ליועהמ"ש לממשלה: עבריינות עיריית נתניה

היום קרה דבר בביהמ"ש בנתניה. השופטת שדנה בשלושה כתבי אישום נגדי שהוגשו ע"י עיריית נתניה, זיכתה אותי מאחד מהם, ואמרה לי: "לו היית עו"ד, היית עושה מטעמים מהעניין שזה עתה העליתי בפניי. אלה דברים חמורים ביותר...".

לפני הדברים שמועברים מיד בתום כתיבתם לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה מילה על הרשעתי בשני התיקים האחרים. המדובר בדוחו"ת עירוניים על הצבת שלטי מחאה בחלקת אדמתי הפרטית – כנגד ראש עיריית נתניה. למרות זכות היסוד החוקתית של כבוד האדם וחירותו, חופש הביטוי, הזכות למחאה וחופש להצבת שלטים בהתאם – ולמרות בג"צ שחיזק לחלוטין את הנושא, הורשעתי על סמך פרשנות לא ברורה כאילו ובנתניה קיים חוק נפרד ממדינת ישראל. על כך מוגש מיד ערעור לביהמ"ש המחוזי.

אבל שימו לב לגילוי שהבאתי לפני ביהמ"ש. אחד האישומים נגדי מזוייף. הפקח שהעיד בשבועה כאשר לפניו מונחים שני הדוחו"ת (הרשמי המזוייף - והמקורי) חזר וטען שהוא זה שרשם את שניהם, ואיננו מבין מהיכן צץ הדו"ח השני. כאשר שאלתי אותו כיצד יתכן שכתבי היד שונים לחלוטין, ואף השופטת חיזקה דבריי והעירה תשומת ליבו לכך (נראה בברור כתב יד מאוד פרימיטיבי בדו"ח המקורי, ואילו המזוייף היה בכתב יד רגיל...) – טען: "משתפרים עם הזמן...". כאן תקפה אותו השופטת ואמרה לו: "שיפור כזה בהפרש כמה ימים?...". השופטת פנתה אליי יותר מפעם אחת ושיבחה אותי על הדברים החמורים שגיליתי, תוך שהיא קוראת לנציגי העירייה לעשות ברור כיצד קרה הדבר, ולי – לחפש דרכים לטפל בעניין. "נראה לי שהפקחים בנתניה עושים מה שבא להם..." סיכמה השופטת.

לפעמים אני לא מבין מהיכן כל האנרגיות הללו במלחמתי הבלתי נגמרת נגד הזדון השלטוני בישראל (כאן זו רשות עירונית, אך אין הבדל גדול בינה ובין הרשות הממלכתית) – אבל אם מישהו נתן ונטע בי עדיין את הכוחות, אז לו יהי, ואנסה איכשהו עוד בחיי להגיע לתוצאות חיוביות שאני עמל עליהם כבר עשרות שנים... עמל... ועדיין הרוע מנצח.

המשך יבוא...

הממשלה חוגגת על אזרחים לוזרים

אף אחד לא התפלא, ואף אחד לא התרעם. פשוט וקל. הגזירות נחתו עם שחר על ראש כולנו... ואותו קומץ של מוחים כרוניים החליט שגם היום (יום א') זה תאריך ראוי לצאת לרחובות ולצעוק: "ביבי תתפטר העם כבר לא יכול יותר".

מישהו מוכן לעזאזל לשים את האצבע בחור הנכון בסכר?! לקרוא לבגדי המלך החדשים כשם שקרא להם אותו ילד קטן?! או שמא עולם כמנהגו ימשיך לנהוג בטימטום המקומי?!

אין שום ספק. הקופה הציבורית מתרוקנת, ויש צורך למלא אותה מחדש. במשק בית פרטי או עסק עצמאי – מצמצמים... או שמגיעים לפשיטת רגל ויד. אבל בממשלת ישראל בראשות הגורו נתניהו וסנשו פנשו שטייניץ זה הרבה יותר פשוט. מוציאים את המגלב מהארון, ומתחילים להכות בעבדים הקורסים גם כך תחת הנטל, עד שכמעט יפחו נשמתם בעוד עומס שבסופו של דבר יכניס לקופת השרצים עוד ועוד שלמונים להמשך החיוכים "מלאי האחריות הציבורית".

ראיתם כמה קל לשטות באזרחי מדינת ישראל?

האם ביבי מנהל את המדינה נכון? תלוי את מי שואלים. אם אתה "ימני" בדעותיך – התשובה חיובית וצפונה. אם אתה "שמאלן" – התשובה שלילית ומדרימה חדות לעבר המדבריות הכי חמים וטובעניים. מסקנה: אפילו בסוגיה מהותית כלכלית בחיינו – להחזיר את השטחים או לא... זה הגורם הקובע אם נזכה לחיות ב"צדק חברתי". מה הקשר? בירה נשר? מה כמה? שבע. מה שבע?...

מספרים לנו שחסר כסף... וואללה?!

מישהו פתח את ספרי החשבונות של משרד הבטחון שיונק ויונק ואיננו מתמלא?! מישהו ספר את מאות אלפי הקצינים המגיעים כל בוקר עם רכב צמוד ללשכתם העמוסה מזכירות וחיילים עובדים... ובסוף היום חוזרים הביתה עם משכורת שמנה ותמלוגים אסטרונומיים לכל חייהם? האם באמת בעזרתם של אלה שהקדושה הישראלית לצה"ל מנעה עד היום כניסה וברור הבזבוז הנורא – נצא מהמערכות שעלולות לבוא אלינו מאיראן? מסוריה? מהפלשתינאים? עד כמה שזכור לי, בשורה התחתונה, האמר אחד נקלע למארב של כמה חיזבאלאים... אף אחד מאינסוף מקבלי השכר האסטרונומי לא שם לב... והטרגדיה הלאומית מאז ועד היום לא נרגעה... ולא תרגע. אז מה לעזאזל צריכים לבזבז מיליארדים על אוכלי לחם חסד מורמים מעם, שבין לבין, אינם תורמים מאומה לבטחון ישראל? כל שאיפתם של אלה היונקים אותנו עד לשד עצמותינו הוא להגיע לגיל המופלג 40... ואז ליהנות מחיי הוללות בלי עבודה, על חשבוננו, לנצח. כידוע, הנצח עולה עם השנים...

מה למשל עם 40 מישרות השרים וסגני השרים? למה לא מקצצים אותם לפחות בחצי?! אה... זה אולי חיוני... כלכלי... אבל קואליציונית?... לא בא בחשבון.

יש עוד המון עניינים שנתניהו ושטייניץ בכלל לא מתקרבים לטפל בהן, והסיבה כרוכה בכל מה שאנו כואבים על הפוליטיקה הישראלית: חאפריות. הם יודעים שגם אם לא ינקפו אצבע, בבוא היום – כאשר ייגמר הכסף, לא יהיה קל יותר להביאו מאשר לספר למטומטמים העובדים בלי סוף ללא מוצא מהחובות... שפשוט יתאמצו עוד יותר... אחרת הקופה הציבורית תקרוס... אנו עלולים להיות כמו יוון... כמו ספרד...

אספר לכם משהו קטן באוזן: הלוואי ונגיע להיות חדלי פרעון ואונים כמו המדינות הללו שפשטו רגל. או אז לא יהיה צורך להמריד את העם הרקוב הזה נגד העבריינים המנהלים אותו... כי לצערנו, המח הישראלי מבין שהכל מלמעלה... ולמעלה מנתניהו אין... ולכן צריך לתת לו את הכל... כולל הכבוד העצמי... גם אם נרוויח 10,000 ש"ח בחודש, מגיע לנתניהו 11,000 כדי שחו"ח לא נקרוס כלכלית...

יום שני הדרמטי 30.07.12 מתקרב

כפי שכבר הודעתי, הפעם תזכורת ליום גורלי בחיי. ביום שני הקרוב יווצר השילוב המדהים בין המחאה הציבורית מחד, וחיי הלוחמניים ארוכי השנים נגד הממסד העויין את האזרחים הקטנים מאידך.

כשאני צופה בכל סוגי המחאה החברתית נפרשים לכל כך הרבה כיוונים, לעיתים הזויים, מתחזקת בי ההרגשה שדרכי האיטית אך הנחושה גם אם טרם בשלה להצלחה מסחררת לטובת כולנו, היא שבסופו של דבר תניב את הפירות הנכונים ולהצלחה.

בתחילת 2009 ניהלתי מלחמה קשה ביותר נגד עיריית נתניה – "המלחמה על הבית" ("מגרש ביתי" ביו-טיוב). המלחמה הזו שניהלתי רק עם את חפירה ושדרשה ממשפחתי לחיות 10 חודשים ללא מים, חשמל וביוב... מתגלגת עד היום ברחובות העיר ומשאירה את כל השומע על כך, בפה פעור.

לא פלשתי לאדמות מדינה, ולא עברתי על החוק – ולמרות זאת נאלצתי להלחם נגד פקחי העירייה ושוטרי משטרת נתניה שהרבה נחת לא רווחנו מהם.

אבל...

גבעת פסולת הבניין שכוסתה בקוצים ודרדרים במשך עשרות שנים, טאבו שלנו, נראית כיום כגן עדן עליי אדמות. אם ננסה להבין את העובדה המוזרה שעל עוד כ-1000 בעלי מגרשים כמוני נאסר לעלות על הקרקע שבבעלותם המיועדת לבנייה ושעברה את כל ההליכים התכנוניים רבי השנים – נבין שהקראוון שלנו בן 4 החדרים המוקף בכ-400 עצי פרי ומהווה מגורים למשפחה כולל אבא בן 99, שלושה כלבים מקסימים, ציפורים, יונים ועורבים המבקרים לשתות מים ולאכול... נאמר: "אין מילים".

בתוך סבך כל הבלאגאן של המלחמה הזו נגד הרשויות... זעקתי במחאה שאת תוכנה מרחתי על בדים שתליתי בחצרי, כגון: "נסים גבאי בצדק – נגד – מרים פיירברג ברשעות".

הדבר הביא בין היתר... לרישום דוחו"ת נגדי כאילו תקנה עירונית מחייבת כל שלט בעיר באישור העירייה... על העניין העקרוני הזה עומד עבדכם הנאמן לדין פלילי ביום שני הקרוב. אחרי כמעט 4 שנים של דחיות... החלפתם של שני שופטים וקביעת שופטת חדשה... מגיע סוף סוף יום הדין.

השאלה היא אם יהיה דין, ולמי?

כמי שיותר מבטוח שיש לי קייס פרטי וציבורי ענק ביד, אני ממתין בקוצר רוח לשעה 12:30 ולתחילת הדיון בשלושת הדוחו"ת הנ"ל.

מה שיכול לקרות זה אחד משניים: או שאצא זכאי, ובכך הבסתי את ראש העירייה מרים פיירברג בעניין בסיסי שיחייב אותה גם לחשבון נפש מעמיק וגם לשנות תקנה עירונית שלדעתי הינה בלתי חוקית בלשון המעטה, או שחו"ח אצא אשם... כאן אני מבטיח: מעבר להמשך ההליכים המשפטיים שאזום עד ביהמ"ש העליון, אבקש מיידית להמיר את הקנס שחו"ח יוטל עליי – במאסר בפועל. לדעתי, הדבר הכי נכון לאדם לעשות הוא לעמוד על זכויותיו, ואם ידרש ממני לסבול כמו רבים וטובים לפניי (במדינות העולם) שהצליחו רק אחרי ישיבה בכלא ו/או במותם... לו יהי.

גדי סוקניק באמירה עיתונאית נדירה

בפעם הראשונה אני שומע עיתונאי, את גדי סוקניק, היום 23.07.12 בערוץ 2 אומר לגל גבאי - בצורה בלתי משתמעת לשתי פנים את האמת שעבדכם הנאמן טוחן כבר הרבה מאוד זמן: "הכנסת ברובה היא חבורה של אפסים".

כשהגענו ליום הזה שכבר מותר אפילו לעיתונאים לומר את האמת, כנראה שחצינו איזשהו קו שנדמה כי השלווה המדומה שמנסה המשטר הקיים להנציח - יחזיק מים בערך כמו שלטונו של אסד בסוריה.

אני מאיים (כל שוחרי שלטון החוק אצים רצים לחייג 100...)

אם נתניהו יספח אליו את סרח העודף ב"קדימה" ויתן להם תפקידי שרים וסגנים - למרות ממשלת השחיתות הרחבה שכבר מכהנת... אני הולך לבג"צ.

מיטב עוה"ד יספרו לי שאין לי קייס.

אני כבר עונה להם: יש גם יש!!

תסתכל במראה - תראה בהמה!!

נתניהו שכבר נאמר עליו הכל... עולה שוב על המקפצה ומשתין ישירות לפי המתרחצים בבריכת הסחי הישראלי, ומודיע: "כל הטינופות הבכירות מזבל מפלגת "קדימה" שיפרשו לטובת מדיניות הדיקטטורה שלי - יקבלו תפקידי שרים וסגני שרים...".

הממשלה המושחתת ביותר בתולדות ישראל בראשות הנוכל נתניהו, תחבק עוד שרים וסגני שרים...

חלק מהעם ישרוף עצמו...

חלק אחר יילך לעבודה... יישב בבתי קפה... וכשיראה שנגמר לו הכסף... ייצטרף לנשרפים על מוקד האין אונות הישראלית!!

לא טוב למות בעד ארצנו

אור אדום מהבהב לפניך!!

קחו את עצמכם בידיים.

זה שהאזרחים בישראל חייבים לקחת אחריות על גורלם כשאין ריבון העושה זאת, עדיין לא אומר שסוריה היא המודל להפיכה. לא מאמין שמגיע לנו לשפוך דם ברחובות, אבל...

אני קורא בפעם האולי אחרונה, לפני שחלק מכם יהיו סילמן 2... וחלק אחר ינהגו כבסוריה: לא טוב למות בעד ארצנו!! הכח הדמוקרטי בידינו!! צאו מהאגו טריפ!! שכחו מתאוות בצע!! חיזרו לראות את תמונות הצבע המטעות – בשחור לבן של פעם!!

אם תשאלו אותי כיצד המון אזרחים יכולים במחאה פשוטה להפוך עולמות, אתם בבעיה כרונית בלתי הפיכה!!

הנרות לסילמן לא מזיזות לדיקטטור

כמה מאות פנויי מוצ"ש ללא תעסוקה יצאו לרחובות ובידיהם נרות לזכרו של מי שהמערכת רמסה אותו – עד שהצית עצמו למוות.

בקרית הממשלה ובאולם המליאה של "כנסת ישראל" לא הנידו עפעף.

ראש הממשלה: "צריך להרתיע מאיראן גרעינית".

ההמון: "ביבי, ביבי... רק ביבי חזק טוב לישראל".

למרות הדלקת נרות הזכרון לסילמן ז"ל - נתניהו ו-119 הגמדים לא החלו בבניית דירות לזוגות צעירים במחירים סבירים ברחבי הארץ. נתניהו: "לא ניתן לנשק כימי לזלוג מסוריה לחיזבאללה". ההמון: "ביבי, ביבי... רק ביבי חזק טוב לישראל".

למרות בכי ההמון הכובש את יצרו ואינו עולה על בריקאדות קריית הממשלה, הדיקטטור וחבר מרעיו בממשלה ובכנסת לא החליטו להתחיל וליישם תוכנית לאומית להפחתת הקטל בדרכים.  הרכבות נראות כמו הפרצוף שלו. התחבורה הציבורית דומה לזו שבהודו. והמשטרה... עוסקת במשלוח דוחו"ת על מהירות "מופרזת" בכבישים בהם מלבד זבובים ומצלמות שחיתות – אין דבר. הבנימין: "העולם שוב עומד מנגד כשישראל על סף שואה". ההמון: "ביבי, ביבי... רק ביבי חזק טוב לישראל".

הערב אין מחאה "רגילה". הערב לא יופיעו אומנים לבידור חוצות ערב תחילתו של שבוע עבדות נוסף למימון הממשלה וכנסת ישראל. הערב כולנו בזכרון עמוק עם סילמן ז"ל. איך? למה? מדוע לא ניתן היה להציל אותו?... ככה תופסים את הראש רבים בקהל הבוכה, וכולם מצפים לצדק חברתי.  אבל נתניהו לא מתחיל אפילו לחשוב על צדק, בטח לא על חברה, ואם על חברים... אז רק ליכודניקים. אה... נזכרתי... יש לו אפילו חברה + וליכודניקית: מרים פיירברג ראש עיריית נתניה. זו שבסוף החודש אחרי 4 שנים מתישות אני מקווה סוף סוף לשמוע מדוע היא מעמידה אותי לדין פלילי על... הנפת שלטי מחאה נגד עריצותה... אבל יש לי בעייה: העם עדיין לא איתי, כי לא שפכתי על עצמי נפט, ואפילו לא התחלתי לעשן... ההמון: "ביבי, ביבי... רק ביבי חזק טוב לישראל".

לוקחי השוחד מגלגלים עיניים/בסימן סילמן הי"ד

משפט אולמרט מוציא את כל הנוכלים מעורם: "איך הוא יצא זכאי?".

את ברכתי על זיכויו של אולמרט ממירב ההאשמות הקשות – כבר נתתי.  אבל לראות, לקרוא ולשמוע את צדקנותם של כל הנוכלים הגדולים במדינה (נבחרים, פוליטיקאים וחבריהם לספסלי העבודה...) על "איך יכול להיות שמקבל שוחד כראש ממשלה ייצא זכאי?... אני תופס את הבטן שלא תתפקע מצחוק... כי האלטרנטיבה להתרגז ולחטוף סרטן בגללם... לא בראש מעייניי.

הרי ידוע שאין נוכל ציבורי שלא ממלא טוב טוב את חשבונות הבנקים שלו בשוחד מסוגים שונים ו/או מעמיס על נדלנ"ו קרקעות מקרקעות שונות שאדם מן הישוב יכול רק לחלום לקנות אי פעם פרומיל מהן.

אבל תקראו את תילי התילים של השופכין על משפט אולמרט... (לא, אינני רומז שבמקרים ההזויים הללו שזוכה אולמרט יש אשמה מסתתרת). אם יש מקום מעולה להניח עליו את הפתגם: "על ראש הגנב בוער הכובע" – זה בדיוק הזמן...

הצעה שראש הממשלה חייב לחטוף בשתי ידיים

ישר ולעניין. בהתאם לכל הנתונים, ממשלה מנותקת, שרים אטומים, חברי כנסת עובדים עלינו בעיניים, וראשי מחאה לעשרות מתרוצצים כעכברים בכלוב ולא מוצאים מנוח.

הנה הצעה שרק אדם אחד יכול להביאה לכדי ביצוע: ראש הממשלה.

הבה נקבע ישיבת ממשלה מיוחדת, בדיוק באותו תאריך קבוע... ביום א' הקרוב.

הרעיון הוא ב... מי יישב מסביב לשולחן הממשלה?

הצעתי.

לישיבת הממשלה הקרובה יוזמנו כל שרי הממשלה וסגניהם, ויהיה עליהם להגיע עם כל הנושאים אותם הם מתכוונים להביא לאישור חברי הממשלה.

כעת לפצצה.

לישיבת ממשלה זו יוזמנו פעילי מחאה מרכזיים (כפי שייבחרו ע"י הציבור המכיר אותם) במספר זהה למספר השרים וסגניהם.

מאחר ואין לפעילי המחאה זכות הצבעה חוקית בישיבות ממשלה, יקבלו זכות וטו לביטול הצעות שרים ו/או לשינוי ותיקון החלטות בהתאם להבנתם – ואת ההליך החוקי יבצעו השרים בהתאם.

במקום להתחיל בהסברים אקדמיים, חברתיים ופסיכולוגיים... אני נותן לכל מי שיקרא דברים אלה לראות בהצעה צעד ענק לנסיון גישור בין המנותק הממשלתי והציבור המיואש, ותחילתו של דיאלוג בונה המבטל מיידית את כל ה"חימום" השיגרתי במחאות מוצ"ש.

משה סילמן: "ביבי ושטייניץ הנבלות".

כשאני טוען וכותב כבר זמן ארוך מאוד שהעם הזה מטומטם דיו כדי לבחור כל פעם מחדש באותם פרצופים נאלחים – "מתעלמים" ממני ואפילו לא תובעים אותי לדין... כי התוצאה עלולה להיות מאוד לא נעימה לאטומים הקפואים ב-120 מעלות מתחת לאפס – אבל... זה ממש לא חשוב. הבעיה שצריכה להדאיג מישהו... איפשהו... זה שהגענו עד למצב שבו מפגין ישראלי מצית עצמו כאילו היינו אותם גויים "שנהנים" לעשות זאת מול משטרים אפלים באזורם.

אני מביט באדישות מסויימת, בלית ברירה כי זה מה שמקרינים לי בטלוויזיה כסם בוקר – ורואה את נציג הממשלה ח"כ אקוניס מגן ברהיטות מגעילה (זה מחלחל לשמוע זאב בעור כבש...) על כל האג'נדה הביבאית כאילו היה אלוהים לא פחות ולא יותר.

יצא לי להכיר מעט את הח"כ אקוניס. הוא ישב בראש וועדת הכלכלה בכנסת, והייתי חלק מדיון שם על נושא בטיחות רוכבי האופניים – התכנסות שהתרחשה לאחר מות בנו של שופט ביהמ"ש העליון חשין. הרגשתי בדיוק את מה שאני יודע על הכנסת והחבורה השולטת בה... דיבורים כמו חול ואפס תוצאות ו/או כוונות להגיע לתובנות אמיתיות. גם שם הפיץ והפיח ח"כ אקוניס את נפלאות חידודי לשונו, הבטיח נחישות בלתי מתפשרת להביא למסקנות מיידיות למען בטיחותם של רוכבי האופניים הנרמסים בצידי הדרכים, ו... מאומה לא קרה.

אני יודע שמילים לא תעזורנה.

אני גם יודע שהרמת ראש כנגד הממסד הישראלי מאוד מסוכנת.

אפילו נשרוף עצמנו למוות... זה לא יזיז להם.

אבל מה לעשות... שאני חייב לפחות לעצמי... לכתוב את המסר...

מכתב מאבא חילוני חרד לאמא חרדית

כבר בכותרת ישנה תהייה: "למה אבא חילוני לא יכתוב לאבא חרדי, ודווקא לאמא?".

"כי אמא יקרה, שם את לא הכי קובעת"... והנה לנו הבעיה הראשונה בסכסוך החילוני/חרדי שמעסיק גם בימים אלה את עם ישראל – כמו בכל 64 שנות.

 אני אבא חרד שלא ישן הרבה מאוד לילות, הרבה מאוד שנים... ולנו ב"ה רק ארבעה ילדים ששרתו כמוני וכמו אשתי בצה"ל. כבר כאן אספר על חרדותיי אפילו טרום נישואיי: "פחדתי להתחתן כי ידעתי שילדיי, בבוא יום הגיוס, עלולים להסתכן וחו"ח להביא אותי למצב שאינני בטוח כי אעמוד בו".

אבל עשיתי – חושבים. אם אני שרתתי והרגשתי מעולה עם הפחד המעורבב בגאוות המדים עליי... אז למה שאמנע מילדיי לחוות את טבע החיים האמיתיים במדינת ישראל?

נרגעתי? בדיוק להיפך. מרגע שהתגייס הילד הראשון ועד השחרור של הרביעי... יכולתי לעשות משכורות עתק מעבודה כשומר לילה... ההבדל היחיד בין שומר לילה ובין אב חרד לילדו המשרת בצה"ל – שגם נסיונות הטיית המחשבות לכל מיניי תענוגות מעבירי זמן – ממש לא אקטואליים. הפחד משתק. ההמתנה שוחקת. הלחץ מתגבר. המצב ללא שליטה...

כי ככה הוא הטבע לכל מי שחי במדינת ישראל. ברור לכל אב ואם עבריים שבבוא היום... יש גיוס חובה. לא גיוס חובה ממורא החוק, אלא גיוס חובה פנימית לעמוד על משמר המולדת.

מה יש למשפחה חרדית? כלום. הטבע עמד מלכת בפתח הגטו בו הם חיים. אלוהים סימן את משקוף בתיהם, ולשכת הגיוס פסחה עליהם. הפחד של ההורים "החרדים" אינו קיים, ואת זה (סליחה על ההתפרצות...) רואים אפילו בעובדה שהם משתרכים בדרכים כשכל תינוק בן שבוע "אחראי" על התינוק החדש במשפחה בן יום... ואפילו המכוניות השועטות בדרכים כלל לא מעניינם...

אבל "אני לא מבין"... כך הם טוענים.

אני לא מבין את "אורח חייהם". אני לא מבין שכל החיים האלה בכלל לא נוגעים להם. המדינה היא עובדה. הבית הוא עובדה. חיי המין המשריצים ללא סוף הם עובדה. מימון חייהם ע"י המדינה הם עובדה. הפחד אינו נמצא בויקיפדיה החרדית. הם לא חיים בבועה, הם חיים ב"אורח חיים שהחילוניים אינם מבינים".

החרדים מלבישים את תינוקותיהם חליפות שחורות ומתחתן חולצות לבנות, מגדלים להם פיאות, והנה לכם מוצר ש"אינכם מבינים". המוצר הזה חי את חייו, והחילוניים הללו שלא טרחו מלכתחילה להישאר בשחור/לבן ובחרו בצבעים, בטבע, בעבודה, ובצורך להשתלב בחברה יצרנית ומגוייסת... לא צריכים לבוא בטענות דווקא בגיל 18 עת החוק לרעתם – ומה לעשות... אותו חוק מבדיל אותם הצבועים שחור/לבן... שלא להתגייס.

אז ככה זה יישאר. אבא אחד יישאר חרד (חלקם ימותו מכאבי לב...), ואבא "חרד" אחר ימשיך לטעון שהבעיה בכלל בחוסר ההבנה של החילוניים הללו את "אורח החיים החרדי"...

כעת ספרו לי מי באמת האבא החרד?!