בָּרְחוֹב שֶׁל יַלְדוּתִי

מִדְרֶכֶת אֶבֶן שׁוֹמְמָה

וְשֶׁקֶט הַס אֶל הַבָּתִּים אוֹרֵב,

פַּנָּס חִוֵּר עוֹמֵד שָׁם

מְיֻתָּם,

דּוֹמֶה כִּי נִתְעַצֵּב,

וְאִישׁ אֵינוֹ מַבְחִין בּוֹ,

רַק תּוּגַת הָרוּחַ

הַנּוֹשֵׁב.

בָּרְחוֹב שֶׁל יַלְדוּתִי

גַּם הָעֵצִים לָבְשׁוּ שֵׂיבָה, 

בַּדֵּיהֶם קָרִים וַאֲדִישִׁים,

מִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים עָזוּב

ומְיֻתָּם,

מְצַפֶּה לַיְּלָדִים,

אַךְ אֵין בָּרְחוֹב שׁוּם יֶלֶד

שֶׁיְּשַׂחֵק בִּקְלַאס

אוֹ מַחֲבוֹאִים.

הָרְחוֹב שֶׁל יַלְדוּתִי

סָפוּג רֵיחוֹת וְזִכְרוֹנוֹת,

נִגּוּן רָחוֹק קוֹרֵא אֵלָי לָבוֹא,

אַךְ אָנִי זָרָה כְּהֵלֶךְ

בַּמִּדְבָּר

אֲשֶׁר אִבֵּד דַּרְכּוֹ,

הָרְחוֹב שֶׁכֹּה אָהַבְתִּי,

מֶה עָרַגְתִּי

לִקְרָאתוֹ.

(מתוך "ביקור בליל ירח")