כותרות TheMarker >
    ';

    Love is in the air

    "כל דבר הוא אחד מתוך מיליון נתיבים. לפיכך, לוחם אור חייב לזכור תמיד שנתיב הוא רק נתיב!

    אם הוא חש שאין עליו ללכת בו אסור לו להשאר בו בשום פנים ואופן. החלטתו להשאר בנתיב הזה או לעזבו חייבת להיות משוחררת מפחד או משאיפה.

    על לוחם האור לבחון כל נתיב מקרוב ובצורה שקולה. וישנה שאלה שהוא חייב לשאול: האם לנתיב הזה יש לב?

    כל הנתיבים זהים...הם מובילים לשום מקום!
    אולם נתיב עם לב הוא קל. הוא לא גורם ללוחם להתיגע כדי לחבבו. להיפך, הוא גורם למסע מלא חדווה. כל עוד האדם הולך בו...הוא אחד עימו!"

    קרלוס קסטנדה - משנתו של דון חואן

    תכנים אחרונים

    55 תגובות   יום ראשון, 28/4/13, 23:20

    תרקוד היא אמרה לי....

    שכווי

     

    ''

     

     

    שלום חברים,

    בתחילת דרכי כאן ב"קפה", בקיץ 2009, כתבתי שיר קצר על השכווי. קראתי לו "מעגלי חיים".  מספר חודשים, אחר כך, התקשרו אלי, מהנהלת משרד החינוך, וסיפרו לי שנתקלו בשיר שלי באינטרנט, במסגרת חיפושים אחר תכנים לתכנית הוראה ארצית שעוסקת במעגלי חיים. ביקשו ממני רשות להשתמש בשיר לצרכי הוראה בתכנית זו. כמובן שנתתי את ברכתי לדבר.  

     

     

    ''

     

    Circle Of Life

     

     

    היום,  כמעט ארבע שנים אחרי, אני רוצה לכתוב על השכווי ממקום אחר. לדעתי, מגיעה לו יריעה רחבה הרבה יותר, משיר קצר, שכן יש הרבה מה ללמוד ממנו. אז...בואו יחד איתי להכיר את השכווי ואת סגולותיו.

     


    ********************************** 

     

    מה מסמל השכווי?

     

    המאפיין, המרכזי אצל השכווי היא דרכו המרתקת לתחום את אזור מחייתו ולהגדיר את המרחב המקודש שלו. הוא עושה זאת באמצעות תנועות סחרור מעגליות המזכירות ריקוד בצורת ספירלה.  


     

    ''

     

     

    הספירלה היא סמל אוניברסלי קדום מאד ומייצגת מצב של תנועה מעגלית שהולכת, גדלה ומתעצמת הן כלפי חוץ והן כלפי מעלה. בתרבויות רבות היא מהווה סמל ללידה ולידה מחדש (החזרה הנצחית על הדברים), לעוצמה אישית, לדינמיות, להתפתחות, למקצב ותנועה במעגלים תוך כדי תנופה כלפי מעלה. ניתן לפגוש גילומי ספירלה, במקומות שונים בטבע, כמו למשל במערבולות במים או באוויר (סופת טורנאדו)... 

     

     

    ''

     

     

    כאשר משתמשים, בסמל הספירלה, בתהליכי הדמיה או תרגול פיזי, ניתן למקד בעזרתו אנרגיות ולהתמרכז. מסיבה זו, הוא מקושר, בתרבויות רבות, להתעוררות הרגשות ולהתעלות רוחנית ואף משמש ככלי בתהליכי ריפוי וטקסי חניכה. 

     

     

    האינדיאנים ראו, בסמל זה, דימוי של חזון פנימי והארה ולכן נהגו לצייר על גופם צורת ספירלה לפני שיצאו למסעות חניכה, לחיפוש החזון (Vision Quest). הם האמינו שבעזרתו תעניק להם "הרוח הגדולה " חזונות של עוצמה וייעוד.

     

     

     ''

     

    האינדיאנים גם נהגו לרקוד את "ריקוד השכווי" ויצרו בתנועתם, הקצבית והמונוטונית, את צורת הספירלה. בדרך זו הם עוררו את האנרגיות, נכנסו למצבי תודעה גבוהים, משכו או דחו מעליהם אנרגיות מסוימות ולעיתים אף חוו מעבר בין ממדים.  

     

     

    גם בתרבויות עתיקות אחרות נהגו לרקוד ריקודים מקודשים המבוצעים בתנועות מעגליות. למשל, הדרווישים הסופיים הם אמני ריקוד הספירלה.

     

    ''


     הם מאמינים שטקסי ההסתחררות והריקוד במעגלים אינסופיים הינם דרך להתחבר באופן ישיר לבורא. 

     

     

    ''


    מסתבר שגם בתרבות היהודית קיים המוטיב הזה. רבי אברהם בן מיימון, בנו של הרמב"ם, טען כי הסופים ממשיכים את מסורות הריקוד, השירה והאקסטזה של הנביאים היהודים והלויים בבית המקדש. 

     

     

    **********************************

     

    מהו המסר שבפי השכווי? 

     

     

    ''

     

     

    השכווי  חוגג את החיבור למקור האלוהי, באמצעות ריקוד הספירלה המקודש, והופעתו היא הזמנה למחול! לחגיגה, לתנועה, לסחרור חושים, לתיאום הרמוני של הריקוד המקודש של חיינו עם מחזורי הטבע ועם הזכות להגישו כיצירה של יופי טהור. הוא מציע לנו, את ריקודו המעגלי, כמתנה שבעזרתה נוכל גם אנו להתחבר לעצמנו, למקור נשמתנו, למרחב המקודש הפנימי החי ופועם בתוכנו.... ל"בית הפנימי" שלנו


     

    ''


     

     

    שכווי מופיע דווקא עכשיו באביב - זמן בו שורה אנרגיה מיוחדת וחגיגית של חירות, עצמאות, צמיחה, התחדשות ותנופה - כדי להזמין אותנו להתבונן, בעין בוחנת, על ריקוד חיינו ובמילים אחרות, על הדרך בה האנרגיה שלנו פועלת בעולם, על הדרך בה אנו נעים בחיים, על איכויות התנועה, המקצב והדינמיות שלנו. כל זאת על מנת שנוכל להתמקד ולנסוק אל על.

     

    שכווי מציע לנו לשאול את עצמנו שאלות כמו:

    איך אני מדמיין/ת את עצמי בזמן תנועה? והכוונה לתנועה בכל תחום שהוא. איזו אנרגיה אני שולח/ת ליקום?  כלומר, אילו מסרים, מחשבות, פעולות, התנהגויות אני מעבירה החוצה לסביבה? ואיזה תגובות אני יוצר/ת בעולם החיצוני כתגובה לאנרגיה שאני שולח/ת ? כלומר, איך נראית בפועל המציאות שלי? מה חוזר אלי דרך אנשים, מצבים והגשמה? האם אני מצליח/ה במה שאני רוצה?  האם יש לי מערכות יחסים טובות ומספקות? האם אני מכוון ומגשים? או לחילופין האם אני חווה קונפליקטים, או מצבים מורכבים של חוסר הבנה הזקוקים להבהרה? האם אני לא ממוקד ונמצא בפיזור אנרגטי ובחוסר משמעת ושליטה בחיי? (בעקרון צריכה להיות התכוונות ברורה מאחורי כל הוצאה של אנרגיה) . באילו מילים אני משתמש/ת כדי לתאר את האופן שבו אני נע/ה בעולם החומרי והרוחני? האם הגדרתי את המרחב המקודש שלי? את המקום הפנימי שהוא רק שלי? האם אני תוחמת אותו ומכבדת אותו? ושאלת השאלות: האם התנועה שלי מתואמת, בסופו של דבר, עם הרצונות והמטרות החשובים לי ביותר? 

     

    ''

     

    ואם נתרגם את כל השאלות המהותיות האלה, לרמה הכי האופרטיבית, במונחים של "ניהול האנרגיה שלנו בחיים" אזי ניתן לומר ששכווי בא היום כדי להזכיר לנו להתרכז! להתמרכז! למקד את האנרגיות שלנו בדיוק רב אך ורק למקומות בהם אנו שואפים להיות! לקחת אחריות על הכוונה והתנופה שלנו! ולנוע קדימה במלוא הקיטור והמהירות!  במילים אחרות, להפיק אנרגיה ממוקדת תוך התכוונות ברורה ולא להישאב למערבולת שיוצר לעתים הבלבול שלנו או של אחרים. שכווי גורס שהליכה איטית ומהוססת עלולה להכשיל אותנו ולכן הוא ממליץ לנו לפעול לאיסוף האנרגיה שלנו ולתיעולה למטרות מוגדרות בבהירות. הוא בעד פעולה מתוך תנופה ומהירות.


     

     

    ''

     

     

     

    ואיך מנהלים את האנרגיה שלנו בצורה מושכלת? איך מתבוננים בכיוון הזרימה שלה באופן שיאפשר לנו תיאום ואיזון בין הגוף, הראש והרוח? זהו פרויקט חיים! שראשיתו היא פיתוח מודעות לנושא זה והכרה בו. הכרה שזה נושא הניתן להתבוננות ולניהול ושהוא ספירלי הן ברמת הגוף והן ברמת התודעה. אסביר בקצרה למה הכוונה...

     

     

    ''

     

     

    בגופינו יש פוטנציאל אינסופי של ספירלות אנרגטיות בגדלים שונים (למשל הצ'קרות). כתוצאה מתהליכי תנועה בגוף, ניתן להניע את הספירלות הללו וכך מתרחש תהליך של צמיחה אשר משקף את רמות התפתחות התודעה ואת יכולת ההכלה שלהן.

     

    כמו תהליכי התנועה הפיזית גם תהליכי המודעות מתפתחים בצורה מעגלית ופותחים אופקי הכלה חדשים עבורנו. לא אחת נדמה לנו כי אנו נמצאים בדיוק באותה נקודה ומעבדים, שוב ושוב, את אותם "חומרים", את אותן נקודות תורפה, את אותם משברים, דפוסים, רגשות... אך למעשה אנו תמיד מתקדמים ולא דורכים במקום משום שהתנועה אינה במעגל סגור אלא ספירלית! לעולם לא נשוב בדיוק לאותה הנקודה בחיינו, בה כבר היינו, אפילו אם נדמה לנו שכך הדבר. תמיד נחווה את הדברים ממקום אחר גבוה, מתקדם ומפותח יותר.


     

    ''

     

     

     

    חלק מפעולה מודעת לניהול אנרגיית החיים שלנו, באופן מושכל, הינה הגדרת הבית הפנימי שלנו. המקדש שבתוכנו ממנו נובע הכול. לכן עלינו ללמוד להכיר בו כמקור שלנו, לכבדו ולעצבו מחדש בצלם האמת שלנו. לשם כך, עלינו להאיר אותו באור יקרות, לצבוע אותו בצבעים חדשים ולעשות בו סדר כלומר, להיפרד מ"חפצים" ישנים ומיותרים ולהכניס לתוכו, במקום שמתפנה, רק מה שעושה לנו טוב, מטעין אותנו באנרגיית חיים ומתאים למי שאנחנו.

     

     

    שכווי מגיע היום כדי להזמין אותנו לבחון את המרחב המקודש הזה שלנו ולבדוק מהו המרחב הפנימי והחיצוני אותו אנו מאפשרים לעצמינו?

     

    לשם כך, עלינו להכיר בו, קודם כל במצבו הקיים, ובהמשך לעצבו מחדש מתוך מודעות כלומר, לקבוע מהו המרחב בו אנחנו בוחרים לחיות ומהם תכניו. 


     

    ''

     

     

    כדי לעשות זאת עלינו להסכים מראש לתהליך בו נקפיד להזין את עצמינו, באופן שיטתי, רק באיכויות חיוביות ותומכות ובדברים ואנשים שעושים לנו טוב ומטעינים אותנו ולסלק ממנו, באותה הנשימה, את כל מה ומי שמחליש ומעכב אותנו. ככל שנסלק יותר את מה שמזיק ומפריע כך יתפנה מקום לדברים טובים להיכנס.  

     


    ''

     

     

     

    משמעות הדבר לא תמיד קלה לביצוע כי זה אומר למשל להתגבר על הצורך או הרצון לרצות אחרים ולא לשהות בסביבות מזיקות פיזית ורגשית מכל סוג שהוא אלא רק איפה שנכון ובריא לנו!

     

    זה גם אומר להבין שהמרחב שלי הוא שיקוף למי שאני! ואם יש בו שליליות אז יש גם שליליות בתוכי כי "דומה מושך דומה". וזה לא פשוט להכיר בעובדה שכל שליליות מתחילה  בתוכנו. שזו האחריות שלנו. שאין "אשמים" חיצוניים. אבל זו בדיוק המשמעות של עבודת מודעות אמיצה המביאה להתפתחות לצמיחה ולהגדרת המרחב המקודש האישי המואר. 

     


     

    ''

     

     

     

    התהליך הזה דורש למידה וזיקוק ולא קורה ביום אחד. ההבנה מגיעה עם החוויה. לכן, שכווי ממליץ לנו להיות ערניים לחוויות שלנו,לשים לב אליהן ולשאול את עצמינו איך אנחנו מרגישים בכל מיני מצבים? כמו למשל, אחרי שפגשנו מישהו, שוחחנו איתו בטלפון ולעתים אפילו אם רק חשבנו רבות עליו ועל מערכת היחסים המשותפת שלנו איתו.

     

    האם אנחנו מרגישים מרוממים? עצובים? האם נהיינו פתאום חולים? כן, כן ממש כך! שימו לב מתי הצטננתם?, מתי פיתחתם דלקת גרון ונפלתם למשכב ליום או יומיים? מתי התחיל פתאום לכאוב לכם הגב התחתון? או מפרק הירך? או הכתף? מתי התחיל  ללחוץ לכם בחזה? כל זה לא קורה סתם.


    השורש, של כל התופעות הללו, אינו פיזי אלא רגשי אפילו שנדמה לכם שיש להן ביסוס מוצק במציאות הפיזית ("הצטננתי כי היה קר מאד", "כואבת לי הרגל כי מעדתי וקיבלתי מכה חזקה" וכו'...). הביטוי בגוף הפיזי מגיע תמיד לאחר שהרגשנו קודם משהו, במימד הרגשי, ואף מחלה, כאב או אפילו מכה לא יכולים "להתלבש" עלינו כאשר אנו מאוזנים ומערכת החיסון הרגשית והפיזית שלנו נמצאת במצב איתן.

     


     

    ''

     

     

    אז... כאמור לא ניתן לבנות מרחב מקודש בלי להסכים להתרחק מהשליליות (ביקורת, קרבנות, ספקות עצמיים, אלימות, אוכל מזיק לבריאות, אנשים מחלישים) ובלי להתחבר במקביל לדברים הטובים בתוכנו ולהכניס אלמנטים חיוביים לחיינו (תקשורת טובה ומחזקת, מערכות יחסים תומכות ומעצימות).  

     

    אנו חיים בחברה שמקדשת שליליות. אדם אמיץ נחשב לאחד שמסתכל במראה ומודע לכל הפגמים שבתוכו. "אני מכיר את החסרונות שלי", "אני לא מושלמת"  אלו הם לכאורה משפטים מוארים של אדם רציני המכיר במגרעותיו. אבל החכמה האמיתית היא דווקא לעמוד מול המראה ולהסכים לראות כמה אנחנו נהדרים, שלמים, טובים, נדיבים ואוהבים.  

     

    כמה אנשים, שמעתם בזמן האחרון, חושפים את תכונותיהם הטובות בפני אחרים ויותר מכך  בפני עצמם?  מתי בפעם האחרונה הרשיתם לעצמכם לעצור ולפרגן לעצמכם על התכונות הטובות שלכם? לאו דווקא על הצלחותיכם, אלא על טוב לבכם? מתי בפעם האחרונה מישהו אחר ליטף אתכם ואמר לכם שאתם פשוט נהדרים כפי שאתם? מתי בפעם האחרונה מישהו דיבר אליכם בכזו הכלה, אהבה וקבלה? 


    ''

     

     

    ערוץ יעיל נוסף, בבניית מרחב מקודש, היא התייחסות למרחב הפיזי בו אנו חיים.

    חשוב שהבית שלנו ישקף את מי שאנחנו עכשיו. לא מי שהיינו בעבר או מי שאנחנו מתכננים להיות בעתיד. יש חכמה אינדיאנית מקודשת מאוד שאומרת שכל כלי או חפץ מבקשים שיכבדו אותם על ידי שימוש מאחר והם מבקשים למלא את הפוטנציאל שלהם ולתת שרות. נדיבות אמיתית היא מסירת דברים טובים ובעלי ערך אמיתי שאינם בשימוש שלנו מתוך הבנה עמוקה שלעולם לא נישאר בלי מה שאנו צריכים. 

     

     

    ''

     

    בנייה של מרחב מקודש היא כלי יעיל לתמוך ולעזור לנו להיות בהווה, בכאן ועכשיו, ובמהות של מי שאנחנו היום וזה ריפוי גדול מאוד לא להיאחז במי שהיינו, ולא לחשוש ממחסור בעתיד, אלא לקבל את עצמנו כפי שאנו בזמן הזה.


    ''

     

     

    מעבר לתשומת לב למה אנחנו מכניסים הביתה? שכווי מבקש מאתנו לשים לב גם לאיזו אנרגיה אנו מביאים למרחב של אנשים אחרים? איזה פרצוף אנו לובשים כשאנו באים לבית ההורים או לדודה? עד כמה אנו מכבדים את הצורך של חברנו לעבודה או של בני המשפחה לשקט? האם אנו שופטים אחרים? האם אנו נכנסים הביתה מלאי דרישות שכולם יתייחסו לצרכים שלנו מבלי שאנו נותנים את דעתנו לצרכים של אחרים? 

     

     

    ''

     

    בנייה של מרחב מקודש, אם כן, היא במהותה תהליך הדדי. מה שאנו נותנים לעצמנו אנו באופן טבעי נותנים גם לאחרים. אם אנו מפסיקים לבקר את עצמנו, כל הזמן, נהיה גם פחות ביקורתיים כלפי אחרים. ככל שאדם מחויב יותר למרחב המקודש שלו, לבנייה של משהו שהוא לטובתו הגבוהה ביותר, כך באופן טבעי הוא מתחיל להדהד את האנרגיה ואת טוב הלב והנדיבות הזו גם כלפי אחרים ומעודד אותם, מתוך דוגמה אישית,לעשות את אותו הדבר.

     

     

    ''

     

     

     

    שכווי מזכיר לנו שבניית מרחב מקודש ממקדת את תשומת הלב שלנו מהחוץ פנימה כלומר, משחררת אותנו מדעות של אנשים אחרים, מחברת אותנו לחלומות ולשאיפות שלנו ומאפשרת לנו לייצר מקום לעצמינו ולשיר את השיר המיוחד רק לנו.   

     

    ואם נסכם חברים, מסר הריקוד המקודש של השכווי בא לעזור לנו היום למרכז את עצמנו, להתחבר לקרקע ולהחזיר אותנו לריכוז ולבהירות גבוהים ומזוקקים על מנת לבנות את ביתנו הפנימי ולהגשים כל מה שאנו רוצים בו.

     

    מסר השכווי מזכיר לנו שתמיד , במצבי בלבול וחוסר מיקוד, יש לנו את האופציה להתחבר לקרקע ע"י פעילות גופנית דינמית כמו הליכה או ריקוד קצבי. אלה ישיבו לנו את המגע עם האדמה ועם גופנו, את האחיזה היציבה במציאות ואת מיקוד וחיזוק אנרגיות החיים.

     

    אז לכו על זה חברים או בעצם רקדו את זה....ושיהיה לכם אביב שמח ופורח!

     

     


    ''

     

    להשתמע,

    מיכל

     

     

     

    ********************************** 

     מקורות:

     1.  ג'ימי סאמס, דיויד קרסון 1999 – קלפי סגולה. ענבר. 

     2.  טד אנדרוס 1999, שפת החיות. הוצאת אור-עם.

     3.  שלומית זהר, אור יומיומי 2012  – ספר חינמי

          http://tribalhealing.co.il/healing/ 

     

     


    דרג את התוכן:

      פרופיל

      נתיב האור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS