כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    34 תגובות   יום שני, 17/7/17, 07:06

    ''

     

    פָּגַשְׁתִּי אֶת יָעֵל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

    בְּשׁוּלֵי עוֹלָם הַהִשְׁתַּיְּיכוּת.

    זֶהוּ מָקוֹם מְיֻחָד בְּמִינוֹ בַּמִּדְבָּר,

    הַמּוֹשֵׁךְ אֵלָיו אֲנָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ לַגָּלוּת מֵרָצוֹן,

    נחושים לָצוּד סֶדֶק ולְיֵצֶר רֶגַע, 

    מִחוּץ לַגְּבוּלוֹת הַזְּמַן הַמָּקוֹם - 

    התיחומים וְהַהַגְדָּרוֹת. 

    רֶגַע בּוֹ אֶפְשָׁר -

     לְהַזְמִין אֶת הִפְלִיאָה לְהִתְאָרֵחַ.

     

    וזה מה שסיפרה לי: 

    במקרר הבית הישן בו  גדלה יעל , בתא הימני למטה, תמיד היו שתי צנצנות של הֲרִיסָה טרייה. אחת חריפה אש, בצבע אדום בורדו והשנייה מתוקה בצבע אדום בהיר.

    אדי הריח המעקצץ היוו חלק בלתי ניפרד מהאוויר אותו נשמו בני הבית. אומרים שיש בחריפות חומר הפותח את דרכי הנשימה וממריץ את מחזור הדם.

     

    בימים הקפואים בירושלים בבית האבן, בשכונת בית וגן  הממוקמת בין שכונה חרדית אשכנזית,  לשכונת בית הכרם, שתושביה נחשבו כאליטה אינטלקטואלית.-ההֲרִיסָה עזרה להם להתחמם.

     

    ראשה של סבתא מֶמֶה זוֹרָה תמיד היה עטוף במטפחת  בצבעים כהים.  היא לא הסירה אותה גם בלילה כשישנה. מֶמֶה הגיעה לבית הלבנים שחלונותיו חשופים לשדות  הישר מטוניס הרחוקה.

     

    מֶמֶה לא בדיוק הבינה מה זו אליטה, או חרדית אשכנזית. היא ידעה להכין הֲרִיסָה.

     

    ''

    Issue: 2016-03-03, PHOTO: commons.wikimedia.com

    ''

    בחלוקת התפקידים בינה לבין ג'יזל  אמה של יעל, בפעמים שהן לא התווכחו  וקיללו בצרפתית מטובלת בערבית מפולפלת - ג'יזל הכינה אוכל לשבת  ומֶמֶה זוֹרָה הכינה לכל יתר הימים....

     

    לכל תבשיל הן הכניסו  הֲרִיסָה.

    מֶמֶה זוֹרָה הכניסה הֲרִיסָה מתוקה עם קמצוץ מהחריפה ל "בְּסַל וּלוּבְיַיה" (שְׁעוּעִית וּבַצֵּל) שהוסיפה  ביום ראשון לשאריות הקוסקוס משבת. ביום שני הוסיפה לקוסקוס את הטְרְשִׁי  (סלט הדלעת) שההֲרִיסָה צבעה לכתום ג'ינג'י.    יעל לא אהבה לאכול קוסקוס וגם לא טרשי.  המנה היחידה שהסכימה לאכול הייתה  צלחת הַפוּאַסוֹן (דג)  של יום רביעי, בתוספת של  רוטב עגבניות מגורד חי עם שום וקישואים מטוגנים חתוכים עגול..


     מֶמֶה  הייתה מפרידה לה את בשר הדג מהקוצים. ותמיד תמיד  שואלת  אותה שאלה ובאותן מילים.  בתחילה בערבית: ''אייש בינתי יה חביבתי אנְתַ עֻמְרִי  נִמְשִּׂי כָּפְרָה עליק"  את חביבתי את חיי, וממשיכה בצרפתית " אֵס כֱּה טי וָא רַפֶאֵלֶהּ דֶהּ מְאוּאֲ אָפְרִיי מָּה מוֹרְט" ?

    האם תזכרי אותי אחרי שאמות?

     

    ''

    מקור תמונה - אלברט עדות.


    ביום חמישי ג'יזל , תפסה את הפיקוד במטבח והחלה בהכנות לשבת. זה היום של הסלטים וְהָבוּלֵט. ביד אמונה במהירות של ג'ני,  הייתה מעמידה עשרה סוגי סלטים ובולטים (קציצות מיוחדות לקוסקוס ), מכינה ומסננת את גרגרי  הקוסקוס במיומנות מרשימה. מניחה את  שתי צנצנות ה-הֲרִיסָה  במקום מרכזי קרוב אליה, כך תוכל בקלות לחלק  מידה מדויקת לכל מנה.  הֲרִיסָה מתוקה לכולם  והֲרִיסָה חריפה אש רק למנות שהכינה לעצמה.  ג'יזל לא אהבה להכניס אף אחד למטבח במיוחד לא את יעל. זו הייתה הממלכה שלה שבה הייתה מכינה אוכל במיוחד ל סִימוֹ  בעלה.


    סִימוֹ  אהב להתגנב בחשאי, לטעום ישר מהסיר  "הָה הה הַה הה"  היה אומר עם היד על הפה "סֵהּ טְרֱי פִיקוֹאֹון זְ'נֶה פֵהְפַהּ מוֹנְגְ'ה" "זה חריף מאוד אני לא יכול לאכול",  והיא  עונה תמיד באותן מילים בטון כועס וחסר סבלנות "טִי מֵהּ נְאֵרְב, קְסְקֶהּ טי רַקוֹנְטּ, סֶה לַאַרִיסַה דוּ" "אתה מעצבן מה אתה מקשקש, זו אריסה מתוקה"

    .

     יעל  מעולם לא הזמינה חברים  מבית הכרם האריסטוקרטית  וגם לא  מבית וגן החרדית אשכנזית. לטעום הֲרִיסָה.  במיוחד לא רצתה שהם יפגשו את  מֶמֶה "אנְתַ עֻמְרִי"  עם המטפחת הכהה הקשורה בקשר של סבתות.

     

    "זה בסדר את נראית משלנו", אמרו ליעל החברות מבית הספר בבית הכרם. יעל רצתה להיות "משלנו". היא חלמה על בית שיש בו ספרייה מלאה בספרים בסלון. על משפחה היושבת  בשקט סביב שולחן שמוגשים עליו שלוש מנות בלבד.  שאוכלים מבלי להשמיע קולות לעיסה. שמנהלים שיחה שקטה ואינטליגנטית, בעברית תקינה, כמו שקראה בספרים..

     

    יעל לא הייתה צריכה להבין  למה כשמעריצים את עולמה של המורה בתיה, מתרגשים משירה, יוצאים לטייל בטבע עם מגדיר צמחים, זה אומר שלילה של עולם אחר. זה היה אוטומטי ומובנה. כשיש שלנו אז יש שלכם.  ואז, זה זה או זה. ואם את משלנו, זה לא כולל הריסה ולזכור את ממה זורה אחרי שתמות.


    פָּגַשְׁתִּי אֶת יָעֵל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

    בְּשׁוּלֵי עוֹלָם הַהִשְׁתַּיְּיכוּת.

    זֶהוּ מָקוֹם מְיֻחָד בְּמִינוֹ בַּמִּדְבָּר,

    הַמּוֹשֵׁךְ אֵלָיו אֲנָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ לַגָּלוּת מֵרָצוֹן,

    נחושים לָצוּד סֶדֶק  ולְיֵצֶר רֶגַע, 

    מִחוּץ לַגְּבוּלוֹת הַזְּמַן הַמָּקוֹם - 

    התיחומים וְהַהַגְדָּרוֹת. 

    רֶגַע בּוֹ אֶפְשָׁר -

     לְהַזְמִין אֶת הִפְלִיאָה לְהִתְאָרֵחַ.


    והיא אכן הגיעה  כשטעמתי לראשונה מהָהָריסה הָהורסת  הָחריפה אש שיעל נתנה לי לטעום.נבוך

     

    ''

    אינתה עומרי (בערביתإنْتَ عُمْرِي, תעתיק מדויק: אנְתַ עֻמְרִי, תרגום: "אתה חיי") הוא אחד משיריה המפורסמים של הזמרת המצריה אום כולתום.

     

     Image source 1: Sam Kaplan

     

     

     

    מאת: עינבר


    פוסט המשך - פלפל סודאני רע לתפארת - טיפים למתכונים

     

    ©כל הזכויות לטקסט שמורות לעינבר-יולי 2017 

    דרג את התוכן:
      53 תגובות   יום חמישי, 29/6/17, 12:46

       

      ''

       

      קניתי טלוויזיה חכמה .  יש לה הרבה מאוד פונקציות חכמות.  שאלתי את המוכר אפשר להתקין עליה "קואדי"...?

      אמר "בטח".

       

      הגיע בחור נמרץ להתקין לי את הטלוויזיה החכמה  והוריד לי את הישנה , שעבדה דווקא מצוין אבל היא לא חכמה. היא סתם טלוויזיה רגילה. אי אפשר להתקין עליה "קואדי".

      "מה את רוצה לעשות עם הטלוויזיה הקודמת? להוריד אותה או להשאיר לך?" שאל

      "היא כבר לא שווה הרבה" הוסיף הבחור הנמרץ מנסה לעזור לי להחליט.  "אני מוכן לעשות לך את זה ללא תשלום ולקחת אותה." אמרתי "בסדר".


      תוך רגע הגיע בחור נמרץ נוסף ,  "חיכיתי במכונית למטה" הסביר מתנשף.  מפנה אלי גב  ואת החריץ בישבן . מיד שם את הישנה בקופסה של החדשה. "אנחנו מוסרים אותה לתרומה". הסכמתי לעצום עיניים   ואמרתי להם "אוקי".

       עוד לפני שהפניתי מבט הם כבר בחוץ צוהלים עם עסקת המאה שעשו.


      נשארתי  לבד עם הטלוויזיה החכמה. ביקשתי ממנה שתחלק איתי את חכמתה.. היא לא שיתפה פעולה.  התקשרתי למוכר.

      אמר;  יש פרוספקט תיקראי.

      לקחתי 3 זכוכיות מגדלת והדלקתי את האור כדי לנסות לקרוא מה כתוב שם.

       

      החיים לא ממתינים לי, ויש לי כבר פגישות ומטלות.  העיקר שהיא כאן הטלוויזיה החכמה.

      בשנה האחרונה החלטתי לקחת אחריות על הבידור שלי התנתקתי מ"יס" והחלטתי לראות רק דרך המחשב סרטים וסדרות.

       אבל.. הישיבה הארוכה על הכיסא שהיה נוח אבל לא מספיק,  לחצה  לי על עצם הזנב והדגישה את  הצורך הדחוף בספורט.  

      אז, החלטתי להביא טלוויזיה חכמה.   דני מחנות החשמל, שמכר לי אותה, אמר: " זו הטלוויזיה הכי חדשנית, יש בה אנדרואיד מובנה ותוכלי להתקין עליה קואדי". ככה  חשבתי אוכל לראות סרטים  סדרות בחינם.

       

      עברו שבועות, בוקר טוב וערב טוב.. כבר ירדו שני צקים מהתשלום, מחר אטפל בזה.  עצם הזנב מתלוננת.

      אולי אזמין טכנאי וזהו...

       

      בחודשיים האחרונים, התארח אצל  חדווה השכנה  שלי אורח צעיר  שמיצג את התיאור  the promise of the youth.  שאלתי אותו "אתה מבין בטלוויזיה חכמה ו"קואדי" ?  הביט בי בחיוך מגחך..

       

      לקח את השלט, ואמר: "  תני לי לטפל. הגיל שלי גדל עם טכנולוגיה מובנית"  התקוממתי, ..."אתה יודע שבמקום שאני עובדת, כל פעם שיש תקלה במחשב הם קוראים לי שאטפל"?


      אחרי ניסיון של עשר דקות  אמר היפיופ בחוסר סבלנות "אולי תדברי עם המוכר לדעתי הטלוויזיה מקולקלת" סינן  זועף , היפנה גב ויצא..

       

      אההה, חייכתי ושפשפתי ידיים , שמחה לעד... ,  לחוצפן הצעיר שגם לו הטלוויזיה החכמה הייתה חכמה מידי.


      כשאני  נתקעת  ולא מצליחה במשהו,  אני לא  מתעקשת באופן ישיר ומפנה את תשומת הלב שלי למשהו אחר. כך הגעתי לבזק כאילו בטעות ובעניין אחר.  

      שם פגשתי בחורה צעירה ונמרצת.  "יש לי הרגשה שהיא תעזור לי."


      "אם את רוצה להתקין "קואדי" במחשב  את צריכה "סטרימר"  אמרה. "אבל קניתי טלוויזיה חכמה שיש לה אנדרואיד מובנה" עניתי גאה בעצמי  שידעתי להגיד יש לה אנדוראיד מובנה..".לא אין לטלוויזיה מספיק כוח"  פסקה. "אוקי" עניתי ומיד קניתי את ה"סטרימר".

       

      הגעתי הביתה שמחה, ופתחתי את הקופסה של ה"סטרימר", יש בה מלא כבלים ופרוספקט עם אותיות קטנטנות....שוב זכוכית מגדלת ופנס...


      פה כבר  ממש התרגזתי .. אבל ממש.......

      נכנסתי ל"יו טיוב" ומצאתי את כל ההוראות איך כמה ולמה..

      היום, זה חג החירות אמרתי לעצמי.  והמשימה שלך לחבר את "הסטרימר" לטלוויזיה להוריד את ה"קואדי" ולראות סרט 

      פשוט??? בטח פשוט....רגל בפה


      נכנסתי ל"יוטוב", ושמתי לופ מוזיקלי, תואם אווירת חג  של זקיר חוסין, יחד עם פיליפ גלאס,  ושנקאר, ידידי היקרים,  בדיסק שנקרא "דה דזרט", יחד אמרתי להם נחצה את המדבר.


      לקחתי את מוחי בידי, פתחתי את מגרת הסבלנות,

       הכנסתי לו תוכנה שהיה בה שילוב של האינטליגנציה של משה רבנו שחצה את ים סוף, יחד אם האינטליגנציה והארוגנטיות של הצעירות יודעת ויכולת כל, הוספתי לו גם תבלין שיש בו מן התבונה והחיוך לא לקחת במיוחד את עצמי ברצינות  מידי ערבבתי  עצמתי עיניים ו...הארה. 


      יש !נשיקה, סוף סוף הקסם קרה. עלתה   תמונה בטלוויזיה החכמה.

      מיד נזכרתי ברגע מכונן אחר, רחוק בילדותי... כשפעם ראשונה  הורי יחד עם סבתא זורה שגרה איתנו , עלינו על קו 12 בירושלים הקפואה וירדנו אחרי עשר תחנות  הישר לבית  של דוד ראול מצרפת . שהושיב אותנו ערב שלם על כיסאות מול קופסה חכמה , עם הרבה שלג, וצטסס כשברקע פאריד אל אטראש, מנסה לפלס עם מעט הצלחה, את  דרכו אלינו.

       

      וואלה, הצלחתי בקלי קלות לחבר את ה"סרטימר" לטלוויזיה, להוריד לו "קואדי", ו.......יש תמונות....

      חייכתי בגאווה, וקרצתי לזקיר חוסין כל אחד וחציית המדבר שלו..

       

      כולה טלוויזיה.....תרגעי....

      ''

      נכון נכון,  אבל חייבת להודות שזה  פאן פאן פאן.מגניב

       

       

      מאת: עינבר

       

      תודה לחיוש על התגובה שלה .  ממנה שאבתי השראה לשנות את שם הפוסט...:-)צוחק


      דרג את התוכן:
        38 תגובות   יום שבת, 3/6/17, 18:44

         

         

        ''

         

        פרק 2  


        בבקבוק פלסטיק חצוי על אבן קטנה ליד קיר החושה  - מישהו השאיר נר דולק .

        אני מתיישבת  על המזרן במרפסת בחוץ ,  עוקבת  איך הלהבה הקטנה מתגרה בחוצפה ברוח המדברית.

         

        בלילות ארוכים ללא שינה כמו  זה של היום, יש רגעים בהם העייפות מטשטשת  את קו התפר בין ערות לשינה.

        מתירה  נקודות מבט מוכרות, מניחה להן לנוע בחופשיות למחוזות פואטיים .

        הזדמנות גם לקטעי חלימה לצוף, ללא הקשר וקוהרנטיות למקום ולזמן.

         

        הנר, מנפנף בגאווה  בלהבתו האחרונה וכבה.  

        הרוח המדברית ממשיכה לנשוב בריקות לכיוון הים מזמינה אותי להצטרף.

         

        אני מעזה וקמה.

         מתקרבת לים.

         

        לפתע,  אני מבחינה  בטביעות רגליים כחולות ליד קו החוף.

        הראיה מטשטשת. יצאתי בלי משקפיים.

         

        ''

         

        "חוצן"?

         

        מתוך המים שומעת  קול של אישה : "בואי"


        "דֶאְניַיה"?

         

         אני מבחינה בעוד שתי דמויות .

         

         סביב כפות הרגלים שלי,  נאספות  מיד המון נקודות אור כחולות.

        דֶאְניַיה נעה באטיות  בעיניים עצומות  קשובה  ל"ביט" המדברי.  נקודות האור ממשיכות  את תנועותיה  במעין שובל קסום.

         

          רוח המדבר שולחת שריקה ארוכה. קוראת לים לשלוח גלים.

        שתי דמויות בחליפות צלילה משרטטות צורות כחולות  ממפגש גלשני הרוח  עם הגלים. 

         

        כך,  ברגעים אחרונים של חושך אני  מביטה בעצמי, משתתפת בריטואל סוראליסטי עם שלושה  אנשים זרים  ורוקדת עם נקודות כחולות של אור בתוך המים.


         

        ''

         

        קרן אור ראשונה מאירה את הים בצבעים בהירים של זריחה. ידידינו הכחולים מתאדים אל תוך הכחול הגדול. הרוח המדברית ממשיכה לכיוון מדבר סהרה.


         הים האדום, שוב שקוף ורגוע..

        כבמטה קסם, דממה.


        כולנו עדין נטועים במקומנו ממשיכים  לבהות אל האופק .

        ראשונה דֶאְניַיה  מתחילה לזוז, עוטפת  עצמה ב"לנוגי" בצבעי אש כתומים. שני הצוללנים פושטים את החלק העליון של חליפת הצלילה.

        סולימאן מושך תיק ומוציא מתוכו תרמוס וספל גדולה ממתכת - מעביר תה חם ומתוק בינינו.


        באנגלית רהוטה, מספר לי סולימאן, שהוא ואחמד הגיעו לדרום סיני, ממדבר סהרה שבלוב  בעקבות מידע שהגיע מפה לאוזן כמעט בחשאיות,  שיש כאן "פלנקטונים".

        "אנחנו צוללים  באזור כבר כמה שבועות  ורק היום מצאנו אותם.  אולי כי זה לילה מאוד חשוך".


        התחילו לספר סיפור שנשמע לי קצת הזוי:

         " יום אחד עברנו דרך שוק  "חפארי",  הידוע כגדול  שבשווקי המאגיה והכישוף של צפון

        אפריקה " סיפר אחמד.


        ''

         

         

         

        " אישה זקנה שאולי עברה את המאה, עצרה אותנו וביקשה שנשים את ידינו  יחד כאגרוף הפוך ושנמתין רגע.   היא הלכה לאחורי החנות.  אחרי דקות ספורות חזרה,  ובידה מטבע עתיקה.   "היא תעזור לכם למצוא מה שאתם מחפשים" אמרה תוך שהיא שמה אותה בכפות ידיינו.  "הופתענו כי לא ביקשנו  ממנה כלום".


        במשפחת הצוללנים, מתקיימת אמירה ,  שכל צוללן חייב לעצמו פעם בחיים לצלול עם "פלנקטונים".  החלטנו להיעזר  במטבע כדי שתעזור  לנו למצוא אותם.

         "הלילה מול החושה שלך - מצאנו".

         


        ''


         

        "אנחנו מצטערים שהפרענו לך לישון."


        הם מחליפים מבט, כמסכימים אחד עם השני,  ניגשים אלי; 

        מחברים יחד אגרוף פתוח הפוך, מבקשים  ממני לצרף את כף ידי.

        :"זה בשבילך" אומר סולימאן. ושם בידי את המטבע.


        "מה פתאום" ...

         

        "זו מטבע שמשכה אותנו כמו מצפן  לחוף ליד החושה שלך. עכשיו היא  שלך. 

        ..הבטחנו..!  יום אחד  גם את  תדעי ותמסרי אותה הלאה." 

         אמרו מחייכים אל דֶאְניַיה כמחלקים סוד.


        "אני"?

        "לא מאמינה בדברים כאלה."..

        "גם אנחנו חשבנו כמוך".

        דֶאְניַיה, שבינתיים הספיקה לקשור את הצעיף האדום לראשה, בקשירה בדואית מרהיבה.. סימנה לי בעיניה, "קחי".


        "הלילה הזה, שמשתנה כבר לבוקר לא מפסיק להפתיע" חשבתי.


        שאלתי ..

        "מה זה היה שם"?


        שלושתם הביטו אחד בשני צוחקים. 


        "אלה הם פלקטונים זוהרים  או בשמם הפואטי "ים של כוכבים"

         הם מופיעים ברגעים נדירים בלילות חשוכים  כמו זה של אתמול .

        יש להם  יכולת הארה. וכמו לכל פלאיי תבל  מצאו להם הרבה הסברים מדעיים".


         

        הסתרתי מתחת לשרוול הגלבייה את בקבוקון הגז מדמיע שהיה אחוז בחוזקה באגרופי.


        דֶאְניַיה מחייכת אלי בעיניים שחורות ובורקות. מודגשות בכוחול.


        קמה, "המקשיב יגלה  את סודות המדבר," אמרה..


        הסתובבה והתחילה ללכת  לכיוון צוק "הראס". 

         

        רגע, קראתי אליה.. אבל היא כבר התמזגה עם  האופק ונעלמה.


        ''


        זו לא הפעם הראשונה שדֶאְניַיה  

        אומרת לי  אמירות שלא ברור מאיפה הן מגיעות.. 


         דֶאְניַיה  היא   "עולם" בערבית. אני יודעת כי סבתא  שלי זורה , בפעמים שהייתי מתעקשת על כלום,  הייתה אמרת לי:   "אוֹּ עֲלִיָּה וְּאַלָּא דָאנְיַיה אוֹּ"נשיקה


        דֶאְניַיה היא  מעין אוריקאל מקומי. לא ברור מהו מוצאה או גילה.   יש הרבה אגדות  עליה.  מספרים שהיא בנתה בית אהבים במו ידיה מלבנים  בלב המדבר, שם היא נוהגת לעשות אהבה עם אהובה השיך המקומי.


        מספרים שהיא "היפר-סנסורים"  יש לה שמונה  חושים. היא כל כך רגישה  שהיא מעדיפה להתרחק מהרעש שבקרבתם של אנשים רגילים. 

         היא יכולה כך מספרים, להיות בו זמנית בכמה מקומות.  קולטת יותר מלווין.


        עלתה לי מחשבה מטרידה, שאולי זה לא כל כך חבל שסיני הפכה למקום שאנשים מפחדים להגיע אליו. זה לא מקום להמונים.

        .

        סעיד וסולימן מושיטים לי  יד מעל יד ואני מוסיפה את ידי.  "היית מטבע המזל שלנו ".   אמרו :  "תמשיכי להאמין". 

         

        "אני  מהמתגעגעים".....לחשתי

        .

        אמרו ונעלמו אל תוך אופק היציאה מ"הראס".


        "את כבר בחוץ"? שמעתי את קולה של ריקי שכנתי מהחושה הצמודה.

        "ישנתי  כל כך טוב ועמוק הלילה"

        "איך ישנת..." ?

        והמשיכה :

        "חכי לי שאחזור מהמקלחת ונלך לאכול יחד" אמרה ויצאה...

         

        חייכתי אליה, חושבת על מעברים דרך קירות זכוכית. 

         

        הסתכלתי סביב, היום כבר עלה.  הים כחול שקט ורגוע, הרוח עדינה ומלטפת ו...העולם?   הוא בהחלט לא כמנהגו נוהג. 

         

        אני מוציאה  את שפופרת הגז המדמיע מהמחבוא מתחת לשרוול הגלביה הלבנה שלי.  מביטה בבקבוקון ולוחצת בלחצן האדום,  פסס פסס . מחייכת לשפופרת "עשית את שלך, מניחה אותה בפח ליד החושה -

        ויוצאת לסיפור חדש.....מגניב

         

        המשך יבוא..


        כל הזכויות לטקסט שמורות לעינבר. 

        תודה - לאלברט עדות.  שהופך כל פרם לאומנות 


        ''

         

         

         

         

        ''

        Ras Sinai - "Mactub" - Yinon Darwis

         

        -In the beautiful oasis of Ras-a-Satan, in the Sinai Desert, a group of musicians from Egypt  -  , Jordan, Syria, Lebanon, Israel and Palestine meets regularly to play and record music - in times of conflict and peace

         

         

         

         

         


        דרג את התוכן: