גדלתי בשנתיים?

יום הולדתי מתקרב וכמו תמיד פרפרים מוזרים מתרוצצים לי בבטן.

בדרך כלל אנשים מנצלים את יום כיפור על מנת לעשות סוג של חשבון נפש

אך מכוון שאינני מאמינה באקט זה , מעדיפה לנצל את יום הולדתי ולהעניק לעצמי מתנה

שאני קוראת לה "שיחת נפש עם עצמי "  . 

זמן טוב לצאת החוצה ,

למרפסת ,

לשבת עם כוס קפה

לנשום אוויר צח ולחייך כי זכיתי לעוד שנה .

איזה אושר....

איזה כיף  להריח את ריח האדמה אשר מתערבב עם הגשם הראשון 

איזה אושר ... איזה עוצמה

טוב , נראה לי שהתפזרתי (תמיד זה קורה לי )

אז חוזרת לקפה, עומצת עיניים ומתחילה לשחזר מה עבר עלי בשנה האחרונה .

לא יודעת בדיוק  מהיכן להתחיל , עומס של זכרונות ורגשות

אפילו קצת פקוק ניתן לומר . כמה חוויות עברתי וכמה אנשים פגשתי ...

 מתקשה להאמין .

התחזקתי ( לא להיבהל אנשים כי לא מדברת על דת .)

התחזקתי, התאהבתי וסלחתי לעצמי.

הצטערתי  כי ללא רצון פגעתי באחרים

פגעתי באנשים שאהבתי אותם מבלי לדעת עד כמה

נכשלתי, נפלתי וקמתי מחדש

כי אף פעם זה לא הסוף אלא רק התחלה חדשה .

התבגרתי והיכרתי את עצמי כפי שאף פעם לא חשבתי שאוכל.

השלמתי עם מי שאני , השלמתי עם העבר שלי

שמחתי כי אנשים חדשים וישנים מחבקים אותי חזק (מתוך אהבה )

אמרתי להם תודה כי אף פעם זה לא מובן מאליו.

למדתי שאסור לקחת אנשים כמובן מאליו כי הם פשוט לא

ודאגתי להראות להם כמה עבורם הם חשובים .

התמלאתי בנתינה כי השנה הזאת דאגתי לתת יותר מלקבל

שתקתי וחיבקתי אחרים גם כאשר הדבר היה כרוך בלוותר על הצורך שלי...

יודעת היום לתת מקום לאיזורים האפלים שבי בלי לשפוט את עצמי

לדעת שאני מורכבת מכל מיני צבעים וגוונים .

למדו אותי שאין דרך אחת לאהוב מישהו

אין חוקים באהבה , לפעמים מי שפוגע בנו הוא גם יכול ללמד אותנו הרבה על אהבה

(איזה פרדוקס ואפילו דיסוננס) אבל זאת האמת הערומה.

לפעמים זה יותר מידי מאוחר על מנת לומר סליחה

למדתי לאהוב את עצמי במקום לצפות שאחרים יעשו את זה בשבילי. 

ואתם יודעים מה ? למרות שזה ישעמה כקלישאה זה מאד נכון .

טוב , אני צריכה לקום...

הקפה נגמר... 

הגשם מתחיל לרדת... 

ונראה לי שביום הולדת הקרוב אוכל לומר 

תודה

כי אכן לא גדלתי בשנה

אלא בשנתיים

לפחות ככה מפנים זה נראה...