כלואה בתוך  החופש

שואלת את עצמי בנחישות נחרצת ,

מתבוננת הצידה בספק אם בכלל מישהו מחזיר מבט,

הקרירות הזאת חונקת והשקט מלטף את קירות הלב.

מדוע אחרים צועקים לנו כיצד לצבוע את פניי החיים.

האם אין מקום לגוון אחר או לחדות אחרת?

נושמת ,

זועקת ,

פועמת ...

מהו מחירו של החופש ?

ואיזה מחיר אני מוכנה לשלם עבורו.

אינני יודעת האם החופש כלא אותי בתוכו,

האם נאחזתי בו יותר מדי

האם הלכתי רחוק כדי להתקרב בסוף.

החופש מאפשר לי להיות בהוויתי

ערומה ומפוחדת מבלי לפחד.

מפחדת לא לראות מעומס הכנפיים

מפחדת לא להיות מעומס הרצון

מפחדת לא למצוא מעומס החיפוש

מסתובבת סביב עצמי, לבד...

רוצה לעצור רגע בצד...

להניח את רגליי, להדביק אותן לאדמה...

לשים קץ לסיבוב הבא...

להשאר חזקה וליפול בבת אחת...

נשברת

נושמת

מתרחקת

....