בשנים האחרונות אני לומדת לאהוב את ירושלים כמו שלא יכולתי לעשות בשנים קודמות להן.

אפשרויות הבילוי והקידמה סופ סופ השיגו את העיר היפה, והפעם ההפתעה במקום הכי יפה בעיר.

כשעלינו אל מול חומות העיר העתיקה, סילואט הנוף המרהיב שנגלה לנגד עיננו כחצי שעה לפני השקיעה, היה קסום כל כך. הנוף הנגלה לעולים מצומת הכניסה לאלרוב שדרות ממילא, בפתאומיות, איך שעוברים את פינת הבניין, כל כך דרמתי ומלא עוצמה שנדרשת דקה של הסדרת הנשימה ודקותיים של צילומי נוף כדי להמשיך לצעוד. כוחה המאגי של העיר העתיקה ניבט היטב בעיניי המתבונן מנקודה זו.

נכנסנו למסעדה.

מה תצוד עינה של מעצבת פנים בכל מקום אליו ינגושו רגליה?

עיצוב המקום מוקפד ומצליח לשלב באופן מפתיע ישן אל מול חדש. המסעדה מלאת חן וקסם מקומי ויחד עם זאת משדרת יוקרה וניקיון. הבניין עצמו מעניין מאוד, על קירותיו העתיקים וכיפת הברזל והזכוכית הניבטת אל מעבר לבר הכניסה. פנים המסעדה מרשים לא פחות. הקירות מחופים אבן ובשילוב עם דלתות וחלונות קשתיים, מדגישים את הסגנון העותומני של הבניין.

ברסרי ירושלמי כשר בבניין עותומני                                                                                 התמונה צולמה ע"י דניאל לילה

 

ואז יוצאים לבלקון.

מהרגע הראשון שצפיתי בנוף הייתי מוקסמת, הרי כל תפארתה של פינה זו של ירושלים יושבת עימי לסעוד את המנות של המסעדה הזו. שום מחיר בעולם לא יכול לחוויה הזו.

אלוהים אדירים – גאון אמיתי האדם שבחר בפינה הקסומה הזו להושיב בה אנשים להתענגות קולינרית. גאון אמיתי גם השף הנפלא, ערן בן ארוש שמפליא במנותיו המתאימות בדיוק לאוירה. הציפיות היו גבוהות כיוון שערן למד בקורדון בלו בפסדנה בקליפורניה, ולו רזומה עשיר במסעדות יוקרה בינלאומיות עטורות פרסים וכוכבי מישלן. כיהן גם כסו-שף במלון שרתון פלאזה בירושלים וכיוצא בזאת.

התאספנו כדי לטעום את מנות תפריט הקיץ שזה אך הושק.

חייבת לציין שישבנו לשולחן, חבורה של אנשים רעבים מאוד, שמבינים אוכל טוב מהו.

הבלקון כפי שנראה ליוצא מהמסעדה הפנימית. מגדל דוד ברקע.                                           התמונה צולמה ע"י דניאל לילה

 

על התפריט

ראשית מזגו המלצרים המיומנים יין אדום קברנה פטיט סירה של תשבי ויין לבן פרנצ' ריזלינג של אותו היקב. האדום אחד מיינות ישראל החביבים עליי ביותר, על ריחו וטעמו העדין – תזכרו לבקש אותו כשאתם שם.

כמסעדה שמכבדת את עצמה, יש מבחר רב של יינות וקוקטלים (כרגע קוקטלים קייציים כמתבקש), אז אפשר גם סתם לעצור ולשבת על כוס קוקטייל, או יין ולנשנש משהו על הטרסה השגעת הזו.

לחם הפוקאצ'ה שהגיע לשולחן היה תפוח במידה הנכונה. טעמו נפלא ולצידו הונחו מבחר של 6 טאפסים בקעריות קטנות. טעמי הטאפסים הפתיעו אותנו. טאפס יכול בקלות להיות מצ'עמם. אבל כאן, בכל צלחת טעם מפתיע. המפתיע ביותר בטעמו הנפלא היה רוטב האיולי עם פיסות לימון כבוש. באמת טעם נפלא שמעורר את החיך ופותח את התיאבון. כדאי לנסות גם את קציפת החציל האורירית.

טאפסים לצד הלחם                                                                                   (תמונה באדיבות: אמנון יפרח, בלוג צרמלה)

 

להכין מנת קרפצ'יו זו אומנות – כאן הוגשו שתי מנות כאלו. קרפצ'יו פילה בקר בשמן זית, סירופ רימונים ומלח ים מעוטר בעשבי תיבול טריים, וקרפצ'יו דג ים בג'ינג'ר. דג מוסר פרוס כמו שרק שף מיומן כמו ערן יכול. הטעמים משגעים את החיך. יכולתי לעבור לגור בצלחת הזו.

קרפאצ'יו דג ים.                                                                                                            התמונה צולמה ע"י דניאל לילה

 

חציל הבלאדי – מנה כל כך ירושלמית, הייתה מרעננת מאוד. החציל עשוי במידה הנכונה על האש (ממש מרגישים את העשן) לעיס ולא קרמי, מונח באלגנטיות על מצע של טחינה טעימה בעגבניות טריות. טבלנו את הלחם והתענגנו.

בלאדי - לא פחות!                                                                                                       התמונה צולמה ע"י דניאל לילה

 

מנה ששמה חומוס בשר המורכבת מקבב גריל, לחם סורי וגרגרי חומוס בכמון נטרפה בעונג רב על ידי חבריי. אני ידועה כאחת שלא טועמת חומוס (כן, ישראלית מקולקלת - יש גם כאלו). אם לשפוט לפי מבטי העונג המצועפים, נראה שכדאי לטעום את המנה הזו.

המנות הבאות היו מעניינות מאוד. כבד אווז על טוסט בריוש במרק כרישה וערמונים, כך בתפריט. הכבד היה עשוי כך שהתמוסס על הלשון, יאמי. לעומתו דווקא את רוטב הערמונים לא אהבתי – ההונגריה שבי לא יכלה להשלים עם המרקם הקמחי, אבל יש לציין שהסובבים אותי התלהבו מאוד מהמנה הזו ואין ספק ששווה לטעום אותה, ולו רק בגלל שילוב הטעמים המפתיע והשלמות העיצובית שלה.

כבד אווז                                                                                                                      התמונה צולמה ע"י דניאל לילה

 

סטייק האנטריקוט היה מעט עשוי מידי לטעמי, אבל היה מאוד טעים, לצידו הונחו בחן שיני שום לבנבנות אפויות. שילוב טעמים מושלם.

אבל לדעתי הפתעת הערב המנצחת היא מנת המולג'ס שקדי עגל. מעולם לא טעמתי שקדי עגל. המלצר הסביר שזהו החלק התחתון של השקדים, שהוא משובח ביותר וגם נדיר להשגה וסמדר וקנין, הלוא היא סמדי 'בומבה' הסבירה לי שהפטריות במנה (כמהין) נקראות במרוקאית "טורפאש". קשה באמת להסביר במילים את צלילות הטעמים והמרקם הנימוח של המנה. ביס שאחריו עוצמים את העיניים בשביל להתרכז בעושר הטעמים שבפה. הבשר מתפרק בפה בשניות, מפזר ניחוח שכל קרנבור יכול להתשגע ממנו, טעם אדיר. בתפריט רשום שהמנה מוגשת על קרם לפת ולימון הפרסי, פטריות ותפוחי האדמה. שסבתא שלי לא תשמע – ליקקתי את האצבעות ורציתי עוד.

בשביל המנה הזו כדאי להגיע למסעדת KEDMA! יש משהו במנה הזו – כל כך ירושלמי. משלים את המסע בזמן כשהנוף שוטף את העיניים והטעם מתפזר בפה.

מולג'ס שקדי עגל - מהפנט את הפה!                                                                             התמונה צולמה ע"י דניאל לילה

 

אוהבת ירקות מושבעת כמוני לא יכלה להתעלם מסלט עגבניות השרי הצבעוני, לצידן פאקוס (שהוא מלפפון בלאדי עם טעם של פעם) וגרגר נחלים עם תיבול נפלא.

לא יכולה שלא לדבר על נפלאות הריזוטו. הוגש ריזוטו בשתי הזדמנויות, האחד היה ריזוטו פטריות יער צלויות ובצלי שאלוט שהעניקו טעם מושלם מושלם לאורז. לטעמי היה האורז טיפה רך מידי, אבל הטעם – גן עדן אמיתי. זו בעצם מנת פתיחה, אבל מי שיושב לנשנוש, כדאי לו להזמין מנה זו.

ריזוטו פטריות יער. חלום בפה.                                                                            (תמונה באדיבות: שוש חזן גרינברג)

בפעם השנייה פגשנו ריזוטו זעפרן על וויניגרט בזיליקום, ותחת פילה מוסר ים צלוי במחבת. הריזוטו לבדו היה חמוץ וטעמו צרב על הלשון, אבל הפתעה כבירה למי שלוקח את הגם וגם לפה. את השילוב המנצח של הדג עם האורז פשוט בלתי ניתן להסביר במילים – גאונות!

טעמתי את הפפרדלה – פסטה טריה עם פטריות יער, ארטישוקים וערמונים מה שקנה אותי במנה הזו היה שוב טעם קרם השום האפוי והיין הלבן המודגש ברוטב. יאמי.

פפרדלה פטריות יער ויין לבן                                                                          (תמונה באדיבות: אמנון יפרח, בלוג צרמלה)

סינטה סטייק ברוטב יין אדום ובצלי שאלוט על קרם שום אפוי עם מרווה. מנה יפה וטעימה. שוב הייתי מעדיפה את הבשר במידת צלייה פחותה. את כתף הטלה בתנור צולים שם במשך 7 (!!!!) שעות. כבר לא יכולתי לטעום בשלב זה. אבל המנה הייתה מרהיבה – טלה טרי ממולא בצנובר, על מצע של שעועית לבנה וירקות בציר וכמובן כמובן הרבה עשבי תיבול.

כל כך הרבה אוכל וכל כך מעט מקום בבטן... מזל שהיינו קבוצה גדולה של אנשים שנהנים אחד בחברת השני. על היינות ששתינו (והצ'ייסרים ארק הקפואים – שששש.... אל תגלו), יצאו הרבה הרבה סיפורים וצחוקים סביב השולחן.

לסיום הארוחה טעמנו את מוס השוקולד על פירורי עוגיות, לצידו מקפא דובדבנים על "סוכריות" סלק, מעליהם גלידת קוקוס. מכל המנה המרשימה הזו, דווקא גלידת הקוקוס הייתה אלוהית ביותר. הייתי מבססת את המנה הזו עליה ואת השאר הייתי שמה בצד בקטנה. המסעדה כשרה, לכן המוס היה פרווה. טעים, אבל לא בדיוק כמו שאני אוהבת וכמות המלח הגס בתוכו הייתה קצת מעבר לדרוש (אביבה פיבקו ממאסטר שף 1, המומחית היפה מאוד והבלתי מעורערת לקונדיטוריה, שחה לי במעמד זה שאין מוס שוקולד שמכבד את עצמו, ללא מלח גס, כמו גם פלפל חריף). סוכריות הסלק היו הפתעה מעניינת, אבל גם מבלבלת במנה אחרונה.

מנה אחרונה יפה ומבלבלת                                                                                      (תמונה באדיבות שוש חזן גרינברג)

כשיצא אלינו השף ולחץ את ידינו, לא יכולתי שלא להשתאות אל מול האדם הצעיר והכישרוני העומד מולי. חייכן וצנוע שמח לתודותינו.

 

המחירים סבירים עבור חוויה קולינרית מרשימה, ומיקום מהמם. מומלץ!!!

 

קומפלימנטים לשף הצעיר ערן בן ארוש                                                                              התמונה צולמה ע"י דניאל לילה

 

מעט על האנשים

זה היה ערב קסום בעקבות הזמנתה של חברתי אריאלה פיקסלר אלון האהובה, שבלוג הבישול בקצב הסלסה שלה גורם לי לרקוד במטבח השקם וערב. לצידנו בשולחן ישבו אנשים מקסימים שמבינים אוכל וחלקם מבשלים נפלא בעצמם, אבל כולם כולם כותבים עליו. דפני המתוקה שלה בלוג טעים טעים מטבחונט, רינת המקסימה האשה ש"רק" הגשימה חלום של שנים ובנתה אתר לתפארת - אתר רוטב מתכונים. אמנון יפרח, איש יקר ובשלן כשרוני שלו הבלוג צרמלה. אשה מיוחדת עם סיפור חיים מעניין מאוד וכתיבה נושכת בעכבר קפה, שוש חזן גרינברג. מאשה חיניץ ליידי מצודדת ושקטה, שאינה מחזיקה טלויזיה בבית (יש אנשים כאלו) היא עצמה כתבת תיירות, לייף סטייל, חידושים ואוכל וכל כך הייתי רוצה לדעת רוסית רק כדי לקרוא את מה שהיא כותבת על אוכל ב"וסטי". בעלת תוכנית אירוח בערוץ 9.

אני ממליצה בחום להכנס לאתר המקסים על ירושלים של רון פלד All About Jerusalem.

היו עוד כל כך הרבה אנשים מעניינים איתנו בשולחן, מבטיחה לתת להם מקום בפוסטים הבאים