נתקלתי במקרה בפרשנות של הרב אבי זרקי, ברדיו 103FM, לפרשת "וישלח".

החל מהדקה ה- 21:20, תוכלו להאזין לקטע שלא תדעו אם לצחוק או לבכות. קישור לשמיעה.

מדברי הרב ("הגאון מווילנה") זרקי:

"ראיתי פעם מחקר מדהים.

 למה הכושים הם רקדנים מעולים? זוכרים את מייקל ג'קסון? הוא היה רקדן טוב. הוא היה זמר טוב. יש הרבה מאוד כושים שהם רקדנים וזמרים מעולים וספורטאים מצוינים

.למה???? 

אתם יודעים למה?

מחקר פסיכולוגי עמוק בדק את הנושא וקבע שלכושי אין רגשי נחיתות.

הכושי מקבל את עצמו כמו שהוא.

כשהוא עומד מול המראה הוא לא אומר, "אחח, חבל שאני כושי". הוא אומר "ככה אני, וככה זה הכי יפה בעולם, וככה זה הדה בסט של הדה בסט, וזהו זה".

 ואז כשהוא עולה לרקוד, הוא לא עולה לרקוד בקטע של "אהה כולם מסתכלים עלי ואומרים "פחח, כושי, מגעיל! ".

הוא אומר "כולם עכשיו מסתכלים עלי ואומרים תראה איזה שרירים יש לו! תראה איזה תנועות יש לו!" והוא מוציא את הריקוד הכי טוב בעולם. הוא מוציא את הקול הכי טוב בעולם.

כי כושי, יודע לקבל את עצמו כמו שהוא.

למה שאנחנו לא נדע לקבל את עצמנו כמו שאנחנו? 

פשוט משל נוגע ללב. בעיקר אם אתם לא כושים.

אין הרבה כנסים רציניים בארץ שעוסקים בעולם הבלוגרים, ובוודאי לא כאלה שמביאים לישראל בלוגרים מהעולם. "נפש בנפש", ארגון יהודי שעוסק בעידוד עלייה, מארגן ב-13 לחודש (עוד פחות משבועיים), כנס שיעסוק במדיה החברתית, בחיים כבלוגר ובאינטרקציה בין הרשתות החברתיות לבלוגים.

300 בלוגרים צפויים להגיע לכנס, ועוד אלפים יצפו בו מסביב לעולם. בין ההרצאות הצפויות בכנס: כיצד להיות בלוגר פופולארי יותר, כיצד להשתמש ברשתות החברתיות וטוויטר לקידום הבלוג, כיצד לייצר מבלוג הכנסות משמעותיות ועוד. בשבילי אגב, הערך העיקרי בלהגיע לכנס הוא להכיר וליצור קשרים עם אנשים אינטרנט יהודים מהעולם.

ההרשמה פתוחה עכשיו לכל הבלוגרים מישראל, והארוע כאמור ב-13 לחודש בירושלים. אני אהיה שם, וממליץ בחום גם לכם :-)

למידע על הכנס.

  אז מה היה לנו כאן?

2) לימוד הכלים החברתיים: רשתות חברתיות, בלוגים, פורומים, טוקבקים וטראקבקים.

4) הברקה של אחד הסטודנטים שהצליח במטלה מעל ומעבר, והגיע ל-12,000 איש.

ממש כיף העניין הזה של להיות מרצה. מעניין מה יהיה בקורס הבא.

ואי אפשר בלי תודות:

1) לסטודנטים שלי, שבזכותם היה לנו את הקורס הכייפי ביותר שיכל להיות. אני לא אכתוב שמות כדי לא לשכוח מישהו, אבל אתם יודעים מי אתם :-)

2) לינון לנדנברג, לכרמית ולחיים מקרלסברג, שבלעדיהם הייתי צריך כנראה להזמין הרבה (מאוד) אנשים לבירות.

3) למאות האנשים שהגיעו לשמוח במסיבה וגם לעתונאים, שסיקרו את הסיפור בצורה מעוררת הערכה.

