כותרות TheMarker >
    ';

    עולם יפה.

    תכנים אחרונים

    14 תגובות   יום שני, 15/7/19, 19:53

    ''

     

     

     

    ''

     

    אצבעות כחולות נשלחות לתוך האדמה

    מפרצים מופלאים. נהרות .אשדות. מפלים.

    פסגות מושלגות. קרחונים. פיורדים נכרכים אלו באלו

     

    ''

     

    פה הדרך קרה מאוד והטיפוס קשה

    אבל אני רוצה להיות צוק גבוה. להשתקף במים השקטים.

     

    פה הדרך מפותלת. גם האבנים נופלות בשקט

    נשברות או מתפוררות.  מתות כבני אדם.

     

    פה הטרולים יוצאים עם רדת השמש.

    העור נסדק בכפור. ואין מסתור.

     

    אבל אני כבר לא כאן.

     

    טרול לא יגע בי

    רוח לא תפיל אותי

    לילות הקיץ ישארו מוארים. והאוויר נקי.

     

    אני מרחפת מעל כל אלה

    כל הדרך חזרה

     

    מרוב געגוע

    מרוב געגוע

    מרוב געגוע

     

    לבית. לאהוב. לחם.

     


     

    ''

     

     

    ''

     

    ''

     

    אי אפשר שלא לפעור את הפה בהתפעלות

    ולזכור שלכל דרך בסוף. יש סוף.

    דרג את התוכן:
      14 תגובות   יום רביעי, 5/12/18, 14:02

       

      "את לא תשתי!?"

      " אני כן!!", עניתי, 

       הרגשתי שכל קירות האבנים פתאום נוטים לה-ת-מ-ו-ט-ט

      ואני ציירתי ניחומים מרעננים על ניסים ונפלאות וכן ולמה לא!  

       

       

      "ואיך את?" הוא שאל,  

      "אני שמחה לפעמים " עניתי, באותו רגע החזקתי סביבון קטן,

      הסתכלתי עליו וחשבתי " אלוהים.. כמה שהערב יפה"

       

       

      "ואצלך?", שאלתי,

      "לא הקִמְרוֹן שוקע, כי אין לו תמיכה..אנחנו מחזיקים"

      "למדתי ממך" הוא הוסיף " ילדים זאת שמחה!"

       

       

      חייכתי. לא התקרבנו

      אבל הרגשתי את נוכחותו כאילו הוא פולט חום. רך. עוטף. במעטה לבן של חולצתו 

      וכל אותו רגע מכריע עמדה לצדי התקווה שגם אני אחזיק את עצמי כך כשהכל מסביב ישקע.

      דרג את התוכן:
        14 תגובות   יום שני, 5/11/18, 12:30

        קֶשֶׁר מַשְׁמָעוּתִי 

        קָשֶׁה לְתָאֵר

        אַךְ

        קַל

        מְאֹד לָחוּשׁ

         

        הַיָּמִים

        רְצוּפִים

        סְעָרוֹת וּמַשְׁבְּרִים

         

        שְׂפַת

        הַגּוּף

        נוֹגַעַת בַּחֲלָקִים

        הָאֱלֹהִיִּים  שֶׁבָּנוּ

         

        בַּלַּיְלָה

        הַנְּשָׁמָה נֶעְתֶּרֶת

        לַפְּגָמִים הַמְּכֹעָרִים

         

        בַּבֹּקֶר

        אֲנַחְנוּ כֵּלִים שְׁלוּבִים.

        דרג את התוכן:
          8 תגובות   יום ראשון, 4/11/18, 12:29

          אני רוצה לשלוח ידיים ארוכות. להניף. לתפוס.

          להרכיב  מחדש. לשים כל דבר במקום.

           

          אולי זו השקדנות. שקדנות מולידה מזל ?!

          אולי זו החדשנות

          אולי זה הרוח

          אולי זה הסתיו.

           

          אני רוצה לומר שמשהו בוודאות קורה עכשיו!

           

          זה לא הולך להיות סתיו שאין לו סוף

          לא גל פרוע

          לא רעידת אדמה

          אבל זו תחילתה של דרך חדשה

          דרך מרתקת אל הלא נודע

          אל פסגת היופי הפואטי של המעוף.

          דרג את התוכן:
            35 תגובות   יום שישי , 16/10/15, 17:57

            ''
            ''
            ''
            ''
            ''
            ''
            ''
            ''

            ''

            דרג את התוכן:
              32 תגובות   יום שני, 27/7/15, 07:53

              כבר כמה ימים שהשיר הזה לא יוצא לי מהראש

              תהנו...

              ''

              דרג את התוכן:
                56 תגובות   יום ראשון, 29/4/12, 22:54

                פתאום שמתי לב שהעיניים שלי כל כך אדומות הלילה

                שלו פגש בי בילבו באגינס באפלולית קצהו של יעראופל היה חושב שמצא שם זוג לייזר פויינרים...אז תבינו שהלילה שלי מתחיל עם זוג פנסי בלם בעיניים וכל דקה שעוברת האדום רק מתחזק,

                ככה זה שמצפים למשהו ולא ישנים לילה שלם 

                שמסך המחשב רק גורם לעיניים שלי להיות אדומות יותר 

                ובשלב זה כבר מרגישה דיסאינטגרישן בפיקסלים מצד המחשב...ואוי, עכשיו נדמה לי שאולי זה לא המחשב.


                בסה"כ היה לי מאוד נחמד היום, למרות שכל הלילה הקודם חשבתי מה לומר אם יצא לי
                לדבר היום, ניסיתי לתכנן את המשפט המושלם את המילים המושלמות את
                הנימה החצי נרגשת חצי קולית המושלמת שבה אומר את המילים ולא עלה לי כלום
                מחשבותי נדדו, דימיינתי שכל הפנטזיות שלי מתגשמות אחת לאחת
                חשבתי על נפילות, על גלישה על באנג'י על הדרך הארוכה החופשית למטה
                וכמה שהחיים שלנו נראים קטנים משם.

                רק לחשוב לממש כל כך הרבה פנטזיות זה מצמרר ..ממש מפחיד

                תחשבו המון דברים טובים יחד,

                אהבה אינסופית חפשית,

                אין מחלות

                אין כסאות גלגלים,

                כל הילדים כולם הולכים רצים

                רוקדים ,חגיגות בטבע, סוסים בשדות דוהרים, אין מלחמות, טוב איסופי ...

                מחשבות מעוררות צימאון אולי מוטב שכבר אלך לישון כי באמת

                לא הבנתי איך דבר יכול למשוך אותי אליו בכזו עוצמה שקשה לי להתנתק.


                בחרתי לקרוא ספר,לא ההוביט אלה ספר אחר משלנו, עמוס עוז, סיפור נפלא על חיים במקום מבודד בסוף העולם
                מקום יפה ,גן עדן , מקום של אהבת אמת, הרמונייה של קבלת האחר והשונה..

                דפי הספר נעשו לחות מרוב שאחזתי בהן כל כך חזק בזמן שהצטמררתי מעומק המחשבות ההן (שלא בא לי להזכיר שוב גם בגלל כל דקה ואדמומיותה הגוברת וכל זה) וגם כי אגלי הזיעה לחלחו את ידי עוד יותר ויותר.

                הנה, הנחתי את הראש על הקצה הקר של הכרית ובשעות שנותרו לי הלילה אתאמץ לא
                להרטיב את הספר "פתאום באמצע היער"
                וכך לבטח אצליח להרדם בהקדם

                ומחר שוב יאיר יום בהיר נאה

                וכשהשמש תזרח עשבי הבר יראו ירוקים יותר והאדום יקשט את הפרחים,

                אנחנו נברך בוקר טוב

                חיוך יציף את פנינו ויהיה הרבה מה לומר ..

                הכל יבוא על מקומו בשלום.

                דרג את התוכן:
                  80 תגובות   יום ראשון, 1/1/12, 16:29

                  על אף שהבטיח לתת דרור לרגשותיו

                  הוא לא דיבר הרבה
                  לרוב ישב ובהה בה 

                  בהנאה עצומה מהעיינים היפות בפניה

                  מצורתן מריסיה הארוכים מגולגלים העדינים כל כך,

                  באמת לא קל לרדת לסוף דעתו

                  אי אפשר לברוח מהבעתו ולא ללכוד את מבטו 

                  את צבע עיניו את צורתן החייכנית הכובשת ממש

                  כך ישב נעץ מבטים ולא פצה פה

                  למשך דקות ארוכות

                  לאחריהן שררה שתיקה מביכה

                  שגרמה לה להסמיק

                  כשהוא מתבשם מהתלהטותה האדמומית

                  גרם לה לכאלה דפיקות לב חסרות מנוחה

                  עם עוויתות במותן, עצבובי שרירים

                  רעידות ופירכוסים בכל הגוף

                  להט חסר סבלנות אחז בה...

                  אך היא נבונה דיה לרסן את לשונה

                  שמילה שגויה אחת עלולה להמיט עליה חורבן שלם

                  ואובדן שליטה עצמית עלול לזרוע נזק שאין ממנו חזרה

                  העדיפה להתאפק לנהוג במתינות

                  ושתקה גם כן,

                   

                  כאשר דיבר לבסוף

                  באה על סיפוקה במפתיע

                  שלוות מילותיו הרוגעת

                  הציפה בה תחושה עוטפת 

                  בליטוף של רכות נעימה

                  והוא נראה לה יפה מתמיד.

                  דרג את התוכן:
                    60 תגובות   יום שלישי, 30/8/11, 14:31

                    סוף אוגוסט אחרי צהריים

                     לא שונה במיוחד משאר הימים

                    ועדיין חם,

                     

                    איש יוצא ממשרדו בבניין גבוה

                    יורד במעלית מהירה

                    פוסע על ריצפת השיש

                    הוא רעב

                    חוצה את הכביש

                    נכנס למסעדה

                    אוכל מנת שניצל עם פירה וסלט

                    שותה קולה

                    יורק בעציץ

                    וממשיך ללכת.

                     

                    בניינים גבוהים בצידי הדרך

                    מפילים צל אפור גדול

                     האוויר לח דביק וחם,

                    למרות השתדלותם של האדריכלים

                    אין תחושת חמימות, שום רגש של שייכות

                    אפילו לאדם שנמצא שם יותר מעשור

                    יומיום

                    מצאת החמה עד צאת הנשמה

                    על אף כל הפאר

                    עדיין מרגיש מאוים..

                    מבני ענק צפופים חניונים  שלטים סיסמאות ופסלים

                     מקרינים קור קשיחות ניקור פוזה צביעות

                     

                    הוא צועד ברגל

                    שם פעמיו ברחובות הומים

                    בין אנשים מתרוצצים

                    מכוניות מצפצפות בכבישים

                    רמזור מהבהב מסמן עצור

                    הזמן לא עובר מהר, אחר הצהריים

                    מרגיש ששעון החול נתקע

                    כמו פקק באזור הצר באמצע הזכוכית

                    אולי צריך לנער אותו

                    ואז איש ירוק  קטן מורה עבור.

                     

                    הוא גומע כברת דרך כשפניו

                    לכיוון פארק גדול בסוף השדרה

                    חוצה גשר מעל לנחל

                    ממשיך בדרך עפר

                    לתוך שביל סלול פתלתל,

                    הנוף משתנה מצידו האחר של הגשר

                    רוכבי אופניים עוברים על פניו

                    מדשאות ירוקות מטופחות משתרעות סביבו

                    איש מטייל עם כלב

                    אישה אוחזת תינוק במנשא

                    רחש מים זורמים

                    ציוץ צפרים מקיף אותו

                    הוא יורד לחלקת דשא יפה

                    סמוך לשפת הנחל

                     מתקפל אל הקרקע ומתיישב.

                    השמש עדיין זורחת ממערב

                    הוא מביט למעלה

                     השמיים נשטפים בכתום ובאדום

                    מעביר משקל מצד לצד

                    מוציא מכיסו אייפון ושולח הודעה

                    "אין עדיין את כל התוצאות ...ישיבת סנכרון נדחית בשעתיים"

                    מנופף כף ידו ומרחיק זבוב טרדן

                    נשכב נח

                    נרדם.

                     

                    קול נשמע ברקע

                    קול נקישות עקבים מטופפים

                    קול העקבים המתקרב מסיח את דעתו

                    קולט דמות אישה גבוהה

                     שיערה גלי בהיר ארוך גולש סביב כתפייה

                     לבושה בשמלה אוורירית קצרצרה

                     בצבע לבן והדפס של פרחי ארגמן עדינים

                     נועלת סנדל גבוה

                     אוחזת תיק יד לבן בגובה המותן.

                     

                    הוא מתפעל ממראה האישה,

                     בדיוק מה שהיה מייחל לראות כרגע,

                    מתרומם קמעה

                     עיניו פוזלות לכיוונה

                    עוקבות בחרמנות מוצנעת

                     מאחורי משקפי הרייבאן הכהות

                     מתאמץ לא לסובב את הראש

                    לא להזיז שום שריר זולת האישון

                    חש בליבו שאינה רואה אותו עדיין

                     אך משתדל לגייס רושם של מכובדות גברית

                     ובוחר לשדר אדישות מוחלטת לקיומה.

                     

                    האישה מתיישבת על ספסל מוצל

                    תחת עץ אקליפטוס

                    מוציאה ספר קריאה מתוך התיק

                    ומתחילה לקרוא בו.

                     

                    מוקדם יותר

                     

                     

                    היא סיימה את כל המשימות בזמן

                     הכינה דוח תוצאות בדיקות

                    ונתוני רקע סטטיסטיים

                    עוברת פעם אחרונה על מצגת

                    בודקת הגהה

                     

                    באותו רגע מתקבלת הודעת אאוטלוק

                    שמודיע על דחייה של ישיבה בשעתיים

                    היא מאוכזבת מעט אך שמחה על כך שהתפנו לה שעתיים

                    לוקחת את תיקה בידה

                    יוצאת למסדרון ריצפת הפרקט הקהה

                    חולפת על פני כסאות קטנים עם רגליים מגולפות

                    לצד ציורי קיר יוקרתיים

                    מתפעלת מפינות הקפה

                    אך בוחרת לצאת להפסקה בטבע.

                     

                    היא מהנדסת חדשה בצוות תוכנת מבדקים

                    יושבת במשרד מעוצב להפליא

                    בקומה השמינית במגדל יפהפה

                    מברכת על הרגע שהגיעה לשם

                    מבצעת את כל מטלותיה בקפידה רבה

                    אוהבת את הסביבה האנשים

                    הקריירה והתפקיד שלה

                    מתלהבת מהסביבה ומהאווירה

                    מייחלת שיימשך כך לנצח.

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      57 תגובות   יום שני, 27/6/11, 21:06

                      ''

                       

                      כששמעתי את Dream Theater לראשונה בוקע ומתנגן מחדרו של בני קמתי ונעמדתי

                      דבר מה ברצפה הזכיר לי תזוזה טקטונית שעלולה להוביל ליצירה מבעיטה של פעילות וולקנית אימתנית

                      חששתי מהתפרצות לבה באמצע הבית,

                      בבת אחת חדלו כל ילדיי מעיסוקיהם והביטו בי .

                      אף אחד מהם לא ראה מעולם הר געש אך באותו רגע קיבלו מושג קלוש לתחילתו של התהליך,

                      כמובן שבאופן אינסטינקטיבי הנחתי את שתי ידי על העיניים וברכתי "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד" ובאותה נשימה ברוך אתה השם שבראת לנו אצבעות במקום נגיש בקצה הזרוע שמגיעות בקלות לתעלות האוזן וסותמות אותן.

                       

                      הסיוט נמשך 24 דקות היה זה  אוקטוואריום  השיר השמיני שהוא הארוך ביותר של הלהקה עד היום מהאלבום השמיני

                      מייד לאחר מכן התנגן שיר שקט שונה מקודמו, ככה זה שמדובר בלהקת פרוגרסיב ישנם שירי מטאל סוערים וביניהם שזורים שירים שקטים.

                      מאז עברה יותר משנה וניתן לומר שהתאהבתי בלהקה אולי מפני שאני אוהבת את ילדיי שאוהבים את הלהקה אולי בגלל שגו'ן פטרוצ'י אומן גיטרה אגדי (שני אחרי סלאש) אך העובדה שאוסף הדיסקים של הלהקה לא מפסיקים להתנגן אצלי באוטו מוכיחה זאת.

                       

                      הלהקה הופיע בארץ בקיץ שעבר ואמורה להופיע שוב בחודש הבא, הדבר שהכי אהבתי זה שהם מכינים קליפ של מאחורי הקלעים של כל הופעה ועושה רושם שאת ישראל הם אוהבים במיוחד.

                      דרג את התוכן:
                        55 תגובות   יום חמישי, 2/6/11, 11:26

                                                                                

                        שוב אני

                        מביטה בך

                        ואינך יודע

                        זאת

                         

                        ככל שמביטה יותר

                        מתגבשת מחשבה

                        מתבהרת התמונה

                        בירכתי

                        היצירה

                         

                        אני מביטה בנוף

                        באלומות האור

                        בגומות

                        בצלליות

                        מביטה בגוף

                        במבט תוהה

                        אני מביטה בעיניך

                        הן יפות

                        עיניים תמימות

                        מביטה בחיוך

                        חושף שיניים

                        לבנות

                        מבולבלות

                         

                        היה מבט

                        היה עניין

                        הייתה ראשית

                        הסנסציה התפוגגה.

                         

                        האם כך מביטים בנו האנשים

                        מגלגלים מחשבות

                        מדמיינים דמיונות

                        מסיקים מסקנות

                        בלי שנדע

                        מבלי לשאול ?

                        דרג את התוכן:
                          16 תגובות   יום שלישי, 17/5/11, 13:37

                           

                          חלאפיניו מככב עַכְשָׁו בְּמָקוֹם אַחֵר,

                          מֵאָז שֶׁפֻּטַּר לֹא נִרְאָה כָּאן יוֹתֵר

                          אֶתְמוֹל הוּא עוֹד הֻרְגַּשׁ

                          חָם חָזָק וְלוֹהֵט...!!!

                          ריבונו שֶׁל עוֹלָם, לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת

                          כַּמָּה שֶׁהוּא דּוֹמִינַנְטִי

                          הוּא

                          כֹּל כָּךְ

                          פִּיקַנְטִי.

                           

                          צַר לִי חלאפיניו שֶׁזָּרַקְתִּי אוֹתְךָ

                          סְלִיחָה,

                          לֹא הָיְתָה לִי כַּוָּנָה רָעָה

                          אַךְ,  בכֹּל פַּעַם שֶׁנִּתְקַלְתִּי בְּךָ

                          הִתְמַלְּאוּ דְּמָעוֹת בעיניי

                          לַחוּת נֶאֶסְפָה סָבִיב רקותיי

                          עקצץ לִי

                          בַּפֶּה

                          שָׂרַף לִי

                          מִדַּי.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסקרינה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS