נת"צ אחרי 35 שנה

35 שנה לקח לאוכלי לחם החסד במשרד התחבורה להבין וליישם רעיון פשוט להזרמת והעדפת תנועת אוטובוסים בכבישים הישראליים העמוסים.

35 שנה של הצעות, בקשות, דרישות... והם עסוקים במחדליהם ואטימותם.

בימים אלה מסתיים תכנון וביצוע נת"צ בכביש החוף... את סיום סלילת השול הימני, תחילת סימוני הצבע הצהוב, והצבת התמרורים הייחודיים לתחבורה הציבורית – כבר ניתן לראות בעין.

חזון אחרית הימים. נתיב ימני לתחבורה ציבורית. נתיב ימני שיטיס את האוטובוסים קדימה וישאיר את כל שוחרי הרכב הפרטי והפקקים... מאחור. נתיב שיגרום להרבה בעלי רכב לקנא... ולעבור לנסיעה מהירה ונוחה יותר באוטובוסים. נתיב שבסופו של דבר יביא לפקקים האיומים והבלתי נסבלים להצטמצם, ולכל בעלי הרכבים החייבים את רכבם לצרכי עבודה – יהיה הרבה פחות לחץ בראש... ובכביש.

נקווה רק שיציבו בנתיבים הקדושים הללו מצלמות משוכללות לתפיסת עברייני תנועה אנוכיים (הנה לכם מקום נכון להצבתן...) – ובא לציון סדר עולמי חדש.

את השאלה "למה רק עכשיו?"... אני משאיר לביקורת ההיסטוריה...  רק שימו לב כמה ואיזו הפקרות מתרוצצת במשרדי הממשלה שאלפי עובדים מקבלים שם משכורות חינם... יוצאים מדושני עונג לפנסיות שמנות... ואנחנו היינו אוויר בעיניהם.

עונש מוות לסוג הזוי של נהגים

מניתוח מקצועי רב בשנים של בעיות התנועה בדרכים בישראל, הגעתי למסקנה שגם אם תשמע קיצונית וממש בלתי אפשרית לביצוע – חייבים להוציא ממנה את המיטב. חייבים להטיל עונש מוות לסוג מסויים של נהגים – אחרת לא תבוא הישועה לנהגי ישראל, לתרבות הנהיגה, ולחופש הנסיעה בדרכים.

נצא מנקודת הנחה סבירה לחלוטין שהמצב כיום בכבישים (העירוניים והבנעירוניים) פקוק עד סתום. את העובדה הכואבת הזו נוהגים להשליך על עומסי התנועה הגדולים בנתיבים הראשיים במדינה – בעיקר בבוקר ואחה"צ, וברמת הכבישים הלא משודרגים שמשרד התחבורה והאוצר אינם סוללים לרמת מחלפים ואוטוסראדות כבחו"ל.

את דעתי על ההשקעות המיותרות בכבישים כבר הבעתי יותר מפעם אחת, והתוצאות בשטח מוכיחות שכנראה צדקתי. עד כאן הכל יפה... רק שעם זה אי אפשר ללכת למכולת. לכן החלטתי להעמיק במוחי... לראות שוב ושוב מה קורה... ואחרי בחינה ארוכת שנים אני קובע נחרצות: רק עונש מוות ירחיק את אותם נהגים הגורמים לכל הכאוס בדרכים - מהנזק שהם גורמים לבריאות הנהגים ולכלכלת המדינה. בכך פתרנו בעיה ובו זמנית יראו וייראו אחרים.

הבעיה

ראו מה באמת גורם לפקקים בדרכים, ולא חשובה כמות כלי הרכב על מ"ר. נהגים תופסים את הנתיב הימני והשני לידו משמאל... ומתנהגים שם כאילו והם בחדר השינה בביתם... בסלון... במטבח... ואפילו בשירותים... ניתן לצפות בנהגים האלה כאילו "אני ואפסי עוד", ולא יעזרו צפירות נהגים, וכנראה גם לא צפירות עולות ויורדות במקרה של אזעקת אמת על התקפת טילים איראנית...

נהגים אלה עולים לכביש... ושם בתוך רכבם, מאחורי ההגה... מתחילים ומסיימים את כל מה שהיו צריכים לעשות במקומות אחרים: מתגלחים... אוכלים... קוראים... מתאפרים... מקשקשים בטלפון... והכל – במהירות איטית... וכל מה שקורה מסביב ממש... אבל ממש... לא מעניין אותם.

יאמרו לי חכמי הדור: "הרי לשם כך נועדו הנתיבים הימני וגם זה שלידו". נכווווווווווון, אבל שימו לב מה באמת קורה. הנתיבים האלה אינם מתמלאים כלי רכב. הם נסתמים ע"י כמה כלי רכב בודדים שאינם מאפשרים זרימה. הדבר בולט במיוחד בנתיב השני מימין, כאשר נהג/ת נוהגים בו כשאין כל כלי רכב מימינם... ושייחרב העולם...

ניסיתם לעקוף אותם? מימין? משמאל? פשוט בלתי אפשרי!! הם נשארים כמו עצם בגרון.

התוצאה המרגיזה, המעצבנת, המוציאה מהכלים... של התופעה המרגיזה הזו מביאה לנסיונות הימלטות מהמפגעים הזזים האלה הסותמים את שני הנתיבים הללו, ואז נוצר עומס אדיר של כלי רכב המנסים למצוא דרכם בנתיב השמאלי... והנה לכם פקק שאינו מחוייב המציאות... אבל מציאותי מאוד מאוד.

לא פעם שואלים עצמם נהגים: "מהיכן לעזאזל הפקק הזה? הרי אין מי יודע איזה עומס מיוחד? מה קורה כאן? איזה נהגים מפגרים?". בדיוק: נהגים מפגרים. הייתי מוסיף: מנוולים. אנוכיים. ואולי... רק לשם האיזון... חסרי כישורי וידע מינימאליים לנהיגה!!

הפתרון

מאחר ואני מדבר לקיר (אותם נהגים...) כדי לרכך את הכותרת, אני מציע כדלקמן: משרד התחבורה והמשטרה יישבו מיד ביחד, ויתכננו מבצע אכיפה מיוחד ושונה בכבישי ישראל. במקום לסחוט את נהגי ישראל שאינם אשמים במאומה ע"י מצלמות מהירות מיותרות – נא להביא נהגים עברייניים סותמי דרכים אלה (שבמקרה גם מהווים את מקור תאונות הדרכים מס' 1 בישראל) לדין... לשלילת רשיון... ולקנסות כאלה שיילכו ויחשבו יותר מפעמיים אם לנהל את משק הבית דווקא כשהם מאחורי ההגה בדרכים. רק במקרה היפוטטי זה של שינוי זווית ראיית המערכת את מה שבאמת קורה בדרכים, אסיר הצעתי לעונש מוות לאותם נהגים. ד"א, אם במשרד התחבורה ו/או המשטרה לא יקבלו את הצעתי לשדרוג מדיניות האכיפה בישראל – אז ארחיב את יריעת עונש המוות גם אליהם.

היי חברים!

אני הייתי מעניק לו 100%, על היצירתיות והיציאה מהקופסה.

תלמיד בארה"ב קיבל ציון 0 (אפס) במבחן שלפניכם:

 ש. באיזה קרב נהרג שארל הגיבור?

 ת. בקרב האחרון שלו.

ש. איפה חתמו על הצהרת העצמאות האמריקאית?

 ת. בתחתית העמוד האחרון.

 ש. באיזו מדינה (גם מצב) נמצא הנהר ריו גרנדה?

 ת. (במצב) נוזלי.

ש. כיצד ניתן להסביר כל כך הרבה גירושים?

ת. יותר מדי נישואים.

 ש. מ הסיבה העיקרית לכשלון בלימודים?

 ת. הבחינות.

ש. מהו הדבר שלא נמצא בארוחת הבוקר?

 ת. ארוחת הצהרים או ארוחת הערב.

ש. מה דומה הכי הרבה לחצי תפוח?

 ת. החצי השני.

 ש. אם תזרוק אבן כחולה לים האדום, מה יהיה ממנה?

 ת. היא תהיה מאד מאד רטובה.

 ש. כיצד יכול אדם להיות 8 ימים מבלי שינה?

 ת. אם ישן רק בלילות.

 ש. איך אפשר להרים פיל עם יד אחת?

 ת. בלתי אפשרי. לא קיים פיל עם יד אחת.

 ש. אם ביד אחת יש לך שלושה תפוחים וארבעה תפוזים, וביד השניה ארבעה תפוחים ושלושה תפוזים, מה יש לך בסה"כ?

 ת. שתי ידיים גדולות מאד.  

 ש. על מנת לבנות קיר, נדרשו 8 שעות ועשרה גברים. כמה זמן יידרש לחמשה גברים לבנות אותו?

 ת. אין צורך, הקיר כבר בנוי.

 ש. איך אפשר להפיל ביצה על רצפת בטון מבלי לסדוק אותה?

 ת. ללא שום בעיה. רצפות בטון לא נסדקות בקלות.

אמנון אברמוביץ, תקשיב

הערב הגבת לשאלה שהופנתה אליך בעניין התערבותו של נתניהו בתיק ההשקעות האישי שלו – כאילו והוא יודע דברים שאנחנו לא.

מר אברמוביץ, אינני מוכיח אותך, אלא מוכיח דרכך את עליבותה הידועה לשימצה של התקשורת הישראלית.

ענית: "בד"כ אין אנו מפספסים כמעט דבר ועניין כדי לחפש אחרי נתניהו ולבקר אותו. אבל הנבירה בתיק ההשקעות ממש לא לעניין".

אני בהחלט מסכים עם הבהרתך בנדון.

אבל...

ראה לאן הגענו עם כל הביקורת העיתונאית שלך ושל חבריך, ויהיו באיזה ערוץ תקשורתי אשר יהיו: הכלבים נובחים ושיירת ראש הממשלה עוברת... מצפצפת... ויותר מזה.

אתה יודע היכן רואים (ולא רק שומעים) את ציניות דבריך ואפילו צביעותם?!

בראיונות שאתם עורכים לראש הממשלה, והכל תוך נבירה אינטנסיבית ותירוצים מכאן ועד הודעה חדשה למציאת הזדמנות חגיגית "כדי להביא דבריו לידיעת הציבור".

הכל הופך להיות כל כך נעים... לבבי... כמעט רומנטי...

שולחים אליו את המראיינת המחונחנת יונית לוי... ובנס היא לא נמרחת על הריצפה תוך עפעוף ריסיה לכל עבר...

לזה אתם קוראים עיתונות בישראל?

לזה אתם קוראים תקשורת מקצועית?

לבלבל לנו את המח שכאילו אתם מביאים לציבור תחקירים מסמרי שיער כנגד תפקודו הלקוי של ראש הממשלה?!... אז איך זה מיד לרוץ אחריו ולשמוע שראש עיריית ירושלים מתחנחן גם הוא אל הוד רוממותו... ומקריא לו את תעודת כיתה ו'...

כמה מרגש...

עכשיו אנו מוכנים לעוד מכות וגזירות... וככל שירבה, כך נרכין את הראש בפני הסבריו של אמנון אברמוביץ וחבריו העיתונאים... שבסה"כ ראש הממשלה אדם נחמד...

יונית, תהיי יפה... ותשתקי.

החינוך של סער ושטאובר לסכינאות

כל מה שכתבתי - הוא רק רבע מהמצב הקטסטרופאלי בו אנו מגדלים את הדורות הבאים. הנה... ברגע זה דהר אופנוע לכיוון רמזור אדום בצומת הגר"א/בן-צבי נתניה, עבר אותו בלי לחשוב לרגע אפילו להאט... ו"למרבה הפלא" - אין כאן מצלמת רמזור/מהירות. "החינוך" כיום זולג מהאופנוען, דרך משטרת האין אונות, דרך משרד התחבורה המתעסק כמעט אך ורק בעבריינות מין, ועד 120 המנוולים שבראשם עומד נוכל שכל מטרתו להמשיך ולהאכיל את שרה בהנאות החיים... על חשבוננו. הכל קשור לאימפוטנטיות של סער ושטאובר שקרוצים מהחומרים הממוחזרים של דרכים ללא מוצא.

אחוז הזכאים לתעודת בגרות... וואוו... איזה טרנד חדש קפץ לכותרות העיתונים.

התחילה מלחמת ראש עירייה במישנהו: "אני במיקום גבוה. אצלי יש עלייה...2%... 3%...".

לשמוע, לראות, ו... להקיא.

בישראל החינוך הולך ומידרדר למקומות שלא רק בן-גוריון מתפלץ בקברו לאור (או נכון יותר, חושך) הנתונים, אלא תופס את כל דור הילדים "של אז" שגדלו וחווים את הנוער כיום...

# בית הספר הפך להיות שמרטף להורים העובדים, וגם זה לפרקי זמן כל כך קצרים – שרב הנזק על התועלת.

# בבית הספר מלמדים רק את החומר לבחינות הבגרות, וחוזרים ומשננים אותו עד סמוך למועד הבחינה. חינוך? מה זה?

# בחינות הבגרות הפכו להיות פארסה אחת גדולה, כאשר משנה לשנה יורדת רמת השאלות, והדרישות הופכות להיות מינימאליות עד שאפילו קשיי הלמידה טוענים ש"הבחינה היתה בדיחה".

# למרות זאת, קשה להגיע כיום לאחוזי מצליחים בבחינות הבגרות, וכדי להרים את הרף המשפיל הזה – מנפים את התלמידים החלשים למסלולים ללא בחינות בגרות ו/או במסלול שאינו מגיע לבגרות בכלל.

כולם מכירים את המציאות, אבל כמו תמונת שלושת הקופים: אף אחד לא מצייץ. אף אחד לא רואה. אף אחד לא שומע. כמה נוח?

למדיניות הרשלנית הפושעת הזו שמוביל אותה מי אם לא משרד החינוך (עד כמה שאני מבין – משרד החינוך הוא הקובע את מדיניות החינוך בישראל... לא?) יש השלכות ישירות על הנוער, על התנהגותו, ועל תרומתו לעצמו ולמדינה.

# מי שלא מסתובב עם אולר בכיסו או תיקו... הוא לא מהחבר'ה.

# מי שלא שותה... לפלף.

# מי שלא מעשן... תינוק.

# מי שלא לוקח (או לפחות... מנסה...) סמים, כביכול אינו מבין איזה כיף החיים יכולים להיות.

מכאן הדרך קצרה...

# לנהיגה חסרת אחריות.

# להתנהגות לא מוסרית.

# לביצוע עבירות רכוש.

# למעשים מגונים... עד אונס שהוא תולדה "סבירה לחלוטין".

ומה לא?...

הדברים הקשים שמועלים כאן אינם מפתיעים איש.

התרעומת היחידה היא על הכותב: "אז מה בדיוק אתה רוצה? את המציאות הזו אנחנו מכירים".

עכשיו הבנתם מה מצבנו?...

אבל יש לנו שר חינוך... מנכלי"ת משרד החינוך... עשרות עובדים... אלפי מורים... גננות... מאבטחים בכניסות...

ו... דור מזויין.

לא האמנתי שיום אחד יהיה זה אביב גפן שדבריו יישמעו בדיוק כמו מרתין לותר קינג: "יש לי חלום", רק "קצת"... הפוכים... כמו מפת החיים שלנו תחת חסותם של האחראים על החינוך בישראל.

מישהו זוכר את משה סילמן?

האיש ששרף עצמו למוות?!

האיש שהמצוקה היתה כבדה עליו מהחיים?!

האיש שהיה חלש מאיתנו, אבל זעק את זעקתנו?!

אף אחד לא זוכר...

עולם כמנהגו נוהג.

המדינה דוהרת, ואנחנו הכלבים כבר לא נובחים. בקושי מייללים.

שורה תחתונה: הם מחכים שנמות, אחד אחרי השני... והרווח תרתי משמע יהיה שלהם.

תתחילו להכיר את פרצופה של מרים פיירברג איכר

איים על ראש העיר וקיבל שטח. סיפורו של הנמלט

העבריין שושן ברבי, שנמלט לאחר התאונה הקטלנית שבה נהרגו 3 נשים בליל שבת, איים בשעתו על ראש העיר נתניה. בתמורה קיבל שטח שעליו הקים קיוסק ושיפודייה תוך השתלטות על עוד קרקע. בעירייה הסבירו: "הקרקע ניתנה כדי לסייע בשיקומו"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4270004,00.html

נלך לשורה התחתונה.

ניסיתי לעורר את תושבי נתניה כאשר בידיי קבלות – ואז הגיעה מלחמת העולם מצידה של ראש העירייה פיירברג כששלחה פקחיה ושוטרי נתניה כדי לנסות ולגמור איתי חשבון...

תליתי שלטים: "נסים גבאי בצדק, מרים פיירברג ברשעות", ולאחר מכן כבר ראיתי רק את האדום שלהם בעיניים...

ניסיתי לתבוע את העירייה על התנכלות... פגיעות גופניות... מה לא? ביהמ"ש דחה תביעתי למרות שנזף בעירייה!!

העירייה מצידה הגישה נגדי כתבי אישום על "הצבת שלטי מחאה נגד ראש העירייה...".

לא מאמינים?

האמינו.

אבל שימו לב לקרישנדו... ביהמ"ש הרשיע אותי בהצבת שלטי מחאה... בנתניה!!

בג"צ עם מקרה דומה להפליא שקרה בבאר-שבע קבע שמותר וחצי להציב שלטי מחאה בכלל ונגד ראש העירייה בפרט.

אבל בנתניה... בנתניה יש סעיף עירוני גורף הכולל את כל השלטים בשם "שלטים"... וביהמ"ש קנה את הפרת חוק היסוד הבוטה הזו!!

אני כמובן מערער...

בינתיים ביקשתי להכנס לכלא במקום לשלם קנס לעירייה הזו...

תאונת הדרכים הקטלנית בנתניה מחזירה אותי לנושא הקטל בדרכים

ראשית אתן לכם תמונת מצב מקומית, נקודתית... ומשם נעיף מבט רחב מעט יותר על נושא הקטל בדרכים בכלל.

בערב שבת דהר נהג אאודי במהירות גבוהה מאוד בשד' בן צבי בנתניה, מטרים ספורים מפתח תחנת המשטרה בעיר, וכשני ק"מ ממקום מגוריי – על אותה שדרה. הנהג פגע בשלוש נשים שחצו על מעבר חצייה בצומת מרומזר – והרג אותן במקום. לכאורה, עוד תאונה, גם אם מחרידה בתוצאותיה.

אז הנה לכם מציאות יומיומית, באותה שדרה, צמוד לגינה והבית בו אני מתגורר. במקום שני צמתים: האחד ברחוב היוצא מהשכונה ולפני שד' בן צבי – שם מוצב תמרור "עצור", והשני מטרים ספורים צפונה – שם הצומת מרומזר.

מה קורה בצמתים אלה? לא תאמינו...

בצומת עם תמרור ה"עצור"... עשרות רכבים המגיעים למקום... כל היום... כל הזמן... לא רק שאינם עוצרים, אלא שרובם נכנסים בכמעט אותה מהירות בה הגיעו לפני הצומת. לא מעט כמעט תאונות קורות במקום, ועל צפירות של נהגים שהפריעו לתנועתם השוטפת... הס מלדבר. מעבר לכך, בצד השמאלי של הבאים להכנס לשדרה קיימת מדרכה רחבה שעליה באופן קבוע חונים רכבים רבים המגיעים לשלוש חנויות במקום, ושדה הראייה לכניסה לצומת שואף לאפס... כמובן שהתרעתי על כך בפני עיריית נתניה... כל המוסיף גורע.

בצומת המרומזר הבעיה "קצת" יותר חמורה. רכבים שעוברים את הצומת באור... אדום... זה עניין שבשיגרה. בתחילה חשבתי שמדובר רק ב"עבריינים", אבל אחרי כניסות רכבים מכל הסוגים והמינים, כולל אופנועים... הבנתי שזה קשור ב... תרבות נהיגה שאבדה בישראל.

מכאן קל מאוד להבין את מה שקורה בדרכים, ולבטח אסור להתפלא שהקטל בדרכים הפך למעשה נורמת חיים... "חיים"?...

ממשלת ישראל כהרגלה לא שמה על הנושא.

שר התחבורה השחצן מתעסק בהורדות ידיים עם יו"ר וועד הרכבת... ומתהדר ברכבת מהירה מבאר-שבע לת"א, שלדעתו פתרה את בעיית הפריפרייה בישראל... שלא נדע.

הכנסת מתעסקת בהישרדות ובהכנות להמשך כהונה נוחה גם אחרי הבחירות הבאות.

המשטרה?... חחחחחחחחחחחח.

ומה שנשאר לנו זה לשלם בדמים... תרתי משמע. מחד, מצלמות המהירות קוטלות לנו את הכיס, ללא שום קשר עם ענייני תחבורה ו/או תאונות דרכים, ומאידך, משטרת התנועה אינה קיימת בכל יתר נושאי התחבורה והעבירות האמיתיות שמתבצעות ע"י נהגים רבים שיודעים שלמעשה לית דין ולית דיין בישראל.

מישהו עדיין לא הבין מדוע משתוללות תאונות קטלניות ו"סתם" עם נזק לרכוש?... לימי עבודה?... לימי מחלה?... להפסד למשק בכלל?... מישהו עדיין לא הבין שהכאוס בדרכים כבר אפוקליפטי?... ומכאן אפשר להמשיך לטובת אלה שעניינים אחרים בראש מעייניהם... שגם בתחומים האחרים המצב מאותן סיבות... כבר מזמן כמעט ואינו ניתן לתיקון... מישהו טרם הבין?!

כרטיס אשראי "לאומי שופרסל" והנחת התדלוק ב"פז"

לאומי קארד המנפק את כרטיס האשראי "שופרסל" מתהדר בפרסומות שהוא מרבה להפיץ כי לקוחות המחזיקים בכרטיס זה מקבלים הנחה של 25 אג' בתדלוק בתחנות "פז".

יצאתי לברר אם באמת מקבלים את הבונוס היקר מפז בימים אלה...

נכנסתי לתחנת "פז" במרכז נתניה ומילאתי בשרות עצמי חצי מיכל (לחסוך ללאומי קארד). המחיר: 7.69 ש"ח לליטר. עם החשבונית ביד והרגשת עוקץ בלב, התקשרתי ללאומי קארד.

הנציג שענה לי (למה לפרסם שמו? מה הוא אשם?) טען מהשרוול: "לא מילאת מיכל מלא... אז אין הנחה".

כולי פליאה עניתי לו שזה פשוט לא נכון... לא ריאלי... בלתי אפשרי... הלך לברר. אני ב"הולד".

חזר אליי: "היכן תדלקת?". "במרכז נתניה" עניתי לו, "ומה עם המיכל המלא? טעית?". "לא, לא טעיתי" ענה לי והמשיך בטיפול כאילו כלום.

"חכה", אמר לי, "ניצור קשר עם חברת "פז" ויחד נברר מה העניין". אני שוב ב"הולד".

עלינו לשיחת וועידה, כולנו: "פז", "לאומי שופרסל" ועבדכם הנאמן: "כמה שילמת?", שאלה ה"פז". אחרי שיידעתי אותה למחיר, קבעה: "לא מקבלים הנחה אם ממלאים דלק בשרות עצמי...".

הבנתי. תודה. היה נעים מאוד... אלך לתדלק בתחנה אחרת בעיר שנותנת הנחה אפילו... אם אין לך את הכרטיס "לאומי שופרסל".

מילים צפופות ל"פעילים החברתיים" בישראל

מידיי פעם, פעמיים... שומעים או קוראים אנו על "התארגנות מרשימה של פעילים חברתיים" – כשעל הפרק: הקמת תנועה/מפלגה חדשה שתאגד את כל הקבוצות המפוזרות בארץ לכדי גוף אחד חזק ש"יתן בראש" למפלגות הקיימות שרוב העם מסכים עם הגדרתן: "מושחתים נמאסתם".

את דעתי הנשמעת נאיבית כבר אמרתי יותר מפעם אחת בעשרות השנים האחרונות: "בואו נקים מפלגת עם חדשה, נקבץ את כל מי שמאס במפלגות הקיימות שכל הצ'קים שלהן חזרו ללא כיסוי,  ולקראת הבחירות נערוך פריימריס רחב בין כל המתפקדים – והנה לראשונה בישראל אלטרנטיבה שלבטח יצטרכו בעתיד להתחשב בה".

מה שקרה... מאז... מאז ומתמיד... זה בדיוק ההיפך. כל שני וחמישי נרשם יחיד או קבוצה אצל רשם המפלגות. כל ראשון ושלישי מתכנסים ראשי קבוצות מחאה "מכל הארץ" ומודיעים שהם האלטרנטיבה. מה שנשאר פנוי הוא רביעי וששי (שבת ננוח... או יציאה לכיכר...) שמיועדים לתקשורת להביא את הנציגים האוטנטנטיים (מבחינתה) כ"קול החדש בפוליטיקה הישראלית".

הסה"כ ברור: מה שהיה הוא שיהיה... (מי שרוצה הסבר מפורט ו/או אקדמאי... יפנה אליי ישירות בטל'...).

האם היו כבר נסיונות כאלה בעבר "לאיים" על הכוחות הענקיים של הפוליטיקאים הקיימים כיום במערכת?

לדעתי, ממש לא.

היה משהו כמו ד"ש... אח"כ שינוי... פה ושם עוד דברים חדשים מטעם איש או קבוצת אנשים מקורבים אחד לשני... והציבור לא קנה את "הסחורה" – כי הוא לא היה שותף לרעיון. לא היה שותף לבחירת האנשים. לא האמין שהמפלגה החדשה מנותקת מאלה שכבר צפים בביצה הקיימת.

לאיזה שינוי אני באמת חותר? למפלגה שמועמדיה יחתמו על מסמך משפטי שכל רצונם הוא לשרת, במינימום הכנסה אישית, ומכסימום נתינה ופתרון בעיות ציבוריות. כל הסוטה מדרך זו, יודח מיידית ע"י מנגנון מפלגתי/משפטי.

מי שמביט על המפה הפוליטית היום יודע שאחרי הבחירות הבאות כל הקומבינה הזו של הון/שלטון ומסיבות משותפות של חברי הממשלה מתחכחים עם חברי הכנסת האמורים לפקח עליהם (לפעמים זה אותו אדם...) - לא תינתק. אני רוצה לראות בכנסת הבאה את כל אלה שהסלקציה בפתח וילות הפאר בה נערכות מסיבות הקוקטייל הללו של כל הסלב המושחתים בעם – הם שיהיו המועמדים והנבחרים הבאים לכנסת וישמשו את כח החץ שיפלח במרכז הלב את השחיתות שתפסה גרורות בכל.

איך עושים את זה? פשוט עד דמעות...

שכל נציג מ-700 המפלגות העממיות החדשות שירוצו בבחירות הבאות לכנסת, המייצגות את "מרבד הפעילים החברתיים בישראל" - ירים אליי טלפון... מייל... מסרון... ויודיע שהוא מרים את הכפפה... וממתין לראות את כל הלוחמים האחרים בזירה מרימים גם הם כל אחד את הכפפה הקרובה אליו... את המשך העבודה השחורה אני מתנדב לעשות ללא תשלום...

רבותיי. לדעתי, הבחירות הן אלה שמתקרבות אלינו במהירות האור, והפחד שלי מהן גדול אלף מונים מאיזה טיל שיתחיל מלחמה כוללת באחריות נתניהו או אחמדיניג'אד.

רוצים דוגמאות למצב בלתי אפשרי של חיים בצל השחיתות הממסדית? כמה דוגמאות אתם רוצים? מיליון? משלל הראיות שאספתי לאורך עשרות השנים? נדמה לי שנסתפק באחת, מהימים האחרונים.

בביהמ"ש נמצא כי עיריית נתניה מאשימה אותי ע"פ דו"ח מזוייף...

הפקח המעיד (בשבועה) טוען שהוא כתב את הדו"ח המזוייף המוגש לביהמ"ש.

כתב היד של הפקח (על הדו"ח המקורי) פרימיטיבי ברמות, וכתב היד בדו"ח המזוייף – שוטף ורגיל.

השופטת מרימה גבה... עוד גבה... ואח"כ גם פותחת את פיה וטוענת דברים קשים נגד הפקח והעירייה.

השופטת מציעה לי להמשיך ולטפל בעניין שגיליתי בפני ביהמ"ש.

האם ביהמ"ש פסק דבר נגד העירייה? לא. למי השאירו את העבודה? לאזרח הקטן. מה סיכוייו?... כולנו מהמרים על אותה תוצאה...

פניתי עם הדוחו"ת למשרד המשפטים – ליועהמ"ש לממשלה.

ענו לי: "זה עניין של משרד הפנים האמון על העיריות".

פניתי למשרד הפנים. מה יעשה? קדחת. אלי ישי יתפנה לטפל בעיריית נתניה... בעניין החשוד כפלילי... חחחחחחחחחחח.

הבנתם באיזו מדינה אנו חיים? ממי בדיוק רציתם לקבל את זכויותיכם, כאשר הכל רקוב מן היסוד – ומושחתים תופסים בכל העמדות שאמורות להיות מאויישות ע"י בני אדם אחראיים ונותני שרות?!

עניין באותו עניין.

לכאורה, מאיים המטכ"ל הישראלי על חיזבאללה שאם יתקוף אותנו בטילים, מלחמת לבנון השניה תהא משחק ילדים לעומת המכה הכואבת שיחטוף.

אני שואל: "האמנם?".

הרי בכל התקפות ישראל יש יותר שמירה "מפחד מה יאמר העולם" מאשר שמירת בטחון ישראל ועל חיינו.

לו המטכ"ל המתחיל לדבר כמו ביבי... "תזהרו ממני..." היה פועל כמו כל צבא בכל מדינה נורמאלית, אז מזמן היתה לבנון חרבה, עזה עיי חורבות, ואיראן חוששת לקיומה...

אבל אנחנו טובים בדיבורים.

צה"ל מעדיף חיילים ואזרחים שלנו מתים ו/או נכים, והעיקר לספר לעולם כמה מוסרי הוא במלחמותיו באוייב האכזר מולו.

כל הנכתב כאן בא לומר רק דבר אחד: ראשית, נתניהו וחבר מרעיו צריכים לעוף... וכמה שיותר מהר... ודרושה מנהיגות שלא יוצאת להרפתקאות שבסה"כ עלולות להביא אסון "קטן" עד קולוסאלי... ושנית, צבא שלא מדבר, אלא עושה: יורים עלינו, אז יורים חזרה. אם יורים על באר שבע, ז"א שזו מלחמה, ולכן מותר לירות על כל עיר ערבית מסביב.

קאפיש?... פטפטנים ישראליים חסרי תועלת ותוחלת?!

לסיום: מדינה ריבונית שמפחדת ממדינת טרור כמו איראן, צריכה לכבוש ראשה בין ידיה, ולקשקש עם רגליה ברחמים עצמיים...

ע"פ מקורות זרים... (מונח מטומטם בדיוק כמו העמימות המטומטמת...) יש לישראל עוצמה גרעינית להעיף את כל איראן לבתולות השמיים, וחסל סדר טרור עולמי ואיום קיומי על ישראל. אבל לא... אזרחי ישראל המגוחכים יילכו לקנות מיכלי מים... חחחחחחחחח, יעמדו בתור למסכות אב"כ... חחחחחחחחחחחח, ויתחילו לאטום דירותיהם בסלוטפ... חחחחחחחחח. לא שמשהו מזה יעזור לאלפי המתים והנכים... אבל... נישמע להוראות פיקוד העורף... חחחחחחח ואפילו נקבל אס.אם.אס שטילים מתקרבים אלינו... חחחחחחחחחחחחח.

פשוט מדינה מטומטמת... ועל כך אין איש חולק.

גם אין ילד אחד שיאמר בקול גדול: המלך עירום.

היום זה בדמשק... מחר אצלנו.

תראו מה שיעשו לנו "סתם טילים"... "סתם פצצות"...

והמטורף מבהיל אותנו מנשק גרעיני בידי איראן...

ככה יראה הרחוב שלנו... תענוג.

בואו דיון רציני על הפצצה האיראנית

השחקנים הראשיים בנושא "כן פצצה" "לא הפצצה" "כן הפצצה" "לא פצצה"... הם שלושה: המלך ביבי, הנסיך ברק והנשיא אובמה. למעשה, הם מקלים על הדיון כאשר ביבי/ברק הפכו מיקשה אחת, ומנגד מתנהל לו נשיא העולם כגננת או שמרטפית לשניהם.

ביבי/ברק רוצים הפצצה היום.

אובמה לא רוצה הפצצה.

מבחינת הנושא באופן קר, ברור לכל ילד בגן טרום חובה: לאיראנים תהא פצצה גרעינית, אם לא היום, אז לבטח מחר. הסיבות לכך כל כך פשוטות, שמעליב לחזור עליהן כאילו והחלטנו להתאבד בכח על גיבובי מילים: כאשר מדינה מחליטה להרכיב פצצה גרעינית כל מה שהיא זקוקה לו הם נחישות וכסף. שני אלמנטים אלה מרופדים עמוק במאווייהם של מנהיגי איראן. אבל למה ללכת רחוק? האם ארגון טרור עולמי עם אותם נתוני פריצות מוחית אינו יכול להגיע לאותה פצצה גרעינית, אפילו אין לו מדינה בה יבנה כורים לראווה והתרסה עולמית? בוודאי שיכול. סוף דבר: לאיראן תהא פצצה גרעינית, ואם לא לפני ההפצצה... אז לאחרי.

כאן הגענו למלחמת העולם השלישית... מה, נבהלתם? אל דאגה. זה יפול עלינו כל כך מהר, שתמונות השואה... קרובות מתמיד.

כי מה היה לנו?

נתחיל מאי תקיפה של מתקני הגרעין באיראן? בבקשה. בעוד כך וכך... תחזיק איראן פצצה גרעינית. האם זה מסוכן לישראל? ממש לא. אתם יודעים כמה פצצות גרעיניות יש ברחבי העולם? אתם יודעים מי מחזיק בהן? האם ברור לכולנו שתוך כך וכך שנים ניתן יהיה לקנות פצצה גרעינית באי ביי?... (מה? כבר אפשר?). נו... וכמה פצצות כאלה נזרקו בעולם אחרי הירושימה ונגאסאקי?... נראה לכם שאיראן תהא הראשונה להשתמש בנשק גרעיני בעולם החדש אחרי מלחמת העולם השניה? שאתחיל לנתח לכם מה עלול לקרות אם איראן... אפגניסטן?... קוריאה?... או וואט אבר... יחליטו... להתאבד... יחד עם שאר העולם. בקיצור: תשכחו מזה.

עכשיו הגענו לאפריטיף. נניח וצמד הקומיקאים שבמדינה מתוקנת היה עף מזמן מכס ההחלטות המשליכות על עם שלם המום, מבולבל, ו... ממתין – מחליט להפציץ את מתקני הגרעין באיראן. אוההההההההה...

מיד תתחיל אופרה משולבת עם התזמורת הפילהרמונית, כאשר את הסולו שר בטון המתאים מי אם לא פאבארוטי... שלצורך העניין הגיח מהמקום אליו רובנו נצטרף בקרוב.

טילים רבותיי... טילים... טילים במחיר חינם... טילים לילדים... טילים למבוגרים... טילים לבניינים... וטילים לכל מאן דהוא – שהזמין אותם או ש"זכה" להם במבצע חינם. הם לא יגיעו אלינו רק מאיראן. הם יגיעו מכל עבר... והאמינו לפלשתינאים... לסורים... למצרים... אולי אפילו ל... תורכים... שרק עשירית ממה שיש להם כאן קרוב אלינו... יספיק כדי להרוס שלושת רבעי מדינה... עם סיכויי שיקום לעוד שלושת רבעי שנות אור... ושמתם לב? עוד לא הופצצנו ע"י פצצה גרעינית...

כעת נראה את הישראלים, בלי אפשרות לצאת למחאות "צדק חברתי" במוצ"ש... כי למדינה יהיה הרבה פחות מלאחרון העניים. נראה את הישראליים הולכים ברגל (אין יותר רכבים...) בצידי דרכים מרוסקות, ומבקשים... מים... מים... איך כל זה משתלב עם האפאטיות לציות אוטומטי עם המנהיגים המושחתים שכל מה שהם עושים... אבל, הכל... עובר כאן ליד האוזן?!... "רק אל תפריעו לי בכוס הקפה והעוגה שלנו בבית הקפה העמוס פטפטת... אל תנתקו לנו את שיחות הנייד שלא מרפות מאיתנו ביתר שאת אחרי הצלחת הורדת המחירים הדרסטית... ואלוהים, אל תמנעו מאיתנו קניית הרכב המשפחתי החדש "במבצע" שנדע כי בישראל הכי כיף לחיות... ועל החופשות לחו"ל... כאן שלא תעיזו להפריע לנו – כי מזמן נגמרו לנו הברזים והמגבות בבית...".

מי שטרם הבין, הנה תזכורת: גם אם נביא על עצמנו אסון לאומי שיגרור אסון עולמי, לא נמנע בבוא היום הימצאותה של פצצה גרעינית באיראן. השאלה שנותרה פשוטה להבנה: למה להרוס את מדינת ישראל (והעולם) כבר עכשיו על סמך טירוף "מנהיגותי" שתסלחו לי... ניזון רק מחולשה פוליטית הולכת ומכבידה בישראל?!

כעת ל... אובמה. האיש הנראה לכם מהסס... אולי לא הכי נחוש... מחזק אצלי את ההרגשה שיש הבדל מנהיגותי טוטאלי בינינו ובין ארה"ב שלא בכדי מנהיגה את העולם. אובמה אינו מרבה לקשקש כמו אלה בישראל – ודווקא שם ניתנות לו אינסוף הזדמנויות שיגרתיות המעוגנות בתרבות השיח האמריקאי. אובמה מנסה בכל מיניי דרכים יצירתיות (ואולי לא מובנות לנו...) למסמס את הטירוף הישראלי שלפעמים נדמה שרוצה לשחזר את מלחמת ששת הימים, רק שהפעם... לצרכים מפלגתיים צרים. סליחה... תקופת סאלאח שבתי – לא על גב מדינת ישראל המודרנית. בלי לנתח יותר מידיי את מדיניות ארה"ב, ניתן לומר בבטחון מוחלט: לו יגיע רגע האמת וישראל ו/או העולם יהיו בסכנה כלשהי מאיום ממשי איראני... ארה"ב תהא הראשונה לתת את מכת הנגד... ושאוייבינו לא יידעו ממנה...

אז אם יש עדיין מישהו כאן שמנסה לחשוב בבהירות, ללא משוא פנים למפלגות ימין או שמאל, ללא תאוות שלטון גם אם היפופוטם, דב גריזלי או תולעת יהיו ראש המפלגה... אולי הפעם זה הרגע שהעם הזה... יקום ויאמר למנהיגיו ההזויים: עד כאן!!

רוברט רדפורד בסרט הענק והחזק - המבצר האחרון...

לוחם חברתי מסוג אחר

בעוד כחודש אני נכנס בפעם הראשונה בחיי לבית הסוהר.

כן. כמו קצב. כמו הירשזון. כמו בניזרי. כמו יגאל עמיר...

אה, שכחתי, צריך עבירה פלילית והרשעה כדי להכנס. אז יש לי.

הואשמתי בהצבת שלט מחאה על אדמתי הפרטית (לא שהמקום הפרטי רלוונטי) נגד פעולות מרושעות בניגוד לחוק של ראש עיריית נתניה מרים פיירברג – והורשעתי. גזר הדין היה 2,000 ש"ח, ולבקשתי הוסף: אם לא ישלם את הקנס ייאסר ל-7 ימים.

היום 01.08.12 הגשתי בקשה להוצאת צו מאסר נגדי, לחודש ספטמבר הקרוב.

אף אחד לא קם.

לא חיכיתי שיקומו. אני עושה את מה שאני חושב, אפילו אינני חי באותה מדינה שכל מיניי ייפיי נפש טוענים: "זו מדינה דמוקרטית, האזרחים חופשיים שלא כמו בכמה מדינות עולם שלישי ואח', ובתי המשפט הבלתי תלויים הם המפלט שמא חו"ח המדינה תעבור על החוק ותפגע בזכויות האזרח הקטן".

נחמד, לא?

יכול להיות שככה לומדים באוניברסיטה ואפילו עושים פרצופי רבי רושם באמצעות שרי ממשלה וחברי כנסת... אבל בתכל'ס, לך חפש לך צדק, יושר, משפט, ודמוקרטיה... בישראל.

אתם יודעים שיש חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בו נכלל חופש הביטוי (ע"י פרשנות ביהמ"ש העליון) – ולמעשה מותר להרים שלט מחאה ו/או למחות בכל דרך שתראה...?

כן, אפילו היה בג"צ מפורסם (בג"צ זקן) שדיבר בדיוק על כך... אבל שם מדובר בעיר באר-שבע... מה לעשות שאני הפגנתי בנתניה?

האם ניתן לערער על פסה"ד?

בוודאי. למחרת היה כתב הערעור במזכירות ביהמ"ש המחוזי מרכז.

אז למה מהרתי לבקש את פקודת המאסר?

כי אינני מאמין שלמרות החוזק הבלתי מתפשר של טענותיי, יתקבל ערעורי.

הרבה סיבות לכך, ולמה לי להתחיל ולערוך סמינריון כאילו ואנחנו חיים במקום נורמאלי?

הכי הגיוני (הגיון ישראלי) שאזרח קטן כמוני, למרות שהשופטת אמרה שאני איש גדול... (בגובה), ייכנס לבית הסוהר כאחרון העבריינים, ורק חו"ח לא לפגוע ב"שלטון החוק"...

אני מביט על "לוחמים חברתיים" אחרים המתגלגלים בימים אלה לפתחנו בכל מקום בו ניתן להפגין נגד זה... ונגד זה... ולא מוצא שום מכנה משותף איתם.

לא עם הילדה ההיא שהקימה אוהל ולא ידעה מה בדיוק היא רוצה. את הנזק שגרמה שילמנו, ועוד נשלם...

לא עם החברה שלה שכבר שיריינה מקום ריאלי במפלגת העבודה. את הנזק ממנה נחווה בקדנציה הבאה... אחרי הבחירות.

לא עם הסטודנט ההוא שכבר מזמן נחשב לחבר כנסת אחרי הבחירות הבאות... והוא ממש לא מדבר שונה מכל נבחר קיים היום. ד"א, ביבי כבר ניטרל לו את מחאת מוצ"ש הקרובה בדחיית העלאת המע"מ ב-1% לחודש ספטמבר. רבים בציבור רואים בכך נקודה לזכות הממשלה, ולא חשוב כל היתר...

גם לא עם אותו לוחם חברתי (שיצא לי להכיר אישית) שהקים את עיר הבעדים בדמות "חומה ומגדל" על כביש החוף מול קבוץ יקום... רק שהדרך שלי לא מצאה חן בעיניו, והוא כנראה חשב וחושב שעדיף לבנות עיר למעוטי יכולת... דווקא על אדמה שלא נקנתה כחוק. טענתם "המלומדה" של העולים לקרקע: "הקרקע הציבורית במדינה שייכת לכולנו...".

גם חברו לפרוייקט שבאמת נלחם כבר שנים רבות למען עובדי הקבלן (וגם אותו אני מלווה שנים רבות) החליט שאם פרקו להם את ה"עיר" הבלתי חוקית בעליל... מותר לו לנפץ חלונות ראווה של בעלי עסקים בתחנת הדלק הסמוכה... ולהראות בכך "מנהיגות". רבים מחבריו עשו לו לייקים בדף הפייסבוק על הסרט המתעד את ההרס הזה...

ד"א, החבר'ה הללו ינקו הרבה מהרעיון הזה לאחר מלחמתי הפרטית בה נצחתי בענק את עיריית נתניה, פקחיה ושוטרי נתניה – וכיום אני מתגורר בקרוואן על ה"מגרש הביתי" (סרט ביו-טיוב) רק שהם לא מבינים ו/או לא מנסים להבין שהכל... בוצע על אדמה פרטית בטאבו!!

אז אני הולך לבית הסוהר, אולי כמו אחרון העבריינים, אבל בהרגשה אחרת לגמרי.

אתם תשפטו... 

אני ה-1 אחרי כל כך הרבה אפסים שהתקשורת מעדיפה: 0.000,000,001

ראשית הבהרה: ישנם עיתונאים מתי מעט שראויים לכל הערכה ואפילו לכינוי "עיתונאי אמין", אבל גם אלה נכנעים בשתיקה למכבש הניהול התקשורתי הכוחני וההוני במדינת ישראל.

מה שאני הולך לכתוב כאן כאילו סותם את הגולל על האופציה לקבל את הפרסום האישי הראוי... אבל למעשה הקרע הסופי ביני והתקשורת הזדונית כבר קרה מזמן.

אפילו הוכחות יש לי. כ-5 פעמים בשנים האחרונות פנו אליי תחקירנים, מלהקים וכהנה מחפשי דמויות מעניינות לתוכניות ריאליטי מובילות – שמבחינתם הייתי הדבר הכי "חם" בשוק. הם נזרקו מכל המדרגות בחדרי העורכים והמנהלים. בטח שרציתי להופיע באחת התוכניות. מבחינתי, אם אתה לא יאיר לפיד (יציר התקשורת) – אתה לא קיים.  עובדה: מי הצליח להתברג מלבדו לצמרת המפלגות שהסקרים מנבאים להם מנדטים טובים אחרי הבחירות הקרובות? כן, להיות אפס, ללקק לכל מרואיין – ולהכריז על כניסה לפוליטיקה, זה הרבה יותר ריאלי(טי) מכל עשייה אמיתית בתקווה לחתור למנהיגות ציבורית בונה.

אתם יודעים למה הם שונאים אותי? כן, שונאים. פשוט מאוד: בגלל אותה סיבה שיש לי את השם שצברתי נדבכיו לאורך השנים. במי לא נלחמתי? את מי לא תבעתי? האם אין לנתבעים אבא? אמא? אח? אחות? חבר? קרוב? והנה לכם המון זועם שאינו מוכן שמלחמותיי הצודקות תבאנה ברכה לעולמנו הקורס. בינינו... לכם זה לא קורה על כל צעד ושעל, אבל אתם... מוותרים?! אפילו את מערכות התקשורת המובילות תבעתי – וניצחתי, אז שיאהבו אותי?! אבל מה קורה שהם גם האחראים לכל מה שמתרחש במדינה הזו?

נחזור לאקטואליה הגוססת בימים אלה. מי הם "מנהיגי המחאה"?

התשובה הנכונה: מי שהתקשורת קבעה.

אחת ליף שעיתון "ליידי גלובס" מרח על השער שלו כ"אשת השנה". מי היא? מה עשתה בחייה? האם עם אפס מעש ורקורד ניתן להנהיג עם? בסוף עוד מאשימים אותה בכשלון המחאה. אותה מאשימים? מי היא? בסה"כ עיתונאים נמרחו עליה, וכעת מבקשים שהאפס/גולם יתן קבלות?

אחריה נשרכה אחת נוספת, שפיר. כאשר הליף לא הצליחה למרות נסיונות החייאה "עיתונאיים" חוזרים ונישנים, נאלצו להסתפק בזו שבמקרה היתה לידה באותה הפגנה ראשונית שהציבור באופן ספונטאני יצא לחפש "צדק חברתי". גם זו עם אותו אפס רקורד, אבל עם מעט יותר אינטליגנציה. זה הספיק לשלי יחימוביץ לספח אותה לצמרת מפלגתה, ולעיתונאים להביאה לכל תוכנית חדשות ופרשנות... המומנטום כבר יביאה לכנסת. הנה לכם עוד אפס מצטרף לרשימת האפסים הארוכה בכנסת ובממשלה.

 את תפקיד המסביר הלאומי תפס הטרמפיסט שמולי שבמקרה היה באותה עת של "כעס חברתי" בראש התאחדות הסטודנטים. הבחור הממולח הזה הבין מיד שכדאי לנצל את הבלאגאן ולהשתריין בחברה הטובה של הון/שלטון, אבל עם מסר מרוכך להמונים. התקשורת שראתה דמות נוחה לתיעוד, חסרת התלהמות אופיינית לתקופה, לא עזבה אותו לרגע, והוא ניצל את אפס מליצותיו עד תום.

על כל גל הייאוש הציבורי הנרמס עד כלות, התחיל לכשכש כזנב – יאיר לפיד. האיש השווה מיליונים שמעולם לא התאים לשבלונה העממית של "מנהיג חברתי לשכבות החלשות" – הפגין שריריו ממכון הכושר... ומאז אינו מפסיק לצייץ: "אני השליח האמיתי של שכבת הביניים בישראל". הוא בונה את דרכו עם סיסמה שאמורה לעודד אותנו ש"יש עתיד" (רק לא צבע את העתיד באיזה צבע...) בעזרת המון הון... המון כח... ואם תרצו: בעזרת אותה תקשורת שמבחינתי היא היא הסרטן האמיתי במדינת ישראל. מירי רגב (אחת מאותם אפסים רבים אחרי האפס והנקודה...) לא היתה צריכה לכנות אומללים שצבע עורם אינו אהוד עליה כסרטן, אלא להפנות את האצבע המאשימה לאשמה העיקרית: התקשורת בישראל.

מכאן בואו נשב כולנו יחד, ונתחיל לחשוב באמת...

כאן ממשיכה צפירת ההרגעה בתקשורת, בפוליטיקה, ואצל אילי ההון: "נו... ואיך האיש הזה רוצה להרים את העם הזה שהשכבנו על הרצפה ואנחנו גומרים עליו (תרתי משמע)... לעשות משהו בלעדינו?! איךךךךךךךךךךך?!