יום שבת, 20/12/08, 11:34
| אהבה וזעם יצאו בתחרות על לב האדמה עכשיו נראה שזעם שמח מנצח בניינים גבוהים עד שמש לא ניכנס כח שררה חמדנות גזל ו |
יום שבת, 20/12/08, 11:27
| כל עולמי בתוכי מסתתר והשאר רק מראה רפלקטורים מסחררים מסתחררים מבולבלים |
יום שבת, 20/12/08, 11:22
| הצלת אותך אז גם אותי ואת ביתי שלי בא בלילה באהבה נח כאן במיטה איתי זה הזמן שלוחץ אותנו לכאן הזמן שאבד כבר מזמן וא |
יום שבת, 20/12/08, 11:20
| אני בוראת עצמי כל פעם מחדש וזה לא טוב הם אומרים זה חריג, לא מקובל "אהיא יציבה, לכי אחרי אחד בלבד" לשלוט בזעם |
יום שבת, 20/12/08, 11:06
| סיפר לי אחד חכם כנועם על דמוקלס שאת כיסא המך חמד, ישב בו לרגע הרים ראשו וראה חרב מונפת מאיימת על קיומו כולם רוצים להיות בו |
יום שבת, 20/12/08, 10:56
| זה לא הם שמפחדים, זה אנחנו כי יודעים את כוחה של האנרגיה כוחה לטוב ולרע אנחנו שמוצצים אצבעותינו בידיעה מלידה שאין כאן בעצ |
יום שבת, 20/12/08, 10:50
| עצב לא כאב לי מעולם הוא אני שלי חלק ממני קשה זה לא קל אבל גם לא כואב רק הגעגוע מכאיב בליבי זה שנים קורע אותי מבפנים מאז הג |
יום שבת, 20/12/08, 03:11
| רוב הזמן אני עפה רוב הזמן אני לא כאן רוב הזמן בונה אני קיני בעץ חדש ישן בין ענפים וצמרת בסבך ירוק עד שם הרוח זורמת וזורמים בו |
יום שבת, 20/12/08, 01:20
| יונג היה נורא חכם הוא הבין שהכל כאן בזרימה מונח והוא החכים להבין שלא רק במימד אחד הוא למד את המודע הקולקטבי וי |
יום שבת, 20/12/08, 01:06
| כל לילה עוזבת היא את מיטת, יורדת או שבעצם עולה, עפה ועפה מחפשת ללא סוף לב להרגיש בו עצמה מראה לליבה |
יום שבת, 20/12/08, 01:02
| ושוב לא מתת ושוב לא מתי אני וליבי שוב פועם והינה אני וכמה קרובים ורחוקים יכולים להיות וכמה שונים ודומים וכמה מפחיד כש |