לב המילים
משרטטת במילים את מפת הדרכים אל הנפש
(ובדרך עוצרת לקנות נעליים בקניון, להשלמת הקתרזיס)
פוסטים פופולאריים
-
המטפחת כמשל
20/4/09 | 839 צפיות
-
תיאטרון פלייבק: מסע מרתק אל מצולות הנפש
28/12/11 | 691 צפיות
-
זולגות הדמעות מעצמן
13/12/09 | 1827 צפיות
-
מדויק. זה מה שזה
2/8/09 | 2406 צפיות
-
רוברט ואני
2/7/09 | 993 צפיות
-
מעבר לקני הסוף (או: כתיבה - לא כל הסיפור)
4/2/09 | 1345 צפיות
תכנים אחרונים
תיאטרון פלייבק: מסע מרתק אל מצולות הנפש
8
יום רביעי, 28/12/11, 21:02
| תיאטרון פלייבק: מסע מרתק אל מצולות הנפש * מבקשת לשתף אתכם בקסם שהתרחש לי: בילדותי חלמתי להיות שחקנית – חלום שגוּבה על ידי המורה שלי, שהמליצה להוריי בחום לשלוח את הילדה לחוג דרמה. אבל לתפוצה שלי יש תפיסת חיים משלה: ... |
זולגות הדמעות מעצמן
38
יום ראשון, 13/12/09, 22:45
| 12.12.09. בתאריך הזה מלאו לבת שלי, ענבר, 12 שנה. את האירוע חגגנו במסגרת אינטימית של משפחה וחברים של כלת השמחה. וכאן - אני חוגגת אותו בקטע אישי שכתבתי לא מכבר למגזין "נולדים" (מבית "טוש הפקות"). **** זולגות הדמעות מעצמן ... |
פשוט
30
יום שלישי, 25/8/09, 12:04
| השורות כבר אינן מגיעות אל קִצן בחרוזים אהבה היא פשוט אהבה תשוקה היא פשוט תשוקה כאב הוא פשוט כאב מוותרת בהכנעה |
מדויק. זה מה שזה
30
יום ראשון, 2/8/09, 01:12
| זה מתפרץ לתוך השגרה ומפתיע. אין דרך אחרת. זה קורה כשאדם עסוק בעמל יומו, או נטוע מול המחשב (במקרה שלי זה היינו הך), או מדבר עם חבר |
רוברט ואני
22
יום חמישי, 2/7/09, 15:06
| את רוברט אני מכירה משחר ילדותי. ליתר דיוק, קודם הכרתי את אבא שלו - יקה קשיש, חמור סבר, שהיה פונה אלי בקול בס חדגוני ורועם. רק אחר כך, לאחר שנים, פגשתי את בנו. רוברט ג'וניור, אני קוראת לו ביני לבין עצמי. התחברנו מיד. "מי... |
יש מישהו בבית
16
יום רביעי, 24/6/09, 00:14
| "נו, תשחררי כבר את המקום הזה", אמר לי ידיד טוב. "תשחררי. למה לסבול?" אבל אני, מה לעשות, לא רוצה לשחרר. הוא לגמרי שלי. הוא בא לגור אצלי לא מזמן, פגש כמה מכרים ותיקים, ונוח לו. מה יעשו לי? ייתנו לי קנס ממשטרת הניו-אייג'? ... |
מדינה בשני אקורדים
15
יום שלישי, 28/4/09, 11:06
| מדינה בשני אקורדים / הגיג ליום הזיכרון * יום הזיכרון. אני והרדיו ישות אחת - בלי שום תוכנית חלוקה. כי מתי עוד אפשר לשמוע כך, בבת אחת, את ארץ ישראל הישנה והטובה, שנטמנה לאט לאט, לאורך השנים, יחד עם הנופלים. השירים האלה, תז... |
המטפחת כמשל
8
יום שני, 20/4/09, 19:21
| המטפחת כמשל / פוסט אישי ליום השואה * מהו הדבר שהכי צורב בי היום? האם דמותם של סבא וסבתא שלי, שבאמצע שנות ה-30 הגיעו בידיים חשופות אל הישימון הלא נודע שהיה כאן, בחזון נעורים אמיץ ומופלא שהיום אפשר רק להתקנא בו - מבלי לדע... |
מעבר לקני הסוף (או: כתיבה - לא כל הסיפור)
31
יום רביעי, 4/2/09, 19:55
| עוד לא מלאו לה שלוש, לבת שלי, כשישבנו על מיטתה, מתמוגגות בתוך חיבוק, רגע לפני החלומות והכוכבים, בעודי קוראת לה בפעם הראשונה את "הברווזון המכוער". אישוניה נפערו בעצב משתאה כשסיפרתי לה על הברווזון הכעור המסתתר בבדידותו מא... |
פרופיל
תגיות
ארכיון
תגובות אחרונות
-
aa1
בתגובה על זולגות הדמעות מעצמן
-
יעלה קמר (פריאל)
בתגובה על תיאטרון פלייבק: מסע מרתק אל מצולות הנפש
-
רוח האדם
בתגובה על me
-
דוד בובטס
בתגובה על מדויק. זה מה שזה
-
רמי...
בתגובה על me
-
יעל פריאל
בתגובה על בלי מסיכות
