שִׁיר פֶּרֶא 

אֶהֱבִי אוֹתִי בְּלִי תַּסְבִּיכִים,

לְכִי לְאִבּוּד בְּקַוֵּי כַּפּוֹתַי

אֶהֱבִי אוֹתִי לְשָׁבוּעַ, לְיָמִים, לְשָׁעוֹת.

לֹא אִכְפַּת לִי הַנֶּצַח.

אֲנִי תִּשְׁרֵי

חֹדֶשׁ הָרוּחַ, הַגְּשָׁמִים וְהַקֹּר;

אֲנִי תִּשְׁרֵי

הִכָּתְשִׁי כַּסַּעַר עַל גּוּפִי...

אֶהֱבִי אוֹתִי בְּכָל פִּרְאוּת הַטַּטָּרִים

בְּכָל חֹם הַגּ''וּנְגֶל

בְּכָל טוֹרְפָנוּת הַגֶּשֶׁם

אַל תִּשְׁמְרִי, וְאַל תַּשְׁלִיכִי,

וְאַל תֵּעָשִׂי לְעוֹלָם מְתֻרְבֶּתֶת;

עַל שְׂפָתַיִךְ כְּבָר נָפְלוּ כָּל תַּרְבֻּיּוֹת הַמְתֻרְבָּתִים.

אֶהֱבִי אוֹתִי כִּרְעִידַת אֲדָמָה

כְּמוֹ מָוֶת פִּתְאוֹמִי.

הַנִּיחִי לְשָׁדַיִךְ, שֶׁמִּגָּפְרִית וָצֹר נָלוֹשׁוּ,

לְהִסְתָּעֵר עָלַי כִּזְאֵב קַטְלָנִי וְרָעֵב

נוֹשֵׁךְ אוֹתִי, מַכֶּה בִּי

כְּמוֹ שֶׁמַּכִּים הַגְּשָׁמִים בְּחוֹפֵי הָאִיִּים.

אֲנִי גֶּבֶר בְּלִי גּוֹרָל.

אַתְּ תִּהְיִי גּוֹרָלִי,

תְּקַיְּמִי אוֹתִי עַל שָׁדַיִךְ, כְּחוֹקֶקֶת בָּאֶבֶן.

אֶהֱבִי אוֹתִי; אַל תִּתְלַבְּטִי כֵּיצַד

אַל תְּהַסְּסִי מִבֹּשֶת, אַל תִּמְעֲדִי מִפַּחַד

כְּשֶׁאַהֲבָה מַכָּה בָּנוּ.

אֵין "מָה" וְאֵין "אֵיךְ"...

אֶהֱבִי אוֹתִי בְּלִי תְּלוּנוֹת.

הֲיִתְלוֹנֵן הַנָּדָן בְּקַבְּלוֹ אֶת הַחֶרֶב?

הֲיִי הַיָּם וְהַנָּמֵל, הֲיִי הָאָרֶץ וְהַגּוֹלָה

הֲיִי הַפִּכָּחוֹן וְהַסּוּפָה

הֲיִי הָרַכּוּת וְהָאַלִּימוּת.

אֶהֱבִי אוֹתִי – בְּאֶלֶף וְאֶלֶף פָּנִים

וְאַל תַּחְזְרִי עַל עַצְמֵךְ כְּמוֹ הַקַּיִץ; שָׂנֵאתִי קַיִץ.

אֶהֱבִי אוֹתִי וְאִמְרִי לִי.

אֵינִי מוּכָן לְאַהֲבָה בְּלִי קוֹל

אֵינִי מוּכָן לְהַסְתִּיר אַהֲבָה בְּקֶבֶר שֶׁל שְׁתִיקָה.

אֶהֱבִי אוֹתִי –

הַרְחֵק מֵאַרְצוֹת הַהַכְנָעָה וְהַדִּכּוּי;

הַרְחֵק מֵעִירֵנוּ שְׂבֵעַת הַמָּוֶת;

הַרְחֵק מִבַּדְלָנוּתָהּ;

הַרְחֵק מֵאִבּוּנָהּ;

אֶהֱבִי אוֹתִי הַרְחֵק מֵעִירֵנוּ

שֶׁמֵּאָז קִיּוּמָהּ

אֵלֶיהָ אֵין הָאַהֲבָה מַגַּעַת,

אֵלֶיהָ לֹא בָּא אֱלֹהִים.

אֶהֱבִי אוֹתִי

וְאַל תַּחְשְׁשִׁי לְרַגְלַיִךְ, גְּבִרְתִּי, מֵהַמַּיִם.

כִּי לֹא תֻּטְבְּלִי אִשָּׁה

כְּשֶׁגּוּפֵךְ מִחוּץ לַמַּיִם

וּשְׂעָרֵךְ מִחוּץ לַמַּיִם;

שָׁדַיִךְ בַּרְבּוּר לָבָן שֶׁאֵין לוֹ חַיִּים בְּלִי מַיִם.

אֶהֱבִי אוֹתִי בְּטָהֳרִי אוֹ בְּחֶטְאִי;

יָשֵׁן אוֹ עֵר;

וְכַסִּי אוֹתִי, אַתְּ גַּג שֶׁל פְּרָחִים, אַתְּ יַעֲרוֹת הַחִנָּה

הִתְפַּשְּׁטִי, הִמָּטְרִי עַל צִמְאוֹנִי וּמִדְבָּרִי

הִתְמוֹסְסִי בְּתוֹךְ פִּי כַּדּוֹנַג, וְהִתְרַפְּקִי בְּכָל אֵיבָרַי

הִתְפַּשְּׁטִי, חֲצִי שְׂפָתַי

לִשְׁנֵי חֲצָאִים, יָא מֹשֶה עַל הַיָּם...

                                                    ...

רציתי לשתף אותכם בתרגום שירה מערבית למשורר המדהים ניזאר קבאני... 

מערבית: סאלווה נקארה חדאד, אמיר אור

לפני כשבוע וחצי ליאור שליין  מתח ביקורת על ישו ואמו מרים , לטענתו שמרים לא הייתה בתולה בכלל ושקיימה יחסי מין עם תלמידים שלמדו איתה ונכנסה להריון לכן הוריה המציאו את סיפור ישו.

ושישו לא היה נביא ולא עשה כלום חוץ מלאכול ושהיה שמן מאד בכך שאם לא הייתה השמנת יתר יכל לחיות מעבר לגיל 40 ...

דבריו והצחוק שלו מהנוצרים הביאו להרבה מהומות בין הנוצרים ובוותיקן מכיוון שהטיפש הזה פגע בכל הנוצרים בעולם בדבריו...

כל זה היה לטענתו בגלל ריצ'ארד וויליאמסון  הכומר שאמר שנהרגו רק 300 אלף יהודים בלבד בשואה ושבכלל לא הייתה שואה באמת... למרות שכמה ימים אחרי דברי הכומר האפיפיור מיד גינה את זה ובשמו ובשם הכנסייה פנה בהתנצלות ליהודים בישראל ובארה"ב  ובקש סליחה  וטען שהכומר הזה מייצג רק את עצמו ולא את עמדת הכנסייה  ושהוא הכחיש את השואה לא את הנביא משה ולא הכחיש את היהדות אך למרות זה יקבל את עונשו על דבריו , בנוסף הוסיף שדווקא הכנסייה עזרה ליהודים בתקופת השואה והחביאה הרבה מהם בכותליה וספקה להם מזון והגנה מפני הנאצים ... 

 ובמקביל , מר שליין לועג ופוגע בכל הנוצרים בעולם ומזלזל בנביאם בצורה הכי לא מוקבלת, ואפילו ההתנצלות שלו הייתה מגוחכת  והתחייס לנושא בכמה שניות שהכל בצחוק ואין כוונה לפגוע... כן ממש האמנו לך

לאחר רגיעה כמה ימים פתאום מופיע סרטון קטן לנתן בשבקין המתמודד שהודח מתוכנית הישרדות  2, שוב ערוץ 10 בכותרת, מכנה הבשבקין הזה את  זוג הנעליים שלו ,הראשון נסרין (המתמודדת הערבייה שהדיחו אותה בשל היותה ערבייה) והשני זכה לשם מוחמד, נביא המוסלמים . ולווה את זה צחוקים  ולעג מהשומעים.

