובע הם שדי היפים מקפצים בעליצות בתוך מפתח המחשוף לצליל צחוק פעמונים. טעם הנשיקה שאתה מטביע בלחיי, מגע שפמך ודגדוג לֶחְיֶךָ הזִיפָנית. והריח הנכון ..."


              " ... אני כותבת כי אתה קורא.
              אני כותבת כי אתה קורה
              .
              מתוך שאני יודעת איך אתה קורא אני יודעת איך לכתוב
              .
              כותב צריך קורא אחד. לפחות. ואולי אפילו די בכך
              .
              אחד נכון ..."


              "... נִיצַבְתִי בפתחו של משעול אהבתי אליך. הייתי מהססת.  ושם עמדה כל האהבה הזאת רועדת, רגליה רוטטות ממתח: לבטוח? לברוח? הכמיהה לחיבוק הגדול. ההימלטות.
              ונשארתי
              .
              מפני שנגע לליבי האופן בו עיניך הזוהרות נטועות בפניך והעדינות בה לשונך נוגעת בשינייך כשאתה הוגה את המילים ..."


              "... אנחנו לוקחים פסק זמן מהמאבק באבק שבינינו. מגיע לנו קפה.
               - זרקת את כל העוגיות שהיו בצנצנת? אתה שואל.
               - כן, אני עונה, הן עמדו שם מספר חודשים ולא נגעת בהן.
              - אז מה? אתה מתרעם, אלו היו "עוגיות ווינטג'..."


              "... שריטות העבר שלי, שלך, שולפות ציפורניים מוכנות להגן, נכונות לתקוף.
              חולף זמן עד שאנחנו נרגעים ומסתפקים בגירוד גב מצמרר ומענג
              .
              נשק אותי, אני מבקשת. אתה מנשק.
              הכל מזדקן, אני חושבת, חוץ מהנשיקות. הנשיקות נשארות צעירות לנצח
              "


              "...משילה מעלי את בעלי המת, אבי שהלך לעולם שכולו טוב, אימי הזקנה, ילדי הבוגרים – משא אהבות, עיצבנות, אֶבֶל, שמחות, דאגות, תקוות שעלו בעשן. נשארת רק אני עצמי בלבד. קלה. משוחררת. חופשיה לאהוב אותך מחדש..."


              שלושת ספרי האמן:  "כותבת לך את חודש אוגוסט 2010", "שרידי האישה ההגיונית" ו – "האמן והבורגנית" אוגדו לאחרונה ויצאו לאור כספר פופולארי בשם "ואהבה, מה עם אהבה?"
              הספר יושק עם פתיחת התערוכה. http://www.nomikan.com/?page_id=384

              שלושת הרישומים הבאים לקוחים מתוך הספר "ואהבה, מה עם אהבה?" . הם נעשו על ידי האמן מתי גרינברג כרישומי הכנה לעבודות שונות שבצע בלונדון בשנים 1970-1990

              מ

              ''

              ''

              ''

               

              בעידן הדיגיטלי של ימינו תערוכה זו מעוררת ענין והתרגשות של "ספרים אמיתיים", נייר עשוי עבודת יד, והמגע החם של יד האמן ורוחו המשוטטת במחוזות גבוהים.

              פתיחה – יום חמישי, 13.10.2016 שעה 19:30 


              שיח גלריה יערך בשבתות – 22 / 29 לאוקטובר, ו – 5 לנובמבר, בשעה 11:00 בבוקר.

              ב – 22.10 יארח מתי G. את המשוררת ללי ציפי מיכאלי.
              ב – 29.10 וב - 5.11 יארח את הבלוגרית נעמי ר. עזר (נוֹמִיקָן).


              בית האמנים, רח' אלחריזי 9, תל-אביב - ימים ב'-ה' 13:00-10:00 , 19:00-17:00 ; יום ו' 13:00-10:00 ; שבת  14:00-11:00

              www.artisthouse.co.il
              www.matygrunberg.com
              www.nomikan.com

              *מִקְשֶתֶת – המילה העברית למילה הלועזית ספקטרום, השימוש במונח נעשה לראשונה במדע האופטיקה כדי לתאר את צבעי הקשת בתחום הנראה המופרדים על ידי מנסרה אופטית (פריזמה).

              דרג את התוכן:
                13 תגובות   יום שבת, 26/3/16, 22:38

                26.3.2016

                עשרה ימים במקדוניה, מרץ 2016 

                ב – 4 למרץ, בדיוק ביום הולדתו של מתי ג. אנחנו טסים לסקופיה, בירת מקדוניה, עיר הולדתו. מאחורינו מפטפטים בקול גדול שלושה כפריים מקדונים כבני שבעים, לבושים מיטב מחלצותיהם - חליפות מהוהות שנרכשו ליום חתונתם לפני עשרות שנים, כובעי תיתורת אפורים לראשם, בין שלושתם אפשר, אולי, להרכיב מערכת שיניים אחת, שפמים אדירים מעטרים שפתם העליונה. הם מדברים סֶרְבִּית המפעפעת מעומק הזיכרון של מתי ג. וצפה אל פני השטח. יוֹבַנקוֹ, הקולני ביניהם, חולם לנסוע לצִ'יקָגוֹ. מה יעשה יוֹבַנקוֹ בצִ'יקָגוֹ? טרקטור. יובנקו יקנה טרקטור וינהג אותו ברחובות צִ'יקָגוֹ.
                יובנקו חולם צִ'יקָגוֹ.
                במקדוניה לכל אחד חלום, יש החולמים יוגוסלביה שהייתה, יש החולמים תפארת ימי אלכסנדר מוקדון הגדול, הצעירים חולמים ברלין ופריז, כולם חולמים פרנסה טובה יותר, ובשעה שבע בבוקר, בטלוויזיה, לֵידִי גָאגָא לבושה בבגדי נזירה אדומים, עושה סאדו-מאזו עם חבורת גברים עירומים ברצועות עור שחור וצלב ענק.

                מאיה, ממחלקת המחקר של המוזיאון, אוספת אותנו משדה התעופה. אנחנו אורחים של קרן השואה והקהילה היהודית בסקופיה. בעוד מספר ימים תיפתח תערוכה גדולה של מתי במוזיאון השואה בסקופיה. אנשי המוזיאון נחושים למצוא את המשפחה שהסתירה במשך כשנתיים את מתי, הוריו וסבתו בזמן הכיבוש במלחמת העולם השנייה, בכפר קטן שעם השנים נבלע, כנראה, בעיר סקופיה. הם רוצים להעניק למשפחה תואר "חסידי אומות העולם". הישר משדה התעופה אנחנו נוסעים לטחנת קמח ישנה ונטושה בשולי העיר שגדלה והתפשטה לתוך האזור החקלאי שסבב אותה אז. מתי ג. מתבונן לתוך זכרונו ומביט בטחנה - אין חומה, אין שער כחול, אין נחל קטן. זה לא המקום, הוא אומר. ישמעאל הזקן מתקרב אלינו. הוא גר בסמוך כל חייו ומספר שבעלי הטחנה עבדו עם הגרמנים, ברור שלא הסתירו משפחה יהודית. מתי ג. מתחבב עליו מיד והוא שואג לאשתו שתוציא את בקבוק הרָקִיָה. מתי ג. וישמעאל מרוקנים כוס רקיה שורפת בני מעיים – זִ'יבְלִי. לחיים!


                אנחנו ממהרים למוזיאון השואה לוודא שעבודות האמנות הגיעו בשלום. העבודות נארזו בארץ באופן מקצועי לעילא ולעילא ונשלחו בדואר דיפלומטי של משרד החוץ של מדינת ישראל. דאג לכך השושבין הראשי להרפתקת מקדוניה שלנו - דן אורין, שגרירנו הנמרץ במקדוניה ומנהל מחלקת הבלקן. את התהליך ליוו אינספור שיחות טלפון, טפסים, טעויות ואי הבנות בין מספר רב של גורמים שהיו צריכים להיות מתואמים. רווח לנו משאנו רואים את שלושת ארגזי העץ בתוכם מונחות העבודות שלמות ובריאות.


                ''

                 

                למחרת מתייצבים סשה ואוליבר, המכונה אוֹלִי, כדי להקים את התערוכה יחד עם מתי ג. הם מביאים את כל הציוד הנדרש, למעט... מטר ופֶלֶס. מתי ג. מודאג מעט, אני מודאגת הרבה. מתי ג. הוא איש נוח ונעים עד ש....שנוגעים בעבודות האמנות שלו. לגבי האמנות שלו הוא דייקן אובססיבי, וסטייה מהתכנית עלולה להצית פתיל קצר. אבל קוֹרֶה שהוא ניצב מול ה"טעות" ואומר "זה רעיון מצוין" וזורם... האובססיביות היא לגבי התוצאה הסופית, שתהיה מצוינת. כעת מתקרב אוֹלִי למתי ג. ואומר לו  - "תביט לתוך העין שלי, אתה רואה שם טיפת מים? זה הפלס שלי..."
                ובאמת, תוך מספר שעות נחה דעתו של מתי ג.. לסשה ולאוֹלִי עין חדה וניסיון רב בהקמת תערוכות, קירות הבלוקים האדומים באולם  סובלים הכל. שלושתם עובדים במרץ ובמיומנות ובסוף היום הראשון מרבית העבודות מוצאות את מקומן.


                ''

                 

                ''

                 

                אני מתבוננת בתערוכה המוקמת מול עיני ופתאום קולטת שהעבודה – "חקירת הילד היהודי" נעשתה עם סיום לימודיו של מתי ג. ב"בצלאל", בתחילת דרכו כאמן צעיר. בחלקו השני של האולם מוצגים האלמנטים הפיסוליים שיצר במחצית השנה האחרונה עבור פארק הזיכרון בבית הקברות היהודי בביטולה. בין שני גופי העבודות משתרעות חמישים שנות יצירה פוריות באופן יוצא דופן.

                אנחנו מתיישבים למנוחה קצרה (בחדר העישון) יחד עם גורָן צָדִיקָרִיו, מנהל המוזיאון, וצופים אל הגשר מאחוריו הכיכר המרכזית בעיר. מתי ג. נזכר כי עם תום המלחמה, בהיותו כבן שלוש או ארבע, הייתה חגיגה גדולה בכיכר. הוא חמק מהוריו, עלה על הבמה, ודיקלם / שר שיר שלם על רכבת שנכנסת למנהרה. הוריו, שחיפשו אותו אחוזי חרדה בתוך המון האדם שגדש את הכיכר, הופתעו לגלות את השובב, מיהרו אל הבמה, וכשירד לקול תשואות הקהל זכה הינוקא המהולל לסטירת לחי מאמו. גוֹרָן צוחק, הוא מכיר היטב את השיר, זה שיר של פרטיזנים, אבא שלו מרדים את הילדים עד היום עם השיר הזה.

                מדי שנה סמוך לתאריך ה- 11 לחודש מרץ, היום בו נאספו יהודי מקדוניה לשילוחם לטרבלינקה,  נערכים במקדוניה טקסי זיכרון לנִסְפִּים. ב – 9 לחודש אנחנו נוסעים לבית הקברות היהודי בעיר ביטולה/מונאסטיר לטקס הזיכרון במהלכו יוסר הלוט מעל המודלים וההדמיות של האלמנטים הפיסוליים שהכין מתי לפארק הזיכרון המתוכנן לקום במקום. בטקס משתתפים מכובדים רבים, אבל הנוגע לליבי הוא כומר שהגיע מכנסיה מגרמניה. הוא נושא דברים ומדבר על בקשת סליחה, על מחילה, על חמלה. הוא מתפלל לבוש בבגדי כמורה שחורים, על כתפיו טלית שקיבל מחבר יהודי בירושלים. הוא מביא תרומה מאנשי הקהילה לו שאוספים כסף לנטיעת 3296 עצים, כמספר הנספים מהקהילה היהודית של ביטולה (שנספתה כולה, למעט בודדים שניצלו).

                 

                ''

                 

                ''

                 

                דן אורין, שגריר ישראל למקדוניה, ומנהל מחלקת הבלקן עם מודל פסל שעון השמש.

