כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    ארכיון : 6/2017

    53 תגובות   יום חמישי, 29/6/17, 12:46

     

    ''

     

    קניתי טלוויזיה חכמה .  יש לה הרבה מאוד פונקציות חכמות.  שאלתי את המוכר אפשר להתקין עליה "קואדי"...?

    אמר "בטח".

     

    הגיע בחור נמרץ להתקין לי את הטלוויזיה החכמה  והוריד לי את הישנה , שעבדה דווקא מצוין אבל היא לא חכמה. היא סתם טלוויזיה רגילה. אי אפשר להתקין עליה "קואדי".

    "מה את רוצה לעשות עם הטלוויזיה הקודמת? להוריד אותה או להשאיר לך?" שאל

    "היא כבר לא שווה הרבה" הוסיף הבחור הנמרץ מנסה לעזור לי להחליט.  "אני מוכן לעשות לך את זה ללא תשלום ולקחת אותה." אמרתי "בסדר".


    תוך רגע הגיע בחור נמרץ נוסף ,  "חיכיתי במכונית למטה" הסביר מתנשף.  מפנה אלי גב  ואת החריץ בישבן . מיד שם את הישנה בקופסה של החדשה. "אנחנו מוסרים אותה לתרומה". הסכמתי לעצום עיניים   ואמרתי להם "אוקי".

     עוד לפני שהפניתי מבט הם כבר בחוץ צוהלים עם עסקת המאה שעשו.


    נשארתי  לבד עם הטלוויזיה החכמה. ביקשתי ממנה שתחלק איתי את חכמתה.. היא לא שיתפה פעולה.  התקשרתי למוכר.

    אמר;  יש פרוספקט תיקראי.

    לקחתי 3 זכוכיות מגדלת והדלקתי את האור כדי לנסות לקרוא מה כתוב שם.

     

    החיים לא ממתינים לי, ויש לי כבר פגישות ומטלות.  העיקר שהיא כאן הטלוויזיה החכמה.

    בשנה האחרונה החלטתי לקחת אחריות על הבידור שלי התנתקתי מ"יס" והחלטתי לראות רק דרך המחשב סרטים וסדרות.

     אבל.. הישיבה הארוכה על הכיסא שהיה נוח אבל לא מספיק,  לחצה  לי על עצם הזנב והדגישה את  הצורך הדחוף בספורט.  

    אז, החלטתי להביא טלוויזיה חכמה.   דני מחנות החשמל, שמכר לי אותה, אמר: " זו הטלוויזיה הכי חדשנית, יש בה אנדרואיד מובנה ותוכלי להתקין עליה קואדי". ככה  חשבתי אוכל לראות סרטים  סדרות בחינם.

     

    עברו שבועות, בוקר טוב וערב טוב.. כבר ירדו שני צקים מהתשלום, מחר אטפל בזה.  עצם הזנב מתלוננת.

    אולי אזמין טכנאי וזהו...

     

    בחודשיים האחרונים, התארח אצל  חדווה השכנה  שלי אורח צעיר  שמיצג את התיאור  the promise of the youth.  שאלתי אותו "אתה מבין בטלוויזיה חכמה ו"קואדי" ?  הביט בי בחיוך מגחך..

     

    לקח את השלט, ואמר: "  תני לי לטפל. הגיל שלי גדל עם טכנולוגיה מובנית"  התקוממתי, ..."אתה יודע שבמקום שאני עובדת, כל פעם שיש תקלה במחשב הם קוראים לי שאטפל"?


    אחרי ניסיון של עשר דקות  אמר היפיופ בחוסר סבלנות "אולי תדברי עם המוכר לדעתי הטלוויזיה מקולקלת" סינן  זועף , היפנה גב ויצא..

     

    אההה, חייכתי ושפשפתי ידיים , שמחה לעד... ,  לחוצפן הצעיר שגם לו הטלוויזיה החכמה הייתה חכמה מידי.


    כשאני  נתקעת  ולא מצליחה במשהו,  אני לא  מתעקשת באופן ישיר ומפנה את תשומת הלב שלי למשהו אחר. כך הגעתי לבזק כאילו בטעות ובעניין אחר.  

    שם פגשתי בחורה צעירה ונמרצת.  "יש לי הרגשה שהיא תעזור לי."


    "אם את רוצה להתקין "קואדי" במחשב  את צריכה "סטרימר"  אמרה. "אבל קניתי טלוויזיה חכמה שיש לה אנדרואיד מובנה" עניתי גאה בעצמי  שידעתי להגיד יש לה אנדוראיד מובנה..".לא אין לטלוויזיה מספיק כוח"  פסקה. "אוקי" עניתי ומיד קניתי את ה"סטרימר".

     

    הגעתי הביתה שמחה, ופתחתי את הקופסה של ה"סטרימר", יש בה מלא כבלים ופרוספקט עם אותיות קטנטנות....שוב זכוכית מגדלת ופנס...


    פה כבר  ממש התרגזתי .. אבל ממש.......

    נכנסתי ל"יו טיוב" ומצאתי את כל ההוראות איך כמה ולמה..

    היום, זה חג החירות אמרתי לעצמי.  והמשימה שלך לחבר את "הסטרימר" לטלוויזיה להוריד את ה"קואדי" ולראות סרט 

    פשוט??? בטח פשוט....רגל בפה


    נכנסתי ל"יוטוב", ושמתי לופ מוזיקלי, תואם אווירת חג  של זקיר חוסין, יחד עם פיליפ גלאס,  ושנקאר, ידידי היקרים,  בדיסק שנקרא "דה דזרט", יחד אמרתי להם נחצה את המדבר.


    לקחתי את מוחי בידי, פתחתי את מגרת הסבלנות,

     הכנסתי לו תוכנה שהיה בה שילוב של האינטליגנציה של משה רבנו שחצה את ים סוף, יחד אם האינטליגנציה והארוגנטיות של הצעירות יודעת ויכולת כל, הוספתי לו גם תבלין שיש בו מן התבונה והחיוך לא לקחת במיוחד את עצמי ברצינות  מידי ערבבתי  עצמתי עיניים ו...הארה. 


    יש !נשיקה, סוף סוף הקסם קרה. עלתה   תמונה בטלוויזיה החכמה.

    מיד נזכרתי ברגע מכונן אחר, רחוק בילדותי... כשפעם ראשונה  הורי יחד עם סבתא זורה שגרה איתנו , עלינו על קו 12 בירושלים הקפואה וירדנו אחרי עשר תחנות  הישר לבית  של דוד ראול מצרפת . שהושיב אותנו ערב שלם על כיסאות מול קופסה חכמה , עם הרבה שלג, וצטסס כשברקע פאריד אל אטראש, מנסה לפלס עם מעט הצלחה, את  דרכו אלינו.

     

    וואלה, הצלחתי בקלי קלות לחבר את ה"סרטימר" לטלוויזיה, להוריד לו "קואדי", ו.......יש תמונות....

    חייכתי בגאווה, וקרצתי לזקיר חוסין כל אחד וחציית המדבר שלו..

     

    כולה טלוויזיה.....תרגעי....

    ''

    נכון נכון,  אבל חייבת להודות שזה  פאן פאן פאן.מגניב

     

     

    מאת: עינבר

     

    תודה לחיוש על התגובה שלה .  ממנה שאבתי השראה לשנות את שם הפוסט...:-)צוחק


    דרג את התוכן:
      33 תגובות   יום רביעי, 21/6/17, 08:13

       

       

      ''

       

       

      פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ בַּחֵלֶק הָאָפֹור שֶׁבֵּין הַנֵּר לַכּוֹכָב.

      סִפְּרָה לִי כִּי עוֹלָמָהּ הוֹפֵךְ צַר - סוֹגֵר עָלֶיהָ. 

      והיא  -

      לֹא רוֹאֶה בכך פְּגָם או  יְתֵרַה..


      ''
       
      סִפְּרָה כי הַחומוֹת  מתהדקות סְבִיבָה.
      זְאֵבִים ועַקְרַבִּים..

      לחָשָׁה: "זֶה לֹא הֶכְרֵחִי
      וְאֵין חוֹבָה לְהַמְשִׁיךְ".
       
      "אֲנִי שקְטָה וּמוּכָנָה רְגוּעָה וּמַסְכִּימָה
       פּוֹגֶשֶׁת בַּשְּׁלֵוָה".. 

      וַאֲנִי...?
      נִזְכַּרְתִּי בַּמַּטְבֵּעַ

      "בּוֹאִי" הִצַּעְתִּי לָהּ "אַטִּיל אוֹתָהּ לַאֲוִיר

      עֵץ אוֹ פאלי?  טִיק אוֹ טָאֶק?
      הֲרֵי אָמַרְת לִי שֶׁזֶּה הָיִינוּ הך בשבילך"
      ''
      "לֹא",
      הִיא אָמְרָה לָעַיִן הַשְּׁקוּפָה
      בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ -

      "מִפְגָּשׁ מִקְרִי זָרַע אֶת הֻלַּדְתִּי

      כֵּן! 
      אֲנִי רוצה לִרְאוֹת". לחשה.


      "סִפְּרוּ לִי"  אמרתי  "שֶׁאֶפְשָׁר  לְכַוֵּן במדויק
      לָעֵץ אוֹ לפאלי לטיק או ל-טאק"
       ..?
       

      ''
       

      חייכה אלי:
      "תּוֹדִי בִּשְׁמִי  לעץ ולפאלי
      אֲנִי בוחרת  להשתקף
      מעינו של הורוס - 
      בשבריר שבין הטיק לטאק.

      ''
      (צילום ועריכה - עינבר)

      כָּל זֶה הִיא אָמְרָה.
      כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ
      בַּחֵלֶק הָאָפֹור שבֵּין הַנֵּר לַכּוֹכָב

      ''
      הִמְשַׁכְתִּי בדרכי
       עָמֹק אֶל תּוֹךְ צְחִיחוֹת הַמדַבֵּר
      מַטְבֵּעַ הַמַּזָּל עָדִין בְּכַף יָדִי
       
      בַּדֶּרֶךְ לאואזיס הַבָּא..

      ''


      מאת : עינבר

      ''

       

      Iron and Wine - Boy with a Coin
      " ילד עם מטבע שמצא בעשב
      ליד כדורים ודפים של מגזינים מסחריים
      קרוב למכונית 
      כאשר אלוהים עזב את האדמה כדי להקיף את העולם"

      מקור להשראה ;
      בבילון 5 המיתולוגית ממליצה בחום להיכנס: 
       

       

       

      .תודה לאלברט עדות, על חלק מהתמונות שלו.

      דרג את התוכן:
        38 תגובות   יום שבת, 3/6/17, 18:44

         

         

        ''

         

        פרק 2  


        בבקבוק פלסטיק חצוי על אבן קטנה ליד קיר החושה  - מישהו השאיר נר דולק .

        אני מתיישבת  על המזרן במרפסת בחוץ ,  עוקבת  איך הלהבה הקטנה מתגרה בחוצפה ברוח המדברית.

         

        בלילות ארוכים ללא שינה כמו  זה של היום, יש רגעים בהם העייפות מטשטשת  את קו התפר בין ערות לשינה.

        מתירה  נקודות מבט מוכרות, מניחה להן לנוע בחופשיות למחוזות פואטיים .

        הזדמנות גם לקטעי חלימה לצוף, ללא הקשר וקוהרנטיות למקום ולזמן.

         

        הנר, מנפנף בגאווה  בלהבתו האחרונה וכבה.  

        הרוח המדברית ממשיכה לנשוב בריקות לכיוון הים מזמינה אותי להצטרף.

         

        אני מעזה וקמה.

         מתקרבת לים.

         

        לפתע,  אני מבחינה  בטביעות רגליים כחולות ליד קו החוף.

        הראיה מטשטשת. יצאתי בלי משקפיים.

         

        ''

         

        "חוצן"?

         

        מתוך המים שומעת  קול של אישה : "בואי"


        "דֶאְניַיה"?

         

         אני מבחינה בעוד שתי דמויות .

         

         סביב כפות הרגלים שלי,  נאספות  מיד המון נקודות אור כחולות.

