אני ועצמי, נמצאים בסופרפוזיציה של שני מצבים - כלומר: כאשר אני יודע בוודאות גמורה היכן אני עומד בדיוק מול המטרה, אין לי צל של מושג אם אני מתקדם לקראתה מהר, או חלילה את הרכבת מאחר. מאידך אם אנוכי יודע עד כמה מהר או לאט אל משאת נפשי אני עט,אז תכלית מהותי מעיניי נגוזה לעד - לפעמים אני עליון, ופעם תחתון. לעיתים אני מוזר, ויכול להיות גם קסום. יש עת ואני מעלה וברגע אחר נמצא מטה. - האנוכי שלי פשוט ניצב! באי ודאות שלישית של המצב - כל זה נכון: לאמש למחר וגם לעכשיו.