כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    ארכיון : 5/2014

    30 תגובות   יום שני, 12/5/14, 08:19

    ארמון המראות

    מאת : עינבר

     

     

     

     

     

    ''

     

    בבית ספר אומרים שיש אלוהים אחד.

    אז איך יכול להיות שאלוהים של אימא מרשה לנסוע בשבת ואלוהים של המורה בתיה מעניש על זה? שהאלוהים של סבתא זורה לא מרשה להדליק אש בשבת והאלוהים של אבא מסכים?

     

    אני מתחבאת  מתחת לעץ הגדול והעצוב  שלי בשדה הגדול ליד הבית של נחשון.

    אתמול באו משם תנים מפחידים שייללו  "או" "או" "או"  כל הלילה עד שאבא גירש אותם.  

    ''

     

     

     

    עצי עצוב מאז שכרתו את כל החברים שלו ונשאר לבד. אל תדאג  עצי, אני חברה שלך. למה אלוהים הסכים שעצי ישאר לבד..?

     

     

    ''

    היום הלכתי על צעדים של כל מיני אנשים. גם של ילדים וגם של גדולים כדי לדעת מה הם חושבים על אלוהים. איש גדול אחד צעק עלי כשדילגתי על הצעדים שלו וחשבתי את המחשבות המפחידות שלו.

     

    ''

    ''

    בטח יש לו אלוהים של הכנסיה איפה ששולחים את כל הילדים שאין להם אבא ואמא.

     

    אלוהים של אשתו של דוקטור פרנקל הוא גרמני . היא כל הזמן צועקת נאצים נאצים הוא הולך כל הזמן כפוף כזה עם המזוודה שלו כל הזמן ממהר לבקר חולים. שאלתי אותו על אלוהים והוא אמר  לי  בשקט במבטא יקי שאין אלוהים.

     

    ''

     

    סיפרתי לסבתא זורה שהוא אמר שאין אלוהים, והיא שאלה אותי מה אני חושבת אם דוקטור פרנקל ירצה להתחתן איתה?

     

    אמא צעקה עלי היום אחרי שתפסה אותי עם מלא אבנים בפה. לא סיפרתי לה שחיפשתי את אבן הקסמים שאם שמים מתחת ללשון היא תענה על 3 משאלות כמו בסיפור שקראתי. שמתי מלא אבנים. והפה שלי התמלא בבוץ.  המשאלות שלי להיות כבר גדולה שאוכל לאכול מלא שוקולד, להיות כבר גדולה שאגור ליד דוד יהושוע בתל אביב ואלך כל יום לים, ועוד משאלה סודית.

     

    ''

     

     

    אמא תפרה לי לפורים תחפושת של פרח ורוד. הלכתי בשדה הגדול ליד עוד פרחים אדומים וצהובים. וכל הזמן הרגשתי שמישהו מצלם אותי מלמעלה. ולפעמים גם מהצדדים. כל פעם שניסיתי לחפש את מי שצילם אותי הוא התחבא ונעלם. בסוף כבר התרגלתי. "אולי אתה אלוהים" ? "אני לא אלוהים

    ''

    ''

     "אז מי אתה ?" , "אני זה את כשתהיי גדולה,  ואלוהים שלח אותי לשמור עליך".. ומאז יש לי סוד, כל בוקר שאני מתעוררת אני אומרת לך בוקר טוב, ואת קורצת לי, וכשנמאס לי להיות ילדה קטנה  כמו עכשיו אני משחקת איתך בהחלפות, ואני עכשיו אני הגדולה שמסתכלת כמו אלוהים על  אני הילדה הקטנה והחמודה .וככה יש עוד אני ממש גדולה שמסתכלת על עוד אני ועוד אני שמסתכל על אני 1 שמסתכל על אני 2 שמסתכל על אני 3 וזה המשחק שאני וגם כל האניים שלי הכי הכי אוהבים


    ''

     

     

    ושבכל פעם הם מציצים עלי מכל מיני כיוונים כמו ארמון  ענקי של מראות.

     

     

     

    ''

     

    ואלוהים ...הוא הכי שמח.  הכי שמח כי הוא גם אחד כמו שאני וגם המון המון כמו כל האניים שלי שמשתקפים בארמון המראות.



    ''


     


    דרג את התוכן:
      14 תגובות   יום שלישי, 6/5/14, 19:18

       

       "אני חותר אתה בוחר" או "אלגוריתם חלוקת העוגה" .מה זה? מי יודע? צוחק

      ''

       מסתבר  שזוהי שיטה  הנותנת כלים "כביכול" פשוטים לפתרון סכסוכים  המתייחסים לחלוקות.

      לדוגמה:   חלוקת נכסים, גרושים, ירושות ו....עוגות..:-).  השיטה מבוססת על העיקרון שכל אדם אמור לקבל חלק הוגן.

      מה שמעניין  בשיטת חלוקה זו, שאין צורך בהתערבות של גורם שלישי ושהיא הוגנת ונטולת קינאה.

       

      כבר מימים ימימה ילדים משתמשים בשיטה  והדוגמה המוכרת מתייחסת  דווקא לחלוקת עוגה.


      אז איך מתחילים?

      אצל ילדים זה קל מתחילים  ב"זוג או פרד", או "אבן נייר ומספריים", להחליט מי חותך העוגה  ומי הבוחר.

       

      החותך שעלה בגורל,  חותך את העוגה לשני חלקים. השני מקבל את זכות הבחירה בין שתי החתיכות.

       

       אברהם ולוט השתמשו בשיטה זו כדי לפצל את הארץ . אברהם חתך וחילק את הארץ ולוט בחר את החלק שהעדיף  - ירדן. כנען נותרה לאברהם.


      כאמור, לשיטה של "אני חותך, אתה בוחר"  יש תכונה מושכת במיוחד : היא  נטולת קנאה. יש בה את התכונה של "וין וין "

      כלומר, כיוון שבעיקרון כל  משתתף  יכול להחליף את המשתתף השני - לחותך העוגה, או  שטח האדמה וכדומה, יש תמריץ  לחלק את שני החלקים באופן שווה ככל האפשר  כיוון בשלב זה הוא אינו  יודע מה הצד השני יבחר ולכן מה הוא יקבל.  

      למרות שזה נראה פשוט, כמשחק ילדים,  סביב הנושא מתקיים מחקר אקטיבי ששייך לתחום הכלכלי – מתמטי  ובתורת המשחקים ובתאוריית הבחירה החברתית. והיא נקראת "אלגוריתם חלוקת העוגה".


       

      מצרפת וידאו – שמדגים בצורה פשוטה איך שני ילדים מחלקים את העוגה:


      וודיאו נוסף – שבו  פרופסור Steven Brams'שמספר  גם על אופן חלוקת הקרקעות בהסכם השלום בין ישראל למצריים.

       

      כמובן, שיש לחלוקה רמות שונות של מורכבות.

      כמו  לדוגמה מה קורה אם באותה עוגה מדוברת,  ילד אחד רוצה רק את החלק של השוקולד וילד שני רוצה רק את הווניל. איך אז העוגה מחולקת.


      מי שרוצה לקרוא ולהתעמק בעוד רמות של מורכבות מוזמן להיכנס ולקרוא עוד

      חושבת שזה נושא מעניין  ורלוונטי. גם ברמה האישית וגם ברמה הרחבה יותר. 

       

      ומה דעתכם , למי שיש את הפניות והעניין להיכנס ולקרוא את כל המאמר, להמשיך את הפוסט?  לפוסט המשך,  ולשתף ברמות נוספות של מורכבות שמוצגים במאמר? 

       

       

      צוחקבוכה

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שבת, 3/5/14, 18:40

        הסופים אומרים, "ידע שלא לוקח אותך,  מעבר לעצמך הוא הרבה יותר גרוע מבורות"

         Shafak - מספרת   מעל בימת "טד " המכובדת, דרך סיפור חייה המרתק, את התובנות שלה לגבי  היות מספר סיפורים. אחד הדברים החשובים שהיא מספרת כי מצופה ממספר סיפורים, להתקבע  ב"סייקל'

        מולד, כמו לאום, מדינה, מגדר וכדומה..  לדעתה הפנייה למקומות האלה מקבעת את הכותב . היא מביאה דוגמא מקסימה מהשיטה שבה הסבתא התורכיה  טיפלה  באנשים: 

        מצרפת תמליל של כמה מהפנינות :

          "מהסבתא שלי נודע לי, בין יתר הדברים, שיעור אחד יקר מאוד. 
        שאם אתה רוצה להרוס משהו בחיים האלה, יהיה זה אקנה, פגם או נפש האדם, כל מה שאתה צריך לעשות הוא להקיף אותו בקירות עבים. 
        זה יתייבשו בפנים. 
        כולנו חיים בסוג של מעגל חברתי והתרבותי. 

        אנחנו נולדנו למשפחה מסוימת, אומה, כיתה. 
        אבל אם אין לנו כל קשר עם העולמות שמעבר  לנו, אנחנו מסתכנים בהתייבשות מבפנים. 
        הדמיון שלנו יכול להתכווץ. 
        לבנו עלול להצטמצם. 
        האנושיות שלנו עלולה לקמול.  נשארנו  זמן רב מדי בתוך ה"קקונים"  התרבותיים שלנו. 
        החברים, השכנים, עמיתים לעבודה שלנו , משפחה - אם כל האנשים במעגל הפנימי שלנו דומים לנו, זה אומר שאנחנו מוקפים בתמונת הראי שלנו. 

        סיפורים לא יכולים להרוס את הגבולות, אבל הם יכולים לנקב חורים בקירות הנפשיים שלנו. 
        ודרך חורים אלה, אנו יכולים לקבל הצצה אחרת, 

        הסופים אומרים, "ידע שלא לוקח אותך, מעבר לעצמך  הוא הרבה יותר גרוע 
        מבורות." הבעיה עם הגטאות התרבותיים שלנו  היום היא לא חוסר הידע.

         
        אנחנו יודעים הרבה אחד על השני, או כך לפחות אנחנו חושבים. 
        אבל ידיעה שלא לוקחת אותנו  מעבר לעצמנו, גורמת לנו לפעמים   להיות אליטיסטים, מרוחקים  ומנותקים 

        ספרות דמיון היא לא בהכרח על כתיבה של מי אנחנו או מה שאנחנו יודעים או מה הזהות שלנו. 

        בתרבות הסופית, הסיפורים נעים ומסתחררים  כמו  בתנועה של הדרווישים.  הם מחברים את כל האנושות, ללא קשר לפוליטיקה של זהויות....."

         

        כל זה כאמור נמצא בשיחה מעל בימת ted   המכובדת. והדוברת היא מקסימה יפה ומעוררת השראה...אז כדאי להתאמץ..חיוך 

         

        ''

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום שישי , 2/5/14, 06:37

          http://cafe.themarker.com/image/3093896/

          "מדוע אנחנו עיוורים לשינויים גם כאשר הם בוהים בנו ממש מול אפנו? "


          חשבתם פעם כמה מידע חושי, כמה רשמים רשתית העין שלנו פוגשת?  וכי  אותו מידע חושי נקלט ומעובד באופן שונה מאדם אחד למשנהו? כמה מידע הנמצא ממש מול אפנו, אנחנו מפספסים? ומה קורה לאובייקטים אחרים בשדה הראייה שלנו שפיספסנו?

           ועוד שאלה חשובה:

          האם יש לנו שליטה על זה? האם אנחנו יכולים לפתח כלים מודעים של סריקה וניפוי ולהחליט במה אנחנו מתמקדים?

          זוהי כותרת המאמר בנושא שפורסם ב"ניורק טיימס":

          "עין טובה היא עין, שיש לה את היכולת המודעת לסרוק ולנפות מידע חושי שהיא פוגשת"

           

          למי שרוצה לקרוא קצת יותר על המחקר  הנה הלינק #mce_temp_url#


          האיור הוא של   Tomasz Walenta

          .  הנה גם לינק לאתר שלו

           

          #mce_temp_url#

          דרג את התוכן: