הפילוג בעם מוביל אותנו לשאול תחתיות

במוצ"ש הקרוב יהיו שתי צעדות מחאה "מרכזיות" – ואני כנראה אהיה... בבית... שם ישאר רוב העם המבולבל והמטומבל.

איך לא נמאס ליהודים הסתומים הללו מלהתפלג?

אפילו כשקמה זעקה כללית נגד הריבון שלא נוקף אצבע למען העם הזקוק למעט פידבק אחרי שבחר באלה שהבטיחו... הצליחו אלה שחושבים עצמם ראשים – להתפלג, ואפילו לצאת במחאות עם קטבים רחוקים האחד מהשני כאילו אין אויב משותף.

אז ביבי ממשיך לחייך ולקטןף את הפירות... כך גם יתרת 119 המושחתים שיודעים היטב שכל זה מעניק להם עוד הרבה חודשים של משכורת מובטחת, פנסיה מתגלגלת, וטובות הנאה חוקיות ושלא – מכאן ועד הודעה חדשה.

למה לעזאזל יוצאים החברים מהשכונות עם "צעדת המיליון" לאורך טיילת חוף הים בת"א, ואילו כנופיית הכלומניקים בראשות דפני ליף המלוקקת תקשורתית – מנקודה אחרת בת"א?!

מהר מאוד שכחו כל הטמבלים שרק אחרי ששמם נכנס דרך התקשורת המאופסת לתודעת הקהל, מיד עטו על עצמם "מנהיגות" ומכאן והלאה כבר אינם זוכרים דבר מהעבר, ורק העתיד לשבת בכנסת ולייצג אף אחד ושום כלום – מול עיניהם.

אני מביט מהצד בכל מה שקורה כאן עכשיו, מיישר קו עם מה שקרה קודם לתחילת הזעקה ההמונית... יוקר הדיור... יוקר המחייה... חוסר השיוויון... עני ורע לו רשע וטוב לו... בירוקרטיה הרסנית המונעת כל סיכוי למשהו תזוזתי חיובי... והנה כבר לא ברור מי נגד מי.

למעשה הכל ברור, ודווקא משום כך אני מעלה מראה גדולה כדי שכל אחד מאיתנו (בעיקר הרוב שימשיך בחייו כרגיל ורק ימתין לראות כמה אלפים משתרכים אי שם בזרועות התמנון התל אביבי...) יקבל עוד חיזוק לאפסותנו.

אח"כ אל תצפו מנתניהו שיסדיר עניין פעוט נוסף של שיוויון בנשיאת הנטל. מבחינתו, מיסמוס העניין כדרך קבע לכל "מדיניותו" לא רק שלא תגיע לנקודת רתיחה, אלא שכולנו נמשיך לקטר בשיחות הסלון שלנו: "באמת חבל על הזמן. אין מה לעשות...".

כעת ישאלו אותי קטני האמונה שעדיין מחזיקים בתואר ראשון, שני או שלישי – וניסוח בוהק הוא חלק מאופיים: "מה אדוני מציע?".

ארד נמוך מים המלח, ובכ"ז אענה: "אני מצפה לאישיות אמיתית, כזו שצצה ללא אינטרסים, מנהיג הרואה עצמו מוביל את כל מי שנוהר אחריו – ולא ממתין לקטוף קופון בסוף הדרך. משהו כמו הדמויות הנהדרות שמגלם ידידנו ראסל קרואו...".

כששני אפסים נפגשים – החיים שלנו בבית השימוש

נתניהו ומופז נפגשו שוב... ושוב... ושוב... ועדיין אין החלטה כל כך פשוטה שאמר אותה חכם רוסי אחד: "גיוס מגיל 18... מה כל כך מסובך או לא ברור כאן?".

כי נתניהו זה אותו ההוא שהמאיס עצמו על עם ישראל עד כדי כך שכולם יצאו אם לרחובות ואם מגדרם כדי למחות: "העם דורש צדק חברתי".

כי מופז זה אותו ההוא שהיה ונשאר ראש לשועלי "קדימה" (בתקופת ליבני... ואחריה), וכל מעייניו להיות ראש ממשלה. למופז ממש לא איכפת שבדרך כבר לא זוכרים לו את דרגות הרב אלוף שהיו על כתפיו – אלא את הגועל נפש שהחדיר לציבוריות הישראלית כאשר היה מוכן לשנות בכל רגע את "האידיאולוגיה" שלו... ושוב להפוך... ושוב... רק שתתאים לאווירה המתאימה – להיבחר.

הרשימה הארוכה של הזוועות שהנחיתו שני אלה על עם ישראל, ארוכה מכל טור אפשרי לכתיבה בעיתון, ולבטח לא כדאי לרענן את מח הישראלי המצוי ששוכח אפילו מה אכל לארוחת הבוקר שלו - שהרי ברגע האחרון... ברגע הבחירות... הבר מינן (מוות מוחי בלבד) לפתע "נזכר" שהוא ליכודניק... ימני... שוחר ארץ ישראל... פוחד מהאיראנים... לא מאמין לפלשתינאים... לכן כל היתר שטויות... והיידה שרה (ביבי כבר אוטומטית בחבילה הזו כמוצג רשמי לראשות הממשלה).

האם כדאי להתייאש מנתוני הנוסחה הבלתי פתירה הזו, שלצערנו, רובנו נאלצים לבלוע אותה כדי שתזרום בדמנו בין הכדוריות האדומות והלבנות... גם אם מידיי פעם אנו מנופפים בידיים וברגליים לאות מחאה סתמית?! לדעתי, לא!!

לא שאני מבקש חו"ח שנצא לרחובות ונשטוף את הרע מקרבנו. את פעולות הדמי הללו נשאיר לנוכלים צעירים שמריחים את הכנסת כמו שנמר מריח דם קורבנו... וכמה אלפים תמימים ישמשו להם ניצבים וכיסוי תקשורתי לנפנף בו כמו מניפה חסרת תועלת בימי קיץ לוהטים עם אחוזי לחות ענקיים.

את המציאות הזו חווים רובנו בכל רגע נתון. למרות הכל, אינני מאמין שצונאמי הייאוש אופף אותנו. אם לדבר בשמי (טרם קיבלתי ייפוי כח לדבר בשמך... אתה... את...), אז אינני מרגיש כל רע בהמשך סלילת דרך חיי בנתיב חרוש רגבי אדמה יבשים ועמוס אבנים מחודדות הגורמים לכאבים עזים אך לא משתקים. מי שמבקש לשבת תחת גפנו ותאנתו... מוטב שיחשוב קודם לכן לקנות לו חלקת אדמה, לטעת עליה את העצים... להשקותם... ולהמתין מספר שנים עד שיואילו בטובם לגדול ולאפשר את הישיבה הסטלבטית הזו בצל.

כל מי שממתין בתור לשירותים (אותם מסמלים שני אלה שהחלו את מירוץ המילים במאמר זה) – ייבושם (נו טוב... בדיוק כמו שמאחלים לשנוא נפש "תהיה בריא") - אבל איך אומרים: "לא בבית ספרי"... את המאבטחים ב"בית ספר שלי" אני מנחה להכניס רק את מי שאינו נגוע בסיסמאות נדושות חסרות תוחלת – ודווקא אמונתו ונאיביותו בנצחון הטוב על הרע (סוג של תרבות אילוזיה שלא מובנת ל"תכלסיסטים) הם אלה שמחזקים אותו כל רגע מחדש להמשיך לחתור נגד הזרם, ולהיות יכול לו.

יום גדול בישראל

ברכות מקרב לב לאהוד אולמרט על זיכויו מההאשמות החמורות נגדו.

גילוי נאות: הייתי ממבקריו הקשים ביותר של אהוד אולמרט בהיותו ראש ממשלה. היום אני מחבק אותו בחום אל ליבי ומאחל לו ולב"ב רק אושר.

למה אני מברך?

# כי אני יודע בוודאות שהמדינה הזו מושחתת עד היסוד, מנוהלת ע"י נוכלים, ונשלטת ע"י שלטון דיקטטורי שמלווה אותו פרקליטות מעוותת, שקרנית, צמאת דם, ובכלל לא ראויה לייצג מערכת משפטית במדינה מתוקנת.

# בשנים האחרונות הכרתי יותר מקרוב את אהוד אולמרט (באמצעות צד שלישי מקורב אליו מאוד...) וראיתי מולי אדם שכל הסופרלטיביים החיוביים קטנים עליו. יחד עם זאת הצליח לעמוד זקוף למרות השנים הכה קשות שעברו עליו – ועל כך אני מצדיע לו.

יום גדול לישראל. יום חארא לפרקליטות הזדונית. יום נפלא למשפ' אולמרט. יום נהדר לשוחרי החופש בישראל.

הולך לכלא

מעולם לא קיבלתי עונש של מאסר בפועל, למרות לו"ז מאוד צפוף של מלחמה ארוכה ומתמדת נגד הממסד המושחת בישראל, עירייה ומדינה.

כל כך הרבה פעמים דמיינתי עצמי מובל לכלא... אבל תמיד... איכשהו... הכל התמסמס... והדברים שחלקם מרעישים בכל קנה מידה, עברו לסדר היום.

ב-30.07.12, אם ירצה השם, אולי אצליח סוף סוף להכנס לכלא.

אני עומד לדין פלילי, נאשם... ע"י עיריית נתניה... על עבירה הקשורה קשר הדוק ביותר עם הלך הרוח הלאומי העכשווי... המחאות.

לא. אינני אשם. אני יותר מזכאי. אבל... לך תדע.

אני מנסה כבר כמעט 4 שנים להילחם בתופעה נוראית של פגיעה בזכויות היסוד שלנו... ואחרי דחיות אינסוף... אחרי החלפתם של שני שופטים וכעת אני עומד לידון לפני שופטת שלישית... אולי יגיע רגע האמת.

מה?  מי?  מו?... תנחשו, או אם לא בא לכם... אל תנחשו.

אני יודע שאני צודק... יותר מצודק... והרבה יותר צודק מצודק. אבל לך תדע... הרי מדובר במערכת משפט... מערכת תביעות... מערכת... אז אני מכין עצמי לטוב ביותר: גם אם חו"ח אצא אשם... רק כלא!! אולי בכך אביא סוף סוף עניין מרכזי אחד לקידמת הבמה.

כעת הפחד הטבעי שלי... שמישהו שם... יקרא את הדברים...

הכותרת של 2013

בפעם הראשונה בישראל הובס ראש ממשלה מחמת אין אונות מנהיגותית.

החרדים הם למעשה כת בתוכנו

במוצ"ש הקרוב מאורגנת הפגנה/מחאה ענקית נגד מחדל ממשלתי שגובל בשערורייה מהגדולות שמתרחשות במדינת ישראל: ראש הממשלה וחבר נבחרי העם נותנים חסות למיעוט באוכלוסיה שאימץ לעצמו אורחות חיים המבוססים על לימוד התורה בלבד, כאשר כל יתר האוכלוסיה מגינה על חייה מהתנכלות האוייבים הערביים צמאי הדם מסביב, ועל הדרך מבטחים ומממנים כלכלית בעבודה קשה ומכופלת גם את המיגזר המתריס הזה.

עם כל הרצון הכן להבנת אורח החיים החרדי (עוד מונח מוזר), צריך לומר ביושר: זוהי למעשה כת בתוכנו. אני יותר מבטוח שלהיות יהודי אינו מחייב אותי לוותר על יתר החובות והזכויות שהעולם מטיל ו/או מעניק לי. הקביעה הזו (שלהם) שהם מחרפים נפשם בלימוד התורה כדי לשמור על עם ישראל, בדילוג על סימפוזיונים ארוכים – המסקנה תהיה אחת: זוהי פשוט הונאה "מתוחכמת" כדי לקבל חסות בטחונית וכלכלית מהפרייארים שבהם כלולים רוב האזרחים בישראל.

איכות גבוהה בכמות קטנה – מתאדה

מכאן שההפגנה המיועדת למחות על אי השיוויון בנשיאת הנטל - איכותית בצורה שאין אדם סביר יכול לחלוק על כך.

אבל הכמות הקטנה של המפגינים (גם אם יכפילו עצמם מהפגנה "שיגרתית"...), תוציא מהסיפור את העוקץ.

מה זה "תוציא את העוקץ"?

זה אומר שנתניהו ימשיך לעשות פרצופים רציניים, ימשיך לדבר בגובה ים המלח, וימשיך להאמין בצדקת מחדליו כשהוא יודע שאין לעם הזה כל מענה נגדו.

זה אומר שהחרדים לעולם לא יתרמו למדינה, ימשיכו לקשקש תורה מבוקר עד ליל, ואת המטלות האמיתיות ישאירו לנו.

זה אומר שנתניהו ייבחר גם בבחירות הבאות, כי מי שלא טורח בערב שבת (לא מגיע להפגנות צודקות), גם לא יישנה "בחירתו הדמוקרטית" השבלונית – ולכן יקבל בדיוק את התבשיל שבישל...

עם ישראל רגיל לטחון בששי, לקלל בשבת, ולאכול חארא כל יתר השבוע.

מאחורי המילים

נהוג שדברים הנכתבים בסגנון כאילו נגד (אנטי) אדם או מיגזר מסויים, נוטים להיקטל על הסף. אני רואה את הדברים אחרת. בדברים הנוקבים שכתבתי כאן אין ולו קמצוץ שנאה, קטילה או דברים משפילים נגד המיגזר החרדי בכלל, וחרדים תמימים בפרט. אני רואה את החרדים גדלים למול עינינו (גם בשכונה מעבר לכביש בו אני מתגורר) כאשר מגיל אפס מנחיתים עליהם את החיים "השחורים" (הכיפה השחורה, הפיאות, הלבוש שחור/לבן) וכאשר הם גדלים, הם מאמינים שכך צריך לחיות. מידיי פעם אנו חווים "יציאה מהארון" וכאלה "מוזרים" שחוזרים בשאלה - ומיד עטה עליהם התקשורת בשאלות תמוהות אינסוף.

אני רואה בחומרה רבה את ההתנהלות הכיתתית הזו שלמעשה מנציחה את התופעה בלי שתהיה לדור הצעיר כל דרך מילוט, אלא אם נועז הוא "הנמלט" שרוצה לצאת למרחב האמיתי - ולא רבים הם הלוחמים הללו.

השחיתות המנהיגותית מנציחה מחאות בכל שני וחמישי

במוצ"ש הקרוב יקום לתחייה הנציג העממי התורן איציק שמולי בהכרזת המלחמה על נתניהו וחוסר מנהיגותו באשר לגיוס חובה כללי בישראל.

ביקורתי פשוטה: כאשר אין נתניהו מנהיג את המדינה ע"פ כתב האמנה שניתן בידיו ע"י הבוחר הישראלי, נוצרת אוטומטית התנגדות עממית למחדלו האלמנטרי הלא מובן הזה – ודמויות כמו איציק שמולי תופסות עמדת מנהיגות, שעל ההשלכות העתידיות של זה כבר כתבתי לא מעט.

העובדות: כל שני וחמישי מתפרסמות מסקנות חמורות על חוסר תפקודו של ראש הממשלה וחבורת הנבחרים שלצידו בעניינים מהותיים וקריטיים לחיינו. הדבר מביא לזעם ההמון (אם במחאות רחוב, אם במאמרים קוטלים, ואם בשיחות סלון מיואשות), ונדמה כי נורמת ההתנהגות ההדדית הזו שלטון/המון הפכה למטבע חיים (אם יהיו עוד כאלה שיקראו לזה חיים).

מדוע לא ניתן להגיע לדוגמה לפסק דין מטעם הנהגת המדינה בעניין חוק גיוס החובה בישראל?

הפוליטיקאים מתרצים זאת בהשלכות קואליציוניות.

החרדים מסבירים שפרגמתית לא ניתן יהיה להביא נורמת תרבות וחיים חרדית לרמת הבנה חילונית, ולבטח לא לגייסם כחיילים להגנת המולדת.

מתברר שבויכוחים והדיונים מסביר כל צד את טענותיו מצויין, ונדמה שההסברים גם אם לא משכנעים את הצד שכנגד – הם לבטח מייאשים ומביאים בסופו של דבר לכאוס פוליטי וכעין גמגום מתמשך והרסני שנתניהו נותן לו את הביטוי הבולט ביותר.

לדעתי, כמו שבעיה מורכבת וסבוכה זו של גיוס חובה בישראל ניתנת לפתרון פשוט ומהיר, כך כל סוגיות חיינו הנמרחות כמסטיק ונדבקות אלינו כמטרד מתמשך ומפריע לחיים התקינים והסבירים.

כיצד צריך היה ראש ממשלה נורמלי, במדינה נורמלית, להביא לפתרון את הבעיה שהפכה כל כך לא נורמלית?

מדינת ישראל קמה בזמן ומקום שנדמה כי מלבד היהודים – אף אחד לא ממש רצה שהמפעל הציוני הזה אכן יגיע למימדים בו אנו חיים כעת במדינתנו החופשית.

ממה נבעה ההצלחה?

מהרבה גורמים... ואין חולק כי אלמנט ההרתעה ונחישות הלוחמים במחתרות ואח"כ בצה"ל – הוא הרציני והחשוב ביותר.

כעת אגע בעניין השיוויון בנטילת הנטל.

בתחיל דרכה של המדינה לא היה צורך בגיוס חובה, כי כל תינוק עוד לפני שהשתחרר מחבל הטבור של אמו, כבר נכון היה לזנק אליי קרב נגד האוייבים הערבים העומדים להתנכל להוריו, למשפחתו, לקרוביו, ולאזרחי המדינה הקטנה שבהקמה. בתוך כל זה נקבעה החלטתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון: "מספר קטן של לומדי תורה ישוחררו מחובת הגיוס – והכל כדי לשמר את הגחלת היהודית החרדית שכולנו היינו מאוהדיה גם כחילוניים גמורים". לא היה זה פטור להשתמטות, אלא תעודת הערכה למתי מעט שמוכנים לשמר את הגחלת שאוייבים ברחבי העולם ניסו להשמיד – ושם בגולה, חילוניים, דתיים וחרדים עלו על המוקד ולא הסכימו לאבד דתם ואמונתם היהודית.

מאז השתנו כל הנורמות, ואפילו מסד התרבות, המוסר והיושר הפכו פלסתר בידי פוליטיקאים חמדנים שניצלו את הישר כדי לעשות הון לביתם – הכל ע"ח מאמינים, חוק וסדר, וכל עניין תקין שחברה חייבת לשמר כדי להתקיים. בנתונים אלה אין מנוס מהפעלת שארית הכח השלטוני שעדיין נותר למטרות ראויות, ולהביא לחוק וסדר למרות עידן הפריצות הכללית במחוזותינו.

חוק גיוס חובה לכלל ישראל המגיעים לגיל 18.

כל בחור או בחורה בגיל 18 חייבים יהיו בגיוס לצה"ל. בלשכת הגיוס יחליט הצבא באם המועמד מתאים או שמא מקומו בשרות אזרחי מקביל. כמו בכל גיוס, אם יתברר שמתגייס כזה או אחר אינו מתאים לשום קריטריון של שרות, יקבל פטור עם הסעיף הרלוונטי לאי כושרו לשרת את המדינה.

ההשלכות של החוק הכל כך ברור מאליו.

כל אזרח המגיע לגיל 18 חייב בשרות צבאי או אזרחי – כי אנחנו מדינה מיוחדת כזו.

כל מי שישרת, יקבל זכות מלאה למיצוי כל אמונותיו הדתיות.

כל משרת יקבל שכר זהה כפי שיקבע בחוק.

כל משתחרר שישרת מלוא תקופת השרות, יקבל מענק שחרור בהתאם לכללים הנהוגים.

כל מי שיקבל פטור משרות מסיבות רפואיות כאלה ואחרות, לא יוענש – ולמעשה יוכל להמשיך בחייו כראות עיניו.

כל התשלומים הניתנים כיום לבחורי ישיבה – יבוטלו, וזכותם ללמוד כרצונם יכובד, אך המדינה לא תממן זאת.

מה יהיה אם החרדים יתנגדו קולקטיבית לחוק?!

למעשה, זו הבעיה העיקרית.

למעשה, זה הפחד הגדול ביותר של נתניהו.

למעשה, המדינה מראה שהיא מפחדת מהחרדים שכמו שהם בוחרים במנדטים מטעמם לכנסת כמו נחיל דבורים, כך הם יודעים לשטוף את הרחובות באיומים לנתץ את המדינה, ולבטח יודעים הכי טוב לפרק קואליציות ולשלוח את המנהיגים החילוניים המנסים להתנכל להם – לכל הרוחות.

לדעתי, ראש ממשלה ונבחרי עם שפוחדים מאיומים כאלה, חייבים לעוף לאלתר מכסאם – והפעם ע"י ההמון החילוני שיכול לעשות זאת בלי קפוטות שחורות וציציות עפות ומאיימות ברוח.

שימו לב כמה מילים נאלצתי לכתוב, על דבר כל כך ברור, ועל מחדל מתמשך כל כך מכעיס – וההפגנה האוטומטית שמתוכננת למוצאי שבת היא ממש ההיפך הנכון ממה שנכון באמת לעשות. נתניהו ישרוד גם את ההפגנה במוצ"ש – הבעיה היא שאנחנו לא נשרוד לחיים תקינים וסבירים במדינה הזו – אם המענה לשחיתות הפוליטיקאים תמשיך להיות כפי שהיא כיום, גם מיום ראשון והלאה... גם אם איציק שמולי יבטיח את מקומו בכנסת הבאה רק כי אמר שהמחדל הממשלתי הזה לא טוב לנו...

כשהמחאה תפרום עניבתה, ותתנתק מעיתונאי החצר

רק אז יהיה לה באמת סיכוי להצליח.

מחאה שמחובקת ע"י פרופסורים (כמו יונה או ספיבק כדוגמה) – מחוייטת מידיי מכדי להיות קונצנזוס עממי של עם המתקומם על איבוד זכויותיו.

מחאה ש"מנהיגים" (חלקם סלב בשלב ראשוני או מתקדם) קופצים עליה חדשות לבקרים, גורמת לאנטגוניזם של ההמון להצטרף.

מחאה שמשתפת נציגיה בפאנלים עם חברי כנסת (שהסטיגמה המושחתת טבועה על מצחם) ובחסות עיתונאי חצר, מאבדת מהלגיטימיות העממית והלוחמנית שלה.

אני התשובה ליאיר לפיד

(למה ליאיר לפיד ולא לאופיר אקוניס לדוגמה? מיד תבינו. זה למעשה אותו דבר).

יאיר לפיד החליט שהוא נכנס לכנסת, והוא יכנס.

הוא יכנס לכנסת בהליכה כי השרירן בא מאותו סוג שחיתות שנמצאת בכנסת, רק במינון תקשורתי.

יאיר לפיד מככב מאז ומעולם בראש הכותרות (תקשורת), ממשיך לככב אחרי שהודיע על כניסתו לפוליטיקה (תקשורת + חיבור להון), ולבסוף יהיה כוכב נופל בדיוק כמו אביו, אקזקטלי לפי אותה שיטה, דיירקטלי דאון לפי אותה שבלונה.

אבל יש רבים שמאמינים בו, וזאת בדיוק הסיבה שהוא ייכנס לכנסת למרות...

למרות שלא מגיע לו. למרות שלא מגיע לנו.

אני מציע את עצמי לאייקון נוסף ברשימת המפלגות שעולות חדשות לבקרים בסקרי הבחירות (לצד ביבי, ליברמן, יחימוביץ ו... לפיד). למה? מיד אפרט. אבל לפני כן אצנן את אווירת הצחוקים למקרא דבריי: אני יודע... זה לא מצג אפשרי... בסדר, רשמתי לפני.

יש לי רקורד של לוחם חסר פשרות בעמידה על עקרונות. ניהלתי מאבקים מתישים רבים של דוד מול גוליית (זוכרים מי ניצח?...). נסיון חיי לא הצטמצם במקום עבודה אחד, ואפילו לא בתחום בודד המביא (גם) לשעמום – וזה נותן לי פרספקטיבה מאוד רחבה על החברה בישראל. יש לי הכל ברוך השם, למרות שבמספרים זה קטן בהרבה מהנחוץ כדי להיות יאיר לפיד ו/או מועמד עם סיכויים להצליח בבחירות. אני שמח מאוד בחלקי ואינני צריך להניד עפעף או להזיז יד או רגל בכל יתרת חיי – גם אם אשב תחת תאנתי ואשחק עם נכדיי.

אבל...

מעולם לא מצאתי מנוח אל מול אתגרים ציבוריים. כאשר העוולות מתפוצצות סביבי ופוגעות בכל מי שנמצא מכל עבר – אני מרגיש חובה לתרום את כל מה שיש לי. ולמרות כל הניגודים האישיים שאך זה ציינתי – תמיד עזבתי הנאותיי הלא רלוונטיות לעניין בו אנו דשים כעת – ויצאתי למלחמה כדון קישוט שאינו יכול לנוח.

אבל יש לי עוד פאן שכמעט נשכח בימים אלה: יש לי פתרונות. הצעות. יוזמות שיושבות ומקפצות במגירה. כולי אש וגפרית ליישם את כל מה שאנו שואפים לו – בהמון תחומים. כל זה בניגוד לשרלטנות של ראש הממשלה. בניגוד למחדליהם ואטימותם של שרי הממשלה. ההיפך המוחלט מאופיים הרקוב של חברי הכנסת שתפקידם הבסיסי (חוץ מלהביא אינסוף הצעות חוק פופוליסטיות...) לפקח על עבודתם או מחדליהם של השרים...

הנה לכם מספיק סיבות כדי שיחד עם הסיסמא "העם דורש צדק חברתי" (ביבי מתגלגל בכל רגע כזה על הריצפה בצחוק רועם...) כדי שתציבו אותי כנציגכם חסר הפשרות מול כל הכוורות האחרות שאתם ואני יודעים שלא יביאו לשום שינוי... טוב. רע הם יביאו – כי זה בדי. אן. איי שלהם.

לא הייתי בסטרטאפ המחאה אתמול

כי ממש ברגע האחרון הבנתי שלתרום מאמץ של הגעה מנתניה לת"א, לא שווה את זה.

כי עוד התכנסות של מתי מעט שבאמת בוער להם לשנות את רוע הגזירה, זה לא זה.

נקבע "הנואם המרכזי של הערב": מר אבן חן שאיבד את בתו באסון הכרמל. לא עליו קצפי. הוא יותר מראוי. אני מדבר על מחאה עממית אוטנטית שצריכה להתנהל ללא וועדה מסדרת. אני מדבר על מחאה שכל מי שרוצה מתוך הקהל - יעלה לנאום. לא מתאים לי שקובעים לי נואמים למחאה שצריכה לפוצץ שלטון מושחת - ואני התפאורה שתמחא כפיים.

כעת חושבים.

על מה?

פשוט אקרא את מאות המאמרים האחרונים שכתבתי לאחרונה בדם ליבי, בזיעת נסיון חיי... ואחשוב...

כל עוד בלבב פנימה

נפש ישראלי הומיה

ולפאתי צדק חברתי קדימה

מרד בישראל צופיה

עוד לא אבדה תקוותנו

נחישותנו לא נוריד אפיים

להיות עם חופשי בארצנו

ארץ עם מנהיגים בירושלים

שמעתי את חולדאי. אני איתו ב-100%. השמצתו היתה איוולת. אין טעם להרוס את ת"א, רק כי רוצים להרוס את קריית הממשלה בירושלים. אני מציע לכולנו למחות חזק, להרים קול, לדפוק בתופים, ולומר לכל מנהיגינו הסורחים הכל... אבל בלי לנתץ את ת"א או ללכלך אותה. הלוואי ונחיל המפגינים ייצא יום אחד מת"א דרך כביש מס' 1 לכיוון ירושלים... זה יהיה מראה מרהיב...