כותרות TheMarker >
    ';

    ספורי משפחה

    אני בת 57 אמא ל3 ילדים וגם לבעל, אהבתי לעסוק בספורט והיום אני רואה בטלויזיה או מתעדכנת באינטרנט, הענפים האהובים עלי הם אתלטיקה וכדור יד.
    אוהבת כל מה שהחיים מציעים לי, בשלוש שנים האחרונות הם מציעים לי הרבה פחות, אבל אני שואבת מספיק כוחות בכדי לקחת.
    אנחנו משפחה נורמטיבית עם הרבה סיפורים מעניינים, חלקם קשים וחלקם קלים אולם הכל מטובל בהומור.

    תכנים אחרונים

    10 תגובות   יום חמישי, 10/11/11, 12:46

     

    http://cafe.themarker.com/image/2419604/

     

     

    הילדה נסעה לחו"ל עם החבר איתו היא יוצאת 3 שנים. לאחר שלושה ימים הטלפון מצלצל בבית, אני מרימה את השפורפרת, אני שומעת את קולה של הילדה שנשמעת  נרגשת מאד.  אמא אני מתחתנת, קיבלתי הצעת נישואין, קולה נרגש מאד עד כדי בכי של אושר. אני צועקת משמחה,  מזל טוב ילדה קטנה שלי, אני אוהבת אותך ומחכה לראות אותך ולשמוח איתך.

    עברו הימים והזוג קבע תאריך לחתונה. לי היה נדמה כי הזמן יעמוד מלכת והחתונה רחוקה. הימים חולפים וההכנות בעיצומן. עוברים בין אולמות השמחה, מחפשים בין המעצבים והחנויות שמלת כלה, ובכל זמן ההכנות והעשייה לקראת החתונה עדין לא נופל לי האסימון שהילדה מתחתנת. הילדה עומדת בפני  פרק חדש בחייה שבו יש מישהו אחר שהוא מרכז חייה .

    בשבוע האחרון הילדה חזרה הבייתה (הילדה ובן זוגה החליטו שהם לא נפגשים ולא מדברים עד רגע החופה). בשבוע הזה הכל היה כל כך פשוט. היא חזרה להיות הילדה הקטנה שלי שוב. החדר שוב מבולגן. הכלים הלא שטופים שנראים בכיור. "אמא אני רוצה שתכיני ............ אמא אולי תכבסי לי. אמא, אמא אמא זה כל מה שרציתי לשמוע. קשה לתאר במילים עד כמה נהניתי. השיחות הארוכות שלנו לתוך הלילה כשיש כל כך הרבה מה לומר, הי השעה כבר שלוש לפנות בוקר ועדין לא גמרנו לשוחח. בחיים כמו כל דבר נפלא הזמן עובר במהרה.השבוע נגמר.  כמו כל אמא אני מאד רוצה שהילדה תתחתן, ותקים בית משלה, ותהיה לה משפחה שלה. רגע אבל האם אני באמת רוצה את זה עכשיו ? היא עדין הילדה הקטנה שלי. האם אי אפשר לחכות עוד מעט?  עוד שנה אולי שנתיים? אלו המחשבות שעולות במוחי רגע לפני שאני ואביה מובילים אותה לחופה. כן אני יודעת שאי אפשר לעצור את הזמן מלכת. בליבי אני יודעת  שהיא אוהבת אותו והוא אוהב  אותה וביחד הם זוג מקסים. אני יודעת ומרגישה שיהיה לה טוב ונפלא. ומה רציתי?  עוד קצת אותה לעצמי רציתי, שתהיי רק שלי.

    הרגע מגיע ואמא ואבא מלווים את הילדה בדרך לחופה כל המוזמנים מוחאים כפיים ואני נמצאת בסרט שאותו ביימנו בעצמנו. כן, היום להתחתן זו הפקה אמיתית (אני מאד שמחה שהזוג צנוע ולא העיפו לנו רקדניות באויר גם לא הזמינו שופרות שיקבלו אותם) אני ואבא שלה מלווים אותה לאורך השביל הלבן שמונח על גבי הדשא הירוק ומגיעים לנקודה שבא אנו נפרדים ממנה וממשיכים ללכת לבד לחופה.  הילדה נשארת ומחכה לבחיר ליבה. ברגע אחד אנו משאירים אותה לבד כשהיא רועדת ובקושי עומדת היא מחכה לבעלה לעתיד, בחצי דקה הזו בוא היא נשארת לבד, ליבי יצא אליה וכל כך רציתי להשאר לצידה אותה וללחוש לה, ילדה קטנה שלי תשארי שלי עוד קצת.

    חצי דקה עברה ואהוב ליבה מגיע אליה ואני רואה את החיוך שמתפשט על פניה, עד כמה היא זוהרת וקורנת ברגע שמבטיהם נפגשים. הוא מכסה את פניה בהינומה נותן את ידו בידה וכך הם הולכים בשביל לעבר החופה לאט לאט כשהאושר קורן  על פני שניהם.

    ילדה שלי קטנה ,בשלב הזה הפכת מקטנה לאישה, בליבי תמיד תשארי הילדה הקטנה שלי.  בשבילו, הגבר שאת אוהבת את האישה שלו.

    תקימו משפחה לתפארת כמו שרק את יודעת, כי כמה שאת קטנה ועדינה בחיצוניות, הפנימיות שלך היא חזקה ואצילית ורגישה ועדינה.

    נותר לי לומר לך רק דרך צלחה


    דרג את התוכן:

      פרופיל

      אוריתי1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS

      הפעילות שלי

      אין רשומות לתצוגה

      הקהילות שלי