כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    ארכיון : 2/2018

    13 תגובות   יום חמישי, 15/2/18, 11:47

     

    פסנתר הסיפורים הפנימי / למי את מקשיבה?


    בילדותי נהגתי לשוחח עם עצמי, בקול רם. עם מי את מדברת? הייתה אימי שואלת. עם עצמי, הייתי עונה. את מדברת עם בן אדם חכם, קבעה אימי. אני עדיין ממשיכה לשוחח עם עצמי, ורשימות אלו שאני מפרסמת, הן מעט מן המעט של שיחותי עם עצמי... או כמו שאומר מתי G. – me, myself & I.


    שיחה – חילופי דברים בין אנשים, דיבור איש עם רעהו.  אברהם אבן שושן, המילון החדש, 1988

    שיחה היא סוג של תקשורת מילולית בין בני אדם. ההשתתפות בשיחה כוללת תגובה לדברים שנאמרו לאורך השיחה, תגובה המתבצעת באופן ספונטני, ומבוצעת באמצעות דיבור... (ויקיפדיה).  

    מה שמעניין בשתי ההגדרות הוא ששתיהן אינן כוללות הקשבה. חשבתי שאולי 'אי-הקשבה' מאפיינת את התרבות העברית ישראלית. בדקתי את ההגדרות באנגלית. גם הן אינן כוללות את הרעיון של הקשבה בזמן שיחה. שזה משונה. הייתי מצפה שההקשבה - בין שניים, או יותר, חברי שיחה – תהיה מרכיב הכרחי ל"תגובות המתבצעות באופן ספונטני". מסתבר שלא. מה אני מתפלאת? והוכחה לך צורחת אלינו ממסך הטלוויזיה מדי ערב.

     

    ''

    לאחרונה שמתי לב לשיטת "לא שיחה" מיוחדת במינה: המקשיב אמנם נראה מאזין לבן או בת שיחו ברוב קשב, בריכוז של דייג היוצא לדוג דגים, אלא שאינו דג דגים אלא צד מילים. תשומת ליבו אינה נתונה לבן שיחו, אלא למקום עמוק בתוך עצמו. הוא שומע זרם מילים תוך שהוא תר אחר מילה שתקיש על קליד כלשהו בפסנתר הסיפורים הפנימי שלו. משהקישה המילה על הקליד משתחרר הסיפור שלו, שנקשר לשיחה באופן רופף כזה או אחר, וכבר הוא נפרש ומתנגן. יתכן שבן השיח או בני השיח כבר שמעו את הסיפור הזה, ואפילו פעמים רבות, וכבר נקעה נפשם ממנו, ופנו ממנו איש לעיסוקיו ואישה למסך הטלפון שלה, ויתכן שהם שומעים אקראיים שמאבדים עניין. לסיפור לא אכפת מי שומע אותו, הוא ממשיך, כמו תמיד, באותו חיתוך דיבור, אותן הדגשות, העוויות פנים, מחוות גוף. ניכר שהסיפור מכיר את עצמו היטב, ומתגלגל בשטף בלתי ניתן לעצירה. העבר חי, צבעוני ותוסס, הוא שוב צעיר, שוב חזק, שוב משחק את המשחק במלוא המרץ. יתכן שכלל לא שם לב שאיבד את קהלו, ורק אישה אחת, מנומסת וסקרנית, שליבה יוצא אליו, עדיין מקשיבה לו. ובעודו מביט פנימה, עיניו הנוצצות צופות בסיפור המשוחרר, אוחז סיפור חדש בעקבו של הסיפור המסופר וכבר הוא דוחק במְסַפֵּר – ספר גם אותי, למה אותו כן ואותי לא? והמספר נמשך אחרי הסיפור החדש, וממנו משתרגת אנקדוטה שאינה קשורה לענין אבל היא כן... ושרידי הקהל המשועמם ומעט נרגז, מפלבלים בעיניהם בחוסר סבלנות ונסוגים למאחזים משלהם, ומששם לב שאיבד את מאזיניו הולך קולו ודועך, נכלם הוא ממלמל ומלמלם מילים מגומגמות בניסיון אחרון להצלת כבוד הסיפור ולסיים בפואנטה שהתכוון אליה, אבל מזמן כבר שכח מה היא, אלא אם אשתו הטובה עומדת לידו ומזכירה לו. והיא בעצמה, אשתו, כובשת כעס סתום על האיש שלה, שהזדקן.

     

    ''

     

     

     
    נכון שפסנתרי הסיפורים הפנימיים של אנשים מבוגרים עמוסי קלידים וקלידי קלידים ורגישים לכל מגע קל. אדם צובר סיפורים רבים בימי חייו, וכשזמן הסיפור הולך ואוזל, קורה שהסיפורים משתלטים. אבל דגם זה של "לא שיחה" אינו מאפיין רק את הבאים בימים. "גם לי זה קרה, בְּלָבְּלָבְּלָ" – יכול לסתום את הגולל על כל שיחת צעירים.   

    ובזמן שגלגלתי בראשי רשימה זו, התגלגלתי להרצאה של פרופסור אורי חסון, חוקר מוח ומרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. פרופ' חסון חוקר תקשורת - העברת זיכרון ממוח למוח באמצעות גלי קול. איש אחד מספר אנקדוטה כלשהי לאישה אחרת. טענתו של חסון (ואותה הוכיח) היא שגלי הקול (הדיבור) גורמים הן למספר והן למאזין להפעלת הדמיון ושניהם שבים אחורה בזמן. המספר מחזק את הזיכרון שלו והמאזין קולט את הזיכרון. הניסויים הוכיחו כי בזמן זה המוחות של שניהם רוטטים באותו תדר, אותם אזורים במוח פעילים ונצבעים באותו צבע. ככל שהמדבר והמקשיב מסכימים יותר – גלי המוח עוברים להיות דומים יותר. הזיכרון של המספר "מושתל" במוחו של המקשיב.

    ''

     
    אני לא הייתי צריכה הוכחה מדעית לכך. פעם אחת, רק פעם אחת, שאלתי את אבי, שהיה איש מתוק להפליא – למה אתה מספר לי את הסיפור שאתה יודע היטב שכבר סיפרת לי מאות פעמים? אני רוצה לחרוט את עצמי לתוך הזיכרון שלך, ענה אבי (שלא למד בפרינסטון).

    אורי חסון/ הרצאה ב TED

    חסון מדבר על אופן יעיל לספר סיפורים (effective story telling) (בכל זאת, אמריקה, יעילות היא שם המשחק...). שיטת ה"לא שיחה" שתיארתי למעלה, אינה יעילה. הדובר קשוב לעצמו בלבד והמקשיב, גם אם מעמיד פני מאזין, למעשה אוטם את מוחו בחומת התנגדות, ואינו שומע את הנאמר. בשיחה אמיתית חילופי הדברים מפכים חיים, מוחלפים משפטים שעוד לא הלכו בתלם החרוץ מאות פעמים, רעיונות חדשים עשויים לעלות. בשיחה כזו, חשבתי לעצמי שאישה (גם איש) צריכה להיות קשובה הן לבן שיחה והן לעצמה, לתגובה הפנימית שלה לנאמר כעת, ברגע הזה, ולא לאירוע שהתרחש בעבר הרחוק.
    נאמר חלוקת קשב של פִיפְטִי פִיפְטִי בין פְּנים לחוץ. נראה לי הוגן, אולי אפילו יעיל. לא ככה?
    ועדיין, אני אוהבת מאד לשמוע סיפורים של אחרים, גם כאלו ששמעתי פעמים רבות (אבי אימן אותי לכך), וגם אני עושה "החלפות" – סיפור שלי תמורת סיפור שלך,  וגם לי "קרה משהו דומה"...
    ככה זה.

     

    נ.ב.

    ל"תערוכת החורף" של טסה H. ומתי G. שמתקיימת בימים אלו ביפו העתיקה, מזל דגים 15, נכנסת אישה צעירה לבושה בשמלת נקודות. עד לפני כמה שנים תמיד שכנה במלתחה שלי שמלת נקודות, אני אומרת לטֶסָה. בפעם הראשונה שראיתי את גיורא לבשתי שמלת טורקיז עם נקודות לבנות, עונה טסה. לרגע, שתינו צופות בטסה הצעירה מביטה בגיורא העומד בקצהו השני של החדר, לבושה שמלת טורקיז מנוקדת. וודאי שהמוחות שלנו רוטטים באותו תדר טורקיזי, צעיר, מנוקד לבן, מתכונן לאהבה.

    ''

     

    אחר כך נכנס אורי גלר, והשתאה, וביקש שכך אכתוב : ""ביקרתי בתערוכתו של מתי גרינברג והייתי המום מכישרונותיו האקלקטיים, מהייחודיות של העבודות שהוא יוצר. עבדתי עם גדולי האמנים בעולם, כמו סלבדור דאלי, ויש לי אוסף מעניין של עבודות אמנות. לא יכולתי להתאפק, הייתי חייב לרכוש אחת מעבודותיו של מתי. "

     

    ''

     

     

    ולסיום - פיית האבק החרוצה...

     

    ''

     

    דרג את התוכן:
      5 תגובות   יום שבת, 3/2/18, 20:06

      גלריית פופ אפ מלבבת שמארחת אמנים מתחלפים ביפו העתיקה , מזל דגים 15 

      פתוח - ימי חמישי 10:00 - 19:00, שישיבת 10:00 - 15:00 

       

      הכנות אחרונות לקראת הפתיחה 
      פיית האבק מוקסמת מהמטאטא הצבעוני שבידה לא פחות מעבודות האמנות של מתי G.

      ''

       

      ''

       

       

       שימו לב כמה חובבי אמנות הולכי על ארבע מבקרים אותנו

       

       

      ''

       

      ''

       

      ''

       

      ''

       

      שני חתולים גדולים בשמש

      ''

       

      ''

       

      ''

      ''

       

      ''

       

      ''

       

      ''

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום חמישי, 1/2/18, 21:54

        תערוכת חורף / עבודות אמנות קטנות 

        טסה הגיתי                                                                          מתי גרינברג 

          

        פתיחה - יום שישי, 2.2.2018 שעה 12:00

        גלריה 'פופ אפ' רחוב מזל דגים 15 יפו העתיקה*

         

        ''

        ''

        שקיעות ים תיכוניות, ופרט מתוך שקיעות ים תיכוניות / מתי גרינברג

         

        ''

        דגים / טסה הגיתי / ניחוח הצבע


        שני אמנים בכירים פותחים את החלל של גלריה יפואית קסומה. כל אחד מהם מוציא מהסטודיו שלו מבחר עבודות קטנות.  הרעיון העומד מאחורי התערוכה ההוא לעודד צעירים, אוהבי אמנות, להתבונן באמנות טובה ולפתח אוסף משלהם. המחירים – בהתאם. 


        טסה הגיתי -  ציורים והדפסים - התבוננות רעננה בחפצים היומיומיים הנמצאים בביתה, ובנופי יפו הנשקפים מחלון הסטודיו שלה. טסה נחנה ביכולת נדירה להפיח חיים באובייקטים דוממים, עבודותיה מלאות צבע ושמחת חיים.  www.tessahagity.com


        מתי גרינברג מזמין את הצופה להיכנס למקומות חבויים שהוא יוצר בעבודות קטנות, תלת מימדיות וצבעוניות, עשויות שכבות נייר.   www.matygrunberg.com


        התערוכה תהיה פתוחה עד ה – 25.2.2018, ביום ה' בשעות 10:00 - 19:00, בימי שישי ושבת בין השעות 10:00 – 15:00
        למעונינים ניתן לקבוע פגישה אישית – גיורא הגיתי 054-4346372 /
        מתי G. 054-8094845

        * חניה בחניון הצורפים, או בחניון הלוויתן ברחוב לואי פסטר, או בחניון הגדול ליד הנמל.

        דרג את התוכן: