כותרות TheMarker >
    ';

    ספורי משפחה

    אני בת 57 אמא ל3 ילדים וגם לבעל, אהבתי לעסוק בספורט והיום אני רואה בטלויזיה או מתעדכנת באינטרנט, הענפים האהובים עלי הם אתלטיקה וכדור יד.
    אוהבת כל מה שהחיים מציעים לי, בשלוש שנים האחרונות הם מציעים לי הרבה פחות, אבל אני שואבת מספיק כוחות בכדי לקחת.
    אנחנו משפחה נורמטיבית עם הרבה סיפורים מעניינים, חלקם קשים וחלקם קלים אולם הכל מטובל בהומור.

    ארכיון : 3/2010

    3 תגובות   יום רביעי, 31/3/10, 21:57

    • המסמך הזה נכתב לפני כ - 10 שנים לליאור היום ליאור בחור צעיר שמחפש את שורשיו . ואנחנו כהוריו תומכים ועומדים מאחוריו  
      אלא שמסתבר שבברזיל הבירוקרטיה הרבה יותר מסובכת ממה שאנחנו יכולים לדמיין. ועדין אין לנו קצה חוט.  
      אני מקווה בשביל ליאור שיגיע היום ונפשו הסוערת תרגע והוא יצליח לסגור מעגל

    • לליאור שלי
      היינו בדרך לירושלים לטיפול נוסף , 11 שנים של טיפולים, חיים לפי הוראות . בדרך הארוכה נפלט המשפט :"די מספיק עם הטיפולים" ואני בתדהמה מסתכלת עליו, לא מאמינה שהוא מרים ידיים והמבט בעיניו הספיק לי כדי להבין . הוא סובב את המכונית ועשינו את הדרך חזרה הביתה בשתיקה. כל הדרך המחשבות התרוצצו, השיחות על האימוץ היו קודם לכן, שנינו ידענו שאנחנו הולכים לדרך הזאת.
      לא ידענו בדיוק איך ? מה? מה עושים? למי פונים? רק ידענו שאנחנו לא יכולים לפנות לשירות למען הילד כי אנחנו כבר מבוגרים מדי ואין לנו את הזמן לחכות, ובכלל לא רצינו לחכות , רצינו עכשיו והרגע לאחוז את הילד או הילדה. התחלנו לחפש אנשים שאימצו, התחלנו לשאול שאלות ובין לבין התווכחנו בין או בת, איך נקרא לו או לה. רק לשם הידיעה, היה לנו עסק ועבדנו בו ביחד, יום אחד בעלי אומר:" אני נוסע" ולא מיידע לאן, חוזר בערב ואומר:"תתלבשי אנחנו נוסעים", שאלתי לאן והתשובה הייתה:" את תראי". נסענו נכנסנו למלון ובשולחן צדדי ישבה אישה די מלאה, ולצידה זוג חברים שלנו ועוד אישה לא מוכרת, בפתח המלון בעלי אומר לי אנחנו הולכים להביא את הבן או הבת שלנו. תארו לכם את פיק הברכיים שאחז בי, לא יכולתי להוציא מילה מהפה , האישה הלא מוכרת הייתה המתרגמת ביננו לבין המתווכת ( מי שזוכר את ארלט אילו ) היו לנו מעט שאלות ,אני לא הייתי מוכנה לפגישה ממש בהלם והשאלות שלי התמקדו בכמה זמן יקח התהליך ואיך יהיה התהליך, היא הבטיחה שהתהליך יהיה קצר בלי התחייבות ללוח זמנים ואני רק רציתי לדעת האם זה יהיה כמו מס´ חודשי הריון רגיל או אולי במקרה אני אלד אותו לפני הזמן. כמובן שכמו בהריון לא היו לה תשובות. משם נסענו לעורך דין שהיה קר וענייני ואצלי כל הקרביים התערבבו והלב דפק בחוזקה, הוא ביקש שם לילד , מישהו יכול להבין את המשמעות , אני נותנת שם לילד/ה שלנו, יצאנו מהחדר הסתכלנו אחד על השני ואני אמרתי , ליאור בעלי רק הניד בראשו, זהו בחרנו יש לנו שם לילד/ה שלנו הרגשתי שהילד מתחיל להתפתח בתוכי.
      עבר חודש ועוד חודש ההריון גדל מדי פעם קיבלנו טלפון שההריון עדין לא הגיע לסיומו.
      בתאריך 1.9.85 הגיע הטלפון המיוחל , זה היה יום שבו הילדים מתחילים ללמוד אצלנו בעסק זה יום חלש כי הוא מבוסס ברובו על ילדים, ישבנו ביחד ודיברנו , ופתאום הטלפון מצלצל , עוד התווכחנו מי יענה (חשבנו שזה אחד הספקים ) הוא קם לענות ואני שמתי לב שהוא מחוויר נעמדתי על ידו הוא חיבק ואמר לי יש לנו בן.
      יששששששששששששששששששש. הוא יגיע ב -7.9.85 בשעה 02.00 לארץ מברזיל.
      אני שהייתי אחרי כל כך הרבה אכזבות ביקשתי כי לא נספר עד ליום שליאור יגיע לארץ.
      רק לשם הידיעה, אנחנו לא נסענו לברזיל, ההסדר היה שהילד יגיע עם מלווה.
      הימים עברו כנצח והגיע התאריך כמובן שסידרנו לליאור את החדר קנינו לו וקישטנו לו את החדר וצבענו לו ושמנו שטיח ואת החדר נעלנו על מפתח כל פעם שיצאנו משם בכדי שאף אחד לא יוכל לראות.
      יום לפני שליאור הגיע הודענו למשפחה הקרובה יש לנו ילד וקוראים לו ליאור לא אייגע אותכם בשמחה ובברכות שהורעפו עלינו.
      הגיע התאריך ואנחנו צריכים לסע לשדה התעופה ולקבל את ליאור , קיבלנו את מס´ הטיסה צלצלנו כל חמש דקות לשדה תעופה לוודא שהטיסה מגיעה בזמן, בחצות צלצלנו שוב והתקליט עונה כי הטיסה מגיעה סופית בשעה 02.00 אני רציתי לסע מיד לשדה אלא שבעלי אמר חכי יש זמן אנחנו גרים די קרוב לשדה התעופה , הכנתי לליאור בקבוק אוכל לקחתי שמיכה לעטוף אותו וחצי שעה לאחר מכן אנו מקבלים טלפון מהעורך דין כי ליאור לא יצא מברזיל יש בעיה בניירת ההלם מוחלט , הנא האכזבה הראשונה הגיעה, העצב היה גדול לא דיברנו רק התחבקנו וניסינו להתעודד אחד מהשני כך עבר הלילה כשאנחנו מחכים כבר לבוקר בכדי שנוכל לעשותבירורים נוספים, מכל הבירורים שערכנו בימים שלאחר מכן לא הצלחנו לקבל תשובות ויותר מכך ניסינו לסדר לעצמנו טיסה לשם והובהר לנו שאם אנחנו מגיעים לא נוכל לחזור אלא לאחר שלושה חודשים, סיכמנו שעם ליאור לא יוצא מברזיל תוך יומיים אנחנו נוסעים לשם.
      למחרת קיבלנו טלפון שליאור עלה על המטוס והוא בדרך לארץ אלא שיש נחיתת ביניים בפורטוגל, שוב האדרנלין עבד שעות נוספות שוב עלה חיוך על הפנים הנה עוד כמה שעות והילד ליאור שלנו מגיע הבייתה, כן, ליאור מגיע הביתה.
      קיבלנו שוב את שעת הטיסה שהייתה אמורה להגיע לארץ ב - 15.9.85 בשעה 02.00 ושוב הטלפונים לשדה התעופה ושוב התקליט עונה לא סופי שעה 02.00 ובחצות התקליט האדיש עונה כי הטיסה בוטלה, מה בוטלה אני שואלת את התקליט כאילו מחכה לתשובה, מחכה שהתקליט יענה לי ושוב היאוש הוא גדול והמחשבות כאילו לא מספיק מה שעברנו 11 שנים גם עכשיו מישהו כאילו מתנקם בנו עוברות לי בראש ואני הולכת לחדר השינה לבד לא רוצה אף אחד והעצב הוא כל כך רב וההתפרקות קרובה. בעלי ממשיך לצלצל לכל העולם מה קורה למה בוטלה הטיסה והתשובה שהוא קיבל לבסוף הייתה כי יש שביתה בשדה האווירי של צרפת והמטוס אינו יכול לטוס לארץ וזה המסלול היחידי דרכו הוא חייב לטוס, טוב הוא שואל ומתי תיגמר השביתה ועל כך כמובן אין תשובות.
      עובר יום ושוב אותו סיוט יש שביתה אולי היא בוטלה לא היא לא בוטלה מגייסים את כל החברים שיבררו אצל חברים בצרפת מה הם יודעים, מפעילים כל קשר אפשרי וכמובן שכל זמן שהשביתה נמשכת ליאור לא יכול להגיע הבייתה.
      השביתה למעשה הסתיימה ב -19.9.85 ובלילה כאשר חזרנו הביתה אחרי עוד יום מאכזב הטיסה נדחתה למחרת עקב עומס בשדה התעופה ראינו על הדלת שלט גדול שהחברים הכינו ועליו כתוב " ברוך הבא ליאור " וכשנכנסנו הבייתה הבית היה מוצף בפרחים התמונה הזו לעולם לא תשכח מליבי וליאור לא איתנו עדין כאן הגיע רגע השבירה הגדול לאחר ההמתנה הכל כך ארוכה שלא הייתי בטוחה מתי היא תסתיים , עליתי לחדר של ליאור ושם התפרקתי.
      למחרת הטיסה אושרה סופית והנא אנחנו בדרך לשדה התעופה , חיוך על השפתיים התרגשות עצומה סך הכל 20 דקות נסיעה משום מה נראתה כשעתיים, הגענו, הנה מתחילים האנשים מהטיסה לצאת , ישנה רק טיסה אחת , אנחנו כבר לא מסוגלים לחכות , הבאנו איתנו חברה שהיא דיילת: רוצי חמודה תורידי אותו מהמטוס ותביאי אותו אלינו , השעה 02.30 מתחיל להיות שקט, חשוך בחוץ ואנחנו עדין מחכים , החברה הדיילת לא יוצאת עם ליאור, האנשים שהיו בטיסה כולם יצאו, ואנחנו עומדים ומחכים , החיוך לאט לאט נמחק , החשש מתחיל להתגנב, הי מה קורה כאן, ואין את מי לשאול, הדלתות סגורות ואנחנו בחוץ, כך עמדנו עוד כשעה, פתאום יוצא בחור ושואל מי ההורים לרגע הסתכלנו לצדדים , חיפשנו אם ישנם עוד אנשים לא קלטנו שאלינו הוא מדבר הוא אמר הורים , ואז נפל האסימון הי זה אנחנו איפה הילד איפה ליאור מה קרה והוא לא מדבר רק אומר בואו איתי, אנחנו נכנסים לשדה זוכרים איך נראה שדה התעופה אולם גדול בדרך כלל הומה אנשים המיזוג עובד הלילה לא היו אנשים שם ואנחנו הולכים לאורך האולם שומעים כל פסיעה כמו בסרטים רואים את הסל קל , לא סיפרתי אך עם ליאור הגיעו עוד 2 ילדים כך שהיו שם על הספסל 3 סלי קל, מי הוא ליאור איפה החברה שלנו רציתי לגשת לספסל והוא המלווה לא מרשה, הגענו לחדר ושם ישבו קצין משטרה העורך דין שטיפל בנושא והמתווכת שלנו ארלט, הקצין מזמין אותנו לשבת, שאלתי מה קורה והוא אומר כאן יש סחר בילדים הילדים האלה לא נשארים בארץ בטיסה הראשונה שתהיה אני שולח אותם מכאן, שקט דממה בחדר אף אחד לא מגיב לקח כמה שניות עד שהתאוששתי ואמרתי לעורך דין תגיד משהו איזה סחר על מה הוא מדבר ולא עלאה אתכם בדברים אחרי שעתיים כאשר בשלב מסוים אמרתי לאותו קצין אני משאירה לך את בעלי אם תרצה תעצור אותו לליאור שלי יש דרכון עם שמו אתה לא יכול להוציא אותו הוא בני החברה שלנו שהייתה שם או אחת הדיילות קיבלה ממני את בקבוק האוכל והשמיכה שהבאתי לך ליאורי היא ניגשה אליך כך שידעתי מי אתה ליאור , קמתי ויצאתי מהחדר לקחתי אותך ליאורי ויצאתי משדה התעופה, בחוץ חיכו לי הגיסות שלי הלכנו לאוטו חיכינו לראות מה יהיו ההתפתחויות , בעלי הגיע לאחר כשעה חתם על מסמכים כי יגיע למחרת ב 10 בבוקר למשרד הפנים בירושלים, קיבלת אישור להכנס לארץ ל 3 ימים, אני יושבת באוטו פוחדת להחזיק אותך שמא אני מכאיבה לך הגיסה מטפלת בך, אתה ישן , ילד מקסים שלא שומע את כל המהומה מסביבו, רק לומר לך ליאורי להחזיק אותך מילא את ליבי, הסתכלתי עליך וידעתי שאתה שלי וידעתי שלא יהיה כוח בעולם שיקח אותך ממני , הבטחתי לך באותה שעה ארוכה של ציפייה כי אתה תהיה המיוחד שלי הבטחתי לך מיליון הבטחות רק שתשאר איתנו אפילו התפללתי דבר שאני לא יודעת לעשות , כן דיברתי אליו תתפלא דיברתי וביקשתי ממנו שאחרי כל כך הרבה שנים שיתחשב קצת ויתן לי להרגיש את האהבה שלי אליך ללא פחד.
      הנסיעה הביתה לא עברה ללא תקלות, בדרך הלך לנו מנוע, נתקענו , השעה כבר חמש וחצי בבוקר, בסופו של דבר הגענו הבייתה והבית היה מלא מלא אנשים כולם מחבקים כולם צוחקים והדבר שהכי הכי אני לא אשכח הם אלה סבא וסבתא שלך
      הם נכנסו לחדר שלך עמדנו שם כולם סביבך , סבתא לקחה אותך החזיקה בך ונישקה אותך אחר כך סבא וכולם עם דמעות בעיניים, כן סבא וסבתא אהבו אותך מהרגע הראשון ואתה יודע שלאורך השנים היית הנכד המועדף שלהם, ידעת להעניק להם ידעת להיות איתם והם החזירו לך בהמון המון אהבה, ליבי כואב שהם אינם איתנו היום לראות אותך מתפתח ואני יודעת שהם חסרים לך .ואת המשך התהליך עד שנחלצנו וכל חקירות המשטרה אספר לך בהזדמנות אחרת.

      אמא שאוהבת אותך
    • ההמשך נמצא בפוסט אימוץ תחת חקירה

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שלישי, 30/3/10, 13:28


      שלושה כוכבים בשמים

      נוצצים נוגעים בי בימים ובלילות

      נפשי נקשרת לנוצצים ביום ובליל

      הם מאירים את פני

      הם הכח הנפשי שלי

      הם הכח הפיזי שלי

      הם הנשמה שלי

      שלושה כוכבים בשמים

      האחד מיוחד במינו

      האחת מיוחדת בנפשה

      השלישית מתחילה את פריחתה

      שלושתם מפיצים אור נגוהות

      שלושתם הם האור שבחיי

      לולא שלושתם לא היו חיי

      מוארים ביום ובליל ובימי חיי

      שלושה כוכבים שלי

      האור והטוב שבחיי

      אתם השלושה ילדים שלי

      כל חיי.

      שלושה כוכבים שלי

      האחד הגיע בהזמנה

      והשתיים הגיעו בהפתעה

      האור הועצם עם כל כוכב

      והאיר את החושך שעטף

      שלושה כוכבים שלי

      כל אחד שונה בנפשו

      כל אחד ואחת נאהב ונאהבת

      מיוחד ומיוחדת

      כל אחד מביא איתו יחוד משלו

      האחד רוצה שכל העולם יכיר בו

      השנייה מראה את היופי הפנימי שבה

      השלישית מקרינה ומאירה בסביבתה

      אתם השלושה ילדים שלי

      האור שבחיי, כל חיי.

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שישי , 19/3/10, 18:26


        הפרידה מאחי.

         הטלפון הגיע באמצע היום, אחיך נמצא בבית חולים  קרתה לו תאונת דרכים, מה קרה? עדין חושבת לעצמי  שאולי שבר רגל, אולי נפגע קל והוא בהלם. אחי אדם בגיל 57 בריא . , אין צורך שתגיעי לבית חולים הוא נפגע וכרגע מטפלים בו,  אם הכל קל אז למה הקול דרמטי ולמה לא להגיע לבית חולים, מה אני אראה? ושוב משפט מגומגם הוא כנראה קיבל התקף לב באמצע נסיעה.

          הפניקה מתחילה לתת את אותותיה , נווווווווווו ומה קרה לו ואיפה הוא נמצא, שוב תשובה מתחמקת,  אין צורך שתגיעי.ברגע זה סגרתי את הטלפון ואני בכיוון לבית החולים, אני פונה לדלפק  המודיעין ומבררת היכן הוא נמצא וכאן אני חוטפת את השוק הראשוני, הוא נמצא בטיפול נמרץ , הדרך עד מחלקת טיפול נמרץ די ארוכה במיוחד לאחת כמוני שעדין סוחבת רגל.

          אני עושה את הדרך בהליכה מהירה , מגיעה לכניסה למחלקה  כל המשפחה שלו שם וגם לא מעט חברים  ,והמחשבה שחולפת בי שנאמר לי לא להגיע.

        אף אחד לא ניגש אלי ,אולי מפחד כיצד אני אגיב, אני ניגשת לאחיין שלי שנראה מנהל את העניינים , עכשיו ספר לי בלי גמגומים ובלי הקלות מה קורה האם הוא חי או מת?  לפי מה שרואות עיני הוא (המילים נתקעו) .. הי תרגעי, הוא חי רק מונשם ומורדם יש סיכויים שייצא מהסיפור כך אמרו הרופאים,  יש סיכוי שייצא  מן הסיפור  אני שואלת וחושבת ? איזה סיפור?  ומה הסיפור ?  הוא יצא מהבית נכנס לאוטו נסע כק"מ או שניים וכנראה קיבל דום לב, האוטו המשיך בנסיעתו וחצה את קו ההפרדה נתקל בחומה שבצד השני של הכביש והתהפך, זה הסיפור. (אני מבינה, ממש "סיפור" לא רציני)

         הרגשתי  שליבי  מתכווץ וקשה לו לפעום  , ישבתי שם שעות עד שקיבלתי אישור להיכנס ולראות אותו, ניסיתי לדבר אליו ואין תשובה , במשך יומיים הוא נלחם, באחת הגיחות שלי פנימה הוא פתח את עניו הכחולות והגדולות וניסה לומר משהו, צינור ההנשמה  חסם את הקול  ולעולם לא נדע מה היו מילותיו האחרונות.

        ביום השלישי ליבו לא עמד בלחץ והוא נפטר. לא הספקתי להיפרד ממנו, בתקופה האחרונה כמעט ולא התראינו , אני זו שהייתי חולה ואחי פחד מאנשים חולים ולכן נוצר מרחק גדול יותר ממה שהיה ביננו.   לא הייתה לנו את השיחה שכה רציתי לקיים איתו את השיחה שהוא הבטיח שנקיים , הוא דחה אותה בכל פעם , בפעם הבאה  כך אמר ועכשיו כבר אין פעם הבאה.

         כל הדברים שנשארו פתוחים, היכן מאפסנים אותם?ואיך בכלל הוא העז להשאיר אותי יחידה מהמשפחה המקורית שלנו.

        עברה שנה ועדין אני בטוחה שאני אראה אותו נוסע ומנפנף לשלום כמו שתמיד עשה. אחי היחיד והאהוב שלא הייתה לי אפשרות להיפרד ממנו עדין איתי בליבי. הוא נלקח בחטף והשאיר אותי ואת כל המשפחה עצובים וכואבים. ובדיוק וכמו שמסופר באגדות  , כשמגיע הרגע להנות מן החיים שהרי גידלת משפחה לתפארת ,יכולת להנות מחייך ורק טעמת מעט מן הטוב , נעלמת.

        לפעמים נדמה לי שעשית בכוונה בכדי לא לחיות זמן רב יותר מאמא ואבא. וכן גם הם נפטרו צעירים , האם אתה חושב שזו סיבה מספיק טובה להיעלם כל כך צעיר.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שישי , 19/3/10, 17:57


          החלפתי בית , הבית הקודם שלי התבלגן לי, לא יכולה לארגן מחדש , וזו הסיבה שהחלטתי לעבור דירה.

          בביתי הקודם נקראתי בשם מורוש 55.

          אני מתכוונת לנסות להעביר את כל הפוסטים שלי לכאן וכמו כן את גלרית התמונות,

          אני אכתוב לחברי ואעדכן את כולכם.

          תודה לכולם, שבת שלום

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שישי , 19/3/10, 13:37


             

            הגענו הבייתה משדה התעופה בשעה שש בבוקר, אתה שכבת בתוך עריסה בצבעי ירוק לבן צבעי מדינת ברזיל, הבגד העלוב שלבשת שנראה כמו של אסיר בצבע ירוק היה מלוכלך ורק  אתה קטן  מותש  מכל המתרחש סביבך ואינך יודע דבר ישן שינה עמוקה. נכנסנו איתך הבייתה , הבית היה מלא, ההתרגשות הייתה גדולה, חברים ידידים וסתם אנשים ששמעו שאתה מגיע הגיעו אלינו, סבא וסבתא עמדו בכניסה וחיכו לנס שמגיע, אחרי 11 שנות צפייה הם זכו לראות אותך וכך הם קיבלו אותך כנכד המועדף , ולאחר מכן הסתבר שכל זמן שהם חיו היית הנכד המועדף וגם היחס שלך אליהם היה בהתאם, היחיד מכל הנכדים שתמיד דאג, שבגיל שש נסע על האופניים מרחק של כמה ק"מ בכדי להיות איתם ומבלי לומר לאף אחד שאתה נוסע ( כמה שהפחדת אותנו) סטינו קצת מהנושא. לקחנו אותך לחדר האמבטיה, הכנו לך אמבטיה שלדעתי לא ידעת ולא הרגשת מה זה להתרחץ בדרך נורמלית ולא תחת ברזים בחדרי מלון, אכן היית בסך הכל בן 20 יום אבל היו אלה 20 ימים של טלטולים. אבא היה אמור להיות תוך כמה שעות במשרד הפנים בירושלים זו הייתה ההתחייבות שלו ועל סמך זאת שחררו אותו משדה התעופה. הוא התכונן לנסיעה, בשעות האלה ניסינו להשיג כל עורך דין ידוע או לא ידוע שיפרש לנו את החוק או בכלל יידע אותו אולם לא היה בנמצא אחד כזה, העורך שליווה אותנו בכל התהליך לא הסכים לייעץ בעצם האדמה בלעה אותו, הוא פחד ולא הסכים לשתף פעולה, אותה מתווכת גם היא הייתה שקועה עמוק בבוץ כי היא נלקחה לחקירה במשטרה, אבא נוסע בלי כל מידע, הוא מגיע למשרד הפנים ושם כבר מחכים לו, מאשימים אותו בסחר בילדים ואומרים לו כי יקח אולי כשבועיים ואז אתה תגורש לארץ מולדתך, כל כמה שאבא ניסה להסביר ולדבר לא עזר ונפל על אוזניים ערלות.בדיעבד הסתבר שגם אנשי משרד הפנים לא ידעו את החוק, ברגע שנכנסת לארץ בדרכון כששם משפחתך הוא כשם משפחתנו אתה בננו לכל דבר.אבא חוזר הבייתה ולא מספר דבר, הוא מנסה להקל עלי אומר כי עליו להגיע בעוד יומיים שוב למשרד הפנים ואז כנראה הדברים הסתדרו, בינתיים ההמולה בבית מתחילה להיות בלתי נסבלת, נראה כאילו חייזר הגיע למדינה, אנשים שאני מכירה ולא מכירה הגיעו , כאלה שאימצו קודם וניסו לחזק וכאלה שרצו לאמץ ורצו לדעת פרטים, ואני לוקחת אותך ונוסעת איתך לבית חולים לערוך בדיקות כדי לוודא שאתה בריא, אתה מאד קטן, ישן ואוכל לא משמיע קול, כל כך מותש היית שאם היית יכול לדבר היית אומר אמא בבקשה תעשי שיהיה שקט בבית , חזרנו מבית החולים , עליתי איתך לחדר שהכנתי לך לפני שהגעת וסגרתי את הדלת והיינו אני ואתה לבד.כך החל החיבור הנפלא שלנו שנמשך עד היום.עברו יומיים אבא שוב נוסע למשרד הפנים שוב אותם דיבורים, שוב אותם איומים, ושוב אבא חוזר ואומר את אותם דברים. כך למעשה אבא נוסע במשך חודש ימים כל יומיים וכל יומיים הדברים חוזרים על עצמם. בחודש הזה כשאני לא מודעת לנעשה במשרד הפנים ובטוחה שהכל מסתדר אני יוצרת איתך את קשר חיי. לאחר כחודש אבא מגיע ממשרד הפנים הייתי אומרת די חיוור והוא משתף אותי פשוט מחוסר ברירה, החקירה הועברה למשטרה למחלקה של זיגל, המבוגרים שביננו בוודאי זוכרים את המחלקה הזו שהטילה פחד די גדול על אנשי הצווארון הלבן. בינתיים אתה איתנו והפחד שתילקח מאיתנו גדול מאד. תכננתי תוכניות לאן לברוח היכן להתחבא ברגע שאני ארגיש שהאדמה בוערת. אבא מוזמן לחקירה במשטרה הוא חוזר משם בערב כשאין בפיו שום בשורה, תחקרו אותו על כל צעד שעשינו ואבא ניסה להסביר כי רק רצינו אותך וחיכנו לך 11 שנה ובמקום להיות איתך הוא מקפץ בין משרד הפנים לבין מחלקת החקירות במשטרה. שני דברים חשובים שקרו כשהחקירה הועברה למשטרה האחד שיכולתי לרשום אותך לטיפת חלב שתהיה במעקב כמו כל ילד בישראל, והשני שעניין הגירוש די ירד מהפרק, למרות שעדין לא קיבלנו לכך אישור סופי, למעשה לא הצלחנו להבין על מה חוקרים אותנו, הרי היה להם את העורך דין שטיפל בכל הניירת שלך והמתווכת שבמקרה הייתה בארץ ועצרו אותה, ובכל זאת טרטרו אותנו בהלוך ושוב, דבר אחד יאמר לזכות המשטרה שכל החקירות הללו נערכו רק מול אבא, אני מעולם לא הוזמנתי לחקירה,הפעם היחידה שנפגשתי עם שתי חוקרות היה כשהן באו אלינו לעסק וכמובן שליאור לא היה איתי , מכיוון שידעתי שהן אמורות להגיע השארתי אותו במקום שהמשטרה לא תוכל בשום אופן להגיע אליו, והן שאלו שאלות כלליות והבקשה של אחת מהן לראות אותך כי גם  היא רוצה לאמץ,  נו באמת מה היא חשבה שאם היא תגיד אז אני אסכים.אינני זוכרת אם סיפרתי לך שאתה היית אחד משישה ילדים שאומצו בדרך שונה , אנחנו לא נסענו לברזיל אלא אתה הגעת אלינו בליווי מטפל/ת. לאחר הסיפור הזה ולאחר מה שאנחנו עברנו הדבר לא נעשה שנית.החקירות נמשכו כחצי שנה ואולי קצת יותר, באמצע הדרך אבא בא יום אחד ואמר חייבים למהר לעשות לך ברית בכדי שאפשר יהיה לרשום אותך במשרד הפנים, הברית נעשית מהרגע להרגע, הברית שלך הייתה ברית עם הקזת דם בכדי שאפשר יהיה אחר כך לגייר אותך שגם זה סיפור בפני עצמו, אספר בהזדמנות. בברית היו חייבים להיות 10 גברים אשר מגיעים מהמגזר הדתי וכך תוך 4 שעות הסדרנו את הברית, ולמחרת בבוקר התיצבנו בבוקר לרישום שלך במשרד הפנים ואכן לא היו בעיות, היום אינני זוכרת מדוע דווקא היה חשוב שבאותו היום נכניס אותך בבריתו של אברהם אבינו.לאחר כחצי שנה של חקירות למעשה בשלב מסוים לאחר שכבר היית רשום בכל המקומות ידענו שאין אפשרות שינסו לקחת אותך, גם חידשו לך את אשרת השהייה, בקיצור כבר היינו די בטוחים והחיים החלו להכנס לשגרה מסוימת, בכל הבלגן הזה של החקירות ויצירת הקשר איתך והאנשים שגדשו את הבית שכחתי לספר לך שנכנסתי להריון ועומדת להיות לך אחות. כן חודש אחרי שהגעת אני נכנסתי להריון , לא רק קיבלתי אותך שזו המתנה הגדולה של חיי אתה הוא זה שהביא לי את האחיות שלך, כן אחריך היו עוד 5 הריונות שרק 2 מהן שרדו והיום כשאתה כמעט בן 24 יש לך שתי אחיות מקסימות.החקירות הסתיימו כאשר בסיומן או יותר נכון בחקירה האחרונה  נאמר לאבא שכל הסיפור הוא נושא הכסף הדולרים שנקנו שלא כחוק ויתכן שנאלץ לשלם כופר למדינה ,כאילו שכסף זה הדבר שהפחיד אותנו אז, כל כך פחדנו עליך שרוצים לגרש אותך, לו היו אומרים שהנושא הוא כסף בוודאי שהיינו מתמודדים עם הנושא יותר בקלות, ואז אחלו לו מזל טוב על היותו אבא באופן רשמי. היית כמעט בן 7 או 8 חודשים רק אז אבא קיבל את החותמת מהמשטרה שהוא אבא ללא חקירות.את החגיגה הגדולה חגגנו לך ולאחותך שנולדה ביום הולדתך הראשון, חגיגה שנערכה בביתנו ושלדעתי לא נשכחה עד היום, אני בטח משוחדת.ליאורי אוהבים אותך אמא ואבא והאחיות

            addthis
            דרג את התוכן:
            1
            לא מומלץ
            דרג את התוכן:

              פרופיל

              אוריתי1
              1. שלח הודעה
              2. אוף ליין
              3. אוף ליין

              ארכיון

              פיד RSS

              הפעילות שלי

              אין רשומות לתצוגה

              הקהילות שלי