יום שבת, 20/5/17, 22:57
| [כא] תם תם. תם ולא נשלם. נקטע. נחתך. נגמר. תם. ככה סתם. באמצע הכיבוש, באמצע האופוריה. שש שנים רק לכאורה ארכה החגיגה, ולפתע, בתיאום מושלם, נעשה לי חם. חמימה המלחמה בשמי ירושלים, שלמה, מחכה לגאולה קרובה, מקרבת את הקץ. אך ... |
יום שני, 30/1/17, 09:45
| שלג ירד בשבת. שלג ירד בחברון וחלחול ובית לחם. שלג ירד באפרת, מגדל עוז ובשורש. שלג לבן וצח, שלג רך, שלג זך, שלג מלהיב לבבות. שלג קל הוא היה, שכבה דקה, כמעט לא היו דיווחים. שלגי הגליל הכבדים לכדו עדשות מצלמות יהודים. כמעט ... |
יום רביעי, 25/1/17, 21:26
| [יז – ייאוש] ייאוש. ייאוש שלא מדעת. ייאוש בעלים. ייאוש אלים. כל דאלים גבר. ייאוש. ייאוש עלים נובלים, ייאוש ציץ יבש, ייאוש חציר העם. ייאוש. ייאוש בעליל. ייאוש פקודה. ייאוש יום פקודה. ייאוש פקודה בלתי חוקית בעליל. יי... |
יום שלישי, 18/11/14, 08:28
| ואל תאמר 'אין שלם יותר מלב שבור', כי באותה השעה שתאמר 'אין שלם יותר מלב שבור', ייקרע הלב השבור הרבה הרבה, שידע שיש שלם. ויאמר הלב השבור, אויה לי שאני שבור. ואף שאמרת לו 'אין שלם יותר מלבב שבור', לא ישלם ליבו. שאותו הלב ... |
יום שלישי, 19/3/13, 08:28
| מלפפון חמוץ לחוץ עכשיו אל דופן קיבתי הפנימית, צר לו שם, ומים לחץ, ואברים פנימיים של עיר הולדתי מעורבים עימו בצרתו. כמו באגרוף הפתוח, כמו בפיתה התפוחה, כמו בנייר המשומן, כך בקיבה עטופה מתערבבת, ארוחה לא ערבה. מאום לא יועי... |
יום ראשון, 16/12/12, 09:04
| לחשוב ירושלים מתוך ההצפה של הזהב העכור המכסה על הכל מתוך הכיסוי של אבני השפה בדם הנזרק ונזרק מתוך הקיבול של השלג הרך באספלט הממיס את הכל על הכל תכסה אהבה לחשוק ירושלים אל תוך הציפה הדקה של הטל הקפוא בבוקר דצמבר בהיר אל ת... |
יום שלישי, 25/9/12, 13:12
| א נוסע לירושלים ועלה על הרכבת הקלה אסע בה מן הסוף להתחלה, או מן ההתחלה ועד הסוף אך בנקודה הראשונה אין לי כל ברירה, עלי לבחון כיוון בתחנה המרכזית, אם אימינה, אם אשמאיל, עם ליבי למערב, או אם עד סוף מזרח. אני אזרח, אני רשאי... |
יום ראשון, 13/11/11, 07:44
| צהוב שלכת ותנועת הרוח בעלים, באור זריחה אפור האובך על העיר עוד יום יומיים יישטף בגשם, ובינתיים ממשיכות המכוניות ומטפסות לירושלים. צהוב עלה אחד שכבר נפל נסתר מאור זריחה בסדק בין סלעים וצהובות קלות אבני בתי המגורים גם אותן... |
יום שלישי, 27/9/11, 18:48
| לאחר שלושה חודשים, ארוכים, איטיים, בהפסקות, בין עבודה לנסיעות עבודה לחופש לעבודה, סיימתי לקרוא את שירה של שי עגנון. לא ספר קל. נאבקתי עימו הרבה. עגנון כותב בחמלה מהולה בהתעללות על דמות החוקר במדעי הרוח, ופורש את קלונותיו... |