כותרות TheMarker >
    ';

    Love is in the air

    "כל דבר הוא אחד מתוך מיליון נתיבים. לפיכך, לוחם אור חייב לזכור תמיד שנתיב הוא רק נתיב!

    אם הוא חש שאין עליו ללכת בו אסור לו להשאר בו בשום פנים ואופן. החלטתו להשאר בנתיב הזה או לעזבו חייבת להיות משוחררת מפחד או משאיפה.

    על לוחם האור לבחון כל נתיב מקרוב ובצורה שקולה. וישנה שאלה שהוא חייב לשאול: האם לנתיב הזה יש לב?

    כל הנתיבים זהים...הם מובילים לשום מקום!
    אולם נתיב עם לב הוא קל. הוא לא גורם ללוחם להתיגע כדי לחבבו. להיפך, הוא גורם למסע מלא חדווה. כל עוד האדם הולך בו...הוא אחד עימו!"

    קרלוס קסטנדה - משנתו של דון חואן

    ארכיון : 9/2011

    60 תגובות   יום שלישי, 20/9/11, 22:39

    שיעור בחלימה 

     

    ''

     

     

    היי חברים,

    אתם כבר מכירים אותי. נתקלת בחיה וכותבת. לא מאמינה במקריות. מאמינה שכל הזמן מישהו "מדבר" איתנו ואנחנו צריכים רק להקשיב! כי ההקשבה הזו  מאד מתגמלת. מביאה איתה המון מתנות... בכל פעם מחדש.    


    וכך... מתוך הקשב הזה...אני שמה לב שכבר שבועיים אני נתקלת בלטאות! מתרוצצות להן בגינות, מונחות על גבי מדפים בבתי חברים, מככבות בתמונות ששולחים לי, ומופיעות כיצירות ענק צבעוניות, מעיסת נייר, בשביל בו אני עוברת מידי יום. 


     

    ''

     

     

    בקיצור, הבנתי מיד את המסר!  הגיע זמן הלטאה. זה ברור! וגם מסתדר מצוין עם ראש השנה הממשמש ובא. ולמה? מכיוון  שעל פי המסורת האינדיאנית הלטאה אחראית על בריאת העתיד דרך חלימה. היא מנהלת מחלקת הפנטזיה האינדיאנית!  חולמת את העתיד לו היא שואפת על מנת לברוא אותו!


    ומה יותר מתאים לשנה החדשה אם לא לחלום אותה מראש? לפנטז על האיכויות אותן אנו משתוקקים למגנט לחיינו, במהלכה, יותר מכל? להגדיר את כל הדברים שאנו מאחלים לעצמנו, שיתגשמו עבורנו באופן הכי אמיתי ונקי?


    ואני אומרת לעצמי: "בסדר. הבנתי את המסר". אכתוב על הלטאה. אבל יש עוד זמן עד ראש השנה. רק סיימתי לכתוב פוסט על האנטילופה. מה הלחץ?... ושכל הלטאות ירגיעו". 

     

    אבל מה? מסתבר שלא בא להן להרגיע, כי לדעתן אין זמן עד ראש השנה! צריך לזוז! כבר עכשיו! ...וכך קרה, שביום חמישי האחרון, בשובי בערב הביתה, אני פוגשת לטאה ענקית על קיר דלת הכניסה שלנו. אני מתבוננת בה ואומרת לה בליבי: " היי חברה. לא שכחתי אותך.  אני מודעת ל"דד ליין" שלך. אבל יש לי עוד זמן עד ל"מועד ההגשה". אל תדחקי בי...O.K  ???"


    התשובה שלה מגיעה רק למחרת  - ערב שבת . יובל ביתי ואני שבות הביתה מביקור אצל אבא שלי. היא נכנסת לחדרה וקוראת לי בבהלה: "אמא בואי מהר. יש לי לטאה ענקית בחדר. ואסור להרוג אותה כי זה מביא מזל רע (כך אמרו לה חברות)".


    אני עוצרת לרגע וחושבת לעצמי: "ואוו ...איזה דפק. מה אני עושה עכשיו? שתינו בבית לבד. הבנים אינם! אודי בחו"ל ויונתן בצבא.  בימים כתיקונם הם אלה אשר לוקחים פיקוד על הטיפול באירועים מסוג זה. ועכשיו אני לבד בגזרה. ה"מבוגר האחראי" היחיד בכ-ל הבית! ואין לי שמץ של מושג איך מטפלים בתקרית כגון זו (בד"כ אני נמצאת בצד של אלה שמפזרות צרחות בהלה וממתינות בצד עד שאחד הבנים ינקה את השטח). אין לי מושג ירוק איך לוכדים לטאה ומחזירים אותה לטבע?


    אני לא מעזה אפילו להעלות על דעתי את האפשרות להרוג אותה. קודם כל, משום שגם את זה אני לא יודעת לעשות. וחוץ מזה, כי אני יודעת בוודאות שאין מצב שאהרוג את ה"שליחה". לא בגלל שלנוער שלי יש אמונה טפלה שאסור להרוג לטאה אלא משום שאני מבינה היטב את משמעות "ביקור הנימוסין" הזה.


    אני גם קצת מוטרדת מההתפתחות המהירה של האירועים. מהפריצה האסרטיבית של הלטאה לבית שלי...ולאמירה החד משמעית שעומדת מאחוריה. מזכירה לי קצת את ביקורי המאפיה האיטלקית מהסרטים. מחכים לאנשים בבית בחושך. מילא אם לפחות היתה מביאה איתה את רוברט דה נירו. "מאפיה דה לה שמעטס".


    אני נכנסת לחדר של יובי ולא רואה שום לטאה. מזיזה את המיטה, את השולחן, הופכת כמה ניירות. ו...נדה. אין לטאה. נעלמה.


    הבת שלי מתוסכלת מהעובדה שאני לא יודעת לתפקד ביעילות כמו אבא שלה.  לוקחת בהפגנתיות את השמיכה שלה ומודיעה לי חגיגית שהיא לא ישנה, בחדר הזה, עד שאמצא את הלטאה. עוברת לגור בסלון.


    אני רצה אחריה. מנסה לפייס אותה. מספרת לה על המפגשים האחרונים שלי עם הלטאות ועל הבנותיי בנוגע לכתיבת פוסט בנושא. אומרת לה שאולי אני צריכה לכתוב אותו ולגמור עם זה...כי מי יודע איפה אפגוש עוד לטאות ומה יהיה הצעד הבא שלהן. בתמימותי, אני מצפה ממנה לאמפתיה. אבל היא מזדעקת! ואומרת לי: "אמא הכול בגלל ה"אנרגיות" שלך! עד מחר בבוקר אני רוצה פוסט שלך על לטאה...הקשב!"  לאחר מכן היא מוסיפה: "איזה מזל שלא יצא לך קלף של דוב...למה אז היינו מה זה בצרות". (הציטוטים נאמנים למקור, מילה במילה, למרות העברית הלא תקנית חיוך).


    אני מחייכת. מבסוטית מהילדה שלי ומהאסרטיביות שלה (מי גאון של אמא?). וכרגיל רצה לספר לח'ברה – לכם כמובן! בקיצור, אני מבינה שאין זמן. לא מחכים עוד שבוע וחצי עד ראש השנה. צריך להעלות פוסט על הלטאה עכשיו - למען יוחזר הסלון לבעליו, יושב הסדר בבית על כנו והלטאה תחזור לטבע.


    אז בואו חברים, להרמת כוסית עם הלטאה, בה נכיר את סגולותיה, ונבין מדוע היא מופיעה באסרטיביות מתפרצת, ובלתי מתפשרת שכזו, דווקא בזמן הזה?


     

    *****************************************

    מיהי הלטאה ומהן סגולותיה?

     

    ''

     

    על פי המסורת האינדיאנית, הלטאה היא חיית הסגולה של החולמים. הפנטזיונרית האולטימטיבית! ה - מומחית בחלימה. אוהבת לחלום ולטייל על פני הכוכבים, מעבר לחלל ולזמן, שם שוכנים חזיונות רחוקים. אלופה בהליכה אל משכנו של העתיד! חולמת אותו ולכן גם יודעת מה יקרה בו.


    הלטאה רגישה ואינטואיטיבית ומסוגלת לראות את הנסתר - את עולם הצללים בו שוכנים חלומותינו ובו הם נבחנים לפני שאנו מחליטים לממשם בעולם הגשמי.


    החלומות שלנו מהווים שער אל תת המודע - אל הרובד הפנימי בו אנו אוגרים את כל מה שאיננו מעבדים באופן מודע - תשוקות, רגשות מודחקים, דברים להם אנחנו מתנגדים, עכבות ובעיקר פחדים. אלו הם למעשה ה"צללים האפלים" שלנו שהולכים איתנו, כמו צל, לכל מקום ומעכבים אותנו בדרך להגשמה. 

      

    ישנן לטאות המסוגלות, בשעת מצוקה, להתנתק מזנבן ולצמח זנב חדש. זה מעיד על היכולת להתנתק, בשעת הצורך, מאחרים, מהעבר או מחלקים בחיים שאינם משרתים עוד ומעכבים. 

     

    *****************************************

    מדוע מופיעה הלטאה דווקא עכשיו?

     

    ''

     

     

    בתחילתה של כל שנה, כולנו אוהבים לחלום על עתיד טוב יותר ועל הגשמת דברים חדשים. מבטיחים לעצמינו שבשנה הזו ניגע בשמיים, ננשק את הירח, נרקוד עם  כוכבים, נחבק את השמש ונהנה מהכול, בשמחה ובקלילות, ללא כל פחד או אמונה מגבילה. משתוקקים לחיות מתוך הוויה שהכול אפשרי! על אמת! ומתוך ידיעה שזה תלוי רק בנו!


    אז..... אם החליטה הלטאה לחלום לעצמה מרחב, בפתחה של שנת  תשע"ב, זה משום שהגיע הזמן  שלנו לחלום את השנה החדשה! לפנטז עליה! לאחל לעצמינו את הדברים שאנחנו הכי רוצים. את הכי טוב שיש!


     

    ''



    הלטאה מופיעה, דווקא בזמן הזה, כמה שבועות לפני ראש השנה, כדי לעזור לנו להגיע מוכנים ומאורגנים לנקודת הפתיחה של השנה החדשה. כדי שנספיק להתבונן פנימה ולערוך, כבר עתה, רשימת מלאי של כל מה שיש לנו (ועליו נודה!) ושל כל מה שאנו רוצים להשיג בשנה הבאה. כדי שנכיר, כבר עתה, את הפחדים שלנו  אשר יוצרים עומס בתת המודע שלנו וחוסמים אותנו בדרכינו להגשמה.


    במילים אחרות, הלטאה באה היום כדי ללמד אותנו שיעור בהגשמה באמצעות חלימה! זהו  שיעור שהינו רלבנטי עכשיו אך לא רק! הוא מהותי עבור כל רגע ושלב בחיים ורלבנטי עבור כל דבר אותו אנו רוצים ליצור ולהגשים.  


    הלטאה באה להזכיר לנו שללא חלימה ודמיון אין יצירה!


    הדמיון נתפס, בעיני רבים, כמשהו ששייך לחולמים, לאנשים שאינם פרקטיים, אך זו תפיסה שגויה מיסודה! במציאות ההיפך הוא הנכון!  הדמיון הוא החלק הרוחני שלנו שאחראי לכל יצירה פיסית! -  מהרמה הפשוטה ביותר ועד לדברים המורכבים ביותר. הדמיון הוא חדר היצירה של המוח האנושי. הוא נקודת ההתחלה של כל עשייה! הוא הבסיס לבריאת המציאות שלנו!


    כשאנו ישנים וחולמים, אנו מתחברים לחלק היצירתי, של תת המודע, אשר יוצר לנו מציאות שלמה בדמיון. התמונות בחלום הן כה אמיתיות ומשכנעות עד שאנו משתפים פעולה, עם תסריט החלום, כאילו שהוא אמיתי. אנו מאמינים שזו המציאות. וזו באמת מציאות בפני עצמה -המציאות של תת המודע. ואנו מבלים בה כשליש מחיינו. 

     

    ואם כל כך קל לנו לדמיין כשאנחנו ישנים באופן כה מוחשי ובהיר אז מה זה אומר לגבי יכולות הדמיון שלנו? זה אומר שהן אדירות! שצריך רק ללמוד כיצד להשתמש בהן באופן מדויק וייעודי. ויש כלים לכך אותם ניתן ללמוד וליישם בקלות. 

     

    ידוע שאנשי עסקים גדולים, מדענים, אנשי רוח ואומנים יודעים כיצד להתחבר ליכולות הדמיון של תת המודע שלהם ולהשתמש בהן ככלי ליצירה ולהגשמה... ועושים זאת באופן מודע על בסיס קבוע.