"המצב הוא כזה - קיבלתי עבודה בקורס שיווק לפתוח קבוצה בפייסבוק ואני התערבתי בסוף השיעור עם המרצה שלי שעל כל 150 אנשים הוא חייב לי חצי ליטר בירה והוא הסכים! מבקש את עזרת הסטודנטים (והלא סטודנטים גם) באשר הם לתמוך במטרה טובה זו". 

הטקסט הפשוט הזה, שפורסם על ידי סטודנט שלי לפני כשבוע בפייסבוק, הוביל יותר מ-10,000 סטודנטים להרשם לקבוצה אחת בשבוע שעבר, ולכך שאני חייב לאותו סטודנט 33 ליטרים של בירה. לא לעיתים קרובות יוצא לאדם להיות חלק מהתרחשות של תופעה אינטרנטית אמיתית, תופעה שאני והסטודנטים שלי חווינו השבוע במלוא עוצמתה. לקבוצת הענק בפייסבוק.

מסתבר שבירה עובדת היטב ברשתות חברתיות

סיפור שיווקי מעניין זה התחיל ביום ראשון שעבר, כאשר העברתי שעור לקורס חדש "בבצפר" של משרדי הפרסום. "כולנו גולשים ברשתות חברתיות" אמרתי לסטודנטים הנמרצים, "קוראים בלוגים, מגיבים לכתבות, מדברים במסנג'ר, שולחים מיילים. כל אמצעי התקשורת האלו, מקשרים אותנו לאלפי אנשים שונים. הם מאפשרים לנו להעביר ברשת כל מסר שנרצה לקהל הרחב, כל עוד המסר הזה מעניין מספיק." 

חלק מהסטודנטים הביטו בי במבטים ספקניים, אבל על חלקם, הפעילים והנמרצים יותר, יכלתי לראות זיק של התלהבות ואתגר, שהריץ את האדרנלין בדמם. "המשימה שלכם", אמרתי לסטודנטים, היא להעביר את המסר שלכם לכמה שיותר אנשים, בכל אמצעי אינטרנטי אפשרי." 

הסטודנטים הציעו לקדם מגוון מטרות באמצעים אינטרנטיים שונים – מחסכון במים על ידי יום לאומי ללא מקלחת ועד לגיוס גולשים להחזרת תוכניות טלויזיה ישנות. אבל מבין כל הרעיונות, בלט הרעיון של ג'ינג'י חביב אחד בשם גלעד דרור.

"אני יודע איך להגיע לאלפי גולשים ברשת", אמר לי גלעד. "אני מציע התערבות: על כל 150 איש שאכניס לקבוצה שלי, אתה חייב לי חצי ליטר בירה."  חשבתי על ההצעה המעניינת לרגע. קבוצה מצליחה באופן מסחרר בפייסבוק, יכולה בשבוע להגיע ל-900 גולשים. כמובן שאשמח לתגמל סטודנט שלי על הצלחה גדולה כזו בכמה בירות. "בכיף" אמרתי לגלעד, בוא ונראה מה אתה יכול לעשות. 

החל מהרגע הראשון, מספר ההרשמות לקבוצה עלה באופן מטאורי. אלפי סטודנטים שמעו על הקבוצה והצטרפו בזה אחר זה, כאשר גלעד מריץ אותה באמצעים ויראליים ברשתות חברתיות, בבלוגים ובתגובות ברשת. חברים התחילו להתקשר אלי ולשאול האם אני המרצה המפורסם מההתערבות. עיתונים יומיים וכלכליים, תוכניות טלויזיה, כולם רצו לדעת כיצד התרחשה ההתערבות, וכיצד קרתה תופעת האינטרנט הזו באופן מהיר כל כך.

קצב הגידול של הקבוצה בפייסבוק לאחר ארבעה ימים. בסופו של דבר קצב הגידול עלה, ובסופו של דבר עמדה הקבוצה על 10,500 חברים לאחר שבעה ימים. 

