כותרות TheMarker >
    ';

    משה גרימברג | ניהול אפקטיבי | nihul4u

    ג’ק וולטש, המנכ\"ל האגדי של GE , פיטר דרוקר אבי תורת הניהול המודרנית, הנרי פורד, תומס ג’ ווטסון , מייסד IBM ,ביל גייטס ופול אלן ממיקרוסופט,דויויד פקארד, מייסדי HP ,ג’ון סקאלי מפפסיקו ומאפל, לי איקוקה, מקרייזלר, רון באפט האגדי, וולט דיסני, סם וולטון מייסד וולמרט, אלי הורוביץ מטבע ,קי קרוק, מנהלה האגדי של רשת מקדונלד, אפי ארזי , מיסד סאייטקס ואפי, סטיב ג’ובס, מאפל, קן אולסון, מיסד אורקל, ווליאם מקנייט, מנהלה האגדי של 3M פיטר גרוב מאינטל , מיכאל שטראוס ,עמיקם כהן מפרטנר תקשורת , בני גאון מכור ורבים אחרים היו במהלך ההיסטוריה בעמדות ניהול ומנהיגות אשר הקרינו על דורות של מנהלים ומנהיגים בכל העולם.

    הם ידעו לסחוף אחריהם אלפי אנשים ויותר מכל הם ידעו להציב חזון , לחלום ולחתור למימושו. הם ידעו לרתום אליהם את האחרים ויחד הצליחו להגיע לפסגה עסקית. שמנו לעצמנו למטרה לנסות להבין ולשכפל ולהביא את כל הידע והניסיון שהצטבר בתחומי הניהול אצל המנהלים אשר השפיעו ושינו בדרכם את המציאות העסקית לאותה התקופה. כאלה שהיו בעלי חזון והשאירו חותם אישי בעולם ויצרו עולם טוב יותר ונתנו לכולנו תובנות ומוצרים שקידמו את האנושות שנות דור קדימה.

    במסגרת תוכניות פיתוח המנהלים וליווי ארגונים הנהלות וכוחות מכירה , אנו שומרים על עדכנות מקצועית ומובילים תהליכים אשר גורמים לכך שמנהלים וארגונים טובים מגיעים למימוש מלוא הפוטנציאל שלהם ומגיעים להיות מנהלים וארגונים טובים יותר.http://www.nihul4u.co.il/

    ארכיון : 10/2009

    12 תגובות   יום שבת, 31/10/09, 08:17

    בבסיסי אני אדם אופטימי, המאמין כי למדינה מגיע עתיד טוב יותר ושהשלום חייב להגיע לטובת האנשים החיים בפינת החמד ששמה ישראל ואף לאזור שבו אנו מממוקמים – המזרח התיכון. שבוע שעבר חוויתי חוויה אישית שנתנה לי אמונה כי הסיכוי לשלום ולדו קיום באזור לא פס מהעולם. הייתי אמור לבצע בדיקת אקו ומאמץ ולפיכך הציעו לי לבצע זאת במרפאת מומחים בשפרעם.

     בדקתי האם המומחים- מומחים? וקיבלתי החלטה להגיע לשם. בכניסתי למקום, גיליתי יהודים וערבים צעירים ומבוגרים מחכים לתורם. הרגשתי לחלוטין לא זר! הרגשתי כי אולי זאת המתכונת לדו קיום. הבדיקות בוצעו במהירות במקצועיות וכל הדרך לחיפה חשבתי עד כמה מודל זה הוא תחילתו של תהליך שלאורך שנים עשוי להביא את השינוי?   לכלכלה ולאיכות החיים יש כוח עצום שלא אחת מסוגל להתמודד בהצלחה עם פונדמנטליזם קשה ואכזרי.

    כשמתאבד פוטנציאלי צעיר עושה לעצמו חשבון מה הוא עשוי לאבד מול מה עשויים קרוביו ומשפחתו להשיג.. ואפילו הוא בגן עדן... נראה כי במצב הנוכחי החשבון נוטה לכיוון של "בוא ונתאבד". משרה והכנסה גבוה מהותית, בית ועתיד שקולים וגוברים על כל הסתה דתית. הדוגמא הטובה ביותר היא רמאללה שחווה שגשוג כלכלי שמצליח לתת לתושבים ולכפרי האזור לטעום את טעם ההצלחה.   

    גם מול שילובם של ערבי ישראל יש לשאוף ולהאיץ את התהליכים של השתלבותם בחברה כפרטנר כלכלי ומקצועי שווה. הדוגמא של מכון רפואי מקצועי היא התחלה מצוינת, ויש לחתור ולהרחיבה כולל בתמריצים כלכליים מצד המדינה ומוסדותיה .מוגש כחומר למחשבה לעצמנו. המשך שבת גשומה ונפלאה. משה גרימברג- ניהול אפקטיבי.

    דרג את התוכן:
      9 תגובות   יום שישי , 23/10/09, 22:08
      מה לא עושים עיתונאים בכדי לקבל הזמנות לימי חמישי ביד אליהו? להיות צמודים להצלחה של הקבוצה של המדינה? מוזר כי רבים מהם רוקדים על דמו של מוני פאנן ז"ל 10 דקות אחרי שהתאבד. מדוע לא היה להם האומץ לחשוף את פעילותו בתחום "הבנק הפרטי" עוד בהיותו "כל יכול" באימפריה הצהובה מתל אביב?  

      מבלי להיכנס לשאלה האם שמעון מזרחי ידע- הרי בתחילה האשימו כולם כי המעשה נעשה משברון לב כי המנוח לא הוזמן לחגיגות יום הולדת ה- 70 של מזרחי? אחר כך המנגינה שונתה תוך שעות כאשר העיתונות מבלי להניד עפעף מצאה מטרה חדשה- קריסת הבנק הפרטי של מוני.... ואז בכדי להעצים את הדרמה קשרו את הקבוצה וראשיה פנימה.  האם שיקולים אישיים של כדאיות מנעו מהם לקבל החלטה לפרסם את השמועות כשהאיש היה בחיים. רבים מהעיתונאים הבכירים מרימים ראש 10 דקות אחרי שהאיש התאבד. היכן נעלמו לאורך השנים אושיות עיתונאי הספורט המבריקים? ניב רסקין, עופר שלח, סהר  ורבים אחרים שצצו מאחורי המקלדת 10 דקות אחרי שהאיש "החזיר ציוד" ולא יכול להגיב?  

      שמעתי את אריה מליניאק  עיתונאי ספורט ולשעבר מאמן נבחרת ישראל שלא זכה להתקבל לאימפריה הצהובה מעלה השערות כי שמעון מזרחי וכל האחרים ידעו? אני שואל אז מדוע לא חשף אריה מליניאק את מחשבותיו בתורו בידיעות אחרונות? האם גם הוא נגוע באותן החלטות לא ראויות כמו האחרים? או לחילופין ידע מליניאק כי לא יתנו לו במה בעיתון של המדינה? למה הדבר דומה לאותם פרשנים כלכליים עיתונאי חצר של שוק ההון ומומחים לניהול תיאורטי שלא אחת יודעים לנתח את מה שקרה בדיעבד. בחיים רבים מהם ואני אומר זאת כאחד המכיר את העולם משני הצדדים לא קיבל החלטה עסקית אמיתית. אף פעם רבים מהם לא עמדו באמת בצומת קבלת החלטות שסיכן כסף אישי ולמרות זאת הם מומחים בלנתח ולתת הסברים למה היה צריך לעשות בדיעבד? 

      לא אחת במסגרת פעילותי כמלווה מנהלים הנהלות וארגונים אני תמיד מקפיד לציין כי הנוחות של מתן הביקורת גדולה מהותית מעצם קבלת ההחלטות בזמן אמת.עבורי משפט ותובנה זו מהווה מגדלור לפעילותי כיועץ ומלווה ארגונים ומנהלים.  מעטים הם האנשים שלא חוו זאת ומסוגלים להבין עד כמה שונה המצב שבו אדם מעביר ביקורת על מעשה בדיעבד לעומת אדם, מנהיג או מנהל האמור לקבל החלטות רבות ומורכבות תוך כדי תנועה ובמינימום שגיאות וטעויות. לא קל להיות במקום שאתה האחרון המפריד בין הצלחה לבין התהום. 

      לעיתונאים פרשנים ולכאלה שצופים מהצד הפריבילגיה לבקר. זה הרבה יותר קל ומאפשר למבקרים של היום להיות התומכים של מחר באותו נושא בדיוק. מוגש לכולנו כחומר למחשבה תוך בקשה אישית להיות מספיק מודעים לנקודות הייחוס של העיתונות והעיתונאים בכל נושא ועניין. רק כך נצליח כאזרחים לקלוט נכון את המניפולציות התקשורתיות שלא אחת מנסים למכור לנו

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום רביעי, 14/10/09, 17:09

        שלום רב, הפעם חברי היקרים הנושא חורג ממסגרת האירוניה והייתי שמח לו נתעמק אולי בסיכוי הצלחה של האתגר העתידי שהוצג בחזונו של ברק אובמה. השופטים המכובדים החליטו הפעם לתת פרס על ביצועיים עתידיים. רעיון מקורי מענין שאולי יש ליישמו גם בעולמות הניהול המכירות והחינוך העתידי. השופטים החליטו לתגמל עבור הצלחה עתידית?

        על פי אותו קו מחשבה וניתוח שהנחה את חברי ועדת פרס נובל לשלום. הייתי שמח לשאול מה היה קורה באם היינו לוקחים 12 נערים ונערות או מנהלים בחלוקה סוציו אקונומית נכונה הכוללת קבוצת ביקורת ולחלק מהם מעניקים כבר עכשיו הוקרה פרס או שווה ערך חומרי להצלחה עתידית בעוד 5 או 10 שנים?  

        אז מה היה קורה? האם האופציות היו ממומשות? האם התדמית והפרסום וההוקרה של המצליחן... יוצרת באמת מצליחנים? חומר למחשבה שסוציולוגיים חברתיים שבעבר ניתחו זאת מהיבטים שונים? לי נדמה כי לדימוי ולהוקרה של ההצלחה העתידית יש השפעה על התוצאות.

        בואו כולנו לקוות כי אובמה יהיה ראוי לפרס והוא ישמש עבורו כקטליזאטור לממש חלומות והצלחות בתחומי הבריאות בארה"ב  והשלום הכלל עולמי השביר.

        דרג את התוכן:
          14 תגובות   יום שבת, 3/10/09, 12:13


          כשקצת מהרכבות שעל הפסים מתחילות להאט? כשהחיים נעשים קצת מעיקים? כשהעולמות העסקיים מקרטעים כתוצאה מהמשבר העולמי אני כיועץ ארגוני ומוביל תהליכי שינוי וצמיחה, מתחיל לחוש בערגתם של המנכ"לים הבכירים למנהלים ששיבה מבצבצת בשיערם ההולך ופוחת.  

          נשאלת השאלה למה ? ומדוע? מה קורה האם המנהלים הצעירים לא מספקים את הסחורה בעיתות משבר? לא פעם אני שומע ממנהלים ובעלי חברות בכירים כי לא אחת הם התאכזבו מהביצועים של המנהלים הצעירים שלהם. הם המשיכו וסיפרו לי יותר מפעם אחת בתהליכי הייעוץ הארגוני והפיתוח העסקי כי : " הצעירים האלה חוו רק הצלחתו ועם קשיים ומשברים הם מצליחים להתמודד הרבה פחות... אין להם ניסיון בהתמודדות ובהצלחה לחצות תקופות משבר".  

          לא פעם ממשיכים ואומרים רבים מהם "חטאנו באיוש תפקידים בכירים עם מנהלים צעירים, ואת הוותיקים לא אחת נאלצנו לפטר... אין לך מושג ממשיכים ואומרים לי רבים עד כמה בתקופת המשבר הייתי זקוק להם לידי.." . ערב יום הכיפורים ושנת תש"ע הגיע הזמן כי ארגונים מנהלים ומעסיקים יעשו קצת חשבון נפש ויתנו דעתם לאיבוד הידע והניסיון שנוצר עם החלפתם המהירה מידי של שדרת המנהלים המנוסים?  

          בחברות ובתרבויות מפותחות לניסיון ולגיל ערך מכובד .... האם לא הגיע הזמן שארגונים ומנכ"לים יבחנו שוב ושוב את הביצועים לא רק על פי תאריך הלידה? אין זה אומר כי לא נתקלתי בדור צעיר של מנהלים מיומן ומוכשר. זה לא אומר גם כי יש מנהלים שהגיע הזמן להחליפם- ללא כל קשר לגיל ולצבע השיער. מוגש כחומר למחשבה לכולנו ומצורף בזאת ברכה לחג סוכות שמח ושקט ובעיקר לשנה חדשה של צמיחה ושגשוג.

          דרג את התוכן:

            פרופיל

            ארכיון

            פיד RSS