     

    הלטאה ממליצה, גם לנו, להפוך את השימוש היצירתי בדמיון לחלק מרכזי בחיינו ולהרגל יום-יומי, ככלי אפקטיבי ליצירת הצלחה ואושר בחיים. להבנתה, החלימה היא מקור הכוח שלנו! מטה הקסם שיש באמתחתנו על מנת ליצור ולהגשים הכול! זהו כלי ענק אשר זמין לנו כל הזמן ואין גבול לשימוש בו.  


      ''

     

    חלימה ושימוש בדמיון הן לא רק שיטות של לטאות אלא כלים בהם משתמשים גם בעולם האימון בו אני עוסקת. כבר כתבתי בעבר, באחד מהפוסטים, שחיות הסגולה האינדיאניות  מדברות קואצ'ינגית (מלשון coaching). גם הלטאה נכללת כאן. היא מאמנת מקצועית וככזו היא מציעה לנו מספר כלים ושיטות לחלימת השנה החדשה:


    1. לכתוב יומן חלומות - ולפרט בו מה אנו מאחלים לעצמינו בכל תחום ותחום בחיינו בשנה הבאה. מהו החזון שלנו לשנה החדשה?

     

    את היומן כדאי להניח במקום בולט ולזכור לעשות לו בקרה תקופתית כדי לוודא שאנו מתקדמים ובכיוון. הרעיון הוא פשוט - לחלום, לכתוב את הבקשה  ולהגשים!  הוא מבוסס על חוק המשיכה לפיו, ברגע שאנו יוצרים חזון ומתחילים להאמין ולמקד  בו אנרגיה, בהתמדה, אנו משדרים קו רציף ותמונה ברורה של מה שאנו רוצים ולכן מתחילים להתקדם או "להימשך" לכיוון שלו.

     

    בעקרון, ברגע שיש רעיון בו אנו מתמקדים הפרטים הקטנים נוטים להגיע באופן אוטומאטי וטבעי (גם מבלי שנגדיר אותם). עלינו רק לאפשר להם להגיע. בהרבה מקרים ישנם פחדים שמעכבים את ההגשמה. הפחד מהלא ידוע, הפחד שתוהה אם הרעיון שלנו – הספר, העסק, ההמצאה שלנו – אולי אינם ראויים. אולי אנשים יצחקו עליהם. אולי לעולם לא נקבל את התמיכה שאנו רוצים. אולי ניכשל.

     

    כשהפחדים מתחילים לצוץ הם משנים את רמת האנרגיה, את הרטט ואת הרמה של המשיכה של החזון/חלום שלנו. ואז... החלום יישאר, במקום כלשהו, באותן ממלכות המשיכה ולא ינוע קדימה משום  שהפחד הגיע והשתלט או שינה את הדרך שבה אנו מושכים את האנרגיות המתאימות אלינו. כדי להתמודד עם נושא זה יש לבצע את סעיף 4 שלהלן.


    2. לשים לב לחלומותינו בלילה. לנסות לכתוב ולתעד את מה שאנו זוכרים מיד כשאנו מתעוררים. להיות ערים לסמלים או לתבניות שחוזרות על עצמן בחלום. ניתן למצוא באינטרנט טכניקות רבות לזכירה ולתיעוד של חלומות.


    3. להתבונן פנימה ולמדוט. להקשיב לחזיונות ולמסרים העולים בזמן המדיטציה.


    4. להתבונן, בעזרת החלומות והמדיטציה, ב"צללים" שהולכים בעקבותינו ואינם מרפים. לבחון מהם הפחדים שלנו? הספקות? האמונות המגבילות? – כל ההיבטים אשר מעכבים אותנו בתהליך מגנוט המציאות הרצויה לנו ולהתמודד איתם ע"י העלאתם למודעות.


    5. להתנתק מזנבות לא רלבנטיים בדיוק כמו הלטאה. להשאיר מאחור את כל מה שמעכב ואינו משרת אותנו יותר - דפוסים, אמונות, פחדים, מערכות יחסים - על מנת שנוכל להיכנס נקיים לשנה החדשה. לכן, פנו מקום בתוככם, חברים, לחדש, למואר, לקסום וקבלו אותו בחיבוק גדול. אפשרו לעצמכם לפתוח דף חדש וליצור מציאות בריאה.

     

    ''

     

    ואם נסכם חברים את השיעור החלומי הזה...


    לטאה באה להזכיר לנו שעכשיו הוא הזמן בו צריך לנקוט עמדה ולקבוע עובדות בשטח! קרי, לחלום את השנה הנכנסת אוטוטו... לבקש את העוגנים, הבסיסים והאיכויות  שאנו רוצים לזמן לעצמינו בה, את כל מה שאנו מפנטזים עליו. ללא חששות!  


    לטאה גם מזכירה שלא מספיק לחלום חלום! כי זו רק חצי עבודה. הרעיון הוא גם "ללכת" אותו. להגשים!  וכדי להגשים את החלום, הכי חלומי, צריך לדייק אותו. לפנטז בדיוק על מה שאנו רוצים לזמן לעצמינו. להזין את המוח בפרטים ברורים. להגדיר ולדעת לאן אנו הולכים ומהם הצרכים והרצונות שלנו. כי מה שאנו מזמנים זה מה שמגיע! אחד לאחד. (אין דבר שאנו מבקשים והיקום לא מספק!) וכי מי שלא יודע...לא מגיע!


      "If you don’t know where you are going any road will take you there"


    ולכן, הרעיון הוא לדייק בבקשות. ממש באותה רמה כמו שמזמינים משלוח מהסופר בטלפון.  נניח שאתם רוצים לקנות קילו סוכר. אתם צריכים לבחור ולהגדיר: של איזו חברה? האם סוכר לבן? או חום? האם רגיל? או גבישי? האם ארוז בקופסת פלסטיק או בשקית נייר? מהי הכמות הנדרשת? וכו'. בקיצור, חלמו בדיוק את ה"סוכר" שאתם מאחלים לעצמכם!!!  ואוו איזה חלום מתוק! חיוך


    וזו עוד לא כל התורה!.......לאחר ההזמנה היו במודעות לדברים שמגיעים. התבוננו בהם. האם זה בדיוק מה שרציתם?


    במידה ולא. אין שום בעיה. אתם חוזרים ל"סופר" ומדייקים את ההזמנה! מורידים את האיכויות שמפריעות לכם ומוסיפים את אלה שחסרות  עד שתגיעו לרמת דיוק מרבית.  


    ככל שתהיו ברורים יותר, בשלב ההזמנה, כך יגיעו הדברים המתאימים לכם ביותר. כשאנו יודעים מה אנחנו מחפשים ואנו מכינים את המוח לקראת זה, נראה את זה בכל מקום שאליו נלך. אם נרצה דגם רכב מסוים, הוא יתחיל להופיע בכל מקום, אם נרצה לקנות דירה, אנחנו נראה מקילומטרים שלטים של "למכירה"..אם אנחנו רוצים להרוויח סכום כסף מסוים, עלינו להזין את המידע לגבי הסכום המדויק לתאי המוח שלנו. אם אנחנו רוצים להגיע למשקל מסוים, המוח שלנו חייב לדעת מהי המטרה בכדי להפגיש אותנו איתה.


    יש לנו במוח מערכת שמסננת את כל מיליוני נתוני המידע שנקלטים, דרך החושים שלנו, בכל רגע. היא פועלת לפי ההוראות והמידע שאנו מכניסים לתוכה מבעוד מועד באופן מודע או לא. כשהמוח שלנו מקבל את כל הפרטים, הנחוצים לו, הוא יודע לזהות את המטרה ולהשיג אותה. והוא יודע לסנן מאיתנו דברים שאינם קשורים למטרה שלנו. זו הסיבה שאנו כותבים, מדמיינים, מציירים, משננים, את המטרות שלנו. כדי להדפיס לתוך תאי המוח שלנו את התמונה המדויקת של מה שאנחנו רוצים להשיג.


    בקיצור חברים, עשו היום ה-כ-ל כדי שבסוף השנה תוכלו להתבונן אחורה ליהנות מפירות ההגשמה ולומר לעצמכם כמו שאסתר שמיר שרה בשירה החדש לקראת רה"ש: "עשיתי הכי טוב שיכולתי! הכי טוב שאפשר"!


     

    ''


     

    כשתחזרו בסוף השנה, ליומן החלומות שיצרתם, תופתעו לגלות שאתם יכולים לסמן ב – V את כל פרטי הרשימה שלכם. זה מדהים בכל פעם מחדש! ואם משהו חסר ברשימה שלכם זה סימן שפחד עמד בדרך להגשמה. עיכב אותה. ואז עליכם לזהות אותו ולפוגג אותו בעזרת עבודת מודעות.


    אז זהו חברים אני הולכת להכין את רשימת החלומות המתוקים שלי לשנה הבאה ולוודא שהלטאה הסתלקה.  

     

    ומה אתכם?


     


    שנה טובה!

     

    ''

     

    שלכם באהבה,

    מיכל

    דרג את התוכן:
      58 תגובות   יום חמישי, 1/9/11, 18:07

      עולמם של הקלפים האינדיאנים


      I DO I DO I DO

       

      ''
        

        הקשיבו נא לשיר תוך כדי קריאה

        

        

      היי חברים,

       

      לאחרונה, הזנחתי קצת את הכתיבה. אני יודעת!

       

      החיים מזמנים לי, בזמן הזה, פעילויות, אירועים, ומוקדי התמודדות רבים, הדורשים את תשומת ליבי והתייחסותי כך שנשאר לי מעט זמן לעשות דברים, שאני כל כך אוהבת, כמו לכתוב.   

       

      ואני לתומי חשבתי שזה בסדר! שיש גם זמנים כאלה! בהם אני יכולה לשעוט קדימה, בכל המרץ והכוח, עם פרץ ענק של פרקטיות ולהניח בצד, לזמן מה, את המחויבות האישית שלקחתי על עצמי, והיא: להזין את נשמתי, על בסיס יום יומי עם כל הדברים שאני הכי אוהבת לעשות!  סיפרתי לעצמי,  שיהיה לי עוד זמן לכך, ושכרגע נכון לי להשהות, את המחויבות הזאת, ולהשלים לפניה כמה אחרות שנמצאות בצנרת, כבר זמן רב ודורשות מימוש - כאלה שיש להן יעדים, תאריכי תפוגה ושורות תחתונות. הרי אני צריכה לנהל את משק האנרגיה שלי, בצורה מושכלת, לא? כל מנהל מתחיל יודע שחשוב לקבוע סדרי עדיפויות בניהול פרויקטים. זה "אלף בית". אי אפשר הכול ביחד.

       

       

      ''

       

       

      עמוק בליבי חשבתי שאף אחד לא ישים לב לסיפור הזול והמזויף הזה שמכרתי לנשמתי, כולל אני עצמי. אבל מה? מסתבר שטעיתי!  לא על כולם אפשר לעבוד. יש מישהי שאותה אי אפשר לרמות! אולי אני יכולה לעבוד על הסביבה או "להרדים" את עצמי, אבל עם הבטן שלי זה כבר סיפור אחר! איתה אי אפשר לזייף. היא "רואה" וחשה בכל.

       

      והבטן הזו מנסה, כבר כמה ימים, להגיד לי משהו. לאותת לי. למשוך את תשומת ליבי. לשלוח לי כל הזמן זימונים ל"שיחה"...כאילו אומרת לי: "כנסי אלי למשרד. יש לי דיבור איתך".

       

      ואני לא מתעסקת עם הבטן שלי!  למדתי כבר מניסיון העבר שכשאני מתעלמת מקריאותיה יש לה את הדרכים שלה להגיע אלי גם אם נדרש ממנה להפעיל עלי לחץ פיזי בכלל לא מתון.  

       

      והיא תמיד מתחילה בקריאה עדינה, כמעט בלתי מורגשת... לחישה. ואם אני לא שמה לב, אז הווליום עולה והלחישה הופכת בהדרגה לצעקה רמה אותה כבר אי אפשר לפספס. ואם גם זה לא מספיק, ואני מאד עסוקה, אז הבטן שלי שולחת "צו גיוס" לעוד איברים בגופי. פתאום, הרגל הימנית עושה בעיות, הגב התחתון מציק, השרירים מתכווצים וכל הגוף מתוח ומשדר אותות מצוקה. והגל הזה הולך ומתעצם, עוד ועוד, עד לנקודה בה אני מתרצה, מבינה שאי אפשר להמשיך עוד ככה ומוכנה, בשיא הכנות, לשים לזה סוף.

       

      ולא תמיד זה היה כך.  היו שנים בהן לא הייתי במודעות, למה שגופי מנסה לשדר לי, ושילמתי ע"כ ביוקר. שילמתי מחיר כבד על התעלמות מהמסרים שהוא שלח לי ועל "השתקת" קולי הפנימי. ולכן, היום אני לא מעיזה יותר. לא לוקחת צ'אנסים. יודעת שמחיר "סתימת הפיות" רק עולה עם כל גרם חדש של התפתחות ומודעות שאני רוכשת. ובהקשר הזה קיבלתי החלטה עקרונית - לא מוכנה לשלם יותר את המחיר הזה! אף פעם!

       

      אז היום אני שמה לב, למסרים מהבטן, כבר בשלבים הראשונים שהם מופיעים. מודעת לעובדה שאם לא אתייחס לקריאות המחאה הקלה שלה הן תהפוכנה, בלי להתבלבל, ל"התקוממות עממית" של ממש. וכן נכון...היום ה"שלטונות" צריכים להישמר, הרבה יותר מבעבר, מעצרת מחאה תמימה כי היא יכולה להפוך בקלות להפגנת ענק המונית שיוצאת מכלל שליטה. זה כל כך באופנה - נמצא בכל פינה. לא משנה איפה תזרקו אבן. אף אחד, באף מקום, כבר לא מסכים יותר לדכא את מי שהוא! לא מוכן לכבוש עוד את כמיהתו, ואת זכותו המלאה, לחופש ביטוי ולחיים של הגשמה. נגמר העידן הזה.

       

       

      '' 

       

       

      ולכן, גם לי, כמו לשאר מנהיגי העולם, אין הרבה ברירות אלא לפנות זמן, ולהקשיב ל"עם שלי". לכבד את רצונו להתבטא. אז אני "יורדת (פנימה) לעם" ... ושומעת את הבטן שלי מספרת לי ש"הגיע הזמן לעשות שוב את מה שעושה לי כל כך טוב! לכתוב! שבלי הכתיבה "אני לא אני" ובכלל שאסור לי, בשום פנים ואופן, להזניח אף לא אחד מהדברים שאני אוהבת לעשות! גם אם יש לי על הראש ים של חובות ודרישות חיצוניות". מבחינתה, אני חייבת להישאר נאמנה לעצמי ולצרכים שלי, שרק הצהרתי עליהם לפני חודש ביום הולדת 50 , קבל עם ו"קפה". ואם אני לא אהיה נאמנה לעצמי ואנקוט בפעולה מעשית ומשמעותית, לשיפור המצב, היא תארגן מרד בכל רחבי הגוף! ולא זו בלבד - מוטב שאפעל מיד! כי זוהי אזהרה אחרונה לפני ניתוק!"  

       

      את הבטן שלי ממש לא מעניין שאבא שלי שוכב כבר כמה שבועות בבית חולים ושאני נמצאת איתו המון, שאני מסיימת לבנות עכשיו בית ושכל בעלי המקצוע עולים לי על העצבים וגוזלים את זמני, שיש לי עבודה מאתגרת לעשות ומשפחה להזין. היא בשלה! מבקשת את התייחסותי! דורשת מזון לנשמה באופן רציף ודחוף. כאן ועכשיו!

       

      ואני כבר מכירה את תחושת הקריאה הזו. מתעוררת לה תמיד עם פרפרים רכים וצבעוניים של אנרגיה שמגיחים להם פתאום משום מקום. מתרוצצים לי בבטן. מרפרפים בתוכי בנעימות. מעוררים בי רחשים ורגשות. כמהים להתבטא דרכי. להוציא את עצמם לאור.  

       

        ''

       

      והם נחושים הפרפרים האלה. לא מוותרים. דוחפים עצמם באסרטיביות במעלה הבטן לכיוון הלב. משתוקקים לגעת בו ולעורר לחיים את המעין הנפלא, שמפכה בו, שממתין להזדמנות ראשונה לנבוע שוב, להאיר ולהביא ריפוי לעולם. והם דוחפים, עוד ועוד, עד שמתגבשים לכדי מסה קריטית של אנרגיה ממנה אני לא יכולה להתעלם עוד.

       

       

      ''

       

       

      וישנם מקרים קיצוניים, כפי שקרה לאחרונה, שלמרות כל האיתותים אני עדיין "לא זמינה". ואז הבטן שלי מעלה מהלך ושולפת מהארסנל תחמושת מתקדמת יותר - היא מוציאה את ה"עבודה" החוצה לקבלני מישנה. כן, כן... היא בהחלט נעזרת בשירותי "אאוט-סורסינג", אם צריך, ואפילו בשירותי שליחים.  

       

      וכך קרה, שבשבוע שעבר, מתקשרת אלי אסתי מה"קפה" ("דרך הצבע") ומתלוננת! לדבריה, אני מתרשלת בזמן האחרון בכתיבתי ב"קפה"! ומשמעות הדבר, מבחינתה, שהיא עדיין תקועה עם הנחש מהפוסט האחרון!

       

      ואני קצת נבוכה נבוך. מסבירה לה שהאנרגיה של הנחש כבר מזממממן לא פה ושיש עכשיו אנרגיות אחרות לגמרי, שאולי אני לא כותבת עליהן אבל בהחלט מודעת להן ופועלת בהתאם. ותוך כדי שיחה, אני קולטת את המסר!  - הרי זו לא הפעם הראשונה ש"שולחים" לי את אסתי כדי לעודד אצלי את הכתיבה - כנראה הגיע הזמן לכתוב על חיה חדשה.  "נו באמת" אני חושבת לעצמי "איך העזתי להזניח ככה את החברים? להשאיר אותם תקועים כ"כ הרבה זמן במאורת הנחשים? איפה האחריות החברתית שלי לקהילה?"  

       

      אני שואלת את אסתי על איזו חיה בא לה שאכתוב בזמן הנוכחי? והיא בוחרת באנטילופה! שנמצאת אצלה במפת הטוטם. "זה מעניין", אני אומרת לה, כי "כבר כמה שבועות אני "עושה אנטילופה" מבלי לקרוא לזה כך. זו בהחלט אנרגיה שנוכחת וזמינה עכשיו והולמת מאד את רוח התקופה (ומככבת גם אצלי במפה). אין ספק!  זמן אנטילופה עכשיו! לגמרי!" 

       

      אז בואו חברים...הגיע הזמן להיפרד מהנחשים... ולהכיר את האנטילופה, על סגולותיה ואיכויותיה, כמו גם להבין מה זה אומר  "לעשות אנטילופה" בזמן הנוכחי?  

       

      ''

       

      ***************************************

       

       האנטילופה 

       

      ישנם סוגי אנטילופות רבים שמאפייניהם משתנים מאוד מבחינת גודל, צורה, צבע ואזורי מחייה. המשותף לרובן הוא מבנה גוף קל, קרניים, מעטה פרווה, זנב קצר, פרסה שסועה ושתי פטמות חלב. 

       

       

      ''

       

       

      האנטילופה הינה חיה חכמה ומהירה מאד שיכולה להגיע בבגרותה למהירות של 100 קמ"ש. היא מסוגלת להתקיים בתנאי מחייה ואקלים מגוונים (מדבריות, ערבות, ביצות)  כשהיא מוגנת, ע"י עור עבה ושערות מלאות, וניזונה מצמחים, המספקים לגופה נוזלים, ומאפשרים לה להתקיים תקופות ארוכות ללא מים (אפילו כל החיים). לאנטילופה טווח ראייה חד ורחב למרחקים וחוש ריח מפותח.

       

      ***************************************

       

       מהן סגולות האנטילופה? ומה היא מלמדת? 

       

      ''

       

      האינדיאנים מייחסים לאנטילופה סגולות רבות אשר מאפיינות לדעתם גם את האנשים שהיא מופיעה אצלם במפת הטוטם. אלה יפורטו להלן.

       

      סגולות האנטילופה:

       

      1. האנטילופה מהירת פעולה, חדת מחשבה, אמיצה, בעלת כוח וגישה מעשית. היא מסוגלת לנקוט יוזמה ופעולה מיידית, ללא דיחוי, באופן יעיל, ממוקד, ענייני ובעיתוי המתאים על מנת להתגבר על כל מכשול ולהצליח בכל משימה. היא מסמלת פעולה מתוך ידע.  יש הרבה מה ללמוד ממנה בנושא הזה.

       

      2. בנוסף, יש לאנטילופה כושר הסתגלות והישרדות, יוצאי דופן, המבוססים על ניהול גאוני של משאבי האנרגיה שלה. היא משכילה לספק את צרכיה, בכל סביבה, ולקחת מהטבע בדיוק את מה שהיא צריכה. לא פחות ולא יותר. בכך היא מלמדת גם אותנו, להסתגל לכל מצב ולמצות את מהות החיים, מכל ההזדמנויות העומדות בפנינו, על מנת להתפתח ולהצליח. אנטילופה מסבה את תשומת ליבנו גם לאופן ניהול משאבי האנרגיה שלנו. היא מורה לנו לצרוך בדיוק את האנרגיה לה אנו זקוקים, בכל המובנים וההיבטים של חיינו, ולנהל אותה מתוך מודעות פנימית עמוקה.

       

      3. אנטילופה פועלת מתוך אחריות ונתינה לסביבה. יש לה צורך אדיר לשרת ולתרום לקהילה. האינדיאנים מספרים שבראשית הזמן, אנטילופה נתנה את עצמה לבני האדם כדי להצילם מהכחדה. היא ראתה אותם, כשהם עירומים, רעבים ובסכנת מוות והחליטה לנקוט בפעולה כדי להצילם! ולכן, הופיעה בפני מועצת השבט ואמרה: "נשלחתי בידי המסתוריות הגדולה כדי ללמד אתכם שיעור. השיעור הוא לעשות! אם אתם יודעים מה לעשות, אין צורך לפחד. צאו ועשו זאת!"  "ומה נעשה?" שאלו האנשים. "אם קר לכם ואין לכם כסות עליכם להרוג אותי ולהשתמש בעורי כדי לשמור על חום גופכם. ואם אתם גוועים ברעב אכלו את בשרי. הוא יזין ויחזק אתכם. זוהי מתנתי אליכם וחלק מהתפתחותי ומהשירות שלי". אלמלא נקטה האנטילופה פעולה כלשהיא היה המין האנושי נעלם מעל פני אמא אדמה.


      בזכות אנטילופה, למדו בני האדם לנקוט את הפעולה הנכונה כדי להישאר בחיים. כמו כן, הם למדו לתת כבוד למתנות, ששולחת להם המסתוריות הגדולה, להימנע מהרס בלתי מובחן של חיים ולעולם לא לבזבז או לקחת מהטבע יותר מכפי צורכם.


      4. אנטילופה מכירה במחזור החיים. ביודעה את עובדת המוות היא יכולה לחיות באמת. אנטילופה מזכירה לנו שחיינו הפיזיים מוגבלים בזמן ושעלינו לחיות עכשיו! כשאנו זוכרים זאת עלינו לפעול בהתאם! לדעתה, כוחנו מתמקד ברגע הזה ורק פעולה אמיתית ונוכחות ומודעות מלאה, היא המפתח ליצירת חיי חופש מלאי הגשמה וסיפוק. להבנתה פעולה נכונה היא המפתח והמהות של החיים והיא זו אשר גורמת למסתוריות הגדולה להיות מרוצה.

       

      ***************************************

      מהו מסר האנטילופה בזמן הזה?

        

      ''

        

        

      כשמופיעה אנטילופה היא מעידה קודם כל על כך שהגיע זמן לעשות! -  Action!  

       

      סגולתה מעניקה לנו את חוזק הראש והלב להתחבר ליכולת ולאומץ לנקוט פעולה מהירה, יעילה והחלטית כדי להגשים בהצלחה את מטרותינו. היא אומרת לנו: "עשו זאת! עכשיו הוא העיתוי המתאים! עשו את כל מה שדחיתם זמן רב! אל תחכו עוד! אתם יודעים את הדרך. אזרו אומץ וקפצו. הפחד, מפני הבלתי נודע יפחת ברגע שתתחילו לפעול. הכוח הוא אתם! כבדו את בחירותיכם ע"י מחויבות לממשן וממשו את כל מה שאתם מטיפים לו. כל מה שנחוץ לכם הוא החלטה נחושה להתחיל ואמונה שאתם יכולים לעשות ה-כ-ל! ואם יש לכם מעצורים או חששות תוכלו לשחררם, בעזרת התובנות והפתרונות שאמציא לכם. כך תתגברו על כל מכשול או עיכוב בדרך".

       

        

       

      ''

       

       

      בנוסף, לנושא העשייה, אנטילופה באה היום כדי ללמד אותנו את אחד השיעורים החשובים בחיים!  השיעור העוסק ב "ניהול אנרגיה". שיעור זה רלבנטי בכל זמן! מכיוון שהוא עומד בבסיס כל התנהלות שלנו בחיים! לא משנה איפה ועם מי. הכול בחיינו כרוך בחילופי אנרגיה!  אם נזקק ונפשט כל נושא שהוא בחיינו, נמצא שכל פעולה, כל משחק, כל כותרת זו רק אנרגיה. מערכות יחסים, כסף, טכנולוגיה, מזון  ועוד, ועוד- זה הכול אודות אנרגיה!  

       

      והשיעור הזה - העוסק בניהול משק האנרגיה האישי של כל אחד ואחת מאיתנו -  מקבל עתה, בזמן הזה במיוחד, מישנה חשיבות ועובר לקדמת במת המודעות שלנו. הוא מתעורר עתה מכיוון שישנה אנרגיה רבה שנמצאת בתנועה ובכאוס! אנרגיה אינטנסיבית שמפילה ושוברת מערכות ישנות וסטנדרטים, שעבר זמנם, ויוצרת תשתיות מבניות וקווים מנחים אלטרנטיביים עדכניים אשר מתאימים יותר לעידן בו אנו חיים. כל התהליך הזה מתהווה מתוך מטרה ליצור איזון ושיווי משקל חדש בעולם. בעולמות הניהול תהליך כזה נקרא "הינדוס מחדש" (Reengineering) ובעולמות הרוח יש המכנים אותו "סידור מחדש" (Re-Order).

       

      העולם נמצא כרגע בחוסר איזון אנרגטי. במשבר אנרגיה שמתבטא בתחומים שונים כמו: דלק, כלכלה, מזון, חברה, טבע. כולם חשים בזה! אף אחד לא מפספס. אנו חווים את המשבר הזה בעיקר דרך מערכות היחסים שלנו עם חברים, משפחה, בעבודה, במדינה, בין מדינות – בכל מקום! ואנו מסתכלים סביב ותוהים: "מה קורה כאן? מה לא בסדר איתי? למה אני לא מסתדר עם האנשים? למה אני מותש? האם העולם משתגע?"

       

      אז מה שבעצם קורה כאן הוא שיש משחק אנרגטי שמנהל את מי שלא מודע אליו. המשחק הזה מבוסס על פרנויית אנרגיה. אנשים פוחדים מכך שאין להם מספיק אנרגיה משלהם וחושבים לעצמם: "אין לי מספיק כדי להמשיך, אז אני חייב לתפוס כל מה שאני יכול. לקחת כוח מאחרים." לכן, הם מנסים לקחת אנרגיה, זה מזה, בדרכים מגוונות שלא תמיד ניתן לחוש בהן או לראותן. באותה מידה, גם הקולקטיב חש ש"אין מספיק", בכל מיני תחומים. והתחושה הזו מוזנת ומועצמת על ידי כתבי חדשות, דרמטיקנים ואחרים -  "אין מספיק". וכל הדבר הזה יוצר ריק ומצוקה רגשית אצל האנשים שאומרים לעצמם: "מוטב  שאשמר את מה שיש לי, ושאשים את ידי גם על קצת אקסטרה. כי זמנים קשים לפנינו." וכל המשחק הזה יוצר משבר אנרגיה רגשית עצום.

       

      וזו הסיבה שאנטילופה באה דווקא עכשיו! אנו זקוקים לה ולחוכמתה, בהקשר הזה, יותר מאי פעם! היא באה ללמד אותנו כיצד לנהל את משק האנרגיה שלנו באופן מיטבי. כיצד להבין שאנחנו לא באמת צריכים לקחת כלום מאף אחד! כי יש לנו את ה-כ-ל בתוכנו. את כל המשאבים הרלבנטיים לנו ולצמיחתנו. כיצד לחיות חיים מאוזנים מבחינה אנרגטית.

       

      לדעת אנטילופה, כולנו אחראים ב – 100% לניהול משאבי האנרגיה האישיים שלנו. ולכן חשוב לה להראות לנו כיצד לנהל את האנרגיה שלנו, באופן מדויק, כדי שנוכל לחיות בהרמוניה עם האחרים מתוך בריאות והגשמה.

        

      ''

       

        

      אנטילופה היא חיה של ניהול. וכולנו מנהלים! מנהלים את הארגון שנקרא "חיינו". כל אחד מאתנו הוא יו"ר מועצת המנהלים של חייו. אין מישהו אחר יותר גבוה ממנו בהיררכיה. ובתפקיד הזה אנו נדרשים לנהל באופן מושכל את משאבי הארגון שלנו.  ומה זה אומר בפועל?

       

      זה אומר: 

       

      1. קודם כל, להקשיב ולבטוח, בסימנים שעולים מהגוף גם אם התודעה מספרת לנו סיפור אחר! כי הגוף שלנו מבין היטב מה קורה ולא יודע להתעלם, להכחיש ולרמות את עצמו כפי שעושה התודעה.

       

       2. להזין את הגוף ולא פחות מכך את הנשמה! אסור לנו להזניח את הזנת הנשמה אפילו ליום אחד! כי גם הנשמה היא הגוף שלנו – גוף הרוח!  אסביר בקצרה להלן את הסוגיה הזו.

       

      ממש כשם שתאי גופינו עוסקים בחילוף חומרים וצורכים חמצן ומזון כך גם גוף הרוח שלנו שולח ומקבל אנרגיה מעודנת של אור. כל איברי גופינו כולל הלב, הכבד, המוח, הריאות, ניזונים, פשוטו כמשמעו, מאור השמש. כל פיסת מזון שאנו אוכלים מכילה אור מהשמש שנלכד בה והגוף שלנו מפיק ממנו אנרגיה כימית וחשמלית. לתאים שלנו אין קיום ללא האור.

       

      האור הזה ממלא תפקיד זהה בדיוק גם ברמה עדינה יותר. כל מסר מהנשמה שלנו מקודד באנרגיה משום שהמוח חייב להמיר אהבה, אמת ויופי, או כל היבט אחר שנושא משמעות, לפעולה ממשית. אנרגיה מעודנת מביאה את התודעה לקיום חומרי ולכן, במונחים הכי מעשיים ("אנטילופים" אם תרצו), העתיד שלנו תלוי באיכות שבה אנו מזינים את גוף האור שלנו. אם נזין אותו באנרגיה טרייה מידי יום הוא יספק לנו השראה והנחייה.

      לכן, מידי יום מוטלת עלינו כמנהלים משימה להמיר את אנרגית הנשמה למשמעות החיים שכן, האור שאנו מכניסים הופך להיות אנחנו. הוא עתיד לתמוך בנו ובחזון חיינו (בהזדמנות אכתוב ע"כ בהרחבה).

       

       3. לא להיכנס מחד למקומות בהם הארגון שלנו יכול להפסיד או להתרסק (ובתרגום חופשי לא לחבור לאנשים/מצבים שזוללים מאתנו אנרגיה וגם להיות הגונים ב"עסקים" ולא לגנוב אנרגיה מאחרים בדרכים מניפולטיביות או מתוך חוסר מודעות) ומאידך לבחור להיות בקשר ובמערכות יחסים עם אנשים/מצבים שמטעינים אותנו באנרגיה חיובית ומקדמת. באהבה!

       

      4. לגלות אחריות אישית וסביבתית, ע"י פיתוח המודעות האישית, וע"י הבאה, לתוכנו פנימה, את כמות האנרגיה המדויקת שמשרתת אותנו לחלוטין ברגע ההווה בכל המובנים וההיבטים. כמו כן, לעמוד בהתחייבות לארגון שלנו  - למצות את חוויות החיים שלנו ואת האהבה שבנו.

       

      וכל הדברים הללו מביאים אותנו להיבט המרכזי נוסף במהות הופעתה של האנטילופה דווקא עכשיו. אנטילופה באה כדי להורות לנו על הזנת הסביבה! ועל נתינה ועשייה למען הכלל ללא תנאי!

       

      לכן, יקירים זה הזמן לצאת מדלת אמותינו, להתבונן סביב, ולבחון מה והיכן ניתן לתרום לאחרים? כיצד אנו יכולים להזין את הסביבה ולהקרין מאורנו?  אני אישית רואה בנתינה ערך עליון, בכל זמן, אולי בגלל שיש לי אנטילופה במפה ואולי לא. ובכל אופן, אנטילופה ממליצה לכולנו לתת, מכל הלב, עכשיו ובכלל גם אם היא במפה שלנו וגם אם לאו! זהו זמן של נתינה עכשיו חברים!

       

       

      ''''''''''''

       

       

      ומסר אחרון חביב מהאנטילופה להיום קשור לידיעתה הפנימית החכמה שחיינו מוגבלים בזמן! 

       

      אנטילופה מופיעה עכשיו כאן כדי לומר לנו בצורה ברורה:  "ב"אמא שלכם" תחיו עכשיו! ברגע הזה!  כי השינויים מהירים ועוצמתיים. האדמה רועדת בכל מובן והקשר. גלי השינוי מגיעים לכל מקום. שום מערכת לא נשארת כפי שהייתה. כל המבנים הישנים קורסים, אחד אחר השני כמו מגדלי קלפים, וסדר חדש מתהווה - הן ברמה הגלובאלית והן ברמה האישית של כל אחד ואחת מאיתנו. זה ברור כשמש. מה שהיה אתמול הוא לא מה שיהיה מחר.

       

      בכל מקום בעולם ישנה עתה כמיהה עמוקה לניקיון, לאיזון, ליושרה, לביטוי, לחופש, לאהבה. ובזמן הזה כל כמיהה או מחשבה הופכת, באופן כמעט מיידי, ליוזמה, לפעולה! וזה קורה עכשיו! ברגע הזה ממש! 

       

      וכל זה אומר חברים שהיום אתם ויקיריכם פה ומחר... מי יודע? נקודת הנוכחות שלכם (Point of present) על הפלנטה משתנה. הכל כ"כ נזיל וזמני.

       

      ולכן...עכשיו, יותר מאי פעם!  הוא הזמן להחליט ולבצע את כל מה שחלמתם עליו. לא לוותר על  עצמכם, על השמחה שבכם, על האהבה ועל המימוש בחייכם. עכשיו הוא הזמן לעשות את כל מה שתמיד היו אומרים ונשמע לכם כמו קלישאות - להגשים את משאלות ליבכם. להיות נאמנים לאמת שלכם. לומר ליקרים לכם שאתם אוהבים אותם ולהראות להם את זה!

       

      ואם אתם מרגישים מעצור או מכווצים מבפנים  - יש לנם עכשיו עזרה מאסיבית מאנטילופה אשר מביאה איתה עתה את מתנות האומץ, המיקוד, חדות המחשבה ואת היכולת לפעול נכון ובמהירות, למצות את ההזדמנויות ולהצליח במשימות (תוך התגברות על כל מכשול או עיכוב בדרך). וכל שנותר לכם הוא פשוט לצאת ולעשות זאת! ממש ברגע הזה!"

       

      אז אם נסכם את דברי האנטילופה חברים...

      האם יש פה מישהו שעדיין לא מבין מה זה אומר "לעשות אנטילופה"?

       

      זה אומר לעשות! לעשות! לעשות! עכשיו!  

      זה אומר להסכים לחיות את החיים ברגע הזה! ולהגיד להם:  Yes I do I do I do – ממש כמו בשיר. 


      ''

       

      זה אומר לאהוב עכשיו! בכל המישורים והרמות! זה אומר להגיד לאהובים שלכם עכשיו! ומעכשיו בכל יום! שאתם אוהבים אותם...שידעו! כי מי יודע איפה הם ואתם תהיו מחר.

       

      זה אומר להקשיב ל"עם שלכם" (כי הוא יודע על מה הוא מדבר) ולספק את צרכיו. זה אומר להיות בנתינה לסביבה ללא תנאים. זה אומר להיות נוכחים ברגע הזה! זה אומר לזכור ולהאמין שאתם יכולים ה-כ-ל! ממש כמו אנטילופה.  Yes you can!

       

      Yes

      Oui

      כן !!!

       

        

      להשתמע!

       

      באהבה רבה,

      מיכל

       

       

      ***************************************

       

      מקורות:

       

      1. ג'יימי סאמס, דייויד קרסון, 1999 – קלפי סגולה. הוצאת ענבר ארוח כפרי.

      2. טד אנדרוס 1999,  שפת החיות  . אור- עם.  

      3. אקהורט טול. 1997, כוחו של הרגע הזה. אופוס.

      4. דיפאק צ'ופרה. 2010 להמציא מחדש את הגוף, להחיות את הנשמה, ליצור את עצמך מחדש. מודן.

      5. מעגל הארגמן - http://www.ishaumbra.com/

       

       

      ©כל הזכויות שמורות לד"ר מיכל אדמתי©

       

       

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        נתיב האור
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS