כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אלטר אגו

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום רביעי, 11/3/09, 21:39
    בגן העדן לא הסתרנו
    בבגדים או במילים,
    דבר.
    אתה אומר לי "אל תפחדי"
    ופורש את זרועותיך אלי
    ואני פוסעת אל תוך החיבוק שלך
    מפחדת,
    שאולי חוה טבועה בי עמוק מדי;
    אני יודעת כמה קר יהיה בחוץ
    אני יודעת כמה זה יכאב
    אני יודעת שכמוך לא יהיה לי לעולם,
    אדם.
    אבל יש סיכוי שחוה טבועה בי עמוק מדי
    ומאחורי הגב
    ידי כבר אוחזות בפרי עץ הדעת.
    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 11/3/09, 21:38
      כל כך רציתי להיות גליתיאה שלך
      פיסלתי עבורך
      כל מה שחשבתי שאתה רוצה.
      השבבים שניתזו ממני היו של בשר
      ונשמה
      כי לא ידעתי לפסל עצמי בשיש.
      ועכשיו כשאני עומדת מוגמרת
      על כן
      מחכה שתבוא להתפעל
      אני מבינה שאולי ראיתי בך יותר מדי
      ובמשחק התפקידים הזה
      אני הייתי פיגמליון.
      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום רביעי, 11/3/09, 21:34
        אני אוספת מכל הבא ליד
        ושמה בערמה גדולה.
        דברים שלא ידעתי
        נראים פתאום הגיוניים מאד ביחד
        וזה היופי הגדול.
        גם בנשמה שלי  -
        אני בונה לי פסל,
        אתה היית קורא לזה בלגן.
        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום רביעי, 11/3/09, 21:33

          אולי אחרי הסערה
          נשכב על החוף, טרופים.
          נביט בשמיים כחולים משעמום
          נשמע רק שחפים
          יום אחרי יום
          ויהיה לנו הרבה חול
          שילדים יכולים לשחק בו
          ובתים לא נשטפים ממנו לים.

          אולי אחרי הסערה
          יחסרו לך איים אחרים,
          קרנבלים
          ומלחמות בסערות בלב ים

          אחרי הסערה אני רוצה שתדע
          שלמרות החול
          אני תמיד אפליג איתך
          שוב,לתוך הסערה.
          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 11/3/09, 21:32

            מי שלא יודע לקפל אוריגמי
            צריך לפעמים לדמיין
            שבנייר החום יש חד קרן
            גם אם בעצם אין
            ואתה מקפל לי חד קרן
            באצבעות היפות שלך
            מהדק בדייקנות את הקיפולים
            בנייר וגם אצלי בלב
            לא הייתי צריכה את זה, אתה יודע,
            אני ראיתי אותו בך
            גם קודם.
            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום רביעי, 11/3/09, 21:28
              היתה תקופה בחיי בה אהבתי מאד קרנפים. אהבתי אותם כי שחשבתי שהם החיות הקרובות ביותר לחדי קרן,
              חוץ מסוסים לבנים כמובן.
              אבל זו לא חכמה להיות סוס לבן - כל מה שסוס לבן צריך לעשות
              כדי להפוך לחד קרן זה רק לגדל קרן על המצח,
              קרן החודרת כל
              חומר כי הוא מאמין בזה באמת ובתמים.
              קרנף צריך קודם כל לפרק
              את השריון העבה שלו וזה הרבה יותר כואב לעשות.
              אז אני פירקתי קרנפים - במשך שנים פירקתי קרנפים.
              ידעתי לפרק
              ולהרכיב את השריון שלהם בעיניים עצומות, הייתי ממש שיאנית
              העולם בפירוק קרנפים.
              אבל לא הצלחתי להפוך אף אחד מהם לחד קרן.
              הקרן שלהם, היא פשוט התעקשה להשאר באמצע האף.
              כמה שלא דחפתי אותה למעלה למצח היא תמיד צנחה בחזרה והתחפרה במקומה בעקשנות קרנפית טיפוסית.
              יום אחד הסתכלתי סביבי וראיתי שרוב חברותי כבר מצאו את חד
              הקרן שלהן.

              עכשיו אני כבר לא אוהבת קרנפים. עכשיו אני יודעת שחדי קרן
              קיימים רק אם מאמינים בהם באמת ובתמים וקרנף בלי שריון הוא
              בסךהכל קרנף ערום ולעולם לא יהיה חד קרן. גם סוס לבן לא.
              העניין הוא שאף פעם לא חשבתי שפשוט צריך להאמין - אולי זה
              בגלל שחשבתי על קרנפים. אי אפשר לחשוב על קרנף ועל עוד משהו
              באותה המחשבה.
              דרג את התוכן:

                פרופיל

                calya
                1. שלח הודעה
                2. אוף ליין
                3. אוף ליין

                ארכיון

                תגובות אחרונות

                פיד RSS