                 

                להפתעתנו, מתי ג. הופך לחביב התקשורת שעטה עליו בסקרנות.

                 

                ''

                 

                בהמשך היום אנחנו משתתפים בטקסי הנחת זרים באנדרטאות שונות בעיר, ופתיחת תערוכה בבית אנה פרנק.

                 

                ''

                 

                עם ליל אנחנו שבים לסקופיה עמוסי "שואה".

                 
                עד כה תפקדתי כ"מנהלת סטודיו מ. גרינברג", כעת משמרבית העבודה מאחורי, מתחילה "השואה" לתת בי אותותיה - עבודותיו של מתי ג. , השיטוט הממושך בין המוצגים בתערוכת הקבע במוזיאון השואה, טקסי הזיכרון, מפגש עם מספר ניצולים שהגיעו לטקסים מהארץ -  מרבצי השואה הפנימיים שלי נעים באיטיות מאיימת.
                ובלילה  קמות עלי המצבות העתיקות, צועדות לעברי, מחבקות ומאיימות לקבור אותי, אני פוגשת את אמי המתה, ובחלום – אינה יודעת שהיא מתה ומדברת אלי כרגיל. ואני כועסת על שנפל בחלקי לבשר לה את דבר מותה, ומחליטה שלא לגלות לה כי אינה בחיים עוד. ואני ממשיכה לשוחח איתה ומחליטה לא לספר את הדבר לאיש, שמא יחשבו שאני מטורפת, מדברת עם המתים.
                מתי ג. אומר לי: "בלילות את חולמת את הטרוף שלך כדי להיות שפויה בימים".


                מוטב שאהיה שפויה, זהו ערב הפתיחה של התערוכה. המוזיאון הומה אדם, למעלה ממאתיים וחמישים איש גודשים את מוזיאון השואה, אנשי הקהילה היהודית הקטנה ונציגים של קהילות יהודיות בארצות השכנות, אנשי סגל דיפלומטי, שגרירים רבים, ואפילו הקאדי של העיר, חובש תרבוש אדום, מקשיב בשימת לב לדבריו של שגריר ישראל, דן אורין, שפותח את הערב המכובד. עם תום הנאומים הקהל מתפזר באולם, צופה בעבודות. התערוכה נוגעת בליבם של אנשים רבים שניגשים למתי ג. מחבקים ומנשקים אותו, התרגשותם מידבקת, וגם אנחנו מתרגשים מחדש.  

                 

                ''

                 

                ''

                 

                 

                ''

                דן אורין, שגריר ישראל למקדוניה, ומנהל מחלקת הבלקן, נושא דברים בערב הפתיחה


                ''

                 

                 

                לקראת הפתיחה התראיין מתי ג. לעיתונות הכתובה, במהלך הערב מגיע הכתב בעצמו ומביא איתו בקבוק רָקִיה ואת העיתון - דמותו של מתי ג. מתנוססת בעמוד הראשון!  

                 

                ''


                מספר ימים לאחר הפתיחה משודרת בטלוויזיה המקדונית כתבת טלוויזיה מרתקת המסקרת את התערוכה. מצורף לינק לעמוד באתר בו מופיעות תמונות מערב הפתיחה וגם סרטון כתבת הטלוויזיה. הסרטון נפתח במקדונית אבל רוב הזמן מתי ג. דובר אנגלית וניתן לראות היטב את התערוכה ואת עבודות האמנות. מומלץ לצפות!
                http://matygrunberg.com/huanted-memories-exhibition.html

                 

                התערוכה תוצג במוזיאון השואה בסקופיה כחצי שנה, עד נובמבר 2016.

                 

                נ.ב.
                הוא אמר לה: "בלילות את חולמת את הטרוף שלך כדי להיות שפויה בימים".

                 

                © נוֹמִיקָן

                דרג את התוכן:
                  9 תגובות   יום שני, 29/2/16, 13:00

                  29.2.2016

                  ''

                   

                  זיכרונות רדופים / Haunted Memories - מתי גרינברג, תערוכה 

                   

                  "אף פעם לא ידעתי מתי זיכרון רָדוּף יצוף וילכוד אותי..."

