כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    ארכיון : 7/2009

    18 תגובות   יום שישי , 31/7/09, 12:25

    טִינְג

     

    הצליל העדין של המשולש.

    רק בשבילו

    שווה

    להיוולד

    לחרא חיים

    האלה.

     

    © נעמי ר. עזר

    דרג את התוכן:
      14 תגובות   יום חמישי, 23/7/09, 16:32

       

      הזמנה אישית

      ערב קיץ קְרַמְפַּמְפּוּלִי לחברי הקפה

       

      קבלת פנים לכבוד ספרִי "הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים" תערך בביתי

      ביום רביעי, ה- 12 באוגוסט, שעה 21:00

       

      *

      מובטח

      קפה קר, קפה חם

      יין אדום, יין לבן

      שיחה טובה

      מפגשים משעשעים

      חִיבּוּקַיִצוֹנֵן

      בגינה

      תחת מאווררי הפרגולה

      קרמפמפולים למכירה בהנחת הבית

      ועוד

        

      בברכת השלום הקרמפמפולית "צ'וֹקוֹלוֹם"

       

      נוֹמִיקָן

       

      וגם כן הָאוּ הָאוּ

      בובה סקרנית לפגוש אתכם

      צָ'אוּ צָ'אוּ

        

      נא לאשר הגעה ואז אלחש את כתובתי לכל אחת ואחד בנפרד אל תבת הדואר שלו.

      תודה

      נעמי ר. עזר

      דרג את התוכן:
        15 תגובות   יום חמישי, 16/7/09, 12:00

        בן כמה הספר שלי?

         

        לאחר ששלחתי את כתב המחשב של "הַקְרַמְפּמְפּוּלִים" להוצאות הספרים, חזרו אלי ההוצאות עם שאלות ספרותיות ממדרגה ראשונה – למי למיועד הספר? לילדים? לנוער? למבוגרים? מי גיבור הסיפור? האמא? האבא? הילד? הילדה? ההיאך יתכן שהמשפחה היא הגיבורה?  עלי להחליט, גיבור אחד.

        המתוחכמים דרשו: פלחי את השוק. הגדירי את קהל היעד. החליטי מי מוביל את הסיפור.

        ואני שבחיי פילחתי וניתחתי ומתחתי שווקים, ואוכלוסיות מטרה – לתפארה. אני, בכלל לא התחשק לי לפלח את השוק.

        לָמָה

        שֶ

        את הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים כתבתי כשעיני מופנות פנימה, לתוכי. ואני, רבת גילאים אנוכי.

        כתבה את הספר נעמי בת החמש, שעבורה חדר לא כלום היה מקום טבעי ביותר, הרבה לפני שהתחילה לקחת ברצינות את המבוגרים. השתתפה בכתיבה גם נעמי בת העשר, עדיין בתוך עולם הדמיון הפלאי פתוח לפניה, אבל כבר נשמעת חריקת השערים הנסגרים כשהיא "מתיישרת" מול דרישות החיים האחראיים. כתבה אותו נעמי בת הארבעים, אוהבת את ילדיה עד כלות, חסרת אונים מול מריבותיהם. אשת האופנוען, המאחר הכרוני, דוהרת על אופנועים בכל העולם. בת הארבעים פלוס מחפשת את המקום המאוזן בחייה, להתייצב בו. נעמי שזהב ילדותה נגלה לפניה לפתע, ועם שלמד לבטוח בה, הלך ונפרש והאיר את בגרותה, שגם היא בתורה, החזירה לו אהבה והתיכה אותו ללבני חייה. כתבה אותו נעמי בת החמישים, המתבוננת בכל אותן נעמיות במבט של הזקנה האינדיאנית שתהיה בעוד שנים רבות. אותה

        "האינדיאנית הזקנה שאהיה

        רוקדת ולס וינאי

        עם

        הילדה הקטנה

        שהייתי."

        הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים יצאו בהוצאת "רימונים". בחרנו כריכה, איור, פונט, עיצוב, עימוד. קצת בטעם של פעם, אבל עדיין, של היום. וכך נוצר ספר מרקד, נטול גיל, אך מלא שמחה. והשמחה, כידוע לנו, מונחת תמיד בצידם של הדאגה, הפחד, הכעס – המעמיקים את צבעיה, לכשזו  מושגת. כל אלה – נמצאים בספר.

        וכולם ממשיכים להתבלבל. השם – הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים, הכותרת – ספר קטן לילדים גדולים, איור הכריכה המשעשע והצבעוני, שמות הגיבורים  - פֶפָלֶה, דוּנְדִי, יוּלְצִ'י ויוּקְלִי, הפרקים הקצרים, כותרות הפרקים המנוקדות –  כל אלה סימנים המעידים על כך שזה ספר ילדים.

        אבל לא. זה ספר למבוגרים. בחיי. אני אומרת לכם. (וגם ילדים נהנים ממנו. מאד.) בסך הכל התכוונתי להזכיר לעצמנו, המבוגרים, אלו ששפר עליהם מזלם, שיש בתוכנו גם ילד, גדול, אבל עדיין ילד, שיודע להשתעשע ולעוף על כנפי הפלא הישר לתוך המציאות. ואחרי כל ההקדמה הזו, הנה קישור לפרק הראשון של "הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים".

        http://e.walla.co.il/?w=/236/1507826 

        © נעמי ר. עזר

        דרג את התוכן: