מלחמת שקרנים דו צדדית

השקרנים נתניהו והנייה יכולים להמשיך ולרקוד טנגו, ואנחנו (הישראליים כמו העזתיים) יכולים רק לבהות בהם בלי יכולת תגובה.

בהלם? בואו נתחיל לפזר את ערפל האשליות.

מה נוח יותר מלקרוע את המסכה מעל פני האויב?

נתחיל מבראשית: איך בכלל נוצר המצב בו החמאס שולט בעזה? למעשה כל קשר בין שני חלקי פלשתין החמאסית והגדה של הרשות הפלשתינית – הוא רק בדי.אן.איי המעוניין להקים מדינה משלו ו/או לשלוח אותנו לכיוון הים בכרטיס הלוך בלבד.

ובכ"ז... איך קרה הדבר? פשוט מאוד. זרוע פוליטית של הקיצוניים הימניים הפלשתינים חברו לפלג העולמי של האחים המוסלמים, כבשו את עזה בכח ואח"כ השלימו המהלך במעין בחירות, ומאז מכתיבים את קצב האש על ישראל ומפילים חיתיתם גם על אחיהם בגדה המערבית.

בין לבין, שכחו הנייה וחבר מרעיו לשאול את תושבי עזה שאלה פשוטה: "נוח לכם לחיות כמו עלובי החיים למען המטרה הקדושה של ג'יהד מוסלמי כנגד ישראל"?! בחסות אור היום והבזקי מצלמות הטלוויזיה – התשובה הנראית ונשמעת בגדול היא: "כן מוחלט". בחסות "החשיכה" ונהי הבכי בעמקי הלב, התשובה שונה לחלוטין: "הלוואי ולא פחדנו לומר לכם את האמת שכל רצוננו להתפרנס בכבוד ולגדל את משפחותינו".

לפני הניתוח לתוך הפוליטיקה הישראלית הכאילו כל כך מוכרת, מבט חטוף לתשתית העזתית.

על 1300 המנהרות שמעתם?

לבטח – כן.

על כך שבחלקן יכולים לנוע אפילו כלי רכב ידעתם?

כנראה שכן.

אז מאיפה כל הטרוניות על כביכול סגר הלוחץ על עזה עד כדי כך שמשטים חוזרים ונישנים של ייפי נפש עולמיים מנסים כל פעם מחדש לפרוץ אותו?!

פשוט חארטא מפרי שולחן העבודה הקודח של שני מנהיגי האזור הצר הזה שכרגע מתלקח בלהבות, נתניהו והנייה.

נתניהו סוגר כביכול על עזה כדי למנוע מהם להתחמש... אבל משאיר זרם אדיר של פתחים להכנסת כל מה שבא להם – ואף ליצור כמה טייקונים במקום המתעשרים מהמצב.

הנייה ממשיך לבכות עם דמעות תנין עד כדי "הפצצות ייאוש" על ישראל... וכל זה עד שתחליט ישראל להפסיק כל מלחמת החיסולים נגד הכוורת המנהיגותית לידו, ו... תכיר בו כמנהיגה החזק והמוביל של העם הפלשתיני על כל דרישותיו הקיצוניות מכאן ועד הודעה חדשה.

הגענו לנתניהו מלך ישראל.

המנהיג הזה המלעיט את עמו (היי, זה אנחנו...) בסיפורי מעשיות על מבצעים שרמתם בדיוק כמו במרכול הסמוך... עוטה על עצמו מסכה של כואב את כאבם של תושבי הדרום, ובו זמנית מביט בשעון החול האוזל לקראת... הבחירות הקרבות. מה חשבתם? לקראת הכרעה נגד הנייה? בחייאת...

כי מה מוכר לנו נתניהו – כאילו היה עדיין בחברת "רים"? רהיטים? מה אנחנו – דיקטים?! לו רצה לחסל את הטרור מעזה, האם היה משאיר בחיים את ראשיהם? לו רצה בהפסקת ההפגזות על יישובי הדרום, האם היה משאיר 1300 מנהרות "בחיים?! מה הקישקוש שלא מוצאים את המנהרות? מישהו כאן כל כך מטומטם לחשוב שלא מוצאים 1300 מנהרות?! 1300 אוטוסטראדות?!

נעבור מהמנהרות חזרה לגובה אפס, פני הים העזתי: האם הגבול הבינלאומי עם עזה האוייבת קיים בכלל? איזה מין גבול זה כאשר חברת החשמל הישראלית מספקת להם חשמל? חברת מקורות את המים? חברות המזון את האוכל? חברות התובלה את השינוע?... מה זה הפיקניק הפלשתינאי הזה שבמקום לשלוח לנו פרחים, מיירט עלינו כל מיניי צינורות עם או בלי חומר נפץ?! מישהו מסכים לסיטואציה אווילית כזו?

אני מבין. אי אפשר לעשות שלום עם הפלשתינים כי קודם כל לא ברור בכלל מי המנהיג שלהם, ואח"כ ממש לא ברור כיצד מגשרים על פערים שהם בעצמם אינם יודעים לנסח... כי כל כולם במלחמה פוליטית פנימית מי בכלל השליט!!

אי אפשר גם להילחם נגדם כי הקישקוש הזה של הפסקת אש אינו עמיד אפילו בעיני הכי ציניקנים המנסים למצוא את המסמך המטופש הזה כדי להציל את נתניהו מכשלון הכניסה היבשתית שהוא יודע כי רק תסבך אותו.

אז מי כאן באמת משחק איתנו האזרחים משני צידי הגבול הלא קיים באמת במציאות: נתניהו? הנייה? או שניהם?...

נתפס לי הגב. כאבי תופת.

למה אני כותב את זה?

