כותרות TheMarker >
    ';

    Love is in the air

    "כל דבר הוא אחד מתוך מיליון נתיבים. לפיכך, לוחם אור חייב לזכור תמיד שנתיב הוא רק נתיב!

    אם הוא חש שאין עליו ללכת בו אסור לו להשאר בו בשום פנים ואופן. החלטתו להשאר בנתיב הזה או לעזבו חייבת להיות משוחררת מפחד או משאיפה.

    על לוחם האור לבחון כל נתיב מקרוב ובצורה שקולה. וישנה שאלה שהוא חייב לשאול: האם לנתיב הזה יש לב?

    כל הנתיבים זהים...הם מובילים לשום מקום!
    אולם נתיב עם לב הוא קל. הוא לא גורם ללוחם להתיגע כדי לחבבו. להיפך, הוא גורם למסע מלא חדווה. כל עוד האדם הולך בו...הוא אחד עימו!"

    קרלוס קסטנדה - משנתו של דון חואן

    ארכיון : 11/2009

    86 תגובות   יום רביעי, 25/11/09, 23:36

     

     

      

    יש לי ילדה בלב 

     

    לא ספרתי לכם עדיין ...

    יש לי ילדה מקסימה בת 13, ששמה יובל...יובי.  

     

     יובי היא תותחית-על...נסיכה אמיתית שהגיעה אלי מעולמות אחרים. גרסה משופרת ומשודרגת שלי פי אלפי מונים. יש בינינו אהבה גדולה ולכבוד הוא לי להיות אמא שלה. 

     

     יש לי המון מה לספר עליה בכל מיני היבטים אבל היום אספר על יובל והשירים.  (טוב נו ...קשה לי להתאפק לגמרי אז רק אגלה לכם בסוגריים שיובי היא ילדה מיוחדת במינה - חכמה בטירוף, מצחיקה, יפהפייה, מוכשרת כל כך, מצליחה בכל דבר שבו היא בוחרת לגעת...וזה כמובן רק קצה הקרחון!).    

     

    כן...אני יודעת ...נסחפתי קצת...עם הסוגריים...אז לעת עתה (ורק לעת עתה)...סוגרת אותם.

     

    אותי,  האמא של יובי, רובכם כבר מכירים ויודעים שיש לי מערכת יחסים מיוחדת עם עולם השירים. סיפרתי כאן בעבר, שהשירים הם לי חברים טובים, בדרכי אותי תמיד הם מלווים, מדריכים ומשמחים. השירים ממש "מדברים" איתי ומביאים לי מסרים, הכוונה ותובנות מעולמות גבוהים. דרכם אני מגלה את עצמי והם מהווים חלק מרכזי ובלתי נפרד מחיי.

     זה כבר הרבה שנים שאני מתעוררת, בכל בוקר,  עם שיר חדש בלב.  בכל יום מתגלה לי שיר אחר... כזה המביא לי מסר אישי המתאים באופן מדויק לאותו הזמן. ניכר תמיד שהמילים המופיעות בשיר היומי כמו נבררו, נרקמו, שולבו והותאמו אחת, אחת ב"תפירה עילית" למי שאני  ולסיטואציה בה אני מצויה... ובכל פעם נשלחת אלי התשובה המדויקת לשאלה ששאלתי, לנושא בו התלבטתי כתובה ומולחנת ביד אמן - יד אלוהים!   

     

    העולם של השירים עבורי הינו עשיר - בעל אינספור גוונים והיבטים. הוא חי ופועם בתוכי והוא אינסופי - לא נגמר אף פעם! השירים מרגשים אותי בכל בוקר מחדש...  ולמעשה ניתן לומר שלא הייתי מיכל ללא השירים.  

     

    לאחרונה, הסתבר לי שהתקשורת  עם השירים אינה רק המתנה שלי. זה עבר ליובל בגנים! גם היא מתעוררת בכל יום עם שיר חדש בלב.

     

     וכך יוצא שבכל בוקר אנחנו מדווחות האחת לשנייה על השירים ש"הגיעו", מחליפות רשמים, מדסקסות את המילים ומקבלות החלטה משותפת מה יהיה "השיר של היום"! 

     

     לפני מספר ימים יובי הופיעה במטבח עם השיר היומי שלה, ושרה לי אותו בהתרגשות ובאהבה רבה, תוך כדי שאני מכינה לה את הכריך לביה"ס.  מילות השיר כ"כ השפיעו עליה עד שהיא התחייבה ביוזמתה לעזור לי לסדר את הבית ולהכניס את כל הכלים מהכיור למדיח לכשתחזור מביה"ס.  באותו הבוקר הוחלט פה אחד שהשיר "של היום" הוא: "אמא שלי"!!! (של אריק איינשטיין). 

     

    שמחתי מאד עם השיר הזה....וכמובן הייתי מאושרת מההבטחות בנוגע לכיור ולכלים. מיד רצתי לספר לחבר'ה...כלומר לכולכם!   

     

    השיר של יובי חיבר אותי שוב לדבר הראשון שהוא אני לפני הכול - אמא! ... והעלה  בזיכרוני פוסט, שכתבתי ב"קפה" בתחילת דרכי, המחבר בין שתי אהבות גדולות שלי: ה"אמהות" ועבודתי עם קלפי החיות האינדיאנים. הפוסט נקרא: "איזו חיה אני בכלל?"........

    (http://cafe.themarker.com/view.php?t=912115ותוכנו קשור בכך שאני במהותי אמא כל הזמן! ממש לא משנה היכן אני נמצאת כי בכל מפגש ובכל סיטואציה אני קודם כל אמא. זה יכול להיות עם נועצים שלי, עם הסטודנטים שלי בטכניון ו/או עם כל אחד ואחת שאני פוגשת בדרך...  האינסטינקטים החייתיים שלי אומרים מיד :  

     הבנה, הזנה, הכלה, הגנה, נאמנות לגורים שלי, הכוונה וריפוי.

      

     אני פועלת תמיד וקודם כל מהרחם...מאמא אדמה...דואגת שכולם יהיו שבעים כל הזמן! מסופקים, מרגישים נאהבים ומוכלים. אני אישה, מאמנת, מורת דרך, חברה...ועוד הרבה דברים אבל בכל מקום אני קודם כל אמא! 

     

     

    היום אני בוחרת לשתף גם אתכם בהוויית האמהות שלי ...

     אי לך ובהתאם לזאת אני מצרפת עבורכם קליפ קצרצר בו תוכלו להכיר את הנפש הפועלת  - יובל (הקליפ מהווה חלק מסרט שיובי יצרה לעצמה, לפני שש שנים, לכבוד יום הולדת 7) ...

    וכמובן את השיר היומי בו היא בחרה. 

     

     

     * חשוב לציין למען הגילוי הנאות חיוך שיש לי גם בן מדהים, שיחגוג בקרוב 18 , ושמו יונתן. ועליו אספר בזמן אחר.  

     

     

     שלכם באהבה,

    מיכל

     

    דרג את התוכן:
      42 תגובות   יום רביעי, 4/11/09, 07:14


      מזל טוב לילדה שמצאה את הדרך לארץ פומפורנל!

       מוקדש לאיריס!  (real friend) שחוגגת היום יום הולדת.

       

      ''

       

       

       ארץ פומפורנל... 

       

      "בגזע עץ אלון חלול בחורש בכרמל
      התחנה הראשונה לארץ פומפורנל
      עולים שם על רכבת ארוכה וצהובה
      הכרטיסן אומר לך שלום ברוך הבא


      אחרי שלושה הרים ושתי גבעות ואיזה תל
      עוצרת הרכבת בכניסה לפומפורנל
      אין צורך בכרטיס ובקופת הכרטיסים
      נותן גמד ירוק דברים טובים לנכנסים
      ...  

       

      לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה.......  

       

       

      נותנים לכל אורח גם סוסון של מירוצים
      ועל גבו רוכבים לכל מקום שרק רוצים
      אם רק רוצים אפשר לנהוג לטוס וגם לשוט
      ולא צריך מאף אחד שם לבקש רשות...

       

      בחנויות קונים צעצועים בלי לשלם

      בובה גדולה או נדנדה או חיל צבא שלם

      וסוכריות צבעוניות על העצים גדלות

      אוכלים בלי סוף והשיניים לא מתקלקלות

       

      לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה....... 

       

      אפשר לדפוק שם מסמרים ברעש מחריש
      ולנסר את הארון ולא איכפת לאיש
      אפשר גם לפרק את השעון המתקתק
      לבדוק את הקפיצים ואף אחד אינו צועק ...

      הייתי שמה פעם אך מאז חלפו שנים
      שכחתי את הדרך לחורשת האלונים
      אם מישהו ימצא את הכניסה שבכרמל
      אודה לו אם יזכיר לי איפה ארץ פומפורנל
         

       

      לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה.......      

       

       

      בוקר טוב לך ילדה,

      ילדת יומולדת...

      הילדה שמצאה... את ה "כניסה שבכרמל"...

      זו שיכולה להזכיר לשלמה ארצי (ולכולנו) איפה ארץ פומפורנל...   

       

       

      איזה בוקר נפלא בחרת לך...

      להתעורר לגיל  37

      בוקר קסום...  

       

       

      ואת מתעוררת אליו ממקום אחר...

      בשל, נקי, מאוזן, יציב, שלם...

      מקום מודע...שמבין, יודע, מכיל...

      מקום אוהב ....

      מקום של הודיה על כל היש...

      שמכיר בכל המתנות המגיעות לך!  

       

       

      את פותחת לקראתו ידיים מחבקות 

      ולב שמח ויודע...

      יודע שמצא את המפתח...

      את התשובה...

      את גג העולם... את הדרך לארץ פומפורנל!  

       

        

      וליבך מצא

      כי היית חרוצה...

      כי השקעת ועמלת קשה

      כדי להגיע למקום הזה...   

       

       

      ואני כותבת לך בבוקר הזה ומתרגשת...

      מעולם לא נפגשנו...

      אבל את בכתיבתך  

      הצלחת לגעת בי ולרגש...  

       

       

      לרגש בשל האמת הנפלאה המפעמת בך...

      בשל הכמיהה הנהדרת שלך ללמוד את עצמך,

      לדעת, להבין, להתפתח...

      לחפש את הדרך אל "גג העולם"....אל "ארץ פומפורנל"...

      ולשתף אחרים בדרך הזו....

      לכוון אותם ...

      למען גם הם ימצאו את דרכם...   

       

        

      ואת עשית זאת יקירה!

      את יכולה הבוקר לפקוח את עינייך היפות בסיפוק

      ולדעת שנגעת...

      שהגעת...

      שאת כבר שם...

      על גג העולם! 

       

       

      ואני לא מגלה לך את "אמריקה"

      שהרי כתבת על כך לא פעם...

      עשית דרך ענקית ומצאת...

      זיהית את מצב ההוויה הזה... 

      גילית אותו בעצמך...  

       

      הבנת שהוא ממש לא בשמיים

      ונגיש לכל אחד שרק בוחר... 

       

      רק מה?

      צריך לגלות את הדרך אליו...

      וזה לא פשוט... 

      ואת בחוכמתך ובנחישותך גילית!

      האמנת בדרכך...ומצאת!  

       

       

      ומשם למיטב הבנתי...

      אין כבר דרך חזרה...

      יש רק כיוון אחד...

      למעלה...גבוה יותר...

      (איך כתבת פעם? "את זה אף אחד כבר לא יוכל לקחת ממך..." זה שלך לנצח!) 

       

       

      ושתינו יודעות שגם השמיים אינם הגבול...

      הכול ניתן... 

       

       

      ובטח את מחייכת עכשיו...ואומרת לעצמך: מאיפה היא הביאה את השיר הזה?

      ?"What the hell is "eretz pompornel    אז אספר לך... 

       

      השיר הזה נולד לפנייך...בשנת 1970. הייתי אז ילדה צעירה ...כשהומצאה המצאה חדשה ומרגשת...פסטיבל ראשון של שירי ילדים. באותו זמן היה בטלביזיה רק ערוץ 1 (ואם זכרוני אינו מטעה אותי הוא היה עדיין בשחור לבן). מי בכלל חלם אז על פסטיגלים...כוכב נולד...אינספור ערוצי טלביזיה בכל הצבעים והגוונים...? 

       

       

        

      שלמה ארצי היה אז בתחילת דרכו...והשיר הזה שלו ממש לא היכה, בנו הילדים, גלים. באותו פסטיבל השתתפו זמרים אחרים מפורסמים ושירים שהיו הרבה יותר אטרקטיביים. לימים כשגדלתי (וגם שלמה ארצי גדל "קצת") ...התאהבתי בו...בדרכו...בשיריו...ונזכרתי גם בשיר הזה.

       

       

      אמנם לא אוכל להגיע למסיבה שלך הערב...אבל אני בהחלט יכולה וגם מאד רוצה לברך אותך בבוקר הזה... ולהקדיש לך את השיר!   הוא כל כך הולם אותך!   

       

       

      אז מזל טוב לך יקרה...

      מאחלת לך מכל הלב את הכי טוב שיש!

       

      תמשיכי לצמוח...

      לצעוד בנחישות ובאהבה לעבר האמת שלך ...

      לחתור לבהירות ולצלילות...

      ולהאיר לכולנו...את הדרך...

      הדרך לארץ פומפורנל...  

       

      הארץ בה שורות המתיקות, האהבה והשמחה...

      ובה אפשר לבחור ולברוא

      כל מה שרק עולה על הדעת והדמיון.  

       

       

      כל מה שתבקשי ותבחרי

       לו יהי!       

       

       

      * לינק לעמוד של איריס:

       http://cafe.themarker.com/redirect.php?view&u=116384

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        נתיב האור
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS