ארכיון
תכנים אחרונים
|
מי שרוצה לחפש במאמר את הכאב של "לפני אלטרנטיבה" - והאופוריה אחרי "כניסתה של ציפי ליבני למירוץ" - ירגיש זאת היטב בין השורות.
באשר לסלוגן שלי בבחירות הללו: נשאר בדיוק נמרץ כמו הכותרת. כעת ישנן שתי אופציות: לחפש 61 מנדטים להרכבת ממשלה בלי אידיוטים, או לקוות שהמספר ההולך ופוחת ב"ליכוד ביתינו" ימשיך לדעוך בהתמדה עד הבחירות.
נ.ב אני כותב אולי לא בדיפלומטיה אוניברסיטאית תרבותית אנגלית, אבל כסתם אזרח כואב - ואפילו צבר שמרשה לעצמו להיות מחוספס ברגע נתון מורשה ע"פ מוסר ויושר מול רשעות והונאה, דבריי הגסים לכאורה אינם משאירים בי כל חרטה.
 מי שבוחר ליכוד/נתניהו – אידיוט
לא מתנצל על הכותרת הלכאורה בוטה. אין כאן כל בוטות. מי שמסוגל לשכוח או להשכיח כי בקיץ 2011 יצא כמעט עם שלם לרחובות בדרישה לצדק חברתי – אידיוט. מה יש עוד להסביר בנדון? נכון שהרגילו אותנו שאין בישראל אחראים לשום דבר ו/או מחדל ו/או רשלנות – אבל מכאן ועד קביעה כזו בויקיפדיה כאקסיומה – סליחה, לא. מי שלט בנו בשנים האחרונות? נכון שנתניהו והליכוד? אז מי האשם בקביעת העם שסדר העדיפויות עקום בצורה דרסטית? מה החרטא הזו של ייעוץ פוליטי לראש הממשלה: "צא ואמור לעם הדביל הזה שאתה מסכים איתו, והם ימחלו לך במ.ח.ל נוסף בבחירות הבאות". אם צריך להכין עבודה יסודית כדי להסביר למי שעדיין צריך הסבר לעובדות הקשות שהוציאו את העם הזה לרחובות ומדעתו, אז מוטב לקצר את הדרך ולקבוע שלאידיוטים אין תקנה. אינני מסכים גם עם הקביעות/טענות הנוספות שבאות כגלי צונאמי מיד אחרי הטיעונים הכל כך מבוססים הללו, ושמבחן התוצאה אינו מעניק להם ציון עובר. מה הם מגיבים בשליפה? אתה שמאלני... איזו אלטרנטיבה יש לך?... וכהנה "טיעונים" שרובם ככולם תגובת פגוע שהעליבו אותו בציפור נפשו. מה הקשר לשמאל וימין? מה לעזאזל הקשר ההיסטורי של אלטלנה והפלמ"ח? מה לעזאזל לשטחים הכבושים ולא"י השלמה בסיפור מציאותי עצוב זה? לאידיוטים הפתרונים. אתם רוצים שאציג לכם אלטרנטיבה לנתניהו? למה אחת? קחו עשר... עשרים... אם ניזכר בתאוריה שהבחירות לכנסת הן דמוקרטיות, שיוויוניות, חופשיות... אז מי קבע שרק הליכוד יכול להרכיב ממשלה בישראל? ראשית, כבר היו דברים מעולם, ושנית, טרם פורסמו תוצאות הבחירות שהכנסת טרם קבעה להם אפילו תאריך. אז מי אומר שאין יותר מראש מפלגה אחת המסוגל להרכיב את הממשלה הבאה? אפילו את מספר והרכב המפלגות המתמודדות טרם הכרנו עד תום... אז מה החיפזון לשאול קושיות – אידיוטיות?! בדבר אחד אני בטוח, אפילו יש בו סממנים נבואיים: כל המפלגות שיתמודדו לכנסת הבאה יעשו מאמץ כביר כדי להיות המפלגה הגדולה ביותר שתרכיב את הממשלה הבאה, ומשם כל כך הרבה נתיבים... שאפילו האידיוטים עלולים לקבל כזה הנגאובר... שבתי החולים עלולים להסתם, לא רק המסדרונות... אלא אפילו הדשאים מסביב הבניינים. |
הפנים האמיתיות של כוכב הכיפות הסרוגות
בדיוק כמו שנפתלי בנט נכנס לפוליטיקה על טיקט מזוייף ורק כדי להיות חבר כנסת וראש לשועלים, כך גם מנהיגי האזור עד כה שלא הצליחו לגשר על עמדות ברורות ו"הצליחו" למססן עד כדי כך שהבעיה נשארה עומדת בלתי פתורה. התוצאה לסיום הסכסוך כבר מזמן נתונה במעטפה סגורה לעת בו יבינו המנהיגים להתחזק למען עמם ולא למען הפוליטיקה הפרטית שלהם.
הרוח החדשה של המפד"ל מה לא ניסתה המפד"ל כדי להמריא או לפחות לשרוד על המפה הפוליטית הישראלית? לשאלה הרטורית הזו הגיעה תשובה מודרנית משודרגת: רס"ן מיל. נפתלי בנט. צעיר, שאפתן, כריזמטי, והכי חשוב: מפיח רוח ענקית במפרשי הספינה הדתית לאומית שכמו מנהיגיה המבוגרים מצאה עצמה בדרך למוזיאון ההיסטוריה. מודה, כמו כולנו גם אני ראיתי את הסקרים המחמיאים לצעיר המפיח תקווה גדולה בקרב צאן מרעיתו – וקיבלתי את רוע הגזירה שיש מקום נוסף ימני יותר מנתניהו והליכוד ביתינו במפה הפוליטית.
נתניהו לא אהב את זה אחרי כל הצפרדעים שבלע עם פייגלין וחבורתו שנכנסו לו לעצמות במרכז המפלגה, ואחרי האיחוד המרגש מבחינתו עם קיצוני ימני אחר, ליברמן, הדבר האחרון שציפה לו היתה מפלגתו הממריאה והלוהטת יותר של בנט.
"משעל חם" הפנים האמיתיות של נפתלי בנט נחשפו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, בתוכניתו של נסים משעל. הפנים החייכניות החדשות והמטאוריות במפה הפוליטית התגלו בשיא כיעורן. לא היתה לו בשורה מרגיעה ומאחדת את העם כפי שנהגה בעבר המפד"ל ההיסטורית להקרין. התברר שהצעיר הכריזמטי החליט להכנס לפוליטיקה על טיקט ישן, עם מסר קיצוני שאבד עליו הכלח, והמטרה הכאילו מרעננת והמבטיחה מנדטים רבים בבחירות הקרובות התבררה כמוצר פג תוקף בכורח הנסיבות האמיתיות במציאות שלנו.
סרוב הפקודה המוסרי אינני מצטרף לכותרת הראשית שאמצעי התקשורת אהבו לקחת מכל הראיון הזה: "כקצין מיל. בצה"ל אסרב פקודה לפנות יהודים מביתם". דווקא אמירה זו אינה מסמלת בעיניי דבר חדש באשר לערכים אישיים שיש לכל אחד מאיתנו. אם קצין צה"ל אינו מסוגל מוסרית לבצע פקודה שבעיניו היא בלתי חוקית בעליל – זכותו לערער עליה ואפילו לשלם מחיר אישי בהליכה לכלא באם בקשתו תסורב.
לא להקמתה של מדינה פלשתינאית לי הפריעה בלשון המעטה אמירתו של נפתלי בנט השוללת על הסף הקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן כפתרון לסכסוך הישראלי פלשתיני. אמירתו זו שאולי הפתיעה אפילו חלק מבוחריו מחזירים אותנו שנים רבות לאחור. בנט הוכיח שפניו לעבר קיצונים ימניים שאת הזייתם בא"י השלמה הם עדיין נושאים בחלומותיהם שהנה הגיע משיחם המנסח זאת במונחים פוליטיים עכשוויים. עם מטען שלילי כזה נכנס בנט למסלול בו מזמן נוהגות דעות ברורות שחייבים לסגור עניין ולסיים את הסכסוך הבלתי נגמר עם הפלשתינים – כשהמוטו הוא חד וחלק: שתי מדינות לשני עמים. האם קיימת סכנה בטחונית לישראל בהקמתה של מדינה פלשתינאית? בהזדמנות חגיגית מטורפת זו אבקש בכ"ז לומר מילה על ההפחדה המנסחת את הטיעון הסנגורי הראשי שכאילו אסור לתת לפלשתינים מדינה ביהודה ושומרון. הטיעון שלהם אומר: "ראיתם מה קרה כשיצאנו מעזה? טילים עפו משם והגיעו בהמשכיות עד ת"א. מה לדעתכם יקרה אם במרחק 7 ק"מ מרצועת החוף תהיה מדינה פלשתינית? הרי ברור שנחטוף טילים בכל אזור המרכז". גם אם טכנית נכונה טענה זו, היא מוכיחה על דרך קלוקלת לצבירת הון פוליטי ע"ח האינטליגנציה האנושית (הישראלית ובכלל). ראשית לגבי ההינתקות מרצועת עזה. גם אני הייתי בין המתנגדים למהלך הזה – וראיתי בו פשע לאומי. לא היה לו כל קשר למציאת פתרון מדיני עם הפלשתינים, ומעבר לנזק נפשי וכלכלי עמוק לאלפי מתיישבים שהגיעו לשם בצו ממשלתי – לא היה בהינתקות דבר חיובי לכיוון כלשהו. אבל מה הקשר בין זה... לזה? ביהודה ושומרון חיים פלשתינים שבוודאות מוחלטת על דעת כל הצדדים (הישראלי, הפלשתיני והעולם) ימשיכו לחיות שם לעד – וגם מדינה משלהם תינתן להם שם. הויכוח האינסופי הוא על הגבולות. הויכוח האינסופי נובע מאי יכולתם של המנהיגים משני הצדדים לחתוך עניין. הסכסוך הלא נגמר קיים למעשה רק בין ההנהגות – כאשר העמים כבר מזמן היו חיים בשלום וכלכלה משותפת. באשר לטילים שעלולים לעוף עלינו מהגבול הכל כך קרוב ממזרח לנו. הבל הבלים... אמר זאת בזמנו גם קוהלת. מי שמביט במפה האזורית שבה ישראל מצויינת כנקודה בים מדינות ערביות עויינות מסביב – ייחרד ולא יתן למדינה הזו סיכוי קלוש לשרוד. מה לעשות שהעובדות בשטח שונות לחלוטין. לא רק שלא אכנס לאבסורד בטיעון ההזוי הזה, אלא שאמשיך ואפליג למחוזות רחוקים יותר ברחבי העולם. האם קיימת מדינה בעולם שאינה חשופה לטילים ממדינה אחרת שתחליט פתאום לתקוף?! האם זה קורה?! הכל תלוי ועומד על מאזן ההרתעה. כולם יודעים שלכולם עוצמה לחסל כל תוקפנות – אז למה לשחק באש?! אפשר להרחיב נושא זה לדיון רחב, מעניין, מרתק... אבל מאחר והתכנסנו כאן רק כדי לגעת בקצה המהות, נסתפק לעת הזו באמירה: הבעיה הבטחונית של ישראל אינה במרחק הק"מ בו תקום המדינה הפלשתינית ממרכז ת"א. בדיוק כמו שנפתלי בנט נכנס לפוליטיקה על טיקט מזוייף ורק כדי להיות חבר כנסת וראש לשועלים, כך גם מנהיגי האזור עד כה שלא הצליחו לגשר על עמדות ברורות ו"הצליחו" למססן עד כדי כך שהבעיה נשארה עומדת בלתי פתורה. התוצאה לסיום הסכסוך כבר מזמן נתונה במעטפה סגורה לעת בו יבינו המנהיגים להתחזק למען עמם ולא למען הפוליטיקה הפרטית שלהם. |
מילה לימניים השפויים בישראל
כבר שנים אני תוקף את הגזענות המודרנית שמבדילה בין ימני לשמאלן. טונות של אותיות ומשפטים מלומדים נכתבו על העובדה שכבר מזמן אין הבדל בין דעות ימניות לכאורה ולהפוכות מהן כאילו משמאל. אבל נתניהו וחבר מרעיו מצליחים בהתמדה להשאיר את האש בגובה להבות סביר, הכל כדי להיבחר בקלות על גלי ההמון הזועם "מוות לערבים".
היום נתקלתי בתמונה ששיתף חבר בפייסבוק בו נראים צעירים פלשתינאים מיידים אבנים על רכב פרטי ובו אישה מבוהלת, והוסף הכיתוב: "תגידו לי עכשיו שמאלנים. על זה אנחנו צריכים לשבת בשקט? את זה אתם לא מראים בתקשורת שלכם? זה לא ניסיון לרצח?".
אין האיש מתאים כלל וכלל להגדרה "ימני קיצוני". הוא אזרח סביר כמוני וכמוך, ומפריע לו בדיוק מה שמטריד כל אחד מאיתנו תוך כדי נבירה פוליטית בחיינו השיגרתיים במדינה הכל כך לא שיגרתית הזו: "למה הם שונאים אותנו? למה הם רוצים להרוג אותנו? למה אי אפשר לתת להם כזו מכה שייעלמו מחיינו ויעזבו אותנו לחיות במדינה שלנו בשלווה?".
נכון שזה לא "מוות לערבים"? נכון. אז מה זה כן? לדעתי זו תפיסת עולם צרה וסטנדרטית של אזרח מדינת ישראל (להבדיל מתפיסת עולם איסטרטגית האמורה להתקיים אצל מנהיג) שבסה"כ רוצה לחיות כאן בשלום, לגדל את ילדיו ונכדיו בשקט, לפתח ולהתפתח ביחד עם המדינה הזו למקומות שבהם אין מלחמות עם הרוגים ופצועים – ושישארו רק הקרבות העזים בין רשתות שיווק המזון ושות'...
לימניים הללו רציתי לומר מילה: אני כשמאלן, קיצוני ברצון להגיע לשלום ומתון בסימני הדרך לשם – מסכים עם ההרגשה הכבדה הזו המלווה אותנו שהסכסוך הבלתי נגמר הזה עם הערבים פשוט נמאס. נמאס היא מילה עדינה מידיי: קיבינימאט החיים האלה כשאין תקווה מוחשית לחיים תקינים כמו שכל בן אנוש ראוי להן.
חוזרים לנקודת המוצא: כיצד?!
לדעתי הצנועה, בהכירי היטב את כל נקודות המחלוקת בין היהודים והערבים הניצים – על המנהיגות הישראלית לעשות שני דברים בסיסיים. אחד, להיות המבוגר האחראי ולקחת את העניינים לידיים. שניים, לעשות זאת באלגנטיות מזרחית (כאן אני "גזען" לגבי האשכנזים רחמנא ליצלן...) ובצורה כזו שהצד השני לא ירגיש שאנו מוליכים ועוזרים לו לקבל את ההחלטות. בינינו, הצד השני גם הוא חלק בלתי נפרד ואישו מההסכם שהוא חותם עליו – וטוב שניקח את זה בחשבון בצורה הרצינית ביותר.
אם אוסיף בנקודה לוהטת זו – אגרע.
|
אמנון ליפקין שחק
הסופרלטיבים עפים מכל עבר לקצין, הג'נטלמן והמנהיג – הנדיר בדורו. כל התשבוחות ראויות, האיש יותר מראוי להן – והכאב על האובדן אינו יודע גבולות. אז למה?... למה הציבור בישראל לא קיבל אותו כמנהיג פוליטי? האם בגלל שלא היה כמוהם? כמו הפוליטיקאים שאנו כ"כ אוהבים לשנוא... ולבחור דווקא בהם? תעודת עניות לחברה הישראלית שכל נהרות הדמע לא ישטפוה. זה פשוט לא ייאמן. היה באמנון ליפקין שחק הכל, ומעבר לזה. אבל הוא לא היה מספיק טוב כדי שהציבור יבחר בו למנהיג – כזה שיוציא אותנו מהרבה בורות מלאי בוץ ומדמנה. כי הציבור בישראל צבוע, וזה בלשון המעטה. גם זה אינו ממעיט מהאמת המרה – שהיא הרבה יותר מגעילה מלענה. מאוד נח לייפי הנפש להכנס לויכוח רציני על הצורך במנהיגות איכותית בישראל, ולומר: את מי אתה מציע במקום? הנה למשל... אמנון ליפקין שחק. כמה מנדטים לדעתכם היה קוטף כעת, לו היו מעמידים אותו לבחירות אחרי מותו?! קרוב ל-120?! כן. הצבועים מוכנים כעת, לאחר לכתו, להכות על חטא ולהסכים שהנה הפסדנו מנהיג אמיתי שיכול היה להוות אלטרנטיבה למיקבץ "מנהיגים" קיים המתמודד כעת על כיבוש השלטון, הפוליטיקה, והכיסאות בבית הנבחרים הישראלי. אני מרשה לעצמי "להתרברב" ולהוסיף: יש עוד מנהיגים אמיתיים במשקל סגולי ענק בישראל, אבל בהם לא בוחרים – אלא שומרים על איכותם כדי לשבחם לאחר מותם. יהי זכרו של אמנון ליפקין שחק ברוך. הולך ופוחת הדור...
|
לא מוותר
מעולם לא וויתרתי על חלומי לחיות במדינת ישראל באותה אווירה הקיימת בשוויץ.
לכל מרימי הגבות אני מקדים ועונה: "אין שום סיבה בעולם שיהודים רק בגלל עברם האפל והקשה עד להחריד, יהיו נתונים בהמשך לאורך דורותיהם לחוצים בין הפטיש לסדן – ובטמפרטורת רתיחה. אין סיבה".
כעת מגיעים הפרשנים ויודעי הדבר שמסבירים לי מה שאינני יודע... שכאן זה המזרח התיכון... וכל הערבים מסביב לא ממש אוהבים אותנו ואפילו לא את הרעיון שהרצל "הכניס להם" בלי להתייעץ עימם. להם אני עונה אינסטנקטיבית: "כן, מכיר את התאוריה הזו...".
ראו כמה עקשן אני. פרימיטיבי. אופטימי. הוזה. חולם. מאמין... פשוט מתעלם מהכל, ורוצה לחיות כמו בן אדם, במקום נורמלי, בתנאים אנושיים. לא נשמע הגיוני? יופי. אף פעם לא הייתי הגיוני במושגים המופשטים מכל מהות, ואני מודה שחריגותי ממש מוצאת חן בעיניי. אולי בכך, מעצם הגנים המיוחדים שבי – אותם אני מגלה פה ושם גם אצל אחרים... תהיה תקווה.
במאמר מוסגר באמצע דבריי כאן אגלה לכם סוד. אתם מוצאים אותי במרכז עשייה/נסיון מיוחד עם גורמים שיוכלו להניע... והדברים שלדעתי ניתנים לשינוי דרסטי במדינה המטורפת הזו בה אנו כאילו חיים – לא בטוח יבשילו... אבל אל תדאגו: גם אם חו"ח זה לא יקרום עור וגידים כעת, יבוא היום: יש לי חלום.
את הדאגות שלי הבהרתי יותר מפעם, והנה תקציר.
נתניהו שלדעתי הוא אסון אמיתי למדינת ישראל, קיבל עד היום שני פיטבקים. את האמיתי והסולד מכל מגע שלו עם אזרחי מדינת ישראל – במחאה החברתית החל מקיץ 2011. לא חשוב מי התחיל במחאה ומי משך בחוטים – מה שחשוב הוא כי מתחת לפני השטח היתה הזדהות מוחלטת של עם ישראל עם המחאה וזעם ענקי על צורת ורמת החיים במדינת ישראל. את הפיטבק השני והמוחשי יותר מקבל נתניהו בסקרים שלפני הבחירות האמורות להיות מאוד גורליות לכולנו: אחוזי תמיכה הממליכים אותו שוב למלך ישראל. לא אנתח את הניגודים, אבל כנראה שאפילו בור ועם הארץ יוכל להגיע למסקנות הנכונות משני נתונים קוטביים אלה.
מנגד מתהלכים "מתקני עולם" שאינם ראויים אפילו להכתב על דפי ההיסטוריה.
שלי יחימוביץ בראש מפלגה עם אסופי סלב שצצו בעיקר במחאה האחרונה אל מול המצלמות – וכל קשר מהותי בין מנהיגות אל מול הפרצופים המרוחים בטלוויזיה מקרי בהחלט. גם תוכניותיה ההזויות של יחימוביץ כל כך לא אמינות, שזו למעשה אחת הסיבות שנתניהו עדיין נחשב טוב ממנה. הנה לכם משוואה כל כך קשה לפתרון, והמגרש הפוליטי הפרוץ קוטף זאת בשתי ידיים.
למרבה האירוניה, עליי להתייחס כעת גם ליאיר לפיד. פשוט מגוחך. המנופח אגו הזה שבאמת אינני מבין מהיכן שאב כל כך הרבה חוצפה (או שאני כן מבין... מהיותו סלב/מלך בתקשורת הזו והאחרת) – מרבה להעשיר אותנו במידע שלא ידענו: חייבים לשנות. ממש חדש לנו. רק שאלה? אתה האיש שיביא לנו מנהיגות חדשה שכל כך נחוצה לנו? תרשה לי ללגלג עליך כטיפת קונטרה לזילזולך באינטליגנציה האישית של כל אחד מאזרחי מדינת ישראל.
את המצב האבסורדי והאינסופי הזה של מילכוד אזרחי ישראל בחיים לא סבירים בארץ ישראל – חייבים ואפשר לשנות. כאמור יש לי יותר מסתם הצעה לסדר, אבל מאחר והפעם זה יותר מידיי רציני – אשמור אותה עד לעת שאוכל לפרסם את הדברים, אחרי שלא ייתגשמו... או הלוואי – כאשר יקרו. |
חוסר האנושיות חוצה אוקיאנוסים
אין להם גבולות מסוכנים עם אוייבים צמאי דם מסביב. אין להם סכנת קיום ותקנות חירום מתמשכות. אין להם דאגות פוליטיות ממפלגות קיצוניות מימין או משמאל. אין להם מדינה קטנה עם בעיות ענקיות בלתי נגמרות...
אז מה?...
יש להם מדינה ענקית עם בעיות קטנות בדיוק כמו לנו. גם שם מחליטים מטורפים לקום בבוקר ולרצוח ילדים תמימים. גם שם מחליט ילד לרצוח את אימו. גם שם יכול כל חסר אחריות לשאת נשק. גם שם אין כח שימנע ממנוול לבצע זממו.
כי זה העולם.
כשאתה מביט מבעד לחלון וחושב כי הדשא של השכן ירוק יותר, סימן שאתה ירוק וטרי עד להחריד.
כשאתה בוכה על אסונותיך ומייחס הכל למצב בו נמצאת מדינת ישראל הקטנה המוקפת אוייבים... עם מלחמות קיום פנימיות... וחיצוניות... קח את עצמך בידיים, שלב פרופורציות עם הבנה שכולנו על פני האדמה חיים באותם תנאים – וזחל בשקט חזרה לתוך מחילתך הפרטית שם תוכל לבכות יחד עם ההורים והמשפחות השכולות בארה"ב לאחר הטבח הנורא והלא אנושי שקרה אפילו בתוך המדינה התרבותית הגדולה והחזקה בעולם.
|
ליברמן, תודה שחידדת לנו
תודה שהזכרת לנו מי הם התפוחים הרקובים שהגיעו אלינו כעולים חדשים, יחד עם עוד הרבה פירות אחרים בכל הצבעים והריחות הנהדרים שברכו וחיזקו אותנו במדינה הצעירה והמתפתחת.
תודה שהבהרת לנו כי יש חכמים ויש חכמי על.
תודה שהפשטת את שלטון החוק בישראל והצגת אותו לביזיון ציבורי.
תודה שהזכרת לנו שיש שווים בפני החוק, ויש שווים יותר.
תודה שהורדת את המסך מעל הציניות הרדודה בתיאטרון הפרקליטות הלאומי ומעל פניו של השחקן הראשי – היועץ המשפטי לממשלה.
תודה שחיזקת את אמון העם בצדקת סלידתו הטוטאלית מאלה שהוא נדרש להמליך כל פעם מחדש – בעל כורחו.
תודה על הכל... ובהפוך על הפוך כנראה שיצאנו מחוזקים גם מיום הסיוטים הזה שעבר עלינו אתמול כשחזינו בך מככב בכל כותרות אמצעי התקשורת – ונמשיך לשרוד.
בוא הצטרף אלינו בפזמון הלירי כמאמר השיר: עברנו את פרעה ונעבור גם את זה – ואולי זה הסימן האולטימטיבי לחוזקו של עם ישראל... למרות הכל.
|
לעם הזה מגיעה רפואה שלמה
שביתת האחיות שמחריפה צעדיה ל-4 שעות של נטישת בתי החולים – מעט מידיי, מאוחר מידיי, חסר אפקטיביות... מידיי.
מה תעזור נטישה ל-4 שעות?
נתניהו ירוץ ערום ברחוב ויצעק: "מצאתי... אבריקה... יש פתרון... קחו תוספת 20%". בחייאת.
שר האוצר ידלוג אחריו עם פנקס צ'קים מתנפנף וירשום סכומים תוך כדי ריצה.
כל העם שהמשיך חייו כאילו אין שביתה (המחלות יחכו 4 שעות...) סיכם כדרך אגב: "וואללה מגיע להם. עושות עבודת קודש", וימשיכו בעיסוקם כאילו אין שביתת אחיות.
העם הזה יודע מצויין מה מגיע לו... ואת זה הוא מקבל עמוק... מסובב... וחוזר חלילה. אבל שלא תבינו אותי לא נכון: לעם הזה מגיעה רפואה שלמה.
אומרים שמי שטורח בערב שבת אוכל בשבת. הפתגם ההפוך הוא המציאות התואמת את התוצאות לאיכפתיות העם הזה. בתת מודע יודע כל אחד מאיתנו מה הוא בדיוק רוצה ומה צריך לעשות, והלכה למעשה הוא פועל תמיד בכיוון ההפוך.
נ.ב זה לא רק בשטח האישי של שמירה על הבריאות שהוא בסיס קיומו של האדם. העניין האבסורדי הזה גולש לכל אחד מנימי תחומי חיינו, ועל כך אנו משלמים במזומן תרתי משמע... מא' דרך ב' (בריאות... ב' זה אוהל...) ועד ת'.
נ.ב 2. האם כותב שורות אלו מיואש? חחחחחחחחחחחח, תראו לי אחד שיזמר עליי עלילות כאלה. |
אני מודה: עד הרגע הזה לא אזרתי עוז לראות את הכתבה בכולבוטק בעניין ה"אדום אדום".
לא ראיתי את הכתבה בשידור - אבל היום סיפרו לי...
לא רואה גם את הלינקים של הכתבה הנשלחים אליי.
לא רוצה לשתף אתכם בהרגשתי, אבל: עד כאן. זה התחיל מ"סתם" מחאות נגד התאגיד הענק הזה בנושא המחירים... וכעת הגיע עד שיא החוצפה בנושא המאוד קרוב לליבי וללב רבים אחרים - צער בעלי חיים.
שמעתי שהמנהלים ב"תנובה" אומרים: "לא ידענו"... ואפילו פיטרו זוטרים שם. לא מאמין לקמצוץ מטיעוניהם ההזויים.
לא יותר. "תנובה" אאוט. לא מתקרב יותר לכל מוצרי "תנובה".
ושיילכו לעזאזל. |
המצנח לא נפתח והרזרבי תקוע
עוד מעט וארגיש חבטה איומה במפגש עם הקרקע. הדייד ליין הוא יום חמישי, סוף הדרך למגישי רשימות המועמדים של המפלגות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-19.
נכון, נשארו עוד כמה ימים... אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.
ארבע שנים אני מחכה לחופת המצנח שתיפתח... ונאדה. מה עשיתי ומה לא עשיתי כדי שיפתח... ממש כבר לא משנה. התמונה שהולכת ומתבהרת בכיעורה מעבירה בי צמרמורת: "ליכוד" ימני מוטרף ומטורף, "עבודה" ילדותית מפורקת ומרוסקת אג'נדה, מ.ר.צ חסרת מרץ להשתנות, "יש עתיד" מנופחת וואקום חסר תוחלת, ש"ס דבקה ומאמינה רק ברב בתורה ובכסף, ועוד כמה חובשי כיפות או תרבושים שישלימו את 120 הנבחרים שלא נרצה לשמוע ולראות עוד 4 שנים.
נכון, נשארו עוד כמה ימים... אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.
מה לא נכתב ונאמר על נתניהו? אפילו יצאנו לרחובות כדי לנסות ולשנות. שום דבר לא השתנה... לפחות לא לטובה. לרעה? ברוך השם... הרבה.
חיכינו למפלגה חדשה שתרים את קולו האבוד של "העם הנבחר" כביכול, ושאינו יודע לבחור. אבל היא לא באה. מה שכן בא... שלא נדע עוד צער כזה...
נכון, נשארו עוד כמה ימים... אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.
פתאום קיווינו לישועה מאולמרט וליבני, ביחד או כ"א לחוד. הם שיגעו אותנו... השתגעו בעצמם... ונשארנו אבודים גם אם האמת חייבת להיאמר: הם מרגישים הרבה יותר מיואשים מאיתנו.
נכון, נשארו עוד כמה ימים... אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.
האם נגזר עלינו להמשיך ולחיות בתת תנאים כאלה עוד 4 שנים? בלי נבחרי ציבור שבאמת מייצגים את הציבור? עם העלאות מחירים בכל דבר ועניין, כאשר הם ימשיכו לספר לנו שהכל יורד? עם מדדים יורדים בתחומי החינוך, הבריאות, ה... מה שתרצו, עד הקבר... ואפילו מתחתיו? נראה לכם סביר שמדינה מפותחת ומתפתחת כזו תמשיך להתנהל בתת רמה כה חסרת מעוף מינימאלי להסדרת מוסדותיה – ולעולם זה לא יתפוצץ לנו בפרצוף בעוצמה חזקה פי כמה ממפולת שלגים שאינה מותירה מאחוריה כל זכר?!
נכון, נשארו עוד כמה ימים... אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.
|
אין מנהיגות בישראל
לא רק, אבל גם המבצע האחרון למיגור הטרור מכיוון עזה מוכיח שאין מנהיגות בישראל.
זה כואב, זה מפריע, זה מזיק... אבל עם עובדות קשות אי אפשר להתווכח.
מהו מנהיג?
מנהיג הוא אדם מיוחד שלא מתמודד עם סיטואציות קשות, בזמנים מיוחדים – בכלים שיגרתיים.
מבצע "עמוד עשן" הוא עוד דוגמה לבלבולי בייצים של נבחרי ציבור שצריכים לשבת בחדרים אטומים במקום בנקודות הכרעה לאומיות.
כתבתי על כך רבות... הבאתי אפשרויות שונות למנהיגות אמיתית שכל כך חסרה בישראל, אבל כמו כל דבר רציני אין הנתונים הללו מונעים מרוב האוכלוסיה להמשיך ולבלוס את האוכל והשתייה בבתי הקפה והמסעדות, למלא את בתי העינוגים השונים, ולסנוור עצמם בהנאות הרגע בהפקרה מוחלטת של עתידם, ילדיהם, נכדיהם... ומדינתם.
הנבחרים לאי מנהיגות מה עשה נתניהו וחבר נבחרי הציבור השוטפים את משרדי הממשלה בקרייה הענקית (הכפולה) בת"א וירושלים?
שום דבר מעבר להבטחות חסרות שחר, ובזבוז זמן יקר ומיותר. לא אחזור על טיעוניי שמנהיגות אמיתית היתה כבר מזמן מביאה שלום אם במו"מ ואם בהכרעה צבאית נכונה... אבל תהיה זו פגיעה באינטליגנציה לחזור על הדברים. נתניהו וחבריו בממשלה לא יבינו שאינם מתקרבים לדרגת מנהיגים, והציבור החלוק בדיעותיו הימניות והשמאלניות ימשיך לכתוש איש את רעהו בלי הבחנה שבדרך נכתשת מדינת ישראל.
קחו דוגמה אישית למנהיגות שכה חסרה לנו מנבחרי הציבור.
"המלחמה על הבית" או כמו הדוגמית שלי ביו-טיוב: "מגרש ביתי".
במסגרת עוולה נוראית של עיריית נתניה לנשל מאדמותיהם 1000 בעלי מגרשים לבנייה עם כל האישורים החוקיים והאחרים, החלטתי לתפוס יוזמה, לקחת אחריות לשינוי המצב, ולצאת למלחמה צודקת עם מטרה ברורה: "לנצח".
הסיפור הארוך והלא יאומן מסופר באריכות... אך אביא את התובנות הנגזרות:
# כשאתה יוצא למלחמה נגד מי שפוגע בך, לעולם אל תבחן את עוצמת כוחו וחו"ח תחליט להתאים מהלכיך ושאיפותיך לנצח במחשבות על אופציה של כשלון.
# אם חדור אמונה אתה בצדקת יציאתך לקרב גורלי בעיניך, אל תביט ימינה או שמאלה – ותמיד תמשיך קדימה עד הנצחון.
# כאשר יבואו גורמים כאלה ואחרים לנסות ולתווך בינך והצד שאתה נלחם נגדו, הסבר גם להם כי לא נותרו בידיך כל ברירות אחרות מאשר נצחון מוחץ בהתאם לגודל העוול שנגרם לך.
מי שעשה מהלכים כאלה בחייו יכול ורשאי להטיח ביקורת נוקבת באלה שמהלכים עלינו דאווין כאילו הם מנהיגינו, ודרך פעולתם שקולה ו/או נכונה ו/או בנתונים הקיימים והאפשריים.
יש בידי הצעות קונקרטיות מנהיגותיות גם לצורך הכרעה בעזה... אבל למה להתאמץ שוב?!... ובכלל... מי אני?... נבחרתי לדבר?... למה שמישהו יקח תובנותיי ברצינות עד העלאת הדברים למבחן המעשה?
רק כדי להסיר ספק באשר לכיוון מחשבותיי שאינן ניציות מבחינה פוליטית אלא במטרה אמיתית לנסות ולשכנע שינוי דרך, בבקשה המוטו: בעזה - או מלחמה או מו"מ לשלום. גם בתובנה זו אינני מצטרף לאלה שחושבים כי הם מבינים אותה. כאשר אני טוען למלחמה – אינני טוען שחייבים להרוג את כל הפלשתינים לצורך כך, ואם במו"מ אסכינן אז לא בהכרח שמאלנות חסרת מעצורים והחזרת ת"א לפלשתינים בראש מעייניי. הסוד הטמון בהכרעה בדרך א' או ב' טמונה ב... מנהיגות. את זה חסר לנו בישראל. נקודה. ד"א, המילה נקודה מבחינתי ממחישה הכי חזק את גודל המשבר והשבר העובר עלינו.
|