שלושה לקחים שיווקיים למדתי מההתערבות הזו. הלקח הראשון הוא שרשתות חברתיות ובלוגים בפרט,  וקהילות אינטרנטיות בכלל, הם כלי נהדר להפיץ רעיונות ומטרות. כל עוד הרעיון שלכם טוב מספיק, הויראליות ברשת תגיע לאלפי אנשים – בדיוק המסר שניסיתי להעביר לסטודנטים שלי. 

שנית, שאנשים אוהבים לעזור לאנשים אחרים, או בגרסה פסימית יותר, שאנשים מתגייסים בקלות כשיש להם אויב משותף (במקרה הזה – אני).  שלישית, שאנשים פשוט אוהבים בירה. 

ואיך אממן את 33 הליטרים של הבירה אתם שואלים? האם אני בדרך לפשיטת רגל כלכלית? אל דאגה. פניתי לחברי ינון לנדנברג מאידיאולוגי'ק, שהציל את המצב ודיבר עם האנשים הטובים מקרלסברג, שישלחו לשעור הבא משאית עם דיילות וחביות בירה לכל הסטודנטים בבצפר.

אחרי הכל, השעור השני עוסק בלמנף את ההצלחה, ואני כבר לא יכול לחכות ולגלות כיצד הוא יסתיים.

"בבוקר יום רביעי, ה-10 בספטמבר, יופעל בז'נבה מאיץ החלקיקים הענק האמור להביא להשמדת כדור הארץ. כך, לפחות, טוענת קבוצה קולנית של מתנגדי הניסוי. המאיץ יאיץ שתי אלומות של פרוטונים (גרעיני אטום מימן) למהירות דמיונית של 99.999999% ממהירות האור. האלומות ינועו אחת כנגד השנייה ויתנגשו בעוצמה חסרת תקדים תחת עינם הפקוחה של מספר גלאי חלקיקים מתוחכמים." (ציטוט מתוך כתבה שעלתה הבוקר באתר Ynet).

למאותגרים מדעית שבינינו, אנסה להסביר בקצרה את המצב: ישנן שתי תוצאות אפשריות לניסוי שייערך עוד יומיים בז'נבה. האפשרות שעליה סומכים המומחים היא שהחורים השחורים שככל הנראה יווצרו במהלך הניסוי,  יתאדו לפני שיוכלו להספיק ולשאוב את האטומים הקרובים אליהם, לא כל שכן את כדור-הארץ.

האפשרות השניה היא שהחורים השחורים ימשיכו לגדול, ישאבו עוד ועוד אטומים, וכולנו נהפוך להיות אטום קטן שנמחץ מכוח הכבידה של החור השחור.

בעקבות המחאה הציבורית כנגד הניסוי המסוכן הוקמה ועדת מומחים, שקבעה שהסיכון בניסוי זה הוא זניח. בכנות, רק אחרי שקראתי שהוקמה ועדת מומחים התחלתי לדאוג. כמו שאוהבים לומר בישראל, מה כבר יכול להשתבש?  ובכן, בואו ננסה לראות את חצי הכוס המלאה, לפחות מגוון תוכניות הריאליטי שתוקף אותנו בתקופה האחרונה ייעלם מהעולם יחד איתנו.

אז אם כבר יש סיכוי קטן שהעולם יסתיים ביום רביעי (כמובן שאני מאמין שלא יקרה דבר, אבל כיף לפעמים לשחק בתסריטי אימה), זו הזדמנות מצויינת להספיק לעשות דברים שתמיד רצינו ב-48 השעות הקרובות.

אז מה תעדיפו לעשות בהנחה שסוף העולם קרב? אני אעלה כמה רעיונות, ואתם מוזמנים להוסיף בתגובות רעיונות משלכם...

1) מרתון סרטי סוף העולם, כדי להכנס לאווירה. תתחילו מ"ארמגדון", תמשיכו ב"היום שאחרי מחר" ותסיימו עם "היום השלישי".

2) יומיים בפריז עם הבחור/ה שאתם אוהבים.

3) לקרוא את הספר שתמיד רציתם, ולא הגעתם אליו.

4) לכתוב את הפוסט ההוא שתמיד רציתם לכתוב.

5) להציע נישואין לחבר/ה (שימו לב שאם העולם בסוף לא מושמד, יכול להיות שיומיים מאוחר יותר תצטערו שהוא לא הושמד).

6) מסיבת בריכה גדולה עם המשפחה והחברים הקרובים.

7) מרתון סדרת הטלויזיה האהובה עליכם.

8) להתחיל עם הבחור/ה שתמיד רציתם, אבל לא העזתם.

9)  להעלות את הסטארט אפ ההוא שאתם עובדים עליו כבר שנה וחצי לאוויר.

10) מרתון רכבות הרים ופארקי שעשועים.

סוף עולם נעים לכולנו :-)

נעים מאוד, אני אסף.

חלק מכם לא ממש מכירים אותי, אבל אם הייתם מבקשים ממני לבחור תכונת אישיות דומיננטית, הייתי אומר שאני אדם מעשי. אני בוחן כל מצב ואדם בצורה מאוזנת, מתעצבן לעיתים רחוקות ומנסה לשקול בעיות מכל כיוון.

בדיוק מהסיבה הזו, אני מאמין באלוהים.

אני מניח שההצהרה הזו מפתיעה אתכם. אחרי הכל, נראה שהמעשה ההגיוני ביותר הוא לא להאמין בקיומו של אלוהים. כל הקטע הזה עם אישיות בלתי נראית שאומרת לנו מה לעשות ושאם לא נקשיב לה נשרף בגהנום, נשמע גם לי קצת "פישי", אם אתם יודעים למה אני מתכוון.

ולמרות זאת, במהלך השנים הגעתי למסקנה שהדבר ההגיוני ביותר הוא כן להאמין באלוהים.

הגעתי למסקנה הזו מהחישוב הפשוט הבא:  נניח שיש אלוהים. לא סביר, אני מודה, אבל ניתן לזה אחוז אחד.

עכשיו, אם לא אאמין באלוהים ואגלה כשאמות שהוא כן קיים, הלך עלי. אגיע לגהנום, אסבול לנצח ואקנא במשך אלפי שנים בדוסים מבני ברק שהרוויחו כל הדרך לגן העדן.

במשך כמה שנים, חייתי עם הקונספט הזה נהדר. אפילו גיליתי שהיה אחד שחשב עליו לפני - בלז פסקל, פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי שעל שמו נקראת שפת התכנות פסקל. חייתי חיי אמונה שלווים ומאושרים.

טבלה השוואתית, ההימור של פסקל.

ואז, יום אחד, התעוררתי מכוסה בזיעה קרה. פתאום ירדה להכרתי ההבנה, שאני בכלל לא מכוסת"ח כמו שחשבתי.

מה יקרה לי בעולם הבא אם אני לא מאמין באלוהים הנכון? מה יקרה אם אלוהים היהודי הוא בלוף, ובעצם האלוהות הנוצרית היא זו שבה עלי להאמין כדי לא להגיע לגהנום?

במשך שבועות הסתובבתי עם הרגשה של חוסר אונים. בכנות, אני בחור קצת מפונק. החושות בסיני נשמעות לי כמו תת תנאים, אז אתם יכולים להבין למה הגהנום לא נשמע כמו המקום הנכון בשבילי.

 ואז, לאט לאט, ירדה עלי ההבנה. על מנת להבטיח את עתידי, להאמין באלוהים אחד לא מספיק. עלי לקיים את המצוות הבסיסיות של כל האלוהויות, כדי לשריין לעצמי מקום בשורה הראשונה בגן העדן.

וכך, היום, אני גאה לדווח שאני מאמין בכל האלוהויות. אני מאמין באל היהודים האחד, בישו, במוחמד, בבודהה ואפילו בזנו של הסיינטולוגים. אני אפילו מוכן לעשות גיחות לגנים הבהאים מדי פעם. רק תזרקו שם של אלוהות, ואני אאמין בה בכל ליבי. אני קורא לזה "ההימור של אסף". (אגב, אם אתם אתאיסטים אני מאמין גם בכם, אין צורך לריב!)

אני מבין שכל המצב הזה יכול להיות קצת מלחיץ בעבורכם. אחרי הכל, גיליתי לכם עכשיו עולם חדש, ולהיות זכאי להגעה לגן עדן בעיני כל כך הרבה דתות זה עניין בכלל לא פשוט. אל חשש! אני אתכם.

הכנתי עבורכם השוואה בין כמה מהדתות הגדולות. בטבלה הזו, תוכלו לראות באיזו דת תרוויחו הכי הרבה בעולם הבא, ובאיזה תקבלו את העונשים הכי מרים.  כך, תוכלו לתעדף באיזה דת להאמין קודם. שיהיה לכם הרבה בהצלחה - אחרי הכל, חיים רק פעם אחת (או יותר, תלוי באיזה יום תשאלו אותי).

הגזר: גן עדן, חיים נצחיים ומאושרים.

המקל: גהנום, מדורים שונים של סבל (פורט ב"קומדיה האלוהית" של דנטה).

הגזר: להבדיל מהנצרות והיהדות, שמדברים על גן העדן כמקום אושר רוחני, האיסלם הולך עם הפיזיות עד הסוף. בגדים מפוארים ויהלומים, אוכל מעולה, משרתים  והרבה סקס (בעיקר עם בתולות או בתולים). הגיל שלכם יישאר לעד גיל 32.

המקל: גהנום, גופכם יישרף באש נצחית.

אין עמדה ברורה לגבי העולם הבא.

הגזר: שישה מישורים שונים לגן עדן, כל אחד יותר ויותר מהנה. תחשבו על זה כמו על מלון בין חמישה לעשרה כוכבים.

המקל: 28 מישורים שונים של גהנום, כל אחד יותר גרוע מהשני. החדשות הטובות - אחרי שתשלמו על מעשיכם, תיוולדו מחדש, וכך ימשיך מעגל החיים והמוות.

הערב, עולה בבתי הקולנוע בישראל הבכורה של "האביר האפל", הסרט החדש בסדרת סרטי הקולנוע "באטמן". הרעש התקשורתי סביב הסרט החדש הוא חסר תקדים – הסרט שבר את שיאי מכירות הכרטיסים בארה"ב בשבוע שעבר, הביקורות מהללות, המעריצים מאושרים וגל הפרגון באינטרנט סוחף כמעט כל מבקר וצופה.

הבעיה היחידה היא שעם כל הרעש הפרסומי, שיווקי ותוכני הזה, אין הרבה סיכוי שתבינו באמת איזה סרט הוא "האביר האפל". כי האביר האפל רחוק מאוד מלהיות סרט הקומיקס/פעולה שהמפיצים רוצים שתצפו לו.  מדובר בסרט עוכר שלווה, סרט אימה/מתח עם מטען פילוסופי כבד. נכון, תמצאו בסרט את באטמן והגאדג'טים שלו, פה ושם יפוזרו מעט סצינות אקשן, אבל כל אלה נבלעים במופע האימה של הנבל בסרט – הגו'קר.

הית' לדג'ר , שנפטר בנסיבות מוזרות זמן מה לאחר סיום הצילומים, מציג בסרט הופעת משחק מדהימה. הג'וקר של לדג'ר הוא דמות פסיכוטית, מרושעת עד העצם, דמות נוירוטית ולא צפויה ששואפת לזרוע אנרכיה והרס בגוטהאם, בדרכים האכזריות ביותר.

הית לדג'ר משחק את הג'וקר

הג'וקר הוא דמות מפחידה ומצמררת, ובין מחווה אכזרית אחת לשניה, מנסה הבמאי להסביר לנו מה מפעיל אותה - מה גורם לג'וקר להתנהג בטירוף ואכזריות כאלה. הגו'קר לא מעוניין בכסף, או בנקמה, או בכוח. הוא רוצה להשחית את הנשמות של תושבי גוטהאם, להראות שהרוע והטירוף נמצאים בתוך כל אחד מאיתנו – אם רק ילחצו על הכפתורים הנכונים. והגוק'ר לוחץ על כל הכפתורים - עם תרגילים פסיכולוגיים מחרידים ושימוש נרחב ואישי בסכינים, פצצות ושריפות. כל אחד ניתן להשחתה אומר הג'וקר, בסוג של גרסת קומיקס "לבנאליות של הרוע".  

עם מופע האימה של הגו'קר מנסה להתמודד גיבור העל של גוטהאם, באטמן. באטמן של "האביר האפל" הוא לא גיבור העל הרגיל – במהלך הסרט נראה באטמן לא פחות ממיוסר. הוא סופג עוד ועוד מכות, פיזיות ונפשיות. במהלך הסרט, הוא נאלץ להתמודד עם הדילמות המוסריות שלו – האם הוא מוכן לעשות כל דבר כדי לעצור את הג'וקר? האם האמצעים הקיצוניים הנדרשים לעצור את הג'וקר מצדיקים את המטרה? והאם בכלל הוא הדבר שהעיר באמת צריכה?

הצילומים והפסקול של הסרט מצוינים, ותומכים באווירה עוכרת השלווה. גוטהאם נראית כמו העיר האחרונה שתרצו לגור בה, והמוזיקה של האנס זימר מבהירה לכם לאורך כל הסרט שדברים רעים עומדים לקרות – והם אכן קורים.

מלבד ההופעה החזקה והמיוסרת של כריסטיאן בייל כבאטמן,  ממשיך הצוות המסייע האיכותי מהסרט הקודם, עם כוכבים כמורגן פרימן בתפקיד הסייד קיק הטכנולוגי של באטמן, מייקל קיין כמשרת ודמות אב, ומגי ג'ילנהול, שמככבת במשולש רומנטי בינה לבין באטמן והתובע המחוזי (אהרון אקהרט). מעל כולם כאמור, עומד הגו'קר של הית' לדג'ר, בהופעה שאני משוכנע שתזכה אותו באוסקר "השחקן הטוב ביותר".

"האביר האפל" הוא סרט מומלץ – בהנחה שאתם יודעים מה אתם מחפשים. את סרט האקשן הכייפי של הקיץ לא תמצאו כאן. אבל אם אתם מעוניינים בסרט מטריד ומפחיד, שיגרום לכם לחשוב שוב על סוגיות פילוסופיות בסיסיות, הבאטמן החדש הוא הסרט בשבילכם.  

הלכתם אתמול במקרה עם מגבת ברחוב? אם לא, פספסתם את יום המגבת הבינלאומי - יום השנה למותו של הסופר הבריטי והסאטיריקן דאגלס אדאמס.

אדאמס, לדעתי אחד הסופרים המצחיקים יותר של המאה ה-20, כתב בין השאר את טרילוגיית "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". ה-25 ביוני הוא היום שבו מעריצי הסופר ומוקירי זכרו לוקחים עימם מגבת לכל מקום שאליו הם הולכים. מקור המנהג בטרילוגיה, בה מתוארת המגבת כפריט בעל השימוש הרב ביותר שטרמפיסט יכול לשאת עימו בעת שיטוטיו ברחבי הגלקסיה.

גם אם פספסתם את יום המגבת, תמיד כיף לקרוא שוב כמה מהציטוטים המוצלחים יותר של אדאמס - ואם עדיין לא קראתם אחד מספריו, מחכות לכם ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" שעות של הומור בריטי מעולה.

ציטוטים של דאגלס אדאמס (ותודה ל"ויקיציטוט"):

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

"בזמנים כאלה, כאשר אני לכוד בתא אוויר ווגוני עם אדם מביטלג'וס ועומד למות מחנק בחלל, אני באמת מצטער שלא הקשבתי למה שאמרה לי אמי כשהייתי ילד."
"למה, מה היא אמרה לך?"
"לא יודע, לא הקשבתי."
[ארתור מתחרט]

"....הטיעון הולך כך: 'אני מסרב להוכיח שאני קיים' אומר אלוהים 'שכן הוכחה נוגדת אמונה, ובלי אמונה אין אני ולא כלום'
'אבל,' אומר האדם, 'דג הבבל מסגיר אותך, לא? לא מתקבל על הדעת שהתפתח במקרה. זה מוכיח שאתה קיים, ולפיכך, על פי טיעוניך שלך, אינך קיים. מ.ש.ל'
'אוה,אלוהים' אומר אלוהים, 'על זה לא חשבתי.' ובו במקום מתפוגג בעננת היגיון.
'אה, זה היה קל,' אומר האדם, ובתור הדרן ממשיך ומוכיח ששחור הוא לבן ונהרג במעבר החצייה הקרוב...
[מדריך הטרמפיסט לגלקסיה מוכיח שאלוהים לא קיים]
 (דג הבבל הוא דג דמוי עלוקה המתרגם שפות מכל הסוגים אם אתה מכניס אותו לאוזן)

מה אנחנו אמורים לעשות עם רובוט דיכאוני עד כדי טירוף?"
"אתה חושב שלך יש בעיות, מה אתה אמור לעשות אם אתה רובוט דכאוני עד כדי טירוף?"
[מרווין מבהיר לפורד את ההבדל]

 דאגלס אדאמס על מחשבים:

"כתבתי פרסומת למחשבי אפל: 'מקינטוש - אנחנו אולי לא נעשה הכל נכון, אבל לפחות ידענו שהמאה הולכת להסתיים.'"
 
 
"למקינטוש אולי יש רק 10% מהשוק, אבל ברור שזה ה- 10% העליונים."
 
 
"המצאתי סדרה של חוקים שמתארים את תגובתנו לטכנולוגיה. כשאתה נולד, כל דבר בעולם הוא נורמלי ורגיל והוא רק חלק מהדרך שהעולם פועל. כשאתה בין הגילאים חמש-עשרה לשלושים וחמש, כל דבר שמומצא הוא חדש ומרגש ומהפכני ואתה יכול כנראה לעשות קריירה בזה. כשאתה אחרי גיל 35 כל דבר שמומצא נוגד את הדרך הטבעית של הדברים"
 
 
"חנון הוא משהו שמשתמש בטלפון כדי לדבר עם אנשים אחרים על טלפונים."
 
 
"טכנולוגיה היא מילה שמתארת משהו שעדיין לא פועל" (מתוך הרצאה בכנס JavaOne בשנת 1999)

דאגלס אדאמס על למידה: 

"אתה חי ולומד. בכל מקרה, אתה חי."

"חווית למידה היא מאחד הדברים האלה שאומרים, 'אתה יודע מה עשית כרגע? אל תעשה את זה.'"

"בני אדם, שכמעט מיוחדים בזה שיש להם את היכולת ללמוד מנסיון של אחרים, יוצאי דופן גם בחוסר הרצון הבולט שלהם לעשות כך."
 
 
"אני אוהב שיש לי דד-ליין, אני אוהב את הרחש שהוא משמיע כשהוא חולף על פני."

אני ממליץ בחום לכל אזרח ישראלי, לקחת הלילה למיטה את דו"ח וינוגרד (בתקווה עם המחשב הנייד, קצת כבד להכנס למיטה עם 270 עמודים מודפסים).

הדו"ח מדבר על הרבה יותר מתהליכי קבלת החלטות - הוא מדבר על סממנים מדאיגים בחברה האזרחית ובצבא, על רוח הדבקות במטרה שאבדה, על מחסור באומץ בקבלת החלטות בכמעט כל דרג פיקודי שנדרש לקחת אותן. על חוסר רצון לדון ולהתמודד עם מציאות כואבת.

אבל גם אם לא תקראו את הדו"ח, כדאי מאוד להציץ בהקדשה שמופיעה בעמודו השני - הקדשה מרגשת ונוגעת ללב לאלו שנפלו במערכה ולא פחות מכך, לבני משפחותהם.

במהלך השבועות האחרונים, היו לי רגשות מעורבים לגבי יום הולדת 30 שלי. מצד אחד, יומולדת הוא תמיד משהו משמח. מצד שני, 30 נשמע לי גדול, קצת כמו גיל ששייך למישהו אחר.

אבל אחרי כמה שבועות, אני שמח להודיע שהגעתי להשלמה עם התאריך - בדיוק ביום הנכון. יש לי הרגשה שהשנה הקרובה תהיה מצוינת, ועם כל כך הרבה חברים (חדשים וותיקים), לא יכול להיות רע.

לכבוד היומולדת, למי מהחברים שלא מכיר, אנצל את ההזדמנות ואחשוף את הכפיל שלי.

לפני שנה, גיליתי שיש אי שם בעולם אדם שנראה בדיוק כמוני. לא רק שאותו האדם זהה לי חיצונית, יש לו גם את אותן הבעות פנים כמו שלי, לעיתים אותו החיוך, לעיתים אותו מבט. הבחור התגלה על ידי ידידה שלי ערב אחד בעת צפיה ב-MTV, ומאז הבטחתי לעצמי לארגן בינינו יום אחד פגישה, כנראה בעת הביקור הבא בלונדון.

אז עד הרגע המיוחל, הנה התמונה של הבחור, חבר בלהקה הבריטית המצליחה keane. שיהיה לשנינו יום הולדת שמח :-) 

 מבטיחים לנסות ולהפתיע אתכם גם השנה :-)

ניתן ללחוץ כאן כדי להשאיר תגובות לאנשי דקס. חג שמח!

בחודש האחרון, ראיתי פוסטים רבים שמדברים על איך אנחנו מתנהגים בקפה דה מארקר. בתור אחד משני האנשים שהמציאו ותכננו את המערכת (שעברה התאמות על ידי אנשי דה מארקר), אולי אוכל לתת זווית אחרת להתנהגות הגולשים בקפה.

תופעות בולטות בקפה, כפי שציינו אותן אליזרין, נמרוד הפלרן ואחרים:

*הערצת סלבריטאים.

*שימוש במראה חיצוני לקידום אישי.

*אנשים שיוצרים קשרים עסקיים ורומנטיים אחד עם השני.

*תגמול לאנשים שתגמלו אותי.

*אנשים שמיח"צנים את עצמם (לפעמים באופן אגרסיבי מדי).

*חשיבות הכוכבים.

למרות הפוסטים הנדהמים בקפה, אני חייב לומר שכל התופעות הללו הן צפויות לחלוטין, ומשקפות את המערכת החברתית המודרנית.

גם בעולם האמיתי, אנחנו מעריצים את הסלבריטאים.

גם בעולם האמיתי, חשוב לנו מאוד הסטטוס החברתי שלנו, אותו מבטאים הכוכבים בקפה.

גם בעולם האמיתי, המראה החיצוני עוזר לנו להתקדם.

גם בעולם האמיתי, אנחנו יוצרים מגוון סוגים של אינטראקציות וקשרים עם אנשים אחרים, מכל הסוגים - מקצועיים, חבריים ורומנטיים, בכל הזדמנות חברתית שיש לנו.

נמרוד הלפרן כתב שהקפה משקף את המציאות של העולם העסקי. לדעתי הוא קרוב - הקפה משקף את האינטראקציה של החברה האנושית.

מניסיוני, אני יכול לומר היום שכל קהל מכל מגזר שישתמש במערכת כזו, ישתמש בה באותה הדרך, ויחווה את אותן התופעות.

זה פשוט מי שאנחנו. יצורים חברתיים. תחרותיים, מעריצים, אוהבים, מבקרים, מקנאים.

תביטו בקפה - ותראו אותנו.

ולמרות שהארנבון למעלה מאשים, בסה"כ, אני רואה המון דברים חיוביים במי שאנחנו.

מה שבטוח, לפחות מעניין כאן.