פשוט כי מאוד רציתי לכתוב מאמר רציני וחשוב... והחלטתי במקום התעמקות... להתעופף אנושית ורגשית, ולספר דווקא על הכאבים הנוראיים שעוברים עליי.

זה הזמן לכל שונאיי להתקיף... אפילו פיזית... כי להתגונן אינני יכול.

מרגיש את הרגע בו איש חזק וספורטאי גאה בלוגו חיים של "נפש בריאה בגוף בריא" – נופל על קוצה של חוליה בעמוד השדרה ו/או בעקב אכילס הממתין לכל אחד מאיתנו מעבר לפינה בלתי נראית ולא נצפית.

לא כותב כדי חו"ח לקבל רחמים. זה הדבר האחרון בלקסיקון המורחב שלי.

רק רציתי להישאר אותו אחד טבעי, אמיתי - שפיו וליבו שווים בכל עת.

למשל: אם אתמול רציתי להיות ראש ממשלת ישראל עם רכב צמוד, משכורת ופנסיה מכובדות, פינוקי בתי מלון ברחבי העולם, ביטוח בריאות חלומי (אפרופו כאב הגב... חחחחח), וכל הנאות האלפיון העליון כאשר תושבי הדרום מבקשים רק את הוונטיל של רכב שרד רה"מ... אז היום ומהיום אני רק ממתין שהמכה הרעה הזו של כאבי תופת תעבור ממני לעולם אחר... למשל לחוט השדרה של השטן... ומבטיח לעולם לא לבקש יותר להיות ראש ממשלה.

נ.ב. לכל עשן יש איפשהו איזושהי אש... אז יכול להיות שבבדיחה על לרצות להיות ראש ממשלה יש משהו מן הרצון הפנימי לתרום במקום שנדמה כי אחרים כושלים... אבל אנא אל תסווגו אותי מעתה והלאה כמי שבאמת עושה משהו בכיוון הזה.

רוצים הוכחונת? למרות שיכולתי בדי קלות לתפוס מנהיגות  במפלגה קטנה ומאוד נחמדה המתארגנת להכנס לכנסת,  נמנעתי מכך לאחר בדיקה שהפחדתי כמה דמויות מרכזיות שם...

נכון, זה לא מוכיח על תככנות אקטואלית פוליטית ישראלית, אבל בינינו... לא כיף להישאר "ילד" ולחשוב שמה שהיה כזה "עולמי" לחיות בתמימות וכו'... עדיף על מה שקורה עכשיו?

אגב, כעת מבינים למה כתבתי על כאבי התופת שאני עובר...?

מה שנבין אחרי הפסקת האש

ידענו שאי אפשר להפסיק את ההפגזות לעבר מדינת ישראל, אבל נתניהו שנשאר בלי איראן על המגש נאלץ לצאת למלחמת מגן למניעת שואה קטנה יותר שאותה מצא בעזה.

שוב ניתן לאמר בפה מלא: "כל הכבוד לצה"ל", כאשר מנגד הבעיה המנהיגותית הפוליטית היתה ונשארה עקרה ותואמת לזו של לפני יום כיפור 73. החמצה ישראלית מתמשכת.

שר האוצר שטייניץ יודע שאם שום דבר לא ישתנה והבחירות יכתירו שוב את נתניהו למלך ישראל, הנזק הכלכלי של ההפגזות האדירות על עזה בתוספות עלות ירי כיפות הברזל, גיוס המילואים וכו'... יתנו לו רוח גבית לאישור מהיר וגורף של הגזירות הכלכליות שחלקן כבר תוכננו קודם המבצע ושיגרמו לוותיקי ישראל להתגעגע לימי הצנע שם חולקו תלושים לקניית מזון.

כולנו נבין שלא להבין את העובדה האולטימטיבית: מה שהיה הוא שיהיה. הימין ירצה להראות לפלשתינאים מהיכן משתין הדג. השמאל יתנגד למדיניות הממשלה וימשיך לקבל כינויי גנאי כבוגדים. תנועות מחאה יחלו לצוץ עם מנהיגים חדשים שימקמו עצמם כמועמדים לבחירות הכלליות לכנסת ה-20, יהיה צורך במבצע צבאי חיוני מאין כמוהו בשם "עם נבחר" – ומיד לאחר מכן ייבחר נתניהו כראש הממשלה לקדנציה רביעית... כי אנחנו לא אמריקאים אוכלי ג'אנק פוד, שם אין שפיות כזו כמו שלנו – ועובדה שהם מוותרים על הנשיאות כבר אחרי שתי קדנציות.

מדיניות הטעיית הציבור של נתניהו

לא קונה שום גלגולי עיניים של התומכים בנתניהו, כמו שאינני בולע שום צפרדע מתנשאת של מתחריו הפוליטיים שעושים עצמם מבינים למצבה הקשה של מדינת ישראל אל מול האיום הפלשתיני מעזה.

לא מוכן ללכת עם הזרם העכור שמנציח אותנו בזירת אי הוודאות המתמדת והקשה לניהול חיים אזרחיים תקינים – הכל בשם הסכסוך שאינו נגמר עם אוייבינו באשר יהיו.

לא מסכים בלשון המעטה שבדיוק כעת חודשיים לפני הבחירות "כבר אי אפשר יותר לסבול את ההפגזות הללו מעזה". פשוט לא מוכן להיות דביל מצוי שלמען הרקורד "מסכים עם המציאות" שנכפתה עלינו.

רוצים שאהיה ישר, אפילו כשאני מלא עד מעל לראש נגד נתניהו? בבקשה. גם אלו לפניו, ולפני לפניו, ולפני לפני לפניו... נהגו באותה שיטה עלובה של הפקרת בטחון ישראל לגחמות הפלשתינים.

אבל אם דמוקרטיה בראש מעייניכם... בבקשה: ב-4 השנים האחרונות תחת שלטון נתניהו והליכוד – לא היו חיים בדרום הארץ. הכלכלה שותקה, התרבות ברחה, הנשמות הטהורות של הילדים הגדלים בצל הפחד – נפגעו לנצח, והמקום הנקרא בשם "פריפרייה" שתמיד לפני בחירות מזרים אליו פוליטיקאים מרוחים בשמן מבריק חיצונית ומסתיר זוהמה פנימית – ממשיך לדמם תרתי משמע.

בחייאת הטימטום: 4 שנים לא קרה דבר, ובדיוק עכשיו לקראת הבחירות "כבר אי אפשר לסבול יותר וצריך להאריך את כושר ההרתעה של מדינת ישראל?". לא יודע ממה עשו אתכם אבל אותי לא עשו באצבע. לא יודע מה רמת האינטליגנציה שלכם, אבל האצבע הזו המושטת לעברי נראית להבנתי כאצבע משולשת ותנועה מאוד מגונה.

בואו נלך צעד אחד נוסף קדימה

מה בדיוק עשו נתניהו ומצביאו המהולל ברק? חיסלו את הרמטכ"ל הפלשתיני? וואללה? ומה אז? הפציצו עמודי וקירות בטון? הרסו 7 טילים ארוכי טווח? הרגו תינוקות בטעות? יבוא המסביר הלאומי הדבוק להחלטות הממשלה כאילו והם תורה שאך עתה נפלה עלינו מסיני ויתרגם את הדברים: מה חדש?! לעזאזל מה חדש? עוד סבב? עוד חיסול? עוד הפגזות? עוד חיכיון להפסקת אש? עוד "הזדמנות" לצאת "עם ידינו על העליונה"?! אתם באמת חושבים שאני ו... אנחנו... ו... אולי רובנו... מטומטמים?!

כבר טענתי במלוא הרצינות ותמיד אל קירות אטומים: רציתם פעולה שתמנע הפגזות יישובים ישראליים על לא עוול בכפם – תנחיתו מכה אווירית כזו על עזה... שכל העולם יצעק חמאס... והחמאס ואלפי אחרים כבר לא יוכלו לירות עלינו... ואפילו לא לדבר לעברנו... לא מאמין בטקטיקת המולך להקריב חיילים אומללים שיאבדו חייהם בכניסה קרקעית בדיוק כפי שהתנגדתי לכניסה קרקעית כזו בזמנו ללבנון. שום דבר לא יוצא מעוד פרק זמן של הפסקת אש עם טפטוף גם במשך "ההפסקה". רציתם שלום, לכו דברו עם החמאס (שלום עושים עם אוייבים... ומה? חיפשתם פרטנר שתוכלו להכתירו "סביר" מבחינות העמדות המתרוצצות במוחכם הקודח?!). את המציאות הקוראת עכשיו כאשר עם שלם על קואליציה ואופוזיציה תופסים עמדה של "תמיכה" בממשלה – מובילים אותנו לעוד הכרת העולם שלמעשה אנחנו היינו ונשארנו האשמים הבלעדיים למצב, ואם לא שמתם לב, את המחיר משלמים כולנו בכל רגע נתון, בכל אשר נעשה ונחלום במהלך חיינו "השיגרתיים" במדינת ישראל הנוטפת דם, והכל גם אחרי כל ההסכמים של 1948.

שיעור במנהיגות

רוב מנהיגי ישראל סרחו שנייה אחרי שנשבעו אמונים למדינת ישראל.

יש להם טיעון רציני ביותר לקביעה העממית הפושה בציבור המיואש בישראל: "מה שרואים מכאן לא רואים משם".

לא רק שאינני מבטל טיעון זה על הסף, אלא שאני מסכים איתו מהותית למרות התוצאות הנוראיות שאנו חווים כתוצאה מהבנתם של נבחרי הציבור את מקומם המעמדי בציבוריות הישראלית.

אבל טרם הסתיימה ההקדמה הלוגית המובילה לאחריה את ההסבר הממצה לגופו של שיעור המנהיגות: המנהיגים לא מנתחים נכון את מה שהם רואים מהמקום המיוחד אליו הגיעו. זו הבעיה. מטאפורית, הם מביטים מכס מושבם ליד שרביט ההנהגה דרך משקפת שהמכסים לא הוסרו מעדשותיה... בדיוק כפי שהצטייר בעינינו עמיר פרץ.

על מה אני מדבר? הוציאו מחברות ועטים... וקדימה לעבודה.

ניקח את הבעיה הבטחונית שכנראה היתה ותשאר עוד הרבה זמן המסך הרחב ביותר להתדיינות והתעסקות ציבורית ו/או פוליטית - בטח לפני כל בחירות, המסתירה כל נושא אחר ומשאירה אותו בצל – למרות שזה צריך היה להיות כבר מזמן מאחורינו.

העובדות ברורות. מדינת ישראל הסכימה בדרכה היא לקבל את המשוואה הערבית/פלשתינית/מוסלמית שלמרות ההכרזה באו"ם על הקמתה הלגיטימית של מדינת ישראל ליד שכנותיה (ולא רק) המעוניינות להכחידה – היא מוכנה להיות מנוקבת כדורים בכל עת שהמתנגדים לקיומה ירצו בכך.

תקראו לעובדה הזו באיזה שם שתרצו: הבלגה, מלחמה, מבצע, תגובה, הסלמה, הפסקת אש, חידוש הירי... והמונחים מוכרים לנו זה 65 שנה. מה שקורה כעת בדרום ו/או בזעיר אנפין גם בצפון (אינני יודע אם תפסתי אתכם ברגע של "רגיעה" ו/או "חידוש הירי עלינו" ו/או "תגובה ישראלית"... אבל בטוח שלהיסטוריונים לא יהיה קשה מידיי לסווג את המצב באותה רובריקה של 1948: חוסר וודאות.

הנה הגענו למרכזו של שיעור המנהיגות.

המנהיג הישראלי שכרגע מי שמככב במשבצת הזו הוא בנימין נתניהו, אינו יודע מה לעשות. לא כי "אין לו אג'נדה". האג'נדאי הנוכחי נתניהו היה רוצה להרוג את כל האוייבים מסביבנו, להרוס את כל תשתיותיהם... ולקבל 80 מנדטים של תמיכה ציבורית בבחירות הקרובות שנורא לוחצות לו בצוואר. אלא מאי? הבעיה שלו בסה"כ פשוטה: הוא אינו מנהיג.

נחזור ל"מה שרואים מכאן לא רואים משם".

נתניהו מוצף מסמכים, דיווחים, יועצים, שיחות טלפון מכל קצוות הארץ ו... העולם, ובסה"כ מגחך לאלה שמבקשים ממנו: "מדינה אינה יכולה להרשות לעצמה להיות מופקרת כמו ישראל שכל מי שרוצה לירות עליה... אהלן וסהלן".  "אתם יודעים איזה מידע יש לי?" מגחך נתניהו לפרשנים ו/או האזרחים המודאגים הרואים כיצד מדינת ישראל הפכה מזמן לסמרטוט הנזרק לכל עבר ע"י כל זב חוטם ערבי/פלשתינאי/מוסלמי? "לו ראיתם את אינסוף האינפורמציה שאני מקבל... החל מגורמי בטחון ישראליים, דרך גורמי בטחון מחו"ל, עבור לבעיות מדיניות, כלכליות, מוסריות... שאלוהים ישמור אתכם ויצילכם מהיות מנהיג במדינה כל כך בעייתית".

הנה לכם הרגע שנתניהו חייב לקבל את מכת האגרוף בפרצופו, להעיפו מהזירה בנוק-אאוט (בחירות), ולסמן למי שמעוניין להחליפו – שאין צורת מחשבה כזו ו/או הסברים "רציונאליים" כאלה תרוץ נאות, מהותי, וענייני למצב האמיתי בו נמצאת מדינת ישראל.

כי מה מבחן התוצאה?

חוסר מנהיגות אמיתית של מנהיג ישראלי לבטחונה של מדינת ישראל איננו בשב ואל תעשה שמא יאמרו... יעשו... יתנגדו... לא יבינו... וכו'.

מנהיגות בישראל צריכה להיות עוצמה אישית וכישורים טבעיים לעשות את מה שדרוש כדי שלא יהיה מצב בו אינסוף שנים חולפות ושום דבר טוב לא מעלים את "המצב הבטחוני" מסדר היום של חיינו.

אינני אומר שחייבים לעשות א' ו/או ב'. לא נכנס לסוגייה אם כדרך הימין להכות או כרצון השמאל לדבר על שלום מוחלט. אני אומר שמנהיג חייב לתת תשובות לשאלות, בדיוק כמו שמורה מחוייב לתלמידיו.

יתכן וצריך לצאת למלחמה כזו שהאוייב יחטוף באבי אביו, אלפי ומאות אלפי הרוגים, אובדן מנהיגיו ותשתיותיו... אבל יבין שלא פוגעים במדינת ישראל רק כי "ככה אנחנו בונים את המפלגות בסדר היום הפוליטי שלנו במארג הכל כך מסובך שלנו בגדה ובעזה". סליחה, לא בבית ספרנו. אם מישהו נמנה על פלג פלשתינאי שרוצה לומר משהו לפלג שהוא מתנגד לו – שלא יעביר את המסר דרך ירי על שדרות, נתיבות, באר שבע, אשקלון, עוטף עזה, או עוטף כל דבר אחר. מנהיג ישראלי אינו יכול ו/או רשאי להסכים עם מצב עניינים כזה.

יתכן כי צריך ללכת בדרכי שלום ולמצוא פתרון אמיתי, מיידי, וסופי – למצב המדיני העקום בינינו ובין הפלשתינאים – למרות שכביכול אין כל סיכוי נראה לעין בלתי מזויינת של אדם סביר. אבל גם זו דרך שמעולם לא נסללה ע"י מיטב המנהיגים שרשאים לקרוא לעצמם ככאלה.

אני מאוד מקווה שאת השיעור המאוד קצר אך הנורא כואב עניינית, למד מישהו... ואם הדברים נפלו שוב בעת שיחה מקדימה בין הליכוד לש"ס על הרכבת הקואליציה אחרי הבחירות (כסף...) שעוד אפילו לא חיממו ממש את המנועים הנכונים להמראה אליהן ומהן... אז שוב נחתנו על אותו מסלול התרסקות שכבר מזמן נשפכו עליו כל המילים האפשריות.

אני בכלל לא עורך דין

היום קיבלתי בקשה מעו"ד שאסכים לבקשתו לביהמ"ש לתביעות קטנות לייצג את החברה אותה תבעתי.

כידוע ביהמ"ש לתביעות קטנות מיועד לליבון עניינים בלי ייצוג ע"י סוללות עו"ד משומנים ו... כל מה שתרצו להוסיף לכך, אבל הבנתי (מבקשתו) שלפעמים ביהמ"ש מתיר זאת.

למה אני כותב לכם את זה? (בלי לציין מה מי מו... כדי חו"ח לא לפגוע במישהו). כי הופתעתי מהדברים הארוכים שהוסיף לבקשתו.

עבדכם הנאמן מתואר שם ככזה שהרקורד שלו עמוס תביעות שהגיש לכל רמות בתי המשפט ללא עזרתו של עו"ד, וכן כתיבת טורים ובלוגים באתרים כאלה ואחרים. עוה"ד טוען להצלחות לא מבוטלות של עבדכם הנאמן (ועוד שבחים שאני מאדים מידיי כדי לפרטן) ומשום כך מחייב הדבר לדעתו ייצוג לקוחתו ע"י עו"ד. ד"א, הדברים תפסו אותי בדיוק ברגע בו חזרתי מת"א מדיון משפטי בו בתי ביקשה צדק לעוול שנגרם לה ולבעלה, ונחשו מי עזר לה בהצלחה מרובה במשימה?...

אני מודה: נדהמתי מפרוט בקשתו של עוה"ד. למרות כל פעילותי הענפה... נשארתי אותו תמים החושב שהצדק צריך כמעט כל הזמן זריקות עידוד כדי לשרוד, ולא ידעתי עד כמה הזמן הארוך שחולף בפעילות זו משאיר חותם כל כך רציני. לקרוא את הדברים הללו המוגשים לביהמ"ש... השאירו אותי מעט נבוך... אך אל דאגה, האמת מעולם לא הפריעה לי במהלך חיי השקט – מעל פני המים הסוערים במעמקים.

הייתי מוסיף בעניין זה מספר תובנות שאוטומטית מתבקשות בנסיבות אלה, אבל אסתפק בשיתוף הרגשות הללו שאפפוני בתגובה לקבלת המסמך הנדון.

ראייה ממלכתית

בשבוע הבא עומדים אהוד אולמרט וציפי ליבני להודיע באם יתמודדו בראש רשימה לכנסת ה-12.

אסור שהחלטה זו של כל אחד מהאישים הללו תהיה מטעמים אישיים.

שימו לב למפה הפוליטית שמונחת לפתחו של הבוחר הישראלי. טובה, רעה, ראויה... או שלא... זו המפה.

הליכוד מציב את ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו, עם סגנו אביגדור ליברמן. מה הבשורה? מה שהיה (רע) הוא שיהיה, ויותר. לשיכחה הישראלית יש אינטרנט לדפדף כדי לראות ולשמוע את זעקת העם במחאה הגדולה של קיץ 2011 – וכמו שמבטיח נתניהו ראש הרשימה הגדולה הצפויה להיות בכנסת – שיהיה הרבה יותר רע. מלבד הפאנטיות התהומית של הימין ששנאת השמאל בעורקיהם – העובדות אינן יכולות להימחק מדפי ההיסטוריה.

העבודה מציבה אלטרנטיבה חסרת כישורי הנהגה, ואת זה חווינו בשידור חי רק השבוע. אשת עסקים שטוענת כי לפני 40 שנה היה לה קטע מיני מאולץ כזה או אחר עם המג"ד אורי שגיא שלימים הפך להיות אלוף עם עוד כמה נקודות רזומה בעברו... החליטה שבדיוק ברגע שהחליט כי ייכנס לפוליטיקה... תבוא לגורו האולטימטיבית של הנשים במצוקה – ותשטח טענותיה. שלי יחימוביץ נהגה כמו אחרון האנשים הראויים לתואר מנהיג או מנהיגה. יחימוביץ לקחה את התורה הנכונה שיש להגן על נשים מותקפות מינית, ותרגמה אותה למעשה עקום מיידי תוך חריצת דין ללא בדיקה מעמיקה, ללא מנהיגות חושבת על ההשלכות של הגשת תלונות כאלה לאחר כל כך הרבה שנים, ותוך מחיקת האלוף במיל. אורי שגיא ממצבת כח האדם עליי אדמות – הכל כדי להוכיח כביכול שהיא נאמנה לאמונתה שאסור להתעלל בנשים. סליחה גב' יחימוביץ – זה שאסור להתעלל בנשים ברור לכל בר דעת ושוחר תרבות מתקדמת, אבל לזרוק אדם לזבל תוך הכתמת שמו ברבים בסוג תלונה כזו?... שאלוהים יעזור לך על הדבקות באותיות הכתובות כאילו היית חברת ש"ס שהתורה אמרה לה לסקול באבנים מי שנשא שם ה' לשווא. גב' יחימוביץ, אני האחרון שמאמין בך וסומך עליך כמנהיגה בעת צורך לקבלת החלטות גורליות למדינת ישראל.

יש עתיד היא מפלגה של סלב מנופח שהחליט לנצל את הפרסום הציבורי העצום שרכש לאורך השנים במשכורות עתק, ולהביא עצמו על כנפי המילים המושחזות לכנסת ישראל. זוהי דוגמה מוחשית לסלידת רוב האיכפתניקים האיכותיים מהתמודדות וכניסה לזירה הפוליטית שמסכימה לקבל על עצמה כמעט ורק סוג כזה של מתמודדים אפופי תהילה הזויה במתכונת "האח הגדול".

אלה הם למעשה שלושת האישים המככבים כמועמדים להיות ראש הממשלה הבא של ישראל. נכון שרק נתניהו יהיה כנראה מסוגל בסיטואציה הזו להיות זה שירכיב את הממשלה, אבל מבחינה מתמטית אינני שולל כל אפשרות אחרת – ולכן יש לראות את כל "החבילה" כחשודה בתא הדואר המקומי לפני שתשוגר אלינו רגע אחרי הבחירות. לראות... ולקפוא. לשמוע... ולהחרש. להבין... ולבקש ויזה לארה"ב.

מבחינה זו אין ההחלטה העתידית או טו טו של אהוד אולמרט ו/או ציפי ליבני לרוץ בראש רשימה לכנסת – עוד החלטה... אישית... אינטרסנטית... פוליטית... מניפולטיבית... או איך שתבינו מטעמכם את הקלפים המונחים לפניכם. להבנתי המערכתית של מצבנו הפוליטי הגוזר על חיינו במדינה הזו בכל האספקטים האישיים והציבוריים... החלטתם של שני אלה ו/או כ"א לחוד (כמעט מונח משפטי...) הינה קיומית למדינת ישראל.

מילה אישית לאהוד כמו לציפי (כעת אני עדיין יכול לקרוא להם כך, כי אחרי בחירתם אצטרך להוסיף המון מילים לפני שמם המלא, ולעבור המון מסננות כדי להגיע אליהם): "עם כל הכבוד הענק שיש לי אליכם (מסונן בטעויות העבר שלכם שמתגמדות לנוכח המעמד) לקו מחשבותיכם לכדאיות הפוליטית וסיכויי ההצלחה שלכם להפיל את נתניהו ולהחליפו... אני לא שותף לו.

מנהיג לוקח אחריות ומיישם אותה בדרך לוחמת הנובעת ממעמקי אש האמונה המבעבעת מתוכו. מנהיג צריך קודם כל לראות מול עיניו את טובת המדינה אל מול עיניו, ולהזיז כל תובנות אחרות בירוקרטיות ואחרות הצידה. מנהיג שרוצה את טובת המדינה ויודע שיש לו סיכוי יותר מסביר להתקבל בברכת העם, צריך להרים את הכפפה גם אם טרם ראה את מימדי היד המושטת לעברו. מנהיג נחוש להצליח אינו עושה סקרים כדי לקבל גושפנקא למהלכים בהם הוא מאמין בכל נימי נפשו. מנהיג אמיתי חייב להתנהג כמנהיג, וזו לכם הדקה האחרונה ליישם משימה זו, למען כולנו.

שלי יחימוביץ הראתה פחדנות ולא מנהיגות

אין לי ויכוח עם העובדה שאונס אישה לפעמים גרוע ממוות. כל הנושא הזה בכלל לא עולה על הפרק בסיטואציה הנוכחית של התמודדותו של האלוף במיל. שגיא לנבחרתה של שלי יחימוביץ במפלגת "העבודה".

גם העובדה שאינני חבר מפלגת "העבודה" איננה צריכה להסיט את קו מחשבתי הענייני בסיפור אנושי זה.

העסק הזה פשוט יצא מפרופורציה ציבורית, משפטית, ערכית, מוסרית... וכל המוסיף אינו גורע מאומה מהטימטום האופף את פרישתו מאונס (חו"ח תרתי משמע) של אורי שגיא.

שלי יחימוביץ יצאה בהכרזה שהיא חייבת לקחת מנהיגות, ואסור לה להפנות עורף למתלוננת.

קיבינימאט המתלוננת. מה זה "מתלוננת" על אירוע מלפני 40 שנה? מישהו כאן נפל על השכל? אם באמת קרה אי שם משהו... אז לחכות 40 שנה? לחכות שאורי שגיא ימונה לתפקידי מפתח במדינת ישראל, ורק כעת משחבר למפלגת "העבודה" זה העיתוי לפצוח בחקירות פליליות כדי להרחיקו מהפוליטיקה?

יש גבול לחוצפה.

יש גבולות לטעם הטוב.

יש מסדרונות ברורים לברר תלונות חריפות ככל שיהיו נגד אישי ציבור... ולא זה הדרך.

בעיניי זה יותר ממסריח.

אני רואה בזה התנכלות זדונית – לא בזמן, לא במקום, ולא בשום צורה ו/או וריאציה סבירה אחרת להסבר רציונאלי.

אני קורא למי שנדמה כי היא רוצה להיות מנהיגה בישראל, להתעשט, ולבוא חשבון דווקא עם זו שכביכול היא צריכה להגן עליה בסיטואציות סבירות כאלה לא עלינו – ולהעמידה במקום. יש גבול לכל תעלול, ואינני רואה בעין יפה שימוש בנשיות לצרכי גרימת נזק לזולת – כאשר הנתונים הללו מונחים לפתחנו.

במדינה מושחתת – הנורמה המעוותת שולטת

זוכרים את הסיפור שלי אך מלפני כמה ימים על התביעה שהגשתי (+ בקשה לצו עשה) נגד חברת הסלולר?

איזו חברה? מה זה משנה... בטח לא בנקודת זמן זו. המשך מהלך העניינים לא פחות מעניין...

לעצלנים שלא ידפדפו לחפש הסיפור: חב' סלולר הגיעה איתי להסכם ביצוע שיחות וכד' ואפילו נקבע מחיר לכל החבילה. הכל היה בסדר... עד החשבוניות... והגביות בכרטיס האשראי. למרות שלא הגעתי לחצי ממה שהיה לי בחבילה... החשבונות הלכו וגדלו מידיי חודש... ממש כך.

השאלה האוטומטית הנשאלת: "האם זו חברה חאפרית"?

קבלו תשובה: "לא רק שאינה חאפרית – היא אפילו מהמובילות בתחום הסלולרי... ד"א אין לה קמצוץ של דמיון לסיפור האחים גבריאלי ששדדו חיילים כפי שראינו בתחקיר כלבוטק...". כאן זה במסגרת נורמת החיים שלנו בישראל.

בקשת הצו והגשת התביעה לביהמ"ש עשו את שלהם. גרינג... גרינג... ואחרי הטלפון מנציגת החברה, הסכמתי לחתום על הסכם פשרה מחוץ לכתלי ביהמ"ש. ההסכם? קיבלתי את כל מה שביקשתי, והוא: מה שהובטח הוא שיהיה, ואת כל ההוצאות שלי עד כה... תשלם החברה. יפה? חכו.

הגיע הסכם הפשרה לאחר שנטחן ע"י הלשכה המשפטית שלהם. מה היה בו? הכל... ולא כלום.

מצד אחד, כל מה שהוסכם בעבר – נרשם בהווה ולעתיד. מצד שני, כל המילים הקטנות  (כולל תעריפים שונים...) גורמות לכל מי שמחזיק את ההסכם (כולל שופט בביהמ"ש...) להבין שאתה עומד לחתום על דבר אחר לחלוטין מהמוסכם.

למה זה קורה?

כי המדינה הזו מתנהלת כך. כי כמעט כולנו (תמיד הייתי עוף מוזר... חחחחחחחחח) לא יכולים, לא מסוגלים, לא מוכנים, לא מעיזים, לא רוצים, לא... לעשות משהו לתיקון המצב הבלתי אפשרי של חיים תקינים במדינה הזו. בדיוק כפי שנורמת חוסר האיכפתיות והאטימות הפרטית והציבורית בישראל מאפשרת לנוכלים למיניהם להחתים חיילים תמימים על הסכמים שאח"כ הם צריכים להשתעבד להם לכל חייהם, כך גם הרבדים הכביכול מכובדים יותר בחברה ובעסקים הישראליים מרשים לעצמם לנסות את "שיטת מצליח". על הבושה כבר מזמן נאמר ההספד האחרון.

אם אתחיל כעת לתרגם את הדברים לפוליטיקה... אבוי לי. כאן אני עלול לגעת בציפור נפשם של... הימניים... והשמאלניים. אם למשל אקבע שנתניהו הוא דוגמה מצויינת למקובעות השיטות הללו... יקומו עליי כל אנשי א"י השלמה ויצלבו אותי כאן ועכשיו. גם אם אומר שיהיר (יאיר) לפיד לא מביא שום בשורה חיובית לתיקון המצב הנוראי הזה המקובע בחיינו, שהרי כולו ספוג באותן דמויות הורסות מהעבר – רק עם עטיפה "חדשנית"... מיד יעוטו עליי כל אלה שחשבו כי המשיח נחת עליהם מתוך הטלוויזיה... ומי החוצפן שיטיל בו דופי ו/או בהם הרוצים שינוי?!

הנה לכם עוד מלקות פרי עטו של עבדכם הנאמן, שלא מעטים כועסים עליי בשל "דעותיי"... מכאן ועד הודעה חדשה.

הפרקליטות הזדונית אוהבת רק 100% הרשעות

רדו לרגע מחגיגות ימי עצמאות וזכרון למיניהם בהם מונף דגל ישראל וברקע מושמעת התקווה שביחד גורמים לדמעותינו לטפטף להן מתוך לבבות חמים, פיקחו עיניים, היישירו מבט לממסד הישראלי החובק רשויות כביכול אוטונומיות – והתחילו להחוויר מפחד.

הפרקליטות עם המשטרה כזרוע הזדונית המסתובבת לנו בין הרגליים, עטופות נופח נוצות חוקה וחוקים נאורים – אך בתוכן מתרוצצות מוטציות שכל כולן רשעות ותאוות מציצת דמו של האזרח שלמעשה איננו מוגן מעבר לאילוזיה התמימה שהוא כביכול חי במדינה חופשית ודמוקרטית.

עבדכם הנאמן שזר את חייו במלחמה אחת ארוכה ובמאבקים כמעט יומיומיים נגד עוולות הממסד. כעיתונאי צעיר לחמתי ללא חת – ועד היום בבגרותי הכמעט מופלגת אינני נרתע מלהמשיך לזעזע את כל אמות הסיפים ולגרום לרעידת אדמה סטנדרטית תוך שקלגסי החוק הישראלי מנצלים כוחם הפנומנלי לרעה נגדי על עצם "חוצפתי" להעיר להם על פשעיהם לפרט ולכלל. את הסיפור הלא ייאמן בתחום זה של מלחמתי ברוע ניתן לקרוא במאמרי המאוד נפוץ כבר יותר מעשור "לית דין ולית דיין".

כל זה היה כדי להגיע לבחירות 2012, ול... אהוד אולמרט.

אני מודה. הייתי בין מבקריו ותוקפיו בעבר של אהוד אולמרט בעיקר בגלל המפלגה המושחתת והעבריינית "קדימה" אותה הקים יחד עם אריאל שרון ואח"כ עמד בראשה ובראשות הממשלה בישראל. אבל מאז עברו המון מים בירדן, והפרקליטות סידרה לי את רשת תאי המח בסדר הנראה לי כיום נכון בהרבה.

במסגרת העבירות הפליליות שיוחסו לאהוד אולמרט שכיום אני מסווגן כפחותות ערך בצורה קיצונית לעומת  פוליטיקאים בכירים אחרים שבכלל לא עמדו לדין... אהוד אולמרט התעלה על כל אדם סביר.

אהוד אולמרט התנהג בצורה אצילית שאינני מכיר אדם אחר עלי אדמות נוהג כמוהו בסיטואציה הכל כך קשה בה נמצא. האיש היה ידידו הנאמן של כמעט כל אדם עליי אדמות, ולא ראית או שמעת ממנו קללות עסיסיות ויריקות בוז הנזרקות בכל עת ולכל עבר. להיפך. אולמרט חייך, חיבק, דיבר בנועם, אהב, ובו זמנית שלח את עורכי דינו למשימות התאבדות מחושבות להפליא כדי למצוא מתחת לתבן את הסיכות הבודדות שינקבו את הבלון הנפוח של הפרקליטות שכולה מלאה באוויר רעיל לחברה הישראלית.

הפרקליטות מעולם לא ראתה בהגשת כתבי אישום נגד אזרחים את ייעודה במיגור הפשע בישראל. הפרקליטות ראתה את אנשיה כנציגי השטן עליי אדמות, וביהמ"ש קיבל את האכסיומה הזו ללא עוררין ואת התוצאות רואים וחווים אזרחי המדינה ב-100% הרשעות, חלקן הגדול לנאשמים חפים מפשע.

ישנם כאלה שמנסים להילחם גם בפרקליטות, ובכוחות כמעט כלים מביאים נצחון פה נצחון שם לידיעת הציבור. אבל האזרחים הללו משלמים על כך אפילו בחייהם, וסיפורו של עמוס ברנס ז"ל מייתר מילים רבות להסברים בנדון.

אהוד אולמרט יצא זכאי מבסיס ההאשמות הגדולות שהפרקליטות ניסתה להפיל עליו כעונש נוסף על הצלחתה להפילו מראשות הממשלה בישראל. עד כמה שזכור לי רוממות החוק בפי רבים לא נוחה מ"בחירות" כאלה המתבצעות מחוץ לתקופות בחירות... והנה לכם ראש ממשלה שהופל מכסאו ע"י פרקליטות תאוותנית, וכאשר הצליח למגר אותה בביהמ"ש, אותה אחת שכמעט תמיד מוציאה את הנאשם מהאולם באזיקים... מחליטה להמשיך ולחפש את שיקום האגו המעוות שלה בביהמ"ש העליון.

כדאי מאוד שמי מאיתנו שטרם הגיע למשטרה כנחקר על עניינים שיעלו על פניו בתחילת הדרך חיוך רגוע, יתחיל לדאוג כבר מעכשיו... כי סיכוייו להיות מורשע בסוף הדרך בביהמ"ש – לא סיפור דמיוני.

אובמה – אולמרט – ליבני – חירות לאדם הנאור

אי אפשר לתאר את ההרגשה בלב.

הכמיהה לטוב.

הסלידה מהתככנות.

הרצון לחיים סבירים.

שיוויון.

חלוקה צודקת של המשאבים.

התקווה כנראה הרבה יותר משנות אלפיים...

אתם מביאים לי את הנתן זהבי

אתם מביאים לי את הנתן זהבי

אמרתם "לא תודה" על רצוני לייצג אתכם בכנסת כפי שאף אחד אחר לא מסוגל לעשות את זה בכזו אלגנטיות נחושה וחזקה. אבל כמו שהבטחתי כי לעולם לא אשתנה, ממשיך ללחום בכל הנחישות האלגנטית, ועד שאחזיר נשמתי לעולם הטבע – לא אחדל ליהנות מכך. כן, אני נהנה לחיות חיים כייפיים שאני מאחל לכל אחד מאיתנו, ותמיד עם השרביט השני המכה בכל מי שמעוות את חיינו במדינה הזו שיכולה להיות יפהפיה בלעדיהם.

שימו לב מעצבנים שלי. לא פרסמתי מטעמים תרבותיים (כרגע נקודתיים - העלולים להשתנות בהתאם לנסיבות) בקשה ל"צו עשה לפני הגשת תביעה" נגד חברת תקשורת סלולרית ישראלית. הסיפור מאוד מעצבן, שוד לאור היום, לגלוג מופגן של בעל עוצמה כלכלית נגד אזרח כביכול חסר ישע... ואתמול הגיע הטלפון מהחברה המבקשת להסדיר את כל העניין מחוץ לכתלי ביהמ"ש...

אין כאן כל דיבור על פשרה ו/או נסיון להרוויח כסף כתאוות בצע חו"ח. זהו שילוב אידיאלי וקטלני של מלחמת דוד בגוליית כאשר האחרון עושה בכרטיס האשראי שלך כאילו שלו הוא, ואת כל כבודך וזכויותיך זורק לפח כאשר כל הפקחים והשוטרים עומדים מסביב ולא עושים דבר (מטאפורה).

זוהי בדיוק הסיטואציה האהובה עליי. מספיק לי שגוזלים את זכויותיי בראש חוצות (כי "ככה זה בישראל ואין מה לעשות...") ומיד רואים את הקטן הזה שגם אם נראה איכפתי ואולי אפילו עם פוטנציאל למלחמה שערה - עושה!! אף אחד שם בחברת הענק הזו לא באמת האמין שהוא בכלל יפעל - ואם כן, אז איך לעזאזל יצליח לעשות משהו? זהו הרגע בו עבדכם הנאמן שלא נח ולו לרגע במלחמותיו הציבוריות/החברתיות/הצרכניות/והאישיות ב-40 השנים האחרונות... מכה שוב.

למה "נזכרתי" בזה? כי הבוקר פורסם שלכמעט כולנו גובות חב' הסלולר הרבה מעבר להסכמים, מעבר לשיחות שאנו באמת מבצעים, ובקיצור... מעבר.

בעיניי זה לא מוצא חן... (כנראה שגם לא בעיניכם) וההבדל בינינו הוא שאני יכול – ואתם מחכים כהרגלכם לקטוף את הפירות. (לכנסת אתם מסרבים לשלוח אותי...).

השאלה הבאמת גדולה ורצינית היא: "למה בכלל אתה מספר לנו את זה במאמר ספציפי? הרי כולנו מכירים אותך כלוחם שבאמת מביא תוצאות בלי סוף, נהנים לעקוב אחריך, קוטפים את פירות הצלחותיך, וכהרגלנו... ביבי... ביבי... ביבי... אז למה לכעוס עלינו שאנו כאלה?".

אינני כועס עליכם... ואפילו לא מרחם... העניין הוא שכפי שאני לא מרים ידיים למרות שיכולתי לעשות פי מיליון מכחלון אחד קטן, הפוליטיקה כל כך עקומה – שזה המצב. אז אל תבואו אליי בכל רגע כואב ותספרו לי ש"אין מה לעשות", כי זה שאתם לא עושים מאומה לשינוי פני החברה הישראלית ואפילו לא מרימים על כפיים אחד שכן מנסה לעשות זאת כל הזמן – משאיר את המצב הכל כך "ישראלי" לשני מגרשי משחקים: האמיתי – שאני הנציג שלו, וההזוי – שנתניהו ולפיד נציגיו...