כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    ארכיון : 5/2016

    10 תגובות   יום שישי , 27/5/16, 11:59

    27.5.2016

     

    בלעדיך אני חצי בן אדם – על אהבה, אלימות והבלבול ביניהן


    ''

     

    רישום מתוך ספר האמן "כותבת לך את חודש אוגוסט 2010" מתי גרינברג, רישומים, ונעמי ר. עזר, טקסט

     

    ערב ל"ג בעומר, נוסעים צפונה לחתונה של חן ועומר. הדרך מעושנת, אש אש על כל תֵּל.... ברדיו מדבר הקריין על הנזקים האקולוגיים של המדורות, שריפת רהיטים עשויים חומרים סינטטיים שמשחררים חומרים רעים לאוויר. אני נזכרת בבובות היטלר ונאצר שהיינו מעלים באש במדורות ילדותנו. אפילו ריח המדורות השתנה. יצאנו מבת-ים בשעה חמש וחצי, השעה שבע ושבע דקות ואנחנו מדשדשים על גלגלינו, כמו אלפי מכוניות אחרות, ביציאה מנתיבי איילון לכיוון חיפה, מחוז חפצנו. לא. לא שמנו "וייז". מתי ג. יודע את הדרך....
    חדשות. רצח כפול בראשון לציון, אנסטסיה רוסנוב בת 29, אם לשני ילדים, ובן זוגה, אלי קאנדינוב, 34, אב לשלושה ילדים. בתחילת השבוע התלוננה אנסטסיה על אלימות מצד בן זוגה הקודם ובהמלצת המשטרה עברה למעון לנשים מוכות, מרוחק מביתה. ביום בו מצאה את מותה עזבה את המעון וחזרה לביתה למרות שהוזהרה לא לעשות זאת. אימה מצאה את ביתה ירויה בכל חלקי גופה ובן הזוג ירוי בראשו. שניהם מתים. נערך מצוד אחר בן הזוג הקודם החשוד ברצח הכפול.

    חופה בל"ג בעומר. הזוג המאוהב נרגש, ההורים, החברים, המשפחה, שמחה. רב צעיר מבהיר לזוג הצעיר כי מעכשיו הם יהיו "אחד", "איחוד נשמתי" הוא קורא לזה. אני נחרדת.  כאן מתחיל הבלבול הגדול. השאיפה לאיחוד מושלם. אשליית הזוגיות בה כל אחד מאיתנו הוא חצי ויחד אנחנו שלם. טיפוח האגדות הרומנטיות בהן אנו מחפשות/שים ומוצאות/אים את הנשמה האחות שלנו איתה אנחנו הופכים לשלם. זה פשוט לא נכון! טעות ענקית שהמציאה האנושות כדי לחמוק ממועקת הבדידות הקיומית הנטועה בכל בן אנוש מרגע לידתו. אשליה, לעולם מאמללת, אשר באקלים הקפיטליסטי מנוצלת לעשיית רווחים עצומים של מיזמים מסחריים שמנצלים את הכמיהה האנושית.

    האהבה הרומנטית היא דבר נפלא. שבירה של אהבה גדולה, מכל סיבה, כרוכה באבל כבד. משהו מת. בין בני זוג מתקיימת וחיה ישות נוספת, הישות שביניהם, הזוגיות. בשעת פרידה הישות הזו מתה. זו תחושה קשה, כאב נורא של קריעת חלק מהגוף. הייתי שם. אני יודעת.
    אֲבָל
    כל אדם הוא נפרד, שלם בפני עצמו. באהבה הגדולה ביותר לכל אחד מהשניים יש אינטרסים, לפעמים הם תואמים, לפעמים הם מנוגדים. דווקא התעלמות מהאינטרסים השונים, מהניגודיות, סופה שתחריב את האהבה. היכולת ללמוד לחיות בשניים עם השוני, הוויכוחים המריבות, היא המחזקת את האהבה. התמוססות גבולות בין אוהבים היא תחושה נפלאה, אך גם מסוכנת, בעיקר לנשים הנוטות להתמסר "עד הסוף".
    כי אם "בלעדיך אני חצי בן אדם", אינני יכול להרשות לך ללכת, אינני יכול להיות "חצי בן אדם", את חלק ממני, מגופי, מנשמתי, את חלק ממני, אני יכול לעשות לך מה שאני רוצה, את כמו היד שלי, הרגל שלי, את שלי, אינך יכולה ללכת, אינך יכולה לעזוב אותי.
    אם אתן לך ללכת – אמות. מוטב תמותי את.

    כאשר אישה עוזבת את בן זוגה האלים - זהו זמן מסוכן מאין כמוהו עבורה.
    ועם כל אהבתי לעוזי חיטמן עליו השלום ולשלומי שבת יבדל לחיים ארוכים, הפזמון של השיר האהוב טומן בחובו איום נורא.
    לכל אחד יש
    מילים: עוזי חיטמן
    לחן: שלומי שבת

    ואת הנשמה המתוקה שלי
    היחידה שמדליקה אותי
    ואיתך אני כל העולם
    ואיתך אני כל היקום
    בלעדייך אני חצי בן אדם
    בלעדייך אני בעצם כלום  

    לפני שנים רבות פגשתי במעון לנשים מוכות אישה צעירה על שלושה ילדיה. היא סיפרה לי כי ביום שהכירה את מי שהפך להיות בעלה, הוא כלא אותה בחדרו למשך ארבעה ימים. "מה חשבת כשכלא אותך?" שאלתי. "שהוא מת עלי" ענתה, "חשבתי שהוא מת עלי, שהוא לא יכול בלעדי".
    "הוא מת עלי" - זו הכותרת שנתתי לדרמה קצרה, 23 דקות, שכתבתי הפקתי וביימתי יחד עם הצלם גיל ארד. הסרט עוסק ראשונים לגילוי אלימות בתקופת החיזור. אחד הסימנים הוא הקנאה החונקת אשר בטעות מיתרגמת לאהבה גדולה. הסרט משמש כבסיס לדיון בנושא בבתי ספר תיכוניים ובצבא. אפשר לקנות אותו תמורת תשלום בויצ"ו, אשר יזמה את הפקת הסרט ומימנה אותו. את הסרט ניתן להשאיל/לרכוש באגף לקידום מעמד האישה בטל: 03-6923791.
    אחר כך התקבלה להפקה סידרת טלוויזיה שכתבתי בעקבות מחקר מעמיק. הסידרה עסקה בנושא אלימות במשפחה תוך חשיפת מנגנוני האלימות והקרבנות ומתן פתרונות מעשיים. המפיקה הייתה עדנה קוברסקי, והבמאי שחר רוזן.
    אֲבָל
    ערב הצילומים בוטלה ההפקה מסיבות תקציביות...
    עשרות אלפי משפחות לכודות במעגל האלימות, עשרות נשים ממשיכות להרצח מדי שנה, מאות אלפי ילדים גדלים כ"עדים  לאלימות". בתהליך האכזרי של "העברה בין-דורית" חלק גדול מהם ישאר בתוך המעגל הזה כבוגרים, כמפעילי האלימות או כקרבנות.
    התסריט עדיין במגרות המחשב שלי. מישהו שומע? הלו?

    יש לי בקשה יוצאת דופן, זה טור חשוב, אנא שתפו.
    תודה

    © נוֹמִיקָן

     

     

    ''

     רישום מתוך ספר האמן "כותבת לך את חודש אוגוסט 2010" מתי גרינברג, רישומים, ונעמי ר. עזר, טקסט

    דרג את התוכן: