יום חמישי, 1/6/17, 14:30
לא התכוונתי. מצטער. מצטער על המלכודת, אני יודע שלא רצית לשמוע ממני יותר ועם זאת כתבתי מכתב כי את לא עומדת בפני כל מה שמתריס נגד טכנולוגיה ותקשורת מקוצרת. חוץ מזה יהיה לי ולך עדות שניסיתי. יש כמה דברים שמחייבים הסבר, כמה ... |
יום חמישי, 18/5/17, 15:06
תפסיקו לנסות ליישר אותי. הארץ שאני כל כל אוהבת נהפכת למקום מסואב, מוכתם, מלוכלך ומסוכן. בשבילים בהם אני הולכת ונוסעת האדמה הרוויה בדם ומלחמות רוויה גם בזבל. זבל שאנשים אפילו לא שמים לב שהם זורקים, לא אכפת להם. מכלום. לא ... |
יום ראשון, 14/5/17, 10:46
נאבדו לי המילים שבתוכי רפיסות מול הקצב אביכות של קיץ קיץ של פעימות מהירות ושטוחות נביחות כלבים ומשיכות שינה השנה לא נשארה חיטה יבשה לשים בכניסה השדות נמהרו כדי להספיק ואני עדיין בוהה |
יום שישי , 28/4/17, 11:55
אם היית קורא לי הניו זילנד שלך הייתי נוסעת איתך עד לשם. בסוף נסעתי איתי עד לעצמי, עד ניו זילנד. |
יום שישי , 21/4/17, 12:18
הוא כותב שהלב שלו מתבלבל מה הוא בכלל מבין? הוא מבולבל. היא כותבת שהרחם שלה בשפע ההורים משלמים שכר דירה היא מבולבלת הוא כותב על מים טהורים נעמד מול מראה נקיה הוא מתבלבל. היא כותב |
יום שישי , 21/4/17, 12:17
הוא כותב שהלב שלו מתבלבל מה הוא בכלל מבין? הוא מבולבל. היא כותבת שהרחם שלה בשפע ההורים משלמים שכר דירה היא מבולבלת הוא כותב על מים טהורים נעמד מול מראה נקיה הוא מתבלבל. היא כותב |
יום שלישי, 4/4/17, 18:36
השעה ארבע לפנות בוקר השעה פאקינג ארבע לפנות בוקר. למען האמת,03:42 שזאת שעה מייאשת כמעט כמו 06:05. העפעף שלי לא מראה כיוון ירידה למטה, מזכיר לי אותי בטיול השנתי בכתה י' כשלא רציתי לרדת מההר ודרשתי מסוק, לא קיבלתי. המחשבות... |
יום שבת, 25/3/17, 15:27
תנסו רגע להיות בשקט. תנסו כמה רגעים להיות בשקט. כשהדיבור נהפך לנטל, דממה חודרת דרך כל החריצים. מרחב נפתח לשמונת הכיוונים מתוך תנועה בלתי נפסקת נפגשים שוב מזווית אחרת, ממקום אחר. אני מדברת יותר מידי אתם מדברים יותר מידי א... |
יום ראשון, 19/3/17, 18:48
אז ככה שנינו ישבנו על המרפסת חסרת הכסאות שלנו, רגליים יחפות על הדשא וכבר התחיל להיות קר אבל לאף אחד אין אומץ לזוז ראשון. שקט של אחרי פגיעה נפל על החצר שלנו, אפילו הצחוקים של הילדים מבחוץ היו רק בחוץ כאילו לא חדרו מבעד לח... |
יום שני, 27/2/17, 18:30
זה התחיל לפני שנה, היו לי סיוטים בעבר אבל לא כאלו. מה זה כאלו? כאלו שכשקמים הם עדיין דבוקים כמו עור, חונקים את היום. אותה חברת ילדות, אותו חרם שקט, אותה דחייה. בלילה מרוב בהלה קמתי ונתפסה לי הסרעפת, יש שם מקום, כיס קטן ו... |
יום שלישי, 14/2/17, 14:51
יש גבול דק מאוד בין לא להיות כמו כולם ללהיות אינדיבידואל . לא להיות כמו כולם לא דורש מאמץ. ככה נולדנו. להיות אתה דורש התבוננות שקטה ועמוקה. אומץ, מלשון לאמץ את רחשי ליבך ואת רחשי ליבם של אחרים. זקיפות, כדי לראות לרחוק. ג... |
יום שלישי, 31/1/17, 18:54
עוד לא אמרנו לילדים. לא מצליחה להגיד את זה בקול רם,בטח לא מולם. מזמן לא כתבתי לך והנה עוד מעט חצות ,באיזה בית קפה תל אביבי לא מצליחה לקום מהכיסא ולהתחיל להתקרב איכשהו הביתה. את זוכרת את הטיול שלנו ביחד ,התחלנו ללכת באיזה... |