כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אוכל נפש ומה שביניהם

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    5 תגובות   יום שישי , 6/7/18, 18:02

     

    ''

     

     

     

    היא ברחה

    עוד לפני שזה התחיל

    הפחד השתלט עליה

    כאבים של פעם שטפו את גופה

    כמים זולגים על גופה העייף

    חרצו בא שברים ישנים שכבר כמעט הצליחה לקבור

    היא ברחה

    לא נתנה לליבה לזרוח שוב

    נעלמה בין ענני הפחד

    בפעם המי יודע כמה

    בין קירות שסוגרים עליה

    מחשבת רגעים

    מחשבת זמן

    מחשבת מקום בלב

    ולא מוצאת אפילו שניה לקחת אויר

    לעצור את הפחד המשתולל

    למרות שכל כך רצתה

    למרות שכל כך הרגישה

    למרות הכל

    לא הצליחה לצעוד

    לצד השני שמעבר לפחד

     

    ''

    דרג את התוכן:
      20 תגובות   יום ראשון, 23/4/17, 17:55

      שלום 
      שמי אברהם ביבר
      בן 50 מזה שבועיים
      דור ראשון לניצולי שואה
      סבתי מצד אימי חייתה ברומניה בזמן המלחמה לפני המלחמה היו לה 13 אחים ואחיות תשעה ילדים ובעל בסוף המלחמה היו לה שתי ילדים ושתי אחיות .
      את הצד של אבא מעולם לא זכיתי להכיר כי רק הוא אחותו ואחיו שרדו
       כך גדלתי ללא סבים ביולוגים ועם סבתא אחת ומשפחה שכשהייתי ילד היה אפשר לספור על שתי אצבעות ידיי והיום כבר אפשר לספור על יד אחת וישאר עודף
      אבי היה ילד שואה וכך גם אימי
      גדלתי בגרמניה של שנות ה70 שרק בסופם עליתי ארצה וכבר הייתי כבן 10 שם בארץ ההיא מעולם לא נתקלתי אז בגילויי שנאה כלפי או כלפי יהודים 
      למה אני מספר את זה
      כי גדלתי בבית שימים רבים לפני יום השואה וימים רבים אחרי יום השואה 
      וגם ימים רבים במהלך השנה סתם היה מלא בדמעות
       בסבתא ששרדה את התופת והייתה עדין שנים אחרי מתעוררת משינה מבועתת שטופת דמעות
       והייתי יושב ומקשיב לסיפורי הזוועות שאת חלקם פרסמתי בעבר כאן ובמקומות אחרים ואת חלקם אפרסם גם בעתיד
      ועדין למה אני מספר את כל זאת
       המיליונים ההם שנרצחו הובילו את העולם בסופו של דבר לקבל את קיום מדינת ישראל אולי זו הייתה תוכנית אלוהית אולי לא אבל המדינה קמה והמליונים נשכחים אט אט
       השבוע נאלצתי לקרוא על דרעי שיום השואה לא מחייב את הדתיים והכל היה מנומק להפליא עם הגיון דתי כשר למהדרין
       אחרי זה נאלצתי לקרוא פוסט של איש אחר שכתב על האסון הפרטי שלו שבגלל יום השואה הוא לא יוכל לראות משחק כדורגל ואיזה אסון זה וחבל שהנאצים לא חיסלו את כל האשכנזים כי אז הוא היה יכול לשבת היום בערב ולראות את ברצלונה כמדומני כן חבל לו שאני חי כי הוא לא יכול לראות משחק כדורגל

      שאגב היה מפורסם בגרמניה למשל והאיש היה נעצר ונכלא

      אז למה בעצם אני כותב את הפוסט הזה
      אני כותב כי ראשית נמאס לי מעומק השנאה ששוררת בעם הזה בינינו
      הפכנו לאוייבים הכי גדולים של עצמנו
      זה כבר לא משנה אם אני או אתה ימני או שמאלי זה לא משנה אשכנזי או מזרחי
      איבדנו צלם אנוש
      איבדנו את מה שמבדיל אותנו מעמים אחרים
      את האנושיות המיוחדת
      mentsh 
       קוראים לזה ביידיש

      לרוב אני חי את חיי בשקט
      עובד מאוד קשה בכדי לפרנס את ארבעת ילדיי
      מעולם לא דרשתי דבר מהמדינה או מכל גורם אחר
      רק חי מהצד
      מביט בעצב איך אנחנו מתדרדרים לתהום
      ואני לא מאשים לא את ביבי או בוז"י או השד יודע מי
      בלי המיליונים הללו שמתו
      לא היה לך איפה לשבת לראות כדורגל
       בלי המיליונים האלה שמתו לא היה לך איפה לקבל או לא לקבל את יום השואה כי לא הייתה כאן מדינה

      אז בבקשה מכם עם ישראל היקר
      אנא התעוררו
      וכבדו את המיליונים האלה ואת היום הבודד הזה
      ולא משנה מה דעתכם הפוליטית או הדתית
       ולא יקרה דבר אם תוותר על משחק כדורגל אחד אוהד יקר ותשאיר אותי בחיים במחילה מכבודך

      אנא עם יקר
      התעורר
       רגע לפני שמרגיש לי כי כבר יהיה מאוחר מדי

       

       

       

       

      ''

      דרג את התוכן:
        12 תגובות   יום שבת, 17/12/16, 22:10

        ''

         

         

         

         

        מעולם לא היתה לי דרך

        כזו שאחרים הולכים בא אחרי

        תמיד הלכתי שפוף בדרכים צדדיות

        לא ממש יוצר

        לא ממש חש

        לא ממש קיים

        מעולם לא הייתי נהר

        חוצב במימיו את אבני הדרך

        הייתי יותר כשלוליות פזורות אחרי המבול

        מתאדות ונעלמות עם קרני השמש

        מעולם לא הייתי כיער

        עצים איתנים צמודים כמשפחה

        הייתי הרבה שיחים הרבה קוצים

        פזורים במרחקים

        מעולם לא היה לי זמן

        לעצור וללמוד את רזי הדרך

        את חוכמת הנהר

        את עוצמת היער

        מבזבז חיים

        על טיפות של מים

        על דרדרים יבשים

        בזבזתי המון זמן על מעט מאוד דרך

        וחוזר על הכל מחדש

        דורך במקום

        אולי אפילו מועד

         

        דרג את התוכן:
          29 תגובות   יום חמישי, 5/11/15, 16:26

          ''

           

          זה מתחיל בחיוך

          בפסיעות קטנות לכיוון חדש

          בנגיעות שלא הכרת קודם

          בתשוקות שמעוררת כמיהה שמוליכות שולל

          זה מתחיל בחיוך

          והופך לבת צחוק שמתגלגלת

          וללב שפועם שוב כסידרו

          והתשוקות מתגברות

          מספרות לנו סיפור שלא באמת קיים

          כל אחד את סיפורו הוא

          במיסתורי הלב בונה עתיד

          אך אלו הם סיפורים שונים לרוב

          וכל אחד מתחיל למשוך לסיפורו הוא

          ואז לפתע נמחק החיוך

          והוא מתחיל להופיע לעיתים נדירות יותר ויותר

          ובכל זאת

          אנו ממשיכים לצעוד עם הסיפור שבראשנו

          עם הפנטזיה שהנה זה יקרה

          והכאב מתחיל להתנחל שוב

          והמגע נעלם

          והתשוקה מתפוגגת לעיתה

          ובסוף אנו כמו זרדים יבשים

          סרוגים אחד בעולמו של השני

          בכאב אין סופי

          ובכמיהה

          לסיפור הזה

          שיגמר

          כמו שרצינו שיתחיל

           

           

          ''

          דרג את התוכן:
            33 תגובות   יום שבת, 8/8/15, 23:59

             

             

            ''

             

            לצעוד בחוף שהים עזבו

            חושף את כל האוצרות

            כל המילים הקבורות

            שדים בבקבוק

            לצעוד בשביל לא סלול

            לפרוץ דרך

            לפרוץ מסכות

            לעוף

            לעצור את הקולות שרודפים אותנו

            לפעמים

            פשוט בא לי לישון

            שינה כזו שסוחפת פנימה

            כזו שקשה להתעורר בסופה

            כזו שממלאה את הנשמה

            בחלומות של אחרים

            לפעמים

            פשוט צריך שקט

            שיפרוץ פנימה

            את חומות הרעש בראשי

            וישתלט

            ומתוכו

            אברא שוב חיים

             

             

            ''

            דרג את התוכן:
              29 תגובות   יום רביעי, 15/4/15, 18:23

               

              ''

               

              מוצא אני את עצמי כותב פוסט זה שמאז אתמול  אינני רוצה לכתוב.

               

              הימים האלה תמיד היו לי קשים

               

              בתור אדם שהוא דור ראשון לניצולי שואה משתי צידי ההורים והסבים

               

              בתור אדם שנולד באוסטריה והעביר את ילדותו בגרמניה

               

              בתור אדם שביקר עשרות פעמים במחנות השמדה

               

              בתור אדם שעלה לישראל בשנות השמונים המוקדמות

               

              בתור אדם שגדל לתוך סיפורים על הסבים שלא הכיר מעולם

               

              על הדודים הרבים שהתפוגגו בזמן השילטון הנאצי

               

              בתור הילד הזה שהייתי פעם שאת משפחתו היה אפשר לספור על כף יד אחת

               

              אותו ילד שדימיין שנים את עשרות הדודים שלא זכה להכיר

               

              ובני הדודים שלא זכו להיוולד מעולם

               

              לסבתי מצד אימי היו שלוש עשרה אחים ואחיות שתיים מלבדה שרדו את השואה

               

              לסבתי היו גם תשעה ילדים ובעל רק שתי ילדים שרדו את השואה ביניהם אימי כמובן

               

              כך מת סבי מצד אימי : http://cafe.themarker.com/post/2886904/

               

               
              וכך מת סבי מצד אבי :http://cafe.themarker.com/post/3092431/

               

              הכל כבר פורסם כאן בעבר

               

              אבל צריך לספר ולספר ולספר אחרת עוד קצת והכל יעלם ויישכח כלא היה

               

              ולזה אסור לנו להסכים

               

               

               

              דרג את התוכן:
                18 תגובות   יום שלישי, 18/11/14, 18:22

                ''

                 

                כמו פסיעות בחול

                עם כל גל נעלמות

                חיינו

                רגעים שפועמים בין קירות

                טיח על טיח רגשות שמשתנים

                והחיים בועטים

                כמו פסיעות בחול

                משאירות רק זיכרון

                בזמן

                והרגע לא יתן את שרצינו

                והמחוג לא עוצר

                והניגון אין סופי

                בא והולך

                כמו פסיעות בחול

                כלבלב שרודף את זנבו

                לא מגיעים אך נוגעים לרגע

                אויר

                כמו פסיעות בחול

                רודפים את שלא ניתן להשיג

                ורק הכאוס חוגג

                ובכל זאת

                לפעמים

                בזמן שנוגסים בממתק טוב

                או

                בזמן סקס מדהים

                אולי אפילו עם אישה אהובה

                או סתם אפילו במבט אל קשת ראשונית

                לפעמים

                הכל נראה כאילו

                שאתה במקום הנכון

                 

                 

                ''

                 

                 



                דרג את התוכן:
                  20 תגובות   יום שישי , 3/10/14, 13:59

                   

                  ''

                   


                  עוד רגע ישתנה תכול השמים

                  עת סתיו......זמן סליחות

                  נר ליבנו שבוער

                  ומי חיינו שנקווים לאיטם

                  לנהר של זיכרונות

                  במבוך הזה של החיים

                  זמן סליחות עכשיו

                  עת להתבונן במראה

                  להתבונן קודם כל בעצמנו

                  ולאהוב את שנשקף למולנו

                  לסלוח

                  לסלוח לעצמנו על כל הטעויות שעשינו בדרך

                  לסלוח

                  כי בני אנוש אנו

                   

                  מרים את עיני לשמיים

                  נותן לאור לשטוף את נשמתי

                  ולטיפות הגשם הקטנות לטהר

                   

                  עוד רגע ישתנה תכול השמים

                  עת סתיו .....עת סליחות

                  זמן להתנקות

                   

                   

                  ''

                   

                   

                   

                   

                  זה לא משנה אם אתם צמים או לא

                  זה לא משנה אם אתם מאמינים בשם או לא

                  זה לא משנה איך תעבירו את הימים שבאים

                  אבל תסלחו

                  לעצמכם תחילה

                  ולכל הבריאה לאחר

                   

                   

                   

                  ''

                  דרג את התוכן:
                    36 תגובות   יום שני, 29/9/14, 22:26

                    ''

                     

                     

                    עוד מעט כבר סתיו

                    הימים הופכים דביקים פחות

                    אויר שמתנקה לו

                    חיים שמשתנים

                    עוד מעט כבר סתיו

                    מתגעגע לקול שבירתם של עלים מצהיבים

                    גזעי עצים שיעמדו במערומיהם

                    וסביבם כתר של שנה שחלפה

                    עוד מעט כבר סתיו

                    ימים שהדמעות זולגות מעצמן

                    ימים של טרם התנקות

                    של טרם שקיעה

                    עוד מעט כבר סתיו

                    ואת תבואי אלי בגשמים הראשונים

                    שטופה עד לשד עצמותייך מהזיכרונות

                    פתוחה לזרמים של מי החורף

                    פתוחה לחיים חדשים

                    עוד מעט כבר סתיו

                    והנחלים יתמלאו ויציפו את הלב באור

                    והאדמה תיתן שוב חיים

                    עוד מעט כבר סתיו

                    ימים של התחלות

                    ימים של לנשום

                    שוב

                     

                     

                     

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      36 תגובות   יום שישי , 1/8/14, 00:06

                      ''

                       

                       

                      היא התעוררה בבהלה

                      כולה שטופת זיעה קרה

                      היה זה חלום

                      היא ניסתה להיזכר

                      היה שם שקט שהתנפץ לרסיסים

                      היתה שם מוזיקה נעימה שהפכה לקולות צורמים

                      היו שם החיים שלה שמתישהו כבר לא היו שלה יותר

                      אבל הכי היא זכרה את הנוצה הירוקה

                      היא לא ידעה מה היה הקשר

                      אבל זכרה....נוצה ירוקה

                       

                       

                      בצהרים היא טיילה לה בין רחובות חייה העכשויים

                      שיר כאב עובר ושב התנגן בראשה

                      מתישהו זה נלקח ממנה

                      החיים......

                      ומאז היא בודדה בסמטאות האלה

                      ידעה שעשתה הרבה טעויות

                      ידעה שכבר עברה המון זמן במעט דרך

                      ואז

                      ממש מולה

                      על משבצת של אבן שפה אדומה

                      שכבה לה נוצה ירוקה

                      היא התכופפה להרים

                      המגע היה מגע של טוב

                      החלום

                      המציאות

                      הנגיעה הזו שנעלמה

                      לפעמים

                      אנחנו מתגעגעים למשהו שאיבדנו במו ידינו

                      סוג של הרס עצמי

                      חוסר אמונה בקיומו של הטוב המוחלט

                      היא חזרה לביתה

                      שהיה ריק מתמיד

                      והתקשטה בנוצה הירוקה

                      כאילו לפצות

                      על כל מה שאיבדה

                      במו ידיה

                       

                      ''

                      דרג את התוכן:
                        26 תגובות   יום ראשון, 20/7/14, 01:13

                        ''

                         

                         

                        לפעמים זה מהדהד לי בראש

                        השחור הזה שזורם בין סלעים

                        בנהרות שוצפים של כאב צבוע באדום

                        ושל חריש טיפות מלוחות בקצות פנים מאובנות

                        לפעמים זה בוער בעצמותיי

                        הזעקות שלא נשמעות

                        יצירות של צלילים מחרישי לבבות

                        תווים של שכול

                        לפעמים זה פוגע בי

                        חוסר האונים הזה הבלתי נשלט

                        הכאוס הזה בכל פינת רחוב

                        הנחשולים שבאים מכל עבר

                        לפעמים אני פשוט כבר לא מאמין

                        רק כורע ברך

                        ומתפלל

                         

                        לא איש ימין

                        לא איש שמאל

                        רק אדם שמתפלל

                         

                         

                        ''

                        דרג את התוכן:
                          34 תגובות   יום שישי , 11/7/14, 22:27

                           

                          ''

                           

                           היא מאוד

                          אבל מאוד אוהבת את הלילות

                          בין אם לבד ובין אם לא

                          יש קסם בשקט

                          בכוכבים 

                          בעלטה

                          ברכות של החושך...

                          בסודות שמבינים אותה

                          ועם זאת

                          מתחת לפני השטח

                          צומחת לה נקודה של אור

                          ממלאה כל יום עוד נקודה בקיומה

                          משנה צבעים אפרוריים

                          משנה את חשכת הליל

                          ובוהקת באור יקרות

                          אור שמתפשט

                          שמפיל חומות

                          שנוגע

                          מתחת למים צלולים

                          זכות וטוהר

                          מטשטשים כאבים נושנים

                          מצמיחים שורשים שקמלו ממכבר

                          מתחת לפני השטח

                          צומחת נקודה של אור

                          חודרת באפלה

                          נושקת לחיים

                          נקודה קטנה של אור

                          בחשכת הלילה המתוק שלה

                          שנוגע

                          בה

                          ''

                           

                           

                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אוכל נפש ומה שביניהם