ראשה שמוט לאחור, שערה האדמוני מתבדר בנפילתו,

כשידה טמונה עמוק בשרשי שערותיו ,

כאוחזת בו ,שלא ילך.

שלא יעיז אפילו לחשב על כך.

והבד כרוך סביב גופה בגלים.

חושף את מתאר גופה,

מסתיר את שלא רצתה שיגלה.

והיד שבפנים, בתוך תחתוניה,

כמו פולש אל גופה.

הזרמים של התשוקה

שאחזו בנשמתה,

מתוך נשיקתם, מהבל נשימתם,

זו שלא רצתה להפרד.

משם הם רחפו בחלל האויר.

מריחים מריחה של תשוקה.

ריח של שניים שהפכו לאחד.

הבטתי בהם.

הרגשתי את שהרגישו בתוככי נשמתם.

הרגשתי שנשימתם עוברת אליי.

הסתכלתי על התמונה,זו שבחדר השינה שלי,

מלאה מחום, אפופה מתשוקה.

משלימה את תוכי מבור תשוקתם.

וגם כשאני עוצמת עיניים,

הם מעליי.

ממשיכים בשלהם,

כאילו רק הם שם, ואני בכלל לא כאן.

כרואה ולא נראית,

לא מורגשת, אך מרגישה...

מלאת אהבה כתמיד.

אני.

ככה אני מרגישה עכשיו. נעים לי איתו. מדגדג לי בבטן..

הוא מרגיע אותי ככה , בדרך שהוא נוגע בי.

חם לי בפנים בגללו.

הלבד שלי...

שקט. לא שומעת כלום בבית. רק את קולה של דממה.

והוא לידי.

גורם לי לעצום עיניים כשאני נשכבת במיטה. מדמיינת.

פעם גבר...פעם לבד...

כל הזמן ביחד..

פעם ,לפני מליוני דקות פחדתי מהלבד.

הרגשתי אז מבולבלת. כמאבדת שליטה על חיי.

חוששת מרגעים של אפור.

היום אני בטוחה. היום אני יודעת שיש גם לבן.

וכחול. וירוק. וסגול ואפילו ורוד....

לא אכפת לי שהוא פה. נעים לי איתו.

אני זקוקה לו לפעמים והוא יודע את זה.

פעם גבר...פעם לבד...

כבר הבנתי שמבחינתי הכי חשוב זה הביחד...