אני מבקש להעלות  לדיון את הנושא. "להתבונן גם בעצים ...... ולא רק ביער" .

רפי לביא האומן איש הרוח והמורה, הלך לעולמו לאחרונה. בתערוכה שלו בגלריה "גבעון" הוא כתב כמה מילות פתיחה שאליהן התחברתי ואני יותר משמח לשתף את חברי "בקפה" . " שמתי לב שקהל המסתובב בתערוכה...קולט את התמונה הכוללת,את המכנה המשותף.... את הכלל, את היער....עבודות שיש בהן פרטים, ייחודיות, שוני ומורכבות, חומקות מהעין....במשך עשרות השנים שאני מאזין למוסיקה קלאסית....קורה לא פעם שאני מגלה פרק חדש ונפלא שלא שמתי אליו לב....חבל שאנו בחלק לא קטן מהמקרים....לא שמים לב לעץ ומסתפקים בקליטה כללית של היער ותחושותיו..." 

נדמה לי שאת הטעות הבסיסית שרפי לביא, כאומן מציג בשורות אלה, אנו עושים בחיי היומיום ולא מודעים מספיק  לכוח של השונות והייחודיות של כל אחד ואחת. מה משמעות הדבר לנו כאנשים וכמנהלים?  אני חושב ומאמין כי, צריך כעת לתת יותר מתמיד דגש על היכולת להסתכל לא אחת על פרט הבודד ולא על היער? להסתכל עמוק פנימה ולא להסתפק בסממנים החיצוניים בלבד? להיות מסוגלים לראות 2 מ"מ מעבר לפרדיגמות ואו לעדשות המגבילות שלנו.... אז צפוי להתגלות לנו עולם מדהים וחדש שלא תמיד הקדשנו לו זמן ומרחב.

כעוסקים בתחומי הליווי הארגוני, ייעוץ, הדרכה ופיתוח מיומנויות נתקלנו לא אחת במחיר שמנהלים בכירים, אנשים וארגונים מצטיינים משלמים בגין אי היכולת להסתכל וללמוד ליהנות מהפרט הבודד ולא רק מהתופעה. ברמה האישית המשפחתית ובתוך מערכות היחסיים של כולנו - האם אנו מסוגלים בהוגנות לציין את המחיר ששילמנו? את ההפסדים שגרמנו לעצמנו ולאחרים? 

מהניסיון המקצועי שצברנו מתברר לא אחת כי התופעה היא רעה חולה המלווה ארגונים מנהלים ואף אנשים המגיעים לקבל אימון עסקי ואו אישי. נקודת המיקוד שלהם לא אחת ואולי בטעות יסודה ממוקדת דווקא על היער.... ולא על הפרט שיכול להביא לתועלת ... או צמיחה... או שינוי. מגיש לכם באהבה חומר למחשבה שאליו אני התחברתי.