כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    ארכיון : 10/2010

    7 תגובות   יום ראשון, 3/10/10, 06:07

    ''

      בתחילת השבוע פגשתי חברה וסיפרתי לה שאני עוברת דירה מבלי  שמצאתי מקום חדש לעבור אליו. היא הביטה בי והרימה גבה, מופתעת שאני לא מודאגת מידי. הרגעתי אותה , שלא תאמין למראה עיניים ושאני בהחלט לא נהנית מהמצב. טוב, היא נאנחה, מנסה להרגיע אותי, מזכירה לי את המשפט הידוע   ”מה שנכון שיקרה זה מה שיקרה" 

       כמובן שבחיי הלא כל כך קצרים פגשתי לא אחת אנשים  הנמצאים בדילמה ו-או מתבלטים,  המאמצים את אימרת השפר הזאת  המניחים למקריות או לכוח עליון,  שיקבעו  איך יראו חייהם.. עניתי לחברתי , במצב רוח נונשלנטי,  בעודי עומדת  בדלתה, בדרכי  החוצה, שאני מעדיפה לחשוב, שאני אדם, היודע להפיק את המירב מכל סיטואציה, ושאני בדרך כלל מנסה להפוך אותה  ל"וינסיטואישן". 

      בדלגי במדרגות ביתה, מהקומה השלישית ללא מעלית למטה,  בעודי פוסעת נגד כוון הלחות של הסתיו המתמהמה, בדרך לדירתי  האהובה, הארוזה בקרטונים, הרהרתי במיני שיחה ה"סו קולד" פילוסופית הזאת, וגילגלתי  אותה במוחי הקודח.

     שאלתי את עצמי האם , מה שאמרתי לחברתי מגדיר אותי כאדם אופטימי?

      ועוד הוכחה ניצחת לאופטימיותי, מצאתי גם בעובדה  המידית , שמחר למרות שאני  נאלצת לעזוב דירה , כשעדין לא מצאתי לה תחליף הולם, ואני מתכננת לאכסן את החפצים  החביבים עלי,  באיזה מחסן בראשון, מצאתי לי כבר סיפור מנצח ומרוויח  כמו תמיד..

       ולפתע  מחשבה חדשה!!מגניב למרות שתמיד התגאתי בתכונה הזאת ,שמצאתי אותה חיובית  והצלחתי בעזרתה ,  לעבור מצבים מאתגרים, ולהישאר צעירה לנצח לפתע -

      כל המנגנון הזה, הושלך לטריטורית הספקהסנני

      ונשאלת השאלה האם הן אופטימיות והן פסימיות, אינן משמשות במקרים מסוימים , כמנגנון הגנה בפני פגישה עם המציאות כמות שהיא, ואינם אלא, צובעים ונותנים צידוק הולם למצבים שאין עליהם כביכול  שליטה? . . קראתי לא מזמן כתבתה שכותרתה למה כל ההחלטות נכונות

     והתשובה היא כי  מרגע לקיחת ההחלטה, תמיד יש נטיה לתרץ כל החלטה כהחלטה נבונה, גם אם היא טיפשית.

    למרות שהמקרים שונים מצאתי שהעיקרון דומה.

     

    אולי , שווה לשנות כוון, ולעצור, לפני שממהרים למצוא פיתרון  ולחפש "וייןסיטואישן" ורק להציץ במרווח שביניהם: כלומר בין האופטימיות לפסימיות.  מרווח שאין לו כותרת וצבע, אופיו בריקותו  ובשקיפותו. לפגוש את הסיטאציה כמה שיותר במצבה האוטנטי, ואולי לאפשר למשהו חדש לנבוע..?


     יחד עם זאת, לא מבטלת את האופטימיות חושבת שהיא תכונה נפלאה ואפילו הכרחית. כמו למשל בקונטקסט של אמונה. וכרגע לא מדברת על אמונה דתית כמובן. אבל זה להזדמנות אחרת.


    יומיים אחרי שהמשאיות פרקו את מטלטליי שהאמנתי שהם מועטים, עד שספרתי את הארגזים... פגשתי את חברתי ,בקפה ארלוזורוב בתל אביב אהובתי. וחילקנו ביניינו  סלט עם טונה צרובה. ואת המחשבות על אופטימיות ופסימיות ומה שביניהם. והיא אמרה לי לסיכום, את מבינה שאני כמעט לא מכירה אנשים שעוצרים לחשוב  מה הם חושבים, ושרובנו בדרך כלל מצטטים באופן אוטומטי, אמירות כאלה או אחרות? וככה חיים את רוב חיינו ?האפשרות הזאת  להיות מסוגלת לחשוב את החיים שלי, גורמת לי להיות אופטימית לגבי ההוה והעתיד. הוסיפה בחיוךחיוך

    דרג את התוכן: