הפרויקט של דה-מרקר לגבי פרטיות מזכיר לי את הסרט "אוייב המדינה" , בכיכובם של ויל סמית וג'ין הקמן.

בסרט מנצל מנהל מושחת בסוכנות הביון ה- NSA את כוחו ואת אנשיו כדי להשיג מידע פרטי אודות מישהו ולנצל אותו למעקב אחריו ולהריסת שמו ותדמיתו הציבורית והפרטית.

בזמנו הסרט נראה מעט דימיוני, אולם ניתן להניח שכיום המאורעות המתוארים בסרט יכולים לקרות בארה"ב, ובלי ספק גם אצלנו. אמנם הברווז של קובי אלכסנדר בסרי-לנקה כבר נותח, אבל גם בלי להיכנס לתחום האזנות הסתר, חשוב להבין שלרשויות, וגם לקבוצות תאגידים, יש יכולת איסוף רבה אודותינו, וכל מה שנותר כעת הוא לחבר אותה ולנתח אותה.

הייתי רוצה להביא כמה גרפים מגוגל אנליטיקס, או תרשימי עוגה שמראים התפלגות שימוש וצריכה ממקומות שונים בעולם. הייתי רוצה להראות את תרשים האקסל עם הגרף העולה משמאל לימין, שלאחרונה נאלצנו לעדכן את הסקאלה שלו כדי להציג את הנתונים באופן ברור.

הייתי רוצה לספר על השאלות שאנחנו נשאלים ועל התגובות המתקבלות.ועל מדינות שלא ידעת שקיימות על המפה, ועל מדינות שידעת ומעולם לא תיארת שישתמשו בתוכנה שלך (אם רק היו יודעים שחלק גדול מהקוד שהם מריצים כתב בחור דתי....)

אבל לא יכול, מצטער.

קבלו חיוך במקום

When Shannon was a river
and Turing was a car
When Banyan was a tree
and buses travelled far


dBase was where you ran to
after you hit the ball
Often we were ANSI
RISC aversive not at all


Windows were for looking out of
in a Tandem, two could take a spin
Bridges were for crossing
a frame was to keep pictures in


A semi-conductor was a maestro
not in the big time yet
A port you sought in a storm
fishermen used a net


Woody Guthrie sang of "My LAN"
WAN was a despairing mood
LATAs were for high places
menus featured food

If a cursor used four letter words
a sensor cut them out
The sight of a mouse in an office
was sure to raise a shout


Haloid perfected photocopying
and thereby made a hoard
Then came Japanese competition
and its "ox" was gored


Frequency was measured in cycles
Hertz referred to multiple pain
Modem was a harvesting command
for bringing in the grain


Modelling was at fashion shows
bauds were ladies of the night
Prompting was helping actors
contesting for resources, a fight


Walking and chewing gum concurrently
requires considerable skill
We called it multi-tasking
and by gosh we always will


We had no electronic calculators
just slide rules by Keuffel & Esser
I am still a true believer
Keufel & Esser war besser


Chips were used for gambling
von Neuman was a pup
Monte Carlo a place to visit
squaring the circle ... well, we gave up


A Sprint was less than 880
a relay was a team
Greene was just a color
breaking up AT&T a dream

Coherent was applied to speech
not a spectral line excited
Multi-media meant prose and song
and Noel Coward was knighted


Cerf was found at the beach
a Rose was a Rose was a Rose
Jobs were to look for
and Gates were to close


"2B" was an elementary school class
and "D" a failing grade
A router was a tool
a server was a maid


Lotus was a flower
adobe was a brick
Postscript was an afterthought
joy a popsicle stick


We called a plotter a CAD
a token ring a sham
A buffer was for buffing
a male goat was a ram


The best noise supressor was ... ssh
we knew little of egos and ids
For archival storage and encryption
we looked to the pyramids


Now in accordance with Greenfield's Law
in voice both loud and clear
Here's to exponential growth in memory
& operating speed next year.

Stanley R. Greenfield
Ziff-Davis
One Park Avenue
New York, NY 10016

RFC 1300
 

בפוסט הקודם כתבתי על החברה שאני עובד בה. עכשיו הגיע הזמן לספר מה אני עושה שם.

כאמור, הפתרון ש- iSkoot מציעה הוא לקחת את מאפייני החיבור ולהעביר אותם לפלטפורמה ניידת שאיתה אנו מסתובבים. זה יכול להיות טלפון סלולרי, או פאלם או פוקט-פיסי, או בלאקברי. בכל אחת מהפלטפורמות הניידות תוכל לראות את אנשי הקשר שלך, לצ'טט איתם, ואפילו לדבר איתם בשיחות VOIP (שלרוב זולות יותר מתעריף המפעיל הסלולרי).

התפקיד שלי הוא לגרום לזה לקרות. אני יושב במחלקת ה- R&D ומשתתף בהגדרת איפיון התכונות והתאמה למכשירים, בעבודה עם נסיינים^* ותיאום מאמצים עם מחלקת השיווק. מנקודת המבט שלי זה מעניין מאוד, מאתגר, ומקיף תחומי עניין רבים.

אחד הדברים שאני אוהב זה לחזות בגובה העיניים בתחושות של משתמשי מחשב כאשר הם נתקלים לראשונה בתוכנה חדשה. לפעמים כשאתה רואה מישהו אחר משתמש בתוכנה או במנגנון שאתה יצרת, אתה עולה על פגמים בסיסיים שבזמנו לא חשבת עליהם אפילו. זה יכול להיות הכיתוב על הכפתור, הודעת שגיאה שאתה חשבת שהיא מאוד ברורה, תהליך עבודה שנראה לך ברור מאוד או פעולה מסוימת שיש לבצע. לפעמים אתה מגלה שתכונה (Feature) שחשבת וטרחת עליה רבות היא בעצם שולית לחלוטין עבור חלק ניכר מהמשתמשים. ולפעמים אתה מגלה ששינוי קטן שהיכנסת לממשק שיפר משמעותית את חווית המשתמש מעבר לכל ציפיותיך. לפעמים אתה מגלה ששינוי קטן עוד יותר פגע בתהליך עבודה שלם ותידרש עבודה רבה כדי לתקן אותו.

* אם יש לכם מכשיר סלולרי (תומך 3G) ואתם מעוניינים להיות Pilot User לגרסאות החדשות שאנו מוציאים, ניתן לשלוח מייל ל- info@iskoot.com ולשאול האם יש תמיכה במכשיר הזה. ייתכן שנצרף אתכם לאחת מתוכניות הביתא שאנחנו עורכים.

הפוסט הזה מתחיל בשאלה, אבל הוא בעצם פוסט אישי שבא לספר מה אני עושה כעת.

איך מרשתים את הרשת החברתית? איך משפרים את הלכידות ועוצמת הקשרים בין החברים? והכי חשוב - איך עושים את זה כשהרשת החברתית היא בעצם רשת וירטואלית אלקטרונית מבוססת תוכנה?

אני מדבר כמובן על הרשתות החברתיות הממומשות באמצעות תוכנות ה- IM למיניהן: ICQ, Gtalk, Yahoo, MSN, AIM וכמובן גם Skype.

כל אחת מהתוכנות מאפשרת למשתמש ליצור או לייבא אנשי קשר (Contacts), לראות מה "מצבם" בכל רגע נתון, לשלוח ולקבל הודעות, ליזום ולקבל שיחות קוליות, ולעיתים גם שיחות וידיאו.

הבעייה האקוטית ביותר שבה אנו נתקלים ב"תחזוקת" הרשת שלנו היא שבעצם היא תלויית-מחשב ותלויית תשתית. בעצם, במשך היום אנחנו עוברים ממקום למקום: מהבית לעבודה, לסופרמרקט, לבנק. בכל מעבר אנחנו מתנתקים מנקודת החיבור שלנו לרשת ועוברים לאופן חיבור אחר - למחשב אחר, לשיחות טלפון, ל- SMS. כך יוצא שחווית השימוש שלנו אינה רציפה ואינה אחידה.

הפתרון ש- iSkoot מציעה הוא לקחת את מאפייני החיבור ולהעביר אותם לפלטפורמה ניידת שאיתה אנו מסתובבים. זה יכול להיות טלפון סלולרי, או פאלם או פוקט-פיסי, או בלאקברי. בכל אחת מהפלטפורמות הניידות תוכל לראות את אנשי הקשר שלך, לצ'טט איתם, ואפילו לדבר איתם בשיחות VOIP (שלרוב זולות יותר מתעריף המפעיל הסלולרי).

וואו, כבר כמעט חודשיים שלא הייתי פה, והמקום באמת השתנה.

ראשית זמני התגובה של הקפה השתפרו משמעותית. שנית, נראה שכמות הספאם ירדה גם היא (או שזה רק אני). בנוסף, נראה גם שכמות הדיונים צמחה משמעותית והדיונים בפכו להיות עניינים יותר (או ששזו רק ההתרשמות שלי).

בכל אופן, נחמד לחזור. מקווה לחזור ולחזור.

וכעת לענינינו: איפה הייתי ומה עשיתי?

ההפסקה שעשיתי כדי להתמקד בלימודים היתה קצרה מהמתוכנן. בסופו של דבר החלטתי לקבל הצעה מעניינת שהציעו לי, כי האנשים והחברה מאוד מצאו חן בעיני.

כצפוי, העבודה החדשה דרשה לימוד מהיר של הרבה חומר חדש והשקעה גדולה של משאבים. הייתי כל-כך עסוק שלא היה לי זמן אפילו להיכנס לאתר הטוש ברשת.

אבל גם התקופה הזו חלפה. אני ממשיך ללמוד מדי יום דברים חדשים, אולם יש לי כבר בסיס כלשהו שמאפשר לי לעבד במהירות את הידע החדש (מי אמר עקומת למידה?), וכך - שבתי לכאן.

עוד פרטים - בהמשך....

יש לגוגל מנגנון של המלצות (Recomendations) אשר משתלב בדף הבית האישי של גוגל ומציע הצעות לתוכן על בסיס החיפושים של הגולש.

נשמע נחמד מאוד, לא?

אבל כשניסיתי להשתמש בו קיבלתי את התוצאות שמופיעות פה.

טריילר לסרט אנימציה באורך מלא. אהבתי את איכות האנימציה והפרטים הקטנים.

הנה הלינק

ניסיון ללינק חיצוני

• אספרסו קצר או ארוך?
• כביש 6 או כביש 4?
• המנכ"ל ואחריו מנהלת הגיוס, או להיפך?
• פורד פוקוס או רנו מגאן, או אולי קורולה?
• בני אפריים או דבורה הנביאה?
• חברת ביטוח או קרן פנסיה?
• מנהל או ראש תחום?
• עוד כסף או סל רווחה?
• תלושי אוכל או אופציות?
• קטן ומרתק או גדול ושבלוני?
• רכב או כסף?

הבועה חוזרת.

כן, זה כבר לא נתון לספק.

המחירים עולים כל הזמן. נכסים נמכרים במחירים שערורתיים והסוחרים כבר מתקשים למצוא תירוצים והסברים.

כסף חדש נכנס לשוק ומחפש להחליף ידיים. העיתונות עוקבת אחר כל שינוי ומדווחת בלהיטות אחרי עוד שיא שנשבר.

קונים ללא הבנה מעמיקה נכנסים לשוק, והמוכרים מנצלים את ההזדמנות כדי למכור ביוקר את מה שקנו בזול.

כבר אמרנו, בועה.

אלא מה?

הפעם לפחות - לא בשוק ההון שלנו.

הפעם - שוק ציורי האמנות המודרנית.

סוכנות AP מדווחת כי ציור שמן של האמן מרק רות'קו (משנת 1957) נמכר ב- 72.8 מיליון דולר. לפני כן, הציור היה בבעלותו של אחד דיוויד רוקפלר, שרכש אותו ב- 1960 תמורת 8,500 דולר.

הציור, דרך אגב, נקרא "White Center" והוא ציור שמן על בד. ה- BBC מדווח כי ציורים אחרים באותה מכירה נמכרו גם הם בסכומים גבוהים מהרגיל.

כאן מופיעה התמונה שלו.

מבוא

ברברה טוכמן, בספרה "מצעד האיוולת" (1983), מתארת תופעה החוזרת ונשנית של ממשלות הנוקטות מדיניות העומדת בניגוד לאינטרסים שלהן עצמן. בכתיבה מרתקת של דוגמאות היסטוריות היא מאבחנת את הסימפטום המובהק ביותר של איוולת: צעד של הרס עצמי שנעשה למרות שהיתה אפשרות ללכת בדרך אחרת.

ויקיפדיה טוענת כי 'בעקבות הספר הפך הביטוי מצעד האיוולת למונח שגור, ולעתים קרובות טוען כל אחד מהצדדים בוויכוח מדיני-פוליטי כי פעולותיו של הצד השני הן בגדר "מצעד האיוולת"'.

עוד מוסיפה האנציקלופדיה החופשית כי טוכמן מתנה שלושה תנאים על מנת שמדיניות תהיה מוגדרת כאיוולת:

1. חובה שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמנה, ולא בראייה שלאחר מעשה.
2. חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה אפשר היה לנקוט.
3. המדיניות היא מדיניותה של קבוצה, לא של שליט יחיד, ושהיא נשארה בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד.

הפקת לקחים

נראה, כי החיבור של ספרה של טוכמן למציאות היום-יומית בישראל של ימינו אף הוא חוזר על עצמו מדי מספר שנים. כפי שכותב משה לשם: "ברברה טוכמן יכלה לחבר כמה כרכים עבי כרס רק מניתוח מדיניות ממשלות ישראל בתקופות שונות בהיסטוריה הקצרה מאז קום המדינה".

ההיסטוריה חוזרת

(ואף מילה על וינוגרד)

בלי להשליך יותר מדי על כתפיה של האשה הקטנה, שגם כמה ממדינאי ישראל ומצביאיה העריכו, הנה מה שכתבו על הרמטכ"ל לאחרונה:

בתום המלחמה הוקמה ועדת XXXXX כדי לחקור את אי-מוכנותו של צה"ל למלחמה. בדו"ח הוועדה נכתב כי (הרמטכ"ל) "נושא באחריות אישית גם בעניין הערכת המצב וגם בעניין מוכנותו של צה"ל"...בעקבות המלצת הוועדה הגיש (הרמטכ"ל) את התפטרותו לממשלה.

הרמטכ"ל, דרך-אגב, הוא דדו, והמלחמה היתה לפני 33 שנה.

סגירת מעגל

האנציקלופדיה של YNET מביאה ריאיון עם דדו, שנערך במרץ 1972.  בריאיון אומר הרמטכ"ל דאז את הדברים הבאים, וכאילו לא עברו שלושים שנה:

"אני חושב, שבתקופה האחרונה, הצלחנו להתעצם במידה שאפשרה לנו לשמור על יחסי הכוחות, ועל כל אותם מרכיבים המהווים את יחסי הכוחות. דהיינו: סך הכול של כמות ואיכות הנשק, הכשרת המערך, שמירת העליונות באיכות כוח האדם. מעל לכל הנתונים הטופוגרפיים והגיאוגרפיים של קווי הפסקת האש. אלה כשלמות אחת מהווים מצב, שאם יהיה צורך להתמודד עם האויב, נעשה זאת בהצלחה."

"בעידן המודרני שלנו מדברים הרבה על אמצעי לחימה מתוחכמים חדישים, שבאמצעותם ניתן להגיע לכל נקודה. סבורני, כי בגלל נקודה זו, נגררים הרבה אחרי הטעות שלגבולות אין יותר חשיבות אסטרטגית או אופרטיבית. דעתי היא, שלגבול יש משמעות אסטרטגית, אופרטיבית ואפילו טקטית."

"גבול בטוח זהו גבול המונע מן הצד שכנגד לפגוע- בארטילריה, בנשק קל, או בפשיטות קצרות טווח של לילה אחד- ביעדים חיוניים למדינה. דהיינו: מרכזי-אוכלוסייה, מפעלי-תעשייה, שדות-תעופה, נמלים, עורקי-תחבורה ומטרות אסטרטגיות. אם הגבול מונע זאת, הווי אומר: קיימת אלימינציה ביחסי האיבה, ואם צד אחד רוצה להתנכל לצד השני, הוא חייב לפתוח במלחמה על כל מגבלותיה וסיכוניה. האויב שוב אינו מסוגל "לנדנד" לך בקלות, בזול ובלי סיכונים. שוב אין האויב יכול ליצור מצב של חוסר ביטחון מבלי להסתכן במלחמה."

"עכשיו, מבחינה אופרטיבית: במלחמה מודרנית אתה חייב לצאת מתוך הנחה, כי לכל כוח תוקף, יש סיכוי של הצלחה ראשונה. כלומר: ההגנה המודרנית איננה הגנה נוקשה המבטיחה לשבור את חוד ההתקפה. הדרך להשמיד כוח תוקף היא להכביד עליו בהבקעה ולהתיש אותו בשלבי ההבקעה הראשונים, (בתקיפות) לבלום אותו, ואחר כך להשמידו. גבול בטוח חייב להיות בתוואים כאלה, ובטווחים כאלה ממקומות חיוניים למדינה, שיבטיחו כי באותה תנופה ראשונית, בה עשוי כל אחד להצליח-לא יגיע האויב למקומות חיוניים."

עוד אומר הרמטכ"ל:

"אני חושד בלבנונים ובמחבלים גם יחד, שהם סבורים כי אחרי מאי יעלה בידם לחזור לפעילות חבלנית כלשהי בגבול הצפון. אני בטוח שלא נרשה להם לעשות זאת! בפעולתנו האחרונה בלבנון הדגמנו רק מעט ממה שאנו מסוגלים לעשות חדרנו, פוצצנו, פגענו! עשינו מה שצריך והגבול נרגע. אבל כל זה כאמור היה רק דגם."

"סוריה ומשטרה הנוכחי תומכים בארגוני הטרור. הדבר מתבטא בקיום בסיסי מחבלים בסוריה ובמתן רשות למחבלים לפעול לאורך גבול ישראל סוריה. כאשר התחילה הפעולה שלנו בלבנון, סייעו הסורים למחבלים להגביר את פעילותם באזור. אתה שואל: מדוע? יש כאן שתי אפשרויות: אל"ף: פעולת תגמול על המבצע שלנו בלבנון, בי"ת: יתכן, כי הסורים חשבו שעל ידי הגברת הפעילות לאורך הגזרה שלהם, יכריחו אותנו לצמצם את המכות בלבנון."

"עובדה היא שהמצרים מקיימים אימוני-צליחה. פירושו של דבר, כי מצרים מתכוננת למלחמה, ומכינה את עצמה גם לאפשרות של צליחת התעלה. שאלה אחרת היא אם אומנם יעלה הדבר בידה. אם אתה שואל אותי, כלום יעלה בידי המצרים לצלוח את התעלה בנקודה זו או אחרת, התשובה היא כן! לכל התקפה יש סיכויי הצלחה ראשונית. השאלה היא מה יקרה למצרים אחר כך.

שאלה: באמת. מה יקרה להם?

הרמטכ"ל (בלי כל היסוס): נבלום אותם ונשמיד אותם.

אני: ואין סכנה שיקימו ראש גשר?

הרמטכ"ל (בחיוך מושחז): בטוחני, כי הגשר הנ"ל יישאר בסופו של דבר בלי ראש.

"אני יכול להגיד לך מה תהיינה מטרות צה"ל במקרה מלחמה. אל"ף: למנוע מן האויב כל הישג צבאי, בי"ת: להשמיד את כוחות האויב תוך מינימום אבידות לעצמנו, גימ"ל: לסיים את המלחמה במצב שיהיה יותר טוב ממצב הפתיחה."