אפילו לי, האתאיסטית   שלא מאמינה באף נביא  זה הפריע, טיפת כבוד,  עד כמה אפשר להיות גזען ושפל ?

רציתי להבין עד מתי יעשו צחוק מהדת !!!  כמה נמוך אפשר לרדת !!

בושה  !!!!

אספר לכם חוויה קשה שאתמול הייתה לי

אתמול הייתי אצל חברות שלי , גרות רחוב מעליי בשכונה , בפסגת זאב -בירושלים, הן ערביות גם,  היינו איזה 8 בנות ו2  בחורים, שחקנו כלפים  שתינו ...צחקנו כרגיל, אני ירדתי בחצות למכולת ממול לקנות סיגריות , קור לא נורמאלי ירדתי עם מעיל וכפייה  קניתי וחזרתי מיד לדירה , כנראה מישהו מהשכונה ראה אותי עם הכפייה ושמע את הצחוקים שלנו ושמדובר בערבים בשכונה, למרות שחברתי גרה שם מעל 4 שנים  ואני שנתיים ובחיים לא נתקלנו בבעיות,  כמה דקות אחרי זה שמענו בחור צועק מוות לערבים וזרק אבנים לעבר  חלון הסלון  איפה שישבנו, מיד אני הסתכלתי מהחלון ופתחתי בשורות של  צעקות וקללות ואיומים להביא את המשטרה אם לא יעוף לי מהפרצוף ו2 הידידים שלי צעקו עליו שמיד ירדו לכסח לו את הצורה, הבחור רץ ונעלם בחושך.  ב 1 וחצי עמדנו לצאת אני וחברה ועוד ידיד מהדלת וללכת אליי  פתאום כשפתחנו את הדלת שמענו 2 יריות לכיווננו מהמדרגות של הבניין  ( אנחנו בקומה ה3) , מיד סגרנו  את הדלת בדקנו שכולנו בסדר ואף אחד לא נפגע , אחד כיבה את האור אחת נעלה את הדלת השאר שכבו על הרצפה ואני רצתי לחלון בחושך לראות מי זה ומה קורה ובאותו זמן התקשרתי למשטרה , רוב הבנות בדירה התחילו לצעוק ולבכות מפחד ונשמעו צעקות גם בדירות מלמטה , כמה דקות הגיעו 3 ניידות ואמבולנס  מיד התחילו בסריקת השטח ולבדוק דירה דירה אצלנו בבניין ואצל השכנים... כשדפקו לנו בדלת פתחתי להם וספרתי להם מה שקרה בדיוק , וירדתי איתם עם ידיד שלי לעזור בסריקות ובחקירות (ידידי  חוקר במשטרה ואני מתנדבת במשמר האזרחי כבר שנים)   , בסוף מתברר שזה לא יריות מדובר בשני פיצוצים של דינמיט  שהושלכו לכיווננו  , הכל נרגע ,לא נתפסו  הבחורים שעשו זאת , כל אחד מאתנו חזר הביתה המום ,  הבוקר נודע לי שקבוצת נערים עולים חדשים בשכונה עשו זאת כי לא רוצים ערבים באזור...

עדכון :

הייתי היום בביהמ"ש, שם פגשתי שוטר שהיה אתמול באירוע, שאלתי אותו מה יהיה ואם נתפסו , מה ענה לי ??

איפה נתפוס אותם סביר להניח ש99% מתושבי השכונה לא מרוצים שיש להם שכנים ערבים בשכונה!! חיפשנו לא מצאנו אף אחד, שאלתי אותו בדקתם את הכניסה האחורית של הבניין והחניון החשוך  , עונה לי : אה הייתה עוד כניסה וחניון מאחור!!!!!   שאלתי ומה עם טביעות האצבעות ? לא ערכתם חיפוש זה אתמול

עונה לי, מה זה תיק רצח בכלל !תרגעי סתם אירוע קורה יום יום, לא שווה, ואם מפריע לך למה את גרה בפסגת זאב לכי למזרח ירושלים תרגישי יותר בביטחון !!!!!!

 לא יכולתי לשלוט בעצמי וצעקתי עליו  עד שהבטחון הגיע והפרידו ביננו !!

איזה חוצפה !!!

בוקר לא ממש טוב,

לא יכולתי להתאפק ולא לכתוב על מרצ!!!!!!!!   מפלגתי "לשעבר"

כערבייה שכל חייה מאז ומתמיד אני ומשפחתי מצביעים אך ורק מרצ (חוץ מאבא שהוא פעיל חד"ש), כואב לי לומר שהפעם נשארנו בבית ולא יצאנו להצביע לכם- מרצ, כמו הרבה מחבריי הערבים והיהודים השמלאנים שרובם פנו לחד"ש וחלק כמוני נשאר בבית, לאחר שדקרתם לנו סכין בגב ולא עמדתם איתנו בהפגנת השמאל בתל אביב ולא התנגדתם למלחמה בעזה !!
זו תשובתנו, רציתם להתחנף לימין? קיבלתם בחזרה כל השפויים עזבו  וחד" ש עלה מנדט על חשבונכם !!!!
תשלמו על הטעות מקווה שבפעם הבאה תלמדו את הלקח ולא תהיו חנפנים וצבועים ותעמדו על שלכם!!!!

צר לי על התוצאה, וכואב יותר שהימין ניצח שוב ושוב ושוב...

התמונה :  אפרודיטה, "לידת ונוס"; ציור מאת ויליאם אדולף בוגרו, 1879. הציור מתאר את לידתה מקצף הגלים, מוקפת בפמליה מלכותית.

לאחר שנעצרה הזונה, התעמתה עם השופטים... 

היא : חזור בך מכתב האישום שהגשת נגד הנשים שכמוני ותודה שגם אני בן אדם ויש לי לב כמוך!

 הוא: מתגאה ביופייך ומוסרת את גופך למי שמשלם יותר!

 היא: אני מצילה את שאר הנשים מאסון בעליהן החרמנים!!

 הוא: אז את מודה שאת "זונה" !!!!

 היא: אני מודה שהחיים למדו אותי סגנון חיים שונה משאר הנשים... סגנון שאינו מקובל בחברתנו, סגנון שניסיתי להתנגד לו אך נכנעתי ללחצים וזרמתי ...

אני מודה שהעדפתי החופש שיש לזונה מאשר להיות אישה צייתנית לתשוקות בעלה השתלטן .אני מודה שאני מוצאת את הנאתי בתשוקה יותר מההנאה שאני מוצאת בכנסייה כשמתפללת, ואני מודה שכך אני מתפללת ... בדרך שונה משלך, דרך שאני יצרתי, מתפללת להנאת גופי דרך מימוש התשוקות והפנטזיות.... ואני מודה ... עדיין מתפללת יום יום....

 ועדיין מתפללת שאתה תבוא ותמלא אותי ... ממש עמוק ותשתיק את הלהט שבתוכי.... שניעלם מכל החיים האפילם האלה ונתרכז רק בעצמנו.... ובצעקות תשוקתנו

 ואם המצב היה שונה והייתי חיה כמו אשה רגילה שמצייתת לבעלה ולצוויו  , בשבילי זה יהיה עונש יותר חמור ממה שאתם עושים לי כרגע .... מצבי כיום גן עדן יחסית לשאר הנשים הנשואות שחיות בגיהנום החשוך ובלילותיו הקרים...

אנו חיים בתקופה ארורה, מכנים את מה שאלוהים נתן לנו במתנה טעות בושה מתירנות... מי שמתנגד לי ולסגנון חיי הוא הכופר לא אני ,,, הוא שמתנגד ליצירת אלוהים ולחוקי הטבע שברא,  כדי שבן האדם ילמד וייהנה ויתן הנאה ולא ידחיק את כל תשוקותיו והנאותיו ובמקביל יתקבל לאליטה האריסטוקרטית כמכובד חסר רגשות ותשוקות...

מאשימים אותי בזנות ואתם מי שגרם לי להגיע לזה, אתם מי שלמד אותי שלבי האהבה ועשייתה שלב אחר שלב... אתם מי שהכניס אותי למיטה בפעם הראשונה,  אתם מי ששכנע אותי שלזרום עם האהבה והתשוקה, אתם מי שלמד אותי איך לעשות אהבה ובמקצועיות ואיך לגעת בכל נקודה שמגרה את הגבר ... ועכשיו מתכחשים ומאשימים אותי?

 אם אני פושעת אז אתם שותפיי, וכולכם כמוני , ומי ששכב איתי שירים את ידו ויתפטר מתפקידו כשופט כי הפך לשותף בפשע הזה... 

לאחר כמה שניות...  זוכתה הזונה... לא מחוסר ראיות או מחוסר הוכחות... אלא שפשוט לא נשאר שופט אחד שלא הרים את ידו... 

                                                                                                                                             ההמשך יבוא....

כל מילה נוספת מיותרת... חלק ב'

וזה קישור לחלק א'

http://cafe.themarker.com/view.php?t=858584

מוזמנים להגיב

כל מילה נוספת מיותרת...

 וחלק ב' בפוסט השני:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=859331

נעתרתי לבקשה ובצדק , הפעם התמקדתי במנהיגי מדינות ערב

לעיונכם ותגובתכם

אשה אנסה גבר  -  הייתי בתול ואנסה אותי !! האישה: מה פתאום בתול, היה תותח במיטה!! 

בתקופה האחרונה במיוחד בארה"ב ובבריטניה התחילו לפרסם סיפורים שאנו לא רגילים לשמוע , אשה אנסה גבר או ליתר דיוק אשה שכפתה על גבר לקיים יחסי מין איתה.

 אחד הסיפור מספר על גבר שפגש 3 נשים ברכב BMW שביקשו שיסייע להן להגיע לאיזה מקום ובדרך הם לקחו אותו למקום רחוק מהתקהלות ושם קשרו אותו ותחת איומים בסכין אנסו אותו שלושתן כל אחת ותורה, כך לפחות הייתה גרסת הנאנס .

סיפור אחר מספר שגבר נפגש עם אישה ושם שיכרה וסיממה אותו ללא ידיעתו וקיימה איתו יחסי מין, סיפור אחר שמספר שאישה פיתתה גבר וגררה אותו לקיום יחסי מין איתה,הגבר למחרת מתעורר ערום לידה ולא מבין מה קרה ותבע אותה בגין אונס ושבגללה איבד את הביתולין שלו, האשה במקביל טענה שהכל בהסכמה ושמה פתאום היה בתול , הרי היה תותח במיטה !! 

גם בארץ היו סיפורים כאלה וחלקם כואב כשמדובר באונס אנאלי לגבר ושימוש באלימות, אך לפי הנתונים רק 5% מהגברים הנאנסים מעיזים להגיש תלונה . 

הרבה שאלות נשאלו ע"י המגיבים שקראו את הסיפורים הנ"ל , כגון :

איך גבר יכול להאנס לא בהסכמה ?

איך אפשר לאנוס גבר כשאין זיקפה ?

האם יש זיקפה לגבר גם אם לא בהסכמתו  ואינו יכול לשלוט בזה ?  

והתגובה הכי משעשעת שקראתי :

 "בזמן שהגבר נאנס ,לטענתו, ע"י 3 נשים ברכב BMW , שאר גברי העולם פנטזו  ואוננו על אורגיה כזו ... הלוואי עליי שיאנסו אותי כך יום יום לא הייתי מתנגד..."  

ומבחינה משפטית , בישראל :-

בשנה שעברה  (16.07.08)הכנסת אישרה הצעת חוק, לפיה אשה שכפתה יחסי מין בכוח על גבר תעמוד לדין באשמת אונס - ולא בעבירה של מעשים מגונים. לפי החוק כיום, אונס מוגדר כחדירה לאיבר המין הנשי, ולכן גבר אינו יכול להיאנס.

הצעת החוק המקורית ביקשה להכיר באינוס רק אם לקורבן טרם מלאו 18 שנים, אולם בדיונים שקדמו להצבעה בכנסת, ביקש משרד המשפטים כי החוק לא יחול רק על קטינים. משרד המשפטים נימק את בקשתו בכך שמדיון בו השתתפו מומחים לטיפול בנפגעי תקיפה מינית, עלה שאמנם ברובן הגדול של הפגיעות המיניות הנגרמות על ידי נשים הנפגעים הינם קטינים, אולם ישנם גם מקרים בהם הנפגעים הם בגירים.

כיום חוק העונשין אינו מכיר באונס גבר על-ידי אשה. ומה בדבר הסיכויים לשינוי חוק האינוס? בישראל כבר קיימת הצעה שהניחה ח"כ זהבה גלאון (מרצ) ושמו "החוק למניעת כפייה מינית". לדבריה, הצעת החוק קובעת שכל סוגי החדירות יוכפפו תחת הגדרה אחת לגברים ולנשים, אך משום מה - לא מצליחים לקדם אותה...

מה היינו אנחנו עושים אילו הופצצו ערינו יומם ולילה במשך שבוע, בתוך מצור ממושך הכולא אותנו בבתים חשוכים וקרים?
נחי אלון
בשבוע האחרון הרגנו יותר מ-500 אנשים ופצענו למעלה מ-2,000, מספרים השקולים פרופורציונלית ל-1,600 הרוגים ול-8,000 פצועים בישראל. אילו היינו אנו סופגים אבידות כאלו, האם היו אזרחי ישראל מבינים ש"הלחימה אינה משתלמת"? האם היו קמים ומפילים את השלטון בארץ? נהפוך הוא: קרוב לודאי שהציבור היה קורא דווקא להיפרע מהתוקפים, ומעלה ממשלה לוחמנית יותר, כפי שכבר עשה בעבר. אילו הופצצו ערינו יומם ולילה במשך שבוע, בתוך מצור ממושך הכולא אותנו בבתים חשוכים וקרים, ללא חשמל, גז ודלק, עם מערכת רפואית קורסת ועם קיצוב במספר הפיתות לנפש ליום, האם היינו מסכימים ש"אין בעיה הומניטארית"? האם היינו מעיפים את הממשלה? קרוב לוודאי שהיינו דווקא מתאחדים כלפי המרעיבים אותנו.

 אבל "הם" שונים מאיתנו, כך אנו מאמינים. אם רק ניתן מכות קשות די הצורך, "הם" ישתנו. את תודעתם יש בכוחנו לצרוב, בעוד שאין בכוחם לצרוב את תודעתנו. זאת מכיוון שיש להם "מנטליות" שונה בתכלית, נחותה משלנו, שאנו מכירים מקרוב.

האמונה ברשעותו של הצד השני ובצדקתנו שלנו אינה נחלתנו הבלעדית. הנטייה האנושית הרווחת היא לראות כך את הצד השני, ורבים בצד הפלסטיני רואים כך את הישראלים. הנכתב כאן איננו מהווה ביקורת על ישראל כי אם משקף עיוורון אנושי כללי.

"הם" שונים מאתנו בשלושה דברים, ולכן תודעתם, בניגוד לתודעתנו, בת-צריבה:

אנו רציונליים, "הם" מבינים רק כוח
אם נקבע לחמאס "תג מחיר" גבוה די הצורך הוא "יבין שהטרור לא משתלם" ויניח את נשקו, שכן הוא מודד דברים רק על פי מחיריהם ותוצאותיהם.

אנו כמובן קרוצים מחומר אחר, לאין שיעור טוב יותר: גם כאשר כפו עלינו תגי מחיר כבדים לא נרתענו והמשכנו להלחם על הישרדותנו, על ערכינו ועל כבודנו. "אסור, אסור, אסור להתייאש, מחר נתחיל מחדש", מילות שיר מהימים טרם קום המדינה. למרבה המזל, אצלם זה אחרת.

  אנו מאוחדים בשעת צרה, הם לא
הצד השני מינה לעצמו מנהיגות שהיא רעה לו ולנו כאחד. אם נסב לו סבל גדול די הצורך, הוא יבין שלא אנו האשמים בסבלו אלא הוא עצמו באיוולתו הביא על עצמו את הסבל, ובטווח הארוך יתנער ממנהיגיו האשמים, יתקומם ויפיל אותם. עד אז, לפחות נגרום לו למנוע מן החמאס מלפעול מרחובו ומביתו והוא יחדל מלהרשות להם להשתמש בו כבמחסה חי. אם לא עשה זאת עדיין, אין זאת כי לא סבל די ועל כן עלינו להחמיר את צעדינו.

אנו "מושיטים יד לשלום", אצלם "אין פרטנר
אנו רוצים בהידברות , אבל "איתם" אי אפשר לדבר. בגלל ה"מנטליות" שלהם, בורותם או מנהיגיהם, הם רוצים בחורבננו. לכן אין סיכוי שייענו לידי המושטת.

האמונה הזו אודות המנטליות הפלסטינית והערבית השלטת אצלנו מזה עשרות שנים, לא הוכיחה את עצמה עד כה: בטווח הקצר הביאו אמנם חלק מהמכות לשקט חולף, אבל בטווח הבינוני והארוך לא מנענו הסלמה הרסנית. המכות שהנחתנו על לבנון במלחמה הראשונה לא שכנעו את הלבנונים להפיל את הפתח; המלחמה השנייה לא הביאה להתקוממות עממית נגד חיזבאללה; החרבת הרשות הפלסטינית לא הביאה להחלפתה בשלטון מתון יותר, כי אם דווקא קידמה את החמאס; המצור על עזה לא הביא לסילוק החמאס. ובכל זאת אנו חוזרים ופועלים שוב ושוב על פי אמונת-שווא זו.

 אמונה זו על אודות טבע היריב איננה המצאה ישראלית, וגם איננה נובעת דווקא מ"מיליטריזם ישראלי בסיסי" כפי שסוברים מבקריה של ישראל מבית ומחוץ: אפשר למצוא אותה בכל צורות הסכסוך, החל בסכסוכים עסקיים וכלה בסכסוכים אתניים ובינלאומיים. מספר המקרים בהם אנשים ואומות חוזרים בהם מדרכם בגלל מכות קשות הוא נמוך עד להפתיע. נמוך עוד 
יותר מספרם של אלו המשתכנעים במכות שאכן טעו במאבקם. בנות הברית הפליאו את מכותיהם בעורף הגרמני כדי להביא את הגרמנים להפיל את היטלר; זה לא קרה. הברוטליות הבריטית לא מנעה מהאצ"ל לתלות את הסרג'נטים שחטף. נהפוך הוא, לעתים קרובות דחפו פעולות דיכוי כאלו דווקא גם את הקולות המתונים להתאחד מאחרי המנהיגות המיליטנטית, הנתפסת עתה כמגן היחיד כנגד הברבריות של הצד השני. טבע האדם הוא להאשים בצרותיו את ה"אויב" ולא את עצמו.

 משום מה ברוב הסכסוכים דומה הצד השני לצד הראשון יותר מכפי שזה היה רוצה להאמין. גם הוא, כמונו, מרגיש שהוא במלחמה על עצם קיומו ועליו לשרוד בכל מחיר; גם הוא מרגיש ש"אין פרטנר" ולכן לא יתקומם על מנהיגיו; גם אצלו קיימים חוסר אונים ויאוש, וגם אצלו פועלים שיקולים כגון כבוד לאומי והגנה על המורשת, הדוחפים אותו, כפי שדחפו אותנו תמיד, למה שהוא רואה כעמידה איתנה של ה"טובים כנגד הרעים". מי שאיננו מבין זאת לוקה בשגיאה הבסיסית שכל ספר לימוד צבאי מזהיר מפניה: הזלזול ביריב.

נחי אלון, פסיכולוג קליני, ממורי 'פסיכודהרמה - המרכז הישראלי לתורת הנפש הבודהיסטית