ארכיון
תכנים אחרונים
כחלון הבלון פרח מהחלון
לא הוצאתי הגה מאז החלו הספקולציות שבישרו על הקמתה של מפלגה חברתית חדשה בראשות השר כחלון.
כן הבעתי דעתי הסקפטית בעת ששר התקשורת הוריד את מחירי חבילות השיחות בסלולאר. עד היום לא ברור מי בדיוק הרוויח ומי הפסיד... אבל דווקא בציון המטרה החשובה יותר של הוזלת שוד הכבלים והלוויין – נדם השר.
מכאן נשאו את כחלון על כפיים, ובין לילה הפך למנהיג הכי חברתי שישראל חוותה מאז מנחם בגין.
לא התנגדתי למצב החדש שנטע תקווה אצל רבים. גם אם לא בדיוק הבנתי מי נגד מי, ברכתי על המוגמר – ואיחלתי לבלגן החדש להצליח – ולו רק כדי לרענן מעט את מפת המפלגות הגוססת מול עינינו.
כחלון היווה תקווה דווקא כי יצא מתוך המערכת הכל כך מושמצת בפי כל. האיש התחיל להאמין שאינו דומה לחבריו חסרי המעש והמעוף בזירה הפוליטית... אבל מהר מאוד הבין שהוא לא. כחלון פשוט אינו מנהיג שיכול להמשיך את דרכו של עצמו. כחלון היה ונשאר אותו פוליטיקאי שגם אם לפעמים עושה פעולות בכיוון הנכון, את המנהיגות הסמכותית, את שרביט ההובלה, את העוצמה הפנימית לדהור על כנפי הרעם... אין לו. עם עובדות וחיים אמיתיים לא מתווכחים – ולכן כחלון החליט שנוחיות המשך הדרך הקלה במסגרת הפוליטיקה הישנה – כולל צ'ופר של לימודים בחו"ל... ממש עדיפה לו.
הנה לנו עוד הוכחה שמנהיג אמיתי אינו דווקא זה שמנסה לקבל כבוד והדר ע"פ סקרים מזדמנים ומוזמנים לאותו רגע של תהילה ו/או מצוקה עממית מלאת ערגה לשינוי. עם העוצמה המנהיגותית נולדים. מנהיגים אינם סלבס. מנהיגים אינם מוכתרים ע"י עיתונאים אינטרסנטים. מנהיגים אינם אלה שמנצלים רגעי תהילה טלוויזיונית מזוייפת, ואח"כ אינם יודעים מה לעשות איתה. המנהיג הלוחם האמיתי יודע לקחת את העניינים לידיים כי זה בנימי נפשו, ולא עושה חשבון של רווח והפסד אישי. המנהיג האמיתי רואה את התמונה הרחבה והציבורית מול עיניו ומעייניו. המנהיג שעם ישראל מחכה לו... נמצא אי שם... אולי באחת הבייציות שעברו הלילה באהבה כזו או אחרת... |
כמו שהכלב יכול
התשובה לשאלה שכל ילד בכיתה א' עונה כאילו היתה בבחינות המיצב "למה הכלב מלקק את אשכיו?", "כי הוא יכול", נמצאת בשורה אחת אנאלוגית עם השאלה "למה המפורסמים רצים למקומות ריאליים בבחירות לכנסת?".
זה לא חשוב כיצד רכשת את סלבראותך. כמו שהאחד קיבל ים כסף במקום עבודתו בתוך ריבוע המרקע ו/או העיתון – שניהם הנפוצים מאוד לתוך ורידי אזרחי ישראל, כך האחר יכול להגיע ממסע בן 5 שנים על גל אהדה ציבורית לשחרור בנו השבוי בידי החמאס.
התוצאה היא אחת: אם אתה קיים... זה לא מספיק. אם אתה מוכר לכווווווווווווולם... זה יותר ממספיק.
עם הנוסחה המאוד חיוורת לאחדים, ואטרקטיבית מאין כמוה לרוב הציבור הישראלי (כנראה עוד תופעה שינקנו מהניכר הלא מנוכר) – לכו מצאו את ההבדלים בין אבק הכוכבים לפני הבחירות, והאבק שיוותר עלינו אחריהן... |
מנהיגות אחרת – סיפור דמיוני?
הקדמה מתבקשת מכירים אותי ואת פעלי... המונים. את פעילויותיי אין צורך להכניס לכאן... גם מפאת חוסר המקום... גם מבחינת חוסר הטקט... וגם מבחינת הדחייה המתבקשת ל"אני"... "אני"... אני". אם יש כאלה שטרם רוו את נחת זרועי ו/או סתם רוו ממני נחת – שיחפשו אחריי בגוגל.
למה התחלתי בדברים אישיים על ההתחלה? כי למרות כל מלחמותיי הפרטיות והציבוריות שנדמה כי אין להם אח ורע במדינת ישראל, נשארתי בבחירות האלה, נכון לרגע זה, ללא מפלגה שתקבלני ו/או אצטרף לשורותיה. את "הדאגה" לקידומי בחיים ניתן להסיר מכל לב... ונשארת רק השאלה "הקטנה"... האם גם הדאגה הציבורית תתפוגג בגן העדן של אחרי הבחירות?
לעיקר החדשות תראו מי צועק ממרומי הסקרים בבחירות בישראל? לא כמו בארה"ב שם יש אחד שכנראה שקול, אחראי ולא מתלהם... ולעומתו השני - יהיר, תוקף, ועצבני 6. כאן יש 77 מפלגות שכל אחת מהן רואה עצמה עם שלל מנהיגיה ותומכיה – האלטרנטיבה הנכונה לכאוס האמיתי שמטוטא היטב מתחת לשטיח המעופף לטיולי נופש בעולם, כסת"ח לעוני ולמצוקות הדיור ושות' האמיתיים.
לא הצלחתי להקים מפלגה שתאמר בקול ברור וחד: כל ה-120 הקודמים אינם שווים אפילו לא כקליפת השום, ומעתה נתחיל לדבר בקול ברור וצלול כיצד מנהלים מדינה בצורה נכונה. האמת? טוב שלא הצלחתי. כי אז היתה עוד מפלגה מתערבבת בשלל אלה הקיימות והצצות כפטריות לאחר הגשם, ומיד היו תוקפים גם אותי: "מה יש? לא מצאת מסגרת להצטרף אליה והקמת עוד רשימה שאולי לא תעבור את אחוז החסימה ובכך תגרע ממפלגה אחרת את הזכות להכנס לכנסת?". הנה לכם כיצד יכולתי להכניס עצמי לקלחת המגעילה השוטפת אותנו כסופה סנדי את ניו-יורק... וכל מה שהייתי אומר היה נחשב טמא ו/או פוליטי רחמנא ליצלן.
לא אספר לכם לאילו מפלגות קיימות ניסיתי להצטרף, מחמת כבודן... אבל דבר אחד אני יכול להבטיח לכם, עם חתימת שמי שמעולם לא ליכלכתי לטובת דבר וחצי דבר לא מהותי: "ביקשתי להצטרף עם עקרונות שיעזרו לאותה מפלגה להתרומם ולשייט בבחירות בצורה אמיתית, מכוונת מטרות נעלות, ודמוקרטית פנימית וחיצונית ללא סייגים". אף אחת לא הסכימה... התחמקה... המשיכה בדרכה... לא עלינו.
נשארתי עוף בודד. מוזר. אבל... מאמין שמה שיש פשוט לא מתאים לי, לא לנו, ובטח לא למדינה. אבל את מי זה מעניין? כולם באטרף לכבוש את הכנסת, הממשלה... את הכסא!!
רציתי להביא את רשימת 77 המפלגות (סתם מספר) המתגאות בעצמן והמתמודדות לכנסת, על שלל מועמדיה... אבל ממש ברגע האחרון הבנתי שזה כבר יותר מידיי. אין צורך. אם יש מפלגה אחת חברתית, אז האחרת חברתית עממית, והאחרת אחרת חברתית צודקת, ואם גם זה לא מספיק – אז כחלון יקים עוד מפלגה חברתית שיהיו בה החברים הכי חברתיים שכל המפלגות יחד לא חברו מעולם... שמתם לב איך חטאתי והבאתי בכ"ז שם של פוליטיקאי החולם להקים עוד מפלגה? אולי עשיתי זאת כדי להמחיש שלא סתם קישקשתי מהרהורי ליבי...
|
חייבים לעצור את הטירוף הזה
נתניהו הגיע למרכז הליכוד, הלהיב את המטורפים כמוהו לתאוות בצע השלטון, וסחט ב"דמוקרטיה" המקובלת במחוזותינו את אישור ההסכם לאיחוד הנורא לישראל – "הליכוד ביתינו".
הם לא רואים ממטר. לא את המדינה, ולבטח לא אותנו. מי אנחנו? בסה"כ הרוב היושב בצד ומכרסם ציפורניו...
כמו תמיד, אין לנו מנהיג. מי זה "לנו"? זה רובנו שמיד אחרי הבחירות "לא נבין" כיצד נופלות עלינו גזירות כלכליות נוראות, ולא יהיה סכר לעצור את השטפון שעלול להטביע רבים מאיתנו.
כי רובנו לא בין המטורפים. מטורפים יש רק במפלגות עיוורות, חרשות, וכשהן מדברות... זה רק שטויות. בויקיפדיה ניתן לקרוא עליהן: "ליכוד", "ישראל ביתינו", ש"ס...
ראו את ההתלבטויות וההתארגנויות של יתר המפלגות, שרובן ככולן תאבות שינוי אמיתי, ואין לי אפילו מילה רעה על המעורבים שם בקדיחת התבשילים... כי כל כוונותיהם טובות. אלא מאי? כמו תמיד, כל איש וחצי בכל פינה במדינה הזו רואה עצמו יו"ר... ואם ביחד הוא פחות מזה... אז נקים מפלגה לבד.
לא שאין מנהיגים ראויים. יש ויש. אפילו הטרחתי עצמי השבוע והכנסתי ישר לאוזנה של מועמדת ראויה ורצויה: "רוצי ואל תעשי חשבונות של כדאיות כזו או אחרת...", אבל המציאות הישראלית עולה על כל דמיון. הגיעו אפילו עד נשיא המדינה שמעון פרס: "בחייאת שמעון. בוא להנהיג אותנו...".
יש לי את הזכות והחובה לומר את הדברים, כי אני עושה ואמשיך לעשות... רק שאין לי את העוצמה התככנית לארגן פוליטיקה. עימכם הסליחה. עוף מוזר כמוני שלעולם אינו מרים ידיים - אינו יודע כיצד מדביקים אנשים שונים למטרה שלמעשה כולם מסכימים עימה.
על המחדל הנורא הזה שכולנו חוטאים בו בדרך זו או אחרת, נשלם במזומן מיד אחרי הבחירות, אלא אם... |
להשאר עם ביבי זה כמו
לנצח במאבק ולהפסיד במלחמה
הניתוח הצליח אבל החולה מת
להתגנדר בבגדי המלך החדשים
תרגום לעברית: הבט אל חלקת האלוהים הקטנה שלך, משפחתך, עבודתך... והשווה אותה לחלקת האלוהים שבדמיונך הלא כל כך פרוע.
אם לקלקל את היופי הציורי הזה בהסבר המאוד מספיק כדי להבין את האמת מבעד למסך השקרים היורד עלינו מכיוון הפוליטיקאים – נעבור להסברים המוחשיים יותר.
לנצח במאבק זה המון נצחונות קטנים, שבסוף טובעים בים המלחמה האבודה... למחות על יוקר מחירי הדיור ולזכות בוועדה מטעם ראש הממשלה שכהרגלו בהכל דיבורים מנציח את המחירים הממשיכים לעלות לשיאים חדשים. למחות על גובה מחירי הדלק עד שראש הממשלה נכנע כשהוריד בכמה אג' את מרכיב המס, ולקבל בהמשך עליות מחירים ללא קשר למצב העולמי הגולמי ו/או המוניטרי בתחום. למחות על מחירי הקוטג' ויתר מוצרי המזון, לקבל אהדה ממשלתית גורפת, ותכל'ס לשלם יותר על עגלות המוצרים בקופות המרכולים.אם רוצים לסכם את האבסורד הזה של הנתק המוחלט בין הציבור והממשלה האטומה בלשון המעטה – מספיק להביט בזחיחותם של ראשי המדינה המתהדרים בכלכלתה החזקה של ישראל אל מול העולם הכביכול קורס (עוד בולשיט מושתל – שהרי בלעדי ארה"ב היינו מזמן שותים את מי הים...) ומנגד את המציאות הפרטנית של כ"א מאיתנו כפי שהתחלנו לתאר בחלקת האלוהים הקטנה שלנו בתחילת הדברים כאן. |
לאולמרט, ליבני ולנו
האם אחיזת העיניים שלנתניהו אין תחליף – נכונה? בשבוע הבא אמורות להתקבל החלטות המתלבטים אולמרט וליבני באשר לריצתם האפשרית בבחירות הקרובות. אם נצא מנקודת הנחה ברורה (עובדתית ולא אינטרסנטית) שמי שנכשל חייב ללכת, אזיי אין לנו כרגע אלטרנטיבה ראויה ופוטנציאלית להחליף את נתניהו מלבד שתי הדמויות החיצוניות המתלבטות הללו. את אולמרט וליבני ניתן לשלול כאילו נכשלו בעבר... אבל עם טיפה מחשבה מעמיקה יותר קל להבין ששניהם ראויים אלף מונים יותר לנהל את המדינה מכס ראש הממשלה – מאשר נתניהו.
מה נשתנו הבחירות הללו מכל הקודמות? הבחירות הקרובות הינן קריטיות מבחינת כל אזרח במדינת ישראל. אלה בחירות שהמדינה בת הכמעט 65 (ואני שכבר הגעתי לזה לפני שבוע) אינה יכולה לעבור יותר לסדר היום חסר סדר יום. לכאורה הכל מראה ש"מה שהיה הוא שיהיה", וסיטואציה זו היא הקש ששבר את גב הגמל שלי – וכנראה לא רק שלי. הקריאה "מושחתים נמאסתם" שהייתי בין נושאי דגלה הראשונים לפני הרבה שנים בשביתת הרעב מול הכנסת בירושלים... הפכה מודרנית בקריאת הצעירים ל"צדק חברתי" – אבל המהות לא השתנתה והגיעה למקום בו שסתום הבטחון האזרחי עלול להתפוצץ בכל רגע. העם כבר לא יוכל להמשיך ללעוס את אותו מסטיק מסריח גם אחרי הבחירות הנוכחיות.
הגיע רגע האמת, ואת ההנהגה הפעם צריך לקחת במלוא האחריות והרצינות.
כאשר רואים כיצד נתניהו משקשק (פוליטית ואישית) ומוכן לנסות כל בלון שאפילו נמצא בסכנת פיצוץ, הכל לצרכי הישרדותו – כולנו מבינים שזה הרגע שצריך להכות ללא רחם. אם הזוי לחשוב על שלי יחימוביץ או יאיר לפיד כראש הממשלה שלנו – זה הרגע בו כל אדם אחראי המסוגל וראוי לקחת את מושכות השלטון יעיף לכל הרוחות את כל מנעמי חייו ו/או בעדינות את משפחתו האהובה לצד – וייצא אליי קרב למען מדינת ישראל.
|
כבד פוליטי בקלילות
מתגברת תעמולת הבחירות בעיקר ברשת, ועדיין לא התחלנו להקיא את התשדירים הצפויים בטלוויזיה.
כדאי לנער את המוץ המתעופף מול עינינו, ובלי הרבה בלבולי מח – נוציא את הגרעינים היפים. במקום לטחון אינסוף נושאים (חשובים ככל שיהיו) בואו נצא לדרך קצרה, עם נושא... ארוך... משנת 1967.
השטחים הכבושים. הנה לכם מקור ובסיס ההתנגחות ימין/שמאל. זה אומר: "חלוצים אנחנו וממשיכי דורות אלפיים", וזה אומר: "במקום המיותר הזה מתבזבז מירב הכסף החסר לנו לחינוך, בריאות ורווחה".
נעזוב לרגע את הויכוח האידיאולוגי (המת...) של א"י השלמה אל מול המקל התקוע בגלגלי האופציה לשלום עם הפלשתינים. בינינו, הפלשתינים לא יסתפקו בשום הסדר, עד... שיבוא גם המשיח שלהם.
כסף, כסף, כסף. כל הבעיות שלנו ושל העולם המתירני – זה כסף. אז בלי להכות על חטא (מי שרוצה שיכה) לחינוך מידרדר שהביא אותנו מחלוציות לקפיטליזם בוילות ומכוניות פאר – בואו נמשיך וננסה לחיות (בינתיים) עם מה שיש.
כדי לעבור משוכה זו של: "האם באמת הכסף החסר בתוך ישראל נמצא מעבר לקווי 67?", כדאי לנסות ולהבין שזה ממש לא כך – עם הסבר פשוט במצלמה נסתרת אצלכם בתוך הבית.
תמונה א': שני בני זוג עובדים. משכורת משותפת (תקציב) בין 15,000 ל-20,000 ש"ח בחודש. הוצאות... 25,000 ש"ח.
תמונה ב': שני בני זוג עובדים ו/או רק אחד. תקציב משפחתי 10,000 ש"ח. הוצאות 7,500 ש"ח.
כמובן שהנתונים יכולים להיות מוצלבים (המרוויחים בגדול חוסכים יותר, ולהיפך) אבל המסקנה היא אחת: ניהול משק הבית. עם ראש על הכתפיים או בלעדיו. עם אחריות או בלעדיה. עם תכנון וחלוקת הוצאות בהתאם לצרכים או לפי גחמות מהמותן...
בדיוק כך מתנהל תקציב מדינת ישראל. בלי הרבה בלבולי בייצים – התקציב הוא ענק ויכול לתת מענה לכל הצרכים החברתיים שבחיים לא חלמנו לקבל כתמורה לתשלומי מיסי העתק שגובים מאיתנו, למלא גם את התחייבויותינו כחובות מדינה לעולם הגדול, להשאר באיזון תקציבי, ועדיין להשאר בין הכלכלות העשירות והחזקות בעולם.
מי הורס את כל המציאות הבידיונית הזו? הממשלה. לא כל ממשלה. רק ממשלה רעה מסוגלת לזרוע חול בעיניהם של אזרחי המדינה, לספר סיפורי פוגי, ואפילו לצאת עם המסר השרלטני הזה לבחירות... ועם העם מספיק טיפש... אפילו לנצח ולחזור לאותו שלטון מושחת ורשלני.
הבטחתי הסבר קצר וקליל?... אז המשיכו כל אחד בדרכו וכישוריו להבין שבבחירות הקרובות חייבים למצוא גוף פוליטי אחד (לפחות) שידבר בעברית, בגובה העיניים, בלי להכניס לתמונה את... איראן. קיבינימאט – מה זה קשור?!
|
השלישייה החיוורת
מי לא מכיר את השלישייה הכי מפורסמת בישראל שהשטיחו לפניהם שטיח אדום וזרקו עליהם פרחים כבר בתחילת צעדיהם הראשונים לעבר הפוליטיקה הישראלית? יאיר לפיד. סתיו שפיר. איציק שמולי. מה הם עשו בשביל מדינה? מה עשו בכלל... זהו... שבמדינת ישראל לא צריך להביא קבלות לעשייה. כדי להכנס לכנסת האמורה להיות מכובדת, מחוקקת, מבקרת, ומייצגת... צריך להיות סלב. יאיר לפיד או בשמו הפוליטי יהיר לפיד, מרח את הציבור הישראלי בחדשות מרוחות בג'ל וסימפטיה – וזה הספיק כדי להרשים לפחות את המין היפה שכל המחיצות האינטלקטואליות האחרות נפלו הצידה ופינו מקום חם בלב הפועם: יאיר... יאיר... יאיר... מכאן ועד הקמת רשימה טייקונית חובקת הון/שלטון – הדרך היתה קצרה. יהיר (ריצתך לכנסת מאמתת שם זה) חמוד: כשקבעת עם חבריך העיתונאים מי יעלה כאייטם לחדשות, לא הסכמת שעורך עיתון לוחם בנתניה יספר על הדברים הנפלאים שהוא פועל ועושה – וכיום מחקים אותו עיתונאים לרוב. כשהחלטת עם חבריך העיתונאים להעלות את נושא הקטל בדרכים, לא הסכמת להביא את תגובת ותוכניות כותב שורות אלה למרות מומחיותו הרבה בתחום התחבורה. לעומת זאת הנצחת את חשיפתם של אלה שהיו מקור המדיניות הרשלנית מצד הממסד ושלוחותיו. כשכותב שורות אלה שהה במלחמת יום כיפור בתוך תופת איומה בסביבות התעלה ואחריה במצריים – ישבת וכתבת סיפורים בעיתון צבאי. את צעדיך המכוונים מילדות לעבר כסא שר ו/או ראש ממשלה בנית בעזרת תפקידים דרמטיים בסדרות בטלוויזיה. אתה יודע מה? יכול להיות שאתה שחקן, אבל מבחינתי (גם אם אהיה הבודד במערכה על האמת נגדך) אפילו על הספסל לא הייתי משאיר לך מקום פנוי. סתיו שפיר, הילדה שבאה משום מקום לקידמת המחאה החברתית, עשתה בכ"ז משהו... היא נלחמה בדמות הדומיננטית ממנה במסכי הטלוויזיה (דפני ליף) - ולבסוף יכלה לה. החיבוק הדובי שנתנה לה שלי יחימוביץ מוכיח שאפילו פוליטיקאים משופשפים יותר (ובעלי חזות רצינית כביכול) מועדים לפי הלכי הזוהר הישראלי הרדוד – ובכך מנציחים את הטימטום, התפל והטפל – כמו את כל כל הסטראוטיפים השליליים שימשיכו להעכיר את האווירה שאנו נושמים בכל צעד בחיינו הפרטיים והציבוריים. איציק שמולי הוא הדוגמה האולטימטיבית לרדידות הישראלית בעת בחירות המובילות לשום מקום. הילד החליט ללמוד באוניברסיטה אבל הבין מהר מאוד שרבים מהמסיימים את התואר נשארים מובטלים ובוכיים בביתם. מה עשה? החליט לקדם עצמו פוליטית, ומה טוב יותר מאשר להיות יו"ר התאחדות הסטודנטים? כאן נכנס הגורל שמסדר עניינים לחסרי חוליות (חוק מרפי): הגיעה המחאה בזמן הנכון, בעת שאיציק היה במקום הנכון. הילד החליט להצטרף למחאה, וכדי להתבלט – צעד בזיגזג בין החברים המוחים – ובין הממסד. הילד הפך מן מתווך עממי כזה... כמו רבים מנושאי התפקידים הציבוריים בישראל שלא מבצעים עבודתם נאמנה על פי המנדט הניתן להם – רק כדי לקבל עם פרישתם תפקידים בכירים באותן חברות אותם היו צריכים לבקר. לא אוכל להמנע מהתרגיל (היפה יש לומר) שעשה איציק שמולי כדי לנסות לנטרל כותבים כמוני המטילים בו דופי: מיד אחרי המחאה בנה פעילות חברתית העוזרת לנוער בעייתי בלוד. אתם יודעים מהיכן בא הכסף? רמז: איציק לא הביא אותו מחשבון הבנק הפרטי שלו... המתחיל במצווה אמור לו גמור. אם כבר הכנסתי עצמי באופן אישי בדוגמאות נגטיביות לרדידות הפוליטית החדשה המתרקמת מול עינינו, אוסיף סיפור אישי בנושא יזמות שלא הצלחתי לגייס לו כסף (בניגוד לבעלי אינטרסים שחברו לאיציק הנ"ל). כידוע נושא בעלי החיים בכלל והכלבים בפרט נוגע מאוד לליבי. אלפי כלבים מומתים מידיי שנה רק כי לא נמצאו להם מאמצים – והדבר כואב לכל אוהבי בעלי החיים. החלטתי להרים כפפה ופניתי למספר טייקונים כדי לקבל מימון להקמת חווה ציבורית ענקית שם יוכל כל כלב וחתול להתגורר בטבע עם ליווי רפואי צמוד. נדחיתי ע"י כולם... אתם יודעים למה? כי הכלבים לא הולכים לבחירות... כי הכלבים לא פותחים חשבון בנק... כי הכלבים אינם בני אדם... וטוב שכך. |
הבעיה אינה דרעי או ש"ס
מפלגת ש"ס מלחינה באמצעות התו האקטואלי שמנגן לשכבה החלשה בישראל: בישראל יש שתי מדינות, עם אזרחים שיש להם ואחרים שאין להם.
זו לא המפלגה היחידה שמנצלת את אי השיוויון החברתי לצורך ביסוס כח פוליטי. ההבדל בין ש"ס ומפלגת העבודה למשל הוא רק במינון העממי אל זה האקדמי.
ש"ס מנצלת את הדמוקרטיה ומגייסת לשם כך את ההמון הכנוע מבחינה דתית לרב שעל פיו יישק דבר, ומכאן הדרך לגיוס מיליארדים מהבטחון לרווחה המיגזרית שזורה בשושנים.
ש"ס המוכרת לרוב החילוני והמסורתי כטפיל מאוס - עושה בי"ס לכל הפוליטיקה הישראלית. אין מפלגה אחת בישראל שמסוגלת לשדוד לאור היום את הקופה הציבורית לטובת בוחריה – והמערכות הרואות את הארבה מכלה את היבולים... דוממות.
לכאורה, המוטו הישראלי הנפוץ "אין מה לעשות" מנציח את התופעה. האמת רחוקה משם אלפי שנות אור. את התופעה המכוערת הזו של מדינת ש"ס בתוך מדינת ישראל, ניתן היה למחוק לעד – והכל תלוי למעשה אך ורק בסגנון הפוליטי שאנו ממשיכים לגרור אחרינו בדרכנו הבטוחה לתהומות.
מי למעשה נותן את הכח לש"ס? האם זה הרב עובדיה יוסף? אריה דרעי? אלי ישי? כל התשובות לא נכונות. את הכח האולטימטיבי לש"ס נותנות המפלגות המהוות את הרוב בציבוריות הישראלית – כתוצאה ממחלה אנושה אחת: פיק ברכיים בעת הרכבת הקואליציה הממשלתית. האם מישהו העלה על דעתו להרכיב ממשלה ללא ש"ס? שומו שמיים. האם יש נוסחה כזו בכלל?
שלא תטעו. אינני מאמין שאפילו השמאל בדמותם של "העבודה" או מ.ר.צ יעלו על דעתם להרכיב ממשלה ללא ש"ס. ממש ברגע האחרון יכרמו רחמיהן והן תזמנה את המפלגה "המסכנה" הזו לשבת לצידן כדי למלא את החסר "הרוחני"...
כעת נמשיך את הלוגיקה ההורסת כל דיון אקדמאי שפוי, ונראה לאן זה מושך את תוצאות הבחירות. הציבור הבוחר בש"ס לאו דווקא ממניעים "טבעיים" של דת, גזענות וכו' – יודע את האכסיומה הזו של הצורך הפוליטי של ש"ס בקואליציה – ומחליט לבחור בש"ס גם ממניעים זרים שיתאימו להקמת הקואליציה העתידית. בכך מקבלת ש"ס חיזוק מכמעט כל נבער דעת שמבקש באמצעות הדמוקרטיה והבחירות החופשיות – להנציח את החושך והדיקטטורה האפלה שכבר מזמן עברה מהעולם... רק לא בישראל.
|