        דֶאְניַיה נעה באטיות  בעיניים עצומות  קשובה  ל"ביט" המדברי.  נקודות האור ממשיכות  את תנועותיה  במעין שובל קסום.

         

          רוח המדבר שולחת שריקה ארוכה. קוראת לים לשלוח גלים.

        שתי דמויות בחליפות צלילה משרטטות צורות כחולות  ממפגש גלשני הרוח  עם הגלים. 

         

        כך,  ברגעים אחרונים של חושך אני  מביטה בעצמי, משתתפת בריטואל סוראליסטי עם שלושה  אנשים זרים  ורוקדת עם נקודות כחולות של אור בתוך המים.


         

        ''

         

        קרן אור ראשונה מאירה את הים בצבעים בהירים של זריחה. ידידינו הכחולים מתאדים אל תוך הכחול הגדול. הרוח המדברית ממשיכה לכיוון מדבר סהרה.


         הים האדום, שוב שקוף ורגוע..

        כבמטה קסם, דממה.


        כולנו עדין נטועים במקומנו ממשיכים  לבהות אל האופק .

        ראשונה דֶאְניַיה  מתחילה לזוז, עוטפת  עצמה ב"לנוגי" בצבעי אש כתומים. שני הצוללנים פושטים את החלק העליון של חליפת הצלילה.

        סולימאן מושך תיק ומוציא מתוכו תרמוס וספל גדולה ממתכת - מעביר תה חם ומתוק בינינו.


        באנגלית רהוטה, מספר לי סולימאן, שהוא ואחמד הגיעו לדרום סיני, ממדבר סהרה שבלוב  בעקבות מידע שהגיע מפה לאוזן כמעט בחשאיות,  שיש כאן "פלנקטונים".

        "אנחנו צוללים  באזור כבר כמה שבועות  ורק היום מצאנו אותם.  אולי כי זה לילה מאוד חשוך".


        התחילו לספר סיפור שנשמע לי קצת הזוי:

         " יום אחד עברנו דרך שוק  "חפארי",  הידוע כגדול  שבשווקי המאגיה והכישוף של צפון

        אפריקה " סיפר אחמד.


        ''

         

         

         

        " אישה זקנה שאולי עברה את המאה, עצרה אותנו וביקשה שנשים את ידינו  יחד כאגרוף הפוך ושנמתין רגע.   היא הלכה לאחורי החנות.  אחרי דקות ספורות חזרה,  ובידה מטבע עתיקה.   "היא תעזור לכם למצוא מה שאתם מחפשים" אמרה תוך שהיא שמה אותה בכפות ידיינו.  "הופתענו כי לא ביקשנו  ממנה כלום".


        במשפחת הצוללנים, מתקיימת אמירה ,  שכל צוללן חייב לעצמו פעם בחיים לצלול עם "פלנקטונים".  החלטנו להיעזר  במטבע כדי שתעזור  לנו למצוא אותם.

         "הלילה מול החושה שלך - מצאנו".

         


        ''


         

        "אנחנו מצטערים שהפרענו לך לישון."


        הם מחליפים מבט, כמסכימים אחד עם השני,  ניגשים אלי; 

        מחברים יחד אגרוף פתוח הפוך, מבקשים  ממני לצרף את כף ידי.

        :"זה בשבילך" אומר סולימאן. ושם בידי את המטבע.


        "מה פתאום" ...

         

        "זו מטבע שמשכה אותנו כמו מצפן  לחוף ליד החושה שלך. עכשיו היא  שלך. 

        ..הבטחנו..!  יום אחד  גם את  תדעי ותמסרי אותה הלאה." 

         אמרו מחייכים אל דֶאְניַיה כמחלקים סוד.


        "אני"?

        "לא מאמינה בדברים כאלה."..

        "גם אנחנו חשבנו כמוך".

        דֶאְניַיה, שבינתיים הספיקה לקשור את הצעיף האדום לראשה, בקשירה בדואית מרהיבה.. סימנה לי בעיניה, "קחי".


        "הלילה הזה, שמשתנה כבר לבוקר לא מפסיק להפתיע" חשבתי.


        שאלתי ..

        "מה זה היה שם"?


        שלושתם הביטו אחד בשני צוחקים. 


        "אלה הם פלקטונים זוהרים  או בשמם הפואטי "ים של כוכבים"

         הם מופיעים ברגעים נדירים בלילות חשוכים  כמו זה של אתמול .

        יש להם  יכולת הארה. וכמו לכל פלאיי תבל  מצאו להם הרבה הסברים מדעיים".


         

        הסתרתי מתחת לשרוול הגלבייה את בקבוקון הגז מדמיע שהיה אחוז בחוזקה באגרופי.


        דֶאְניַיה מחייכת אלי בעיניים שחורות ובורקות. מודגשות בכוחול.


        קמה, "המקשיב יגלה  את סודות המדבר," אמרה..


        הסתובבה והתחילה ללכת  לכיוון צוק "הראס". 

         

        רגע, קראתי אליה.. אבל היא כבר התמזגה עם  האופק ונעלמה.


        ''


        זו לא הפעם הראשונה שדֶאְניַיה  

        אומרת לי  אמירות שלא ברור מאיפה הן מגיעות.. 


         דֶאְניַיה  היא   "עולם" בערבית. אני יודעת כי סבתא  שלי זורה , בפעמים שהייתי מתעקשת על כלום,  הייתה אמרת לי:   "אוֹּ עֲלִיָּה וְּאַלָּא דָאנְיַיה אוֹּ"נשיקה


        דֶאְניַיה היא  מעין אוריקאל מקומי. לא ברור מהו מוצאה או גילה.   יש הרבה אגדות  עליה.  מספרים שהיא בנתה בית אהבים במו ידיה מלבנים  בלב המדבר, שם היא נוהגת לעשות אהבה עם אהובה השיך המקומי.


        מספרים שהיא "היפר-סנסורים"  יש לה שמונה  חושים. היא כל כך רגישה  שהיא מעדיפה להתרחק מהרעש שבקרבתם של אנשים רגילים. 

         היא יכולה כך מספרים, להיות בו זמנית בכמה מקומות.  קולטת יותר מלווין.


        עלתה לי מחשבה מטרידה, שאולי זה לא כל כך חבל שסיני הפכה למקום שאנשים מפחדים להגיע אליו. זה לא מקום להמונים.

        .

        סעיד וסולימן מושיטים לי  יד מעל יד ואני מוסיפה את ידי.  "היית מטבע המזל שלנו ".   אמרו :  "תמשיכי להאמין". 

         

        "אני  מהמתגעגעים".....לחשתי

        .

        אמרו ונעלמו אל תוך אופק היציאה מ"הראס".


        "את כבר בחוץ"? שמעתי את קולה של ריקי שכנתי מהחושה הצמודה.

        "ישנתי  כל כך טוב ועמוק הלילה"

        "איך ישנת..." ?

        והמשיכה :

        "חכי לי שאחזור מהמקלחת ונלך לאכול יחד" אמרה ויצאה...

         

        חייכתי אליה, חושבת על מעברים דרך קירות זכוכית. 

         

        הסתכלתי סביב, היום כבר עלה.  הים כחול שקט ורגוע, הרוח עדינה ומלטפת ו...העולם?   הוא בהחלט לא כמנהגו נוהג. 

         

        אני מוציאה  את שפופרת הגז המדמיע מהמחבוא מתחת לשרוול הגלביה הלבנה שלי.  מביטה בבקבוקון ולוחצת בלחצן האדום,  פסס פסס . מחייכת לשפופרת "עשית את שלך, מניחה אותה בפח ליד החושה -

        ויוצאת לסיפור חדש.....מגניב

         

        המשך יבוא..


        כל הזכויות לטקסט שמורות לעינבר. 

        תודה - לאלברט עדות.  שהופך כל פרם לאומנות 


        ''

         

         

         

         

        ''

        Ras Sinai - "Mactub" - Yinon Darwis

         

        -In the beautiful oasis of Ras-a-Satan, in the Sinai Desert, a group of musicians from Egypt  -  , Jordan, Syria, Lebanon, Israel and Palestine meets regularly to play and record music - in times of conflict and peace

         

         

         

         

         


        דרג את התוכן: