יום שבת, 31/3/12, 18:13
| ביהודית אני פיוטת אותך, כמו פנסתר לקצות אצבעותיך כמו רחוב אחד, רקיע אחד, כמו מילה כתובה. פעם לבשתי חצאית לבנה עם הדפס יפני וחולצה לבנה, התלתלים עוד היו ארוכים ושחורים וקידמתי את פניך אליי בחיוך סגור וגידיך היו צלולים. י... |
יום רביעי, 1/6/11, 00:06
| לנון מעוותות, שבטעות יסודם - ביום האחד. לָךְ, אוד מוצל, תמיד רציתי לשאול אותך, למה הושעת את עצמך. בתחילה לא זיהיתי אותך, שארית הפליטה. הייתה לי תחושה לא נעימה. כהפוכה, איני בוטחת בחושים. אלא שאז החלו ההתכווציות שחיברו א... |
יום חמישי, 12/5/11, 19:07
| "הסדין הלבן מכסה אותנו ועוד מעט תכסה אותנו גם האדמה. כשאנחנו שוכבים כאן הכל פתאום ברור מאוד מה היה תפל ומה היה עיקר. ברור לנו שהיה משהו אחר להגיד ולא אמרנו בזבזנו, לעסנו, ירקנו ולא אמרנו." (<חנוך לוין>) גוּפי היית... |
יום חמישי, 5/5/11, 20:09
| ומתוך העצב שיִצמח אזוב קיר וילדה תבוא אליו תיגע באצבעה אל תוך העלים ותגיד בקול: "הנה עיניים ואף ופה." יהיה הכאוב שוטה הזמן פעימה של דמיון, כמו משחק רחב-מפרש ולפעמים אותיות. ופעם, בעת שהתקופה יפה היא הוא יהיה מחובר לאדמה... |
יום שישי , 16/7/10, 22:24
| אמא אומרת, כשהיא לוקחת את השמלה השחורה ושואפת אותה, שלאתמול יש ריח. בעיניים שלה יש טבעות של כוכבים. היא מתבוננת אליי, בר, אם לאתמול יש ריח, אתה יכול לראות שאתמול הוא עכשיו. והיא יודעת שאני אלך להרגיש על מה שהיא אמרה, הרב... |
בןאור0
בתגובה על ודאי, זה רדיו -