שלוש אצבעות מופנות כלפינו... תמיד.

כשאנו מפנים אצבע אחת ומצביעים על האחר כאשם,חשוב כי נבין ששלוש אצבעות מופנות אלינו. זאת תובנה מהותית שאנו לא פעם שוכחים. "חוכמתם של הגאונים בדיעבד" לא פעם גורמת לי לשאול האם הם באמת מאמינים לכל הרעיונות והמחשבות המעמיקות בסיומו של כל אירוע? אירוע מהתחום הכלכלי, הביטחוני, החברתי, ואו אפילו מתחומי התרבות והמוסיקה.

כולם "חכמים" לבקר ולתת עצות.  מעטים מהם היו אולי היו בצמתים של קבלת החלטות מורכבות. לא פעם רבים מהם התנהלו על פי החלטות שאחרים קיבלו והם נשארו רק לקטר.  הדבר דומה גם במקרה האחרון של "משט הדמים לעזה". שר החוץ והשר לביטחון פנים ממפלגת העבודה לשעבר, הפרופסור שלמה בן עמי ניתח את המציאות ביושר ובהגינות תוך ניסיון אמיתי לצאת מהכבלים והפרדיגמות הכובלות את שני הצדדים ליותר ממאה שנות מלחמה הרס ושנאה.  

על פי דבריו יש להבחין כי המגמות של הצמיחה של החמאס ברצועת עזה ובגדה המערבית "הוא גידול טבעי שצומח בשנים האחרונות בכל העולם הערבי, וכדאי שנבין שאי אפשר לחסל גידולים טבעיים", אומר בן עמי. גידול שהתבסס בתחום ריק שלא טופל על ידי הפתח.   אני נוטה להסכים כי על המנהיגות שני הצדדים לצאת "מאזורי הנוחות" הכול כך נוחים ולחשוב "קצת אחרת" לשם ניסיון אמיתי ואמיץ לתחילתו של דרך לפתרון העימות.

פעם חשבנו כי מה שלא הולך בכוח... ילך בעוד יותר כוח... והיה ויידרש כוח נוסף יצליח להביא לפתרון.. מתברר כי לא כך הדבר. ניתן לראות זאת מדוגמאות לאורך השנים האחרונות עם מעצמות על כמו ארה"ב ובריה"מ. הייתה תיאוריה שאומרת שהזמן פועל לטובתנו? נראה לא אחת כי דברים שלא הצלחנו לסגור בעבר "כשהברזל היה חם" נעלמו כלא היו. אוסלו, הצעותיו של ברק, הצעותיו של אולמרט ועכשיו הסיסמאות של נתניהו.

אז כשאנו מצביעים על האשמה של הצד השני, היה נכון להבין כי שלוש אצבעות מכוונות את האשמה אלינו. הגיע הזמן שנפסיק להיות נגררים ונתחיל להיות יוזמים. הנהגת המדינה חייבת להתמקד בלקיחת היוזמה לידים ולהפוך את המדיניות שלה לפרו אקטיבית החותרת לשלום ולביטחון כאשר הפורמט המומלץ להגיע למצב בו שני הצדדים ובעיקר 25+ המדינות השכנות מסכימים ומבינות כי שני הצדדים מפסידים ומרוויחים בו זמנית.

להכירני טוב יותר ולהבין במה אני עוסק אשמח לארח אותך אצלי באתר.

http://www.nihul4u.co.il/