יום אחד נתעורר ונחוש רצון עז לברוח מעולם הבלוג (ביל –לוג,חשבונית ההגיון או חשבונית המילה
).יום אחד נתעורר ונבין שבמרחב האנושי ,המילולי ,האין סופי, הפחד מאיבוד הזהות גרם לנו להשחית את רוב מלותינו על כלום בעצם, רק על מנת לא לאבד זהות בעולם שמאיים על זהותנו וייחודנו לכאורה
יום אחד נתעורר ונבין "שיש לי בלוג משמע אני קיים"משמעותו שאיננו קיימים בעצם .
יום אחד נתעורר ונבין שכולנו הופנטנו על ידי החלילן מהמלין והחלילן הזה יוביל אותנו לאן שהוא יירצה בסוף!!!
יום אחד נבין שאנחנו מזינים את התהליך(קליק על הנצפים יותר הופך את הנצפים עוד יותר לדוגמא)יום אחד נבין שלתכנים האמיתיים והחשובים לנו ספק עם נגיע .
הנה טקסט מאחד שידע לשחות נגד הזרם ,רק החליפו את המילה צרכנות במילה בלוג...
"הוא טען שצרכנות תעשייתית מודרנית יוצרת שיטה שבה, כמו בפורנוגרפיה, הסחורות מעצבות את הצרכים שהן עונות עליהם, שהיא מנצלת את העובדה שלצרכנות אין גבול ושדחף הצריכה תמיד מותיר את האדם חסר סיפוק." שם הגדיר את הסחורות הנצרכות כיוצרות את ה"ג'ונגל שבו הפרא החדש של הזמן המודרני מתקשה למצוא את הבבואות של הציוויליזציה". בספרו "לביקורת הכלכלה הפוליטית של הסימן" טען שבחברה הצרכנית שלנו נעשו מלים וסימנים לשיטה של ניהול חברתי שאת כוחה אפשר לשבור רק במהפיכה טוטאלית. (מתוך הארץ ספרות יום שישי, על הסוציולוג הצרפתי ז'אן בודריאר )