                   

                  הרשימות האחרונות שפירסמתי עסקו בקשר המקדוני של מתי ג., בסיפור לידתו הדרמטי סמוך לשילוח יהודי מקדוניה להשמדה במחנה טרבלינקה, הצלת משפחתו בעקבות הולדתו, ובהמשך המפתיע והמרגש המתרחש בימים אלו - תכנון אלמנטים פיסוליים ל"פארק זיכרון של יהודי מונסטיר / ביטולה" בבית הקברות היהודי בעיר.

                   

                  את ביקורנו הקודם במקדוניה סיימנו ב"מוזיאון השואה" בעיר הבירה, סקופיה. ליווה אותנו מר גוֹרָן צָדִיקָרִיוֹ, מנהל המוזיאון, גבר צעיר ויפה תואר.

                  www.holocaustfund.org

                  תצוגת המוזיאון מתמקדת בחייהן של הקהילות היהודיות שחיו במקדוניה במשך מאות שנים עד ליום הגורלי 11.3.1943. תערוכת הקבע מעוררת ענין רב בין השאר מפני שאיננו רגילים לראות יהודים ספרדים בהקשר של השואה. כיום מונה קהילת יהודי סקופיה כ- 200 איש גאים במוצאם הספרדי. באחד מאולמות המוזיאון בקומת הקרקע נדהמנו להיתקל בקרון רכבת אותנטי בו נכלאו היהודים כבהמות ונשלחו אל מותם. הקרון מוצב כאילו חדר לתוך האולם תוך כדי נסיעה. אגרוף חבט בבטני, נשימתי נעתקה. כבר ראיתי קרונות כאלו, אבל לא הייתי מוכנה לנוכחות הפיזית האגרסיבית של תא המוות הנייד בחדר סגור.

                  ניצב סמוך לקרון נתן מתי ג. את עדות השואה שלו שתועדה בסרט מצולם.

                  הבמאי כבר ארז את המצלמה שלפתע החל מ.ג. מספר על עבודות שיצר לפני עשרות שנים בהשפעת זיכרונות השואה שרדפו אותו. המשפט שחזר בדבריו היה "אף פעם לא ידעתי מתי זיכרון רָדוּף יצוף וילכוד אותי...".

                  את עבודות השואה יצר מ.ג. בתחילת דרכו האמנותית. הוא ידע שאם לא יעשה אותן בתקופה ההיא – הן לא תעשנה לעולם. החיים יסחפו אותו למקום אחר. כפי שאכן קרה.


                  בין השנים 1966-1969 צייר את הציור-
                  "חקירת הילד היהודי"
                  (The Investigation of the Jewish Boy).
                  "נולדתי בכפר קטן ליד סקופיה וגדלתי במחבוא. אבי היה מהנדס, הוא דיבר גרמנית שוטפת, וניהל תחנת קמח עבור המשפחה שהסתירה אותנו. הבית הקטן בו גרנו היה קרוב לכביש בו עברו יחידות צבא גרמניות לעיתים קרובות. הורי היו מבהילים אותי ואת סבתי לעליית הגג בכל פעם שסכנה התקרבה. למרות שהייתי פעוט, אני זוכר היטב את האֵימָה והסיוט להיתפס ולהחקר על ידי הגרמנים."


                  ''

                   

                   בציור דמויות שני גרמנים יושבים מעליהם חרק ענק, מלכת הנמלים אוחזת צלב- אות הגבורה הגרמני. הילד היהודי נראה בחזית הציור, אבל למעשה הוא ברקע, יש לו מאפיינים של ילד יהודי – כובע ופאות ושלושה מגיני דוד צהובים, אחד לכל שנה מחיי כפעוט במסתור.

                  זה הזיכרון הראשון שלי."

                   

                  לקראת התערוכה בסקופיה עיבד מ.ג. שלושה הדפסים דיגיגרפיים של "חקירת הילד היהודי" בהם הרקע הולך ונהיה כהה יותר ויותר. ההדפסים נעשו על נייר עבודת יד ב"סדנת הדפס אמנותי" של יאיר מדינה בירושלים. 

                   

                  בשנת 1969 מתי ג. כבר התגורר באנגליה, שם יצר את העבודה – "הארובה" (The Chimney). "יום אחד נסעתי ברכבת לשפילד, הרכבת עברה באזור תעשיה, הארובות המעשנות של המפעלים הפעילו בתוכי מתג של זיכרון השואה. חזרתי לסטודיו, כתבתי פיוט, קינה על יהדות מקדוניה, בעברית ובאנגלית, ויצרתי 8 תחריטים עם נגיעות של צבע גואש, עשן הארובות הולך ונהיה סמיך יותר ויותר בתוכו צפות אותיות עבריות."


                  ''

                   

                  ''

                   

                  ''

                   

                   

                  מתוך הפיוט "הקינה"
                  "...הורי החיו בי זכרונות שלא חויתי

                  על רוב משפחה שהושמד במחנות

                  בדרכים ובשדות ובהוצאה להורג

                  מורישים לי אותם לתוך נוף נשמתי

                  שנמשך ונמשך ונמשך.....

                   

                  ...הרחקתי ראשי מן השמשה

                  קמתי ויצאתי מתא הקרון

                  אני כבר לא שייך להם

                  אני חלק מדור ממשיכי החיים

                  לא אניח לאותם זיכרונות

                  להוסיף להמשיך לחרוט בי..."

                   

                   בשנת 2002, עדיין בלונדון, יצר את הפסל "זיכרון רדוף" (Haunted Memory).

                   

                  ''

                   

                   ענפי עצים, מסכות קרטון, דפים מספרי תורה פגומים, קרועים.

                   

                  גוֹרָן צדיקריו, מנהל המוזיאון, הרים את הכפפה ויחד עם דן אורין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל מחלקת הבלקן במשרד החוץ, הצליחו השניים במהירות לארגן תערוכה בה יוצגו עבודותיו של מתי גרינברג במוזיאון השואה באולם "הקרון".

                  עבודות השואה יהוו מכלול אחד בתערוכה, ופניו לעָבָר. מכלול שני יציג את ההדמיות והמודלים של האלמנטים הפיסוליים שתכנן מתי ג. ל"פארק זיכרון של יהודי מונסטיר / ביטולה" בבית הקברות היהודי – ופניו לעָתִיד.

                   

                  מדי שנה, סביב התאריך ה – 11 לחודש מרץ, נערכים בשלוש ערים במקדוניה טקסי זיכרון לקהילות היהודיות שחיו בה. ביום שישי הקרוב, ה – 4.3.2016 בדיוק שבעים ושלוש שנים ליום הולדתו, מתי ג. ואנוכי עולים לאווירון וטסים לסקופיה, עיר הולדתו, להקים את התערוכה שתיפתח כשבוע לאחר מכן ב – 10.3.2016. ב – 9.3.2016 ניקח חלק בטקס זיכרון שיערך בבית הקברות בביטולה/מונסטיר, בו יוצגו ההדמיות והמודלים שמ.ג. תכנן עבור פארק הזיכרון שיוקם במקום.

                  נדמה לי שזו חגיגת יום הולדת ראויה ביותר.

                   

                  ''

                   

                  www.matygrunberg.com

                   

                   

                  נ.ב. "במקום שמתחילים לא להבין שם מתחילים גם החיים".

                  קראתי אמש בספרה של יהודית הנדל "הכוח האחר".

                   

                  © נוֹמִיקָן

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 28/5/15, 12:06

                     

                    ''

                     

                    ''

                     

                    ''

                    הגדה אחת, שתי מגילות, שלושה מעגלי חיים – מתי גרינברג, תערוכה ב"בית אריאלה".

                    הזמנה לשיח גלריה - "מגילת רות".

                    מחר, יום שישי, ה- 29 לחודש בשעה 10:00 יתקיים שיח בגלריה המרכזית ב"בית אריאלה" שד' שאול המלך 25 תל-אביב, השיח יתקיים במסגרת תערוכתו של האמן מתי גרינברג, ויתמקד ב"מגילת רות". ד"ר דורון לוינסון ידבר על החשיבה הפילוסופית של "מגילת רות". השופט בדימוס, מר יצחק מילנוב, ידבר על ההבטים של המשפט הקדום כפי שהם מתגלים ב"מגילת רות" והרלבנטיות שלהם למשפט העכשווי, במאה העשרים ואחת במדינת ישראל.
                    את השיחה יפתח האמן מתי גרינברג בהקדמה קצרה על עבודתו  "מגילת רות".

                    מצ"ב לינק לסרטון קצר המתאר את ספר האמן של מ. גרינברג – מגילת רות.
                    http://www.matygrunberg.com/the-book-of-ruth.html

                    מספר מילים על התערוכה:
                    שלושה ספרי אמן של היוצר המוערך מתי גרינברג העוסקים במבט עכשווי על שלושה סיפורים גדולים מעולם היהדות מוצגים בימים אלו בגלריית "בית אריאלה" בתל-אביב. העבודות אשר נוצרו בטכניקות הדפס משי וחיתוכי עץ, הינן חלק מסדרה של 25 ספרי אמן נדירים שיצר גרינברג, אשר הוצגו בגלריות ומוזיאונים ברחבי העולם וכעת שייכים לאוספים שלהם, בהם מוזיאון ויקטוריה ואלברט, המוזיאון הבריטי, ספריית ליאו בק קולג', לונדון, מוזיאון ישראל, ירושלים,  ספריית הוותיקן ברומא, הספרייה הציבורית של ניו-יורק, הספרייה של HUC ניו-יורק, ספרית HUC ירושלים, ועוד.

                    "מגילת אסתר", הדפסי משי, בתרגומו החופשי של נתן זך, יצאה לאור בלונדון בשנת 1975  בחסות "אגודת הסטודנטים הבינלאומית." בשנת 1978 הוצגה "מגילת אסתר" במוזיאון היהודי בניו-יורק וזכתה להד רב. בשנת  2012 יצר מ.ג. ספר אמן העוקב אחר יצירת המגילה. בספר מוצגים רישומי ההכנה למגילה ומולם העבודה הסופית, כך ניתן לעקוב אחר תהליך העבודה והבחירות שעשה מ.ג עד ליצירת השפה של המגילה. 

                    "הגדת בצלאל", טכניקה של חיתוכי עץ, יצאה לאור בלונדון בשנת 1984 בחסות "אגודת ידידי בצלאל בניו-יורק" ונמכרה כולה, הכספים שנאספו הועברו ל"בצלאל – אקדמיה לאמנות בירושלים." ההגדה הוצגה בתערוכה נודדת ברחבי ארצות הברית יחד עם "הגדה של פסח" של מארק שאגל ו"הגדה של פסח" של בן-שאן. המהדורה אזלה מהשוק למעט מכירות פומביות, עותקים מההגדה נמצאים באוספים של מוזיאונים, ספריות ואספנים פרטיים. בשנת 2013, יצר גרינברג ספר אמן העוקב אחר יצירת ההגדה. רישומי ההכנה עמוסים בניסיונות ומתארים באופן חזותי את הגישושים והגלגולים שעבר האמן עד שהגיע לסגנון המאופק של חתוכי העץ המאפיין ומייחד את "הגדת בצלאל.

                    "מגילת רות", בתרגומה החופשי של לינדה זיסקוויט, טכניקה של חיתוכי עץ (54/47 ס"מ). יצאה לאור בלונדון בתמיכתו הנדיבה של לורד סיימון מארקס (מארקס אנד ספנסר)  בשנת 1996. הוצגה ביריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט. בשנת 2012 הוצגה בתערוכת חוצות בשדרות ח"ן בתל-אביב, בחסות עיריית תל-אביב, ראש העיר, מר רון חולדאי פתח את התערוכה. בשנת 2014 הוצגה בתערוכת חוצות בפארק רעננה, בחסות עיריית רעננה.

                    בהמשך לינק לכתבה שהופיעה ב"ג'רוזלם פוסט" עם פתיחת התערוכה.

                    http://www.jpost.com/Israel-News/Culture/Multitude-man-396469

                     

                    www.matygrunberg.com

                    ''

                    דרג את התוכן: