כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    ארכיון : 4/2009

    4 תגובות   יום שני, 20/4/09, 08:28

    מחקר חדש מצא, שאם נעלים דמעות מתמונה של אנשים בוכים, יעלם גם העצב המשתקף מהתמונה גם אם כל יתר ביטויי הרגש יישארו בה.
    אחד מהדברים המפתיעים שאם באופן דיגיטלי נעלים את הדמעות, הפנים לא רק שלא יראו פחות עצובות, אלא הן לא יראו עצובות כלל. הן  יראו נטרליות..

    המאמר פורסם  ב  wired  


    יש אתר שאני  מאוד אוהבת שנקרא howstuffworks : באתר אפשר למצוא מאמרים מעניינים ורציניים בתחומים שונים

      יש שם מאמר מעניין : " איך בכי קורה" 

      מתוך המאמר: "לא כל הדמעות קשורות למיגוון הרגשי, ידועים שלושה סוגים של דמעות, כשלכל אחד מהם מטרות שונות:

    דמעה , או הלחלוחית שנמצאת בעין באופן קבוע-   Basal tears

    reflex tears - דמעות שמשמשות כהגנה מכל מיני גירויים חיצוניים

    דמעות הנובעות מרגשות - emotional tears 

     

    בניו יורק טיימס  פורסם מאמר בשם

    The Muddled Tracks of All Those Tears

    ''

    ''

    ''בספר " רואה דרך דמעות :  "  ג'ודית קיי נלסון  מקליפורניה, מציגה תיאוריה כי הניסיון לבכות מושרש בילדות המוקדמת,  במיוחד ביחסים עם ההורים. אלה שההורים שלהם היו קשובים , לבכי יש אפקט מרגיע,   ויש את ההורים שהבכי של הילדים הרגיז אותם, במקרה הזה, הבכי מבטא כעס האנשים הללו  יותר עצורים רגשית, ולבכי אין אפק משקיט..

    " אני בוכה כשאני עצובה, אני יכולה לבכות ברגעים נדירים בחיים, ו אין לזה שום קשר לעצב ,

    "בכי יכול להגיע ללא סיבה אבל הוא קורה". מספרת   Nancy Reiley,  במאמר..

     

    אז מה הבנו מכל אלה, 

    הבנו שדמעות הן לא רק עצב... 

    הן גם מנקות גירויים של אבק למשל...

    הדמעות יכולות לעלות כביטוי של התרגשות ויופי, 

     

    ההרשאה לתת לדימעה לעלות קשורה לקונטקסט, אם היו לנו הורים ללא סבלנות לבכי של ילד, בדרך כלל אותו אדם יתבייש בדמעות והן יעלו כסוג של מחאה

    האם זה חשוב כל אלה?

    אולי כן ואולי לא... 

    כן, כי זה מאפשר לעצור רגע ולהבין את ה"עצמי". כי לפעמים לדמעה אין שום סיבה, כמו שאומרת ננסי, היא פשוט עולה וצריך לתת לה להיות, ולא להלביש עליה את כל העצב של העולם..

     

    לפעמים כשמאפשרים לה להיות, ולא מקטלגים אותה, היא יכולה לחשוף ולגעת במקומות עמוקים של אהבה ויופי:

      .

     

       בוידאו שלי יש שיחה מרתקת בנושא מוח ורגשות 
    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום רביעי, 15/4/09, 18:59

       

        האפשרות למחוק זכרונות של אדם קרובה מתמיד

       

      זה לא מדע בידיוני חוקרי מוח מניו יורק, עשו את הבלתי יאומן !!

      הם הצליחו להמציא וגם להזרים תרופה ניסיונית לחלקים במוח האחראים לשמירת סוגים שונים של זיכרון כמו אסוציאציות רגשיות, התמצאות במרחב ומיומנויות מוטוריות

                                                                                                              

      השבוע פרסם הניו יורק טיימס כתבה שהכותרת שלה:

                                              Brain 
      Researchers Open Door to Editing Memory
         


        שמחתי לגלות שיש עיתון אחד רציני , "הארץ"  שחשב שזה מספיק חשוב להקדיש לזה מקום ותרגום:


        האפשרות למחוק זיכרונות נראית קרובה מתמיד.                              

      "התרופה חוסמת את הפעילות של חומר במוח שהכרחי כנראה לשמירה על מרבית הידע הנרכש. אם מחזקים את נוכחות החומר הזה במוח, אפשר גם לסייע בטיפול בשכחה ובעיות זיכרון אחרות. עד כה הניסוי בוצע בחיות בלבד, אבל לדברי מדענים  מערכת הזיכרון צפויה לפעול באופן כמעט זהה אצל בני האדם אם המולקולה הזו חשובה כמו שאנחנו חושבים, "אפשר לשער מה יהיו ההשלכות של הגילוי", אמר ד"ר טוד סאקטור, חוקר מוח  שעמד בראש קבוצת החוקרים במרכז הרפואי של אוניברסיטת סוני בברוקלין, אשר הדגימה את השפעת המולקולה על הזיכרון. "יש לזה השלכות כבירות על טראומה ועל התמכרות, שהיא התנהגות נלמדת, ובסופו של דבר גם על שיפור הזיכרון ויכולות הלמידה".
      אחד הנושאים החשובים  שהוזכרו בכתבה מתייחס לכך, שעד לא מזמן, חוקרים התמקדו במחקרים בעולם כמו שליחת אדם לירח, חקר קרקעית הים, אבל
      מחקר המוח האנושי , נשאר באפלה.

      "בתקופה זאת, חקר המוח, תחום מחקר שרק בדור שעבר בקושי היה קיים, רץ קדימה ומושך אליו מימון בסך מיליוני דולרים וגדוד רב של חוקרים. לפי נתוני החברה לחקר המוח, בשנה החולפת הוציא מוסד הבריאות הלאומי האמריקאי 5.2 מיליארד דולר על פרויקטים בתחום חקר המוח - 20% מהתקציב הכולל שלו".  

      אנחנו רואים כיום רק את קצה הקרחון", אמר ד"ר אריק קנדל, חוקר מוח באוניברסיטת קולומביה, "

      ד"ר סאקטור הוא אחד ממאות חוקרים המנסים לענות על שאלה שהטרידה הוגים משחר
      המחקר המודרני: איך, גוש הרקמות הקטן הזה שנקרא מוח מסוגל לתפוש ולאחסן הכל -
      שירים, תגובות רגשיות, מיקום של מסעדה אהובה, סצנות ילדות רחוקות? 

       

      זרימת הכספים, הכישרונות והטכנולוגיה מיתרגמים לכך שמדענים  בתחום מוצאים סוף סוף תשובות - ומה שחשוב עוד יותר:  התנופה המשמעותית של מחקרי המוח מעמידה את האדם בפני שאלות עמוקות הקשורות למהותו כאדם.  שאלות מוסריות , פסיכולוגיות, פילוסופיות: 

       

      למשל, ברור מאליו שאדם הוא סך כל חוויותיו וזיכרונותיו. לפתע צריך לתת את הדעת ולהתיר את המובן מאליו, להתבונן ולשאול מהו זיכרון, שאנחנו כבני אדם נותנים לו ערך כל כך גבוה?.

      כמעט מדי יום אני פוגשת מחקר חדש בתחום של מדע-פילוסופיה-פסיכולוגיה שדן ופורש את השאלה של מהו זיכרון הפוסט הזה הוא הראשון בסדרה המתייחס לזיכרון. בפוסטים הבאים אביא מחקרי מוח נוספים בנושא.

       

      מצורף וידאו בנושא ב"ודיאו שלי" 















       










      דרג את התוכן:
        3 תגובות   יום רביעי, 8/4/09, 02:53

         

         

          
         

        "משהו מהותי משתנה ביכולת שלנו לדמיין; המדע חושף בפנינו תמונות ומראות שהיו עד לאחרונה נסתרים מן העין" 
        את האמירה הזאת פרסם לאחרונה wired מגזין בכתבה המציגה תערוכת צילומים  מסן פרנסיסקו: המתארת את   התפתחות הצילום במדע -  The EarlyYears of Seeing the Unseen  

           

        "התערוכה חושפת שיטות וטכנולוגיות בהן התמונות צולמו כמו של גילוי חיים מיקרוסקופיים, מולקולות של נאנוסכאל וגלקסיות החיות במרחק של ביליוני שנים . אבל יחד עם זאת , היא גם חושפת את הטרנספורמציה שעובר הדמיוןהחברתי מעצם חשיפתו של אדם מן השורה  לרעיונות חדשים המאפשרים לו לחשוב ולחלום  עליהם". 
          


        microscopic life, nanoscale molecules and galaxies billions.  These images   have revolutionized 
        the disciplines in which they were made, but they also transformed the public's 
        imagination, giving common people new things to think and dream about 
           
         

         הרעיון כרעיון נשמע מעניין, אני אוהבת דמיון, והרעיון שיש דמיון חברתי, ושהוא עובר טרנספורמציה, כבר מצית לי את הדמיון...:-). 

         אבל האם כך הוא הדבר?....אנחנו מוקפים באין סוף אינפורמציה, העין רגילה לרפרף מעל כותרות וכל יום יש עוד ועוד אתרים ונושאים לרפרף עליהם ולהאמין שבכך אנi מחכימים.   האינטרנט מוצף בחידושים מדעיים, המחקרים    

        הרבה יותר נגישים,  מעצם החשיפה באינטרנט וגם דרך התפתחותן של טכנולוגיות חדשות המאפשרות למדע להיות הרבה יותר סקסי וקרוב לאדם מן השורה. .  

         

         אך האם הנגישות והחשיפה מעוררים את הדמיון או אולי ההפך?    אולי הםלמעשה משטיחים את הנדירות, והנדיר הופך תדיר..?

          

         זוכרת כשהייתי ילדה, כל האינפורמציה הייתה מנותבת דרך הרדיו, לא הייתה טלוויזיה, ואפילו לא טלפון. היו הרבה ספרים , היה יותר מרחב פנוי מאינפורמציה שאיפשר מקום לדמיון... 


        היו אנשים קטנים ברדיו שסיפרו סיפורים, היו  דמיות שיצאו מתוך הספר ורקדו בתוך הצללים, היה העץ ששורשיו הגיעו עד ממלכת כוש, ו אבן הבוחן שבחנה כליות ולב...    

           לא נגד הטכנולוגיה, נהפוך הוא, חושבת שהיא מקפיצה אותנו למדרגה חדשה במהירות שאינה נתפסת....  אבל וכאן יש אבל גדול... העתיד קורם עור וגידים וחולף מול עינינו כמו סרט,   

         כמו עוד תמונה. אנחנו לא באמת נעצרים להבין את המשמעות  והעומק של המתרחש;  רק לפני רגע אנשים שהיו  
        רגילים לקנות קרח ברחוב ולשאת אותו בקושי מרחק מה, כדי שיצנן את חום הקיץ הלוהט, אותם סבים וסבתות, 
        גולשים באינטרנט ומשתמשים בסולולרים הכי מתקדמים. אמא שלי אישה בת כמעט 80 הציצה לי ללפטופ, וביקשה שאלמד אותה . הכול קורה כל כך מהר... 

          

        דמיון, דמיון חברתי, אם היה משהו כזה, אולי היינו עוצרים ושואלים איך למה ולאן מכאן ....

         

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שישי , 3/4/09, 16:25


                                פולחן מאחורי הקלעים  Backstage Rituals

                                                    מ ו ה י ר 

          בסדרת העבודות בתערוכה מבקש מוהיר ליצור רגעים שבכוחם לעורר מגעו
          של יופי ולהפיח התרוממות רוח. רגעים בהם אדם מתיר לרגשותיו לקחת אותו
          אל מסע אינטימי, מסע של חקירה ופליאה ושל דיאלוג פנימי דרך פרספקטיבות חדשות.

           
          "עבורי, רגעים כאלו הם סוג של פולחן טקסי. לא במשמעות של דת או מסורת,
           אלא כמעין מצב שאין בו חולין. אני קורא להם 
          Backstage Rituals


          פולחן של אחורי הקלעים הוא תמיד בנמצא, מאחורי הקלעים של התפיסה, 

          כמעט חבוי מן העין בתוך הזרם המתמיד של אירועים, רשמים ועניינים
          התופסים את קדמת הבמה שלנו.


                                          פולחן מאחורי הקלעים  Backstage Rituals
                                                              

               תערוכת צילום באכסדרת סינמטק תל אביב   22.3.09-11.4.09 



                                      הייתי שם, מאוד מומלץ......

           

          הכיתוב המופלא הוא ציטוט מההזמנה



                                                                                            

            






            

          l
            

             

           

            
            

            

            

            


                                                                                                                                 






                                                                                                                                        



          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום רביעי, 1/4/09, 06:46

            90 יצירות אומנות של ציורי נשים במערב ב 500 שנה אחרונות, משתלבות בוידיאו אחד, ומלוות במוזיקה של באך...


            אחד  מהזוכים בפרס ביוטיב ב 2007Archangel.
            דרג את התוכן: