כותרות TheMarker >
    ';

    Love is in the air

    "כל דבר הוא אחד מתוך מיליון נתיבים. לפיכך, לוחם אור חייב לזכור תמיד שנתיב הוא רק נתיב!

    אם הוא חש שאין עליו ללכת בו אסור לו להשאר בו בשום פנים ואופן. החלטתו להשאר בנתיב הזה או לעזבו חייבת להיות משוחררת מפחד או משאיפה.

    על לוחם האור לבחון כל נתיב מקרוב ובצורה שקולה. וישנה שאלה שהוא חייב לשאול: האם לנתיב הזה יש לב?

    כל הנתיבים זהים...הם מובילים לשום מקום!
    אולם נתיב עם לב הוא קל. הוא לא גורם ללוחם להתיגע כדי לחבבו. להיפך, הוא גורם למסע מלא חדווה. כל עוד האדם הולך בו...הוא אחד עימו!"

    קרלוס קסטנדה - משנתו של דון חואן

    ארכיון : 3/2009

    13 תגובות   יום שלישי, 31/3/09, 21:10

     

    איש אחד כותב כאן שירים,

    כותב סיפורים,

    כותב וכותב  וכותב...

    מילים, מילים ועוד מילים.

     

     

    איש אחד כותב את עצמו,

    איש אחד כותב אותי,

    איש אחד כותב אתכם,

    איש אחד כותב את כולנו עד דק.

     

     

    איש אחד בקולמוסו הוירטואלי

    שולף מילים, חושף סודות,

    רוקח, מוהל, מגבש, מעצב,

    משחיז מילים,

    ממחיש משפטים,

    ממחיז סיפורים.

     

     

    איש אחד בקולמוסו הווירטואוזי

    חש, לש, יוצר, יולד.

     

     

    איש אחד כותב כאן את עצמו לאור

    איש אחד ומיוחד!

     

     

    דרג את התוכן:
      17 תגובות   יום שלישי, 24/3/09, 10:00

      חצאי אמיתות

       

      מילים, מילים ועוד מילים...


      כמה מילים?

       

       

      לא לימדו אותך שמילים הן עוצמה?


      שמילים הן כוח?

       

      שמילים הן אחריות?

       

       

       

      שמילים בוראות מציאות?

       

      שמילים חייבות להיות אמת צרופה?  מלאה? שלימה?

       

       

      חייבות פשוט חייבות...

       

       

      חצאי אמיתות...זה לא בשבילי!!!

      לא תודה.

       

       

      בשבילי רק האמת הצרופה.

       

      נקודה!!!

       

       

       

      דרג את התוכן:
        8 תגובות   יום שני, 23/3/09, 12:06

        לך אישה יקרה אספר סיפור...כשנולדתי בפעם השנייה בגיל  40... הכול היה חדש לי.

        גיליתי עולמות מופלאים של מעלה,  עולמות של רגשות ומילים ...עולמות של מלאכים ומסרים.

        הרגשתי כמו אחת שהתעוררה מחלום ממושך ושאלתי את עצמי: איפה היית עד עכשיו? בכל השנים האלה?

         

        הכול היה לי כל כך חדש, מפעים ועוצמתי ועדיין לא קלטתי מה קורה...  ממש ריחפתי.....

        ואז פתאום שמתי לב  שמישהו מדבר אלי.....לוחש לי...מדריך אותי...מכוון אותי...

         

        מחד, היה זה תהליך מאד חזק שהרגיש לי הכי נכון ומאידך העלה המון שאלות ותהיות במיוחד למיס "טכניון-רציונאליות" שכמוני.  אבל אני לא יכולתי להפסיק ולחקור... כאילו מנוע פנימי בתוכי הניע אותי כל הזמן קדימה להבין יותר ולחשוף רובד ועוד רובד בי וביקום כולו.

         

        בתהליך הזה שמתי לב שבכל פעם שאני מבהירה לעצמי היטב את השאלה שהעסיקה אותי כך התשובה שמגיעה אלי הינה יותר חדה וממוקדת.

        אחד הכלים שעזרו לי מאד בדרך הזו ועדיין... הם השירים.

         

        הייתי נכנסת בבוקר לאוטו בדרך לעבודה שואלת שאלה ופותחת את הרדיו. להפתעתי גיליתי שתמיד אבל תמיד התשובה האינטליגנטית והגבוהה ביותר הייתה מגיעה אלי בצורת השיר שהתנגן ברקע.

         

        היה לי אז מנהג לרוץ למחשב ולחפש את מילות השיר ב"שירונט" (כדי להפנים את השיר כולו) ...לקרוא אותן שוב ושוב..לחקור אותן מכל צד ואופן ולהתפעם בכל פעם מחדש מהתשובות שנגלו לעיני ולאוזני.

         

        בשלב מאוחר יותר למדתי גם שאני יכולה לבחור בין תחנות ובין תדרים קרי בין מחשבות ורגשות. אני פותחת רדיו – לא מתאים לי מה שאני שומעת...אני מעבירה תחנה...ולבסוף מוצאת את התדר והתהודה המתאימים רק לי ולמציאות שאני רוצה ליצור. וכך אני עושה עד היום בכל שלב ונקודה בחיי...בוחרת ויוצרת מציאות. נאמנה לדרך הזו שלא תמיד קלה. אבל זו בחירתי ואני מאושרת.

         

         מאז ועד היום  השירים מהווים עבורי מדריכים וחברים...אוהבת ומתחברת בעיקר לשירים בעברית...  

        הקשיבי לשירים אהובה...שאלי שאלות ממוקדות ...ותמצאי את התשובות הנכונות עבורך בזמן הזה!

         

        ברוכה הבאה לעולם המתעוררים והנולדים מחדש בעודם בחיים...

         

        מי ייתן ותשכילי ליהנות מהדרך....

        זכרי תמיד – רק טוב יצא מזה...

         

        שלך באהבה,

         מיכל  

         

        נ.ב חשוב לי שתדעי שפריצת הדרך הזו צמחה מתוך הקושי, מתוך הבנה שהגעתי  

        ל–" DEAD END" ושצריך ליצור דרך חדשה...נתיב אישי ייחודי על מנת למצות את כוח החיים ולממש את עצמי כהוויה -  כמיכל.

                                    אם אני הצלחתי...גם את יכולה!!!

         

        דרג את התוכן:
          14 תגובות   יום שישי , 20/3/09, 08:41

          לכן כל חברותי כאן ובכלל  - הנשים הצומחות באשר אתן,

          הנשים המחויבות לעצמן, לדרכן, לאמת שלהן,

          לחשיפת היופי והאור בכל רגע ובכל מקום. 

           

          לכן חברותי העוצמתיות, המכילות, היפות בכל המובנים, העושות את דרכן בנחישות

          עם הידיעה הפנימית ש"עכשיו (תמיד) הכל בסדר" מוקדש השיר המדהים הזה של ריקי גל לערב שבת.

           

          "היי שקטה כאילו אין בך דופי

          כאילו האויר נותן לך הגנה

          כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי

          כאילו מעפר צומחת שושנה..." 

           

                     

          היו שקטות עכשיו הכל בסדר!

          אוהבת אתכן

          מיכל

          דרג את התוכן:
            19 תגובות   יום ראשון, 1/3/09, 20:03

             
             

            היי לכם,

            בקיץ האחרון (2008) יצא לי להשתתף בסדנת כתיבה שהעביר גבי ניצן (מחבר הספרים "פרא" ו"בדולינה") – סופר מוכשר, איש מיוחד במינו.  הסדנה נקראה "לכתוב פרא" והתקיימה ב"אשראם במדבר" בשיטים.  

             

            אני אוהבת לכתוב  והמפגש הזה היה חוויה נפלאה ומיוחדת עבורי. במסגרת הסדנא גבי נתן תרגילים שונים בכתיבה. באחד מהם הוא ביקש מכל אחד מאתנו להתחבר לחיה שבתוכו ולכתוב מה שעולה.  בהמשך, גבי ביקש שניקח "סיטואציה חייתית" שקשורה לחיים שלנו (כמו: רעב, טריטוריה, יצר מיני, הגנה על המשפחה, חיים ומות) ונכתוב עליה מתוך חיבור למקום הזה. עלו שם חומרים מדהימים.  

             אני בוחרת לשתף אתכם במה שעלה אצלי. 

             תהנו   J   מיכל 

             

             

             

             איזו חיה אני בכלל?

             

             

             

            אני חיה עם אלפי שמות ומגוון תיאורים...

             

            אני נמצאת בכל מקום, בכל זמן

            כל הזמן!

             

             

              

            ממש לא משנה איך אני נראית ומה שמי

             

             

             כי אני תמיד אימא! – אם כל החיות.

             

             

            בכל מקום, בכל מופע, בכל סיטואציה,

            אני קודם כל אימא!

            מגוננת, מכילה, מזינה ונותנת 

             אני קודם כל אימא! 

             

             

             

             

            אני גירית...מסוכנת!

            שולפת ציפורניים,

            אוי ואבוי למי שרק יעז

            להתקרב ולגעת בגורים שלי.

             

            אני גירית מרפאה,

             רוקחת כל היום בראשי

            עשבי מרפא לאהובי.

             

             

             

             אני לביאה –  אם היער

            מנהלת ומובילה.

             

             

             

             

              

            אני במבי

            אוהבת...מכילה.. ורגישה.

             

             

            אני פומה

            רצה קדימה ומראה את הדרך.

             

             

             

             

             

             

            אני זינה האישה הפראית

            מזינה ושומרת,

            מכילה ומרבה.

             

             

             כל הזמן פועלת מהמקום הזה

            מהרחם...

            מאימא אדמה

             

            דואגת שכולם יהיו שבעים כל הזמן!

            מסופקים, מרגישים נאהבים ומוכלים.

             

             

             

             

             

            אני פרפר

            משנה ומשתנה כל הזמן...

             

            מחליפה צבעים, גוונים וצורות.

             

             

            לא חשוב היכן אני נמצאת

            כי איפה שאני נופלת

            אני קודם כל אימא!!!

             

             

             

            באשראם במדבר,

            בכיתת הסטודנטים שלי בטכניון,

            אצל המתאמנים שלי,

            אצל כל אחד ואחת שאני פוגשת בדרך,

            האינסטיקטים שלי אומרים מיד:

             הבנה, הזנה, הכלה, הגנה וריפוי...

            כל הזמן ריפוי,

            כל הזמן לימוד,

            כל הזמן צמיחה והתפתחות.

             

             

             

             

             

             

            אני זאבה

            מורת דרך.  

             

            אני כלבה

            נאמנה לגורים שלי.

             

             

            אני מורת דרך,

            מאמנת,

            דירקטורית,

            אישה,

            חברה

             ובכל מקום אני אימא!

             

             

             

             

             אני פרפרית, אני מוס,

            אני לוטרה, אני באפלו,

            אני סנאי, אני בונה.... 

             

             

             

             

             

            אני חיה עם אלפי שמות וקוראים לי אימא!

            דרג את התוכן:

              פרופיל

              נתיב האור
              1. שלח הודעה
              2. אוף ליין
              3. אוף ליין

              ארכיון

              פיד RSS