מורפופסיכולוגיה זה מדע המנתח את תכונות האדם על פי תווי פניו.

איך זה עובד?

מבנה הפנים שלנו מושפע מהתורשה שלנו וממידת השימוש שלנו בשרירי הפנים.

כן, את תווי הפנים שלנו מכתיבים שרירים, וכן, כמו כל שריר- כמה שנשתמש בו כך יהיה מפותח יותר.

אז מה אפשר לדעת עלינו?

ראשית נקבע איזה סוג של טיפוס- מלא שמחת חיים ואוהב נוחות או עצור ונוטה לסגפנות?

אחר נקבע את התחום השולט בחייו- השיכלי / הריגשי / או המעשי?

ובשלב הבא נכנס לפרטים ספציפיים כגון: אוהב מגע, עצמאי או תלותי, בעל חשיבה ממוקדת או ראיה רחבה, מוכן ללימודים מאומצים או כדאי שיצא לטיול במזרח, סתגלן או מרדן, יצירתי מאוד, וכו' (הרשימה ארוכה)

אין שיפוטיות בקריאה, כולנו שונים ומיוחדים בשילוב שאופייני רק לנו.

מה זה נותן לי לדעת על האחר?

כשניתן לקרוא תווי פנים זה מקל עלינו בהבנת האדם האחר.

* אם אנחנו מוכרים משהו- נדע אילו נקודות חשובות לאותו קונה במיוחד.

* אם זה מכר שלנו - נדע איך לתקשר איתו בכלים שלו

* אם זה חבר או אדם קרוב - נדע מה חשוב לו, מה משמח אותו, ואיך לאהוב אותו כפי שהוא, במקום להילחם בו.

נוכל גם ללמוד איך לקבל ממנו את מה שאנחנו זקוקים לו, ושוב, מבלי להילחם בו.

המורפופסיכולוגיה הוא כלי נפלא - וכמו כל כלי, יש להשתמש בו בתבונה ועם לב נקי, ולזכור שהמטרה היא להיטיב תמיד.

הדבר היחיד שלא ניתן לראות בתווי הפנים שלנו- זו הבחירה.

כי עם כל מערך פנים קיים, ברגע נתון, יש לאדם יכולת בחירה שיכולה לשנות את כל התמונה.

והטיפ שלי אליכם הוא:

חייכו הרבה ומכל הלב - זה האיפור של הפנים.

בדידות ב' הפתרון 

אוספת את אני ועצמי ומתיישבות לגישור

איפה התפצלתן? ואיפה החיבור?

שתיכן שלי ואת שתיכן אני אוהבת

מפייסת את השתיים, מאחה ומחברת

אז שלושתינו מתאחדות

חולקות סיגריה מנחמת

בפנים שוב שקט

ואני שוב מסתגרת

כי הדירה לא מרווחת

אך השכנים בעיני נאים

וטוב לשבת בבית בלי תהפוכות ושינויים

איך יכול להיות בודד עם כל כך הרבה שכנים

שבתוכי הם גרים

בדידות ב'

כשאני עזבתי את עצמי

נטשתי אותי בתוך ההרגלים

בתוך ההתמכרות, בתוך הדפוסים

האני פועלת מדחפים

האני מגיבה ומופעלת מהחיצוניים

ואיפה עצמי? איפה השארתי את עצמי?

מחפשת בין השמיכות, מתחת למצעים

ישנה ומתעוררת לתוך חלומות ורגעים הזויים

ומגלה אותי מסתכלת על עצמי

מרחפת מעלי מתנהלת בחיים

ותוהה, למי הם בעצם שייכים?

לאני או לעצמי?

ואיפה שניהם נפגשים?

הם חייבים?

בדידות א'

כשאני בבית וכולם עובדים

כשאני עובדת וכולם נהנים

כשאני תקועה וכולם דוהרים

כשאני דוהרת וכולם נחים

כשאני מתלבטת וכולם יודעים

כשאני יודעת וכולם מתחבטים

כשאני שונה וכולם אחרים

מי זה הכולם האלה?

אם כולם ככה מרגישים?

שנים דגלתי בהימנעות מודעת מקריאת עיתונים, צפייה בחדשות ובכלל ספיגה פנימה של מסרים רעים. אבל הבוקר פשוט פרץ אלי הכאב של אותן אימהות של אותם שלושה חיילים גיבורים. אולי גם הן לא קראו עיתונים. אבל זה לא שינה ולא עזר והכאב הנורא מכל חדר. אני כואבת את כאבן ובא לי לבכות.

ואז אני שואלת, האם באמת זה לא קשור אלי?

האם באמת זו רק כותרת בעיתון ולי אין יד וחלק בדבר?

אולי אנחנו לא רק קוראים חסרי אונים.

אז שינסתי מותניים, ניגבתי עיניים והתחלתי לחשוב.

הרי המלחמה הזו היא שלנו, היא על עצם היותנו כאן ועכשיו. המלחמה הזו היא מלחמה על קיום העם היהודי. אנחנו. ומה זה אומר לי להיות חלק מהעם היהודי?

זה לא רק לדבר עיברית, לספר לתיירים כמה נפלאה ארצינו, לטייל בשביליה ולשבת בבית קפיה (איך כותבים את המילה הזו?). ומה לעזאזל הבני דודים האלה רוצים?

להיות יהודי אומר לי שאני חלק ממורשת עתיקה ועשירה, מלווה בארון ספרים העשיר ביותר בעולם. של חמשה חומשים, ספרי הלכה, ספרי סוד וקבלה, מעשיות ושירי הלל וחכמה נפלאה נפלאה ורבה.

וכן, זה שלי גם אם אין לי מטפחת על הראש, גם אם אני גרה הרבה צפונית לבני ברק והרבה מאוד דרומית לצפת.

ומאחורי ארון הספרים ישנה דלת סתרים. אני שולפת ספר בחשש, וכמעט כל פסוק שאקרא מסתבר, הוא מפתח לאותה דלת נסתרת. אני הוגה בחשש פסוק, ועוד אחד, בטוחה שזו שפה שעבורי היא זרה (הרי היא שלהם, של אלה שעונים "ברוך השם"). אך המילים קולחות כל כך מוכרות.

ואז, לאט לאט בחריקה נפתחת אותה דלת כבדה. 

מאחוריה יש עולם קסום שבו הכל אפשרי ותלוי רק בי. (סטייל נרניה)

ופתאום יש הבנה, הדלת הזו נפתחת לתוך לבבי. שם אני המלכה ואני מחליטה.

ואיך הדברים מתבצעים? איך זה קורה? אומרים חכמים- זה קל, זה בפה. (מזכיר את הסיפור שאינו נגמר, לא?)

עוד משפט אני קוראת, ועוד בקשה אני ממנו מבקשת, בשפה פשוטה את כל בקשותי פורשת.

ושוב אני לא רק צופה מהצד, אני לא חסרת אונים מול כותרת.

מאבא שלי בשמיים ובלב אני מבקשת:

"אבא יקר, שלח נחמה להורים, המצא מנוחה שלמה להולכים, תן לחיילינו כוח ואל תיתן לנו לשכוח. לשכוח שבידינו הכוח, לבקש ולהתחנן על נפשם ונפשינו. ובינתיים, יש אחריות גם עלינו. לדאוג לאחינו המופצצים בדרום, וכל הזמן להתפלל לשלום".

איזה כיף

הזדמנות מצוינת לברך את עצמי ואת כולם על הצטרפותי החדשה

יש אומרים שזה המצאת המאה, העשור

יש אומרים כלי עיסקי מצוין

יש אומרים רשת חברתית נפלאה

ומה אני אומרת? עוד לא יודעת, אבל בהחלט שווה הצצה

אז הנה אני מציצה ומברכת את עצמי

ברוכה הבאה