כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    ארכיון : 8/2014

    23 תגובות   יום שבת, 9/8/14, 12:10

    9.8.2014

    אל תלינו על נשות עזה, הן אינן אשמות – כמה מילים שאינן "פוליטיקלי קורקט" בכלל.

    התכוננתי לכתוב טור התנצלות על ההעלמות הפתאומית של "חיוך בקצה הדמעה" ולצפור צפירת ארגעה לקוראי חברותי וחברי. בחיי, הכל בסדר. קורה שאישה משתבללת לתוך עצמה ו"מחשבת מסלול מחדש". אלא שצפירות "צוק איתן" עוררו מחדש את הכתיבה, לטור זה.
    כשהתחיל מבצע "צוק איתן" הנחתי ידי על ראשי וקברתי אותי בתוך עצמי תוך שאני מיללת - איך לא ראו קברניטי המדינה את מה שעתיד לבוא כשלא החזרנו את השטחים? מה חשבנו לעצמנו שאנחנו יכולים לשלוט במיליוני ערבים? ברצועה? בגדה?
    לקראת סיום הפסקת הנשק אתמול, ה- 8.8 בשעה 08:00 כבר ידעתי שהחמאס יירה בשמונה בדיוק. לא היה צריך להיות גאונית גדולה כדי לדעת את זה. הכבוד. הכבוד של החמאס. החמאס הבטיח – החמאס מקיים. מילה של גבר. ערבי. מוסלמי. פונדמנטליסט. וכך קרה, בשמונה בדיוק, מטחי טילים על אשקלון ועוטף עזה. ובפעם הראשונה משנת 1967 עלתה בי ההכרה הברורה שלא משנה מה היינו עושים – היינו מגיעים למצב הזה. בימים קשים אני בטוחה שהעולם כולו צועד לקראת "המצב הזה" וסרטי האפוקליפסה הבדיוניים אכן יקרמו עור וגידים של גברים מוסלמים מתלהמים ושואגים "איטבח אל... כופרים למיניהם, עדיפות ליהודים, עדיפות ראשונה - ישראלים."
    לא קראתי את הקוראן ואינני מתכוונת לקרוא אותו. אני מסתכלת על העולם סביבי. מה עושים הגברים המוסלמים הפונדמנטליסטים בעולם? האם יתכן שהם נולדים חרב מעוקלת בידם ורצון להיות שהידים מפעם בליבם הקטן? לא. הם מחונכים לכך. מתוך התרבות והחינוך שלנו איננו מסוגלים להבין את עומק השנאה, האכזריות המובנה לתוך החינוך של גברים מוסלמים פונדמנטליסטים. לכו לראות את הסרט הדוקומנטרי "הנסיך הירוק". אנחנו רחוקים מלהיות מוצגים כצדיקים גדולים, אבל הנסיך הירוק עבר לצידנו כאשר ראה את האכזריות המחרידה של אנשי החמאס כלפי אנשיהם עצמם.
    אומרים לי – (בעצמי אמרתי...) בוא נדבר שלום, בוא נדבר כלכלה – משם יצמח השלום או לפחות יחסי שכנות שקטים והוגנים. אני מתבוננת בשכנותינו בלבנון שנחרבה עד היסוד על ידי ערבים, בסוריה, באיראן, בעיראק, במצריים, בפעולות הטרור ששינו סדרי עולם, ואני מבינה שאנחנו לא מבינים.
    אני שומעת כעס על נשות עזה, אימהות שמחנכות את בניהן למות, להיות "שהידים", ואני מתחלחלת. נשים מוסלמיות, וודאי נשים החיות במשטר מוסלמי פונדמנטליסטי נחנקות תחת הבורקות השחורות, הן מהאוכלוסיות המדוכאות ביותר בעולם. חלקן מודעות לדיכוי, חלקן נולדות לתוכו ואינן יודעות אחרת. בכל מקרה, החיים מוכתבים להן על ידי הגברים האיומים והנוראים ששולטים בחייהן ובחיי ילדיהן, ובמותם גם. הן אינן אשמות. גם הן קרבנות של האיסלאם.
    כבר לעגנו מספיק לשבעים ושתיים הבתולות שמחכות לכל שהיד בגן-עדן. זה לא מצחיק. לנשים המוסלמיות המשמעות היא שגם בעולם הבא הן תחיינה בסיוט מתמשך תחת שלטונם של הגברים.
    אני לא מבינה את התנהלות העולם המערבי, האם אינם רואים?
    מצרפת סרטון קצר ולענין בו דוברת (בזכותנו) הגברת אן בייפסקי, מנהלת מכון טורו לזכויות אדם, אוניברסיטת פרייגר, ארה"ב.
    Http://WWW.youtube.Com/embed/L98xA-vtRf0
    הסיכוי היחיד של העולם החופשי לשרוד הוא כאשר מתוך העולם המוסלמי יקומו מתנגדים לאיסלאם הפונדמנטליסטי ויחסלו אותו. נראה שהדבר מתחיל להתרחש עכשיו, במחיר דמים נוראי, לכולם.

    עם פרסום הטור  הופניתי על ידי איש עתיר ידע לפרסום של UNDF שפורסם בראשית שנות התשעים - HUMAN DEVELOPMENT REPORT שחובר על ידי מומחים ערבים שונים וקבע בפירוש כי הגורם הראשי שמנע את התפתחותה של החברה הערבית הוא אי-שוויון, דיכוי ואפליה של האישה הערבית במאות השנים האחרונות.

     

    @ נוֹמִיקָן

    דרג את התוכן: