ישנם כמה מצבים בהם אני מגלה בעצמי שקט עילאי. כשנולד לי ילד. למה שקט? כי אני במקום הנכון, בזמן הנכון, עושה את הדבר הנכון. חשבתי, הרי כשנולד ילד, כל הזמן שלי, כולו, ממוקד בו. בוקר צהריים ערב ולילה, אני מכוונת אליו. זה לא כך כשמאוהבים? כל השאר, כל מה שמחוץ לזה, לא נשמע, כמעט לא קיים. איך להיות כך? בעשייה שלמה, ובשקט שבלב? אני חושבת שכשאדם לא מזייף לעצמו, גם אם הוא מגוייס לגמרי לעשייה, הוא שקט. וכדי להגיע לשקט, אני צריכה לדומם את רעשי החוץ, ולדעת אותי. מבפנים. ואני מצטרפת לניגון. אני יודעת לשיר לאנשים אחרים את הצליל שעוזר לכוון לאמת חייהם. זו העבודה שלי.
|
אם את חכמה, רוחנית וטובת לב, אם את "מטפלת טבעית", סופר אינטליגנטית, רוצה לעזור לבני אדם, מוכנה לחדשנות ויש לך יכולת הפשטה וגמישות מחשבתית, צרי איתי קשר למפגש אישי ללא עלות, למטרה של התאמה לקבלה של ידע רוחני, שיהפוך אותך למקצוענית בתחום הליווי, האימון והיעוץ הרוחני.
אשתף בכנות: בד'כ פונות אלי נשים, לכן הכתוב פונה אל נשים. הוא מתאים גם לגברים בעלי יכולות ותכונות אלו.
ליצירת קשר:
אילנה בן דור 054-9277070 או כתבי לי : ilanabendor8@gmail.com
|
משחר היותנו אנו אמונים לשחר לטרף. ומה הכוונה? הכוונה היא , כי ברגע הגיחנו לאוויר העולם, קיבלנו את מתנת רפלקס המציצה. תינוק בן יומו, שעדיין לא פקח את עיניו, מגשש אחר חלב אימו. ואכן, זו תחילתו של המסע. הזדקקות שלמה לזולתי, שיקיים את עצם חיי. המסע מתפתח כך, שכל יצור שחווה את ההיזדקקות האינסופית הזו, את התשוקה להיות ניזון, מתחזק במשך חייו להזין את צאצאיו שלו. מתוך הזיכרון הלא מודע, של מי שחווה את הצורך באהבת חינם של אימו ואביו, נולדת היכולת להזין. להעניק, אהבת חינם. במשך חיינו הצורך להיות ניזון לעולם אינו נשלם. אנו צורכים כל הזמן הזנה. פיסית חומרית, רגשית ורוחנית. איך נשמור על האיזון העדין הזה, שבין נשימה, פנימה, אל העצמי, כל דבר, חומרי או רוחני, לבין הנשיפה החוצה, אל העולם, אל זולתי? בסופו של דבר, זהו עניין כלכלי, מלשון: מה שמכלכל את חיינו ומקיים אותם, או לחלופין מה שמכלה אותם. והשורש, הוא אותו השורש. כשאדם חושב כי נתינה בלבד תקיים את גופו נפשו ורוחו, הרי שהוא אינו בהלימה עם חוקי הקוסמוס. נשיפה בלבד אינה אפשרית. היא מביאה כיליון לזה הנושף, וסופו, כי נשיפתו מתכלה. וזה המבקש רק להכניס, לנשום, לקבל עוד ועוד, לצבור עוד ועוד נכסים לעצמו, סופו שהוא מתפקע. הערבות ההדדית ביננו, אחינו בני האדם, היא לנוע. תנועה פשוטה, ללא העדפה של כיוון. נשימה, נשיפה. ומה תכלית נשימה? התחדשות, הזנה, הטענה. ומה תכלית נשיפה? הזנה של זולתי, התרוקנות ופינוי מקום לחדש. נדמה כי הדברים פילוסופיים, הגותיים, אך אין זו כוונתי לאמר. יש פה ערך להדגיש ולהאיר מקום, מקום כלכלי. בכל מערכות היחסיים שלנו, האישיות והעסקיות כאחת, הצורך החיוני לקיום מערכת תקינה, היא בידיעה העילאה לשמור על איזון נאות שבין לתת ולקבל. ואין ערך אחד עולה על זולתו. ואיך נדע ולראות האם אנו באיזון ? היכן אנו יוצאים מאיזון נאות, מכלכלה כוללת בריאה? על ידי שנלמד את האמונות השגויות המטפחות יציאה מאיזון. חשיפת האמונה, והתמרה שלה באמונה חדשה, מטיבה עימי ועם זולתי כאחד, מביאה בריאות שלמה לכל המערכת, מביאה לשגשוג כלכלי, ומקיימת אותה לזמן ממושך.
אילנה בן דור, רואה רוחית ומתקשרת בעלת ניסיון של כ 20 שנה בהנחייה לימוד ויעוץ, קיבלה ידע להתפתחות אישית בהנהגה עצמית. כערך ראשון להתפתחות נלמדת היכולת ליצר בסיס כלכלי איתן לכל אדם, כיסודות להמשך התפתחות רגשית ורוחנית. אלו המבקשים להעמיק ולקבל כלים לשמירה של איזון אנרגטי, וקבלת כלים להתפתחות בהנהגה עצמית בתחומים המרכזיים של החיים, מוזמנים ליצור קשר עם אילנה .
אלו המבקשים לקרוא תיקשורים, וסיפורים מן השטח, מוזמנים לאתר: www.rose-soul.com |
כמו-יוני
בתגובה על מכתב אהבה