| בגן העדן לא הסתרנו בבגדים או במילים, דבר. אתה אומר לי "אל תפחדי" ופורש את זרועותיך אלי ואני פוסעת אל תוך החיבוק שלך מפחדת, שאולי חוה טבועה בי עמוק מדי; אני יודעת כמה קר יהיה בחוץ אני יודעת כמה זה יכאב אני יודעת שכמוך לא יהיה לי לעולם, אדם. אבל יש סיכוי שחוה טבועה בי עמוק מדי ומאחורי הגב ידי כבר אוחזות בפרי עץ הדעת. |
היתה תקופה בחיי בה אהבתי מאד קרנפים. אהבתי אותם כי שחשבתי שהם החיות הקרובות ביותר לחדי קרן, חוץ מסוסים לבנים כמובן.אבל זו לא חכמה להיות סוס לבן - כל מה שסוס לבן צריך לעשות כדי להפוך לחד קרן זה רק לגדל קרן על המצח, קרן החודרת כל חומר כי הוא מאמין בזה באמת ובתמים. קרנף צריך קודם כל לפרק את השריון העבה שלו וזה הרבה יותר כואב לעשות. אז אני פירקתי קרנפים - במשך שנים פירקתי קרנפים. ידעתי לפרק ולהרכיב את השריון שלהם בעיניים עצומות, הייתי ממש שיאנית העולם בפירוק קרנפים. אבל לא הצלחתי להפוך אף אחד מהם לחד קרן. הקרן שלהם, היא פשוט התעקשה להשאר באמצע האף. כמה שלא דחפתי אותה למעלה למצח היא תמיד צנחה בחזרה והתחפרה במקומה בעקשנות קרנפית טיפוסית. יום אחד הסתכלתי סביבי וראיתי שרוב חברותי כבר מצאו את חד הקרן שלהן. עכשיו אני כבר לא אוהבת קרנפים. עכשיו אני יודעת שחדי קרן קיימים רק אם מאמינים בהם באמת ובתמים וקרנף בלי שריון הוא בסךהכל קרנף ערום ולעולם לא יהיה חד קרן. גם סוס לבן לא. העניין הוא שאף פעם לא חשבתי שפשוט צריך להאמין - אולי זה בגלל שחשבתי על קרנפים. אי אפשר לחשוב על קרנף ועל עוד משהו באותה המחשבה. |
~י~
בתגובה על תעשי רק מה שאת אוהבת?
~י~
בתגובה על הקעקוע השני שלי
shonna
בתגובה על לסובב את הזמן
אבי לה
בתגובה על באש ובמים